סוכות - שבעת תפקידי הסוכה

שבעת תפקידי הסוכה

לחץ כאן לקריאת הסבר על שם השם ועל הספירות.

תפקיד[1] ראשון: נצח - חיריק - הגנה מפני המזיקין!

בש"ס ובפוסקים רואים באופן ברור שהעניין המרכזי בסוכה הוא הסכך!

רש"י (סוכה יב.): "כל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה".

הלכה עיקרית מאוד בעניין הסכך היא הצל צריך שיהיה מרובה מהחמה כמו שכתוב בישעיה (ד,ו): "וסכה תהיה לצל יומם" רואים שהתפקיד העיקרי של הסכך הוא להצל מפני השמש שנקראת חמה!

השמש היא מצד אחד מקור אור וחום וטובה ומאירה, מצד שני שמש יכולה לשרוף וצריך הגנה מפניה!

מצד אחד משולה לקב"ה שנאמר (תהילים פד): "שמש ומגן ה' " מצד שני משולה לאומות העולם כמו שכתוב בגמ' (סוכה כט.): "תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים". וגם בנביאים (מלאכי ג): "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", וכנגד (ישעיה כד): "ובושה החמה".

פה נלך לפי הבחינה הראשונה שהשמש היא דבר שצריך להישמר ממנו כמו שכתוב (תהלים יט) "ואין נסתר מחמתו", וכן ענני הכבוד היו שומרים על עמ"י במדבר מפני אומות העולם.

לפי זה סוכה היא הגנה של הקב"ה על בניו!

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב'): "זש"ה אלהים י"י עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח). א"ר פנחס הכהן בן חמא ואיכא היו ישראל כשהיו אוכלוסין של פרעה זורקין חיצים, אלא שהקיפן הקב"ה בענני כבודו סיכך עליהם ולא היו מזיקין אותם, שנא' וענני עומד עליהם (במדבר יד,יד), לכך נאמר סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח). ד"א סכותה לראשי ביום נשק, אמר הקב"ה אף אני לעתיד לבא עתידים כל אומות העולם להכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה (זכריה יד,ב). ומה הקב"ה עושה, יוצא ונלחם עם הגויים, שנא' ויצא י"י ונלחם בגוים ההם (זכריה יד,ג). היאך, כיומו של פרעה, שנא' כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י"ד). ומהו עושה, מסכך על ראשם של ישראל, שנא' סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח)".

תקונ"ז (ב:): "... דתלת הדסים רמיזין לתלת אבהן תרי בדי ערבות לתרי נביאי קשוט, לולב צדיק כתמר יפרח, אתרג רמיז לשכינתא, סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו"

זוה"ק (ח"ג רנה:): " 'וסכה תהיה לצל יומם', דסכך בעינן וסכך אתעביד לצל דאיתמר ביה 'בצל שדי יתלונן' ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא, אלא צל לאגנא על נשמתא 'בצילו חימדתי וישבתי' אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים' ".

תפקיד שני: גבורה - שוא - מסך בפני האור

אם ניקח עכשיו את המהות השניה של השמש שהיא אור והטבה במובן זה השמש היא משל לאור ה' הגדול והצל הוא בחינת הצמצום וההסתרה, שמתאים את אור השמש ליכולת הקיבול שלנו!

תניא (שער היחוד והאמונה פ"ד) – 'שמש ומגן ה' אלוקים' היינו שהיחס בין שם הויה (אור ה') ובין שם אלוקים (צמצום האור) הוא היחס בין השמש והמגן שלה, כאשר המגן מווסת את האור בהתאמה למקבלים, כן שם אלוקים מצמצם את תקפו וגבורתו של שם הויה למען יוכלו העולמות לקבל את אורו ולא יתמוססו מרוב זיו וזהר!

(כמו להאכיל תינוק מבקבוק במקום מצינור 4 צול)

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב): "לפיכך עתיד הקב"ה לנחמם דכתיב 'וסכה תהיה לצל יומם' (ישעיה ד,ו) אמר רבי לוי: כל מי שמקיים מצוות סוכה בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצוות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של היום הבא, לעתיד לבוא מה הקב"ה עושה? גולה השמים הללו כמו שכתוב (ישעיה לד) 'נגולו כספר השמים' מוציאו מתוך נרתיקו והוא יוצא על תקופתו ופורע מן הרשעים שנאמר 'כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל הזדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא אשר לא יעזוב להם שורש וענף' אותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומשמרין אותם לתוכה, שנאמר (תהלים כז,ה) 'כי יצפנני בסכה ביום רעה' וכן 'וסכה תהיה לצל יומם מחורב' מחמתו של יום".

אריז"ל (ספר הליקוטים כי תשא לד): "...וזה השם (הוי-ה) הוא המסך... ובאדרא קראו רשב"י פרסא, והוא שפורס סוכה ומסך שלא להשיג שום בריה באין סוף ית' ומילת פרסא כי שם זה הוא פורס ומסכך".

וזה סוד הצמצום שהוא כעין פריסת מסך להגן בפני האור העצום והוא כדמיון חומה בפני מימי האוקיינוס האדירים אשר סובבים ומגינים על אי קטן שיוכלו בני אדם לחיות בו כן כביכול כח הצמצום הוא בחינת הוי-ה ומציאות ממשית העומדת בפני האור העצום אא"ס וכביכול בולמת אותו ברוב שפעו שלא יהיה מוחק את העולמות שנאצלו ונבראו תוך החלל הפנוי.

ומצאנו שאור עצום שאין יכולת לקבל הוא דבר קשה כמו שרואים בסנחריב (סנהדרין צה:) שמתו כל אלופי הצבא מכך שהקב"ה השמיע להם את שירת המלאכים.

תפקיד שלישי: חסד - סגול - אור המקיף

ילקוט שמעוני (ויקרא כג,תרנג): "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד,ו). א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנא' התמלא בסוכו עורו וגו' (איוב מ,לא). את מוצא בשעה שבאו הייסורין על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנא' מי יתן ידעתיו אמצאהו (איוב כג,ג), אדעה מלין יענני (איוב כג,ה). א"ל הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתיו אמצאהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת, שנא' התמלא בסוכות בעורו (איוב מ,לא). אם תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן, א"ר פנחס הכהן בן חמאו ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק פופסים הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנא' האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט,ז), תחתיו חדוד יחרש ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מא,כב)".

רואים במדרש שמצוות סוכה היא התנוצצות מאור העתיד שהוא אור סוכת עורו של לויתן שעליו אומרים חכמים שהוא כ"כ מאיר שמכהה גלגל חמה.

אריז"ל (שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש ד'): "והנה זהו טעם מצוות סוכה כל שבעת הימים של החג, כי הנה עניין הסוכה הוא אור המקיף אל השכינה..., ואנחנו בנ"י בני מלכים בני המלכות... עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפשט בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה, כדי שנמשיך אלינו מהאור המקיף ההוא".

תפקיד רביעי: מלכות - ללא ניקוד - גלות ודלות

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב'): " 'באספך מגרנך ומיקבך' אמר רבי אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יוה"כ? לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביוה"כ הוא חותם את הדין שמא יצא דינם של ישראל לגלות ועל ידי כן הן עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל שנאמר (מיכה ד,י): 'חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן, כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ ה', מִכַּף אֹיְבָיִךְ' ".

ופה הסוכה היא דירת עראי של מסכנות וגלות כדי לכפר על העוונות, ואתה לא נמצא בבית היפה והקבוע והנח שלך.

תפקיד חמישי: הוד - קובוץ - בית לה'

מדרש רבה (שמות לד,ג): "ד"א ועשו ארון מה כתיב למעלן ועשו לי מקדש אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני רועה שנאמר (תהלים פ) רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אתם כרם שנא' (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שישמור אתכם אתם בנים ואני אביכם שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם ואני אביכם שנאמר (ירמיה לא) כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכן הוא אומר (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש".

משמע מכאן שהסוכה היא מגורים לקב"ה כדי לאפשר לו להתגלות בעולם כמו הפקיד של בית המקדש, כמו שכתוב בתהילים (עו,ג): "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתו בְצִיּוֹן".

תקונ"ז (ב:): "... סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו, הא אינון תמניא לקבל י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י דאיהו חושבן סוכה כ"ו ה"ס".

האותיות ס"ה מבחוץ שזה בגי' אדנות, והאותיות כ"ו מבפנים שזה גי' הוי-ה, להראות ששם אדנות שהוא ההיכל מכיל בתוכו את שם הוי-ה, כמו שכתוב בחבקוק (ב,כ): "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ" 'הס' זה בגי' היכל ואדנות ושם נמצא שם הוי-ה, כי אין אורו הגדול יכול להאיר לעולמות אלא דרך בית המכיל ומקבל את אורו הגדול, וזאת מהות הסוכה.

לפעמים המצב הוא הפוך שהקב"ה חופף בכבודו את המקום ואז כתוב (במדבר יז,ז): "וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן" שהאותיות כ"ו מסובבות את האותיות ס"ה.

תפקיד שישי: תפארת - חולם - חופה

ישעיה (ד,ה-ו): "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".

תיקונ"ז (נו.): "ושכינתא תתאה איהי סוכ"ה, כ"ו ה"ס, דאיהי הויה-האדנות,  כלילא מתרויהו שמהן, סוכה חבורא דתרוייהו כגונא דא יאהדונה"י".

בפעם הראשונה בתורה שמופיע סוכות כתוב בבראשית (לג,יז):"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת". אם הדבר הראשון שיעקב אבינו עושה כשהוא נכנס לארץ כנראה שזה דבר חשוב, יעקב אבינו הוא מידת התפארת וארץ ישראל היא השכינה והכניסה שלו ארצה רומזת על יחוד קוב"ה ושכינתיה, ולכן ישר בנה את החופה לחתונה!

תיקונ"ז (קז:): "ועם כל דא לא יהא שלם אלא בבת זוגיה דאיהי אדנ-י, ובאן אתר? בסוכה, דאיהו כ"ו ס"ה דאיהי יאהדונה-י, ורזא דמלה 'ויבא יעקב שלם' בהוי-ה, מיד 'ויבן לו בית' דא סוכה, כמה דאת אמר 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית' ".

תיקונים חדשים לרמח"ל (תיקון כה): "סוכה כ"ו ס"ה דאימא איהי חופה על רישא דחתן וכלה, דעד לא עיילין לחופה לא מתחברן, ואיהי מחברת לון, ולזמנא דאתי 'כי על כל כבוד חופה' (ישעיה ד,ה) מסטרא דאימא".

תפקיד שביעי: יסוד - שורוק - סוכת שלום

גמ' (סוכה כז:): "כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".

בתפילה (ערבית של חול): "ופרוס עלינו סוכת שלומך", ושל שבת: "ופרוס עלינו ועל ירושלים עירך סוכת רחמים ושלום".

מדרש (בתי מדרשות ח"ב מדרש אלפא ביתות): "אמרתי לכם עשו סוכה כדי שאפרוס לכם סוכת דוד הנופלת, סוכת שלום".

תקונ"ז (כב:): "ודא איהו רזא דהפורס סוכת שלום עלינו, אימא עילאה דאיהי סוכת שלום דמסכך עלייהו ושלום עמה, דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום".

---

[1] ערוך מטללי חיים סוכות.

רשב"י - "נעשה אדם נאמר בעבורך"

רשב"י - "נעשה אדם נאמר בעבורך"

בספר ״אורה ושמחה״ (להרה״ק רבי אברהם שמחה מבארניב זצ״ל אות מב׳) מובא רמז נפלא על התנא האלקי רשב״י שהכתוב (תהילים לו,ז) ״אדם ובהמה תושיע ה׳ ״, הוא בגימטריא ״רבי שמעון בר יוחאי״.

מה הקשר בין ״אדם ובהמה תושיע ה׳ ״ לבין רבי שמעון בר יוחאי?

כתב החיד״א זצוק״ל, בספר "דבש לפי״, שראה בספר כתב יד ישן, שחכם אחד היה לו ספר הזהר, ומחמת דוחקו מכר אותו. והנה, כאשר ישן בלילה, חלם שמצערים אותו מן השמים, וקוראים לו בהמה.

מיד קם בבקר בצער, והלך לתלמיד חכם אחד שיפתור לו את חלומו. אמר לו אותו חכם: ״דע לך, שמן השמים הוכיחו אותך על שמכרת והוצאת את ספר הזהר הקדוש מביתך. לכן קראו לך בהמה שזה ר"ת של "בערתי הקדש מן הבית״ (דברים כו,יג). שכן, הוצאת את הקדש (הזהר הקדוש) מן הבית. וכאשר שמע כך אותו חכם, מיד הלך וקנה את הזהר בחזרה, והכניסו לביתו.

והנה ידוע שהאדם החוטא נקרא 'בהמה' כמו שדרשו חז"ל (חולין ה) על הכתוב בתורה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה – להביא בני אדם שדומין לבהמה".

אומר רשב״י בגמרא (יבמות סא׳): ״קברי עובדי כוכבים אינם מטמאין באהל, שנאמר (יחזקאל לד,לא): ׳ואתן צאני, צאן מרעיתי אדם אתם׳ - אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם׳ ".

לפי זה נמצאנו למדים, שסגולה נפלאה היא להחזיק בבית את הזהר הקדוש. שכן, על-ידי כך יזכה האדם להיות בבחינת אדם, ולא בהמה.

רואים שכבר בזכות ההחזקה בבית של הזהר הקדוש יש לו כח של קדושה להעלות אותנו ממצב של 'בהמה'. לכן ישר כשמכר החכם הזה את הספר רמזו לו מהשמים שהוא בבעיה.

לכן המקובל הגדול ר' שמעון לביא תיקן בשיר בר יוחאי "נעשה אדם נאמר בעבורך" כי בזכות רשב"י יש לכל אחד יכולת להיות אדם!

האמת שזה פשוט בשביל רשב"י להעלות אותך דרגה מבהמה לאדם!

יש כמה סיפורים על רשב"י שהוא החיה מתים, אז מה זה בשבילו לקחת דבר חי ולהעלות אותו דרגה?

הזוה"ק מספר שר' שמעון בר יוחאי טיהר את טבריה ע"י שאמר איפה הכהנים יכולים ללכת "טיהר את העיר טבריה עשה אותה נקיה הודו לו מן שמיא".

בא גוי וקבר גופה של יהודי ישנה באחד השבילים שטיהר רשב"י ואמר לכולם הנה רשב"י טעה!

בא רשב"י אמר מה שאמר והגוי נפל לקבר מת והיהודי שהיה מת בקבר קם ואכל אותה שבת אצל רשב"י!

שנה אחת, ל"ג בעומר היה ביום חמישי בערב, וביום שישי שלמחרת. רבים מן החוגגים בחרו להישאר שם בשבת, בידיעה שהיום הקדוש שמגיע מיד אחרי ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, הוא חוויה מרוממת שאין כדוגמתה.

ערב שבת תפילת ערבית של שבת עילאית ומרוממת, קדושת ושמחת השבת היו כל כך עצומות, עד שאפשר היה לגעת בהן ממש. אחרי התפילה, התפזרו האנשים לבתים בהם התאכסנו והמשיכו לשמוח גם בזמן הסעודה ולאחריה.

שבת בבוקר, מיד כשהופיעו האורות הראשונים של השחר, החלו המניינים הראשונים של תפילת הנץ. אחריהם, הגיעו אנשי המניין "הרגיל", ולבסוף, הגיעו החסידים למניין המיוחד שלהם. אחר כך פנו לסעודת יום השבת. השירה, השמחה והאווירה הקדושה לא השאירה ספק בלב אף אדם - אווירת השבת ושמחתה ממשיכות להתפשט בכל רגע ורגע של השבת.

אבל אז, צעקה איומה ונוראית החרידה את האווירה המרוממת וגרמה לשיתוק רגעי, בה נטלו כולם חלק. ילד קטן, שהגיע עם אמו בפעם הראשונה בחייו לערוך את שמחת החלאקה ולזכות בתספורת הראשונה בחייו, חלה באופן פתאומי, ונשימתו נעצרה. כל עזרה שניסו להגיש לא הועילה. הילד מת. אמו השבורה עמדה לידו כשהיא בוכה בכי קורע לב ונפש, נשים רחמניות עמדו סביבה ומלבד תפילה לא יכלו לעשות מאום.

השמועה פשטה. באופן מיידי בהר מירון כולו, עצבות והרגשת מועקה חדה תפסה את מקומה של השמחה. השירה פסקה, הריקודים קפאו, ובכי האימהות חדר לכל לב.

ועוד לפני שהספיקו להתאושש מן ההלם שאחז בהם ממותו הפתאומי של הילד, שדקות לפני כן היה נראה בריא, התפתחות נוספת הכתה בקהל. שוטרי המנדט הבריטי החליטו פתאום לשמור על סדר, ובלי כל אזהרה, נעלו את שערי החצר המובילה אל תוך הציון. טענתם הייתה שהם חייבים לנקוט באמצעי זהירות, כי מי יודע, אולי מדובר במחלה מדבקת מאוד, לכן הם חייבים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע את התפשטותה.

המהומה פשטה. משפחות רבות נותרו מאחורי השערים הנעולים. ילדים קטנים נשארו בחוץ ואילו הוריהם בפנים, וכן להיפך. לשוטרים הבריטים, כך היה נראה, לא היה אכפת כל כך, אוזניהם נאטמו לכל פנייה ותחנונים מצד המתפללים.

ובפנים, היהודים ההמומים נדחפו פנימה, עד למצבת ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, והחלו להתפלל בלב כואב ושבור.

לפתע, הקהל כאילו נחצה לשניים, כמו בקריעת ים סוף, ושביל ברור נגלה. האמא המתאבלת פסעה בו בהליכה נחושה עד שהגיעה לציונו של רבי שמעון בר יוחאי, כשהיא נושאת בידיה את בנה המת.

המראה הזה היה בו מספיק כדי לשבור את הלב עוד יותר. היו כאלה שרק התבוננו, והיו גם אלה שבכו, ואחרים הנידו ראשם כאות הבנה. האם ניגשה אל ציונו של רבי שמעון, הניחה את בנה על הרצפה, ומבלי להתייחס לסובבים אותה, כשקולה רועד ודמעות זולגות מעיניה, אמרה: "אוי! רבונו של עולם, באתי אל הצדיק! אני, אמתך הנאמנה. רק אתה יודע שהבאתי את בני לכאן אחרי נדר שנדרתי כאן, לפני ארבע שנים, בטרם זכיתי להיות לאם. אמש, הגענו לכאן, בני ואני, מלאים בשמחה, שרנו, רקדנו והודינו. והילד זכה לתספורת הראשונה - לפיאות. ועכשיו, אוי לי, איך אחזור הביתה בלי הבן שלי, בבת עיני , שכה חיכיתי לו?!"

שקט אפף את הכל, כולם היו רתוקים לשמוע את מילותיה התמימות והאמיתיות של האם שיצאו מלב קרוע וכואב.

האם הפסיקה לבכות. היא הזדקפה, נשמה נשימה עמוקה, ובקול ברור ונחוש אמרה: "רבי שמעון! הנחתי את בני על הרצפה לידך, כשהוא מת. אנא ממך, אל תאכזב אותי. החזר את בני חי ובריא כמו שהגענו לכאן. 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא' - וגם שמו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. כולם יודעים שאתה צדיק, ותפילות על ציונך לא שבות ריקם. אנא, החזר לי את בני!"

היא סיימה לדבר, הסתובבה ויצאה. כל הנוכחים יצאו יחד איתה וסגרו את הדלת, כשהם משאירים את הילד המת מאחור, אצל רבי שמעון.

דקות ספורות עברו, ומבפנים, מאחורי הדלתות, קול חלש נשמע: "אמא, מים. אני צמא".

כולם עמדו רועדים, עם רגשות מעורבים בפחד והתרגשות, מאמינים ולא מבינים למה שהם שומעים ורואים, המומים וגם שמחים, עדים לנס של תחיית המתים. האם פתחה את הדלת רצה אל בנה השקתה אותו, וחיבקה אותו. לקול קריאת הקהל "ברוך מחייה המתים".

הבריטים הנבוכים פתחו מהר את השערים. היהודים שהמתינו בחוץ חסרי סבלנות זרמו פנימה כמו נהר. וכששמעו על הנס שקרה ממש באותם רגעים, השמחה וההודיה הכפילה את עצמה שבעתיים.

שירת "בר יוחאי" התחדשה הפעם ביתר שאת ועוז, מתוך שמחה אמיתית עילאית, שירה שנשמעה למרחקים, וללא ספק בקעה את כל הרקיעים!

״בר יוחאי, נמשחת אשריך, שמן ששון מחבריך...״

השבוע יש לנו את האורות של פסח שני ר' מאיר בעל הנס ורשב"י!

הרב אהרוני בשם הרב שטיינזלץ: פסח שני זה "אין יאוש בעולם כלל" מדאורייתא כי הם לא מתחרטים אלא אומרים אנחנו חטאנו, אבל עדיין "למה יגרע חלקנו" מהצד של ספירת ההוד שהיא "כל היום דוה" ובצדדים מסוימים היא לכאורה הכי נמוכה בספירות , ולא כמו הנצח שזה ניצחתי ואנצח בכל מחיר אלא ההוד זה: אני הכי חלש אבל אני עדיין עם הקב"ה ולא אכנע,

לכן בהוד שבהוד נכנס רשב"י ש"בספרא דא יפקון מן גלותא", "וכדאי רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק!".

לכן פסח שני הוא הפתיחה של שבוע ההוד ורשב"י הוא הוד שבהוד, ולכן הוא יכול למשוך אליו גם אנשים במדרגות הכי תחתונות...

בזמן כזה אפשר לסמוך עליו שיחזיק את העולם על כתפיו ויעלה את עמ"י לה' יתברך, ויזכה אותנו ע"י תורתו לגאולה שלימה בקרוב! אמן!