דרשות למעגל השנה: אמונת חכמים

‏הצגת רשומות עם תוויות אמונת חכמים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 13 באוקטובר 2017

סוכות - יעקב אבינו – אמונת חכמים בריאה

יעקב אבינו – אמונת חכמים בריאה

סוכות הוא החג של יעקב אבינו:

ראש השנה הוא יומו של יצחק אבינו שעניינו מידת הדין והוא מכוון כנגד יצרא דשפיכות דמים, ויום הכיפורים הוא יומו של אברהם אבינו ומכוון כנגד יצרא דעבודה זרה. ליעקב אבינו נותר, אם כן, חג הסוכות.

על דרך הרמז נאמר: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" – כלומר, השעיר נשלח לעזאזל (יוה"כ) – "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה".

הלילה מתחילים את היום של יעקב אבינו, מעכשיו הוא עומד בראש האושפיזין!

זאת אומרת שזה סוכות בריבוע, גם החג של יעקב וגם הלילה שלו!

יעקב אבינו הוא בחיר האבות!

כותב רבינו הרמח"ל בסוף מאמר הגאולה כתוב (הושע ב,כא-כב): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים: וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת השם", ג' וארשתיך כנגד שלושה אבות... ומתוך שלושתם הנה יעקב הוא המתחזק יותר שנאמר "וקול התור נשמע בארצנו"[1].

מה אפשר ללמוד מבחיר האבות?

החג שלו הוא הסוכה – הסוכה נקראת בזוה"ק 'צילא דמהימנותא' (ח"ג, אמור קג.) – זאת אומרת שאפשר לשאוב כאן הרבה אמונה!

גם ארבעת המינים בנויים על אמונת חכמים שזה הערבה ולא הצפצפה וכן שזה האתרג וכן שניסוך המים הוא על המזבח וכל הפסוקים הם רק לאסמכתא.

את האמונת חכמים אפשר ללמוד מיעקב אבינו כמו שכתוב בגמ' תענית (ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה ל,י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

רש"י: "מקרא אני דורש. והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת... אף הוא בחיים. שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה".

למה רש"י מציין את זה פעמיים? אלא רש"י רוצה להדגיש לנו כלל יסודי שאם המציאות סותרת את התורה משמע שאתה טועה בהבנת המציאות!

כשר' נחמן מזדעק הרי ספדו וחנטו וקברו? עונה לו רבי יצחק "הכי אמר ר' יוחנן..." לא משנה מה אתה רואה במציאות, האמת היחידה זה מה שאמרו חז"ל!!! כל המציאות כולה מתנפצת מול חז"ל!!! (ויאמר מרדכי).

הסוכה נותנת את הכח לקיים בדיוק את מה שנמסר לנו בתורה:

הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון: "וסוכה תהיה... למחסה ולמסתור מזרם וממטר" - מן האורות הרוחניים הנעלים של הסוכה אנו שואבים כוח לקיים את צו התורה שלא להוסיף ושלא לגרוע מרמ״ח מצוות-עשה שניתנו לנו בסיני.

זהו שאמר הכתוב על הסוכה כי היא ״למחסה ולמסתור״, כלומר מגינה עלינו מ״זרם" - בגימטרייה רמ״ז, דהיינו מצווה אחת פחות מרמ״ח; ומ״מטר״ - בגימטרייה רמ״ט, דהיינו מצווה אחת יותר מרמ״ח.

אם אני מתנהג באמונת חכמים אמיתית ושלימה איך אני אמור להיזהר מכיוונים לא נכונים המונהגים לפעמים על ידי רבנים ותלמידי חכמים?

הרב אורי שרקי (אמונת חכמים - אדר תשע"ז): "אחד מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם הוא אמונת חכמים (אבות פ"ו מ"ו).

מקובל לחשוב שיש עקרון אמוני המחייב לסבור שחכמי ישראל אינם טועים. ברור כשמש שהבנה זו אינה נכונה, כי אין אדם בעולם שחסין מפני הטעות.

אדרבה מצאנו שגדולי החכמים הודו בטעויותיהם. מי לנו גדול ממשה שעליו נאמר: "וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא י, כ), ופירש רש"י: הודה ולא בוש לומר לא שמעתי.

גם מצוי הביטוי בפי המשיבים: "מודים דרבנן היינו שבחייהו", כלומר ששבח הוא לחכמים שמודים בטעויותיהם.

עצם קיומה של מסכת הוריות, הדנה בטעויות של בית הדין הגדול בהוראה, היא ראיה לכך. ולא עוד אלא שאסרה התורה לעשות כדבריהם אם נודע בודאות שהם טעו.

כותב הירושלמי (הוריות פ"א ה"א): "יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם?! תלמוד לומר: 'ללכת ימין ושמאל'. שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל"!

ומה שב'ספרי' אמרו "אפילו מראים לך בעיניך על ימין שהוא שמאל", הוא בדבר התלוי בשיקול הדעת בלבד.

יש בעמדה הסוברת שחכמים אינם טועים סכנה כפולה:

האחת פשוטה, והיא שכאשר יזדמן לאדם להיפגש עם טעות של חכם יתמוטט כל עולמו האמוני.

השניה עמוקה יותר, והוא לייחס לנברא תכונה השייכת רק לבורא לבדו, והיא האמת, שעליה כתב הרמב"ם (יסודי התורה פ"א ה"ד): "הוא לבדו האמת".

מהי אם כן אותה אמונת חכמים המופלאה שבלעדיה לא ניתן לקנות את התורה?

ביאר הרב יהודה אשכנזי שכוונת הביטוי היא להאמין שהחכמים הם חכמים. כלומר שדבריהם לא נאמרו על דרך ההזדמן וכסברת כרס. לכן גם כאשר יש מקום לדחות את דבריהם יש להתבונן לעומקה של השיטה הנדחית, שאף היא נושאת בחובה חכמה רבה ויש מה ללמוד ממנה. ואם בכל עניין אמרו חכמים (אבות פ"ד מ"ג) "אין לך דבר שאין לו מקום", קל וחומר בדברי חכמים.

בעוד שמקובל לראות סתירה בין ההערצה לבין הביקורת החופשית, לימדונו חכמים שדווקא האחת מאפשרת את השניה.

אמרו "יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם" (אבות פ"א מ"ד). כך פירש רבי חיים מוולוז'ין (רוח חיים, שם), שלהתאבק הוא מלשון "מאבק" כי אסור לתלמיד לקבל את דברי רבו אם יש לו קושיות עליהם, ופעמים שתהיה האמת עם התלמיד. ואף על פי שניתנה הרשות לחלוק בראיות, עדיין יהיה בענוה גמורה: "בעפר רגליהם".

רמב"ן (מתאר בהקדמתו לספר המצוות של הרמב"ם את היראה שהוא חש מול מי שקדם לו, אך הוא אינו נרתע מהמחלוקת במקום שהבנתו בתורה מחייבת אותו. את פסקת הסיום הוא כותב בחרוזים): "והנני עם חשקי וחפצי להיות לראשונים תלמיד / לקיים דבריהם ולהעמיד / לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד / לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד… אשפוט למראה עיני ובהלכה ברורה / לא אשא פנים בתורה / כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים / לא ימנע טוב להולכים בתמים".

רבינו ישעיה מטראני (שו"ת הרי"ד סי' סב): […] שכל דבר שאינו נראה בעיני אפילו אי אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה, ואיני נמנע לומר מה שנראה לי לפי מיעוט שכלי, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. ואני דן בעצמי משל הפילוסופים, ששאלו פעם לגדול שבהם, כי הלא אנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו, ואנו סותרים דבריהם בהרבה מקומות והאמת אתנו, ואיך יכון דבר זה? השיבם ואמר להם, מי צופה למרחוק יותר הננס או הענק? הוי אומר – הענק, שעיניו צופות במקום גבוה יותר מן הננס. ואם תרכיב הננס על צוארי הענק מי צופה יותר למרחוק? הוי אומר – הננס, שעכשיו עיניו גבוהות יותר מן הענק. וכן אנחנו ננסים הרוכבים על צוארי הענקים, מפני שראינו חכמתם ואנו מעניקים עליהם ומכח חכמתם חכמנו, ולא שאנו גדולים מהם".

הגר"ח מוולוזי'ן (רוח חיים פרק קמא דאבות, משנה ד): "ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן מדליק את הגדול...".

הרב עובדיה יוסף (בהקדמה לשו"ת 'יביע אומר'): "עוד רגע אחד אדבר על דבר המצפצפים ומהגים שאין לחלוק על ספרי האחרונים, ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון צווחי ככרוכיא בדברים הדברים. וכל היודע ספר עיניו רואות נכוחה שזהו דרך כל רבותינו למימי התנאים והאמוראים ועד אחרוני הפוסקים...".

[1] חוץ מהסוד שבזה אפשר לרמוז שקול התור זה אותיות קול תורה נשמע בארצנו - שעמוד התורה היה יעקב אבינו כידוע.

כמובן שיעקב בנוי על גבי אברהם ויצחק!

אברהם התגדל בעולם בזכות יעקב - כמו שכתוב בגמ' (פסחים קיז:) "ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב".

ב"מ (פה.) אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר (ישעיה נט,כא): "ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" מאי אמר ה' אמר הקב''ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם", ובזכות יעקב הובטח לאברהם שהתורה לא תפסוק מזרעו לעולם.

אברהם ניצל בזכות יעקב - כמ"ש זוה"ק (אחרי מות נז.): "וַיְדַבֵּר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה כט) לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ'. מַאי, כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם.

אֶלָּא יַעֲקֹב פָדָה אֶת אַבְרָהָם וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא דְּנָפַל בְּגוֹ נוּרָא דְּכַשְׂדָּאֵי, דָּנוּ דִּינֵיהּ. אָמְרוּ, הָא יִשְׁמָעֵאל דְּנָפִיק מִנֵּיהּ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא יִצְחָק, דְּיוֹשִׁיט קְדָלֵיהּ עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. אַמְרוּ, הָא עֵשָׂו דְּנָפִיק מִנֵּיהּ. אָמַר, הָא יַעֲקֹב, דְּאִיהוּ כּוּרְסְיָא שְׁלֵימָתָא, וְכָל בְּנוֹהִי שְׁלֵימִין קָמַאי. אַמְרוּ, הָא וַדַּאי בִּזְכוּתָא דָּא יִשְׁתְּזִיב אַבְרָהָם הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם.

לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי. מַאן אִינּוּן יְלָדָיו מַעֲשֵׂה וְגוֹ'. אִלֵּין אִינּוּן, חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דַּאֲפִּילוּ גַרְמַיְיהוּ לְגוֹ נוּרָא יָּקִידְתָא לְקָדָשָׁא שְׁמֵיהּ לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב מַאי בָּעֵי הָכָא יַעֲקֹב, וְהָא כְּתִיב, (דניאל א) וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. בְּנֵי יְהוּדָה אִקְרוּן, וּבְגִין כָּךְ לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יְהוּדָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב.

אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן. בְּהַאי שַׁעֲתָא דְּאִתְּכְפִיתוּ, לְמִנְפַּל בְּנוּרָא, כָּל חַד אָרִים קַלֵיהּ וְאָמַר, גַּבֵּי כָּל אִינּוּן עַמִּין וּמַלְכִין וְאָפַרְכַיָא, חֲנַנְיָה אָמַר, (תהלים קיח) יְיָ' לִי לֹא אִירָא מַה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם יְיָ' לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשוֹנְאָי טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ' וְגוֹ'. מִישָׁאֵל פָּתַח וְאָמַר, (ירמיה ל,י-יא) "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, דְּשַׁמְעוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָא דְּיַעֲקֹב. תַּוְוהוּ וְחַיְיכוּ בְּלֵצָנוּתָא. עֲזַרְיָה פָּתַח וְאָמַר, (דברים ו) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה מד) זֶה יֹאמַר לַיְיָ' אָנִי וְגוֹ'. זֶה יֹאמַר לה' אָנִי, דָּא חֲנַנְיָה, וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, דָּא מִישָׁאֵל, וְזֶה יִכְתּוֹב יָדוֹ לַיְיָ' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה, דָּא עֲזַרְיָה, בֵּיהּ שַׁעֲתָא כָּנַשׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּמַלְיָא דִּילֵיהּ, אָמַר לוֹן, בְּמַאן מִלָּה, מֵאִינּוּן מִלִּין דְּאָמְרוּ אִלֵּין תְּלָתָא, אַשְׁזִיב לוֹן. פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, (תהלים פג) וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְיָ' לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ.

בָּה שַׁעֲתָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכוּרְסְיָיא, כּוּרְסְיָיא דִּילִי, בְּמַאן מִלָּה מֵאִינּוּן מִלִּין, אַשְׁזִיב לְאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא. אָמַר לֵיהּ, בְּהַאי מִלָּה דְּכֻלְּהוּ חַיְּיכִין בָה, אַשְׁזִיב לוֹן, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ. כְּמָה דְּקָאִים יַעֲקֹב לְגַבֵּי דְּאַבְרָהָם בְּנוּרָא, יְקוּם הַשְׁתָּא לְגַבֵּי אִלֵּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, כֹּה אָמַר יְיָ' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְגוֹ'. מֵהַאי כִּסּוּפָא דְּלֵצָנוּתָא.

תָּנָא, כֻּלְּהוּ דַּהֲווֹ חַיְיכִין מִמִּלָּה דָּא, אִתּוֹקָדוּ בְּהַהוּא נוּרָא, וְקָטַל לוֹן שְׁבִיבָא דְּנוּרָא. מַאן שֵׁזִיב לְאִלֵּין. עַל דַּהֲווֹ מְצָלָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְעַל דִּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, אִשְׁתֵּזִיבוּ מֵהַהוּא נוּרָא יָקִידְתָּא".

[תרגום: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה כט) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה הוּא קָשֶׁה. לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם?

אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁיַּעֲקֹב פָּדָה אֶת אַבְרָהָם וַדַּאי. שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁנָּפַל בְּתוֹךְ אֵשׁ הַכַּשְׂדִּים, דָּנוּ דִינוֹ. אָמְרוּ: הֲרֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי יִצְחָק שֶׁיּוֹשִׁיט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָמְרוּ: הֲרֵי עֵשָׂו שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר: הֲרֵי יַעֲקֹב שֶׁהוּא כִּסֵּא שָׁלֵם וְכָל בָּנָיו שְׁלֵמִים לְפָנַי. אָמְרוּ: הֲרֵי וַדַּאי בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה יִנָּצֵל אַבְרָהָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם.

לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ כִּי בִרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי. מִי הֵם יְלָדָיו מַעֲשֵׂה וְגוֹ'? אֶלָּא הֵם חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהִפִּילוּ עַצְמָם לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ. לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, מָה עוֹשֶׂה כָּאן יַעֲקֹב? וַהֲרֵי כָּתוּב (דניאל א) וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. בְּנֵי יְהוּדָה נִקְרְאוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יְהוּדָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב?

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה הַזּוֹ שֶׁנִּכְפְּתוּ לִפֹּל בָּאֵשׁ, כָּל אֶחָד הֵרִים קוֹלוֹ וְאָמַר אֶל כָּל אוֹתָם עַמִּים וּמְלָכִים וְשָׂרִים. חֲנַנְיָה אָמַר, (תהלים קיח) ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' וְגוֹ'. מִישָׁאֵל פָּתַח וְאָמַר, (ירמיה ל) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְגוֹ' כִּי אִתְּךְ אֲנִי נְאֻם ה' לְהוֹשִׁיעֶךְ כִּי אֶעֱשֶׂה וְגוֹ'. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ כֻלָּם אֶת שֵׁם יַעֲקֹב, תָּמְהוּ וְצָחֲקוּ בְּלֵיצָנוּת. עֲזַרְיָה פָּתַח וְאָמַר, (דברים ו) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

זְהִוּ שֶׁכָּתוּב, (ישעיה מד) זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי וְגוֹ'. זֶה יֹאמַר לַה' אָנִי - זֶה חֲנַנְיָה. וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב - זֶה מִישָׁאֵל. וְזֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה' וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה - זֶה עֲזַרְיָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, וְאָמַר לָהֶם: בְּאֵיזֶה דִבּוּר מֵאוֹתָם הַדִּבּוּרִים שֶׁאָמְרוּ אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה אַצִּיל אוֹתָם? פָּתְחוּ וְאָמְרוּ, (תהלים סג) וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךְ ה' לְבַדֶּךְ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַכִּסֵּא: כִּסֵּא שֶׁלִּי, בְּאֵיזֶה דִבּוּר מֵאוֹתָם הַדִּבּוּרִים אַצִּיל אֶת אוֹתָם הַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ: בְּאוֹתוֹ הַדִּבּוּר שֶׁכֻּלָּם צָחֲקוּ עָלָיו אַצִּיל אוֹתָם, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. כְּמוֹ שֶׁעָמַד יַעֲקֹב אֵצֶל אַבְרָהָם בָּאֵשׁ, יָקוּם עַכְשָׁו אֵצֶל אֵלֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְגוֹ'. מֵהַבּוּשָׁה שֶׁל הַלֵּיצָנוּת.

שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם שֶׁצָּחֲקוּ מֵהַדִּבּוּר הַזֶּה, נִשְׂרְפוּ בְּאוֹתָהּ אֵשׁ, וְהָרַג אוֹתָם שְׁבִיב שֶׁל אֵשׁ. מַה הִצִּיל אֶת אֵלֶּה? עַל שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְיַחֲדִים שְׁמוֹ כָּרָאוּי, וְעַל שֶׁמְּיַחֲדִים שְׁמוֹ כָּרָאוּי, נִצְּלוּ מֵאוֹתָהּ אֵשׁ יוֹקֶדֶת]

יום חמישי, 14 בינואר 2016

הילולת הבב"ס זיע"א – יודו לך רעיוני!

פירוש לפיוט של הבבא סאלי – "יודו לך רעיוני":

יודו לך רעיוני, אל מבטן יוצרי, על קרבתך בסיני, להאיר את נרי, על כן בתחנוני, אפאר בשירי, בכל ימי ושני, עד לעד לעולם.