ט"ו בשבט ותיקון היסוד

ט"ו בשבט ותיקון היסוד

גמרא[1] (תענית ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה.

בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

א''ר יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי א''ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי א''ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה).

כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך".

רגילים העולם בט״ו בשבט להזכיר את הגמרא הנ״ל ובמיוחד את 'אילן אילן במה אברכך' אולם כדאי שנשים לב כי זהו חלק אחד מתוך מעשה שלם עליו מספרת הגמרא.

מה הקשר העמוק בין ברכת רב נחמן לרב יצחק אילן אילן וכו' וכל שאר הדברים הנרמזים בסיפור הזה?

הגמרא מספרת כי רב נחמן ורב יצחק ישבו לאכול יחד, באמצע הסעודה ביקש רב נחמן מרב יצחק שיאמר לו איזה דבר תורה ענה לו רב יצחק לא עכשיו היות ואין מסיחין בשעת הסעודה.

לאחר הסעודה אמר רב יצחק לרב נחמן שני דברי תורה האחד כי יעקב אבינו לא מת והשני כי כל המזכיר את שמה של רחב נעשה בעל קרי (רש״י).

כשבאו להיפרד ביקש רב יצחק מרב נחמן שיברך אותו ואז רב נחמן אמר לו את המשל המפורסם עם האילן שפירותיו מתוקים צילו נאה ואמת המים זורמת תחתיו ובכך רמז כי כל המעלות כבר נמצאים ברב יצחק ולכן ברך אותו שצאצאיו יהיו כמותו.

יש קשר הדוק בין דברי התורה של רב יצחק לרב נחמן ובין המשל ודברי הברכה של רב נחמן.

במשל אומר רב נחמן שפרות האילן מתוקים רמז לדבר התורה שאמר רב יצחק 'אין מסיחין בשעת הסעודה' מסיחין נכתב עם האות סמך היינו שאין להסיח את הדעת בזמן האכילה.

כי בתוך המאכלים נמצאים נשמות הצריכות תיקון וע״י כוונות בזמן האכילה הצדיקים עושים תיקון לאותם הנשמות שיבואו על מקומם בשלום ולכן אין הם מסיחין את הדעת מהאוכל[2] כי דבר זה דורש ריכוז רב ועוד אדם צריך לכוון בזמן האכילה כי עושה זאת כדי שיהיה לו כוח לעבודת ה' ובזה רומז לו רב נחמן לרב יצחק אם אלו כוונותיך בזמן האכילה אזי ע״י אכילתך אתה עושה המתקה לנשמות המכונות פרות, כמו שפירש הרמב״ן (שיר השירים ב,ג) את הפס' "ופריו מתוק לחכי" - ״הנשמות הם פריו של הקב״ה״.

האוכל לא שולט עליך – אתה שולט עליו[3].

כשאמר לו צלך נאה רמז לדבר התורה על רחב ובכך רומז רב נחמן אתה רב יצחק כזה צדיק ושומר ברית שאתה כל כך זהיר בענייני צניעות וקדושה שאפילו בשם של אשה אתה נזהר מלהזכיר א״כ צלך נאה היינו הצלם שלך נאה ומושלם, כי ידוע שאדם הפגום בברית גם הצלם שלו פגום כנודע.

יש עוד קשר בין פירותיך מתוקים לרחב - ט"ו בשבט תמיד חל בימי השובבי"ם שמסוגלים לתקון היסוד, וט"ו בשבט עצמו התיקון שלו זה ביסוד, כי כל חג מתקנים ספירה אחרת, פסח בחסד, סוכות בגבורה, שבועות בתפארת, חנוכה ופורים מתקנים בנצח והוד, ט"ו בשבט וט"ו באב ביסוד.

לכן יום ט"ו בשבט הוא תיקון היסוד של השנה כולה, והתיקון נעשה במה שתיקנו רבותינו לאכול הפירות ולברך עליהם ולתקנם. וכמו שעל ידי התפילה האדם מתקן ומברר ניצוצי קדושה כן הדבר באכילה, שהרי בפירות שאדם אוכל יש ניצוצי קדושה, חוץ מגלגולי נשמות שמגולגלים בהם. וכשאדם אוכל בקדושה ובטהרה הוא מברר ומתקן ניצוצי הקדושה שבמאכל – ומתקן את תיקוני היסוד!!!

כשאמר לו אמת המים זורמת תחתיך רמז לו על דבריו כי יעקב אבינו לא מת היינו שבדבריו אלו הוא מראה את הקשר שלו לאבות הקדושים ואת הרצון שלו להמשיך את דרכם ואין הוא ח״ו מתנכר לעבר.

כמו טיפת המים באמה שאם טיפה אחת תרצה לנטוש את הזרם היא פשוט תתייבש אך הטיפה הזורמת יחד עם כולם היא נשארת בחיותה ובסוף מביאה היא תועלת.

בכל הדברים הנ״ל רמז לו כי הוא מושלם ויש לו את כל מה שהוא צריך בעבודת ה'.

לכן רב נחמן מברך אותו 'יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך'[4]!!!

---

[1] עלון בית שלמה (טו בשבט) עם הוספות.

[2] במרוקו היה יהודי אחד בעל פונדק בדרך באמצע המדבר, כל עוברי דרכים היו חונים אצלו לפוש מן הדרך, והיה לו מעיין מים חיים נובעים ליד הפונדק, והיו נחים אצלו אוכלים שותים קצת מים קרים על נפש עייפה, וקונים צידה לדרך והיהודי היה מתפרנס מזה בכבוד.

חבר שלו יהודי קיבל ירושה וחיפש מקום להשקיע את כספו ראה שהפונדק מניב רווחים וחמד לקנות את המקום והציע לבעל הפונדק לקנות את הפונדק בכל מחיר, בעל הפונדק שהיה ירא שמים ראה בכך הזדמנות לשבת וללמוד תורה ומכר לו את הפונדק.

הקונה נוכח לראות שהפונדק לא כל כך מוצלח כמו שחשב, אנשים לא עוצרים, המעיין יבש, אין הכנסות ונגרם לו הפסד גדול, הלך לאור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א וסיפר לו קורותיו, שאל אותו אור החיים האם כשאתה אוכל אתה מברך לפני ואחרי? ענה לו האמת לא! שאל אותו מה שמך? ענה ששון. אמר לו ר' ששון אם תקבל עליך לברך ברכה בכוונה על כל דבר ודבר לפני ואחרי שאתה אוכל, תראה איזה שפע יהיה לך, איזה ברכה תהיה לך. בעל הפונדק הקודם הוא צדיק היה מברך היה לומד בפונדק, אתה לא הלכת בדרכיו והמעיין לא מוכן לתת מים, אתה שותה מהמעיין בלי ברכה, איך יתן לך? תתחיל לברך, תקבל! היהודי קיבל עליו לברך, אמר לו אור החיים ושאבתם מים בששון בששו"ן – שתי ברכות שהכל ונפשות, ואז ושאבתם מים ממעייני הישועה יהיה לך מעיין של ישועה.

[3] אבא סיפר על חבר מהכולל שנסע לצרפת והתארח אצל משפחה שומרת כשרות עם שני כיורים... בשעת הארוחה אומר לו בעל הבית "היין והגבינות לא כשרים", האורח היה בהלם ושאל למה? ענה הצרפתי "בגבינות ויין – לא משחקים!!!".

[4] בנוסף, מן הסתם בן אדם ששומר על היסוד בצורה כזאת, זרעו יהיה מוצלח.

ט"ו בשבט - מעלת הברכות

מעלת הברכות

גמרא (ב"ק ל.): "אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי... דברכות".

שער רוח הקודש: ""עיקר השגת האדם אל רוה"ק תלויה ע"י כונת האדם וזהירות בכל ברכת הנהנין, לפי שע"י מתבטל כח אותם הקלי' הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכונה הוא מסיר מהם הקלי' ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה, והזהירנו מאד בזה".

בא"ח א' פנחס: "טעם למה נקראו ישראל על שם התולעת דכתיב אל תיראי תולעת יעקב, היינו כמו שהתולעת כוחה בפיה כן ישראל כל כוחם הוא בפיהם.

ולכך תמצא שכל הבירור אשר בו תלוי תיקון העולמות העליונים והתחתונים הוא תלוי בפה דמה שנברר בעסק התורה הוא בפה, וכן מה שנברר באכילה ושתיה הוא בפה, וכן מה שנברר ע"י התפלות הוא בפה.

ולכך קראם תולעת יעקב: ומאחר שכל כוחם ומלחמתם של ישראל עם הקליפה הוא בפה, לכך תקנו חז"ל על כל אכילה ושתיה ברכה לקב"ה, יען כי היצה"ר הוא מתקנא ומתגרה בפה יותר מכל איברים של אדם כי הוא נגדי אליו, ושם האדם עורך מלחמה עם היצה"ר ואין דבר שיהיה ליצה"ר תגבורת מצידו על האדם כמו תאות אכילה ושתיה, ולכך תקנו ברכה על אכילה ושתיה כדי שלא יצא מהם נזק לאדם במלחמת היצה"ר, אלא אדרבה יחזקו כלי מלחמה של האדם שהם בפה להכניע היצה"ר.

ועל כן ארז"ל המזלזל בברכות הנהנין גורם רעה לעצמו להטמא בקרי ב"מ, כי תמשול בו הסט"א ולהפך הנזהר בברכת הנהנין הוא ימשול ביצה"ר ממשל רב ויתקן עצמו בזה תקון גדול עצום ורב, על כן ראה כמה וכמה צריך האדם ליזהר בברכות ולא יביא עצמו לידי ברכה לבטלה, ולא ישגה ויטעה בהם אלא את הכל יוציא מפיו בכונה גדולה, ואז הוא טוב לו וטוב לעולם".

מי שמברך נכון מברר את הניצוצות שבפירות ואת הנשמות המגולגלות.

מנחת יהודה (עמ' 98): "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם...

הענין הוא, כי כתב האר׳׳י ז״ל (שער הגלגולים הקדמה כ״ב) וזה לשונו: 'ודע, כי הנה הרשעים אחר מיתתם נכנסים בגהינם, ומקבלים שם עונשם ומתכפר להם. ומשפטם שנים עשר חודש. ויש רשעים שכתוב בהם, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א׳ כה,כט), ואינם זוכים ליכנם לגהינם אחר פטירתם למרק עוונם. אמנם נפשם הולכת מדחי אל דחי בגלגולים משונים, עד שיתמרק עוונם קצת, ויוכלו ליכנס אחר כך בגהינם שנים עשר חודש, להתכפר לגמרי. ולאלו אין זמן קצוב, כי לפעמים ילכו בגלגולים ההם עשרים שנה, או מאה או אלף. והכל תלוי כפי ערך העוונות שעשו בתחילה בעולם הזה וכו'. ונפרעים ממנו על חטאתיו קודם שיכניסוהו בגהינם, בהרבה מציאות של עונש, וכולם נקראים גלגולים.

רצה לומר, כי יתגלגל או בדומם, או בצומח, או בחי, או במדבר...

והנה אלו המתגלגלים בגלגולים אלו, יושבים שם זמן קבוע, עד שיתמרק עוונם שגרם להם להתגלגל שם בצומח. וככלות זמנם, הם עולים ומתגלגלים בבעל חי. וככלות זמנם, עולים ומתגלגלים באדם ממש... והנה כשהנפש המתגלגלת באדם... השלים זמנו הקצוב לו לעמוד שם ונתכפרו עוונותיו (אחר כך בגיהנם כדאמרן), אז יוכל לבוא אחר כך בעולם הזה בגלגול גמור אמיתי, ויוולד בגוף בעולם הזה כשאר בני אדם...

ואמנם, אף על פי שסדר עלייתם הוא על דרך הנזכר לעיל. מן הדומם אל הצומח. ומן הצומח אל החי. ומן החי אל המדבר, הנה לפעמים יעלה המגולגל שתי מדרגות יחד. כמו מי שנתגלגל בתחילה בדומם שהוא העפר. ותבוא איזו בהמה ותאכל עשב, ובו מעורב מעט עפר אשר בו היתה מגולגלת הנפש ההיא. והנה עתה נפש זו נתגלגלה בבהמה ההיא, ועלתה שתי מדרגות ביחד, שהוא מן הדומם אל הבעל חי. או באופן אחר, כי אם יהיה מגולגל בצומח, שהוא ירקות ופירות האילן, ויאכלם האדם, נמצא כי המגולגל ההוא עלה מן הצומח אל האדם, והן שתי מדרגות ביחד. ולפעמים יעלה המגולגל כל המדרגות בפעם אחת, שהוא מן הדומם אל האדם כגון, שהאדם אכל מעט עפר שנתערב בתבשיל, ובאותו עפר היה מגולגל אחד, נמצא שעלה מן הדומם לאדם וכר, יעו״ש.

וכל זה הוא בענין הנשמות של בני אדם, שעל ידי חטאם גרמו להתגלגל בדומם, צומח, חי ומדבר, כנזכר לעיל. אמנם, יש במאכל כמה ניצוצות קדושה שנפלו על ידי חטא אדם הראשון. וכמו כן, יש כמה ניצוצות קדושה שהיו מעורבים במאכל מתחילת ברייתם, (כנזכר בשער המצוות, פרשת עקב, דף נ״ח ע״א)...

באופן המתבאר מכל דברי האר״י ז״ל אלו, כי בין ניצוצות הקדושה המעורבים במאכל, שנפלו על ידי חטא אדם הראשון[1]. ובין מה שהיו מעורבים במאכל מתחילת ברייתן. ובין ענין תיקון הנשמות המגולגלים שבהם, אינם נתקנים, כי אם על ידי האכילה ממש. ואפילו אם ישב אדם בפרדס או בגינה, אשר שם נמצאים כמה נשמות מגולגלים, ויעסוק כל היום וכל הלילה בתורה ובתפילה ובמצוות, אינו מועיל לתקן את הנשמות אשר בצומח ובדומם אשר שם...".

גמרא (ברכות לה.): "אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית", אביו זה הקב"ה שנא' הלא הוא אביך קנך, ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' ואל תיטוש תורת אמך".

אני מבין למה זה גזל מהקב"ה, 'כי לי כל הארץ', אבל למה גוזל את כנסת ישראל?

כי כל המברך ברכה אחת מברכות הנהנין וכדו', גורם הוא בכך להשפיע שפע גדול מהקב"ה לשכינה.

[עיין בנפש החיים (שער ב') שזה ביאור לשון "ברוך" שהוא תוספת וריבוי השפע וכמ"ש הזוה"ק שבברכת הנהנין הוא ממשיך ומריק חיים ממקור החיים לשמו של הקב"ה ע"י מילים אלו.

וכן רבנו בחיי (כד הקמח ברכה א')].

נמצא אם כן שמי שנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, הרי הוא גורם שהשפע הנמשך מהקדוש ברוך הוא לשכינה פסק ח"ו, ולא ירד כמו שהיה צריך לרדת ולהשפיע אם היה מברך.

ר' חיים סנואני זצ"ל (ארזי לבנון ענף ברכות עמ' כ-כא): "עוד דע אחי כי כבר כתבנו שאין לך דבר בעולם בין ממיני המאכלים בין ממיני ריח, שאין בו רוחניות וגשמיות. גשמיות הוא מה שאוכל האדם או שמריח בו, והרוחניות הוא נכסה תחת אותו הגשמיות, והגשמיות היא בחינת לבוש וכסות לרוחניות. וכתבנו שעל ידי הברכה שמברך על אותו דבר הוא מסלק את רוחניותו למעלה, והגשמיות- הוא נכנס בגופו אם הוא מאכל, או נהנה ממנו בהרחה אם הוא ריח.

אך דע אחי, כי הנה אין הקדושה מתגברת על הקליפה השולטת עליה, אלא כשמוסיפים קדושה יתירה על אותה הקדושה אשר הקליפה שולטת עליה וסובבת אותה, ואז כיון ששורה קדושה יתירה על אותה הקדושה הטמועה בין הקליפה, היא עולה למעלה השמיימה.

והמשל בזה, כי הנה אם יש שני אנשים, כל אחד אוחז בחבירו ומכהו, והאחד חזק יותר מאחיו ונתגבר עליו, הנה אם יבוא אדם אחד להאיש ההוא אשר נעשה חלש נגד אחיו ויאמר לו: "התגבר עליו ואל יתגבר עליך"! הנה הוא מתעורר בגבורה נגד אחיו יותר ממנו, וחוזר אותו הגיבור להיות חלש נגד אחיו אשר היה חלש נגדו מקודם, והכל בכח דבר אחיו אשר דיבר נגדו ועל ידי אחיו נתעורר והיה גיבור.

וכן נמי המשל בקדושה, כי הנה כיון שהקדושה טמועה בין הקליפות, אינה מתגברת מעצמה לעלות למקומה, אלא על ידי העוצם בכוונה עצומה, ואז זוכה לעלות למעלה, כי היא מתגברת על הקליפה הסובבת עליה על ידי הקדושה היתירה שהשרה עליה האדם בכח כוונתו.

ולכן כשיש לו מאכל ורוצה לאוכלו, אז יברך עליו הברכה הראויה לו, ויכוין להשהות הקדושה על אותו דבר שאוכל, וכיון שאכל לאותו דבר נמצא שנכנסו הגשמיות והרוחניות תוך מעיו, ורבתה הקדושה על הקליפה, ואז כיון שהשלים לאכול, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל שיאכל, ויכוין כשהוא מעלה הרוחניות של מאכל ההוא בתוך מעיו, ויכיון שע"י הבל פיו היוצא מפיו בשעת הברכה , יעלה אותה הרוחניות ותעבור דרך פיו לעלות למעלה, ושהקדושה תתגבר על הקליפה בכח המשך הקדושה שהמשיך על אותו דבר קודם אוכלו אותו. עכ"ל.

חשיבות לימוד הלכות ברכות (אחרי שהכלים נכונים גם האורות יכולים לרדת בשלימות).

הרב פתיה (רוחות מספרות עמ' 102): "ופעם אחת בחודש כסליו, באה אלי אשה זקנה בעלת הרחיים. ואמרה לי, כי בהיותי כוברת החטים באשמורת הבוקר, מצאתי בחטים תמרה אחת, וברכתי עליה בורא פרי האדמה ואכלתיה, וחזרתי לכבור. ובעוד שאני כוברת, נתנמנמתי, וראיתי זקן אחד עומד לנגדי. ואמר לי, חן חן לך אשה טובה, ואני נותן לך תודה כי הצלתיני מהצער שאני בו, אף על פי שלא הצלתיני לגמרי. עד כאן היה המחזה, ובאה אלי לשאול את פתרון החלום ההוא. והענין היה מובן, כי בתמר היה מגולגל נפש זקן אחד. ועל ידי שאכלה אותה אשה את התמר, עלה אותו הזקן שתי מדרגות ביחד, מן הצומח אל חי מדבר. ועל ידי הברכה ניתקן, אך לא לגמרי, לפי שבירכה על התמר בורא פרי האדמה ואילו היתה מברכת עליו בורא פרי העץ, אפשר שהיה מתתקן לגמרי".

אנחנו יודעים מה לברך על אבטיח, על לחם, ועל תפוז.

אבל מה קורה אם אכלת חצי כזית תפוח וחצי כזית ענבים? מה אתה מברך ברכה אחרונה?

אם בירכת ברכה לא נכונה גם עברת על דאורייתא של ברכה לבטלה, גם פיספסת את הברכה שהיית אמור לברך, גם לא תיקנת בשלימות את הניצוצות שהיו שם, וגם ברח לך כל השפע שהיית אמור לקבל מהברכה הזאת.

ברכה בכוונה עושה דברים עצומים!!!

מנהל תלמוד תורה ידוע בירושלים, סיפר שבשכונתו היה יהודי מבוגר שבכל התנהלותו התנהג בצורה מאוד פשוטה, אולם כשהגיע לברכת המזון, הוא בירך כאחד החסידים אשר בארץ, בצורה שלא תאמה להנהגת חייו במהלך היום יום, אותו מנהל שלא כבש סקרנותו, ניגש אליו ושאלו. מהו סוד ההנהגה שלך שכשאתה מגיע לברכת המזון אתה נהפך לאדם אחר.

סיפר לו אותו יהודי: "הייתי ילד כבן שתיים עשרה בחיידר בפולניה, יום אחד בא לחזק אותנו הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין מייסד הדף היומי, וכך הוא אמר לנו: "ילדים יקרים, האם אתם יודעים איזה אות לא מופיעה בברכת המזון?" וכאן הוא הקריא מה שכתוב ב"באר היטב" (או"ח הלכות ברכת המזון קפה,א) וז"ל:

"מצאתי למה אין אות פ"א סופית (ף) בברכת המזון! לפי שכל מי שבירך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא חרון אף ולא שצף, ולא קצף, ומזונותיו מצויין לו ברווח ובכבוד כל ימיו". (מובא גם בהקדמה לברכת המזון בסידור וילנא, גם בשם התשב"ץ ישן סימן שס"ו).

אמר לנו המהר"ם שפירא זצ"ל שכל ילד יקבל על עצמו בקבלה חזקה לברך ברכת המזון בכוונה. ותראו מה אתם מרוויחים, צ'ק חתום מה"באר היטב" - לא צרות. ועוד - פרנסה ברווח לכל החיים.

עברו שנים ויום אחד מצאתי את עצמי בשערי אושוויץ, במסדר הידוע לצד ימין ושמאל... מול הצורר הנאצי ימ"ש, לפתע נזכרתי באותה שיחה נוראה של המהר"ם שפירא בחיידר, ואמרתי לעצמי, זהו הגיע הזמן של פירעון הצ'ק. וכך מצאתי את עצמי מתפלל לבורא עולם: "רבונו של עולם יש לי הבטחה מה"תשב"ץ" ומה"באר היטב" שמי שמברך ברכת המזון בכוונה לא יהא לו צרות ופה בשערי אושוויץ אני מתחנן לפניך ריבונו של עולם תציל אותי מכל צרה וצוקה, ותוך כדי תפילה מראים לי עם האצבע לצד ימין. לאחר מכן הכריזו שכל אחד צריך לומר בפני הקצין באיזה תחום הוא מבין כדי לשבץ אותו בעבודה, ואני שהייתי בחור ישיבה בלא ידע באיזה מקצוע לא ידעתי מה לומר, וכך בעמדי בתור נשאתי תפילה נרגשת לבורא העולם "ריבונו של עולם יש לי הבטחה על הפרנסה, ואני צריך לאכול כאן באושוויץ, ואין לי שום מקצוע שאני יכול להגיד לקצין, ותוך כדי תפילה זה שעמד בתור מאחרי פונה אליי ואומר לי: תגיד לקצין שאתה טבח ואני עוזר שלך, וכך מצאתי את עצמי כטבח במטבח של אושוויץ, בשעה שהאחרים נמקו ברעב אני הייתי במטבח של אושוויץ עם כל האוכל. וכך הוא מספר לאותו מנהל ראיתי בחוש איך שההבטחות של התשב"ץ והבאר היטב התקיימו גם בתוך התופת של אושוויץ הנאצית...

נו, אז שלא אברך ברכת המזון עם כל הכוח והכוונה???....

סדר הברכות וחביב קודם ושבעת המינים:

ר' נתן (ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הפרות א'):

"הָיוּ לְפָנָיו מִינֵי פֵּרוֹת הַרְבֵּה מְבָרֵךְ עַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה. חוּץ מִבִּרְכַּת שִׁבְעָה מִינִים. עַיֵּן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הַדִּינִים בָּזֶה (סִימָן ריא). וְכֵן בִּרְכַּת הָעֵץ קוֹדֵם לַאֲדָמָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם:

כִּי כָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר (בְּהַתּוֹרָה וַיְהִי מִקֵּץ זִכָּרוֹן סִימָן נד) שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לְכָל אָדָם בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְפִי חֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז...

וְהִנֵּה בְּהַדְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִים שָׁם מְלֻבָּשִׁים בְּיוֹתֵר נְפָשׁוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכָל אֶחָד מַזְמִין לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָז כְּדֵי לְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָם. 'וְחֶסְרוֹנָם' דַּיְקָא, כִּי אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁאוֹכֵל עַתָּה הֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנֶּחְסְרוּ מִנַּפְשׁוֹ וְנָפְלוּ לְשָׁם. וְכָעֵת עַל - יְדֵי אֲכִילָתוֹ הוּא מַשְׁלִים חֶסְרוֹן נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ.

וְלִפְעָמִים אֵין לְאָדָם שׁוּם חִסָּרוֹן בְּנַפְשׁוֹ רַק שֶׁעַל - יְדֵי אֲכִילָתוֹ הוּא מַעֲלֶה נְפָשׁוֹת מִשָּׁם. וְעַל - יְדֵי זֶה מֵאִיר עַל נַפְשׁוֹ וּמְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ בְּהֶאָרָה יְתֵרָה. וְזֶה בְּחִינַת עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי.

וּפֵרֵשׁ הר"ב שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּלְתִּי אוֹתָן הַדְּבָרִים אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם וְהֵם רַק לְהַחֲיוֹת בְּיוֹתֵר לְהוֹסִיף חִיּוּת וְהֶאָרָה בְּנַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל.

וְעַל - כֵּן מְבָרֵךְ עַל הֶחָבִיב תְּחִלָּה, כִּי כָּל דָּבָר מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ לְמָקוֹם שֶׁחִיּוּתוֹ תָּלוּי שָׁם. וְעַל - כֵּן מֵאַחַר שֶׁחָבִיב וּמִתְאַוֶּה לוֹ אוֹתוֹ הַדָּבָר בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם נְפָשׁוֹת הַשַּׁיָּכִים לוֹ אָז לְחֶלְקֵי נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ וְעַל - כֵּן מְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַנְּפָשׁוֹת וַעֲלִיָתָן הוּא עַל - יְדֵי הַבְּרָכָה.

אֲבָל שִׁבְעָה מִינִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּפָשׁוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אֶרֶץ - יִשְׂרָאֵל הִוא בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת וְעַל - כֵּן מִשָּׁם יֵצֵא לֶחֶם, כִּי כָּל הַשְׁפָּעוֹת אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה יוֹצֵא מִשָּׁם...".

סיכום:

חוץ מהציווי של הקב"ה, מאוד משתלם להשקיע בברכה לפני ואחרי! כל השפע הרוחני של העולם, והאדם, והנשמות שצריכות להיתקן – תלויות בזה!!!

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!

---

[1] רפ"ח ניצוצות – "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" – אוכלים כדי לפדות את ניצוצות נפשם!

חסד לאברהם (ה,יז) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח,ג), לא רק על הגשמיות אלא גם על הרוחניות של הלחם שזה הניצוצות הקדושים שהם מוצא פי ה' (סוף הפס'). וכן בכה"ח פלאג'י (רפה' סימן כד').