‏הצגת רשומות עם תוויות חודש אב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חודש אב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 9 בינואר 2020

בין המצרים - הלכות

בין המצרים - הלכות


כתוב במדרש איכה: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" – זה הזמן בין יז' בתמוז לתשעה באב.


תקופה זו מתחלקת לשלושה חלקים:

א. מי"ז בתמוז עד ר"ח אב.
ב. מר"ח אב עד שבוע שחל בו.
ג. שבוע שחל בו תשעה באב.




מיז' בתמוז - ר"ח אב מתחילים לנהוג קצת מנהגי אבלות:

⚠️ נוהגים לומר בימים אלו תיקון רחל אחר חצות היום.
⚠️ לא שומעים מוזיקה.
⚠️ אין איסור לעשות דברים שיש בהם הנאה ותענוג, ורק מאירועי שמחה מיוחדים יש להימנע, כגון מקיום מסיבות, קונצרטים הופעות וריקודים.
⚠️ מותר לטייל, לרחוץ לשחות ולנפוש בבית מלון, אבל בימים אלו ראוי לנקוט במשנה זהירות בכל דבר שעושים.
⚠️ נזהרים שלא לאכול פרי חדש, ולא לקנות בגד חדש כדי לא לברך 'שהחיינו' (בשבת – להלכה מותר, לפי הקבלה אסור).
⚠️ לא מתחתנים (לפי הרב עובדיה מותר).
אשכנזים (ולפי הקבלה) לא מסתפרים או מתגלחים.
⚠️ מותר לכבס, וכן לאכול בשר ולשתות יין.




תשעת הימים - מנהגי אבילות מר"ח אב (בנוסף לאיסורים על שמיעת מוזיקה וברכת שהחיינו שהחלו בי"ז בתמוז):

ספרדים:

📍 מתחילים ממוצאי ראש חודש את תקופת תשעת הימים.
📍 ממעטים בשמחה.
📍 לא מתחתנים.
📍 נמנעים מטיולים ובילויים שעיקרם לתענוג ושמחה.
📍 רחצה בבריכה או בים: לשם בילוי – אסור (יש מתירים בזהירות כפולה ומכופלת, מסיבות בריאותיות – מותר.
📍 נמנעים מקניית פריטים, העשויים לגרום לשמחה.
📍 נמנעים משיפוץ הבית, או מנטיעת עצים חדשים.
📍 משתדלים להימנע ממשפט בבית-דין עם אדם שאינו יהודי, מכיוון שזוהי תקופה של חוסר מזל ליהודים.
📍 נמנעים מאכילת בשר (ועוף) ויין (בשבת, ברית, וסעודות מצוה – מותר).

בנוסף, לאשכנזים:

📍 מתחילים את התקופה הזו כבר מראש חודש עצמו.
📍 לא מסתפרים או מתגלחים.
📍 לא מכבסים בגדים (של ילדים מותר כשצריך).
📍 נמנעים מללבוש בגדים, שלא השתמשו בהם מאז הכביסה האחרונה (ניתן ללבוש בגדים נקיים לכבוד שבת).
📍 לא רוחצים להנאה (להסיר לכלוך או זיעה, או מסיבות רפואיות מותר – אולם יש להשתמש במים קרירים, לכבוד שבת מותר בחמים).





שבוע שחל בו:

📍כל האיסורים הקודמים חלים גם על הספרדים - אין מכבסים, אין לובשים בגדים מכובסים, אין מסתפרים, אין מתרחצים (לכל הדעות), אין אוכלים בשר ויין.
📍לכבוד שבת ולצורך מצוה התירו רחיצה. כמו כן מי שרגיל לטבול- יכול לטבול, וכן מי שהזיעה מפריעה לו ולאחרים יכול לרחוץ בפושרים.
📍אסור לכבס גם בגדי ילדים קטנים. ומכל מקום בגדי ילדים עד גיל שלוש לערך, מותר לכבסם במכונת כביסה אפילו הרבה יחד, שכיון שמתלכלכים תמיד, לא אסרו בהם חכמים.
📍במוצאי שבת מנהג הספרדים להקל בשתיית יין בהבדלה ובאכילת בשר שנשאר משבת לסעודה רביעית.






הלכות תשעה באב שחל ביום ראשון:

באותה שנה אין דינים הנוהגים בשבוע שחל בו ט' באב ולכן איסור לבישת בגדים מכובסים ורחצה חל רק בט' באב עצמו. מכל מקום, טוב להימנע מתספורת וגילוח בערב שבת חזון.


