‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת תצוה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת תצוה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 8 במרץ 2017

פרשת תצוה - מלחמה על פי התורה

מלחמה על פי התורה


השבוע[1] אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט (כן, זה שחתום על כל הכישלון הביטחוני בתקופה האחרונה): "ההוראות פתיחה באש מדוייקות ונכונות, צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו' ".

שמות (כח,טו): "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט...".

הנצי"ב (עמק דבר שם): "חשן משפט... עיקר פי' משפט לתבוע עלבונם של ישראל... וזכרון של החושן בא לישועת ישראל ולנקום מרודפיהם... ומש"ה היו רגילים מלכי ישראל והכלל לשאול באורים ביחוד לצרכי מלחמה...".

החושן הוא ליבו של אהרן - שמות (כח,ל): "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".

שמות (כח,כח): "לֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד".

רבי אלעזר (יומא עב.) מבאר ש"לא יזח החושן מעל האפוד", הוא לאו, וכן פסק הרמב"ם (ל"ת פז;כלי המקדש ט,י).

אפשר לרמוז שהאפוד הוא אפוד הקרב, הנושא את המחסניות.

יש לדאוג, שהחושן, הלב היהודי, שכפי שאמר הנצי"ב שתפקידו הוא להלחם באויב, ע"פ המשפט ומוסר התורה, לא יתרחק מהאפוד, ויהיה קשור אליו בפתיל תכלת.

גמרא (ברכות נח.): רבי שילא, מחכמי בבל, העניש במלקות יהודי על שקיים יחסים עם גויה. הלך היהודי והלשין לשלטון הפרסי שרב שילא עשה דין לעצמו מבלי לקבל רשות מהמלכות. זימנו את הרב שילא לערכאות ושאלו אותו 'מדוע נתת מכות ליהודי זה?' רב שילא השיב: יהודי זה קיים יחסים עם אתון, מעשה שהיה אסור לפי חוקי השלטון הפרסי. שאלו את רב שילא האם יש לו עדים שיהודי זה אכן בעל אתון? אמר להם כן, נעשה לו נס ואליהו הנביא הופיע בדמות אדם והעיד. כשיצאו רב שילא והיהודי מבית הדין הפרסי, שאל היהודי את רב שילא, איך יתכן שאלוהים עושה ניסים לשקרנים? השיב רב שילא שאין זה שקר . קיום יחסים עם גויה נחשב כקיום יחסים עם חמור שהגויים כאמור ''בשר חמורים בשרם''. החליט היהודי להלשין לשלטון שרב שילא מתייחס אליהם כחמורים. כשהבין זאת רב שילא הכה אותו במקל והרגו בטענה של ''הבא להרגך השכם להרגו''.

בזמן שהריב"ש היה רב בארגיל (אלג'יר) הגיעו הרבה אוניות עם חיילים ספרדים לכבוש את העיר ולעשות פרעות ביהודים...
שלח הריב"ש את המשרת שלו שיכה בים עם המקל של הרב ונהייתה סערה בים וכל האוניות טבעו...

במלחמת ששת הימים בחרה ישראל להקדים ולהכות במכת מנע את מדינות ערב, לאחר שהתברר כי הן מתכוננות למלחמה ואף הטילו עליה מצור. מכת מנע זו חסכה בחיי אדם בצד הישראלי ואף אפשרה לישראל להתמודד עם מדינות ערב באופן מדורג ולנצחן.

לעומת זאת במלחמת יום הכיפורים, בחרה ישראל שלא לצאת למלחמת מנע אף שהיה ידוע לה כי מצרים וסוריה יפתחו במלחמה במועד די מדויק. התוצאה ידועה...

כשהחושן והאפוד צמודים אז גם הניצחון והנקמה באויבים מובטחים[2]!






[1] הרב יאיר פרנק שליט"א.

[2] כדברי הנצי"ב בתחלה.

פרשת תצוה - גאולה – כשהצרות תוכפות

גאולה – כשהצרות תוכפות


שמות (כז,כ): "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".

ליקוטי הלכות (או"ח ח"ב ברכת הפירות ג,ד): "כמו שאי אפשר לגלות ולהוציא השמן למאור מהזית. כי אם על ידי כתישה שכותשין וכותתין הזיתים להוציא מהם השמן, כמו כן ממש אי אפשר לגלות התורה והנפש והזכרון וכו' כי אם על ידי שכותשין ומכתתין הגוף שעל ידי זה כותשין ומשברין הסכלות של החמר ומבטלין ומכניעין השכחה. ואז נתגלה אור הנפש והתורה והזכרון מתוך הגוף והשכחה וכו', כי נתבטל הגוף והשכחה לגבי הנפש והתורה והזכרון וכו'. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, כי צריך להמית עצמו על התורה לכתת ולשבר הגוף. ואז דיקא נתגלה התורה והנפש והזכרון וכו' כנ"ל. וזה בחינת שמן זית זך כתית למאור. בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש אעא דלא סליק בה נורא מבטשין לה גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא וכו'".

כשאומרים לנו גאולה אנחנו מדמיינים כנפי נשרים ניסים גלויים איש תחת גפנו וכו' אבל החיצוניות של הגאולה (לפחות התחלה) נראית הרבה פחות מדהימה...

ילד יהודי חדש שנולד זו גאולה מדהימה אבל מה האמא עוברת בהריון ובלידה...

ביום חמישי נרצח עוד חייל יהודי טוביה ינאי הי"ד באמצע קניות ברמי לוי.

הגמרא (סוטה יא:) אומרת שאחד השמות של משה רבינו הוא 'טוביה'!

משה רבינו כידוע נעלם בפרשת השבוע (בעל הטורים בשם הרא"ש) בגלל שאמר 'מחני נא' כדי לתקן את ה'מי נח' (אריז"ל).

