יום שני, 31 באוגוסט 2015

ראש השנה - להדליק את האש!

להדליק את האש בלב!


הרב אליהו זצוק"ל: יש אדם שאינו רגיל לבא לבית הכנסת, וגם בר"ה הוא ממשיך לישון, והנה באה אשתו ומעירה אותו כדי שילך לשמוע קול שופר, והוא קם והולך לשמוע קול שופר. ויש אדם שרגיל כל השנה לבא לבית הכנסת, ובעת תקיעת שופר אינו מכוון לצאת ידי חובה. יוצא שהראשון שבא בשביל לשמוע קול שופר, יצא ידי חובה, ואילו חברו שלא כיון לא יצא ידי חובה!
לכוון לצאת יד"ח!
אבל רק לשמוע זה לא עוזר צריך גם לחזור בתשובה!!!
משל לאיכר אחד לא כ"כ חכם שהגיע לביקור בעיר הגדולה וראה בניין שמתלקח בהיותו רחוק ראה רק את האש נדלקת שמע צפירות עולות ויורדות וראה את האש שוקעת... התלהב מאוד ורץ לחנות וקנה צופר בדיוק כמו זה ששמע...
כשחזר לכפר אמר לכולם הבאתי חצוצרה מיוחדת שמכבה אש! לאחר יומיים ניתנה לו ההזדמנות לנסות את הצופר אחת הבקתות התלקחה ובמקום לרוץ לבאר להביא דליי מים קראו לו מייד והוא בא ותקע ותקע עד שהבית נשרף כליל...
ברוב בערותו הוא לא הבין שהצופר רק קורא לכבאים שיבואו לכבות את האש...
כך השופר הוא רק מעורר אותנו לחזור בתשובה ואז הקב"ה מבטל את הדינים! הוא לא מבטל בעצמו! ולכן שופר בלי תשובה לא עוזר כלום!!!
למה שהשטן יתבלבל מהשופר הקטנצ'יק שאתה משחק איתו פה!?! ולמה שלא יתבלבל מהאימונים של כל הבעלי תקיעות כל החודש לפני כן?
אלא השופר פה למטה מעורר אותנו לתשובה שהיא מעירה את הבינה שזה השופר העליון "יתקע בשופר גדול"! ואז השטן בורח...
הרב יגן: משל לאשה שרצתה להכין ארוחת מלכים לבעלה, רצה בבוקר לשוק, קנתה, חתכה, שמה בסיר, תיבלה, ואחרי שבעלה הגיע בצהריים היא רצה לסיר פותחת אותו וחושכות עיניה האוכל נשאר בדיוק כמו שהיא שמה אותו בבוקר! היא שכחה להדליק את האש! לא משנה כמה היא טרחה לבעלה אין מה לאכול...!!!
ככה אנחנו כל חודש אלול: תוקעים בשופר, קמים לסליחות, מבקשים סליחה מכולם אבל שוכחים להדליק את אש התשובה!
התשובה זה לא משהו קשה בכלל:
דברים (ל,יב-יד): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".
והרמב"ן כותב שזה נאמר על מצוות התשובה.
לב שמחה: אנחנו אומרים "הרחיק ממנו את חטאינו כרחוק מזרח ממערב" – רק צריך להסתובב 180% זאת התשובה!!! לחזור לכיוון!!!

ויה"ר שבזכות השופר פה למטה והשופר העליון תשובתנו תתקבל והקב"ה יאמר די לגלותינו ונזכה לשופרו של משיח!!!

ראש השנה - הצור תמים פעלו

הצור תמים פעלו


ר' נחמן סיפר שפעם היה יהודי שחכר את הבית מרזח מהפריץ שנה אחרי שנה ואף אחד מהגויים אפילו לא הציע מחיר יותר גדול ממנו מרוב שהוא היה עני ומסכן,  שנה אחת הגיע יהודי אחד עשיר לפריץ והציע סכום יותר שמן וקיבל את הבית מרזח לבעלותו והיהודי נזרק מביתו לשלג עם כל משפחתו והתחיל לנדוד בדרכים, ובאותה שנה נולד לעשיר ילד אחרי הרבה שנים של ערירות! וסיים  רבי נחמן ואמר " כך מנהיג הקב"ה את עולמו"!!!
החשבונות של הקב"ה הרבה יותר מסובכים ממה שאנחנו יכולים לקלוט וזאת לא ההבנה הפשוטה של תהיה צדיק יהיה לך טוב ומרצדס, ותהיה רשע יהיה לך רע...
דברים (לב,ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא" .
מפרש רש"י: "אעפ"י שהוא חזק, כשהוא מביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין, כי תמים פעלו".
סגנון תיאורו של משה תמוה מאד - "אל אמונה ואין עוול", כביכול, זוהי גדולתו של הקב"ה - שאינו עושה עוול לבריותיו?
המשנה  אומרת (רה"ש טז.): "בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. שנאמר : 'היצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם'". שואלת הגמרא : "מאי כבני מרון?" ועונה: "הכא תרגימו: כבני אמרנא (ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד), ריש לקיש אמר: כמעלות בני מרון (הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך), רב יהודה אמר שמואל: כחיילות בית דוד" (וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה).
כל ההגדרות המופיעות בגמרא באות להדגיש את הרעיון המרכזי, שכל אדם נסקר בסקירה אישית בנפרד. אלא שבהמשך מוסיף ואומר רבה בר בר חנה הוספה חשובה: "וכולם נסקרים בסקירה אחת". כלומר: בד בבד עם המשפט האישי, שופט הקב"ה את בני האדם גם כחלק מהכלל, כחלק מהאנושות כולה.
בדיני בשר ודם, כשהשופט חורץ את דינו של הנאשם, על פי חומרת מעשיו, אין הוא נמנע מלהטיל עונש כבד על הנאשם, גם אם כתוצאה מחומרת העונש, יפגעו חפים מפשע - משפחתו של הנאשם, אשתו, בניו וקרוביו. שופט בשר ודם איננו מסוגל להתחשב בהשלכות החמורות של הענישה על בני משפחתו של הנאשם.
לא כן בדיני שמים. בשיקולי פסק דין של מעלה נלקחים בחשבון גם בני משפחתו של הנאשם, קרוביו וחבריו. כל גורם הנוגע בדבר ועלול להיפגע בעטיו של פסק הדין, נלקח בחשבון. מבטו של הקב"ה כולל עבר, הווה ועתיד בחדא מחתא. "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור".
כל תולדות העולם נסקרים בסקירה אחת, במבט אחד, כולל מטרות, סיבות ותוצאות.
באור זה נשפט האדם ביום הדין, הוא נידון כיחיד, אך מקומו בחברה נבחן בקפידה. הקב"ה מתחשב בהשלכות העונש, על האחרים, שאינם ראוים להיפגע בעטיו של זה.
אומר על כך הרא"ש ב"אורחות חיים": "אל תרף ידך מלבקש רעים ואוהבים". רעים ואוהבים עוזרים לאדם לזכות ביום הדין, כיוון שאדם נידון על פי מצבו בתוך הכלל, יעניש אותו הקב"ה רק אם מקורביו אכן ראויים לעגמת נפש ולסבל שגזר דינו יגרום להם. ולחילופין, בזכות ידידיו הרבים של האדם, תתקבלנה תפילותיו, והוא יזכה בדין. שהרי כבר קבע רבה בר בר חנה כי "כולן נסקרין בסקירה אחת".
ידיעה זו מתרצת לנו את הקושיות הגדולות המתעוררות אצלנו, מדי יום, על מהלכי הבריאה ועל הנהגתה.
 אנו איננו רואים את המהלכים בראיה מספיק רחבה בכדי שנוכל לבא ולבקר אותם.
לעומת זאת הקב"ה שמביא על אדם משהו רואה את העניין מזוית רחבה יותר, ולכן כל מעשיו הם בצדק אבל אנו איננו מבינים אותם לאשורם…

משל למי שרואה פסיפס מקרוב ונראה לו רק שחור, אבל כשמתרחק רואה איזו תמונה מהממת!

ראש השנה - השופר – שעון מעורר (לפני התקיעות)

השופר – שעון מעורר


הרב אליהו זצוק"ל: סיפר על הגאון רבי אברהם ענתבי זצ"ל שהיה בארם צובה, שבכל ראש השנה נהג להיות שליח ציבור ובעל תוקע. שנה אחת לא יכל ללכת, וביקש מבניו לתקוע, ולימד אותם כיצד לתקוע ואמר להם כשאתם קוראים שמות המלאכים תכוונו שהמלאכים יבואו. לאחר התפילה באו הקהל לביתו של רבי אברהם ענתבי כדי לברכו בשנה טובה. אמר להם הרב: איך היו התקיעות של הבנים. והציבור גמגמו לו בדבר. פנה הרב ושאל את בניו מה קרה לתקיעות ? ענו לו: כשהזכרנו מלאך פלוני מיד הוא בא ועמד על התיבה, וכן כשהזכרנו מלאך אלמוני הוא בא ועמד על התיבה, ונבהלנו, ולכן התקיעות לא יצאו כדבעי. אמר להם הרב: מה לכם לחשוש, הרי אתם הזמנתם אותם ולכן הם באו.

התקיעה בשופר היא לא התכלית אלא האמצעי! השופר (והמלאכים) עוזרים לנו להתקרב לה' יתב'!

ראש השנה נקרא אור – "לדוד ה' אורי וישעי, אורי ברה"ש, וישעי ביוה"כ".

"אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון".
כותב הזוה"ק - יודעי! לא תוקעי! מי שזוכה לדעת את מה שמאחרי התרועה יגיע לאור פניו יתב'!

ע"י השופר יכולים להגיע לזה!!!

הפרס הכי גדול הוא אורו יתב' והעונש על עבירות הוא הסתר פנים! "הסתר אסתיר פני מהם".

"ויאמר אלקים יהי אור – אלו מעשיהם של צדיקים, ויהי חושך – אלו מעשיהם של רשעים".

הרב חיד"א: "ויקרא אלקים לאור יום" – יש שם ה', "ולחשך קרא לילה" – אין שם ה'!

מי שהולך בלי ה' הוא בחושך!

כותב המסל"ש בפ"ג את יתרון האור מן החושך! "מי שהוא עדין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם. והוא מה שאמרו ז''ל (בבא מציעא פג): תשת חושך ויהי לילה (תהלים קד), זה העולם הזה, שדומה ללילה.
והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעויות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד.
כן חומריות וגשמיות העולם הזה, הנה הוא חושך הלילה לעין השכל, וגורם לו שתי טעויות: האחת אינו מניח לו שיראה המכשולות שבדרכי העולם, ונמצאים הפתאים הולכים לבטח ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחלה. והוא מה שאמר הכתוב (משלי ד): דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים.
וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת".

זו הסגולה של יודעי תרועה!

רמב"ם (הל' תשובה ג,ד): "אע''פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".

השופר מאיר לנו את הדרך הנכונה ואת הכיוון הנכון – כמו הצפירה של הספינה בערפל שידעו איפה היא נמצאת... ועוזר לך להגיע לאור ה'!


יה"ר שנקבל את מה שאנו אומרים בתפילה: "כי באור פניך נתת לנו... תורה חיים אהבה חסד צדקה רחמים ברכה שלום".

ראש השנה - ומלכותו בכל משלה

ומלכותו בכל משלה


כל הזמן אומרים שצריך להמליך את הקב"ה! מה זה? מה הכוונה???
תחשבו על מישהו שיושב באוטובוס קומתיים למעלה ומסובב את ההגה צעצוע לכיוון שהוא מעוניין... כשהאוטובוס אכן פונה לאן שרצה הוא שמח (כי זה קרה בזכותו כמובן!), ומתי שהוא נוסע לכיוון אחר הוא מתעצבן ומאשים את כל הנוסעים מסביבו בסיבות לזה... במקום להבין שמישהו אחר מנהיג את האוטובוס בדיוק לאן שהוא צריך ובזמן הכי מתאים!!!
כותב הלקו"מ תניינא פ"ב (ובעקבותיו הלקוטי הלכות, הל' נט"י של שחרית) שצריך להמשיך את המלכות לקב"ה ולדעת שכל הדברים מאיתו יתברך וממילא הכל יתנהל לך בחיים כמו שצריך!
כי מה שקרה לך עכשיו זה הכי הכי טוב (קשה לחיות ככה אבל צריך לעבוד על זה...), אבל אם אתה לא ממליך את הקב"ה על כל מה שקורה לך אתה מקבל התקף לב כי אתה צריך לדאוג על כל דבר מה יהיה וכל החיים שלך תהיה עם אולקוס למה דברים לא קרו כמו שצריך ולמה לא בזמן ולמה לא בצורה שרציתי... וכנראה שתמות מאולקוס (או התקף לב או מלח"ד גבוה מה שיבוא ראשון) בגיל לא כ"כ מבוגר! הכל בגלל שאתה חושב שאתה מנהל את מה שקורה לך!
בד"כ אתה גם מנסה להשפיע על חיים של אחרים שיהיו איך שאתה רוצה!
להמליך את הקב"ה זה לא רק לתת לו את ההגה ולהגיד אתה תמלוך אלא לראות ולהראות לעולם שהוא זה שנוהג ושהוא עושה את זה כבר מששת ימי בראשית (רמח"ל: 'ומלכותו בכל משלה - מתחילה) והוא זה שמחליט על הכל!
ואז ממילא שום דבר לא יקרה נגד רצונך ולא תהיה לך שום סיבה לא לשמוח על כל דבר כי אתה יודע שזה לטובתך!!!
וממילא אין לך יותר ייסורים פה בעולם כי כל מה שקורה לך כבר הפנמת שהכל לטובתך!!!
וידוע הסיפור על רבי זושא שאמר (כשהוא יושב בבקתה עלובה ולילדים שלו אין מה לאכול) אני לא יודע איך מקבלים ייסורים באהבה - לא קיבלתי מעולם ייסורים!!!
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: הקב"ה מבקש מאיתנו "כדי שתמליכוני עליכם". ויש לשאול, וכי הוא זקוק לנו?! הרי ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד?
אלא אומר הקב"ה: אם אתם רוצים שזיכרונכם יבא לפני ואני אמחוק לכם את כל החובות ואדאג לכם אני צריך שתגידו שאתם שלי! ושאני מלככם בשבילכם... כי המלך דואג לצבא שלו!
הרה"ג זוין זצ"ל הביא על כך מעשה במושל רשע ומרושע שראה בחורה יהודיה נאה ולקח אותה כדי להתחתן עמה. אביה של אותה בחורה הלך לרב ובכה שהמושל חטף את בתו. אמר לו הרב: המתן קמעא, וביקש שיביאו שני עדים. פנה הרב ואמר לאבא: אתה מסכים שאקדש את בתך לי בטבעת זו, והנה העדים והשליח ? אמר האבא: כן, והעיקר שתציל אותה. אמר הרב: רבש"ע, מה המושל הזה לקח את אשתי, והתחיל לקלל את המושל. לאחר זמן מת המושל והחזירו את הבת.
אנחנו ממליכים את הקב"ה ומאותו רגע מי יכול עלינו אנחנו חיילים שלו ולחיילים של המלך לא חסר כלום! ואף אחד לא מתעסק איתם!

יה"ר שנראה בקרוב עין בעין את מלכותו יתב' בכל העולם!

ראש השנה - דברי התעוררות לסליחות

דברי התעוררות לסליחות


השו"ע כותב (תקפא,א): "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים".

העיד רבי חיים ויטאל ז"ל על האר"י הקדוש שהיה אומר סליחות כמנהג הספרדים: "ענין הסליחות של בני ספרד באשמורת הבוקר ליל חדש אלול עד יום הכיפורים - העיד לי כבוד הרב רבי יצחק שאגיש ז"ל שהוא ראה למורי ז"ל שהיה אומר מלה במלה עם הצבור". (שער הכוונות, דרושי ראש השנה הקדמה).
ולמה היה אומר מילה במילה את הסליחות. הרי "שומע כקורא" ויכול האדם לשמוע את התפילה משליח הציבור ולצאת ידי חובה?
צריך לומר שאין העניין כאן לצאת ידי חובה אלא להתעוררות הנפש, וכשאדם קורא הסליחות בפיו הוא מתעורר יותר.

החיד"א כותב: "וראיתי כמה ת"ח בימים האלה מפסיקים ללמוד שאלות ותשובות, לפלפל, ואומרים סליחות תפילות ותחנונים. ועוסקים בספרי מוסר" (ברכ"י ו').
הסליחות והתשובה הם צורך של דתיים וחילונים, רבנים ותלמידיהם לפחות כמו שאר הציבור.
מי שאומר אני לא צריך תשובה - אין טועה יותר ממנו! התשובה שייכת בכולם.
כמו שאומרת הגמרא במסכת סוכה על יצר הרע שנקרא "צְּפוֹנִי" והוא "יֵצֶר הָרַע - שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם". והיצר הזה "הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת" - אָמַר אַבַּיֵי, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּן". שהוא מסתתר בתוך ליבם.

מסופר על רבי סעדיה גאון שנמלט מהקראים, כי הוא יצא נגדם בשצף קצף והם רדפו אחריו והיה כוחם גדול. יום אחד הוא התאכסן אצל אדם אחד, והמארח לא ידע מי מתארח אצלו, אבל כבדו כהוגן וכשורה. והנה באו הקראים ודפקו על דלתו ושאלו את בעה"ב האם מתארח אצלך רבי סעדיה גאון? ענה להם: לא. ורבי סעדיה גאון כששמע את השיחה יצא מן הבית בחשאי ונסע משם. רדף אחריו בעל הבית וקרא לו שיעצור. עצר רבי סעדיה גאון את העגלה ושאלו לשם מה בא? נשתטח בעל הבית לפני רגליו ובכה והתחנן. שאל הרב את בעה"ב על מה הוא בוכה ומבקש סליחה, והוא השיבו על שלא כבדתי אותך כראוי. אמר לו הרב כיבדת אותי כראוי. ענה האיש לוּ ידעתי שזה כבודו הייתי מכבדו כהוגן יותר. ישב רבי סעדיה גאון ובכה, שאלו בעל הבית לפשר בכיו, ענה לו: ממך למדתי. אתה כיבדת אותי כראוי ויפה ביותר. למרות זאת אתה בוכה על כך שלא כיבדת אותי כראוי. ואני חושב על עצמי. כל יום ויום אני מכיר את הקב"ה יותר ויותר. אני בוכה מדוע אתמול לא עבדתי אותו כמו שאני מרגיש את גדולתו היום.

יש שני אנשים שיגידו סליחות אחד יעורר קטרוג ח"ו, והשני ימתק את הדינים:
א] סליחות מתוך אהבת עצמנו – הקב"ה לא מעניין אותי כ"כ אבל אני יודע שבראש השנה נפתחים ספרי צדיקים ורשעים ובינונים, בראש השנה יכתבו וביום כיפור יחתמו. לכן אני בא להתפלל שה' יסלח לי ושלי יהיה טוב!
ב] סליחות מתוך אהבת הבורא – אני אומר את הסליחות לעורר בתוכי את אהבת ה'.

כשעם ישראל נמצא בגלות - זה חילול השם. "וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (יחזקאל לו ובעוד מקומות רבים). השכינה בצער גדול. שמו של הקב"ה לא שלם. אנו מתפללים בסליחות "להקים שכינתא מעפרא" שיהיה קידוש ה' בעולם. שתתגלה מלכותו יתברך. אנו קוראים בסליחות בקול גדול: "ה' מלך" להכריז ש"ה' הוא האלוקים".
וכל זה רק הכנה לתפילות ראש השנה ויום כיפור שבהן אנו מבקשים בכל התפילות "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ".

מהנוסח של הסליחות רואים שהעיקר בתפילת הסליחות היא להגדיל את שמו של הקב"ה בעולם.
עשרות פעמים אנו מבקשים בסליחות למען הגדלת שמו של הקב"ה בעולם. "ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ: אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ. ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ: בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ" "שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. ה' אֱלֹהֵינוּ: שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ. אַל תַּנִּיחֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ".
אנו מתחילים את הסליחות בפסוקים אלו שהאר"י ז"ל אומר כי סודם גדול. וכל זה על מנת להדגיש לנו שעיקר הסליחות - להרבות כבוד שמים. לקדש שמו של הקב"ה בעולם. זו היא הדרך הנכונה להתפלל, בודאי את התפילות של ראש השנה וימים נוראים. זו מדרגה שכל יהודי צריך לשאוף אליה שהרי בכל יום כל יהודי מזכיר לעצמו את הציווי "ואהבת את ה' אלהיך".

הדרך הנכונה היא להתפלל את שתי הבקשות הללו כשהן קשורות זו בזו: דהיינו אנו מתפללים לכבוד ה' - "עשה למען שמך". וכיון ששמו של הקב"ה נקרא עלינו - אנו צריכים להתחזק ולהתרומם. בבריאות, בפרנסה, בגאולה שלמה. ובכל הבקשות שנראות כאילו הן פרטיות - באמת הן כבוד שמים. "שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ". "שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנוּ".
מי שחושב רק על עצמו הרי הוא כמו אדם שמתחתן וכל הזמן חושב רק על מה שהוא יכול לקבל. אין לו "ואהבת לרעך כמוך".
זו טעות חמורה, עליו נאמר בזוהר הקדוש שאדם זה הוא ח"ו כמו כלב: "כולהו צווחין בצלותין ביומא דכיפורי ככלבים: הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים" (תיקונין תיקון ו' עמוד כ"ב).

לכן צריך כל אדם להשתדל להרבות בתפילה על כבוד שמים ועל הקמת שכינתא מעפרא. להתפלל על קידוש שם ה' בעולם. ולהשתדל בזה בכל כוחו.

הצדיקים המיוחדים מייחדים את בקשתם רק לכבוד ה' יתברך:
תנא דבי אליהו רבה (ד): "כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו, ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים, ועל בית המקדש, ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו, ועל כינוס גליות - מיד שורה רוח הקודש בקרבו. שנאמר: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ. אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ? אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ?" (ישעיהו סג).

מכאן אמרו כל ת"ח שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדין סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו. שנאמר (תהילים קמט) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" וגו'.

מסילת ישרים (פרק יט): "נמצאת למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו" ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמו יתברך המתקדש בבריותיו בשעה שעושים רצונו. וגם לכבודם של ישראל, לשלותן, ולחזרתם בתשובה של הרשעים. "שאין הקב"ה חפץ באבדן הרשעים" אלא להחזירם בתשובה... כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו. ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה".

כשאנו אומרים "השם" - מתכוונים ל"שם" ממש - דהיינו ה"שם הטוב" של אלוקים[1]. וכמו שאצל בני אדם יש אדם טוב שיש לו שם טוב, ויש אדם טוב שיש לו שם רע. ויש אדם טוב שאף אחד לא מכיר אותו, כך ששמו לא מוכר כלל בעולם. כך גם עם הקב"ה. כשאומרים: "ברוך שמו". מתכוונים לפרסום מציאותו. שיכירו בו כל בני האדם או רובם. כך מתפרשים המילים "עשה למען שמך". שהעולם יתוקן "וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ" "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" וכו', כל האמור בעלינו לשבח על כך ש"יקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ. ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד".

כשאנו מתפללים בסליחות על שמו של הקב"ה, אנו מתפללים לבטל את שליטתו של עמלק ותלמידיו בעולם. כי כשעמלק שולט בעולם, "אין השם שלם". אנשים לא יודעים שאלוקים ברא את העולם, שהוא מנהל אותו. זה נקרא חילול השם. וצריך לדעת כי עד ימות המשיח נפגע "שמו" של אלוקים. שלא מכירים אותו כל באי עולם, זה נקרא "חילול השם".

חילול השם קורה גם כאשר אנשים שנושאים את שמו של אלוקים גורמים לאנשים אחרים להתרחק ממנו.

כך מובא בגמרא (יומא פו) וגם ברמב"ם (הלכות תשובה פרק א):
"שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ?! אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. א. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם". ב. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם". ג. עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ'. ד. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" וְגוֹ'".

ובהמשך הגמרא מובאת ברייתא:
"תַנְיָא "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" - שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶךָ; שֶׁיְּהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְדִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּמִקְּחוֹ וּמַתָּנוֹ בַשּׁוּק נָאֶה, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה. מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים עָלָיו? אַשְׁרֵי פְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אַשְׁרֵי אָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה. אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תוֹרָה - רְאִיתֶם פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה - כַּמָּה יָפִים דְּרָכָיו, כַּמָּה מְתֻקָּנִים מַעֲשָׂיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, (ישעיה מט) "וַיֹּאמֶר לִי, עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".
"וּבִזְמַן שֶׁאָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאֵין דִּבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מַתָּנוֹ וּמַקָּחוֹ נָאֶה בַשּׁוּק, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, מַה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו? אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, אוֹי לוֹ לְאָבִיו שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ תוֹרָה, אַשְׁרֵי בְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לָמְדוּ תּוֹרָה - פְּלוֹנִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה, רְאוּ כַּמָּה מְכֹעָרִים מַעֲשָׂיו, כַּמָּה מְקֻלְקָלִים דְּרָכָיו. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, (יחזקאל לו) "בֶּאֱמֹר לָהֶם, עַם ה' אֵלֶּה, וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".

זה עיקר התפקיד שלנו בעולם לפרסם את הקב"ה!

אם נפרש את "בריך שמיה" נראה שזה עיקר התפילה – מלכותו ית'!
"בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְמָא. בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ. יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלַם.
וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּשָׁךְ. וּלְאַמְטוֹיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְקַבֵּל צְלוֹתָנָא בְּרַחֲמִין.
יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּ. וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא.
לְמִרְחַם עָלַי וּלְמִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְפַרְנֵס לְכֹלָּא.
אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא. אַנְתְּ הוּא דְשַׁלִּיט עַל מַלְכַיָּא. וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא.
אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּי דִּיקַר אוֹרַיְתֵהּ. בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא. אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁמַיָּא.
דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט וְאוֹרַיְתֵהּ קְשׁוֹט וּנְבִיאוֹהִי קְשׁוֹט. וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט.
בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ. וְלִשְׁמֵהּ יַקִּירָא קַדִּישָׁא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן.
יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא.
וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאי וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל. לְטַב וּלְחַיִּין וְלִשְׁלָם".

גם הקדיש מדבר על גידול שמו של הקב"ה:
"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא" - איך יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם שברא כרצונו? על ידי המלכות שלו, הגאולה והמשיח שלו. "וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ". (שימו לב לדגש המפיק באות ה'). מהם המלכות הגאולה והמשיח של ה'?
הכוונה במלכות ה' - למלך ישראל שיושב על כסא ה'. "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו, וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כט).

גם ירושלים בימות המשיח נקראת כסא ה', "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה', וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם, וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע" (ירמיהו ג). ממנה ילמדו כל הגויים לא ללכת אחרי שרירות ליבם הרע. זה התפקיד של מלכות ישראל - להמליך את ה' בעולם.

גם גאולת ה' היא גאולת ישראל, שנאמר: "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים).
מכאן למדו חז"ל שהקב"ה כביכול גואל את עצמו.
רש"י: למה כתוב "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ"? "היה לו לכתוב "והשיב את שבותך". רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם. וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם".

גם המשיח שעתיד למלוך על ישראל נקרא "משיח ה' ". בספר איכה מקונן ירמיהו על החורבן בכך שזה חורבן גם כלפי שמיים. "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם" (איכה ד).

גם כל הבקשות שלנו נשענות על הברית עם הקב"ה:
הסדר סליחות של אלול ותשרי הפוך מסדר הסליחות של שני וחמישי:
בשני וחמישי מתחילים בוידוי, נפילת אפים ואבינו מלכנו, אחר כך אומרים י"ג מידות ואל מלך ותחינות.
ובסליחות אנו מתחילים באל מלך י"ג מידות ותחינות, ורק אחר כך אנו אומרים וידוי, נפילת אפים ואבינו מלכנו.
בגלל שאי אפשר להתחיל תפילה בלי להזכיר את הברית שהקב"ה כרת עימנו. רק מכוחה יש לנו רשות להתפלל. אלוקים נשבע לאבותינו וכרת איתם ברית שיגאל אותנו, לכן אנו מורשים להתפלל ולבקש על כך.
אפשר לראות שבתחילת תפילת שחרית אנו מזכירים את הברית הזאת כמה פעמים. בתחילת הקרבנות - "את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה". בתחילת פסוקי דזמרא - "אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם". בתחילת תפילת י"ח - "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
כך גם בתחילת הסליחות אנו מזכירים את הברית שהקב"ה כרת עם אבותינו. ברית שלוש עשרה. הקב"ה כרת ברית למשה שהזכרת י"ג מידות אינם חוזרות ריקם.
אנו מזכירים את כל אלה שהקב"ה נשבע להם: "רַחֲמָנָא אִדכַּר לָן קיָמֵהּ דּאַבְרָהָם רחִימָא, רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קיָמֵהּ דּיִצְחָק עֲקֵידָא, רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קיָמֵהּ דּיַעֲקֹב שׁלֵימָא, רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קיָמֵהּ דּמֹשֶׁה נבִיאָה, רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן קיָמֵהּ דּאַהֲרֹן כַּהֲנָא".
לכל אלה אלוקים נשבע או כרת ברית. לכן אנו אומרים "קיָמֵהּ" .
אמנם לא מצאנו שאלוקים כרת עם יוסף הצדיק או עם שלמה, לכן כתוב אצלם: "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן זכוּתֵהּ דּיוֹסֵף צַדִּיקָא" וכן לשלמה "רַחֲמָנָא אִדְכַּר לָן צלוֹתֵהּ דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא". מה שאין כן לדוד ופנחס שלהם אלוקים כרת ברית.
רק אחרי הזכרת הברית והשבועה. אפשר לבקש ואפשר לתקן את מעשינו. "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דברים ט).

אנחנו עכשיו כמה מטרים לפני ראש השנה...
החידושי הרי"ם נכנס שנה אחת כמה דק' לפני ראש השנה לבית המדרש ראה חסיד אחד תפס אותו בידו ואמר לו: "בדקות האלו אתה יכול לתקן את כל השנה כי יום אחד בשנה חשוב כשנה ומקצת היום ככולו, ובקצת זמן לתקן את כל מה שפגמת כל השנה!!!".

מחר יש לנו את השחרית האחרונה של השנה ואח"כ את המנחה האחרונה של השנה הברכת המזון האחרונה וכו' לנסות להתחזק בזה כי היצר הרע ינסה להפריע בזה כמה שיותר...

"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" – כשאתה פותח את הדלת ורואה מישהו אתה שואל מה אתה צריך, אבל כשפותחים ורואים עני עם בגדים קרועים וכולו רעב ועייף אתה לא שואל מה הוא צריך... ככה אנחנו מתייצבים לפני ה' תראה איך אנחנו נראים...

וכשמתפללים עם ההרגשה הזאת של דלות של רק אתה יכול לעזור לנו זאת התפילה הכי חזקה! "תפילה לעני כי יעטֹף" התפילה הזאת עוטפת את כל התפילות!!!

יה"ר שנזכה לקדש את שמו בעולם מתוך רווחה גשמית ורוחנית, ונזכה לתשובה היחידה שתפתור לנו את כל הבעיות הגאולה השלימה בקרוב אמן!





[1] לכן כותבים חילול השם ולא חילול ה' ח"ו.

ראש השנה - מזונותיו של אדם קצובים לו

מזונותיו של אדם קצובים לו


גמ' ביצה (טז.): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פיחת פוחתין לו, ואם הוסיף- מוסיפין לו".
חז"ל מספרים (ילקוט שמעוני ויקרא, רמז תרסה) על התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי שחלם במוצאי ראש השנה שקרוביו אמורים להפסיד במהלך השנה 700 דינרי זהב. 
ניגש רשב"י לקרובי משפחתו ודרש- תבע אותם לתרום לצדקה. וכך עשה הוא בכל מהלך השנה, עד שבסיום השנה הצליח לגבות מהם 683 דינרים. 
כאשר הגיע השבוע שחל בו יום הכיפורים, הגיעו שליחי הקיסר ותבעו מהם ארנונה. נבהלו קרוביו של רשב"י, אך התנא הקדוש הרגיעם ואמר להם שלא ידאגו, כיוון שהקיסר ושלוחיו ייקחו מהם רק 17 דינרים, אפילו לא דינר אחד יותר, וכך היה.
שאלוהו קרוביו מהיכן ידע זאת, השיב להם שראה בחלומו שיפסידו במהלך השנה 700 דינרים, ומכיוון שנתנו את 683 דינרים לצדקה, ממילא נשאר להם להפסיד רק 17 דינרים. 
"אם כן, מדוע לא אמרת לנו מראש, והיינו תורמים ישירות ומיד 700 דינרים לצדקה?" שאלוהו קרוביו והוא השיב להם: "רציתי שתקיימו מצוות צדקה לשם שמים, בלי חשבונות"...
ר' יוסף משאש מספר על מעשה שקרה לרבינו יחיאל מפריס מבעלי התוס':
שני צורפי זהב שהיו שכנים יעקב אבודרהם ונפתלי עזריה התענו בערב ראש השנה כדי שיודיעו להם בחלום כמה ייגזר עליהם להרוויח במשך כל השנה הקרובה (ע"פ הגמ' בביצה טז.), ובאמת בליל ראש השנה הראו ליעקב שירוויח 200 זהובים ולנפתלי 150 זהובים הם סיפרו את החלום לרבינו יחיאל והוא יעץ להם לרשום את הרווחים בפנקס ולבדוק בסוף השנה האם החלום היה אמת.
יום אחד באמצע השנה הם התחילו לריב על סחורה אחת שקנו בשותפות יעקב אומר סיכמנו להתחלק במחצית הרווח ונפתלי אומר אני השקעתי שני שליש מהקרן אז אני צריך לקבל שני שליש מהרווח.
הלכו לדין תורה, שאל הרב יש לכם עדים? אמרו: לא, ענה להם הרב בגלל שהסחורה אצל יעקב והוא המוחזק ואין ראיה אז שיעקב ישבע שסיכמו חצי וייקח חצי מהרווח, ענה יעקב אני אמרתי אמת אבל אני לא מוכן להישבע. הסתפק בשליש הרווח וויתר על העשרה זהובים שהיה אמור לקבל.
בערב ראש השנה הם סיכמו את רווחיהם יעקב הרוויח 189 זהובים 11 פחות ממה שחלם ונפתלי 161 זהובים 11 יותר מהחלום.
פנה הרב אל נפתלי ואמר אכן חברך צדק שהשתתפתם במחצית הרווח!
אמר נפתלי אבל התביעה הייתה על 10 זהובים? הזכיר לו יעקב שהוא שילם זהוב אחד לסופר שכתב את התביעה.
יעץ לנפתלי רבינו יחיאל שישיב את האחד עשר הזהובים והחשבון יתאזן.
אמר נפתלי דברי חלומות לא מורידים ולא מעלים, לא מוכן!
משך יעקב בכתפיו והלך לחנותו ועד הצהריים הרוויח 11 זהובים, הלך נפתלי לחנותו ולא הרוויח כלום ובחזרה הבייתה עבר לייד דוכן כלי זכוכית ברחוב נתקל בדוכן וכל הכלי זכוכית נשבר קפץ עליו בעל הדוכן הפליא בו את מכותיו ואח"כ גרר אותו לשופט, שלח השופט שמאי שהעריך את הנזק ב11 זהובים!!!
חזר יעקב הביתה חבול ורצוץ והלך לרב ששלח אותו לבקש מחילה מחבירו וכך עשה... והרב סיפר למחרת מעשה זה לפני התקיעת שופר...
אתה סה"כ יכול להוסיף ברז בחבית לא יותר מזה, אותה כמות תרד לך בכל מקרה!!!

יה"ר שהקב"ה יעזור לנו להשקיע יותר ברוחניות בשנה הקרובה!

פרשת וילך - מלאים מצוות כרימון

מלאים מצוות כרימון


ברכות (נז.): "כפלח הרמון רקתך - מאי רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון".

על מה חז"ל מדברים? ראיתם כמה  גרעינים יש ברימון?!?

כותב ר' אברהם אזולאי אנחנו הרי מלאים מצוות מכל הכיוונים:
יהודי שגר בארץ ישראל מקיים כל רגע מצוות ישוב ארץ ישראל!
אמרת לחבר שלום עם חיוך - עשית חסד! ק"ו אם גם עזרת לו.
אם אתה מחשב כמה חסד אתה עושה עם המשפחה אתה מפוצץ במצוות! אתה מעביר לאשתך את המלח, מחליף לתינוק חיתול, קם להכין לו בקבוק, לוקח את הילדים לגן, עושה קניות, מביא פרנסה הביתה – כל אלו מצוות עצומות של חסד!

כדי להבין כמה הם גדולות - תדמיין שאתה עושה את כל זה לשכן בלי שום תמורה איזה צדיק אתה נכון?

הרב שבדרון לקח פעם את הילד שלו לסבתא, ראה אותו אחד מצדיקי ירושלים ושאלו מה אתה עושה? ענה לו הרב אני לוקח את הילד שלי לסבתא, שאל הרב שנית מה אתה עושה? ענה לו עוד פעם אני לוקח את בני לסבתא שלו... שאל הרב עוד פעם מה אתה עושה? ענה הרב שבדרון מה כבוד הרב חושב שאני עושה (בענווה)? ענה לו הרב: אתה עושה חסד עם ילד יהודי!!!
אז מה אם הוא גם קשור אליך משפחתית...

הרב אוירבאך: כתוב בגמ' (מכות כג:): "ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מב,כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

אם הקב"ה רוצה לזכות אותנו שיקל מעלינו את העול של המצוות למה הוא הרבה עלינו?

התורה יודעת שאתה בכל מקרה כל בוקר קושר את הנעליים, ושוטף ידיים, ומתלבש אז הקב"ה אומר לך איך לעשות אותן כדי לקבל שכר על דברים שאתה עושה ממילא!!!

כתוב בפרשתנו (דברים לא,יב): "הקהל את העם, האנשים הנשים והטף" כותבת הגמ' (חגיגה ג.): "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באים? לתת שכר למביאיהם"!!! אבל מי יעשה בייביסיטר אם כל עמ"י נמצא בירושלים? אז אני חייב להביא אותם???? לא משנה ה' ציווה כדי שזו תהיה מצווה ותקבל על זה שכר...

כותב השו"ע (או"ח ס,ד): "יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה".

אם אתה רק תכווין במעשים שאתה עושה ממילא לזכות במצווה אתה תתפוצץ מרוב מצוות...

ראש השנה - איתערותא דלתתא (לפני התקיעות)

איתערותא דלתתא


מסופר על הרב יעקב חיים סופר בעל הספר כף החיים שכשרצה לגייס כסף להדפיס את ספריו, אמרו לו שירד למצרים שם יש קהילה 'טחונה', התכונן הרב לנסיעה של שבוע וחצי על גמלים ולחודש בערך של איסוף תרומות במצרים, ואחרי נסיעה שוברת עצמות הגיע הרב לקהילה בקהיר, נכנס הרב לבית הכנסת התפלל מנחה ובסוף התפילה מגיע אליו יהודי ושואלו מה מעשיו של כבודו כאן? ענה הרב הגעתי מירושלים להדפיס את הספרים שלי, אמר לו היהודי בוא אחרי לקח אותו לביתו ונתן לו את כל הסכום שהרב היה צריך! הרב היה בהלם, ושאל אותו מה גרם לך להתנהג ככה? ענה היהודי אבי נראה לי בחלום אתמול בלילה ואמר שיבוא יהודי שירצה להדפיס את הספרים תיתן לו את כל הכסף וה' יעשה אותך עשיר גדול אבל אם לא תיתן לו ה' ייקח את כל רכושך! כשחזר הרב לירושלים כולם התפלאו איך הוא חזר כ"כ מהר וסיפר להם את כל מה שעבר עליו, שאל אותו הרב צדקה למה אבא שלו לא נגלה אליו שייסע לירושלים. למה להטריח אותך עד למצרים? ענה הרב צריך איתערותא דלתתא!!!

צריך הכנה של אני לדודי ואח"כ זוכים לדודי לי.

צריך להכין כלים לקבל את השפע – "אני ה' לא שניתי ואתם ישראל לא כליתם", אני תמיד משפיע אתם לא הכנתם כלים לקבל!!!

כתוב בדרך ה' (ח"א פ"ד פיסקה י') שהקב"ה משפיע על כל אחד, הכל, כל שניה! 
אבל אם אין לך כלים אז זה נשפך...

סיפורה של האשה השונמית: "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר: עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'. והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים: ויאמר אליה אלישע: מה אעשה לך? הגידי לי מה יש לך בבית? ותאמר: אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן: ויאמר: לכי שאלי לך כלים מן החוץ, מאת כל שכניך, כלים רקים אל תמעיטי: ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך, ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי: ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה, הם מגשים אליה והיא מוצקת: ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי. ויעמד השמן: ותבא ותגד לאיש האלהים, ויאמר: לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך, ואת ובניך תחיי בנותר".
כך עשתה האשה ומילאה כלים על גבי כלים מאותו אסוך שמן. הכלים  המלאים שמן הצטברו בערימה אחת, והכלים הריקים התמלאו כולם מאותו אסוך שמן. "תן עוד כלי" אמרה האשה לבנה. "אין עוד כלים!!" קרא הבן. "ויעמוד השמן!!".
כמה כלים היו שם?
איננו יודעים. מן הסתם היו הרבה. היא לקחה כלים מכל שכניה ושכנותיה. נאמר שהיו אלף כלים ואחר כך עמד השמן. לכולנו ברור שאם היו עוד מאה כלים, גם הם היו מתמלאים מאותו אסוך שמן. רק בגלל שלא היו יותר כלים נעצר השמן.

מסקנה = הברכה של הנביא הייתה צריכה לחול על "חפץ" מתוך הבית. אותה ברכה צריכה כלי לחול עליו. וכשאין יותר כלים – גם הברכה נעצרת "ויעמוד השמן".

זה דבר רע? לא ולא! כי אם  ברכת השמן לא היתה "מתחשבת" בכלים. הייתה נוצרת הצפה מסוכנת של שמן בכל הבית ובכל השכונה, והנזק שהיה נגרם לאשה ולכל שכניה היה רב מהברכה.

אפי' שאתה אוהב את התינוק שלך לא תיתן לו לשתות מצינור של כיבוי אש...

תכין כלי שמתאים למידתך ואז יהיה שפע בהתאם...

בראש השנה אנחנו מכינים את עצמנו להיות עבדים נאמנים ושליחים ראויים של הקב"ה בעולם!

כתוב שהשופר מאיר לנו את הדרך הנכונה ואת הכיוון הנכון – כמו הצפירה של הספינה בערפל שידעו איפה היא נמצאת... ועוזר לך להגיע לאור ה'!

במלחמה בין הצרפתים לאנגלים, הצרפתים אימנו 200 סוסים מגיל 0 להילחם לפי פקודות של תקיעות שופר, 1-להסתער, 2-ימינה, 3-שמאלה, 4-לעצור, 5-לחזור למכלאה.
בערב הקרב התגנבו כמה אנגלים וגנבו את כל הסוסים... למחרת מוצאים את עצמם הצרפתים בלי הסוסים שלהם בעוד שלצד השני יש סוסים מעולים מאוד שנראים קצת מוכרים... אחרי כמה מערכות כשכבר רצו בצרפת להרים ידיים הגיע חכם אחד עם שופר תקע 5 תקיעות וכל הסוסים התחילו דהרה מטורפת הביתה למכלאה עם הלוחמים הכי מאומנים של האנגלים שרכבו עליהם ונפלו בשבי כפרי בשל...

השופר מסמן לנו להפסיק לשרת ח"ו את היצר הרע, לעצור את שטפון החיים שסוחף אותך רחוק ממנו ולחזור הביתה אל אבינו הרחום והחנון שמתגעגע אלינו כ"כ!!!

אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו פה למטה להמליך אותו ית' עלינו בתקיעות השופר! והקב"ה יראה את הצבא שלו ויתקצב אותו בחיים פרנסה בריאות גאולה וכל טוב בע"ה!!!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: