מכתב פורום בוגרי המכינות הלהט"בים ותשובתו המקסימה של הרב אלי סדן

מכתב פורום בוגרי המכינות הלהט"בים ותשובתו המקסימה של הרב אלי סדן

פניה לראשי ומנהלי המכינות הקדם-צבאיות בעניין הפרת אמנת "נס הרים" על ידי ראשי מכינת בני-דוד

1.       עולם המכינות מצוי  בפרשת דרכים. מתוקף כך, יצאנו אנחנו, בוגרים ובוגרות ממנעד רחב של מכינות, להילחם על הבית שלנו.

2.       לאחרונה התבטא יגאל לוינשטיין נגדנו שוב, באופן פומבי, כשאמר "משכב זכר - אין דבר יותר שפל מזה. זה כבר לא שוליים. איפה אנחנו חיים? לא מסכימים כבר למסור את הנפש על גילוי עריות? עלינו להחזיר את האומץ שלנו להיות יהודים''. כידוע, אין מדובר בפליטת פה, אלא זו תמצית האידיאולוגיה ההרסנית שמחלחלת לעולם המכינות, ומבקשת לפרק את הסולידריות בין חלקיה השונים של החברה הישראלית

3.       במקביל אליו, ארגון "חזון", שבין מייסדיו בוגר מכינת בני-דוד חיים טייטלבוים, יצא בחודשים האחרונים למלחמת חורמה נגד הקהילה הגאה בישראל, למען "השבת הנורמליות לרחוב", ובימים אלה פירסם עצומה, המבקשת לתמוך בקידום ערכי המשפחה ה"נורמלית" לעמדתו, ולאכוף עלינו, חניכי ובוגרי המכינות, את בית מדרשו של לוינשטיין ומכינת עלי, המבקש לצייר אותנו, בוגרי וחניכי המכינות הקדם צבאיות הנמנים על הקהילה הגאה והתומכים בזכות חבריהם לשוויון, כלא-נורמליים, מטורפים, וככאלה המעמידים בסיכון את קיומה של היהדות. הטרמינולוגיה של "האומץ להיות יהודים", "האומץ להיות נורמלי", ונוכחותו של לוינשטיין בהפגנה על "הנורמליות" בגשר המיתרים אשתקד, מעידה כי מדובר באותו בית המדרש.

להלן עצומת עמותת "חזון": https://bit.ly/2EklAuG

4.       תלמידי הישיבות והמכינות יצאו להחתים ברחובות בעידודם של רבניהם. 122,952 איש כבר חתמו על עצומה זו, מה שמעצים את העובדה שלא מדובר במזימה או פרובוקציה, אלא בכוונה אמיתית להכתיב את השיח המסוכן הזה בחברה הישראלית.

5.       בתגובה לפעולות אלה מצד בית המדרש של מכינת בני-דוד, אנו פועלים בשנים האחרונות על מנת להחזיר את עולם המכינות לערכי הליבה שאפיינו אותו משך עשרות שנים, ובעיקרם הכבוד ההדדי בין כלל חלקי החברה בישראל. כך, בשנת 2016 מאות חניכי ובוגרי מכינות – חברי הקהילה הגאה ומאות בוגרים וחניכים התומכים בה - הגיעו למצעד הגאווה בירושלים, כדי להעביר מסר ברור לראשי ומנהלי המכינות כי לא יקבלו כל שתיקה או ישיבה על הגדר.

6.       כפועל יוצא של מחאה זו ועקב הלחץ שהפעילו אותם בוגרים וחניכים,  הוצא לוינשטיין ממסגרות הלימוד ברוב המכינות, וזאת כדי להבטיח כי אף חניך מכינה המתלבט בדבר זהותו לא ימצא עצמו נפגע אל מול דבריו של לוינשטיין.

7.        חרף הצלחה יחסית זו, לוינשטיין לא חדל ולא נסוג מדבריו, והמשיך להשתלח בציבורים שלמים בחברה הישראלית מתוך בית מדרשו, תוך חינוך חניכיו לשנאה, השפלה ורחמים על קהלים שלמים בציבור הישראלי.

8.       עקב הסערה הציבורית שהקים לוינשטיין על עצמו ועל עולם המכינות, נכרתה אמנת "נס הרים", עליה חתומים 53 ראשי מכינות, ביניהם אלי סדן, ראש מכינת בני-דוד.

9.       האמנה קובעת כי "המכינות מקבלות על עצמן לקיים שיח ענייני ומכבד גם בעת מחלוקת, תוך הימנעות מביטויים פוגעניים כלפי אנשים וקבוצות בחברה הישראלית בכלל ובעולם המכינות בפרט, כגישה עקרונית וכמודל עבור החברה הישראלית".

 10.   ודוק, גם לאחר חתימת ראשי מכינת בני-דוד על אמנה זו, בחר לוינשטיין לשים את האמנה ואת כל החותמים עליה לצחוק, והמשיך להתבטא באופן משפיל כלפי הקהילה הגאה בישראל, כפי שצוטט בתחילת מכתב זה.

 11.   נוכח חתימתו של סדן על אמנת נס הרים ושתיקתו אל מול דברי לוינשטיין, ונוכח התבטאויותיו המשפילות כלפי הקהילה הגאה, מכינת בני-דוד מעלי מפרה את ההסכמה שנוסחה באמנת נס הרים. שכן, חרף חתימתו של סדן על האמנה, רבני מכינת בני דוד ממשיכים להפיץ התבטאויות ותפיסות עולם אשר מסכנות ציבורים שלמים בחברה הישראלית.

12.   כפי שנוכחנו לדעת מאז שנת 2016, מכינת בני-דוד וראשיה אינם מתכוונים לחזור בהם מהתבטאויותיהם, וזאת משום שהם לוקחים אחריות מלאה על תוכן דבריהם וחורטים דברים אלה על הנס הערכי של מכינתם.

13.   אנו, בוגרי וחניכי המכינות מקהילת הלהט"ב, יחד עם בוגרי וחניכי המכינות שאינם נמנים על הקהילה הגאה אך מביעים את תמיכתם הבלתי מסויגת בה, מאמינים שהחברה הישראלית תצלח פיזית ומוסרית, ותפעל לאורם חזונם הציוני של הרצל, בן-גוריון, הרב קוק ואחרים, רק מתוך תנאים של שלום בית. מתוקף כך, בחרנו לפעול מתוך עולם המכינות למען המכינות.

14.   לאור הניסיון שצברנו בהשתלחויות חוזרות ונשנות שספגנו מראשי מכינת בני-דוד, יצאנו למאבק זה בדרישה ברורה: לתבוע ממכינת בני-דוד להחליט אם היא חלק מן הבית הערכי של כלל המכינות, על חניכיו ובוגריו הלהט"בים. במידה ואינה רוצה בכך, נבקש ממועצת המכינות לפעול להיפרדותה.

15.   בנוסף, אנו קוראים לכם לפעול על מנת להגביר את הפעילות העוסקת בסובלנות בחברה, לצד העמקת סוגיית המגדר במכינות כפי שהיא משתקפת כיום בחברה הישראלית.

16.   אין בכל האמור לגרוע מתרומתו של מוסד בני-דוד לציבור ולמדינה. לצד זאת, לא נאפשר את הפרת האמנה שמשמעותה היא פגיעה מהותית בכל כך רבים מאיתנו, בוגרי וחניכי המכינות הקדם צבאיות. שיח פלורליסטי מניח את קוויו האדומים במקום בו מתפתח שיח מתסיס ואלים, ואותו אנו מגנים. אנו מודאגים מהאדוות ששיח זה יוצר בחברה הישראלית, ומזהים את ביטוין כבר כעת, הן ברחוב והן בפוליטיקה.

17.   ביום שלישי, ה-19 לפברואר 2019, נועדנו נציגי הפורום הפרו-להט"בי עם דני זמיר מנכ"ל מועצת המכינות. זמיר הסביר לנו כי אין בסמכותו להחליט בבקשתנו לבדו וביקש כי נפנה בכתב לוועד המנהל ונוזמן לדיון בישיבת הועד המנהל הקרובה.

18.   אנו קוראים לכם, ראשי המכינות וחברי הועד המנהל, תהא אשר תהא עמדתכם, מינכם ואמונתכם, לעמוד לצדנו במאבק זה. לעמוד על מימוש המילים הכתובות על ידכם באמנת נס הרים, ולתת לנו, בוגריכם וחניכיכם הלהט"בים, גיבוי ערכי ומוסרי.

19.   אנו תובעים מכם לממש את האחריות ואומץ הלב האזרחי שעליו חינכתם אותנו גם אם בסופו עשוי להתקיים מהלך לא קל, משותף והכרחי, להוקעת מכינת בני-דוד על התנהלותה, או להרחקתה מן הבית הערכי שלנו.

20.   אין בכוונתנו לוותר על שום שעל בבית הערכי שלנו, ואנו נעשה כל הדרוש כדי להבטיח כי חניכים במכינות הקדם צבאיות לא יידרשו להסביר לחבריהם ולמכינתם מדוע זהותם אינה פוגעת בערכי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית.

"נצור לשונך מרע, ושפתך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפיהו"

לכבוד ראשי ומנהלי המכינות הקדם צבאיותהנדון: מכתב ההסתה הפרוע של המכנים עצמם 'הפורום שווה'

אנו עומדים בפני נושא קרדינאלי הנוגע לא רק לאיגוד מכינות הקדם צבאיות כי אם לחברה הישראלית כולה.

השאלה היא מה פירוש המילה "סובלנות". האם סובלנות פירושה קמפיין אדיר להשתקת כל מי שחושב אחרת מהתפיסה הפלורליסטית או סובלנות פירושה לאהוב ולהתנהג בכבוד וביושר גם עם מי שחושב הפוך ממך.

יש כיום במדינת ישראל מה שקרוי "מלחמת תרבות" על אופייה ופרצופה התרבותי והמוסרי של מדינת ישראל. גם אם איני אוהב את המילה מלחמה, ברור שהכוונה היא שיש בחברה הישראלית תפיסות שונות וכל קבוצה רוצה שתפיסתה תשפיע על אופייה ופרצופה של המדינה. להבנתי ­– זוהי המהות האמיתית של דמוקרטיה. לאפשר לכל קבוצה לנסות להשפיע על פרצופה של החברה במובן התרבותי המוסרי – ובתנאי שתעשה זאת ללא אלימות, לא אלימות פיזית ולא אלימות מילולית, ויש להפריד בין היחס לאנשים ובין היחס לדעות, כלומר, צריך להתנהג בכבוד ובידידות אמת, גם כלפי מי שחושב אחרת ממך, אך לאפשר לו לעשות כל שביכולתו על מנת לשכנע את החברה הישראלית בצדקת תפיסת העולם שהוא חושב שצריכה להיות נחלתה של האומה.

ואפרט בדוגמא פשוטה. אני אישית סבור שכיון ש3,300 שנות היסטוריה של העם היהודי היו כרוכים באמונה מלאה בתורת משה ובקיום מצוותיה, וכי הסידור, התנ"ך ושמירת מנהגי המסורת הדתית בכל הדורות הם הסיבה היחידה שאחרי 2,000 שנה חזרנו לארצנו כעם חי ופועל, אין תופעה כזאת בשום עם בהיסטוריה וברור לי שללא זה היינו מזמן מתבוללים ונעלמים במרחב הכלל-אנושי, על כן תפיסות עולם הגורמות ליהודים לנטוש את התורה ולאמץ תפיסות עולם אחרות, וכן תפיסות עולם המעודדות נישואים של יהודים עם אלו שאינם יהודים, הם לדעתי סכנה ממשית קיומית לעם היהודי, וממילא למדינת ישראל, עשרת מונים יותר מאשר איראן או חיזבאללה.

יחד עם זאת, כיוון שאני נוכח שרבים מאחי ואחיותיי, בני עמי האהוב, בחרו להם דרך חיים שבהם הם נוטשים את מצוות התורה, וגם – בשם תפיסה ליברלית פלורליסטית אינם רואים שום בעיה בנישואי יהודי עם מי שאינו יהודי – אני ממשיך לאהוב אותם, להתייחס אליהם ביחס המוגדר אצלנו בכל המצוות שבין אדם לחברו, כי הם אחי ואחיותיי למרות דעותיהם שלהבנתי מסוכנות מאוד לעמנו. ועוד אני מאמין באמונה שלמה, שרובם המכריע עושים זאת מתוך כוונות טובות ולא מתוך רוע לב, אלא שהם – לפי הבנתי – טועים בהשקפת עולמם!

כידוע לכולכם שרתתי בצבא 35 שנים עם אנשים כאלה, וכל ימי חיי אני משתף פעולה איתם בידידות ובהערכה הדדית בכל מה שקשור לבניינה וקידומה של המדינה והעם בישראל, ולכן הרב יגאל ואני הקמנו את המכינה החילונית הראשונה למרות שידענו את תפיסת עולמה. יחד עם זאת אני מצהיר בזאת שאעשה כל שביכולתי לשכנע את החברה בישראל לחזור לחיות אורח חיים של תורה ומצוות. זוהי זכותי וזוהי חובתי, גם על פי אמונתי וגם על פי התפיסה הדמוקרטית. אני משוכנע שהבנתם וידעתם את דעותי, בכל השנים הרבות ששיתפנו פעולה גם לפני ה"שיגעון" של השנתיים האחרונות – ולאור דברים אלו אנו מחנכים את תלמידנו במוסדות "בני דוד".

באותו אופן, יש כיום ויכוח תרבותי בחברה הישראלית על המוסד שנקרא 'משפחה'. יש כאלה ואני בתוכם, ואני סבור שבאופן ברור רוב החברה הישראלית גם היא בתוכם – שחושבים שמשפחה נורמטיבית וטבעית היא שילוב של אבא ואמא, וכי ראוי שילדים יגדלו ויתחנכו דווקא במשפחה של אבא ואמא, וירגישו חום אימהי דווקא מאמא שלהם, וזאת מלבד השאלה על ה'מוסריות' שבקניית רחם של אישה לצורך לידת תינוק עבור זוג גברים. לעומת זאת יש כאלו הסבורים שהעולם השתנה, וגם זוג גברים או זוג נשים יכולים להקים משפחה, ו'לקנות' ילדים ע"י רחם של אישה זרה שהילדים כלל לא יכירוה, וכי כל המשפחות שוות ערך. זהו ויכוח תרבותי עמוק הנוגע לכל עתידה של האומה. כידוע לכולם, בכל העולם המערבי, הדעות הליברליות של הקבוצה השנייה התפשטו, והתוצאה ברורה – הדמוגרפיה שלילית. אחוז הילודה יורד מתחת לממוצע 2.1 וגורם לחיסול איטי של העמים האירופאיים, רק מהגרים מוסלמים משלימים את הפער.

בעם ישראל, שיש לו מסורת עתיקת יומין ביחס לחוסנה של המשפחה היהודית, מסורת של נאמנות הדדית ואחריות משותפת להעמיד את הדורות הבאים של האומה – אחוז הילודה כיום היא הגבוה ביותר בכל העולם המערבי. דא עקא שיש 'מלחמת תרבות' ביחס למעמדה של המשפחה. זהו ויכוח לגיטימי, בתנאי ששני הצדדים חופשים להפגין ולהביע עמדתם בפומבי.

במקום זה יש קמפיין של סתימת פיות, ע"י הצגה קיצונית של הדברים, ויצירת דה-לגיטימציה לא רק לדעה הנגדית, כי אם בכלל לזכות להביע אותה. ואומר ברור:  אני במפורש התנערתי מסגנון דבריו של הרב יגאל, והוא עצמו חזר בו מהסגנון שנקט, אך לא הרב יגאל ולא אני שינינו את תפיסת עולמנו. ואנחנו נעמוד על זכותנו להביע אותה בכל פורום, וכן, אנחנו סבורים שמשפחה נורמטיבית זוהי דווקא משפחה שיש בה אבא ואמא, ואנחנו משוכנעים שרוב עם ישראל חושב כך, וכי זכותנו, ואפילו חובתנו להגן באופן מילולי – תרבותי על עמדה זו בפני אלו שרוצים לשכנע את החברה לתת לגיטימציה אידיאולוגית ל-5 סוגי משפחות, כפי שכבר נעשה כידוע בגני ילדים בתל אביב – חינוך מוקדם לניפוץ אופי המשפחה המסורתי של העם היהודי.

ואבהיר שוב – יש במשפחתי 2 אנשים להטבי"ם, אני מתנהל איתם בידידות אמת, אנחנו נפגשים באירועים משפחתיים שונים ומחייכים באהבה אחד לשני – אבל כשאחד מהם החליט להתחתן עם בן זוגו – הוא אפילו לא שלח לי הזמנה לאירוע כי ידע שלא אגיע כי יש לי דעה שלילית על אירוע כזה, ודעה זו לא מפריעה לי להמשיך לקיים איתו יחסים של ידידות אמת. זוהי סובלנות במיטבה, לפי הבנתי.  וכן, גם לעלי מגיעים בחורים עם נטיות הפוכות. אנו מחבקים אותם ונותנים להם תמיכה רגשית, ועוזרים להם להתמודד עם בעיה שהם עצמם אינם אשמים בה.

אבל אלו המכונים פורום שווה, דורשים לנתק קשר עם אנשים שחושבים אחרת מהם, זוהי אלימות במלוא מובן המילה, וזה הרס הדמוקרטיה במדינת ישראל.

ואביא מספר דוגמאות לדברי:

1.      בסעיף 2 ממכתבם הם כותבים שהאידיאולוגיה ההרסנית שלנו "מבקשת לפרק את הסולידריות של החברה הישראלית". זוהי כמובן זכותם לטעון שהאידיאולוגיה שלנו הרסנית, אני לעומת זאת סבור שהאידיאולוגיה שלהם הרסנית, אך הם מוסיפים שהאידיאולוגיה שלנו מפרקת את הסולידריות של החברה, כלומר אחדות העם בישראל תלויה בכך שכולם כולם יהיו פלורליסטים ויחשבו שחמש סוגי המשפחות הן שוות ערך. רבותי, לזה איני מוכן להסכים. בינתיים אנחנו הם אלו המפגינים סולידריות עם כל חלקי העם, והם אלא שדורשים לסלק אותנו מאיגוד המכינות בטענה שאיננו פלורליסטים.

רבותי, כולכם צריכים להתמודד עם קו חדש זה. מי שאינו פלורליסט – אין לו מקום ביננו. אז רבותי, אני מודיע ומצהיר אני לא פלורליסט, אני סבלן, אך לא פלורליסט. בתפיסת עולמי יש אמת ויש שקר, יש מעשה מוסרי ויש מעשה לא מוסרי, ולהבנתי משפחה חד מינית זהו מעשה לא מוסרי, וזוהי זכותי לחשוב כך ולהביע עמדה זו, והיא אינה מפריעה לי לכבד ולאהוב אנשים שחיים בצורה זו, כי סובלנות בעיני זו הפרדה בין הדעות ובין היחס לאנשים בעלי דעות הפוכות ממך!

2.      בסעיף 3 הם מאשימים כי יצאנו ל"מלחמת חורמה נגד הקהילה הגאה" – שקר וכזב, לא יצאנו למלחמה נגד האנשים, כי אם נגד דעותיהם, כלומר, נגד רצונם לקבוע עמדה חדשה בעם ישראל כלפי המושג "משפחה" – וזוהי זכותנו הדמוקרטית וחובתנו המוסרית כלפי העם והמדינה.

3.      בסעיף 4 הם כותבים כי החתמת עצומה של כמעט 123,000 איש בעד העמדה כי משפחה נורמטיבית זה אבא ואמא – שזה לפי הבנתי הפעולה הכי לגיטימית ודמוקרטית שאזרחים אכפתיים עושים - הם קוראים לזה "להכתיב את השיח המסוכן הזה" – אתם מבינים, זה נקרא בשפה החדשה "להכתיב", כלומר אסור לדבר, לכתוב עצומות, להפגין. כי מה שהוא נגד תפיסת העולם הפלורליסטית היא שיח מסוכן, ואני אומר – השיח שלהם מסוכן בעיני לחברה בישראל, ואף על פי כן אני תומך בזכותם לדבר ולהביע את עמדתם בפומבי. אבל הסכנה הגדולה ביותר היא הסכנה לדמוקרטיה הישראלית כי השיח של סתימת הפיות הוא סוף הדמוקרטיה.

                                                                                         

4.      בסעיף 5 הם כותבים שהם פועלים להחזיר את ערכי הליבה שבהם פעל עולם המכינות בעבר. מה הם ערכי הליבה – תמיכה במאבק של הקהילה הגאה להשוואת ערכי המשפחה שלהם לכלל הציבור.

אני כופר בטענתם. מעולם לא הוחלט על כך בעולם המכינות. אם הייתה החלטה כזאת, קרוב לוודאי שהייתי פורש מהאיגוד. כי מעולם, עד היום, לא מדינת ישראל, לא הצבא, ולא המכינות קיבלו החלטה לפעול ביחד למען הרס מוסד המשפחה המסורתי.

באמנת נס הרים סיכמנו על מה שאנחנו מסכימים. בנושא המשפחה כנראה שיש ביננו חילוקי דעות.

ואוסיף – לצערי הרב באלימות מילולית וביחסי ציבור מתוחכמים יש מי שגורר אותנו פעם אחר פעם לזירה זו של היחס ללהטבי"ם. כוונתו ברורה, הוא רוצה ליצור מצג כאילו זהו הנושא שבו אנחנו עסוקים. אבל זה עצמו שקר. בינתיים אנחנו עסוקים לדרבן את תלמידנו לתרום לצבא ולמדינה, וברוך ה' מצליחים בזה מעל ומעבר לכל מוסד אחר – ויש מי שעינו צרה בנו, ועל כן מנסה לגרור אותנו להצגת מצגת שווא כאילו הנושא המרכזי שלנו זה מאבק נגד הלהטבי"ם. זהו שקר וכזב, זוהי אלימות מתוחכמת, ולצערי היא אכן מצליחה לגרום לנו נזקים לא מעטים...

5.      בסעיף 7 במכתבם הם כותבים שהרב יגאל ממשיך להשתלח בציבורים שלמים בישראל מתוך בית מדרשו, "תוך חינוך חניכיו לשנאה, השפלה ורחמים על קהלים שלמים בציבור הישראלי".

ובכן קודם כל העובדות: יגאל הוזמן לכנס של מנהלי מוסדות חינוך דתיים בים המלח. שם- בפני המנהלים, נתן שיעור על ערכי המשפחה היהודית על פי דעת התורה. בתוך דבריו הזכיר שמשכב זכר זהו מעשה שפל. ואכן התורה קוראת לזה תועבה ומוסיפה אזהרה – "ולא תעשו כתועבות הגויים האלה ולא תקיא הארץ אתכם וכו'" כלומר שתועבות אלו משמיטים את זכותנו המוסרית להתיישב בארץ ישראל שהיא קדושה. אולי כדאי שאיגוד המכינות יחליט שאסור למכינות לקרוא בתורה, כי התורה פוגעת בשלום בית בחברה הישראלית?

ההבדל הוא ברור. המעשה הוא לפי דעתנו, שהיא כדעת התורה, מעשה שפל, ועם זה אנחנו ממשיכים לשמור על שלום בית עם אנשים שעוסקים במעשה זה, כמו שאנחנו שומרים על שלום בית עם אנשים שמחללים שבת או עוסקים במה שהתורה מכנה ניאוף וכד', כי אנחנו מבינים שהם אינם אנשים "רעים" כי אם אנשים שדעתם אינה כדעתנו, ומה שאנחנו חושבים כמעשה שפל הם חושבים שזה מעשה לגיטימי. וכל מה שאני מצפה, שיחסם אלינו יהיה כמו יחסינו אליהם, ויאפשרו לנו להביע עמדותינו, מבלי שזה יפגע בשלום הבית ביננו. כי שלום בית לפי הבנתי יהיה כאשר כל צד יוכל להביע באופן חופשי את דעותיו, ועם זה ישמר היחס החברי!

אבל החמור ביותר זו הטענה כאילו הרב יגאל מחנך לשנאה. זהו שקר גמור, וחלק מהסגנון האלים שלהם ליצירה דה לגיטימציה כלפי אנשים שחושבים אחרת מהם.

וההוכחה הברורה ביותר לדברי, היא שהרב יגאל חינך למעלה מ-4,000 איש שהם כיום משתלבים בצבא, בשב"כ, במוסד, במגזר הציבורי ובחלקים נוספים של החברה הישראלית – מעולם לא שמעתי שהם עושים זאת מתוך שנאה. להיפך, הדבר המופלא הוא שלמרות שהם יודעים שהאנשים שאיתם הם משתפים פעולה למען הציבור והמדינה – שונים מאוד מהם בתפיסותיהם – הם מצליחים לפתח יחסי אמון וידידות ושיתוף פעולה. וזהו החינוך המופלא שהתורה מלמדת אותנו – זוהי הסבלנות האמיתית!

           איני רוצה להאריך, כי הדברים ברורים, רק אסכם ואומר:

א.    אמירת עמדה מוסרית אידיאולוגית אינה מהווה הכפשה, ולא שנאה, ולא ביזוי של אלו שחושבים אחרת.

ב.      כתמיד, גם היום, אני מתנגד לעלבונות אישיים, ויציאה נגד אנשים. לצערי אלו המכונים פורום שווה, במקום לעסוק בהסברת ההיגיון שבעמדתם האידיאולוגית הם יוצאים בשצף קצף נגד אנשים שמעיזים להביע עמדה שונה מהם.

אני מציע לכולם לקרוא ספר חדש שתורגם לאחרונה לעברית, ספר בשם "המוות המוזר של אירופה" שנכתב ע"י עיתונאי אנגלי, שמתאר איך בזמן שבריטניה הוצפה על ידי מיליוני מהגרים שהביאו איתם תרבות מוסלמית והם הופכים את אלו שהוא קורא "הבריטים הלבנים" למיעוט בבירתם ובמדינתם, ומשנים לגמרי את התרבות הבריטית – כל מי שהעז לדבר נגד ההגירה או לפחות לדרוש דיון בשאלה זו הותקף כפשיסט, פוטר מעבודתו, ובאופן כזה הגיע התהליך לאל-חזור. אין לי שום עניין לחוות דעה ביחס למה שקורה באירופה, אני מזכיר ספר זה כי שם מתואר בבהירות רבה איך נמנע מהרוב הבריטי אפשרות לעורר דיון, להביע עמדה האם תהליך ההגירה האדיר (כ-3 מיליון מהגרים תוך כ-10 שנים) מקובל עליו, התהליך נכפה על הציבור באמצעות "השתקה"! זה בדיוק מה שמנסה לעשות לנו הפורום המכנה עצמו "פורום שווה". ואני קורא לכל ראשי המכינות להתנגד לסוג השיח הזה, שהוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית.

אגב, הדבר המבדח ביותר במכתבם הוא העובדה שהם מגייסים לעזרתם את הרצל, בן גוריון ואפילו את הרב קוק. ממש אין גבול לחוצפה!

בברכת שלום אמת,  אלי סדן

מצורע - שיעור 'הפיכת הענג לנגע' (טללי חיים)

הפיכת הענג לנגע (טללי חיים)

מצד אחד אין דבר מסואב כמו המצורע. הגמרא (פסחים סו:) לומדת על שלוש דרגות של טומאה, שכל דרגה צריכה לצאת מחוץ למחנה אחד. כך, טמאי מתים צריכים לצאת חוץ למחנה שכינה, זבים חבות צריכים לצאת חוץ למחנה לווייה, ואילו המצורע, הוא המסואב ביותר, צריך לצאת חוץ לשלושת המחנות, אפילו עם ישראל לא יהיה, אלא ״בדד ישב מחוץ למחנה מושבו״.

אין דבר נורא יותר מלצאת מעם ישראל ולשבת בדד. זה מעיד על הטומאה החמורה של המצורע שהיא קשה יותר מטומאת מת ומזב.

עד ימינו המילה ׳מצורע״ מעוררת גועל וריחוק, כמעט יותר מכל ביטוי אחר.

מצד שני אנו רואים שהצרעת מעידה על דרגה גבוהה:

נגעי בתים נוהגים רק בארץ ישראל, ומעידים על מעלה רוחנית של העם.

ספר הציוני על התורה: "... בהיות ישראל שרויים על אדמתם טהורים ונקיים שלמים לה׳ אלהינו והיה רוחו עליהם תמיד כמו שנאמר ׳עיני ה׳ א־להיך בה מראשית השנה׳ וגו׳ (דברים יא יב) להעמיד גופם בגדיהם ובתיהם במראה טובה. וכאשר יקרה באחד מהם דבר חטא ואשמה יראה בו לכלוך או בגופו או בבגדו או בביתו כפי גודל החטא להראות כי סר ה׳ מעליו והיה לאכול ומצאהו צרות רבות ורעות ולכן יאמר הפסוק ׳ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם׳ ולא תנהג כי אם בזמן ההוא ובארץ ישראל נחלת ה׳ וחלק עמו. ואין הדבר מפני חובת קרקע אלא מפני שלא יבוא המכה אלא בארץ הנבחרת אשר שם השם הנכבד והנורא שוכן בתוכם...".

רואים שכל עניין הצרעת נובע דווקא מפני מדרגה רוחנית עליונה. שישראל קדושים בקדושת ה', וכל גופם ובגדיהם ובתיהם מכוונים להשראת השכינה, ואם מישהו מהם חטא חלילה, ניכר הדבר בסילוק האור ממנו ובהתגלות הצרעת עליו. לכן, בחוץ לארץ או בדורות נמוכים, שאין השכינה שורה בקביעות בלבבות בני האדם, אין הצרעת נוהגת ואיננה מתגלית על מי שחוטא.

זוה"ק (ח"ג מז.): ״נגע צרעת, הא אתערו חברייא, אבל צרעת כתרגומו, אמר רבי יהודה, מאי כתרגומו, סגירו, דסגיר ולא פתח, וכד סגיר הוא ולא פתח, נגע הוא דאקרי״.

האר״י הקדוש (ספר הליקוטים פרשת תזריע פרק יג:): ״וזה מה שכתוב בזוהר פרשת תזריע כי נגע צרעת תרגומו מכתש סגירו, וכוונת דבריו, כי נגע הזה הוא קדושה, ודוחה את רוח הטומאה אשר בבית או באדם, והוא כוח דין של הקדושה, וזהו נגע. ומי גרם זה - הצרעת. פירוש הסגירו דנהירו עילאה דלא אתגלי, היא הנקרא צרעת, לכן ׳והובא אל הכהן', להמשיך ולגלות אותו הסגירו דנהורא עילאה, זהו לשון הזוהר״.

מסביר האר״י הח"י שהנגע הוא קדושה, הוא כוח של דין בקדושה שבא לנקות את הטומאה, אלא שמתגלה בצורה קשה. והיינו שהאור העליון סגור בפני האדם, ולכן בא הנגע כדי להביאו אל הכהן, ועל ידי כך יפתח לפניו האור העליון ויחזור להאיר כבראשונה.

׳ענג' ו׳נגע׳

הזוהר דורש את המילה 'נגע׳ ואומר שהוא אותיות ׳ענג׳. והיינו, שהנגע הוא באמת מציאות עליונה של ענג, אלא שנפל ולכן הפך לנגע. עלינו להבין את סוד הענג ואת היחס בין הענג ובין הנגע. סוד הענג עצמו רמוז באותיות המילה ענג, שהוא סוד ׳עדן׳ ׳נהר׳ 'גן׳ ראשי תיבות ענג (זוהר א כו.), בחינת ״ונהר ייצא מעדן להשקות את הגן׳׳ (בראשית ב,י).

הנגע הוא שינוי של עדן-נהר-גן, שהוא הסדר של ענג, הנה התהפך הסדר והעדן נדחה לסוף: נהר-גן-עדן.

שערי אורה (שער תשיעי): "והספירה הזאת (החכמה) נקראת בתורה עדן, כלומר התחלת התפשטות המחשבה והמקור אשר משם נתגלו כל הספירות מכתר עליון. וזהו המעיין והמקור אשר ממנו נמצאים כל הנמצאים בהתגלות הספירות מכתר עליון. ולשון עדן הוא לשון מקור אשר ממנו נמשך הדבר, והסוד ׳ונהר ייצא מעדן׳, כלומר נהר יוצא מן המקור והמעיין, שזהו לשון עדן. כעניין שרה כשנפסק ממנה המקור וחזרה לה, אמרה 'אחרי בלותי היתה לי עדנה׳ (שם יח,יב) שנתחדש לי המקור. וכבר ביארנו 'ונהר יוצא מעדן' - זה בינה, 'יוצא מעדן׳ - יוצא מן החכמה שהוא סוד המקור הנמשך מכתר עליון. להשקות את הגן, להשקות ספירת מלכות״.

עדן הוא בחינת החכמה, והוא ראש כל דבר. והנהר הוא בחינת הבינה, והגן הוא בחינת המלכות.

החכמה היא בחינת יראת שמים, בסוד ״אם אין יראה אין חכמה״ (אבות ג,יז), וסוד "ראשית חכמה יראת ה' "(תהילים קיא,י), והיא בחינת התבטלות האדם אל המקור הא־להי העליון.

החכמה היא הבחינה שבה כל העולמות כלולים בנקודה אחת, בבחינת מחשבה הכמוסה במאציל ברוך הוא, עוד לפני שנפרדו ונחלקו לבחינות שונות.

כמו שטיפת זרע היא נקודה אחת בלי חילוק אברים כלל, ורק כשהיא נכנסת בבטן הנקבה נעשית הטיפה לחילוקי אברים שונים ובחינות שונות, כן כביכול בסדר הופעת העולמות בתחילה היו כולם כלולים כנקודה אחת אחדותית ממש, בסוד ״כלם בחכמה עשית״, שהיו ממש בחינת כולם יחדיו בלי חילוק כלל, וזה היה בבחינת החכמה, שהיא סוד האבא, והוא כמו טיפת הזרע, בלי חילוק אברים כלל. והיינו שאין בחינת גבול והבדל בין אחד לשני, ובין בחינה לבחינה, אלא הוא הופעת הכללות של העולמות בלי פירוט כלל, שהיו כל הפרטים בטלים ומכונסים יחדיו לבחינה אחת בלי פירוד כלל.

האדם צריך לבטל עצמו מאוד מאוד מול המקור העליון, להיות בטל ומבוטל לה' יתברך בכל עצמו.

אנו, נשמות ישראל החצובות מחכמה עילאה׳ מבחינת עולם האצילות. שהוא פנימיות המציאות ממש - כשאנו מבטלים עצמנו אין אנו מוחקים כלל את עצמנו, ולא מאבדים מאומה ממהותנו, אלא להפך, אנו עולים להתכלל במקור ובמקום האמתי שלנו, בעולם האצילות, עם המלך במלאכתו, שכל המלאכים ושרפי מעלה אינם יכולים לזאת, שעליהם נאמד ״הן אראלם צעקו חוצה״ (ישעיה לג,ז), שהם בבחינת חוצה, שהוא הבריאה, ואנו כלולים באצילות, ממש בחינת אחים ורעים לאור קודשא בריד הוא ושכינתיה.

הרב קוק (אורות קכה, ואדר היקר קמה): "כל הצרות שבעולם, ביחוד הצרות הרוחניות: תוגה, קוצר רוח, בחילת החיים, יאוש, שבאמת הן הנן הצרות העיקריות של האדם, אף הן אינן באות כי אם מפני חסר דעה להסתכל הסתכלות בהירה בגאות ה׳. ההכנעה מפני הא-להות, שהיא דבר טבעי בכל נברא, בכל הויה שפרטיות מתגלה בקרבה. להתבטל בפני הכללות. וקל וחומר בפני מקור ההויה של הכללות. שהוא חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכלליות. לא צער ודכדוך יש בה, כי אם עונג וקוממיות, שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יופי״.

עיקר עניין החכמה הוא סוד הביטול. והביטול הוא עניין יראת שמים, שיודע שיש מעליו מישהו, והוא העיקר והשורש, והוא עצמו הטפל והשולי. והיינו ששם עצמו בצד, ויודע שהוא מוגבל וקטן, וצריך להיות מסור ונאמן אליו יתברך. שמבטל חשיבות עצמו ורותם עצמו אל רצון ה' בלבד.

ועניין הביטול אינו רק בפנימיות הלב, שמבטל ישותו ועצמותו, אלא בכל מהות החיים, והיינו שמתבטא הדבר גם עניין ההקפדה בכל המצוות וההלכות. שמעורר עצמו בזריזות ובחפץ לב לעשות את רצון ה׳. וגם אם אין הוא מרגיש באותה עת הרגשות עליונות, הרי הוא כעבד המבוטל למלכו, ואינו שואל ומסתפק אחר המלך, אלא עושה רצונו בכל לב. זה סוד הענווה שהיא סוד המלכות, שהיא מושרשת בבחינת חכמה כמו שכתוב ״ה׳ בחכמה יסד ארץ"( משלי ג,יט), והיינו שסוד המלכות הוא בחינת העבד כנודע, בסוד 'עול מלכות שמים', ובחינת העבד נעוצה לעילא לעילא, בסוד הביטול העליון שהוא סוד החכמה, שיודע שמושרש במקור עליון ממנו, ולכן אינו מנסה להבין ולהזדהות בעצמו ובהרגש פרטיותו, אלא רותם עצמו לעשות רצון ה׳ בין אם מבין ומרגיש הזדהות, ובין אם לאו.

הנהר הוא סוד הבינה. בסוד רחובות הנהר, והוא בחינת הכוח שממשיך ומגלה את העדן לעולם. שהנהר מושך מהעדן להשקות את הגן.

והנה ידוע שבחינת ההבנה וההשגה וההרגשה היא בחינת הבינה. בסוד הנשמה, שהיא האור שנכנס אל האדם להחיותו, ומשם נובעת השגתו והרגשתו (פרדס רמונים לא,א), בסוד ״ונשמת שד־י תבינם״ (איוב לב,ח). והיא שורש השמים ״כונן שמים בתבונה״ (שם). שזה סוד התפארת. מדרגת בן. שהוא עניין ההבנה שמבין ומזדהה ומרגיש בעצמו, שהוא בחינת האור שנכנס לאדם ולא המקור העליון [לעומת הארץ שהיא המלכות. מדרגת עבד שמושרשת בחכמה, המקור העליון].

הבינה היא סוד המשכת האור העליון של החכמה והתורה אל תוך המציאות, שכן הבינה היא השפע היורד ונכנס לתוך האדם, בסוד הנשמה שנתת בי, שנכנסת לתוך האדם ומאירה בו את האור העליון. (ראה אורות הקודש ב' עמ' רפג, ׳רק בהכנתה׳ וכו').

הדיבור הוא המשכת האור מהמחשבה הנעלמת. החוצה אל הסובבים. והיינו שהדיבור ממשיך את המחשבה ומגלה אותה אל הסובבים השומעים. וזה ממש סוד הנהר עדן וגן, שהעדן הוא בחינת המחשבה הנעלמת, והגן הוא בחינת האנשים השומעים, והנהר הוא בחינת הדיבור שממשיך את המחשבה ומעביר אותה אל האנשים ללמדם חכמה ודעת.

המחשבה היא ממש סוד עולם עליון ונעלם, בחינת החכמה ובחינת החיה, והיא גנוזה מעיני כל חי ואי אפשר להשיגה כלל. והבינה היא סוד הדיבור שמגלה את המחשבה ומוציאה החוצה. שכן באמת הדיבור עומד ביו העולם הגלוי מחוץ לאדם. ובין המחשבה הסמויה שהיא סוד העולם הפנימי והנעלם. והאדם המדבר עומד בגבול בין העולם הגלוי לעולם הנסתר, וממשיך ומגלה את הנסתר בתוך הגלוי. והוא ממש סוד הבינה, שהיא בחינת הנהר שמגלה מהעולם הנעלם אל העולם הגלוי.

והנה הגן הוא סוד העולמות התחתונים שבאים לקבל את השפע העליון, שהם בחינת המלכות. ונמצא שבחינת העדן היא המקור העליון, אור הא-להות העליון, והבינה היא סוד הכוח שממשיך את השפע מהמקור אל העולמות, שהוא סוד הגן.

סיכום: ראינו את שלוש הבחינות של הענג, שהוא עדן נהר גן, והיינו, שהעדן הוא סוד המחשבה, האור הא־להי העליון והקדוש, והנהר הוא כוח ההמשכה שממשיך ומנהיר ומאיר את האור העליון אל תוך המציאות והעולמות שהם בחינת הגן. והנה כך הוא סדר העבודה, שצריך להיות מבטל עצמו ממש לה׳ יתברך, ומאחד לבבו ועצמותו עם האור העליון, ועל ידי כך הרי הוא מקשר את פנימיות לבבו לבחינת העדן העליון, ומדביק עצמו ממש אל האור העליון שמרומם על כל רוממות, ולבבו נעשה מואר בשפע עליון וגדול, והכל מכוח הביטול והענווה המוחלטת. וכך, לאחר שביטל עצמו ממש והרגיש עצמו עבד ושיריים ומבוטל לגמרי, הנה קישר עצמו בסוד העדן, ולאחר מכן ניגש לסוד הבינה, שהוא סוד הנהר, שהוא סוד הדיבור, והיינו לעבודת ההמשכה, להמשיך את האור אל העולמות התחתונים. והיינו, שהוא מרגיש עצמו רק צינור להמשיך את השפע מלמעלה, ואין לו מעצמו כלל, שאין הוא מבליט עצמו כלל ולא מתייהר להגדיל עצמו וחשיבותו, אלא עסוק בהמשכת האור מהעדן אל הגן, כשהוא מבוטל אל העדן, ומדבר דיבורים של אור, ודיבורים של קדושה, ודיבורים של המשכת שפע אל לבבות השומעים.

הנה מי שעושה כן, להיות מבוטל לה׳ ולפעול להמשיך אורו לתתא, הוא ממש בסוד הענ״ג, שמאחד לבבו בעדן, ומדבר בסוד הנהר אל השומעים שהם בסוד הגן, ואז הוא מתענג על ה׳ ודאי במתיקות וקדושה נפלאה, בהיותו צינור לדבר ה׳ ודבק בקונו בדבקות אמת ואמונה.

אבל אם האדם מנתק עצמו חלילה מהעדן ומפריד עצמו מהמקור הא-להי. ע"י שמהפך את הסדרים, ומקדים את בחינת הנהר לבחינת העדן. והופך עצמו למרכז ולעיקר, והיינו שהופך את הנהר לראש ולעיקר, ולא את העדן. אז הוא מקבל 'נגע'.

כי מפריד את החכמה מהבינה ח״׳ו, שמנתק את הנהר מהעדן, וחושב שהנהר הוא המקור. וכידוע שהגאווה פוגמת מאוד לעילא, בסוד האותית י-ה, שהן סוד חכמה ובינה כנודע, שיו׳׳ד היא חכמה וה׳׳א היא בינה, והגאווה גם היא עולה גימטריא י־ה, כדברי האר׳׳י הקדוש (שער רוח הקודש יחוד כ, ספר הליקוטים תהילים פרק לו), שכן פוגמת ח׳׳ו בשם י־ה, ואף שאין כלל אחיזת הקליפות במקום גבוה כזה, הנה הגאווה היא פגם עצום מאוד, והקליפות חלילה עולות למקום גבוה, בסוד הגאוה שעולה י־ה. והנה הכל מושרש בכך שמנתק את עצמו ממקורו ושוכח שהוא רק נהר ושכל דיבוריו הם רק המשכה ממקום עליון, ומייחס ישות וחשיבות לעצמו וחושב שהוא המקור, בחינת 'לי יאורי ואני עשיתני׳ (יחזקאל כט,ג) ח״ו, שהוא סוד פגם פרעה שהיה בעורף, כנגד הגרון, בחינת החיבור בין י"ה לו״ה. והגרון בו סוד הבינה, בסוד "ותלכנה נטויות גרון״ (ישעיה ג,טז), שהוא הגאווה, שמנתק י"ה מו״ה, שכן ראש מורם וגרון נטוי הוא הסתלקות הג״ר למעלה שאינו יורד להמשיך למטה, בסוד הרכנת הראש בענווה שממשיך י"ה לו״ה (ראה עין איה שבת ב׳, עמ' 90).

הנה אם היה מחבר עצמו לבחינת החכמה, והיינו למקור, הרי שלא היה מתגאה כלל, כי כל מה שהאדם השיג הוא אפס והבל לעומת המקור האין סופי, שכל מה שיש באדם בטל ומבוטל לעומת החכמה הא-להית. האם אדם יוכל להתגאות על תלמידיו אם משה רבנו נמצא עמם בחדר? הלא משה רבנו, בחכמתו האדירה וענקיותו, מעמיד את כולם בקרן זווית, כמי שלא באו כלל לעולם. ונמצא שמי שמתגאה אין זה אלא מפני ששכח את נוכחותו של הקב״ה ואיבד את יראת השמים, שמעמידה את האדם בתודעה מתמדת נוכח פני ה', ורק מפני ששכח את יראת השמים הוא מתחיל להתגאות בחכמתו ובידיעותיו.

דווקא כשהפריד עצמו מהעדן אזי יכול לטעות ולחשוב שהנהר הוא העיקר והשורש. אך מי שמחובר אל העדן, אל החכמה העליונה, לעולם לא יתגאה, ותמיד ידע את קטנותו ואפסותו, שמה שיש בנהר הוא כלום לעומת מימי האוקיינוס של החכמה העילאה, וגם יודע שכל הנהר הוא רק המשך מהאוקיינוס, ואין לו מעצמו כלום.

אם האדם ניתק עצמו מסוד העדן, מהחכמה היראת שמים והביטול לה', ושם את לבבו והרגשת עצמו במרכז הכל. הוא מקדים את הנהר לפני העדן, לפני המקור, והענג נהפך להיות נגע!

משום כך הנגעים אינם אלא בארץ ישראל, ארץ החיים, המקום בו מופיעה סגולת ישראל ביתר שאת ומתנוצצת בכוח הדיבור סגולה של בריאת שמים וארץ. דווקא בארץ ישראל מתגלית מעלתם האמיתית של ישראל, בסוד הנבואה שאינה שורה אלא בארץ, והתורה שמופיעה בה בקדושה עילאה. לפיכך, דווקא בזמן שאנו בארצנו, ואנו מוכנים וראויים להיות ממשיכים ביתר שאת את רוממות קדושת ה׳, אז מופיעה הצרעת, במקרים בהם חלילה אנו מועלים בתפקידנו הקדוש הזה.

והנה, כיצד סדר טהרת המצורע? בעזרת מידת הענווה. שצריך להיות בדד, וטמא טמא יקרא ועל שפם יעטה. והגביה עצמו כארז אז ייקח אזוב ותולעת...

ולכן צריך לבוא אל הכהן שהוא סוד החסד. והחסד הוא היציאה של האדם מעצמו. שהיא ממש תיקון הגאווה. שעיקר הגאווה הוא שהאדם מרוכז בעצמו, והחסד הוא ההפך הגמור, להתרכז באנשים אחרים ולהרגיש שכל תפקידו בעולם הוא לעזור ולהאיר להם. [החסד הוא בחינת החיבור אל החכמה, שהוא סוד קו ימין, שהחכמה מולידה את החסד כנודע, בסוד אברהם אותיות ׳אבר מה׳, שהחכמה היא ׳כח-מה׳ והחסד הוא הלבוש לחכמה בסוד ׳אבר־מה׳ כנודע. והכהנים ממשיכים את אור החכמה לעולם, לכן הם בחינת שמן הטוב שנמשחו בו שהוא סוד החכמה].

הרב קוק (שמונה קבצים תתצח): "עבודה, נאמנות, גבורה, הם יסודי הענג, השומרים אותו שלא יהפך לנגע".

צריד להתאמץ מאוד בעבודת ה', ולהיות נאמן לה', בכל עוז ולא חלילה לבגוד בו ולייחס את השפע לעצמו, ולהיות בגבורה תמידית שדורשת מאמץ והשתדלות. ועל ידי כך ישמור עצמו להיות מתענג על ה' בלי חלילה ליפול להיות מרוכז בעצמו ולהפוך את הענג לנגע חס ושלום.

ויהי רצון שנזכה לאור גדול שיאיר עלינו, להמשיך בקרבנו את העדן העליון, נהירו דחכמה עילאה ועל ידי כך יתבטלו כל הקליפות וכל אויבינו יפלו תחתנו מהרה, ונזכה להמשכת העדן בנהר ובגן, ומהרה נראה משיח צדקנו בשפעת קודש בבניין בית חיינו ותפארתנו במהרה בימינו אמן ואמן!

חודש ניסן - נקיונות וגאוה

נקיונות וגאוה

הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "הרשע מוציא את עצמו מהכלל הוא שואל בלשון "מה העבודה הזאת לכם" לא שייך אליו - "לכם ולא לו".

אבל מה בכך, הרי גם החכם שואל בלשון שלא שייכת לו: "מה החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם", פה "לכם" ופה "אתכם" – מה ההבדל?

הסביר הרב על פי דברי האר"י ז"ל שאמר כי בעבודה ובזיעה של ערב פסח מתנקים ומתכפרים עוונותיו של אדם. ובזה בדיוק מתברר ענינו של הבן הרשע. כשהחכם שואל "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם" כתוב שם "והיה כי ישאלך בנך מחר". היינו אחר שעבד וטרח בניקוי הבית ובביעור החמץ. בנתיים הוא התנקה מעוונות כדברי האר"י ז"ל, אחר זאת הוא שואל את האבא "הסבר לי מה זה שאנו עושים את הפסח והנקיונות?". לכן כתוב בשאלתו המילה "מחר". אחרי המעשה.

הרשע לעומתו לא עוזר בנקיון הפסח. הוא לא מסייע בביעור החמץ. זה לא בשבילו. הוא משתמש בטיעון "אבק זה לא חמץ" בשביל להשתמט מעבודה. לכן הוא שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" אתם עובדים ומתאמצים. אני לא עובד איתכם. לא עובד – לא מזיע - לא מתכפרים לו העוונות. לכן נאמר עליו שהוא הוציא את עצמו מן הכלל ונשאר בגדר "רשע" שלא נתכפר לו.

האגדה מספרת שכאשר בני ישראל רצו לצאת ממצרים אמר פרעה: "רגע אחד, חבר'ה! כתוב בתורה "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", לא?! אתם פה רק מאתיים ועשר..."? "אל דאגה", השיבו נשות ישראל הצדקניות, "שחרר אותם, ואנחנו נדאג להשלים את היתרה לאורך השנים...". ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהן מקיימות באדיקות את חלקן בחוזה בעבודת הפרך ע"י הקירצופים לקראת החג J

אבל זה החמץ הגשמי! מה עם החמץ הרוחני?

היו רבנים שלקח להם שעות בדיקת חמץ על בית של שני חדרים וקצת ריהוט... למה?

כי עשו חשבון נפש נוקב בכל החורים והסדקים!!!

אחד הדברים שהחמץ מסמל הוא הגאווה! כולו נפוח!!! לעומת המצה הדקיקה...

מר"ח אנחנו קוראים את פרשת הנשיאים! כל יום כנגד נשיא אחד וכנגד חודש אחד בשנה.

חודש ניסן הוא כנגד שבט יהודה!

בנשיא של שבט יהודה כתוב (במדבר ז,יב-יג): "וַיְהִי, הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה:  וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן-לְמִנְחָה".

א. לא כתוב אצלו נשיא! ואצל כולם כן!

ב. יש לו את האות ו' "וקרבנו" ואצל כולם אין!

את הו' מקבל רק מי שלא נשיא!

יצחק בירך את יעקב והוסיף לו ו': "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כז,כח).

רש"י: "ויתן לך" - יתן ויחזור ויתן!

בעל הטורים ׳וקרבנו׳: וי''ו יתירה על שם ו' בנים שיצאו ממנו וכולם נתברכו בו' ברכות.... ואלו הן: דוד משיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב ביה יודע נגן וגבור חיל איש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו. יודע נגן שיודע לשאול. וגבור חיל יודע להשיב. איש מלחמה יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר מבין דבר מתוך דבר. ואיש תואר שמראה פנים בהלכה. וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. משיח דכתיב ביה ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהן ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך... בכולן כתיב נשיא חוץ מיהודה שלמוד הוא אותו השבט להקטין את עצמו ישב נא עבדך תחת הנער וכן בדוד הוא אומר הוא הקטן״.

ויקרא (א,ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ".

כותבת הגמ' (סוטה ה:): "א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר (תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה".

כותב הרב "מכלל יופי" (מגדולי רבני אלג'יר): אדם ר"ת אברהם דוד משה, שהם הקטינו את עצמם לפני הקב"ה. אברהם אמר "ואנכי עפר ואפר", דוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש", ומשה אמר "ונחנו מה".


חודש ניסן הוא זמן מצוין לעבוד על הגאוה ולהשבית את החמץ מהלבבות, ובזכות זה הקב"ה יוכל לשרות בתוכנו וניגאל השנה אמן!!!