'רמי לוי' רמי זה להשליך בארמית. לוי זה משה.

כל פעם ששומעים דבר כזה הדם רותח - מצד אחד ברור שאנחנו בתהליך מדהים של גאולה, מצד שני (דברים לב,כה): "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה", קרובת משפחה שלי חששה לצאת היום לקניות שם והיא לא היחידה...

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: למרן רבי יוסף קארו זצוק"ל היה "מגיד", שלוח מן השמים, שהיה מלמד אותו את פרד"ס התורה.

אמר המגיד למרן  (מגיד מישרים, ויחי), כי בשאלתו של משה רבנו כלפי ה': "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה - לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי?" טמונה שאלה שרבים שואלים גם היום:
"לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?" – אם הגיע זמן הגאולה, למה כל הקשיים האלה? למה פרעה מקשה את העבודה ולא נותן תבן לעם? למה שוטרי ישראל חושבים שאנחנו אלה שגורמים צרות?
ואם עוד לא הגיע זמן הגאולה – "לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי?", למה כל זה מתחיל בכלל?

התשובה של ה' למשה היא (שמות ו,א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה". עתה זמן הגאולה!

ואם תשאל: אם כן למה כל הקשיים שבדרך?
התשובה היא כי "אנא פועל בדינא וברחמי כחדא". אני פועל בדין ורחמים כאחד. יש שלבים בגאולה, שבהם יש גם דין וגם רחמים. והם צריכים זה לזה.

הדבר הזה רמוז בדברי אלוקים למשה (שם פס' ב'): "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'". זה משפט שחלקו הראשון הוא דין, שכן "אלוקים" מרמז על מידת הדין, וחלקו השני הוא רחמים, שכן שם הוי"ה (ה') מרמז על מידת הרחמים.

הסבר הדברים הוא בכך שכאשר הִרשעה רואה שהקדושה היא רדודה – אין לִרשעה בעבור מה להתאמץ והיא רשעה קטנה.

אך ברגע שהקדושה מתחילה לעלות, כשהקדושה מתגברת – באותה שעה מתאמצת ומתגברת הרשעה כנגדנו.

ממש כמו שאומרים רשעי מצרים: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו – הבה נתחכמה לו".

רבי יהונתן אייבשיץ (תפארת יהונתן דברים ל,ג):
"ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. 
זהו הענין חבלו של משיח שיהיה סמוך לגאולה עד שרבים מחכמי ישראל אמרו יתי ולא אחמיני' 
והטעם כי השכינה עמנו בגלות אם על הבנים רטושה לשמרנו ולעת הגאולה לא ישוב השכינה אתנו בפעם אחת 
רק השכינה ישוב מקדם לא"י ואח"כ נשוב אנחנו לשם 
כי צריך הרבה דברים קודם לקיבוץ גליות ואי אפשר אם לא השכינה במקומו 
וא"כ כשאנו בגולה וה' אין בקרבנו יהיה עלינו צרו' מצוקות כי אין כאן מגן 
וזהו מאמר הקרא ושב כי מתחילה ישוב ה' לא"י ואח"כ וקבצך ולא יהיה בפעם א'".


לס"א יש בעיה דווקא כשאתה מתחזק[1]!

תהלים (לז,לב): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ".
גמרא (סוכה נב:): "אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו' ואלמלא הקב''ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' (שם לג) 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'".

מדרש רבה (דברים יא,י): "מלאך ס"מ הרשע ראש כל השטנים הוא בכל שעה היה מספר מיתתו של משה ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו הימנו. ועליו אמר דוד (תהלים לז,לב): 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו' אין לך רשע בכל השטנים כולן כס"מ ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה שנאמר 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים'".

במצב זה, שמצד אחד יש צרות גדולות ומצד שני אנחנו באמצע תהליך עצום של גאולה, כשגלות וגאולה הולכות יחד, צריך להפיק מעצמנו כוחות מיוחדים להגביר את כוח הקדושה. ללכת בדרך האבות. לקרוא בשם ה'.

זה בדיוק הדבר ממנו חוששת הרשעה, מהתגברות הכוח של הקדושה (שמות א,י): "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ". ולכן היא גם מגבירה את כוחה.

אבל מה קורה כשאתה מתגבר כנגדה עוד יותר?

הרב ניסים פרץ זצוק"ל: 'צופה רשע לצדיק' אבל 'ומבקש להמיתו' הוא רוצה שהצדיק ימית אותו[2]!!!
היא שמחה שתנצח - כי זה התפקיד שלה בעולם שאתה תתעלה לא שתתרסק!

אז תפקידנו כעת זה להרבות עוד יותר ועוד יותר קדושה ותורה ועבודת ה' ואחיזה בארץ ישראל ודרישה לבית המקדש, ובסוף הטומאה בעצמה תעזור לגאולה!!!






[1] באור הגר"א (תקו"ז - תיקון יא מתיקונים אחרונים - היצר הרע מבקש לזרוק ליאור דווקא את לומדי הקבלה): "כל הבן כו' דאיהו כו' וכל הבת כו' תחיון כל כו' - ר"ל היאור הוא נהורא דאורייתא - עד"א שהוא רזין דאורייתא... ואמר שכל דעסקין ברזין שהוא היאורה אותן תשליכוהו ... כמ"ש 'הבה נתחכמה לו' - למושיען של ישראל כידוע. ור"ל דברזין דאורייתא אילנא דחיי, יצאו מן הגלות, ויולד מושיע משה רבינו - שהוא עתיד שיתגלה ע"י לימוד רזין נהורא דאורייתא...".

[2] כמו משל הזונה בזוה״ק.

יום רביעי, 25 בפברואר 2015

פרשת תצוה - משה רבינו!

משה רבינו!


הרב ניסים פרץ זצוק"ל:
אומרים חכמינו, אם תחפש את משה רבנו ב'תצווה' לא תמצא אותו. בכל הפרשיות מוזכר ויאמר השם אל משה לאמר, וידבר משה אל העם, אוהו, לא פעם אחת, לא שתיים ולא שלוש מוזכר שמו של משה רבנו, ואילו כאן ב'תצווה' לא מוזכר?

אלא כיוון שמשה רבנו כשנכנס לעובי הקורה לכפר על מעשה העגל, אמר לקב"ה, "וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב,לב). השם אמר לו, "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם, וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ" (דברים ט,יד). משה רבינו עונה "מחני נא מספרך".

משה רבנו יצא לו מהפה, פה קדוש כמו של משה רבנו, "מחני נא מספרך"?! אז זה חייב להתקיים! קללת צדיק, מילה לא במקום, אפילו על תנאי – חייבת להתקיים (מכות יא.) הנה, בפרשת תצווה נמחק שמו של משה רבנו.

אבל הזוהר הקדוש אומר שבפרשה זו נמצאת גדולתו ומעלתו של משה יותר מאשר כל מקום ומקום!
שהרי מה כתוב בפרשה? "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ). נשאלת השאלה מה זה ואתה תצווה? למה לא אמר ואתה תאמר, ואתה תדבר? מאיפה באה המילה הזאת תצווה?

אומר הזוהר הקדוש (תצוה קע'ט:), אתה יודע מה זה המילה תצווה? זה מלשון צוותא (בלשון הזוהר: לְאַכְלְלָא). אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא, אתה, אתה תצווה את בני ישראל. אתה תלך איתם בכל הדורות. אתפשטותיה דמשה בכל דרא, בכל צדיק, בכל חכם, בכל יהודי ויהודי, בכל הדורות (תיקוני הזוהר, תקונא סט קיב.).

הזוהר הקדוש אומר דבר נפלא. כשהקב"ה אמר אמחה את עמ"י הם נמחו! אבל מיד עשה ממשה רבינו גוי גדול והחיה את כולם מנשמת משה רבינו!!!

בזה אפשר לבאר מאמר שכתוב בגמרא, (בבא בתרא ט:) בסוגיות של צדקה: "גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבנו".

היתכן? מה משה רבנו לא עשה צדקה בסתר? מי יכול לעשות מה שעשה משה רבנו? משה רבנו זכה בזיכוי הרבים. הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, קרע להם את הים, והניסים של הים, אם היה עשר מכות במצרים אז פה על הים זה היה חמשים מכות. אם היה פה חמישים אז על הים מאתים מכות, כלומר העוצמה של קריעת ים סוף גדולה מאוד. ומה שעשה להם במדבר, מליוני אנשים, אנשים נשים וטף וזקנים, איך אפשר להוציא אותם? מי יתן להם אוכל? - הוריד להם מן, מי יתן להם מים? - בארה של מרים (שחזר בזכות משה), ענני כבוד הקיף אותם. וגולת הכותרת, והעטרת, זה התורה שהוריד מהשמים. עלה לשמים והוריד את התורה. התגושש עם מלאכי מעלה שאמרו לקב"ה "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים ח,ב) והוריד את התורה למטה. לאחר מכן ארבעים שנה במדבר, "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר" (תהלים צה,י). אַי, כמה התקוטטו איתו וכמה הוא עבר בתוך הארבעים שנה האלה, ואיך הוא הנהיג אותם עד לפתח ארץ הקודש.
אז בא בן אדם לוקח מאה שקל או אפילו אלף דולר או יותר ועושה את זה בסתר, איך אפשר לגיד שהוא גדול ממשה רבנו? הרי ברור שמשה רבנו גם עשה צדקה בסתר?

אלא, כל אדם שהוא מטה את לבו לעבוד את השם לשם שמים, בא משה רבנו ומסייע לו.

אז האר"י הקדוש אומר, כשמשה רבנו בא לאדם לסייע לו ללמוד, כשהוא אומר "רבי חנניא בן עקשיא אומר..." - משה רבנו מסתלק. גמרת את הלימוד? עזרתי לך ללמוד לשם שמים, עכשיו אתה לא לומד? שלום, משה רבנו הולך. אתה מניח תפילין, הורדת את התפילין? הלך משה רבנו של התפילין. גמרת את התפילה? הלך משה רבנו של התפילה. כלומר אם אתה נותן את ליבך לעשות לשם שמים, אז ניצוץ, אתפשטותיה דמשה, בא ומסייע לך.

אבל, "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים – צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד!" (תהלים קיב,ט), בצדקה הוא לא מסתלק אותו משה רבנו שבא אליך. למה? הצדקה עומדת לעד. הניצוץ של משה רבנו נשאר אצלך כל הזמן, אפילו כשגמרת לעשות את הצדקה. ואז בא משה רבנו, והמשה שבא מצדקה, הוא גדול ממשה הרגיל. גדול העושה צדקה בסתר, גדול המשה שבא אליך מעשית צדקה בסתר, שהוא לא הולך, צדקתו עומדת לעד, הוא לא מסתלק, הוא גדול ממשה שבא אליך ממצווה אחרת והולך!

עבודת הקודש שלנו קשורה ומחוברת למשה רבנו! לא צריכים להשתטח על קברו של משה רבנו, משה לא קבור, משה לא מת. כשאתה פותח את הספר, ומשתטח על הספר ללמוד, אז משה רבנו בא אליך. לא צריך לחפש אותו. אם אתה רוצה את רשב"י תקרא בספר הזוהר. האמת, שגם כל הצדיקים זה ככה. ההשתטחות הכי גדולה זה על הספרים שלהם. ואז אתה זוכה לניצוץ שלהם, ואתה זוכה להדלק מהם.

