Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 25 באפריל 2018

פרשת אמור - קודם כל השתדלות


קודם כל השתדלות


שיר השירים רבה (א,לא) מביא סיפור מעשה על בני זוג מהעיר צידון, שלאחר כעשר שנות נישואים ללא ילדים באו אל רשב"י במטרה להתגרש[1].

אמר להם רשב"י: "כשם שנישאתם במאכל ובמשקה, כך תיפרדו". שמעו בקולו, עשו להם יום טוב וערכו סעודה גדולה.

במהלך הסעודה שתה הבעל יין לרוב. כטוב ליבו ביין הוא אמר לרעייתו: "קחי עימך בלכתך כל חפץ טוב שיש לך בבית וקחי אותו עימך אל בית אביך.." ומיד לאחר מכן, היין נתן בו את אותותיו והוא שקע בשינה עמוקה.

או אז, ביקשה האשה מעבדיה כי יישאו אותו במיטתו לבית אביה.

כשהתעורר, הקשה מיד הבעל: "מה לי בבית אביך?" ואילו האשה השיבה: "ולא כך אמרת לי, 'כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך'?.. אין לי בעולם חפץ טוב ממך!"

הלכו שוב לרשב"י, וכעת עמד רשב"י והתפלל עליהם ואכן כעבור זמן, נגד הסיכויים, נולדו להם ילדים.

שם: "ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות".

אבל אם כל מה שהיה צריך כדי שבני הזוג יזכו לילד הוא שרשב"י יתפלל עליהם, מדוע לא עשה זאת מהרגע הראשון?! מה היה הצורך בסעודת הגירושים, על השלכותיה הנפתלות, אם מה שבסופו של דבר חילץ את הזוג ממצוקתו היה תפילה, שאותה היה יכול רבי שמעון לשאת מההתחלה?!

כותב הרב קוק (מאמרי הראי"ה ב, מגד ירחים עמ' תקא): "[חודש] אייר - הגבורה העילאה של תלמידי רבי עקיבא, והצפונה של קדושי הקהילות, מתחברות יחד באוצר הרזים של רשב"י".

מהותה של תורת הקבלה (אוצר הרזים), היא לא להסתגף אלא לקדש את החומר.

רשב"י מחבר את הקודש והחול, את ההשתדלות ואת הנס.

הוא למד את זה מרבו ר' עקיבא שעשה מרד גשמי בפועל ולא הסתפק בלימוד תורה.

הוא גם למד את זה משיעור כואב של 13 שנה במערה...

עין אי"ה (שבת על שבת ל"ג. פיסקה רסט): "אותיכו תריסר שני במערתא. חיי החברה המעשית הנם שש שנים... וההכשר הנהו צריך להיות כפול: עליית הצדדים העיוניים, הנדרשים לכלל כל השאלות שבכל הליכות החיים... ואח"כ ההכשר להוציא אל הפועל את כל הצדדים העיוניים בחיים בפועל...".

עין אי"ה (שבת על שבת ל"ג. פיסקה רעג): "יצתה ב"ק וא"ל להחריב עולמי יצאתם, חזרו למערתכם - וכיון שעוד לא באתם עד אותה המעלה איך לקשר את כל החיים בירידתם כמו שהם אל התעודה העליונה, וחפצכם להחריב את המצב של ההוה כדי לבנות על משואותיו עולם מתוקן במהרה, ולא לשכללו קמעא קמעא עד שישוב לתיקון השלם ויוחזר הרע לטוב, ע"כ שובו למערתכם, להוסיף עוד מעלה"!
רשב"י ובנו חזרו למערה לעוד 12 חודש (חודש לשנה) כדי ללמוד איך להופיע את כל המעלות העליונות שהם למדו בתוך עולם המעשה...

רשב"י רוצה שהזוג יעשו השתדלות מעצמם, אח"כ הוא יתפלל לנס, שבאמת קרה...

שמעתי ממו"ר אבי שרבו הרב נחמני זצוק"ל שהיה מלומד בניסים ובעל רוח הקודש, היה חוקר שתי וערב אם האדם שפנה אליו עשה את כל ההשתדלות האפשרית בכל כיוון אפשרי לפני שפנה להתפלל עליו...

על ההשתדלות הנצרכת הרבה לפני שסומכים על הנס כותב גם רש"י בפרשתנו (ויקרא כב,לב): "...וכשהוא מוסר עצמו ימסור עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס...".

לא סתם הסיפור עם רשב"י היה בנושא זוגיות - שלום בית – זה דבר שרק לעתים רחוקות מתרחש במקרה...

זוג שרוצים שלום בבית, צריכים לעשות במודע דברים שישכינו שלום ושלווה בביתם. הם זקוקים לתוכנית שלום. צריכים להיות מוכנים עם אסטרטגיות המסוגלות למזער מריבות או להמנע מהם כליל.

אחרי ההסכמי שלום והמאמץ היום-יומי יופיעו הניסים מלמעלה...

כמו כן הגאולה של האומה קשורה ישירות לזוגיות של איש ואשה:

כדברי הנביא ישעיהו (סב,ד-ה): "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ ה' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל: כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ".

גמרא (ברכות ו:): "רב נחמן בר יצחק אמר... כל המשמח חתן וכלה... כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

הניתוק מעולם המעשה שייך לגלות, מנגד, ההתחזקות המעשית היא חלק הכרחי מתהליך הגאולה בארץ ישראל:

כמו שכותב הרב (אורות, אורות התחיה פסקה כז): "ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התכנים המעשיים ומגברת את ההתענינות בעולם ובחיים וכל אשר בם.

רק בזמן החרבן, וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו והוצרך להכיר את תעודתו רק במעמדו הרוחני המופשט, הושרשה ביחידים הדרכה לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם ע"ז יצאה מחאה שמימית.

אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה!

וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו".





[1]  כמובא במסכת יבמות (סד.): "נשא אישה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה- יוציא וייתן כתובה, שמא לא זכה להיבנות ממנה".
למעשה, בדורות האחרונים נהגו הצדיקים הגדולים שלא לקיים הלכה זו. כמו שרואים אצל הרבי מליובאוויטש, שהיה נשוי לאשתו במשך 60 שנה, עד יום מותה, מבלי שנולדו להם ילדים. וכן הרב צבי יהודה זצוק"ל ועוד...).

יום חמישי, 19 באפריל 2018

יום העצמאות ה-70 – "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"


יום העצמאות ה-70 – "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"



המזמור של השנה הוא מזמור ע"א בתהלים.

תהלים (עא,כב): "גַּם אֲנִי אוֹדְךָ בִכְלִי נֶבֶל אֲמִתְּךָ אֱלֹהָי אֲזַמְּרָה לְךָ בְכִנּוֹר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

ישעיהו (מז,ד): "גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹ-ת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".

הביטוי 'קדוש ישראל' חוזר הרבה בפרק מז בישעיהו, מה הכוונה של הביטוי הזה?

הרב אורי שרקי: שמו של הקב"ה הולך ומשתנה לאורך כל התנ"ך.
בהתחלה הוא נקרא אלוקים במובן של הבורא של העולם (אלוקים בגי' הטבע).
אחר כך כשנפגש עם האדם מופיע ה' אלוקים – בתוך הטבע יש יסוד מוסרי.
אחר כך כששיש מי שיקבל את מלכותו של הבורא עליו, הוא נקרא ע"י אברהם – אדנ-י – האדונים שלי.
כשהבורא נותן הבטחות הוא נקרא אל שד-י.
כשהוא מקיים את הבטחותיו נקרא ה'.
וכשיש לו כבר מדינה שבה הוא יכול למלוך הוא נקרא ה' צבאות כמו שאמרה חנה: "ה' צבאות אם תראה בעוני אמתך" – אם תקשיב לאמתך יהיה את שמואל שיפעל להעמיד לך מלכות!

מה זה קדוש ישראל?

במצב שהמלכות כושלת, אבל בכל אופן הקב"ה ממשיך לתת את השגחתו על המלכות בגלל שהוא קשר את הגורל של שכינתו בהסטוריה של עם ישראל, ולכן הוא ממשיך את פעולתו – הוא נקרא 'קדוש ישראל'.

מלבי"ם (פט,יט): "יש הבדל בין כשיזכיר שם הויה סתם, שאז ידבר עליו מצד שהוא בורא העולם ומהוה ומנהיג ומקיים המציאות הכללי בהנהגה הכללית, ובין כשיזכירנו בכינוי אל ישראל כמו אלהי ישראל אביר ישראל קדוש ישראל, שאז ידבר עליו מצד המעשים הנפלאים שיעשה לעם ישראל והקשר והדיבוק שיש לו עמהם".

זה מה שקרה בימי ישעיהו כשהוא מאבחן שירדה מלכות יהודה, הוא אומר שבכל אופן הקב"ה ממשיך להשגיח עלינו כי הוא קדוש ישראל ומכח זה הוא יגאל אותנו – ה' צבאות שמו (המדינה) כי הוא קדוש ישראל!

קדוש הכוונה מקודש, מובדל רק לדבר הזה, כמו 'הרי את מקודשת לי' - הבורא מחובר אלינו בחבל טבור בל יינתק!

עינינו רואות שהגאולה התחילה וחלק מהנבואות כבר התגשמו או מתגשמות כל רגע לעינינו!

הרב שמואל אליהו - הגאולה כבר התחילה:

גמרא (ברכות לד:): "אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת בִּלְבַד".

כך פוסק הרמב"ם (תשובה ט. וכן מלכים יב ב): "ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".

דברים (פרק ל'): "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ"!

ירמיהו (כג,ז-ח): "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

ירמיהו (פרק לא): "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית". "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ".

יחזקאל (פרק לו): "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם".

גמרא (סנהדרין צו): "וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אֵין לְךָ קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה"!

זכריה (ב,ח): "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ".

אבל הרבה פוחדים שהגאולה תיעצר, שייקרו ח"ו דברים לא פשוטים ונחזור לגלות או להשמדה ח"ו...

הרב מרדכי גרינברג (ראש ישיבת 'כרם ביבנה'): החשש הזה כבר היה בתקופת מלחמת העולם, כשהגרמנים התקרבו מסיני לארץ ישראל, ואפילו הבריטים שקלו לפנות את חייליהם מארץ ישראל.

הרב הרצוג שהה בארה"ב, וכשהציעו לו להישאר שם, ענה: תודיעו ללונדון את דעתי הברורה, שאין שום מקום לפחד, כי נצחון הנאצים במזרח התיכון פירושו חורבן שלישי של הישוב בארצנו הקדושה, וחורבן שלישי לא יהיה.

וכשחזר לארץ פרסם כרוז ובו נאמר: "אני קובע בכל חומר האחריות המוטלת עלי בשעה זו, ומצהיר ברבים כי צר ואויב לא יבוא בשערי ארץ ישראל, מקובלים אנו שאחר שני החורבנות - חורבן שלישי לא יהיה, ואני אומר זאת מתוך אמונה שלמה".

וכן אמר הרב חרל"פ זצ"ל: "הדבר ברור כשמש בצהרים שחורבן שלישי לא יהיה ומדינת ישראל שקמה לתחיה לא תמוט לעולם ועד".

שאלתי את הרב נריה זצ"ל על מה הרב הרצוג הסתמך, וסיפר לי שד"ר יעקב הרצוג אמר שאביו הצביע על המדרש (בראשית רבה צג,ג): 'ואני כאשר שכולתי שכלתי - כאשר שכלתי בבית ראשון אשכל בבית שני, ויותר לא אשכל עוד'".

צריך להבין שכשהקב"ה מתחיל תהליך של גאולה הוא לא עושה אותו לחצאין, הוא לא מתחרט באמצע, "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם"!

ישעיה (מ,ח): "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם".

מלבי"ם: "... יבש חציר נבל ציץ. אבל דבר אלהינו נמצא בו שני התנאים. א יקום שנמצא בו הקיום והחוזק. ב לעולם שנמצא בו ההתמדה לנצח! ולכן על הר גבוה עלי לך, כי אין לך לירא שלא יתקיים דבר ה'".

שם (פס' ט): "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם".

מלבי"ם: "מבשרת ציון, מצייר כי ציון עצמה תהיה המבשרת, וכן ירושלים, ואמר את ציון המבשרת עלי על הר גבוה, ואת ירושלים המבשרת הרימי בכח קולך, ואל תיראי פן לא יבא הדבר שאת מבשרת כי בודאי יבא, ולא זאת אף גם אמרי לערי יהודה הנה אלהיכם כאילו תראה מקומו באצבע על דבר שכבר באה ונהייתה, (וכבר בארתי בכ''מ כי ציון שם היה מושב המלך והסנהדרין ומקום המקדש, וירושלים שם ישבו ההמון, ציון תבשר כי השיב שכינתו לציון והמלכות והכהונה, ולכן המליץ בו על הר גבוה עלי לך, וירושלים תבשר קיבוץ גלויות, ולכן המליץ בה הרימי בכח קולך שישמעו נידחים ויתקבצו מארבע רוחות השמים)".

ציון וירושלים יהיו בעצמן המבשרות, איך שהן נראות (הבניה והפריחה) זו הוכחת הגאולה...

ציון זה המקדש והסנהדרין, וירושלים זה קיבוץ גלויות, ודווקא לירושלים אמר אל תראי, כי זה שלב לא פשוט שמפחדים שהגאולה תחזור אחורה...

שם (פס' י): "הִנֵּה אֲדֹנָ-י אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו".

מלבי"ם: "הנה, מוסיף להוכיח כי המבשרת אין לה להתירא פן לא יקיים ה' את דברו, כי שלא יקים ה' את דברו, לא יצוייר רק בשני פנים, והוא או בחסרון היכולת, או בחסרון הרצון. וכ''ז לא יצוייר אצל ה'.
ומבאר כי העדר היכולת לא יהיה רק בשני פנים. א. בשימצא להמבטיח לאות ופסיקת הכח לשלא יוכל לקיים ההבטחה, אבל הנה ה' אלהים בחזק יבא. ב. יצויר כי המלך המבטיח אל עם לעזרם לא יוכל לקיים הבטחתו אם לא יסכימו עמו שרי צבאותיו וגדודיו, וזה לא ימצא אצל ה' כי זרעו משלה לו ממשלתו אינו תלוי בדעת אחרים וכח חיילותיו רק בזרועו הנטויה וכחו הגדול בעצמו.
וכן השתנות הרצון מרוצה ללא רוצה לא יצוייר ג''כ רק באחד משני פנים. א. אם המבטיח לעזור ולהציל היה מקוה להשיג שכר בעבור זאת, ועתה אינו צריך אל השכר, או מקוה שכר יותר גדול משכנגדו, או אין יד הנעזר משגת לתת שכרו שאז ישתנה רצונו ולא ישמור הבטחתו, אומר הן זה לא יצוייר אצל ה' כי הוא לא יקוה שכר משום בריה רק הנה שכרו אתו, לא מזולתו. ב. אם המבטיח לא קוה אל שכר, אבל הבטיח להציל ולעזור בעבור שהפעולה עצמה מצאה חן בעיניו, או טובה לפניו, ויוכל להיות שבהמשך הזמן ישתנה הענין, ולא ירצה לעשות הפעולה הזאת, משיב כ''ז יצוייר בהכרח אצל בני אדם העוזרים והמבטיחים, אבל ה', פעלתו לפניו מכבר, כי בעת שהבטיח כבר פעל ועשה, כי נפשו אותה ויעש, הוא הבטיח ומאז כבר עמד הדבר לפניו, כאילו כבר נעשה באופן שלא יצוייר השתנות אצלו כלל".

הרב מנחם מ' כשר (התקופה הגדולה, ירושלים תשס"א, ח"א עמ' 75) מביא את דברי ר' חייא בזוהר הקדוש (בראשית קיג:): "מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנַּעֲשֶׂה נֵס, לֹא נַעֲשֶׂה חֲצִי נֵס וַחֲצִי דִין, אֶלָּא הַכֹּל כְּאֶחָד, אוֹ נֵס אוֹ דִין" מזה הסיק הרב, כי "אחרי כל הניסים שעשה לנו השי"ת, בודאי יתקיים בנו 'לאל גומר עלי'".

הרב קוק (אגרות הראיה, כרך ב, תקלא): "הרי הננו רואים יד-ד' נטויה לטובה לצמיחת קרן ישועה לישראל באה"ק, ואין שום ספק דלא עביד קב"ה ניסא לשקרא" (וכן אילת השחר עמ' רלברלג).

ראינו שבעת שהקב"ה מתחיל תהליך הוא לא משחק משחקים הוא עושה דברים עד הסוף...

על אחת כמה וכמה כשמדובר בגאולה השלישית והנצחית של עם ישראל בניו אהוביו!

ירושלמי (שביעית): "והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך (דברים ל,ה) אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין, מה טעם, שאלו נא וראו אם יולד זכר, כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין".

פסיקתא רבתי: "א"ר יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה".

מדרש תנחומא: "וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג,י) שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק".

אור החיים הקדוש (ויקרא יב,ב): "... אבל הגאולה העתידה לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לו יהיה שלא יהיו ראויים אף על פי כן באמצעות אורך הגלות ועסק התורה דכתיב (דברים לא) לא תשכח מפי זרעו על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח".

הרב קוק (אורות התשובה יז,ב): "התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור תשובה יש בה... ואין כח בשום עיכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו".

הרב קוק (אורות התחיה כו): "מַאֲמִין הוּא הָעָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֵין גָּלוּת עוֹד אַחֲרֵי הַגְּאֻלָּה הַהוֹלֶכֶת וּמַתְחֶלֶת שֶׁלְּפָנֵינוּ, וֶאֱמוּנָתוֹ הָעֲמֻקָּה הַזּאת הִיא בְּעַצְמָהּ רַז קִיּוּמוֹ הִיא, סוֹד ד' נִגְלֶה בְּמַהֲלָכוֹ הַהִיסְתּוֹרִי, וְהַמָּסֹרֶת הָעַתִּיקָה מְעִידָה עַל אוֹר נִשְׁמָתוֹ הַמַּכֶּרֶת אֶת עַצְמָהּ וְאֶת כָּל יִחוּסֵי מְארְעוֹתֶיהָ עַד דּוֹר אַחֲרוֹן, דּוֹר צוֹפֶה לִישׁוּעָה קְרוֹבָה".

התהליך הזה התחיל כבר כפי שרואים בעיניים בגלוי, והתהליך הזה ימשיך עד סוף הנבואות, חזרת הנבואה, בית המקדש, ותחיית המתים - כפי שאנו מברכים לאחר קריאת ההפטרה: "ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם"!


יום רביעי, 18 באפריל 2018

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל


יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל


מה קורה בשמים לנשמה של חייל שמת על קידוש השם? והאם זה משנה מה היה מצבו הרוחני?

כותב מהרח"ו בשם האריז"ל שיהודי שמוכן למות על קידוש השם - כל עוונותיו נמחלים, אפילו אם הוא לא מת בפועל!

פרי עץ חיים (שער הקריאת שמע - פרק יב): "הפסוק אומר: תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו, כי כביכול הש"י צריך כח ועזר מן ישראל על ידי מעשיהם. והנה המלכות נפלה בעונותינו, וגם כשרוצה לעלות צריך שיהיה ע"י זכיותינו, כי עונותינו מפילים אותה, וזכיותינו מעלין אותה.
וא"כ עתה אי אפשר לעלות לה, אם לא יהיה בנו צדיקים גמורים... לטעם זה הגלות מתעכב ומתגבר ומתארך בעונותינו, כי אין בנו מי שיכול לעלות למדרגה זו... ומפני זה הקץ מתארך, וכמעט רוב צרות והרעות של אדם בא מזה.
ואמנם על כל זה יש קצת תיקון, במה שנמסר עצמינו על קדושת השם בכל לב, כי עי"ז אפילו נהיה ח"ו היותר רשעים שבעולם, הנה ע"י קידוש השם ומסירת נפשינו בכל לב ובכל נפש אנו צדיקים גמורים, ויש יכולת בנפשותינו לעלות למעלה עד הבינה... כי סוד התשובה מגעת את האדם ומעליהו עד אמא עילאה הנקראת תשובה, ואז עי"ז תוכל לעלות המלכות עמנו בסוד היותינו גדפין דשכינתא".

יהודי שמסר את עצמו בפועל ומת על קידוש השם קל וחומר שכל עוונותיו נמחלים!

כותב הזוהר הקדוש (ח"א לט. עם תרגום):  "...וְנוֹסֵעַ מֵהַהֵיכָל הַזֶּה וְנִכְנָס. בַּהֵיכָל הָרְבִיעִי, וְשָׁם כָּל אוֹתָם אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְכָל אוֹתָם שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יְדֵי שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם. וְהוּא שׁוֹהֶה וּבוֹכֶה. וְאָז כָּל אוֹתָם נְשִׂיאִים שֶׁל זֶרַע דָּוִד, כֻּלָּם אוֹחֲזִים בּוֹ וּמְנַחֲמִים אוֹתוֹ
מַתְחִיל פַּעַם שְׁנִיָּה וּבוֹכֶה, עַד שֶׁיּוֹצֵא קוֹל, וְנֶאֱחָז בְּאוֹתוֹ קוֹל וְעוֹלֶה לְמַעְלָה וְשׁוֹהֶה שָׁם עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּכְשֶׁיּוֹרֵד, יוֹרְדִים עִמּוֹ כַּמָּה אוֹרוֹת וְזִיוִים מְאִירִים לְכָל אוֹתָם הֵיכָלוֹת וּרְפוּאָה וְאוֹר לְכָל אוֹתָם הַהֲרוּגִים וּבְנֵי חֳלָאִים וּמַכְאוֹבִים שֶׁסָּבְלוּ עִם הַמָּשִׁיחַ.
וְאָז לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת. וְשָׁם חֲקוּקִים וּרְשׁוּמִים כָּל אוֹתָם הֲרוּגִים שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עַכּוּ''ם בְּאוֹתָהּ פּוּרְפִירָה, וְעוֹלָה אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה לְמַעְלָה, וְנֶחְקָק שָׁם תּוֹךְ הַפּוּרְפִירָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִלְבֹּשׁ אוֹתָהּ פּוּרְפִירָה וְלָדוּן עַמִּים, שֶׁכָּתוּב (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. עַד שֶׁבָּא וּמְנַחֵם אוֹתָם, וְיוֹרְדִים עִמּוֹ (כמה) מְאוֹרוֹת וְעִדּוּנִים לְהִתְעַדֵּן, וְכַמָּה מַלְאָכִים וּמֶרְכָּבוֹת עִמּוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּמַלְבּוּשׁ [נ''א: וביד כל אחד ואחד מלבוש] לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כָּל אוֹתָם נִשְׁמוֹת הַהֲרוּגִים, וְשָׁם מִתְעַדְּנִים כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
לִפְנִים מֵהַהֵיכָל הַזֶּה עוֹמְדִים תּוֹךְ דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה אוֹתָם עֲשָׂרָה גְדוֹלִים מְמֻנִּים (כמו) רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. וְכֻלָּם עוֹלִים בַּעֲלִיָּה תּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלְּמַעְלָה וּמְאִירִים בְּזִיו כָּבוֹד עֶלְיוֹן. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ[1].

מפרט האריז"ל (ספר לימודי אצילות דף ל' עמוד ב): "דע כשנהרג אדם מישראל על ידי גוי אף על פי שאינו צדיק, כיון שקבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, מיד בא המלאך אורפניא״ל[2] ולוקח נשמתו ומעורר את מלאך יוחציפרי״ן לבא לקחת את הנשמה ממנו, ומכניסה בפתח שהוא ממונה עליו, וחוקק נשמתו ומה שאירע בה בפורפירא דמלכא הנקרא בגד תכלת, ולעתיד לבא יתלבש הקב״ה בלבוש אדום זה וינקום דם עבדיו השפוך, ונשמה זו הואיל ונחקקה בפורפירא שם היא מזדככת ומתגדלת אף על פי שאין בה מעשים טובים, ואחר כך נותנים אותה לחופה הראויה לה לפי ערכה, ולפי שאין בה מעשים טובים נכוית מחופה זו ומצטערת ומתביישת ממעשיה[3] ובזה מקבלת את עונשה, ואחר שקבלה את עונשה פותחין לה חלון אחד בהיכל זה ומשם בא לה קורת רוח ואור מגן עדן העליון הנקרא רוח חיים, ונותן בה כח לישב בחופה זו, ונמצא שמה שנהרגה היה לטובתה".

גם הגמרא מעידה על גדולתם של הקדושים (בבא בתרא י:): "כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד א''ל אבוה מאי חזית א''ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א''ל עולם ברור ראית ואנן היכי חזיתינן [א''ל] כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן מאן נינהו אילימא ר''ע וחבריו משום הרוגי מלכות ותו לא פשיטא בלאו הכי נמי אלא הרוגי לוד".

הגמרא מספרת על רב יוסף בנו של רבי יהושע שעלה לשמים, וכשהבריא סיפר שלמעלה אומרים ש"הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" והגמרא מסבירה שמדובר על הרוגי לוד.

רש"י: "הרוגי לוד לוליינוס ופפוס אחים שהרגם טוריינוס הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (ד' י"ח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה".

לפי הגמרא הרוגי לוד נמצאים במקום מאוד מאוד גבוה בזכות שמסרו נפשם על עם ישראל, למרות שלא היו צדיקים כמו ר' עקיבא וחבריו (שגם היו צדיקים וגם מתו על קידוש השם), ועדיין זוכים למעלה עצומה זו!

כותב הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: "עיין בפירושו של אהלי יעקב (מו:) על אדיר ונאור וכו': 'כובש עוונות לובש צדקות' - יש לבוש מיוחד שנקרא פוריפא שבו מצויירים כל הרוגי מלכות וכל אותם שמסרו את נפשם על קידוש השם ואם המקטרג רוצה לקטרג על עם ישראל על עוונתיהם הקב"ה מסתכל בפורפיא ומטמין את כל העוונות וכובשם, הקב"ה כובש עוונות של כל עם ישראל בזכות "לובש צדקות" אותו לבוש שבו מצויירים הקדושים"!!!

יוצא מזה שלכל עם ישראל מתכפר בזכותם, להם לא יתכפר?

לא רק שמתכפר להם כל עוונותיהם ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, קדושי ישראל שמסרו עצמם על קידוש השם עושים פעולה עצומה נוספת:

כותב הרמח"ל (דרך ה' ד,ד,ה): "המסירה שימסור אדם עצמו על קידוש השם בפועל ימשיך הארה גדולה וחזקה מאד ויתקן בבריאה תיקון עצום וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול".

נסיים בדברי הרב קוק (עין איה שבת ב, פ"ט, קמד): "ותכונת מסירות נפש... זאת היא תכונת האמת של כנסת ישראל בעצמיות מהותה, שלגבי העליוניות הזאת כל סיג ומחשך הוא רק צדדי ומום עובר. ויכול המעין השוטף הזה, המלא עז חיים של קדושה אלהית נאמנה, לשטוף בעזו את כל החלאה החצונה המקרית, אשר אך כצל עובר הוא על פני שמש צדקה הזורחת בגאון גבורתה...".

ראינו שהצדיקים האלו מסודרים ביותר שם למעלה, ולא רק זה אלא בזכותם כולנו נמצאים במצב אחר לגמרי, בגשמיות וברוחניות!

יהי רצון שנזכה לראות בעינינו במהרה את נקמת ה' בגויים בהתלבשו בפורפירא דיליה עם שמות כל קדושי ישראל במשך הדורות[4], ובפרט שמות חיילי צבא ההגנה לישראל, כוחות הביטחון, ולוחמי המחתרות שבזכותם ארץ ישראל חזרה לבניה בדורות אלו[5]!



[1] ז"ל הזוה"ק: "וְעָאל בְּהֵיכָלָא רְבִיעָאָה, וְתַמָּן כָּל אִנּוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַ ם וְכָל אִנּוּן קָטוֹלֵי דִּשְׁאָר עַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְאִיהוּ שָׁרֵי וּבָכֵי. (דף לט ע''א) וּכְדֵין כָּל אִנּוּן נְשִׂיאִין דְּזַרְעָא דְּדָוִד כֻּלְהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ וּמְנַחֲמִין לֵיהּ.
שָׁארֵי תִּנְיָינוּת וּבָכֵי עַד דְּקָלָא נָפִיק וּמִתְאַחֵד בְּהַהוּא קָלָא וְסָלִיק לְעֵילָא וְאִשְׁתָּהֵי תַּמָּן עַד רֵישׁ יַרְחָא. וְכַד נָחִית נָחֲתֲין עִמֵּיהּ כַּמָּה נְהוֹרִין וְזִיוִין מְנַהֲרִין לְכָל אִנּוּן הֵיכָלִין וְאַסְוָותָא וּנְהוֹרָא לְכָל אִנּוּן קָטוֹלִין וּבְנִי מַרְעִין וּמַכְאוֹבִין דִּסְבִילוּ עִמֵּיהּ דְּמָשִׁיחַ.
וּכְדֵין פּוּרְפִּירָא לָבִישׁ. וְתַמָּן חֲקִיקִין וּרְשִׁימִין כָּל אִנּוּן קָטוֹלֵי דִּשְׁאָר עַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּהַהוּא פּוּרְפִּירָא. וְסָלִיק הַהוּא פּוּרְפִּירָא לְעֵילָא וְאִתְחַקַּק תַּמָּן גּוֹ פּוּרְפִּירָא עִלָּאָה דְמַלְכָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַלְבָּשָׁא הַהוּא פּוּרְפִּירָא וּלְמֵידַן עַמִּין דִּכְתִיב, (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת. עַד דִּי אֲתָא וְנָחִים לוֹן וְנָחֲתִין עִמֵּיהּ (כמה) נְהוֹרִין וְעִדּוּנִין לְאִתְעַדְּנָא וְכַמָּה מַלְאָכִין וּרְתִיכִין עִמֵּיהּ. כָּל חַד וְחַד בְּמַלְבּוּשָׁא (נ''א ובידא דכל חד וחד מלבושא) לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ כָּל אִנּוּן נִשְׁמָתִין דְּקָטוֹלִין וְתַמָּן מִתְעַדְּנִין כָּל הַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ סָלִיק וְנָחִית.
לְגוֹ מֵהַאי הֵיכָלָא קַיְימֵי גּוֹ דַּרְגָא עִלָּאָה אִנּוּן עֲשָׂרָה רַבְרְבִין מְמַנָּן (כגון) רַבִּי עֲקִיבָא וְחַבְרוֹי. וְכֻלְהוּ סַלְקֵי בִּסְלִיקוּ. גוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאָה דִּלְעֵילָא, וְנָהֲרִין בְּזִיו יְקָרָא עִלָּאָה. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".

[2] פרדס רימונים לרמ"ק (שער כד פרק ב): "היכל השני הוא נקרא עצם שמים בתוך ההיכל הזה נתמנה רוח א' מאור זך הנקרא עצם וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י) ונקרא אורפניא"ל ובהיכל הזה ג' פתחים א' לצד דרום וא' לצד צפון וא' למזרח באמצע. ופתחי הדרום והצפון נעולים ועליהם ב' ממונים אשר הם תחת יד הממונה הזה ששמו אורפניאל והוא ממונה לפתח מזרח האמצעי' והוא שולט על ג' רוחות העולם דרום ומזרח וצפון וכל הנשמות שהם הרוגי ב"ד או הרוגי שאר האומות כלם תחת ידי הממונים האלו והממונה שעליהם חוקק דיוקן שלהם בלבושיו שהם אש דולק ועולה למעלה ומראה אותם להקב"ה. והקב"ה חוקק אותן צורת הרוגי האומות בלבוש שלו בפורפיריא דיליה בגדי נקם תלבושת כדפי' רז"ל. ואותם הרוגי ב"ד מוריד אותם ומכניסן בשני פתחים הסגורים וב' הממונים האחרים עומדים עליהם ומשם יוצאים ורואים במעלות הצדיקים שומרי התורה ומתביישים ונכוים מחופת הצדיקים. עד שהממונה הזה ששמו אורפניאל פותח להם שער המזרח ומאיר להם ונותן להם חיים מצד המזרח שבצד הממונה הזה אור של חיים שהוא מלא מאורות. והמאור הזה נקרא כוס תנחומין כוס החיים כי מפני הכוס המר ששתו זכו לכוס הזה. ויש כוס התרעלה ויתבאר בפי' היכלות התמורות. והמאור הזה הנקרא אורפניאל הוא גוון לבן שאינו משתנה ועליו נאמר וכעצם השמים לטוהר... וכן תמצא אור פניאל כמנין חשמל. וענין אורפניאל שאמרנו הוא כח החיים והרחמים ובו נכנע כח הקליפה כמ"ש בעזה"י...".

[3] זאת אומרת שאין לה עונש בפועל כגון כף הקלע, או גלגול חוזר, או גיהנם ח"ו, אלא רק האור העליון הנמצא שם והבושה בלבד מזככים אותה והיא מגיעה למצב רוחני המתאים לדרגת קדושי עליון!

[4] לענ"ד "נקמת דם עבדיך השפוך" הכוונה לכל דם ששפכו הגויים לכל יהודי במשך הגלות גם ללא הריגתו, גם על זה צריך נקמה...

[5] ב"ה התחלנו לראות נקמה זו בשנים האחרונות במדינות ערב מסביבנו, יהי רצון שנראה עוד ועוד את יד ה' הומה בגויים שניסו להשמידנו במשך 2000 שנה...

יום ראשון, 15 באפריל 2018

חודש אייר - שלוש השבועות

חודש אייר - שלוש השבועות

אניית המעפילים 'קיבוץ גלויות' 1948

בל' בניסן חלה הילולת ר' חיים ויטאל (מהרח"ו) תלמידו המובהק של האריז"ל, זו הזדמנות לעיין בדבריו הנוגעים ישירות לניסי חודש אייר.

כך כותב הרב בהקדמתו לעץ חיים:

"השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב כמ"ש עד שתחפץ כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה ע"מ לקבל פרס וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים...".

הרב כותב בפירוש שהגלות והשבועה שלא לעלות בכח לארץ ישראל היו עד סוף האלף החמישי (כנגד ספירת ההוד, כל היום דוה, הודי נהפך עלי למשחית).

לפי זה, שלוש השבועות בטלו 700 שנה לפני השואה, ומאז ישיבתנו בגלות היא חטא ולא עונש!

זה לא חידוש שלו, זה זהר מפורש!!!

זוה"ק (שמות יז ע"א): "דְּאָמַר רִבִּי חִיָּיא, לֵית שׁוּלְטָנוּ לְאוּמִין עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יוֹמָא חֲדָא לְחוֹד, דְּהוּא יוֹמוֹ שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אֶלֶף שָׁנִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א') נְתָנַי שׁוֹמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. יוֹמָא חַד לְחוּד, וְלָא יַתִּיר. 

[שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּיא, אֵין שִׁלְטוֹן לָאֻמּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, שֶׁהוּא יוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אֶלֶף שָׁנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב נְתָנַנִי שּמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה. יוֹם אֶחָד בִּלְבַד, וְלֹא יוֹתֵר.]

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי יַתִּיר יִשְׁתַּעְבְּדוּן, לא עַל פּוּם גִּזְרַת מַלְכָּא הוּא, אֶלָּא עַל דְּלָא בַּעְיָין לְמֵיְהַדָר לָקֳבְלֵיהּ, וּכְתִיב (דברים ל') וְהָיָה כִּי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', וּכְתִיב, (דברים ל') אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָׁם יְקַבֶּצְךָ וְגוֹ'. (שמות א') 

[אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם יִשְׁתַּעְבְּדוּ יוֹתֵר, לֹא עַל פִּי גְזֵרַת הַמֶּלֶךְ הוּא, אֶלָּא עַל שֶׁלֹּא רוֹצִים לַחֲזֹר אֵלָיו, וְכָתוּב (דברים ל) וְהָיָה כִּי יָבאוּ עָלֶיךְ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ', וְכָתוּב אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךְ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךְ וְגוֹ'.]

עם חתימת חודש ניסן והילולת המהרח"ו, אין מתאים יותר מדברים אלו כדי להיכנס לתחילתו של חודש אייר, לחגוג את הניסים המופלאים של קיבוץ הגלויות, הקמת המדינה, ושחרור ירושלים והר הבית!

השיבה לארץ ישראל היא בעצם חזרה בתשובה על החטא של הישיבה בגלות מעבר לזמן הקצוב.

כמה שמח בעל תשובה על כך שזכה לשוב אל אלוהיו, כמה שמחים אנו על כך שזכינו לשוב אל ארץ אלוהינו!

כמה נאה לדרוש על כך את דברי הרמב"ם: "אמש היה זה שנאוי משוקץ ומתועב, והיום אהוב ונחמד קרוב וידיד".

אשרינו שאנחנו קרובים אל ה' - "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"!