בלילה הזה
נוהגים רבים מהספרדים לקרוא את הזוהר הקדוש, למה קוראים דווקא זוהר ולא
קטעים רבים ואחרים בתורתנו הקדושה?
התורה
הקדושה היא המתנה הנשגבה ביותר שקיבלנו מהקב"ה.
חז"ל מלמדים אותנו שכאשר יהודי לומד תורה, הקב"ה בכבודו ובעצמו יורד
ושונה כנגדו, ועל כל מילה ומילה מנשק את פיו - כמו שנאמר בשיר השירים "ישקני
מנשיקות פיהו".
והזוהר
הקדוש? הוא נשמת התורה, אור עצום שאין כדוגמתו!
הרמח"ל,
תיקן תקנה מיוחדת של קריאת הזוהר ברציפות כדי להגן על עם ישראל בדורו, והמקובלים
כותבים שהזוה"ק מזכך את הנשמה ומביא אור גדול לבית ולעיר כולה.
יש סיפור
ידוע על אדמו"ר שהגיע לכפר ואמר: "יש כאן או את הזוה"ק או את האור החיים
הקדוש" - כי הרגיש בקדושה המיוחדת. ובאמת, כשמכניסים ספר זוהר לבית, זו שמחה
כה גדולה שעושים סעודה!
מובא בספרים
על אדם אחד שהוציא את ספר הזוה"ק מביתו, והראוהו בחלומו מלת "בהמה",
ופירשו לו שהוא ראשי תיבות "ביערתי הקדש מן הבית".
במסורת עדות
המזרח, ובמיוחד במסורת המרוקאית, מהדרין לקרוא זוהר בכל הזדמנות - בלידה, בברית,
באזכרה, בתפילות, במוצאי שבת, בליל שלישי, ובלימוד חוק לישראל היומי. עד כדי כך
גדולה מעלת קריאת הזוהר, שאפשר לעשות סיום ולהיפטר מתענית בכורות על ידי קריאתו,
אפילו בלי הבנה!
בספר
"אדיר במרום" נכתב שהזוהר הקדוש הוא כמו תיבת נח - מגן מפני כל
המקטרגים.
הרב אשלג
נדד לפני השואה בהרבה מארצות אשכנז ודחק בהם לעלות לארץ ישראל או לכל הפחות להתחזק
בקריאת הזוה"ק.
וזה מביא
אותי לנקודה המיוחדת של הערב: כעת, כשהתינוק הרך עדיין לפני הברית מילה, הוא במצב
של חוסר הגנה רוחנית. הוא עומד להיכנס לברית ולהיות לוחם של עם ישראל נגד כוחות
הטומאה, ולכן צריך דווקא עכשיו לקרוא בזוהר הקדוש, שבכוחו להרחיק את כל המקטרגים
מהאזור ולהביא שמירה והגנה מיוחדת.
יהי רצון
שזכות התורה הקדושה והזוהר הקדוש תגן על התינוק, שיגדל לתורה, לחופה ולמעשים
טובים, ושנזכה לראות ממנו ומכל ילדי ישראל נחת יהודית אמיתית. אמן.
הרב פרץ זצוק"ל: ידוע המנהג שנוהגים לומר 'תיקוני הזוהר' כל חודש אלול עד יום הכיפורים (ראה בהקדמת הכסא מלך לרב בוזאגלו, אלף המגן, הקדמת בניהו לתקונ"ז, אור צדיקים בשם המהר"ם פאפירש בשם האריז"ל, ספר מועד לכל חי לר' חיים פלאג'י).
ספר
'תיקוני הזוהר' מחולק בדיוק לארבעים יום, אבל הבעיה היא ההקדמה שהיא מאוד ארוכה.
אז יש שמספיקים אותה בערב ראש חודש אבל בד"כ אי אפשר להספיק אותה גם אם
לומדים כל ערב ראש חודש. לכן מתחילים ללמוד מט"ו באב עד יום הכיפורים.
בזה
יש רמז למה שאמרו חז"ל "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום
הכיפורים".
הכוונה היא, מהם ימים טובים לישראל? כשישראל לומדים 'תיקוני
הזוהר' – עושים טובה לכל ישראל. עושים את הימים טובים, ממתקים את הדין.
מה זה טוב
ולא טוב? מתי שיש דין זה לא טוב, ומתי שיש רחמים ויש חסדים אז הכל נמתק, הכל טוב.
לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים - שבט"ו באב מתחילים
תקוני הזוהר וההקדמה, וביום הכיפורים צריכים לסיים... דברים (כט,ט-י): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". ספר התודעה: "חוטב עציך" - טו' באב שהוא יום אחרון להבאת עצי המערכה, "שואב מימיך" - שמחת בית השואבה סוף זמן ניסוך המים. כל התקופה הזאת מטו' באב עד שמחת בית השואבה אנו נצבים לפני ה'!!!
במדבר (יג,כ): "וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה". הרב בניהו שמואלי: 'ומה הארץ' 'הארץ' היא המלכות שהיא השכינה הקדושה. מה ייתן לה כח עוז ותעצומות להיגאל? 'השמנה היא' 'שמנה' – אותיות משנה, בזכות לימוד המשנה. 'אם רזה' 'רזה' - אותיות זהר, בזכות לימוד הזהר הקדוש. ששניהם מביאים גאולה ברחמים! משה רבנו ע"ה לרשב"י
זיע"א (זוה"ק פרשת נשא): "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר יפקון
ביה מן גלותא ברחמי".
בזכות הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש מובטח לנו שנזכה ונגאל ברחמים ללא צרות
וייסורים רח"ל!
תיקוני הזוהר מבואר שבשעה שאליהו הנביא זכור
לטוב נגלה לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריא קדישא שעמו ולמד עמהם סתרי תורה בענין
תיקוני נשמות, יצאה בת קול משמים ואמרה להם כמה רב כוחו וקדושתו של רבי שמעון בר
יוחאי בעולם ואח"כ הוסיפה ואמרה נבואה בזו הלשון "וכמה בני נשא לתתא
יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד יתגלו לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא ובגינה וקראתם
דרור בארץ".
השל"ה הקדוש (עשרה מאמרות מאמר ראשון, שני
לוחות הברית): "הנה מבואר מכאן שחיבור הזהר היה עתיד להיות גנוז וכו' עד
שיבוא הדור האחרון בסוף הימים שאז יתגלה לתחתונים ובזכות העוסקים יבוא משיח כי אז
תמלא הארץ דעה בסיבתו אשר זה תהיה סיבה קרובה לביאתו וזה שאמר ובגינה "ושבתם
איש אל אחוזתו וכו' כדי שבזכות זה יגאלו ישראל, כשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד
שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם הפסח ובדם המילה כן הגאולה העתידה לא יהיה הגאולה עד
שיזכו לתוספת הקדושה הזו והוא רצון האל יתברך ואשרי הזוכה בה".
רבינו הרמח"ל, כותב באגרת
לרבו מהר"י באסן (סי' פ"ו): "... וזאת ידעתי אגיד, כי ודאי כבר
נתרבה הקטרוג עד שהיה יכול להגיע ח"ו אל מקום גדול. ואנו ת"ל [תודה לאל]
הקדמנו וירצה ה', יהיה לכל ישראל רפואה למכה. כי זה חמישה חדשים בקירוב כבר ראינו
את הנולד והתחלנו בתיקון גדול, כאשר אומר עתה לכ"ת [לכבוד תורתו]. וזאת העצה
היעוצה לכל קהילות קדש בני איטליא, ישמרם צורם, לינצל מרשת זו טמנו שונאיהם.
ובודאי היה להם לפקח על זאת ולא יחדלו, כי רב הדבר ועצום מאד. זה הסדר אשר שמנו
בבית מדרשנו, כי כבר ידענו מה שאמר רשב"י בס' הזוהר פ' ויצא דף קנא ע"א:
'בעוד דהאי קול לא פסק דבור שלטא ויכלא וע"ד לא אצטריך אורייתא למפסק', ושם
למעלה מעט: 'כל זמנא דחכימיא ייחדון בה באוריתא לא יכיל ס"מ בהון'. וע"כ
שמנו עצמנו לקבוע לימוד שלא יהיה לו הפסק כלל.
זה משפטו [של בית המדרש] : שבעה בחורנו אשר התנדבו לזה לקיים להם להיות בין
כולם לומדים תמיד מן הבקר עד הערב, כל הימים לא יחשו. והם עשו בניהם תנאי, שהלימוד
הזה לא יהיה אלא לתיקון כל ישראל. ועל כן כולם כאיש אחד יחשבו, ולא יעשה שום אחד
בשביל עצמו, אלא בשביל כל ישראל. ובסדר זה יתחילו: מיד אחר תפלת שחרית ישב אחד
במקום אחד אשר הוכן לזה ושם ילמוד שיעור קבוע לו עד בוא ב' ויקח ממנו הספר עצמו,
וממקום שהוא מסיים שם יתחיל, עד בוא השלישי ויקח ממנו. וכן יקיפו וילכו עד צאת
הכוכבים, דבר יום ביומו. וכל אחד בשעת לימודו יהא דינו כמתפלל י"ח, שלא יוכל
להפסיק בשום מין הפסק שבעולם. ולא יסיים לימודו עד שיתחיל הב', באופן שרגע אחד לא
יפסק קול התורה. והלימוד הוא ספר הזוהר, תיקונים וזוהר חדש - ונמצינו לומדים בכל
שבוע כל זה. וזה ידענו כי בחר ה' בזה לבטל כל גזירות קשות, ובפרט להיות לחומה אל
הגזירה הקשה ח"ו.
ועתה אל ישליכו חכמי ישראל את הדבר הזה אחרי גוום, כי אני אלמלא איישר חילי
הייתי קובע דבר זה בכל מקום. אבל כ"ת יקח את העצה הזאת ויהיה לו לזכות, כי
אין כמוה לטובה לכל ישראל ,וכל א' במקומו יוכל לעשותו, כי לא דבר קשה הוא כלל.
ואנחנו מצליחים בזה ת"ל, ועוד לנו סדרים רבים ונעים בענין הלימוד הזה".
ובאדיר במרום (עמ' כב) כותב שהזהר הוא מעין תיבת נח כל הנמצא תחת צילו
ניצול מן המים הזדונים, מן האש ומן הסיטרא אחרא". זאת ועוד: "הנדבק בספר
הזהר כבר מגיע לאימא [לבינה העליונה] ויצא מן הס"א [הסיטרא אחרא], ואין
צריך לו חבלי משיח".
היצר הרע שיודע בוודאות שע"י הקריאה והלימוד בספר הזוהר הקדוש, הוא נדחה
מן העולם, משקיע מאמצים מיוחדים להחדיר דעות שטות שקרים והפחדות, העיקר שמטרתו
תושג ותאבד טובה מישראל חלילה וחס. כדרכו של היצר הוא פונה לכל אדם בשפתו שלו
וכביכול מתוך דאגה עמוקה ואהבה:
* לאחד – שאיננו מבין את לשון הזוהר טוען כנגדו מה התועלת בקריאתך הרי
אינך מבין כלום.
* לשני – שעוסק כל יומו בלימוד ש"ס ופוסקים טוען הרי אינך מקובל כשתסיים
ללמוד את כל הש"ס והפוסקים אז תמצא זמן גם ללמוד בספר הזוהר, כעת זה
ביטול תורה.
* לשלישי – שעדין רחוק מקיום המצוות טוען מה לך ולספר הזוהר הקדוש הזה?
זה, לא בשבילך כלל !
* לרביעי – המחפש כל טענה להתחמק מקיום חובותיו טוען אסור לקרוא בספר הזוהר!
ומי שיעיז, ישתגע. השמר נפשך והתרחק מזה הספר.
לראשון: אף גרסא בעלמא – קריאה ללא
הבנה כלל בספר הזוהר הקדוש מעלתה גדולה ונשגבה ופועלת רבות ונצורות. משל למה
הדבר דומה – לרופא הנותן תרופה לאדם הנזקק לה אף על פי שאדם זה אינו מבין כלום
בחכמת הרפואה, מכיון שלקח תרופה מרופא מומחה שבקי ויודע בחכמת הרפואה התרופה
מועילה לו והוא בס"ד מתרפא וקם מחוליו, נכון גם הדבר לגבי הקריאה בספר הזוהר,
אפילו שהקורא לא מבין כלל את אשר הוא מוציא מפיו, הקדושה העליונה הטמונה במילים של
ספר הזוהר הקדוש פועלת בקורא אותם את פעולתה וזוכה לכל המעלות שנאמרו לגבי העוסק
בספר הזוהר הקדוש. (גורי הארי ז"ל, החיד"א, פלא יועץ, דגל מחנה אפרים,
רבי חיים פלאגי', שו"ת ישכיל עבדי, שו"ת פרחי כהונה, ועוד.)
לשני: תלמידי חכמים ובני ישיבות העוסקים כל זמנם בלימוד התורה, צריכים להקדיש בכל
יום זמן לקריאת מס' דפים בספר הזוהר, שזכות הקריאה הזאת, מלבד כל מעלותיה לכלל
ישראל תועיל להם ביותר שיזכו להבין את לימודם ולזוכרו, וכן להתעלות רוחנית גדולה.
מרן רבינו יוסף חיים זיע"א בעל הבן
איש חי מבאר את מאמר הגמרא "כל העוסק בתורה מבפנים תורה מכרזת עליו
מבחוץ" שכל העוסק בחלק הפנימי של התורה זוכה ומאירות עיניו בחלק הנגלה של
התורה.
והגר"א כתב שא"א לפסוק בחלק
הנגלה עד שיודעים את המחלוקת הקבלית שנמצאת בפנימיות הסוגיה, ושמי שלא לומד קבלה לא
מבין גם את הנגלה!
הרב בוזגלו (כסא מלך, תיקון מ"ג אות ס'): "לימוד הזוהר
בגירסא בעלמא בונה עולמות וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר יעשה בו תיקון
למעלה בשעה אחת מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה".
לשלישי: אותו אח יקר שעדין לא זכה
לקיים את כל מצוות ה' בכל דקדוקיהם ואפילו שעדין הוא רחוק כפשוטו גם הוא צריך
להשתדל ולקרוא בכל יום בספר הזוהר הקדוש, שע"י הקריאה תזדכך נפשו ותטהר מכל
זוהמה ויימשך בעבותות אהבה לעבודת ה' יתברך כנודע בספרים הקדושים ומגורי האר"י
ז"ל.
לרביעי: אם אוזנו כרויה לשמוע, ניתן להסביר ולבאר להם כי דעה זו היא ההיפך הגמור! ספר
הזוהר הקדוש – הוא המרפא לנפש הגדול ביותר שקיים! בכח הקריאה בו לטהר ולקדש את נפש
האדם ולרפאה מכל חולי ומכל מידות רעות ותאוות רעות רח"ל עד שהיא מאירה
ומזהירה באור קדוש ועליון. וכל האזהרה אודות לימוד הקבלה וההגבלות על כך לא נאמרו
כלל ועיקר על לימוד פשט הזהר ומוסריו ועל הקריאה בו. אלא נאמרו על לימוד בכתבי
האר"י ז"ל שער הכוונות, שער הגלגולים, עץ חיים וכו' אשר ללימודם נצרכת
הכנה גדולה ואזהרות גדולות. ולכן אין בכך כל חשש, ותוכל לצמוח מכך רק טובה וברכה
לאדם עצמו ולכלל ישראל.
רבי אברהם אזולאי (הקדמת אור החמה): "ומצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו
בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלים שנת ה' ר"ן, ומשם ואילך... והותרה
הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה' ש' ליצירה מצווה מן המובחר
שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים... ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר
אין ראוי להתרשל".
אם נשים רוצות לקרוא בזמנן הפנוי בספר הזוהר הקדוש בכדי לזכות למעלות
הנפלאות הטמונות בו, ולהשרות שכינה בבתיהן רשאיות לעשות כן. ואדרבא גדולי הדור
העידו שאמם היתה קוראת בכל יום בספר הזוהר הקדוש בנוסף לתפילות ולקריאת התהלים
היומית ואף ישנן שהיו מסיימות את כל ספר הזוהר הקדוש מדי שנה ועורכות סעודה
לתלמידי חכמים באותו היום.
ממעלות העוסק בספר הזוהר בקצרה:
מקרב גאולת ישראל ברחמים * מבטל גזירות קשות * זוכה לטהר ולקדש את נשמתו שתאיר
ותזהיר באור נפלא ומזככה מכל סיג ופגם עד שמרפאה ממש. * מרחיק מעצמו כל המקטרגים
ויצר הרע. * ישמר ממקרים רעים בעולם הזה ובעולם הבא. * ינצל מתאוות רעות וממדות
רעות. * הרי הוא כהוגה ומפרש את השם שיש בכוחו לעשות ניסים. * יזכה לחזות בנועם
ה'. * ניצל מטמטום הלב והופך לב האבן ללב מאיר ומבין. * זוכה להבין את לימודו
ומתקיים בידו. * לימוד בספר הזוהר הקדוש לע"נ נפטרים מסוגל ביותר לתקן נשמתם
ולהעלותה למקומה העליון ולהצילה מכל דינים. * "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו
בשעת הדחק" מעורר את זכותו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א
ובזכותו יוושע בכל הנצרך לו. * תיבת "ורפאתיו" עולה בגימ' (703) כמנין
שמעון בר יוחאי (703) ובזכותו נמשכת רפואה לאדם * ועל ידי זה יושפע שפע
רב בכל העולמות ראשי תיבות רשב"י שהעוסק בתורתו יזכה בס"ד
לשפע רב רוחני וגשמי.
דרשת מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל בסיום הזוהר הקדוש בל"ג לעומר תש"ע:
מורי ורבותי, באמת שהיום הזה הוא נעלם, נעלם. עדיין אנחנו
צריכים לבקש "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ"[1]. הגל
הזה, "עֵד הַגַּל הַזֶּה"[2], עוד לא התגלה. אני אֹמַר משהו למעלתו של
רבי שמעון.
כתוב[3] שכשרבי עקיבא רצה להסתלק מן העולם, מה הוא עושה? –
ממנה מישהו במקומו. אפילו שאינו בדיוק כמותו, אבל צריך מישהו שימשיך את הדרך, אי
אפשר להשאיר את העולם בלי מנהיג. הוא אסף את כל התלמידים שישבו לפניו, אמר להם מה
שאמר, וקם ומינה את רבי מאיר בעל הנס, רבי מאיר! רבי עקיבא הסתכל וראה שנתכרכמו
פניו של רבי שמעון בר יוחאי, נהיו בצבע כורכום, נתכרכמו. כלומר שהוא פשוט נפגע,
נפגע רבי שמעון בר יוחאי. אמר לו רבי עקיבא, למה אתה נפגע? דייך שאני ובוראך
מכירים את כוחך. ונרגע רבי שמעון בר יוחאי, נהיה פתאום אדום, הצבע חזר ללחייו.
זה לא מובן! רבי שמעון יפגע? מה יש להפגע? בגלל שמינו את
רבי מאיר? מה זה, כמו אנחנו, שממנים את פלוני וכולי' ואנחנו נפגעים?
בעל 'חובת הלבבות' כותב, שיש צדיקים שמגיעים למידת
ההשתוות[4]. מה זה מידת ההשתוות? כתוב ב'חובת הלבבות' שכשאדם מתעלה – בין אם
יורקים עליו, ובין אם משבחים אותו, זה אותו דבר בשבילו. למה? כי הוא לא אכפת לו,
הוא יודע שהכל זה מאת השם. אם זה מאת השם, אז מה ההבדל זה או זה? – הכל זה טוב!
ואם החסיד של בעל 'חובת הלבבות' מגיע למידת ההשתוות, אז רבי שמעון בר יוחאי שעבר
את כל המדרגות שיש בעולם, אז הוא נפגע שמינו את רבי מאיר? אוהו, "שנא את
הרבנות"[5], פחות להתעסק בעניני העולם הזה ויותר לשבת ללמוד, מה יש לו מזה?
מה זאת אומרת שנתכרכמו פניו של רבי שמעון?
טוב, נניח ונבין למה הוא נפגע, אבל במה מנחם אותו רבי
עקיבא? – די לך שאני ובוראך מכירים את כוחך. ככה מדברים? היה צריך להגיד: שבוראך,
וגם אני, מכירים את כוחך. אני ובוראך? איזה מן משפט זה?
נבוכדנצר[6], כשראה את האגרת שרצו לשלוח לחזקיהו מלך יהודה
(ובה כתוב שלום למלך חזקיה, שלום לעיר ירושלים, שלום לאלוקים הגדול), הוא קפץ
עליהם ואמר, מה אתם מקדימים את העבד לפני רבו? אתם אומרים חזקיהו לפני מלך מלכי
המלכים? בשביל שלוש פסיעות שהלך לקראתם, זכה הוא וזרעו וזרע זרעו למלוכה[7]. אז
איך רבי עקיבא אומר "אני ובוראך"?
כדי להסביר את זה, ידוע שב'שערי קדושה'[8], רבנו חיים ויטאל
כותב שיש דרגה של צדיק, יש דרגה של חסיד, ויש קדוש. שלוש דרגות. אני אומר את זה
בקיצור, צדיק עושה מה שמוטל עליו. עושה כל מה שכתוב בשולחן ערוך אחד לאחד, עושה
הכל, לצאת ידי חובה – חובת הדין, חובת הדת, אבל לא מעבר. חסיד עושה באהבה. לא מחפש
לצאת ידי חובה, אלא עושה גם דברים שהם בגדר חסידות, עושה גם מה שלא חייב. חסיד. אז
מה יש יותר גדול מזה?
הרי ידוע מה זה צדיק. צדיק זה 'נגלה', מי שהולך רק על פי
הנגלה הוא צדיק. מי שהולך על פי רבי שמעון בר יוחאי נקרא חסיד, כי בזוהר כתוב
דברים שהם לא כותבים בהלכה, ואינם חיוב לכל אדם.
אומר ר' חיים ויטאל שיש עוד דרגה, הדרגה השלישית היא חסיד
קדוש. הצדיק והחסיד, שניהם, המרכז של החיים זה הם. הם רוצים. זה רוצה לצאת ידי
חובה של צדיק, וזה רוצה להיות חסיד עם הקב"ה, "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ
חָסֶד"[9], הוא דואג בעיקר לעצמו. הוא המרכז, הוא רוצה שיהיה לו עולם הבא,
שהוא יהיה חשוב אצל הקב"ה, להתקרב אל הקב"ה.
אבל יש בן אדם קדוש, חסיד קדוש, שאצלו "בִּלְתִּי
לַה', לְבַדּוֹ"[10]. לא איכפת לו מעצמו שום דבר, אך רק הקב"ה. קדוש
להשם. "לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד"[11] מאן הוא קדוש ה' – דא רבי שמעון בן
יוחאי, כך כתוב בזוהר[12]. קדוש השם מכובד זה רבי שמעון בר יוחאי. קדוש להשם, אבל
בצורה שאין כדוגמתה.
אין צורך להביא דוגמאות. רבי שמעון, חוץ מהמערה, וחוץ
מהזוהר, הוא היה סמל ודוגמה של לומד תורה בעיני התנאים בני דורו. לפני שנכנס
למערה, לפני הזוהר. "לא שנו אלא כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן
אומנותן, אבל כגון אנו – מפסיקין לק"ש ולתפלה"[13], אפילו מתפילה היה
פטור מרוב הקדושה שלו.
אז לְמָה זכה רבי שמעון בר יוחאי? רבי שמעון בר יוחאי זכה
לדרגה שאצלו אין שום דבר לעצמו, הוא לא חשב על עצמו, אף פעם לא לקח כלום. מה
הראיה? תראו מה היה במערה, בתוך החול, הוא היה מאושר, ובטח שהוא היה דבוק בהשם
בצורה הכי גבוהה. דרגות גבוהות.
אחרי שהסברנו מהי דרגתו של רבי שמעון... איך אנחנו
מסבירים?! אוי לנו מיום הדין! אנחנו מסבירים רק לעצמנו מה דרגתו של רבי שמעון, לא
שאנחנו מסבירים את רבי שמעון. הצדיקים הקדושים שהם דבוקים בהשם, אם אתה רוצה
להסביר אותם, אומרים לך "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי"[14]. אי אפשר לנגוע
בהם, כי אתה נוגע בהשם, שנאמר "הַחֵקֶר אֱלוֹקַּ תִּמְצָא?"[15]. איך
אפשר לתפוס את המציאות של השם? – זה המציאות של הצדיקים. הם כל כך דבוקים, שאין
להם לעצמם כלום, הם אש! כנר בפני אבוקה[16].
שמעון העמסוני, אחד מרבותיו של רבי עקיבא, היה דורש כל
ה"את"‑ים שבתורה[17]. למשל,
"כבד את אביך ואת אמך". חכמים דרשו הרבה דרשות על זה, אבל אחת מהן
"את אביך" – "את" בא לרבות חמיו. זה אבא של אשתך, זה אותו דבר,
אשתו כגופו, אז זה אבא שלך. אז למה אתה מתבייש לומר לו אבא? זה אבא שלך! אתה צריך
לכבד אותו באותו כבוד שאתה מכבד את האבא שלך. "ואת אמך" –
"את" בא לרבות חמותו. כי התורה היתה יכולה להגיד "כבד אביך
ואמך", אז מה זה "את"? ה"את" בא לרבות. וכך הוא דרש את
כל ה"את"‑ים ואמר דרשות
נפלאות. כשהגיע לפסוק "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא"[18] ולפסוק
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ"[19] – פרש. אמר מה אני ארבה? אפשר לאהוב
ולירא מזולתו יתברך? לא שייך. אנחנו עובדים רק לקב"ה, לא שייך לרבות עוד
מישהו. הרים ידיים ואמר להם, אני פורש.
אמרו לו, מה תעשה עם כל ה"את"‑ים שדרשת? אמר להם, כמו שאני אקבל שכר על מה שדרשתי, אני אקבל
עכשיו שכר על מה שפרשתי. עד שבא רבי עקיבא ודרש "את ה' אלוקיך תירא" – לרבות
תלמידי חכמים, "ואהבת את ה' אלוקיך" – לאהוב תלמידי חכמים. איך אתה לא פחדת
רבי עקיבא? מה זה? איזה דבר זה? רבך פוחד לדרוש ואתה הולך ודורש?
מה למד רבי עקיבא? איך פתאום השתנתה הסברא? כוונתו של רבי
עקיבא היא שאי אפשר לירא מהשם ואי אפשר לאהוב את השם בעצמך. אתה לא יודע איך עושים
דבר כזה. אתה חייב להדבק בתלמידי החכמים ואז תלמד יראת השם ואהבת השם, זה
ה"את". זה לא בא להגיד שצריכים לירא מעוד בן אדם או לאהוב עוד בן אדם.
אהבת השם ויראת השם אין לה חילופין. אי אפשר להחליף אותה, אין לה ממלא מקום. אבל,
אם אתה רוצה ללמוד... זכינו להיות אצל האדמו"ר מלעלוב[20], היתה לו יראת השם!
כשהיה אומר "לפניו נעבוד ביראה ופחד"[21], היית רואה יראת השם ואהבת
השם, איך מקיימים אותה.
מה הכוונה? הגמרא אומרת[22], אמר משה רבנו לעם ישראל,
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל –מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? – כִּי אִם
לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ"[23], בסך הכל יראת שמיים. שואלת הגמרא אטו יראת
שמים מילתא זוטרתא היא? האם יראת השם זה דבר כל כך קטן שהוא אומר לעם ישראל
"מה ה' דורש מעמך?" מתרצת הגמרא, לגבי משה מילתא זוטרתא היא! הפשט הפשוט
של הגמרא הוא שלמשה רבנו היו כל כך הרבה מעלות גדולות ורבות, ולגביו יראת השם זה
דבר קטן. אבל, לא רק זה הפרוש. הפרוש הנוסף הוא, מי שרוצה יראת שמים, אם אתה
"לגבי משה", כלומר אם אתה מתחבר לתלמידי חכמים, אז יראת שמים זה כלום
בשבילך, אתה יודע איך ללמוד את זה. זו הכוונה של רבי עקיבא. "ואהבת את ה'
אלקיך", אתה רוצה ללמוד אהבת השם? אתה רוצה ללמוד את כל דרכי התורה? – הדבקות
בתלמידי החכמים מלמדת את האדם איך להתנהג בדרכי תורה ואיך ללמוד – זה עיקר הלימוד.
זה מה שאמרו[24], אפילו קרא ושנה ולמד הרבה, אם לא שימש תלמידי חכמים, הוא עדיין
עם הארץ. למה? כי אם הוא לא שימש תלמידי חכמים, הוא לא יודע איך להוציא את הלימוד
מהכוח אל הפועל. אז לכן בא רבי עקיבא ושכלל את הענין, ש"את ה' אלוקיך
תירא" זה לרבות תלמידי חכמים.
אַי אַי אַי, יש זוהר, סתם זוהר. סתם זוהר זה רבי שמעון.
איפה שכתוב רבי אבא זה רבי אבא, איפה שכתוב רבי אלעזר זה רבי אלעזר וכו', אבל אם
לא כתוב מי אמר, זה רבי שמעון. וסתם זוהר מסביר פסוק "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים
בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן | ה'" מאן פני האדון
ה'? – דא רבי שמעון בן יוחאי[25]. רבי שמעון אומר, נחרב בית המקדש? אין לך איפה
לראות ולהראות? אין לך איפה לראות את השם? תבוא אלי! דא רבי שמעון! איך אפשר? אין
אפילו "את", אפילו "את" אין! איך אתה דורש ככה?!!!
רבי שמעון למד מרבי עקיבא. אתה שכללת את התורה של רבך שמעון
העמסוני, גם אני רוצה לשכלל את התורה. הוא שכלל שגם איפה שאין את המילה
"את", אפילו אם רק כתוב השם בלבד, זה לרבות תלמידי חכמים. אתה רוצה
לראות את השם? תבוא אלי! אבל זה בתנאי – אם הוא תלמיד חכם בדרגה של צדיק, אפילו
דרגה של חסיד, אז זה "את" השם אלוקיך תירא. אבל אם אדם הוא קדוש להשם,
אז פה אתה רואה את השם. איפה הקדוש ברוך הוא? הוא בלתי נתפס, לית מחשבה תפיסה בך
כלל[26], דבר מופשט, לא שייך תפיסה כלל, איך אנחנו יכולים לתפוס בו? הרי "לֹא
יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג כ'). אם אתה רואה בן אדם שכולו
להשם, כשאתה מתקרב אליו – אתה רואה את מציאות השם. אתה מרגיש, אתה חש. אז לכן הוא
הוציא אפילו את המילה "את". איפה שכתוב "השם", אפילו עם פסק.
קדוש השם מכובד – דא רבי שמעון בן יוחאי[27].
אז ככה דרש רבי שמעון. למה הוא דרש ככה? כי הוא הגיע למעלה
למעלה, למדרגת החסיד קדוש של בעל 'חובת הלבבות', מידת ההשתוות. והוא ידע מי הוא,
וידע מה הוא, וידע שאין לו כלום לעצמו. הכל להשם. וככה באמת היה משה רבנו,
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[28].
משה רבנו הגיע לדרגה של "שכינה מדברת מתוך גרונו"[29]. לא היה שום דבר
של הפסק בינו לבין הקב"ה, אז ראו את הקב"ה דרכו. "וַיִּקָּהֵל
הָעָם עַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ
לְפָנֵינוּ – כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא
יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ"[30], רצו את השם דרך משה.
וידוע שרבי שמעון זה משה, רבי שמעון ומשה זה היינו הך. אותו
הדבר. מה שהיה הוא שיהיה. אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא[31]. בכל דור ודור חייב
להיות צדיק אחד גדול, בחינת משה רבנו, שכולל כל הצדיקים והוא מנהיג, או בגלוי או
בהסתר, מנהיג את כל הדור.
אז רבי שמעון ידע מה הוא, אבל בן אדם זה בן אדם. כשרבי
עקיבא עמד למנות את ממלא מקומו, רבי שמעון אמר בלבו, בטח את מי הוא ימנה? אני יודע
מה הדרגה שלי ומה הדרגה של חברי, ואני יודע לאיפה הגעתי. כשהוא ראה שרבי עקיבא
מינה את רבי מאיר נתכרכמו פניו. אמר אוי ואבוי כנראה זה דמיונות, כי רבי עקיבא,
רבי, הוא יודע מה אני, ואם עכשיו הוא החליט ככה, אז כנראה רבי מאיר הוא באמת למעלה
ממני. וכל מה שאני דרשתי, וכל מה שאמרתי, זה הכל חס ושלום דמיונות. הוא לא נפגע
שמינו את רבי מאיר, הוא התבייש מעצמו שהוא טעה בדרגה של עצמו!
קפץ עליו רבי עקיבא ואמר לא לא לא, לא טעית, אני שדרשתי
"את השם אלוקיך תירא", אני, לכן הקדים "אני". אני שדרשתי
"את השם אלוקיך תירא" – "את" לרבות תלמידי חכמים, ואתה שכללת
את זה[32], אז "אני" "ובוראך" מכירים את כוחך! אתה צריך
להנהיג את העולם בסתר, בנסתרות הבורא. אתה תמשיך את אור האינסוף דרך כל העולמות,
א"ק אבי"ע, וזה יביא את התיקון לכל הנשמות מכאן ועד סוף הדורות. אבל
צריך פה מנהיג אחד שינהיג את העולם עם משניות, עם פשט, שולחן ערוך, פוסקים. צריך
להנהיג את הדור לפי מה שהוא, אז רבי מאיר הוא הממלא מקום.
די לך שאני ובוראך, אַי אַי אַי, רבי שמעון בר יוחאי. האור
של רבי שמעון בר יוחאי, אי אפשר לתאר אותו. אם אנחנו אומרים שזה משה רבנו אז הכל
מתורץ, אז כל הענינים מתורצים. והוא אומר באמת, אסהדנא עלי, כך הוא אומר באדרא
רבא[33], אני מעיד עלי שמים וארץ, שאני רואה עכשיו מה שאף אחד לא ראה מזמן שמשה
רבנו עמד על הר סיני פעם שניה. כלומר זה דרגות גבוהות מאוד כמו משה רבנו בלוחות
השניים, הוא לא אמר בלוחות הראשונים. והזוהר מלא עוד הרבה משבחיו של רבי שמעון בר
יוחאי.
הנקודה העיקרית. דבר ראשון, צריך לעזוב הכל וללכת למירון,
זה דבר ראשון. היום (ליל ל"ג לעומר), מחר (יום ל"ג לעומר), צריך ללכת
למירון. רבי שמעון במירון בל"ג לעומר זה לא רבי שמעון באמצע השנה. גם באמצע
השנה כולם נוהרים לשם, אבל מי שטעם את רבי שמעון בל"ג לעומר, יודע שזה משהו
אחר.
זה לא שהולכים לציון. לא צריך לטרוח להכנס לתוך הציון. הוא
נמצא שם רוקד חי בהקיץ. אנחנו לא רואים אותו, אבל הוא מסתובב בין כל אלה שבאו
למירון עד תחתית ההר[34]. לו יצויר שאדם קשה לו ללכת, שילך עם אוטובוס עד מירון,
ירד מהאוטובוס, יגיד איזה קצת זהר, קצת תפילה, יעלה לאוטובוס ויחזור הביתה. מספיק.
ראית את רבי שמעון ורבי שמעון ראה אותך. לראות ולהראות. פעם ראיתי את בבא סאלי
ככה. בא דקה אחת, אפילו לא ירד מהאוטו, לא יודע מה עשה, כמה דקות, וזהו, אמר לנהג
תחזור. עשה את כל הדרך מנתיבות עד מירון. כלומר, לקלוט את האור וללכת הביתה.
דבר שני, רבי שמעון בר יוחאי זה הזוהר. מי שעדיין אין לו
סדר בלימוד בזוהר, צריך להתעורר, צריך להתחזק.
מספרים על רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, היה פוסק הדור.
אומרים שהיה עונה לתשובות בשלשה טלפונים בבת אחת. גאון עולם. פעם אחת הוא עשה סיום
הש"ס והזמין את כל גדולי הדור ואת כל התלמידים שלו, ולקח אולם עם תזמורת שלמה
והיתה שמחה גדולה מאוד. ואז קם אחד הרבנים, יהודי זקן, מבוגר, ואמר לו מורנו
ורבנו, מה, רק עכשיו סיימת את הש"ס? איך אתה פוסק הלכות בלי לסיים את
הש"ס? מה, אתה למדת רק שולחן ערוך בלי הגמרות? איזה פוסק יכול לפסוק ככה?
אמר להם רבי משה פינשטיין, אני אספר לכם. אתם יודעים, יש לי
אוטובוס שבו אני נוסע לבית הדין. אם אני אקח את האוטובוס הבא, אני אאחר לבית הדין
וזה לא מתאים, צריך להגיע בזמן. אבל כשאני לוקח את האוטובוס שלפניו אז כשאני מגיע
לבית הדין, הדיינים עדיין לא מגיעים וגם האנשים עדיין לא מגיעים. ואז יש לי בערך
חמש עד שבע דקות עד שמגיעים הדיינים ואנחנו יושבים לדון. חשבתי מה אני אעשה כדי
שהשבע דקות האלו לא ילכו לאיבוד? החלטתי להתחיל ללמוד ש"ס בשבע הדקות האלה,
ועם החמש עד שבע דקות האלה גמרתי את כל הש"ס, ובשביל זה עשיתי סיום והבאתי
אתכם לפה לאולם כדי להראות שיש קונה עולמו בשעה אחת. לא רק בבית המדרש אדם לומד
ומסיים, אלא אפילו ביני לביני.
גם פה אני צועק לפעמים במוצאי שבת, מורי ורבותי הגאולה תבוא
בזכות רבי שמעון, בזכות הזוהר, בואו, בואו ותלמדו חמש דקות. אני אומר חמש דקות, לא
איכפת לי שאחד ישב חמש דקות, ואחר כך ילך. אבל אנחנו לפעמים יושבים עשר דקות, רבע
שעה, תלוי לפי כמות האנשים, כל אחד קורא קטע בתורו ומסיימים. גומרים, אומרים קדיש,
שרים שיר של בר יוחאי, והולכים הביתה שמחים, עם קצת זוהר שמזהיר את הנשמה. מהלימוד
הזה של העשר דקות, רבע שעה, נגמר כל הזוהר.
איך התחלנו את זה? אני חייב לספר, בשביל לגרום עילוי נשמה
למו"ר אבי עליו השלום. לפני חמש עשרה שנה מו"ר אבי ע"ה נפטר.
ורציתי לעשות לימוד לעילוי נשמתו, שכל האחים והאחיות יבואו הביתה, והאמא היתה
מכינה סעודה רביעית, וגם ציבור מבית הכנסת היו באים, שיהיה לנו עשרה ויותר. מי
שרצה בא. והיינו קוראים לפי הסדר הזה, כל אחד קורא קטע בתורו, ומיד עושים ברכות,
וסעודה רביעית. כשנגמרה השנה אמרתי אוי ואבוי, מה, לא חבל להפסיק עד לאיפה שהגענו
אחרי שנה שלמה שלמדנו כל מוצאי שבת? מיד אמרתי נעתיק את זה לבית הכנסת. ואז הכרזנו
על זה, וזה המשיך והמשיך עד שסיימו עכשיו. אז זה לזכותה של אותה נשמה, מו"ר
אבי עליו השלום, שסיימנו. ובע"ה במוצאי השבת הבאה, אנחנו מתחילים מבראשית.
[1]
תהלים
קי"ט י"ח
[2]
בראשית
ל"א נ"ב
[3]
ירושלמי
סנהדרין ו' ע"א
[4]
שער
ח' פ"ד; שער י' פ"ו
[5]
אבות
א' י'
[6]
שהיה
אז סופר המלך
[7]
סנהדרין
צ"ו ע"א
[8]
חלק
א' שער ג'
[9]
משלי
י"א י"ז
[10]
שמות
כ"ב י"ט
[11]
ישעיהו
נ"ח ג'
[12]
אדרא
רבא, זוהר נשא קמ"ה ע"א
[13]
שבת
י"א ע"א
[14]
תהלים
ק"ה ט"ו
[15]
איוב
י"א ז'
[16]
פסחים
ז' ע"ב
[17]
פסחים
כ"ב ע"ב
[18]
דברים
ו' י"ג
[19]
דברים
ו' ה'
[20]
רבי
משה מרדכי בידרמן זצוק"ל
[21]
מתוך
ברכה מעין שבע
[22]
ברכות
ל"ג ע"ב
[23]
דברים
י' י"ב
[24]
ברכות
מ"ז ע"ב
[25]
זוהר
בא ל"ח ע"א
[26]
תיקוני
הזוהר י"ז ע"א
[27]
אדרא
רבא, זוהר נשא קמ"ה ע"א
[28]
במדבר
י"ב ג'
[29]
ע"פ
זוהר פנחס רל"ב ע"א
[30]
שמות
ל"ב י"א
[31]
תיקוני
הזוהר תיקון ס"ט
[32]
שגם
היכן שכתוב השם בלבד, כלומר "בוראך", זה גם לרבות תלמידי חכמים
[33]
זוהר
נשא קל"ב ע"ב
[34]
כמסופר
שביום ל"ג לעומר רקד הרשב"י עם רבי אלעזר אזכרי בעל 'חרדים' ועם
האר"י הקדוש. וכן מובא בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש י"ב שהאר"י
ראה את הרשב"י בהקיץ עומד על קברו ואף דיבר איתו