יהי רצון שנזכה לאתפשטותיה דמשה, ולהידבק בתורה הקדושה כמה שיותר ולזכות בפורים להדור קיבלוה מאהבה!!! ולמשה רבינו בעצמו הגואל האחרון אמן!!!

פרשת תצוה - אורים ותומים - פוליטיקה?

אורים ותומים - פוליטיקה?[1]


שמות (כח כט-ל): "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד".

מהו החושן ודאי כולכם יודעים. אותו בגד מרובע, משובץ באבנים יקרות שעליהן חרוטים שמות בני ישראל, והוא קשור בפתיל תכלת על ליבו של אהרון הכהן.

אנחנו יודעים אפילו אילו אבנים היו בחושן, איך בדיוק הוא היה נראה. התורה מפרטת זאת לפרטי פרטים.
אולם כאשר מגיעים לאורים והתומים התורה לא אומרת כלום! היא רק מצווה - תכניס את האורים ואת התומים אל תוך החושן?

הרמב"ן, מגלה לנו את הסוד!

האורים והתומים הם סוד שנמסר למשה רבינו ישירות מהקב"ה בסיני, ומשה רבינו בעצמו הכין אותם. לכן כשאומר לו הקב"ה קח את האורים והתומים הוא יודע בדיוק במה מדובר. אלו היו שמותיו של הקב"ה, שמות קדושים שהורה הקב"ה למשה לכתוב ולהניח אותם בין קפלי החושן.

לשם מה זקוקים לאורים והתומים. האורים והתומים הפכו את החושן לדבר חי, לכלי מדהים שבאמצעותו היה ניתן לשאול את הקב"ה שאלות ולקבל את תשובותיו באופן ישיר. כאשר הייתה נשאלת שאלה, האותיות החרוטות בחושן בשמות השבטים, היו מאירות לפי סדר מסויים, ומהן היה ניתן לחבר מילים ומשפטים שאומר הקב"ה בכבודו ובעצמו.

פלא אלוקי אדיר!

אבל מה שמעניין הוא, איזה שאלות היו שואלים את הקב"ה.

היינו מצפים שאת הקב"ה ישאלו שאלות בהלכה. האם מותר להשתמש בכלי כזה וכזה בשבת, האם הבשר הזה כשר או טרף, האם דוד צריך לשלם ליוסי על זה שהוא דפק לו את האוטו הוא שהוא פטור מתשלום. רק בשבוע שעבר שאלו כאן בשיעור בהלכות שבת מתי יפסיקו להיות מחלוקות בין אשכנזים, ספרדים, תימנים וכו' - לכאורה יש כאן כלי מדהים לדעת בדיוק מה רצון ה' מאיתנו.

אבל לא! שאלות בהלכה לא היו שואלים דרך האורים והתומים, לשם כך יש את הרבנים, חכמי ישראל שיושבים בסנהדרין בלשכת הגזית שבבית המקדש בירושלים.

באורים והתומים היו שואלים שאלות לאומיות. את מי למנות למלך? האם לצאת למלחמה? האם לעשות שלום עם העם הזה? בשאלות הללו לא מכריע ראש הממשלה ולא שר הביטחון, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו, והם אחר כך נדרשים למלא את הפקודה האלוקית על הצד הטוב ביותר.
שאלות מהסוג הזה שאל מרע"ה, שאול המלך ואחריו דוד המלך...

הדבר הזה מאוד מפתיע!

לכאורה שאלות ההלכה הם המקום שבו אנחנו מחפשים את דבר ה', אולם בהן שולח אותנו הקב"ה לבני האדם, ומבשר לנו שהוא נתן להם חכמה אלוקית לעסוק בזה.
האם לצאת למלחמה זו שאלה בטחונית, או פוליטית! כאן היינו מצפים שבני האדם, הרמטכ"ל, שר הביטחון, הפוליטיקאים יכריעו?!
לא מצא לו הקב"ה לאן להכנס חוץ מלפוליטיקה?!

התשובה היא שבאמת אנחנו צריכים לעשות לעצמנו סדר בראש,
הנוכחות הישירה הזו של הקב"ה בפוליטיקה, בשאלות הלאומיות, מלמדת אותנו שכאשר מדובר בעמ"י השאלות הלאומיות הן לא פוליטיקה! הן דבר ה'!

הגמ' במסכת ברכות מספרת לנו שבדיוק כמו שאנחנו מניחים תפילין גם הקב"ה מניח תפילין. הפרשיות שמונחות בתפילין שלנו מזכירות לנו את הקב"ה - "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

מה מניח הקב"ה בתפילין שלו, את מי הוא זוכר?!

אומרת הגמ' - בתפילין שלו אנחנו כתובים. אל מול "שמע ישראל ... ה' אחד" שלנו, אצל הקב"ה כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

ברכות (ו.): "אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

מה קורה עם עמ"י זו השאלה שמטרידה את הקב"ה.

להכרה הזו יש משמעות עמוקה ומאוד מעשית לימינו אלה.

מאז הקמתה של מדינת ישראל, עמ"י נדרש להכריע בשאלות חשובות ורבות משמעות לא רק ברמת הפרט והקהילה, אלא ברמת האומה.

שאלות שנוגעות לבטחונה של האומה, לסדר החברתי והמדיני של האומה, לאורח החיים המונהג במדינה.

לצערי התפתחה בציבור תפיסה שהפוליטיקה היא עניין לפוליטיקאים, מדיניות החוץ היא עניין למדינאים, והבטחון הוא עניין לאנשי הביטחון בלבד.
נעלמה מאיתנו ההכרה שדבר ה' העמוק והפנימי ביותר עוסק בדיוק בדברים הללו.

הגענו למצב שלא מבינים ששאלת הצביון של צה"ל, צביון החברה שלנו, מסירת חלקי ארץ ישראל לאויבנו, עריכת הסכמי שלום וכד' אלו שאלות שנוגעות למהות החיים הרוחניים שלנו, לעצם היעוד והתפקיד שלנו כעם.

עמ"י ניצב כבר תקופה ארוכה בפני לחצים נוראיים לעשות שלום עם אויבינו, גם במחיר של מכירת כל הערכים שלנו וסיכון בטחוננו האישי.

בשבוע שעבר שמעתי מהרב שמואל אליהו על אביו הרב מרדכי אליהו זצ"ל שכל שועי עולם היו באים לפתחו. הוא זוכר איך ראה פעם אחד את ראש הממשלה של היום בקדנציה קודמת שלו, נכנס אל הרב כאשר הוא נראה נורא, כולו כפוף, קמוט ודאוג - ממש סמרטוט, הוא ניצב בפני מכבש לחצים אדיר של העולם כולו, והוא נדרש ללכת לייצג את עמ"י מול אמריקה ואירופה. כאשר יצא רה"מ מהרב הוא היה נראה כולו מלא עוצמה, זקוף קומה ומאיר, ממש אריה!

אח"כ שאל הרב שמואל את אביו - איך עשית את זה?! נכנס סמרטוט ויצא אריה?!

אמר לו הרב - הסברתי לו מי הוא, מה צריך להיות היחס שלו לעצמו. הוא מרגיש שהוא עומד מול כח אדיר, נשיא ארצות הברית!!! בעל כח פוליטי, כלכלי, צבאי ומדיני אדירים מאין כמותם!!! והוא בסה"כ ראש ממשלת ישראל הקטנה.
אמרתי לו, מה אתה חושב שאתה נמצא שם מול נשיא ארצות הברית לבד. כשאתה שם אברהם אבינו איתך! יצחק אבינו איתך! יעקב אבינו איתך! רחל אימנו איתך! משה רבינו איתך! דוד המלך איתך! עם ישראל לדורותיו, שהיו ושיהיו, איתך! הקב"ה איתך!!! כאשר כל זה איתך - מי זה בכלל נשיא ארצות הברית?!?!?!

השאלה הגדולה רבותי היא - האם אנחנו חיים בתודעה הזו,

האם אנחנו מבינים שאנחנו התפילין של הקב"ה. האם אנחנו זוכרים באמת מי מנהל את העולם ומבינים את רצונו (או שכל דברינו בתפילה הם מס שפתיים).

האם אנחנו באמת מתפללים על זה, מחנכים לזה את ילדינו, אומרים את זה לחברינו,

אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה - האם אמריקה היא ידידתנו הגדולה ביותר, האם היא אחראית לבטחוננו, או שמא ידיד ה' ישכון לבטח!

לאיזה ידיד אנחנו פונים בעת צרה? לקרי?! או שזמרת הלב שלנו, התשוקה שלנו היא "ידידי השכחת... "

השיר הנפלא הזה של ר' יהודה הלוי מסתיים במילים - "היש בלתך גואל ובלתי אסיר תקווה - תנה עוזך לי כי לך אתנה דודי"

האם הלב שלנו הומה כמו ר' יהודה הלוי בשאלה הרטורית הזו - היש בלתך גואל?! האם גם אנו לא מסוגלים להעלות על דעתנו שיש מישהו מלבד ריבוש"ע שאחראי על בטחוננו, טובתנו, גאולתנו?!

הפרשה שלנו מלמדת אותנו מהם האורים והתומים שלנו היום, מהי הדרך היחידה להכריע בשאלות שנוגעות לעמ"י כולו. מלמדת אותנו שבלי חיבור עמוק ופנימי לקב"ה, בלי שם ה' שמסתתר בין קפלי הלב, אנחנו כבויים.

וכשהקב"ה בקרבנו - אנחנו מאירים באור יקרות.

שבת שלום ומבורך!!!




[1] הרב חיים מלכה, ועיין ב'מעט מן האור' לרב חנן פורת (שמות, עמ' 307).

יום ראשון, 9 בפברואר 2014

פרשת תצוה - ארץ ישראל - היפהפיה הנרדמת

ארץ ישראל - היפהפיה הנרדמת




זוה"ק (תצוה ח"ב קפד:): "ונקודה אמצעיתא דכל ישובא סטרא דקדושה איהו, ועל דא קיימא ירושלם באמצעיתא דכל ישובא דעלמא. בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סטרא דקדושה, חד דילה וחד דעלמא דאתי, נקודה עלאה טמיראה, ועל דא קיימא בתרין נקודין, נקודה דילה קיימא תחותה ירושלם, אמצעיתא דכל ישובא, נקודה דנטלא מאימא עלאה טמירא, איהו גן עדן דארעא, דקיימא באמצעיתא דכל עלמא לכל סטרין, דחריבו וישובא וכל סטרין דעלמא" [אל תתחיל למדוד את האורך ורוחב של כל העולם הגשמי לראות אם ירושלים באמצע, 'עולם' הכוונה לז"א שמידת היסוד באמצעו].
מדרש רבה (תצוה לז): "מכל הארצות בחר הקב"ה בארץ ישראל ומא"י בחר בבית המקדש".

אגדת ה'יפהפיה הנרדמת' [1].

הנמשל:

עמ"י חטאו, במקום להעניש אותם במוות הקב"ה המיר את העונש בגלות, בינתיים ארץ ישראל הלכה לישון!

ויקרא (כו,לא-לג): "וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה".

מרק טווין הסופר הנודע, מחבר "תום סויר" ו"הקלברי פין", ביקר בארץ ישראל ב- 1867 ומגיש לנו תיאור נוקב של הארץ: "מבין כל הארצות המכוערות שבעולם ארץ-ישראל היא האלופה. ההרים חשופים, הגבעות קרחות, העמקים הם ישימון כעור ודל צמחייה....אף כפר אחד לא מצאנו לכל אורכו (של הירדן) למרחק 30 מייל מזה ומזה. יכול אתה לרכב 10 מייל בסביבה זו, ולא יקרו בדרכך גם עשרה אנשים. לגבי אזור זה אמורה אחת הנבואות 'והשימותי אני את הארץ... והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה'. אין איש היכול לעמוד כאן ליד עין מלחה השוממה, ולומר, כי הנבואה לא התקיימה".

הרמב"ן: "היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצינו מקבלת את אויבינו , וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לעיל ידם ...".

במשך השנים, הרבה ניסו ליישב את ארץ ישראל ולא עלתה בידם, הם נדקרו מהקוצים שהיו כאן והתייאשו!

עד שהגיע עת הפקידה! הגיע הזמן שהנסיכה תתעורר, שהנסיך יגיע ושכל העולם  (הארמון הישן) ישוב לקדמותו!

אם הבנים שמחה (עמ' רד'): "... אחינו בני ישראל, הגיע השעה שנעלה לציון ולארץ אבותינו, שזהו רצון ה', שלא במקרה נעשה לנו מה שנעשה עמנו פה בגלות, אלא אצבע אלוהים היא המורה לנו לעלות מן הגולה לירושת אבותינו [...] שזו הוראה מן השמים שנעזוב את ארצות הגלות, ונקומה ונלכה לארץ ישראל, אשר ה' אלוהינו דורש אותה, וזה רצונו כעת... וכה אבדנו מאות ואלפים בשנים בגלות, וכל כוחנו ודמינו נתנו לאמנו החורגת ועכשיו זכינו לקבל ממנה הכרת תודה על כל תרומותינו שתרמנו בעדה - לקחה מקל והלקתה אותנו הכאות אכזריות בלי רחמנות ובלי חמלה, [...] והוכרחנו לצאת מביתה בעירום ובחוסר כל. כמה וכמה מאחינו בני ישראל מתו במיתות משונות על ידה, לאלפים ולרבבות. [...] מאין לנו הבטחה שלאחר כמה עשרות שנים לא תעשה עמנו עוד כזאת וכזאת? וכאשר באמת אנו רואים בקורות ימי חיינו, שמעשים כאלה עשו עמנו בכל חילופי השנים, ועד כעת לא למדנו מהעבר ממה שעבר עלינו בכל תקופות השנים. שלא ליתן עוד אומן אל ארצות הגולה. [...] אלא נקומה ונעלה אל אמנו האמיתית [...] לבנות חומותיה ולתקן חורבותיה וחזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וה' הטוב יעשה עמנו אות לטובה, ויראו שונאנו ויבושו".     

ואז מגיע הנסיך היחיד המתאים לנסיכה העדינה:

ילקוט שמעוני (חבקוק, ג): "עמד וימודד ארץ (חבקוק ג,ו) - אמר רבי שמעון בן יוחאי... מדד הקב"ה בכל הארצות - ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא ארץ ישראל".

רש"י (בראשית א,א): "בְּרֵאשִׁית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב,ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא,ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

בדרך נס כל הקוצים זזים:

האומות הסכימו (סן רמו, בלפור, האו"ם), וניצחנו ב7 מלחמות!!!

האהבה פורחת:

כתובות (קיב): "רבי זירא כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למעבר נקט במצרא וקעבר אמר ליה ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתו אמר ליה דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. ר' אבא מנשק כיפי דעכו. ר' חנינא מתקן מתקליה. ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא. ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר (תהלים קב,טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

הנסיכה מתעוררת:

גמרא (סנהדרין צח.): "אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו,ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא".

הם מחליטים לא לעזוב אחד את השני יותר:

הרמב"ן (ספר המצוות שכחת העשין מ"ע ד): "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגין בה והיא דירת ארץ ישראל עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטוינו לרשת הארץ ולשבת בה. אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה".

אמרו חז"ל (ספרי, ראה פ): "'וירשת אותם' - מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאים חו"ל, והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים' (דברים יא לא,לב), וחזרו ובאו למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה!

ומעשה בר' אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה, והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים'. חזרו ובאו להם למקומם, אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה"[2].

מדרש (ספרי, האזינו שלג): "וכן היה ר"מ אומר: כל הדר בארץ ישראל וקורא קריאת שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש, הרי הוא בן העולם הבא".

וא"י נבנית במהירות עצומה יחסית לכל מדינה אחרת:

דמוגרפיה: גידול האוכלוסיה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי! מ-600,000 תושבים ב-1948 ל-7,150,000 ב2007!

צה"ל: מכמה מחתרות שהתאחדו נהיה לאחד הצבאות החזקים בעולם.

יצוא: לפני 60 שנה יצאנו ב6 מליון דולר. השנה ב75 מליארד דולר!

כל זה כשהC.I.A. העריך שנשרוד שנתיים בלבד...

והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה: זאת כבר הגאולה השלמה...

כרגע אנחנו בונים את הארמון מחדש ומסלקים את שאריות הקוצים שעוד נשארו ברחבי הארמון... 

כמו שמצווה אותנו ה' יתברך:

דברים (יב,כט): "אשר אתה בא שמה לרשת אותם", ותירגם אונקלוס: "די את עליל לתמן לתרכא יתהון (לגרש אותם)".

רש"י (במדבר לג,נג): "והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם בה. ותוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה".

לצערנו הרב יש שרוצים לפגוע באדמת א"י ולתת חלקים ממנה ח"ו לאויבינו!

כמו שכותב האור החיים הקדוש (במדבר לג,נה): "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה - לא בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו וישבתם בו. וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר: קומו צאו ממנו".

אסור לנו להישאר אדישים לדיבורים ולמעשים כאלו!

סיפור: תכונה רבה הורגשה בכניסה למוזיאון הממלכתי של צרפת, כשפמליה רבת משתתפים נכנסה בשערי המוזיאון. הייתה זו פמלייתו של הרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו זצ'ל שהיה במהלכו של ביקור רשמי בצרפת.
אנשי המוזיאון קיבלו את הפמליה בכבוד רב. היה זה המסלול המקובל שבו היו עוברים אורחיה הרשמיים של צרפת שכלל ביקור במוזיאון שבו הוצגו אוצרות התרבות של האומה הצרפתית.
הסיור החל והמארחים הראו לרב כסא מלכותי שעליו ישב נפוליאון בכבודו ובעצמו. 'מתי חי נפוליאון? ' התעניין הרב. אנשי המוזיאון נבוכו קצת מהשאלה, אך הסבירו לרב מתי החל שלטונו של נפוליאון ומתי מת. 'האם הכסא של נפוליאון ניתן למכירה?!'. שאל הרב. שתיקה מביכה השתררה באולם ואנשי שגרירות ישראל שליוו את הרב חיפשו מקום לנעוץ בו את מבטיהם מבושה.
'לא', השיבו המארחים, 'זהו חפץ חשוב עד מאוד עבורנו, חפץ היסטורי,  ואיננו מוכרים חפצים היסטוריים'. הביקור נמשך ומנהל המוזיאון הכניס את הרב לחדרו המשוחזר של המלך לואי הארבעה-עשר. 'מיהו לואי ה-14?' המשיך הרב לשאול, 'לפני כמה זמן הוא חי?' הרבנית שהבחינה במבוכה ההולכת ומתגברת רמזה על כך לרב, אך הרב המשיך בשאלותיו: 'מה לואי ה-14 תרם לעולם? האם הוא היה מלך מוסרי?!'
'לא בדיוק,' גמגמו אנשי המוזיאון, והשיבו ביושר: 'השלטון המלכותי לא היה כל כך מוסרי, אבל זו ההיסטוריה שלנו ואנו מכבדים אותה'.
הביקור במוזיאון הסתיים ואנשי השגרירות נשמו לרווחה. הפמליה המשיכה לקבלת הפנים המלכותית שהתקיימה בהשתתפות נשיא צרפת. בתחילת הטקס בירך הנשיא את הרב, והרב היה צריך לברך בחזרה כשאחד מאנשי השגרירות מתרגם את דבריו.
הרב החל לספר על ביקורו במוזיאון,  וכיצד מנהלי המוזיאון נכנסו למבוכה מכך שהרב הראשי לישראל אינו יודע מתי חיו נפוליאון ולואי ה-14, שהרי מדובר באנשים מפורסמים ומוכרים בהיסטוריה. 'מצפים ממני שאדע לכבד את ההיסטוריה של צרפת למרות שאני חי בישראל, אבל תגידו לי אתם, האם אנחנו לא צריכים לכבד את ההיסטוריה שלנו? האם אתם לא צריכים לכבד אותה?! מדוע אנחנו צריכים לכבד את המלכים שלכם שחיו לפני מאתיים ושלוש-מאות שנה, ולא צריכים לכבד את המלכים שלנו שחיו לפני 2000 ו-3000 שנה וציוו אותנו לא למסור את ארץ ישראל לידי זרים?'
המתרגם שהיה מאנשי השגרירות חשש לתרגם את דברי הרב כלשונם מחשש לתקרית דיפלומטית. באותה תקופה צרפת לחצה על ממשלת ישראל לוותר על חלקים מירושלים ומארץ ישראל, והוא תרגם את דברי הרב בצורה מרוככת ופשרנית. הרבנית ששלטה בצרפתית שמה לב לכך, וסימנה לרב שהמתרגם לא דייק בדבריו. 'אני רואה שהמתרגם לא מבין את הסגנון של הרבנים', עצר הרב באמצע הנאום, 'ולכן אבקש שרבה הראשי של צרפת יתרגם את דבריי'.
לאנשי השגרירות לא נותרה ברירה, ורבה של צרפת תרגם את דבריו של הרב אליהו זצ"ל מילה במילה כרוחם וכלשונם. בסיום הנאום עמד הקהל על רגליו בהתרגשות ומחא כפיים בהתלהבות. נשיא צרפת קם ממקומו ולחץ את ידי הרב בחוזקה. 'דברים כאלו לא שמעתי מעודי', אמר הנשיא ונשאר לשוחח עם הרב עוד זמן ארוך.
בתום הטקס פנה הנשיא ואמר לקהל המוזמנים: 'אני יודע שזה לא לפי התוכנית, אבל יש לנו מדליית זהב יוקרתית שאנחנו מעניקים לנשיאי מדינות, אך דבריו המאלפים של הרב אליהו הינם חוויה של פעם בחיים, ואנו מעניקים אותה לרב כאות כבוד על דבריו המיוחדים'...
כותב הרמב"ם (הלכות תענית פ"ב): "על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד? גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ או לגזור עליהם שמד אפילו במצוה קלה, הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו. וכל הערים שסביבותיהם מתענין אבל אין מתריעין אלא אם כן תקעו להתקבץ לעזרתן".

יש עלינו חובה לעשות כל שביכולתנו למנוע את מכירת א"י לזרים!

אנחנו אלו שנותנים את העוצמה למהיגים שלנו לדבר ברור כנגד רעיונות זרים! אם אנחנו נהיה חזקים בזה לשליחי ציבור בכנסת יהיה גב רוחני חזק לעמוד זקוף ולומר את דבר ה'!!!

אנחנו יכולים להוסיף תפילות על א"י! לעורר את חשיבות הארץ! אם ישנה אפשרות לשכנע מישהו מהסביבה הקרובה שיטייל בארץ ישראל ולא יחפש חיק נכריה! לשכנע חברים וקרובי משפחה לעלות! להסביר לאנשים הקרובים אליך מה היא ארץ ישראל! לדבר איתם על הנס הגדול שקוראים לו שיבת ישראל לארצו! לא לדבר סרה על הארץ בשום עניין! לעזור לכל דבר שקשור לבניה או להפסקת החרבה של ארץ ישראל!

ארץ ישראל ובית המקדש הם הלב של העולם!

"ארץ ישראל" בגימ' לב פעמים שם הויה, שמו יתברך - פנימיות כל המציאות - מאיר בארץ ישראל.

לכן ההתייחסות למקומות אלו חייבת להיות רגישה מאד, כמו ההתייחסות ללבו של האדם. הקדושה והחיות שיוצאת מהמקומות האלו, תלויה בשלמות הארץ, ובשלמות בית המקדש! בקרוב - אמן!




[1] לפני שנים רבות חיו להם מלך ומלכה שהשתוקקו נואשות לילד, עד שיום אחד מבטיחה צפרדע למלכה שמשאלתה תתגשם, "ובטרם תחלוף שנה" תיוולד לה בת. ואכן הנבואה התגשמה, והמלכה ילדה כעבור שנה בת שלכבודה עשו המלך והמלכה סעודה גדולה. אל החגיגה הוזמנו לא רק קרובי המשפחה, החברים והמכרים, אלא גם הידעוניות, על מנת שיטו חסד וטוב לתינוקת. מתוך שלוש עשרה הידעוניות הוזמנו לבסוף רק שתים עשרה, היות ולמלך הייתה מערכת של שתים עשרה צלחות זהב בלבד. בסיום המסיבה העניקו הידעוניות לילדה את מתנות הפלא שלהן: האחת העניקה לה יושר, השנייה יופי רב, השלישית עושר וכך הלאה. לאחר שהידעונית האחת-עשרה סיימה את דבריה הופיעה לפתע הידעונית השלוש עשרה שזעמה על שלא הוזמנה לחגיגה; היא התפרצה אל האולם, צעדה הישר אל הנסיכה, וצעקה בקול: 'כשיגיע יום הולדתה החמש עשרה של הנסיכה היא תדקור את עצמה בפלך ותמות'. הידעונית השתים עשרה, שברכתה עוד הייתה שמורה עמה, לא יכלה לבטל את הגזרה הרעה אלא רק למתן אותה, ולכן היא אמרה: 'זה לא יהיה מוות אלא שינה עמוקה בת מאה שנים'. המלך המבוהל ציווה מיד להשמיד ולשרוף כל פלך בממלכתו מהפחד לחיי בתו.
הנסיכה גדלה וברכותיהן של הידעוניות החלו נותנות בה את אותותיהן: היא הייתה צעירה יפהפיה, חכמה, צנועה, טובת-לב ונעימת הליכות. רצה המקרה, וביום בו הגיעה הנסיכה לגיל 15 המלך והמלכה היו מחוץ לארמון, והנערה הצעירה נשארה לבדה. הנערה החלה להסתובב בכל רחבי הארמון עד שהגיעה למגדל ישן שבראשו דלת קטנה וסגורה. בתוך החדר ישבה אישה זקנה שארגה פשתן על הפלך שלה, וכשניסתה הנסיכה, שלא ידעה מה בדיוק עושה המכשיר, להשתמש בפלך, דקרה את עצמה והקללה התגשמה. הנסיכה שקעה בתרדמה עמוקה, ויחד עמה נרדם כל הארמון: המלך והמלכה, אנשי החצר, הסוסים שבאורוות והכלבים בחצר. רק גדר הקוצים שסבבה את הארמון החלה לצמוח לפתע עד שכיסתה את הארמון כולו, ולא ניתן היה לראותו מבעד לקוצים.
סיפורה של היפהפיה הנרדמת פשט בכל הארץ, ונסיכים רבים מכל רחבי המדינה באו לנסות את מזלם ולהציל את הנסיכה, אולם אף לא אחד מהם הצליח לחדור מבעד לגדר הקוצים. לאחר שנים רבות נקלע בן מלך צעיר לאזור והחליט לגשת ולנסות את מזלו. כשהגיע הצעיר למקום היה זה בדיוק מאה שנים לאחר שהוטלה הקללה, וכך ראה הצעיר כיצד יורדת גדר הקוצים ומניחה לו לעבור דרכה. הצעיר המשיך ללכת עד שהגיע לבסוף למגדל, ונכנס אל החדר הקטן בו ישנה הנסיכה. מרגע שהביט בה הצעיר הוא התאהב מיד; ובכך שבר את הקללה והעיר את הנסיכה, הארמון וכל שאר תושביו. מאושרים וטובי-לב נתנו המלך והמלכה את הסכמתם לנישואיי הזוג הצעיר, ולאחר חגיגת הנישואים המפוארת חיו השניים באושר ועושר עד עצם היום הזה...

[2] עולה מכאן בבירור, שאין מצות ישוב ארץ ישראל תלויה בקיום בית המקדש, כי הרי שני המעשים הנ"ל אירעו אחרי חורבן בית שני, ומ"מ קבעו התנאים שישיבת ארץ ישראל היא מצוה מן התורה, וכך גם האיסור לצאת ממנה.

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: