Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום שישי, 30 בנובמבר 2018

פרשת וישב – דיעבד לכתחילי


דיעבד לכתחילי


שלושת[1] הנושאים המרכזיים בפרשתנו - מכירת יוסף, מעשה יהודה ותמר, וחלומות שרי פרעה ופתרונם על-ידי יוסף, נראים על־פי פשט הכתוב כהשתלשלות מקרית בשל מאורעות מזדמנים, חסרי ערך וחסרי חשיבות.

מכירת יוסף בשל כתונת הפסים שעשה לו יעקב אביו וקנאת האחים שבאה בעקבותיה.

מעשה יהודה ותמר בשל ירידת יהודה לגזוז את צאנו בתמנתה.

ופתרון החלומות על־ידי יוסף בשל עלילת אשת פוטיפר ושליחתו לבית הסוהר.

לכאורה סיפורים אלה הם סיפורים מזדמנים, סיפורים מהחיים, חסרי חשיבות מיוחדת. אך באמת הסיפורים ה׳קטנים׳ הללו, דווקא הם הסיפורים שהובילו לדברים החשובים ביותר בהיסטוריה שלנו - עם ישראל.

כתונת הפסים הובילה לגלות מצרים וליציאת מצרים, אשר דרכה הופיע עם ישראל על במת ההיסטוריה, וגאולת העולם שתופיע דרכו.

גזיזת הצאן בתמנתה אליה ירד יהודה, אשר השתלשל ממנה מעשה יהודה ותמר, מעשה שמכוחו נולד המשיח וממנו נובעת הופעת מלכות בית דוד.

ואילו פתרון חלומותיהם של שרי פרעה בבית-הסוהר שבו היה כלוא יוסף, הוביל להפיכתו של יוסף למשנה למלך מצרים, בו גנוז תפקידו של ׳משיח בן יוסף, בגאולתנו.

כותב הרב קוק (עולת ראי״ה א׳ עמ׳ שו) ״כשיסתכל האדם בכלל הסיבובים שבהנהגת האבות, וכל הדברים הקטנים שגרמו להיות מכשירים (הכשר והכנה) ליציאת מצרים וצמיחת מלכות בית דוד, עניין כתונת הפסים של יוסף, הליכת יהודה לגוז את צאנו, והחלומות של פרעה ושל שר המשקים והאופים... (עלינו) להתבונן אורחות ההשגחה העליונה מהפועלות, שבשעתן לא היה עולה על הדעת שיש להן תכלית נשגבה״.

הסבר - על־פי המבט האנושי הרגיל והמצוי, מחלקים אנו בין דברים ׳גדולים׳ לדברים ׳קטנים', בין מעשים חשובים לכאלה הנראים לנו חסרי חשיבות. מעשים ׳קטנים׳ שעל-פי הבנתנו המצומצמת אין בהם מעלה ותכלית מרוממת, ואף נראים לכאורה כמיותרים במציאות.

יחס שלילי זה מתעצם ומתגבר מאוד ביחס לאותם הדברים הנובעים מהחלטות אנושיות מוטעות ופעמים אף מושחתות ומרושעות, הגורמות לנזקים חמורים שעדיף היה לכאורה שלא באו לעולם.

לעומת זאת, על-פי המבט האמוני וההנהגה האלוקית הרוממה, אין הדבר כן, שהרי בכל דבר ׳קטן׳ ואף שלילי, גנוז עומק גדול, בין מצד עצמו ובין מצד היותו מכשיר ומכין את המטרה ואת התכלית החיובית האמורה לצמוח ממנו, תכלית שבה טמון המשך בניין הדורות, וצמיחתה והתפתחותה של גאולת ישראל וגאולת העולם כולו.

כהמשך דברי הרב (שם) - ״ההכרה את דרכי השגחת ה׳... בחקור האדם תכלית המעשים, שגם המעשים הטפלים שחשב שרק מקרים המה, כולם היו ויהיו יסודות להכנת טוב נעלה, ומהחלק ישכיל אל הכלל ויבין, כי כל מעשינו יד ה׳ בם שולטת להנהיג ותכלית רוממה וטוב עליון... כי גם הדברים הרחוקים הנראים זרים, והמעשים הנעשים מכוח סיבות אנושיות בחיריות, ולפעמים גם משרירות לב, גם הם מעשה ה׳ המה לתוצאות תכליתם הרוממה״.

סח ר' אלכסנדר בונין ז"ל שעלה מרוסיה הקומוניסטית לארץ, למרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: בשנות הרעה, השתבשו מספר תוכניות למעבר מאזורים מסוכנים ברוסיה, למקום בטוח ולישיבת קבע. התוכניות לא התגשמו ובשעתו הייתי בטוח שאסבול משינויין. הצטערתי מאד. לאחר זמן התברר לי שאילו הייתי מגיע למקומות המתוכננים הייתי נפגע ומגיע דווקא אז למצבים מסוכנים ביותר. בדיעבד סיים - גם זו לטובה...

מרן הרב זצ"ל שהקשיב בתשומת לב לדברים וללקח שהפיק מהם ר' אלכסנדר ז"ל. הגיב בקצרה וכה אמר: ביחס אלינו בהבנתנו ובראייתנו, נראה הדבר רק ׳בדיעבד׳ אבל לאחר זמן נתגלה ש׳גם זו לטובה׳. אבל כלפי קורא הדורות מראש, בורא העולם, הרי הכל גלוי וידוע. לדידו, אין שום מצב של ׳בדיעבד׳ אלא רק ׳לכתחילה׳ - שהרי כל מה שעושה הקב"ה - הוא לטובה, עשה, עושה ויעשה.

זהו עניינה של מלכות בית דוד, מרן הרב זצ"ל מבאר (עין איה ה,סז. שבת ב,מה) את ייחודיותה בכך שהיא יודעת לבנות ולשאוב מן המציאות ההווית – גם כשנראה שהיא היפך רצון ד' – את האור העתידי והתכלית הנצחית. לכן, דוקא הנהגתה של מלכות בית דוד ראויה להביא את עם ישראל לשלמותו!

הרב קוק (הקדמה לשיר השירים): "בנפשו הענקית של אברהם העתיד הרחוק ניצב כהווה"!

הגאון רבי שאול שלי מג'רבא בספר מוסר אביך: חז"ל אמרו (מובא ברש"י לז,כ), כי אחי יוסף קראו "לכו ונהרגהו", ורוח הקודש השיבתם: "ונראה מה יהיו חלומותיו"[2] כלומר, אין האדם יכול לשער את תוכניותיה של ההשגחה העליונה!

מעשה בסוחר יין, עני מרוד, שלא השתכר אפילו להוצאות שבת. הצטערה אימו הישישה בצערו, והיתה מתפללת עבורו שיזכה ויתעשר. בכל יום היתה מציעה לפני הבורא הצעה חדשה. יום אחד ביקשה שבנה יזכה בהגרלה, יום שני ביקשה שימצא מציאה, ויום שלישי שימציא איזו המצאה... השבת התקרבה, ולאיש אין כל בביתו. נזכר שיש ברשותו כמה חביות יין מאיכות ירודה. אולי ימצא להם קונה, וירויח כמה פרוטות ללחם משנה. ביקש מאימו שתציע קנקנן מאותו יין ליהודי שכן. נטל הלה את הקנקן ושילם את מחירו. שמחה האם. ריחרח הלה ביין ותהה על קנקנו, עיוה את פניו וביקש כספו בחזרה. חזרה האם בוכיה. אמר לה בנה: "אל תבכי אמא, מן השמים ירחמו". אותו רגע נשמעו נקישות בדלת. עשיר אחד נכנס ושאל, אם יש להם יין טוב. נבוך המוכר ואמר: "יין טוב? אתה תאמר אם טוב הוא". הושיט לו את הקנקן. הריח בו האיש, טעם ממנו, ואורו עיניו. "מה מחירו?", שאל. "דינר זהב", השיב הסוחר... "ויש לך עוד מיין זה?" שאל העשיר. "יש ויש", ענה. "טוב", אמר העשיר, "אני עומד לערוך משתה גדול וזקוק לכמות נכבדת. אקנה ממך את כל המלאי!". ובו ברגע, הפך הסוחר לעשיר... אמרה אימו: "שמעני, בני! מזה זמן רב התפללתי עבורך. הצעות רבות הצעתי לבורא יתברך. אבל דרך זו - מעולם לא עלתה בדעתי"...


רעיון דומה כותב ר' לוי יצחק מפשיסחא על הפס' "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" רבות מחשבות יש לך בלב איך לעשות דברים עם הקב"ה או נגד הקב"ה אבל עצת ה' היא תקום למרות כל המחשבות שלך!!!


מה הסוף של מכירת יוסף? בראשית (נ,כ): "אתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב"!!!

הרמח"ל מדבר על הקב"ה שמסובב סיבות בעולם והופך את כל הכיוון של העולם לגאולה למרות שעכשיו נראה רק חושך, אנחנו רואים רק את הסיבוב של העולם ואת זה שכל יום יש לך משהו חדש שמאיים עליך אבל אנחנו לא רואים שיש ידית לסביבון למעלה ומישהו מחזיק בידית ומסובב אותה!





[1] בנין אמונה.

[2] אומרת הגמרא (תענית כא.): "אילפא ור׳ יוחנן נזקקו מאד לפרנסה, אמרו נלך לעשות עסק, הלכו וישבו תחת כותל רעוע ואכלו פת, באו שני מלאכי השרת. שמע ר׳ יוחנן שאמר אחד לחברו, ״נשליך עליהם כותל זה ונהרגם לפי שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה!״ אמר לו המלאך האחר, ״הנח להם שיש ביניהם אחד שיצליח מאד״. ר׳ יוחנן שמע ור׳ אילפא לא שמע. שאל ר׳ יוחנן את ר׳ אילפא ״האם שמעת משהו?״ השיב לו שלא שמע. הבין ר׳ יוחנן היות והוא היחידי ששמע, משמע שהוא זה שיצליח בתורה, על־כן חזר ללמוד תורה ונעשה ראש ישיבה...".


גם במכירת יוסף אומר המדרש (מדרש תנחומא ישן וישב יג'): ״הם אמרו - לכו ונהרגהו, ורוח הקודש אומרת - ונראה מה יהיו חלומותיו״. אומר ׳הסנדלר הקדוש׳ (ליקוטי רבי משה יעקב רביקוב): ״וישמע ראובן ויצילהו מידם״ - רצונו לומר, שמע ראובן את הבת-קול. אמר ראובן אל אחיו, שמעתם מה אמרו בשמים? השיבו לו, ״לא״. אמר ראובן לעצמו, סימן שאני צריך להציל אותו, ומיד ״ויצילהו מידם״.