שבת קודש:

-אין מנהגי אבלות בשבת, כולל דברים שבצנעה.
-גם לאחר חצות היום מותר ללמוד תורה כרגיל.
-אין אומרים 'צדקתך' במנחה.
-סעודה שלישית נערכת כרגיל כולל מאכלי בשר, זימון וזמירות שבת.

המעבר משבת לתשעה באב נעשה באופן הדרגתי:
בשקיעה - סיום האכילה וברכת המזון, תחילת איסורי רחיצה, סיכה ותלמוד תורה.
בצאת הכוכבים - אמירת 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', חליצת נעלי עור והחלפת בגדים.

בצאת השבת - מותר לעשות מלאכה, מי שלא בא לתפילה מברך על הנר 'בורא מאורי האש'.
תפילת ערבית תתאחר מעט, על מנת לאפשר הגעה לבית הכנסת לאחר יציאת השבת.
בבית הכנסת יברכו על הנר במהלך הקינות כנהוג.


תשעה באב:

מלבד ברכה על הנר, אין מבדילים במוצאי שבת. בתפילת ערבית אומרים 'אתה חוננתנו' ואין אומרים 'ויהי נועם', 'ויתן לך' ושאר פסוקי ברכה. נראה שאין לומר 'שבוע טוב'.

דיני צום דחוי:

מעוברות ומניקות לא צמות כלל בצום דחוי (לפי הרב עובדיה).
מי שצריך לאכול בצום, יעשה הבדלה על מיץ ענבים לפני אכילתו וישתה כמלוא לוגמיו. יש להימנע מאכילת דברים המענגים (חולים יכולים לשתות מים ללא הבדלה).

צאת הצום:

עושים הבדלה על הכוס, ללא נר ובשמים. בבית הכנסת יעשו הבדלה ויאכלו מעט לפני ברכת הלבנה.
אין איסורי ומנהגי אבלות מיום ראשון בלילה, כולל אכילת בשר ושתיית יין.
לא לשכוח להכין בגדים (ללבוש אותם לזמן קצר) לתשעה באב.
מי שלא הכין לפני שבת שישים את הבגדים כמה דקות על הרצפה ואח״כ ינער וילבש.

חולה שאוכל בתשעה באב - אם אוכל אחרי זמן מנחה גדולה - יאמר בברכת המזון "נחם.." (שאומרים בתפילת העמידה) במקום "רצה והחליצנו".
וכשיאמר "ותבנה ירושלים.." יחתום "ברוך אתה ה' מנחם ציון בבניין ירושלים".

יום רביעי, 7 באוגוסט 2019

חודש אב – חודש האחדות בין התורה לחיים


חודש אב – חודש האחדות בין התורה לחיים


מה הבעיה הכי קשה בתשעה באב? מה הבעיה הכי קשה בחורבן בית המקדש?

ירושלים ובית המקדש חיברו את השמים ואת הארץ! את הגשמיות והרוחניות! את עולם החומר עם התורה והמצוות!

תהלים (קכב,ג): "יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו".

הגמרא (בבא בתרא עד.) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי" – המקום שבו נושקת הארץ לשמיים, היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול וקודש, אדם ומקום – כולם נפגשים בירושלים.

בית המקדש הוא נקודת ההשקה של כל העולמות העליונים עם כדור הארץ...

החיבור הזה - זה מה שנחרב!

לאחר מכן יצאנו לגלות והחומר נהיה טמא ואסור ואין לנו מה לנסות לקדש אותו, כי ממש לא מעניין אותי שלימות החומר של חוץ לארץ!

אז עם ישראל התכנס אך ורק בבתי הכנסת ובבתי המדרש, ועסק בחומר רק במידה שצריך כדי להתקיים.

אבל כשחוזרים לארץ ישראל, ארץ שהחומר בה הוא קדוש (הרב יורם אברג'ל זצוק"ל: החול של ארץ ישראל יותר קדוש מספר תורה של חוץ לארץ!) - כאן העבודה בחומר – החרישה הזריעה הקצירה – הן מצוות עשה!

מרן הרב קוק זצ״ל: "ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התוכניים המעשיים ומגברת את ההתענינות עם העולם והחיים וכל אשר בם!

רק בזמן החורבן וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו, והוצרך להכיר את תעודתו אז במעמדו הרוחני המופשט, השריש רבי שמעון בר יוחאי את דרכו לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם על זה יצאה מחאה שמימית.

אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסידורים המדעים והחברותיים הוא חלק מתכנית פעלו הכללי, הרי הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתרחבו יותר, יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים ואור ישראל יאיר על פני תבל בכליל יפעתו".

הרב קוק (אורות עמ' פה'): "...לפני אורו של משיח, שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו 'בלישנא דאיניש, ולא בלישנא דקוב״ה' (זוהר), ועל זה נאמר גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי".

מי בדיוק מגיע בשלב הזה של הגאולה?

הנביא מלאכי מבטיח מפי ה' (מלאכי ג', כ"ג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

אליהו הנביא יעזור לנו לסלול את הדרך איך לשלב שמים וארץ ולקדש את החומר (המשיח רכוב על חמור לבן על החומר...) כפי שנאמר בפסוק (מלאכי ג', א'): "הנני שולח מלאכי, ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים".

מי מרום (הרב יעקב משה חרל"פ, המאה ה-20, ירושלים מעייני הישועה, ח"א גלות וישועה פרק יח): "ועוד לפני התגלות שתי הבחינות הללו, הגדול והנורא, בנין ארץ ישראל ובנין בית המקדש, יבוא אליהו, ותפקידו יהיה לאחד את הלבבות ויבואו לידי הכרה שהאבות אשר התנגדו להקמת בית לשם גאולה בארץ ישראל, הוא מפני שהרגישו כי הבנים אינם דורשים את "הר קדשך", ויש ביניהם שמוותרים על זה, ולכן התנגדו האבות להתעוררות זו, כי ארץ ישראל בלא קדושה, בלא בית הבחירה, אינה כלום. ולעומת זה מה שהאבות דורשים רק את הנפש בבנין הקדושה ומוותרים על הגוף, בניין ארץ ישראל, שניהם כאחד טועים, ומעבודתו של אליהו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם...".

הרב קרליבך: 'אב' הם אותיות - א׳ ב׳. בריאת העולם מתחילה באות ב׳ 'בראשית', וקבלת התורה - מתחילה עם א׳ 'אנכי ה׳ אלקיך'.

לצערנו הרב, חורבן בית המקדש הוא בגלל שהא׳ והב׳ הם לא ביחד.

אני אוהב את התורה, ואני אוהב את החיים. אני לא יכול, לשלב אותם ביחד.

חודש ״מנחם אב״ זה הנחמה שלי שאני יודע שיבוא יום שהא׳ והב׳ לא יהיו מנוגדים אחד עם השני.

אליהו הנביא הוא אחד משמונת הצדיקים הקרויים "נסיכי אדם"[1] (מיכה ה,ד), שעניינם להשפיע לישראל בדרך מקיף, (בניגוד ל"רועים" - אלו הצדיקים המשפיעים בפנימיות).

האור המקיף הוא זה שפועל על הגשמיות ומדריך אותה[2]!

מה שנותן אור מקיף זה הטלית גדול, היא מקדשת את האדם ומרוממת אותו לאט לאט.

יהודה שלנו – שבשם שלו יש את השילוב הוי-ה אדנות (האות ד') – נולד בחודש אב שעניינו החיבור בין התורה לחיים, בניית ירושלים והמקדש, חיבור הרוח והחומר, הקודש והחול.

סבא שלי אליהו שלום בן משה ועליה זצ"ל, היה אדם קדוש שחיבר שמים וארץ בכל מעשיו דרכיו ומחשבותיו.

הקדושה שלו, הדבקות בזהר הקדוש והנהגות החסידות לא הפריעו לו לקום ולעבור ממרוקו לצרפת ומשם לארץ ישראל כדי להילחם במלחמת העצמאות.

הרוח והחומר אצלו לא הפריעו אחד לשני אלא השלימו אחד את השני ונעשו לו ניסים גדולים במלחמה הזו!

סבא הגיע לארץ כדי להילחם במלחמת העצמאות, קיבל רובה ישן, ירה 10 כדורים על עץ רחוק וזהו יצא לקרב...
באחד הקרבות הם הסתערו על מוצב מצרי ופתאום כל המוצב מרים ידים ונכנע... סבא שידע ערבית שאל את מפקד המוצב מה קרה? ענה מפקד המוצב: 
ראינו את כל ההרים מלאים לוחמים לבושים לבן שמסתערים עליהם!!!

באחד הקרבות סבא נפצע ברגל והתעקש לעזוב את בית החולים עם קבים וללכת למירון לקבר רשב"י...
אחרי מסע ארוך של תלאות הוא הגיע למירון התפלל בקבר רשב"י ונרדם שם, בחלום בא אליו זקן הדור ואמר לו מה באת לישון כאן? בוא נלמד... הוא פתח ספר זהר והתחיל ללמד אותו... כשסבא התעורר הוא אמר שהוא כבר לא היה צריך קבים כדי ללכת ושהוא הבין ברמה עמוקה הרבה יותר את הזוה"ק מאותו רגע...

לא ראינו משהו יותר מתאים מאשר לתת ליהודה שלנו את הטלית גדול שלו לרגל יום הולדת 12!

יהי רצון שזכות אבותיו תסייעתו לעשות את תיקונו ותיקון העולם כיאה וכיאות ובימיו תיושע יהודה וירושלים וישראל ישכון לבטח!





[1] ישי, שאול, שמואל הנביא, עמוס, צפניה, צדקיה, מלך המשיח ואליהו הנביא (סוכה נב:).

[2] שער הגלגולים (הקדמה י): "לפי שהמקיף כולל בתוכו את הפנימי, ומהפכו לזכות...".

יום רביעי, 27 ביולי 2016

ר"ח אב ומיתת אהרן הכהן - האהבה מתחילה מהראש

ר"ח אב ומיתת אהרן הכהן - האהבה מתחילה מהראש



ראש חודש[1] הוא לא רק ציון ליום שבו מתחיל החודש, אלא הוא ״הראש״ של החודש, כשם שהראש הוא נותן הוראות ופקודות לכל הגוף - כך המתבצע בראש החודש - קובע לכל החודש כולו.

בר"ח תשרי - יום בריאת העולם, המלכת ד׳ למלך בעולם זהו מהותו של כל החודש.
בר"ח שבט (לפי ב"ש) - זה ראש השנה לאילנות.
בר"ח ניסן התחילה הגאולה במצרים.
בר"ח אייר נסעו לראשונה לארץ – בו תלוי כל חודש כיבוש הארץ.
בר"ח סיון הגיעו למדבר סיני – בו תלוי כל מתן תורה.
בר"ח אלול עלה משה להר – בו תלויה כל התשובה והסליחה.

מה ארע בראש חודש מנחם אב?

יום הזיכרון היחיד המוזכר בתורה - הוא יום פטירתו של אהרון הכהן כפי שמופיע בפרשתנו (במדבר לג,לח): ״ויעל אהרון הכהן... בחודש החמישי באחד לחודש״.

לא נמצא בכל התורה שהזכירה וקבעה לדורות יום מיתתו של צדיק זולתי באהרן הכהן, ולא זכו לזה אף לא האבות הקדושים ע"ה.

מדוע אהרון הכהן נפטר דווקא בראש חודש? ולמה דוקא בר"ח אב?

מספרת הגמרא (חולין ס:) מתחילה כשברא הקב"ה את השמש והירח היו שתיהן שוות בגודלן, אמרה הלבנה לפני הקב"ה: 'רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?!' כלומר שאין זה הגון שתהיה היא והשמש שוות בגודלן, ומדבריה היה מובן שמוטב להמעיט את גודלה של השמש. ועל כך שהיתה עינה צרה בחבירתה, הענישה הקב"ה שתתמעט היא בעצמה.

ראש חודש (שהירח הולך ומתמלא עד אמצע החודש שאז הוא שלם), הוא המועד שהלבנה מתקנת את מידותיה ומוסיפה אהבה ועין טובה על השמש.

יוצא שראש חודש מסמל את תיקון מידת האהבה והעין טובה על הזולת.

כיון שכל עיקר מהותו של אהרן הכהן היתה אהבת הבריות, כמאמר חז"ל (אבות א,יב) שהיה אהרן "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וכן בשעת פטירתו של אהרן בכו עליו "כל בית ישראל", "האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" (במדבר כא,כט ורש"י).

לכן סיבב הקב"ה שתהיה פטירתו דוקא בראש חודש, כיון שזוהי מהותו של ראש חודש - הוספה באהבת הזולת, זהירות בכבודו, ולדונו לכף זכות, במיוחד הוספה בשלום בית שזה כידוע הדבר הכי עיקרי במצוות 'ואהבת לרעך כמוך'.

למה דוקא ראש חודש אב ולא חודש אחר?

כיון שהיה גלוי וידוע לפניו יתברך שבחודש זה יחרבו שני בתי מקדש (תענית כו:), ובכל שנה ושנה יעורר דבר זה קטרוג גדול על בני ישראל, עד כדי כך שהורו חז"ל (שם כט:), שכל בר ישראל שיש לו דין עם גוי ישתדל ביותר שלא לעשותו בחודש אב, כי מזלם של ישראל אינו מאיר כראוי בחודש זה.

כדי לבטל קיטרוג זה לבל יהיה נזק ח"ו לעם ישראל בעקבותיו, קבע הקב"ה את מועד פטירתו של אהרן דוקא בראשו של חודש זה, כי מידת אהבתו של אהרן לעם ישראל, ועינו הטובה עליהם, והסנגוריא שהיה תמיד מעורר עליהם, יש בכוחם לבטל את הדינים והקטרוגים הקשים של חודש זה.

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זי"ע הקפיד, בין השאר, לקיים בכל מאודו מצוות ביקור חולים וממש לא פסח על אדם אחד בקהילתו הגדולה שלא ביקרו בשעת חליו.
פעם נכנס רבי לוי יצחק לבקר חולה אחד, שהיה נוטה למות, ומצאו מתפתל מצד אל צד בדאגה ובחוסר מנוחה.
ממה אתה מודאג בשעה זו? שאל רבי לוי יצחק את החולה שלפניו.
רבי קדוש! השיב האיש בקול רפה מחמת החולשה. הנני חש כי שעותי ספורות ולבי מלא חרדה במה אני בא לעולם האמת ומה יהא חלקי וגורלי בעולם הבא!!!
הצדיק רבי לוי יצחק קם מכסאו, גחן אל פני החולה הנרגש וקרא: אין כל מקום לדאגה מצדך. זה עתה גמרתי בלבי לתת לך במתנה את כל חלקי בעולם הבא.
מיד עשה הצדיק קבלת קניין על מתנתו לחולה, ופני האיש נראו לפתע מאושרים ושלווים. כעבור שעה קלה עצם החולה את עיניו ושבק חיים לכל חי.
שאל אחרי כן אחד ממקורבי הצדיק את רבי לוי יצחק: רבנו, כשנכנסת לחדרו של אותו חולה, ראית בוודאי שרגעיו ספורים וכל עידוד אינו עשוי להועיל לו אלא לשעה קלה בלבד. מדוע נהגת כלפיו ברוחב לב כזה, והענקת לו את כל עולם הבא שלך?
שמע בני – השיב הצדיק מברדיצ'ב בהתרגשות: נוח לי למסור את העולם הבא שלי, כדי לחסוך רגע אחד של צער ודאגה מיהודי חולה!!!

זו היתה דרכם בקודש של האריז"ל (שנפטר בה' אב) וכן של הבעל שם טוב שאהבו כל יהודי, וגילו בעולם את מעלתו הנשגבה של כל יהודי, וציוו להתחיל את התפילה עם אהבה וחיבור לכל יהודי.

כאשר נאחז בדרכם ונוסיף אהבה בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, נשמח בהצלחתו של כל יהודי, ותהיה עינינו טובה על כל אחד ואחד מישראל לדונו לכף זכות, ולחפש אחר הטוב שבו, ולא להביט עליו ח"ו בצרות עין, בזה נזכה להמתיק את הדינים של חודש אב, ובכלל, להמתיק את הדינים של כל השנה כולה, ונזכה לבנין המקדש בקרוב!


כדברי החוזה הגדול הרב קוק זצ״ל (אורות הקודש): ״נחרבנו על ידי שנאת חינם נבנה ויבנה העולם עמנו - באהבת חינם״!




[1] הרב אוהד אהרון ברוכי והרב אברג'ל.

יום רביעי, 6 ביולי 2016

פרשת חקת - חודש תמוז - מי יתן טהור מטמא

חודש תמוז - מי יתן טהור מטמא


חודש תמוז[1] – השבירה של לפני התיקון והתשובה:

כתוב בספר יצירה, כי האות של חודש תמוז היא האות ח'. והנה על האות ח' נאמר (באותיות דר"ע): "אל תקרי חית אלא חטא".

אומנם, יש בחינת חטא בחודש זה שהוא חטא העגל. וכשנצרף את האות ח' לאות של חודש אב, שהיא האות ט', נקבל "חט", וכשנוסיף את האות א' (שהיא הכולל) נעשה חטא.

נמצא, שתמוז ואב הם ביחד "חטא", שהם חטא העגל והמרגלים.

אומר הזוהר הקדוש, שבימים הללו יש שליטה לס"מ, כי ג' חדשים ראשונים של השנה ניסן אייר סיון, לקח אותם יעקב אבינו ע"ה. וג' חדשים אחרונים לקח אותם עשו שהם תמוז אב אלול, מה עשה יעקב, חטף את חודש אלול, אמר לו מה אתה רוצה לקחת חודש אלול שהוא החודש הגדול של התשובה, עשה אתו מלחמה ולקח לו את חודש אלול, מה נשאר בידו, ב' חדשים תמוז ואב שבהם שולט הסט"א ולכן דוקא בהם נחרבו ב' בתי מקדש, והעמידו צלם בהיכל, ובהם היו אסונות קשים על עם ישראל, כיון שהלא הם בשליטת אדום השולט בימים הללו.

זהו סוד "עיני עיני יורדה מים" שהם שתי עיניים ימין ושמאל שהם חודש תמוז ואב.

[אמנם אב הוא ממותק בחציו (אחרי ט"ו באב) לכן זה יותר עין אחת בעייתית שבגללה נאמר על קרח 'עינו הטעתו' – זה חודש תמוז...].

ההוי"ה של חודש תמוז היא הוי"ה בהיפוך – כלומר: הוה"י, כיון שזהו אבדון מחד, ומאידך הוא שורש והתחלה לשנה הבאה, וכידוע הכלל - שדווקא כאשר עומדים לפני התיקון, אזי מתגבר היצר הרע ביותר, לכן בחודש תמוז התגבר על עם ישראל היצר הרע ועשו את העגל.

תמוז הוא אותיות מות-ז', מכיון ששבירת הלוחות כאן מרמזת על שבירת ז' המלכים הקדומים ששורשם בחודש זה, ועל כן תמוז הוא מות ז' המלכים הנ"ל.

המרגלים נשלחו בערב ראש חודש תמוז ותרו את הארץ בעיניהם בכל חודש זה, ככתוב: "ויתורו את הארץ", ועברו בזה על בחינת "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", משום שזה הקלקול הגדול של תמוז, קלקול הראיה[2].

לפני כל תיקון (חודש אלול) יש שבירה (תמוז אב), השבירה היא צורך של התיקון! בלי סתירה וחפירת יסודות לא יהיה בנין!!!

החדשים האלו בשורשם הם דווקא שורשי התיקון!

תמו"ז – ר"ת זמני תשובה ממשמשים ובאים, ומכיון שבימים אלו נכנסים לרבע האחרון של השנה, ובאים ומתכוננים לקראת הימים הנוראים, לכן מתגבר כוח הרע ביותר.

הגאולה תגיע מתוך הצרה - מי יתן טהור מטמא, לא אחד?!

במדבר (יט,ב): "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל".

מדרש (במדבר רבה פרשה יט אות א): "זאת חקת, זה שאמר הכתוב 'מי יתן טהור מטמא לא אחד' (איוב יד,ד), כגון אברהם מתרח (איוב היה גלגול תרח...), חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן מי צוה כן מי גזר כן לא יחידו של עולם?!...
תמן תנינן העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים היא גופה מטהרת בגדים אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי".

אין לאדם בעיה להבין שיש מושגים של טומאה וטהרה, רוח ונשמה וכו'. ברור לו כי יש שני רבדים, שני חלקים למציאות, העומדים זה כנגד זה.

אולם, מהפסוק באיוב עולה כי אין זאת התמונה השלימה: "מי יתן טהור מטמא" - מציאות הטהרה צומחת מתוך מציאות הטומאה! טהור מ- טמא.

זה מה שלא נתפס, כיצד הדברים משתלבים זה בזה וכיצד צומחת ועולה מציאות של טהרה, של הופעת הנשמה מתוך מציאות נמוכה ומקולקלת. "מי יתן טהור מטמא, לא אחד?!" רק יחידו של עולם מסוגל לגזור כך.

עם דברים אלו, אנחנו נפגשים במספר מעגלים:

א. במישור האישי - כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי. אברהם הוא אמנם בנו של תרח עובד אלילים, אך הצליח לצאת ולטפס ולהיות המאמין הראשון הקורא בשם ה'. גם לאדם הפרטי באשר הוא, יש יכולת להטהר מכל טומאותיו, לצמוח מתוך הטומאה לטהרה.

ב. במישור הלאומי - ישראל מעובדי כוכבים. גם פה אנו נפגשים עם תופעה הנשגבת מבינת אנוש. כיצד משבעים אומות, נוצר עם מיוחד, הקשור למושגי טהרה; עצמוּתו- הופעת הנשמה; עם המבטא את הגילוי האלוקי בעולם. אי-אפשר להבין זאת, זאת חוקה, כך גזר ריבונו של עולם.

ג. במציאות כולה - העולם הבא מעולם הזה. כל העולם הזה, עולם של חומר, של טומאה, כיצד יכולה להופיע בו רוח?! קדושה וטהרה שייכים לכאורה לעולמות העליונים ומה להם ולעולם החומר?

מתברר שישנה יכולת פלאית לאדם לצאת מהמציאות הנמוכה בה הוא נמצא ולהגיע לפסגות מדהימות.

אותו הדבר בדיוק, הוא עצמו מתהפך ונעשה טהור. אותו אדם שהיה טמא, כעת טהור; אותה פרה שטימאה את העוסקים בה היא מטהרת; העולם הזה, הגס והחומרי, ממנו עצמו צומחת מציאות של טהרה, של העולם הבא[3].

אותה הצרה נהפכת לישועה:
סיפר הרב עובדיה זצ"ל: שני אחים עשירים לבית משפחת שטראוס התגוררו באמריקה, לפני כשמונים שנה, ותרמו רבות למפעלים וישובים שהוקמו בא"י. שמו של אחד מהם היה נתן שטראוס, שתרם את הכסף לבניית העיר נתניה, ועל שמו קרויה עיר זו.
תרומותיהם של שני האחים יועדו בעיקר למפעלים של אישים שלא היו שומרים מצוות, בשלב מסוים החליטו ראשי הישוב הישן בירושלים לנסות ולפנות אל האחים שטראוס על מנת שיתרמו לאחזקת מפעלי חסד בירושלים של הימים ההם. ראשי הישוב החרדי הישן תיארו בפניהם את המצב הכלכלי הקשה של תושבי העיר, ובשלב ראשון ביקשו מהאחים לתרום לבנייתו של בית תבשיל שבו יאכלו עניי ירושלים, ובני משפחותיהם. התיאור הקודר נגע לליבו של נתן שטראוס, בעוד שאחיו הביע את סירובו להקצות כסף למטרה זו. כיון שכך שיגר נתן שטראוס את התרומה רק מכיסו הוא, וביקש שכאשר תסתיים בנייתו של בית התבשיל, יקראו לו, והוא יבוא לירושלים כדי לראות בעצמו את המקום. לאחר כמה חודשים הודיעו לו בשמחה על גמר בנייתו של בית התבשיל, ועל הכוונה לחגוג את חנוכת הבית ברוב פאר והדר, והזמינוהו להגיע לירושלים. לנסיעה זו הצטרף גם האח השני, זה שלא רצה לתרום. בהגיעם ארצה נסעו שני האחים לירושלים, וכשהגיעו לבית התבשיל וראו את מאות העניים האוכלים שם, הגיבו בצורה מנוגדת. האח התורם, נתן, התרגש מאוד, והביע סיפוק ושביעות רצון גדולה מכך שהכסף שלו שימש למטרה נעלה כזו. האח השני, לא רק שלא תרם, אלא גם עתה, כשראה את עוניים של אנשי ירושלים, לא השתתף בסבלם, אלא אדרבה – הביע שאט-נפש אל מול המחזה שנפרש לנגד עיניו, ולא הצליח להסתיר את סלידתו מעניי ירושלים. והנה, בצאתם מבית התבשיל, מעד נתן שטראוס במדרגות, נפל ארצה, ושבר את קרסולו. מארחיו הריצוהו לבית החולים, ושם התברר שהקרסול נשבר בצורה קשה והוא יצטרך להיות מאושפז במשך כמה ימים. משהגיע אחיו לבקרו, וראהו מתפתל ביסוריו, שחק למשבתו, ואמר בנימה של לעג: 'נו, אז זה מה שקיבלת מהתרומה לבית התבשיל הירושלמי'?--- נתן שטראוס שמע, ולא הגיב. כיון שבאירופה המתינו להם עסקים כלכליים, החליט האח השני לחזור לחו"ל, ולא להמתין עד שאחיו יתרפא. הוא עלה על האוניה הראשונה שהזדמנה בדרכו, וזו רק הרחיקה כמה קילומטרים מחופי הארץ, וטבעה!
האח שלעג לתורם, קיפח את נפשו באסון, ורק אז התברר שהשי"ת שרצה לשמור על נפש התורם, גילגל את העניינים כך שישבור את רגלו, ויתעכב בארץ הקודשויינצל. רק הקב"ה ידע שהספינה תטבע, ולכן רק הקב"ה היה זה שהביא את התורם למצב שבו רגלו תישבר, כדי שלא יעלה לאוניה יחד עם אחיו, ויינצל. וברור, שזו היא כוונת השי"ת בהרבה מקרים אחרים כשהוא מעניש את מקיימי – המצוות, שהרי אין זה עונש, אלא שכר!

"מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!" אכן יחידו של עולם הוא שחקק שכך יתנהל העולם; זאת חוקת התורה!





[1] הרב שמואל שטרן.

[2] סיפר הרב ישראל פסח: פעם הדרכתי קבוצה של תיירים יהודים מדרום אפריקה שהגיעו לארץ בתקופת בין המצרים. הם שאלו האם מותר להם לטייל או לקנות דברים בתקופת שלושת השבועות שבין י"ז לתמוז לתשעה באב, והשבתי להם שעל-פי ההלכה זה אסור. למרות שידעתי שזו ההלכה, היה לי קשה עם זה, שכן כמעט שלא היו להם חוויות של תיירים, שאוהבים בדרך כלל לקנות מזכרות ותמונות בכל מקום שבו הם מטיילים.
כיוון שחששתי שאולי יש כאן טעות, הלכתי לשאול בעניין את הרב מרדכי אליהו זצוק"ל והוא ענה לי: "מצווה עליהם לטייל בשלושת השבועות, מצווה עליהם לקנות תמונות ומזכרות בבין המצרים, ואף מצווה לקנות ולטייל בשלושת השבועות הללו כמה שיותר".
שאלתי את הרב מדוע זה מותר? והרב השיב לי שהסיבה של בין המצרים היא חטא המרגלים, שלא הבינו את מעלתה של ארץ-ישראל ולא הכירו בחשיבותה.
אך במקרה הזה, מדובר בתיירים מחו"ל שצריכים לתקן את החטא הזה ולאהוב את הארץ. אם הם לא יטיילו איך הם יצליחו לרכוש את אהבת הארץ? ואם הם לא יקנו איך הם יביאו את סיפור הארץ הטובה לבני משפחותיהם?

[3] הרב קוק (אורות האמונה): "העולם נוצר מתוך תוהו ובוהו, הקליפה קדמה לפרי, החומריות והגסות הקדימה לבא, הדינים הקשים והגבורות שלטו לפני התגלות החסדים, העיגולים קדמו ליושר. ובעולם הפנימי, בעולם הרוחני, הציורי, האידיאלי והאמוני, גם שם הדבר נוהג כן, קדימת הקליפה לפרי. העזות, המרוצה, השטיפה החזקה, מתבצרת במקום נמוך ומזוהם, ומשם יוצאת ונלקטת תמצית שמתעדנת ומתרחנת, מתטהרת ומתקדשת, עד שנותנת את ריחה הנפלא, ריח ניחח לד'. בזוהמתה של עבודה זרה גודל רוח האמונה בכל פראותו וגסותו, ברתיחתו וכח סוסיותו, בשריפת בנים ובנות, באדיקות עורת, בשיקוע של כל תועבה וכל תאוה גסה ועמוקה הושרשה. ומתוך הזבלים הסרוחים הללו, צמח האמונה עלה, יצא הבנין מתוך התוהו, ויהי לנטיעה משמחת אלהים ואנשים, לגפן פורחת נאדרה בקודש, בטוהר ועילוי, בזיו חכמה ובמרץ קודש קדשים, מצא מקומו בסגולת עמים של כנסת ישראל, בגוי קדוש שומר אמונים. לפעמים יש אשר ריח הזוהמא הקדמוניה לא פג לגמרי, ויתחולל יצרא דעבודה זרה, השור הנגח והחמור הגס, הכלב הנובח עז הנפש, אשר לא ידע שבעה, נזדווגו בחושך כפול ועלטה ארורה. נצח ישראל את המחבל התוהי, גרש את החושך באורו הגדול. מרוח הזוהמא הקדמוניה יצאה האמונה בצורתה הפראית, ותהי למשול עמים. זאת הצואה הרותחת, שחוצפת ליעוג על דברי חכמים, נתחברה לה, היתה למאכל תאוה לנפשות דדמיין למעייהו הרוחניים, למעייהו דבני-נשא, וכן ירעה עגל. עד יפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה".

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: