‏הצגת רשומות עם תוויות קבלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קבלה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 במאי 2020

ספירת העומר - איסור התספורת בעומר והנגיעה בזקן

איסור התספורת בעומר והנגיעה בזקן


הרב ניסים פרץ זצוק"ל: כשאדם מתנהג על פי הקבלה, אז זה הכל כמו דוגמה של מעלה. יש שתי נקודות, ללמוד קבלה ולנהוג על פי הקבלה. יש יהודים תמימים, לא מבינים קבלה ולא למדו 'עץ חיים' אבל הם מחפשים את ההלכות ואת המנהגים על פי הקבלה. ויש יהודים לומדים קבלה ויודעים קבלה ולא מתנהגים על פי הקבלה. גם זה קיים. כלומר אתה רואה בן אדם לומד כתבי האר"י ובהתנהגות הוא מתנהג אחרת. יש הלכות! האר"י זה דבר מחייב! זה הלכה! כמו שקיבלנו הוראות מרן קיבלנו כמה וכמה יותר הוראות האר"י הקדוש, קיבלנו הלכה למעשה.

כל גדולי הפוסקים שבדורות הקודמים, כל פסיקה שלהם היתה על פי האר"י, על פי הקבלה. החיד"א, רבי חיים פאלאג'י, כולם. החיד"א בפרט, הגדיל על כולם. בכל ארצות המזרח, בבל, מרוקו, סוריה, נהגו שלא מסתפרים מפסח עד שבועות. אין כזה דבר, לא נהגו להסתפר. אבל היום כבר כולם נוהגים להסתפר לאחר ל"ג לעומר, את מי תראה שנוהג אחרת? הם אומרים כן, זה נכון, המקובלים נוהגים ככה, אבל דעת מרן לא ככה. שכחו שפעם לא היה בכלל כזה דבר להסתפר לפני מ"ט לעומר. הסבא שלי ידע קבלה? זה היה המנהג שלנו כשהייתי ילד, הסבא אמר "לא, לא מסתפרים עד שבועות". כששאלנו אותו למה? אמר – מה יש להתווכח, ככה זה המנהג, עומר! עומר! ככה היה המנהג של הרבה מקומות. אבל בפרט אם אדם לומד כתבי האר"י, בכתבי האר"י זה מפורש!

וכן על זה הדרך, יש עוד הרבה מנהגים. לאט לאט צריך ללמוד אותם, לדעת אותם, ולהתנהג על פיהם. זה מה שעשה 'כף החיים'[1]. מה ההבדל בין כל הפוסקים ל'כף החיים'? התפלאתי על 'כף החיים' – מה אתה מחפש לכתוב עוד פירוש ל'אורח חיים'? הרי יש 'משנה ברורה' לפניך! ב'כף החיים' הוא מעתיק כמה פעמים מה'משנה ברורה' קצת ככה על קצה המזלג פה ושם. לפעמים אתה קורא ש"כף החיים" מציין את המקור מ"ב, זה לא 'משנה ברורה' זה 'מורה באצבע'. אבל מסתמא היה לפניו גם 'משנה ברורה'[2]. אז לחבר 'כף החיים'?

אז דבר ראשון, משנה ברורה לא תמיד מיושר על פי מרן. הוא פוסק על פי הרמ"א או על פי פסיקה אחרת וצריך שמישהו יישר את הענין על פי הפסיקה הספרדית. דבר שני, עיקר המטרה שלו להביא את דעת הסוד, את דעת הזוהר, את דעת הקבלה, לחבר את האוהל, שהאדם יהיה לו את הכל. ודאי שהוא לא מביא את הכל. את הדברים העיקריים הוא מביא, אבל יש עדיין דברים מכתבי האר"י שהוא לא מביא אותם.

הזקן אסור לנגוע בו כל השנה. אם אדם לדוגמה יגיד ככה, מה אתה אומר כבוד הרב? אני מוכן לגדל זקן כל השנה, תתיר לי להסתפר כל העומר? – אני אומר לו אתה תסתפר בעומר יום יום, זה יותר קל מלגעת בזקן כל השנה. זה פשיטא שצריך לקיים גם את זה וגם את זה, אבל אם אתה רוצה לשקול את זה מול זה, אז לגעת בזקן כל השנה יותר חמור מאשר להסתפר בעומר יום יום.

בכלל, אחד שאל אותי שאלה יותר קשה. אחד מקובל, לא פשטן, הוא שאל אותי על השפם. הוא אומר, בסדר להסתפר אסור עד שבועות, אבל את השפם מותר לספר כל השנה, הוא לא בכלל הזקן. בפרט אם הוא מעכב את האכילה. אם הוא מכסה את הפה מותר לספר אותו. אז הוא רוצה בעומר לספר את השפם. הוא שאל אותי על פי הקבלה אם זה מותר. גם זה אסור. הבעיה היא שלא מעיינים טוב בדברי האר"י. האר"י אמר כל שער, וזה לא תלוי אם זה בראש או כל שער שבגוף אפילו. זה לא קשור לא לזקן ולא לכל דבר אחר. "וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד"[3]. השער מעיד על צמצום של אור. הצמצום הכי גדול זה בשער. למדנו שהענפים של ע"ב דא"ק יוצאים דרך השערות[4], למה? – זה הכלי הכי קטן ליציאה של אור. זה הצמצום של "וּסְבִיבָיו, נִשְׂעֲרָה מְאֹד". כלומר, אם כן, שערות זה הדין הכי גדול. איפה הדין נמצא – בכלי, כלי זה הדין. הצמצום יצר כלים, כלים זה דין, והאור זה חסד, זה השפעה.

אם כן השערות זה דין, והימים האלה של העומר הם דין. ואומר רבנו האר"י ב'שער הכוונות'[5] – אין להעביר את הדין בזמן הדין! אתה מתגרה בדין, אתה מעורר על עצמך קטרוג, אתה מעורר על עצמך דין. אז בימי העומר אסור לספר כל שער שבגוף, זה לא תלוי בשפם, זה לא תלוי בענין של מה מותר ומה אסור לספר בשאר ימות השנה. אתן לזה דוגמה מוחשית. למשל, האר"י צווה שלא להסתפר אלא עד חצות היום[6]. הכי טוב זה ביום ששי כדי שיהיה גם לכבוד שבת. בזמן שמידתו של אברהם אבינו שהיא מידת החסד שולטת[7] – תוכל להעביר את הגבורה, ויעקוד אברהם את יצחק – להעביר את הדין. אבל לא אחרי הצהרים. למה? כי אחרי הצהרים זה דין. אתה מעביר את הדין בזמן הדין, ואת זה כל השנה לא עושים, האר"י אומר ככה. כל שכן, מאן דכר שמיה, אלו שמסתפרים בלילה. אתה רואה את כל אלה שעומדים בתור להסתפר בלילה. בלילה להסתפר?! אפילו אחרי צהרים לא מסתפרים! אפילו ביום ראשון שני שלישי רביעי לא מסתפרים אחרי הצהרים, לא קשור ליום שישי, שאז יש עוד מצווה – להסתפר לכבוד שבת, לכבוד יום טוב.

עכשיו בימי ספירת העומר, גם החצי הראשון של היום הוא דין. בגלל ספירת העומר, שהימים לא היו ספורים ומדודים, אז גם החצי של אברהם אבינו יש בו דין. אתה לא יכול להסתפר גם בחצי היום הזה. זהו, זו הסיבה. וזה לא תלוי בל"ג לעומר או חתן או סנדק, זה לא שייך. כל הטעמים האלה זה על פי הפשט, שאם הסיבה שלא מסתפרים זה בגלל אבלות על מיתת תלמידי רבי עקיבא, אז אפשר להקל לחתן משום שזה יום טוב שלו וכל מיני סיבות כאלה. אבל זה לא שייך כלפי הענין של הדין שבימי עומר.

האמת שב'פרי עץ חיים'[8] יש טעם יותר עמוק. ב'פרי עץ חיים' במקום הטעם של דין – הרב אומר הפוך. הוא אומר שבימים האלה של ספירת העומר שורה על הראש של האדם "עֲמַר נְקֵא"[9] – עֲמַר מלשון עומר. שורה על האדם אחד מהתיקונים של אריך. קדושה גדולה מאד שורה על השערות אפילו של הראש ולא רק של הדיקנא. הדיקנא זה תמיד מצד אריך וצריך לראות את הקדושה ואין להעביר אותה. אבל גם בשערות הראש, הופך להיות האדם בימים האלה נזיר להשם, ואסור להעביר את השער. אז זה לא בגלל דינים שהם מבחינת 'סור מרע' אלא בגלל הקדושה שהיא מבחינת 'עשה טוב', איך אתה יכול להעביר את הקדושה מעל הראש? "כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ"[10]! לסיכום ישנם שני טעמים, אחד נמצא ב'שער הכוונות' ואחד ב'פרי עץ חיים'.

הדברים מגיעים עד כדי כך – הרש"ש שאלו אותו שאלה[11], הרי בספירת העומר, ביום מ"ח לעומר כבר הסתיימו ההמשכות של המוחין, אז אם כן שיהיה מותר להסתפר ביום מ"ח בבוקר. כיוון שספרנו כבר בלילה, אז מ"ח ביום אפשר כבר להסתפר. מה ענה הרש"ש? הרש"ש אמר לו, אולי אתה צודק בענין המוחין, אבל מוחין לבד ושערות לבד. מבחינת השערות, מבחינת הדין הוא לא נגמר להכנס במ"ח, הוא צריך להכנס ולהתתקן גם במ"ט. לכן אתה צריך עוד לחכות עד מ"ט, ואז מקצת היום ככולו, מספיק שספרת בלילה, אז כבר ניתן להסתפר במ"ט ביום. והרש"ש מוסיף, ואפילו כאשר מ"ט חל בשבת ושבועות חל ביום ראשון, אז מה ההלכה אומרת? – תסתפר ביום שישי, נכון? אפילו ע"פ המקובלים. המהרח"ו כך היה נוהג. אומר הרש"ש – מצידי לא הייתי מסתפר, הייתי נשאר עם זה עד אחרי שבועות. לולי שהכריחוני ע"פ דברי מהרח"ו[12] לפי הענין אי אפשר היה להסתפר אפילו כאשר חל מ"ט בשבת. כלומר, להראות לך שכל יום ויום מספירת העומר יש לו את התיקון שלו מבחינת שערות, ואי אפשר להסתפר. שערות זה מושג רוחני. וכן תלמידי רבי עקיבא נקראו 'שערות', שרבי עקיבא היה דורש על כל תג ותג תילי תילים של הלכות[13], והתגים האלו פרושם שערות. אז הנשמות שלהם היו מבחינת שער ולכן פגעה בהם מידת הדין כל כך.

(שאלה שנשאלה ע"י אחד האברכים:) כבוד הרב, היה מי שרצה לומר שהרמ"ע מפאנו היה מסדר את הזקן[14]. אמנם הרב עובדיה[15] מצטט אותו ואומר שאין הוכחה שהיה נוגע בזקן[16]. (תשובת הרב:) מהר"י אירגאס בעל 'שומר אמונים' הקדמון, יש לו שו"ת 'דברי יוסף', שם הוא מדבר על הזקן, שמישהו הראה לו[17] שעל פי סוד אפשר אולי קצת לסדר את הזקן בחו"ל, ומהר"י אירגאס צעק על זה חזק מאד ודחה את דבריו. לגבי הרמ"ע מפאנו אמר – מה אתה מביא הלכה מפי מעשה?[18] אפילו יבוא המקובל הכי גדול שבדור ויסדר את זקנו, לא נוכל להגיד שהוא עושה על פי האר"י. אני לא יודע מה הוא עושה, שיסתדר עם עצמו. על פי האר"י אין כזה דבר. יש היום מקובל גדול בדור שהוא קצת ככה מסדר את זקנו עם מספרים. אם תשאל אותו – הוא לא יגיד לך שזה על פי האר"י. יגיד מגרד לי, יגיד אשתי לא מרשה לי וכו'. יש תמונות שהוא היה עם זקן ארוך מאד, אמנם היתה סיבה שהוא היה צריך להוריד את הזקן. אבל על פי האר"י – אין כזה דבר!

אַי אַי אַי, ה'חפץ חיים', היה איזה בחור בישיבה שלו, והיה לו זקן גדול, והלך ל'חפץ חיים' ואמר לו, השדכנים אומרים לי אם אתה לא תסדר קצת את הזקן, לא יהיה לך שידוך. אז ה'חפץ חיים' אמר לו אוי ואבוי, השידוך הוא מהשמים, מהשם אשה לאיש, מן התורה מן הנביאים מן הכתובים[19]. אם אתה תסדר את הזקן בשביל שידוך, השידוך דוקא יברח. אם הייתה אומר לי איזה סיבות פרטיות מילא, אבל בשביל שידוך? בכל אופן ה'חפץ חיים' לא היה פוסק הכל על פי הסוד והיה יכול למצוא לו היתר לסיבות פרטיות, אבל אתה בא ואומר בשביל שידוך? זה חוסר אמונה! הוא אמר לו לא לנגוע בזקן.

אלי, אם היה בא אחד ושואל אם אפשר לסדר את הזקן בשביל שידוך –הייתי אומר לו לא לנגוע אפילו בחצי שערה. אפילו אם היה כבר בגיל ארבעים ועוד לא התחתן, אפילו בן ששים. אין כזה דבר! הדיקנא זה צינורות השפע. אשה שלא רוצה זקן, למה שתגרש אותה אחר כך – תגרש אותה כבר מעכשיו ואל תתחתן איתה! תחפש אחת שרוצה זקן. אני חושב שגם אשה שהתחתנה עם בן אדם עם זקן ואחר כך זה מפריע לה, צריך להגיד לה גברת, התחתנת איתי ככה, או שאת רוצה אותי ככה, או שלום, נלך לרבנות. אין. שאני אוריד את צינורות השפע?

אחד בא אלי פעם ופתאום ראיתי שהוריד את הזקן, שאלתי אותו מה קרה? והוא אמר לי – מה אני אעשה כבוד הרב, שלום בית. הלכתי ושאלתי רב והוא אמר לי להוריד. אמרתי לו – למה לא באת לשאול אותי? כל דבר אתה בא לשאול אותי ופתאום אתה הולך לשאול רב אחר? מה זה הדבר הזה, חס ושלום.

אַי אַי אַי, אז צריך לדעת – יש דברים שכאשר אתה לומד את דברי האר"י אתה רואה שהם עקרוניים מאד מאד ואין לזוז מהם, וזה (הזקן) אחד מהדברים האלה. אם אדם קורא בשער המצוות פרשת 'קדושים' את מה שכתב האר"י, הוא רואה שיש בזה איסור חמור מאד מאד לא רק לחתוך, הוא אומר, שאפילו אם לפעמים לבן אדם נכנסת היד לתוך הזקן הוא צריך להזהר כשהוא מוציא את היד שלא יעקור שערה. ולעקור שערה זה עוד יותר גרוע מלקצוץ שערה.

יש כאלה שהביאו ראיה מה'בן איש חי' שמותר לחתוך קצת[20]. אַי אַי אַי, חכמי בבל עקרו את התשובה הזו משו"ת 'רב פעלים' בגלל שטעו בה, לא למדו אותה נכון. אני פעם כתבתי על זה, אחר כך אני מצאתי את התשובה הזו בעותק ישן של קונטרס 'סוד ישרים' שבשו"ת 'רב פעלים'. ה'בן איש חי' מדבר בתשובה זו בכלל על זקן התחתון. מישהו שהפריע לו שמה השערות בגלל חולי ושאל אם מותר להוריד וקיבל תשובה שבמספרים מותר מכיון שהעיקר נמצא[21]. היכן שנמצאים שערות אסור להוציא את זה לגמרי, כי זה תיקון של האדם הענין של שערות, כמו בית השחי. לא כמו אשה[22]. (אחד האברכים:) גם החיד"א כותב שמי שרוצה לפרש את דברי האר"י שבמספרים הוא התיר – טועה (הרב:) טועה, פשיטא.


[1] לרבי יעקב חיים סופר זצוק"ל

[2] 'כף החיים' נכתב במשך כארבעים שנה משנת תר"ס (1900) עד תרצ"ט (1939), 'משנה ברורה' נכתב במשך כשלושים שנה ועריכתו הסתיימה בתרס"ט (1907)

[3] תהלים נ' ג'. ועיין יבמות קכ"א ע"ב "מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה"

[4] עץ חיים שער ה' פרק א'

[5] דרושי הפסח דרוש י"ב

[6] פרי עץ חיים שער מנחה ומעריב - פרק א

[7] עד חצות היום

[8] שער ספירת העומר פרק ז'

[9] דניאל ז' ט' "חָזֵה הֲוֵית, עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב; לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק"

[10] במדבר ו' ז'

[11] נהר שלום דף ל"ג ע"א

[12] שהראו לו דברי המהרש"ו שכתב שמהרח"ו נהג במקרה זה להסתפר ביום שישי במ"ח לעומר

[13] מנחות כ"ט ע"ב

[14] חתם סופר או"ח תשובה קנ"ט "ומה שרמז לספרי מקובלים שכ' שלא להושיט ידי' בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות אבל מהם ומהמונם הותר׳ הרצוע׳ לגמרי בכל ארץ אטליה שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר׳ מנחם עזריה [הרמ"ע] בכל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגלח מבלי השאיר שערה א׳ וכן העיד עליו היש"ר מקאנדי' באילים שלו והיה אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין חו״ל ראויה לכך"

[15] יביע אומר, חלק ט', יו"ד, סי' י' ס"ק ד'

[16] ומביא עדויות של אחרים שראו את ציור תמונת הרמ"ע מפאנו עם זקן מלא

[17] בספר 'באר עשק'

[18] דברי יוסף סימן כ"ה: "עוד כתב שדרש וחקר על מנהג מוהרמ״ע זצוק״ל וידע על נכון דהוה מסתפר בדיקניה כמנהיג איטליא עכ״ל. מדקאמר הוה מסתפר בדיקניה ולא קאמר מסתפר דיקניה מוכח שלא העידו לו שהרמ״ע ז״ל היה מסתפר כל זקנו אלא מקצתה וא"כ הוא מביא ראיה לסתור דבריו שכתב לעיל דבחוצה לארץ עדיף לגלחה כי בודאי דין החלק כדין הכל הוא. ועוד אני חקרתי על זה ממוהר׳׳ר בנימין הכהן נר״ו בעי' ריניי"ו יע״א והשיב לי וז״ל דברי בעל באר עשק אין ראוי לסמוך עליהם כי כבר התעשקו עמו בעלי ההוראה מכמה תשובו׳ שבאו שם דלא כהלכתא ואני ראיתי במנטובה צורת הרמ״ע זלה״ה והוא בזקן מלא על כל גדותיו עכ״ל. והרי זו הכחשה בגופא של עדות. ועוד בשלמא אם היו אומרים לי אלו המעידי' דהרמ״ע זלה״ה אמר להם דע״פי הסוד ראוי להסתפר הזקן במספרים בחוצה לארץ אזי היה עדות השייך לעניינינו ואני הייתי משיבו כמו שהשיב הרב הגדול הרא״ם זלה״ה בריש פ׳ כי תבא על מה שכתבו קצת מפרשים בשם רבינו תם מאורליינ״ש ז״ל אמר איני מאמין שיצא זה מפיו יעו״ש כי כל דבר זר אין ראוי להאמין שיצא מפי אדם גדול. אבל עתה שהמגיד לו, לא הגיד אלא שראהו עושה מעשה ומסתפר בדיקנא – אין זה כלום. כי העיקר אצלנו, אין למדין הלכה מפי מעשה, כדאיתא בפרק יש נוחלין. שמא טעה הרואה או המגיד, או שמא איש חולני היה הרמ"ע זלה"ה שאם לא היה מסתפר היה בא לידי חולי כבר ומשום הכי לא הנהיג עצמו לקיים מצווה זו על פי פנימיותה"

[19] מועד קטן י"ח ע"ב

[20] יביע אומר, חלק ט', יו"ד, סי' י' ס"ק ד'

[21] שו"ת תורה לשמה יו"ד תשובה רט"ו "ומיהו דע דאם השערות של הזקן התחתון ארוכים הרבה וקשה עליו השתלשלותם למטה מחמת אורכם ועוביים אפשר לקוץ מן האורך שלהם ולקצרם מאחר דאינו מסירם לגמרי מש"כ בזקן העליון דבכל אופן אסור. לא תגע בו יד"

[22] שו"ת סוד ישרים תשובה תמ"ו

יום שלישי, 12 בנובמבר 2019

דרך השם - שיעור 3 – הקדמה - חלק ב' - צמצום קו וטובו ית'




לשמיעת השיעור לחץ כאן.




הרב קוק (אורות הקודש א', מ"א): הרוחניות סוקרת הכול ביחד, להבדיל מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה בפרטים, ובקושי מקבצת אותם לכלל מאוחד".

כותב הרמח"ל באדיר במרום שכדי להבין את האמונה איך העולם נוצר ומונהג מראש ועד סוף צריך ללמוד את השתלשלות הקבלה.

אדיר במרום (תנא רזא דרזין) : "... הנה כתיב 'אל אמונה ואין עול' (דברים לב, ד). והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים - והכל באמונה, לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש. ונמשך מראשית הכל, כי שָׂם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שָׂם כל עניני העולם - להיות שולטת או זו או זו לפי המעשים...

והנה זאת היא אמונתינו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל".

ושָׂם התפשטות ספירות קדושה, וכנגדם עשה מדריגת הרע, והוא המנהיג לבדו אדון יחיד להחזיר כל הרע להשתעבד לעבודת קדשו, ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו.

ואעפ"י שנראין הדברים קשים וזרים להבין דרכם - כי 'דרך רשעים צלחה' והצדיקים 'בשפל ישבו', אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו, וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובות רע. ואין שום דבר בעולם נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובם מאת המאציל היחיד ב"ה אשר אין זולתו.

וידיעת האמונה הזאת, תלוי בידיעת החוק אשר הכין המאציל ית"ש לסדר בו את הנהגתו. והוא ידיעת סדר ההמצאה הראשונה אשר המציא את נמצאיו, ואיך המציא את ספירותיו הקדושות, ואיך המציא ונתן מקום לרע. ושם נראה ונדע איזהו דרך התחזק צד האחד או צד האחר, ולהיכן נוטים ולהיכן הולכין הדברים".

ילקוט לקח טוב (ויקרא עמ' נ"א): בילקוט מעם לועז ספר שופטים עמ' פא מובא מעשה היהבתלמידו של הרמב"ן ז"ל שחלה ובא הרמב"ן לבקרו וראה שקיצו קרוב והולך לבית עולמו אמר לו שמע נא בני את אשר אצוך דע שבעולם העליון יש היכל עליון ושמה כסאות למשפט והשכינה ניצבת בעדתם הא לך קמיע ודע שבקמיע זו יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע עד שתגיע להיכל העליון הזה ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל את השאלות נתן לו בכתב וביקשו שלאחר שיגיע לשם יבוא אליו בחלום ויגיד לו התשובות שישמע שם.
התלמיד נפטר לבית עולמו ויהי היום והרמב"ן היה יושב על יד חלונו ולומד תורה והנה דמות תלמידו הופיעה לעד עיניו אמר לו התלמיד ידע רבינו שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפני השערים ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמרת לי וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי מורי ורבי נראה לי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת ששם עלמא ויקשוט והכל בצדק ובמשפט.

"כי אז לא יפלאו בעינינו כל המסיבות הסובבות בעולם מן אז היה ועד סופו, וכל הנצחיות... ומי שיודע בזה ידיעה אמיתית, נקל יהיה לו להבין עניני ההנהגה, ויראה אותם כולם נכוחים למבין ואין זר בהם".

הרב קוק (אורות עמ' כט): "מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, 

וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנבונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים,

בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת, "למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך".

וצפית הישועה חודרת היא אז ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, עולה היא ממעמקים, וערבות היא רוכבת, ומכרת בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, 

והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים".

הצמצום:


אוצרות חיים: "דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט, ונקרא אי"ן סו"ף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי, אלא הכל היה אור האין סוף.

וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים... אז צמצם עצמו באמצע האור שלו... ונשאר חלל..."

אמצע, הכוונה בנמשל שהכל בשבילנו, כל תכלית בריאת העולמות היתה כדי שעם נברא יהלל י'ה"!

"והנה כאשר צמצם עצמו, אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה, המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד, אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו".

הצמצום אצלנו!


בעל התניא (ליקוטי תורה הוספות לפ' בחקותי נב,ב): "צמצום זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו, כי באמת לית אתר פנוי מיניה (תיקוני הזהר קכב.) וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה אלא הפירוש שהסתלקות זו היינו מבחינת הגילוי להיות בבחינת העלם ... שנתעלם האור מהיות בבחינת גילוי והלבשה והשגה, ומסתתר להיות מכוסה ומופלא ונעלם".

הצמצום הוא השורש של הכלים, כי זו הפעולה של הכלי – לצמצם את האור, "שמש ומגן הוי-ה אלוקים" – אלוקים הוא המגן מאור השמש שזה הוי-ה.
בזכות הצמצום אנחנו יכולים להיות, לראות, לדבר על זה, בלי הצמצום היינו מתאדים...

לאחר הצמצום - עיגולים ויושר:


האריז"ל (עץ חיים - שער א ענף ב): "יש מי שכתב כי הי' ספירות הם כסדר י' מדרגות זו אח"ז וזו למטה מזו... ורבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה... והנה האמת הוא שאלו ואלו דברי אלוהים חיים וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת...

והנה בהיות אור הא"ס נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל הנ"ל לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה. אמנם היה מתפשט לאט לאט ר"ל כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם ותכף בתחלת התפשטותו בסוד קו נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב... ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא'... ועד"ז היה הולך ומתפשט ומתעגל עד עגול י'...

והנה כל עולם ועולם יש בו י"ס פרטית וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספי' פרטי פרטית וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים.

והנה הבחי' המחברת כל העיגולים יחד הוא ענין קו הדק הזה המתפשט מן הא"ס ועובר ויורד ונמשך מעיגול אל עיגול עד סיום תכלית כולם כנ"ל ודרך הקו הזה נמשך האור והשפע הצריך לכל א' וא' מהם...

ועתה נבאר בחי' הב' שיש בי"ס הלא הוא בחי' אור היושר כדמיון ג' קוים כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל המתפשט מלמעלה למטה אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנ"ל גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה מראש גג העליון של עיגול העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים ממש מלמעלה למטה כלול מי"ס בסוד צלם אדם ישר בעל קומה זקופה כלול מרמ"ח אברים מצטיירים בציור ג' קוים ימין ושמאל ואמצע כלול מי"ס בכללות וכל ספי' וספי' מהם נפרטת לי"ס עד אין קץ ע"ד הנ"ל בענין הי"ס שהם בדרך העיגולים.

והנה בחי' זאת הב' נקרא צלם אלהים ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכמעט כל ס' הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחי' ב' הזאת בלבד והרי בזה יתקיימו ב' הסברות הנ"ל כי יש ב' בחי' דרך עיגולים ודרך קוים ושתיהם כא' טובים דברי אלוהים חיים".

הרב יהודה בן חמו – האריז"למלמד כאן כמה עניינים:


א. הספירות הם צורת הקשר של השלמות האלוהית אל המרחב החסר והמוגבל.

ב. מציאות אחת קבועה אבל חסרה מוגבלת לא מוסרית לא ערכית לא מוארת (העיגולים) ומציאות אחרת המשלימה אותה בונה אותה מעדנת ומרוממת אותה (יושר) וכך ליצור השתלמות מתמדת.

הקו בתוך העיגולים הוא כמו הנשמה בתוך הגוף, היא גם מחיה אותו אבל גם משפיעה עליו ומקדשת אותו לאט לאט.

ג. תורת הקבלה כמו כל התורה באה לרומם ולתקן את העולם ולהשלימו, זהו רצון ה' שהעולם ישתלם תמיד, לכן התורה לא מסכימה ולא משלימה במרחבים ירודים כמו העולם שלנו עם תופעות טבעיות כגון עצלות שנאה וכו' אלא מצווה על תיקונם ועילויים.

לימוד הדרך של התיקון זהו לימוד התורה, יישום הדרך הזאת נקרא קיום המצוות!


הרב יהודה בן חמו - איך נפגשים עם אלוהים בתוכנו?

כשאנחנו מנסים להיפגש עם מציאותו של אלוהים אנחנו בבעיה, כי לא ניתן להיפגש איתו שכלית כיוון שאינו נוסחה, ואי אפשר לחושו בחושים כי אינו חומר.

אולם יש בכל אדם ערוץ נוסף שהוא כולו ודאות גמורה ועליונה והוא אינו לא שכל ולא חושים - ערוץ הטוב.

בכל אדם טבוע עמוק עמוק גרעין של טוב שתמציתו היסודי אומר 'זה לא מוסרי לעשות רע לכל נברא ללא סיבה מוצדקת'.

כל אדם, מכל תרבות, מכל אומה ומכל דת, בכל יום שילך ברחוב ויראה אדם מבוגר מענה תינוק קטן על ידי שמניחו יחף על ריצפה רותחת באמצע הקיץ והתינוק צורח מכאבים וכשישאל אותו למה הוא עושה זאת ויקבל תשובה: 'סתם ללא סיבה', לא משנה אם הוא זקן, נער, אישה, עצוב, שמח, מדוכא, או מאושר, ממהר או לא, הוא יתקומם וילחם נגד המבוגר בכל כוחו כדי להפסיק את התעללות הזאת.

זה אנחנו, זה מהותנו, אנחנו בנויים באופן כזה שהטוב הוא מרכז חיינו והוא גובר על כל השיקולים וחוצה את כל היבשות, התרבויות והדתות.

אם יבוא מלומד גדול תוך כדי הסיטואציה ויאמר לנו מאיפה הוודאות שמה שאנחנו נלחמים בשבילו הוא האמת, אולי המבוגר צודק וזכותו להצחיק את עצמו על ידי הילד הקטן וכל אחד והאמת שלו וזה מקובל אצלם?

שאלות אלו בכלל לא יעלו לדיון כי יש לנו ודאות גמורה שהטוב הוא האמת ולא עושים נזק וצער לאדם אחר ללא סיבה מוצדקת נקודה.

אם ימשיך המלומד וישאל: 'ומניין לך הוודאות במשפט הזה'? קרוב לודאי שנחשוב אותו למשוגע ממש כמו ואפילו יותר מאדם שישאל מניין לך ששתים ועוד שתיים זה ארבע, זה ברור שזה כך ואם זה לא ברור לך אין לי מה לדבר איתך.

הטוב כל כך ודאי לנו שאנחנו מסוגלים להפסיד דברים רבים, קידום וכבוד רק בשביל שהטוב ינצח. איננו מסוגלים להסביר מדוע זה כך, אבל דבר זה איננו מוריד מהודאות הגמורה שהטוב הוא הדבר החשוב ביותר בחיינו.

לפי חכמי ישראל בערוץ זה ממש אנחנו פוגשים את אלוהים.

כשהבריטים השתלטו על היבשת ההודית הם אסרו לשרוף את האלמנה בחיים ביחד עם בעלה שנפטר.
בכפר אחד החליטו זקני הכפר לקיים את המנהג שלהם מימים ימימה והאשה הראשונה שבעלה נפטר הועלתה על המוקד ביחד איתו...
תפסו הבריטים את זקני הכפר והורו להרוג אותם.
אמר זקן התשובים, יש לנו מנהג קדמון לשרוף את האשה ביחד עם בעלה...
אמר לו השופט הבריטי, זה בסדר, גם לנו יש מנהג קדמון, לתלות את מי ששורף אנשים בחיים...

ההיסטוריה - זירת התגלות מידותיו של ה':

אלוהים מתגלה לא רק בעומק אישיות האדם בצורה ברורה וודאית אלא גם בכל המציאות כולה.

הרב קוק (אורות הקודש ב, מאמר שלישי, סדר א, ג - הופעת כללות ההויה): "השכלה פשוטה וישרה היא שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם, וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם, מדותיהם, ארחות חייהם, החמריים, וקל וחומר הרוחניים, הכל הוא תמצית מההופעה של כללות ההויה".

הדבר הכי בוטה ב'כל המציאות' היא צורת התפתחותה התמידית, הכל מתעלה בצורה עקבית לאורך כל שנות ההיסטוריה ונהיה יותר טוב ואיכותי, לכן אנחנו אומרים: "טוב ה' לכל".

ההטבה היא אופי המציאות של הכל, אדם הרוצה להיות מציאותי צריך להיות טוב, אדם שאינו טוב הוא אינו מציאותי הוא אינו תואם לאופי המציאות.

לסטיבן פינקר (Steven Pinker) יש הרצאה בTED עם 3 מליון צפיות בנתיים, המראה את ירידת האלימות מימי המקרא ועד היום, וטוען כי למרות שזה עשוי להיראות לא הגיוני, בהתחשב בעירק ודרפור, אנו חיים בתקופה השלווה ביותר בקיום המין שלנו.

יחוד קב"ה ושכינתיה חיבור הנבראים למידותיו:


עולם האידיאלים - עולם המידות הנקרא בחז"ל עולם האלוהות, אינו עולם של ערכים מתים המחכים שמישהו יואיל בטובו לגלות אותם בארץ ח"ו, אלא עולם חי מציאותי קיים רצוני נצחי אחדותי אורגני הדוחף ומושך את כל ההויה כל הזמן אליו.

תפקידנו בתורה ללמוד על העולם האצילי הזה וע"י המצוות לצוות את עולמנו אליו על מנת לינוק ממנו, היעד הוא לחבר את החיים שלנו אל מקורם האלוהי ובזה להמשיך חכמה שלום אחדות חיים נצח והרמוניה לעולמנו המשווע לחיים עליונים אלו ובזה להשלימם לחיותם להאדירם לאחדם ולתקנם.


והנה ע״פ הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם אל נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה, ותראה שורשיהם וענפיהם במדריגותם בבירור האפשרי שיתישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים.

ומשם והלאה יקל לך למצא דעת אלקים בכל חלקי התורה ופירושיה, ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' אלקיך אשר יתן לך.


להחליף משקפים! זו מטרת הספר הזה! מאותו רגע, כל מה שתראה בעולם יהיה צבוע בצבע של אמונה, ומראה אחרת לגמרי!!!


והנה נשתדלתי לסדר הדברים בסידור שנראה לי יותר נאות, ובמלות שחשבתים היותר הגונות, לתת לך ציור שלם מהדברים האלה אשר גמרתי להשכילך. ע״כ גם אתה עתה צריך אתה לדקדק על כל זה, ולשמור את כל זה שמירה מעולה, עד תמצא מקום שיועיל לך, ולא תוותר על שום דקדוק, פן יתעלם ממך ענין הכרחי. אבל זה אשר תעשה, תדקדק על כל המלות ותשתדל לעמוד על תוכן הענינים ולעצור כל אמתתם בשכלך, ומצאת לך מנוח אשר ייטב לך.

והנה קראתי שם הספר דרך ה׳,
כי הנה הוא כלל מדרכיו ית׳ שגלה לנו ע״י נביאיו והודיענו בתורתו, ובהם מנהלנו ומנהל כל בריותיו.

וחלקתי אותו לד׳ חלקים:

הא׳ - אדבר בו על כלל יסודות המציאות ופרטותיו.

הב׳ - בהשגחתו ית׳,

הג׳ - בנבואה,

והד׳ - בעבודה.

ואתה אחי כל מבקש ה׳ בדרך הזה לך, וה׳ יהיה עמך ונתן לך עינים לראות ואזנים לשמוע נפלאות מתורתו. אכי״ר.





יום שלישי, 5 בנובמבר 2019

דרך השם - שיעור 2 – הקדמה - חלק א' - כללים ופרטים











"יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב.

כי אמנם ציור חלקים רבים, אשר לא נודע קשרם ומדריגתם האמיתית בבנין הכל המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת, אינו אלא משא כבד בלא חמדה, שייגע בו ויעמול ונלאה ועייף ואין נחת."



כמו מסע באימון מתקדם, כשלוקחים לך את השעון (ואת הפלאפון) ואין לך מושג כמה הלכת כבר וכמה זמן יימשך המסע...


"כי הנה כל א׳ מהם שיגיע ציורו אצלו, לא יניח מהעיר בו התשוקה לבא עד תכליתו, וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום ענינו, שהרי חלק גדול מהדבר הוא יחסיו עם המתיחסים לו ומדריגתו במציאות, וזה נעלם ממנו, ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה וחמדתו מכאיבתו ואין מנוחה."


המודל של דרייפוס - התהליכים שחייב לעבור כל בן אנוש, בכל תחום שהוא, בדרכו להפוך למומחה בתחום הספציפי כולל חמישה שלבים: טירון (Novice), מתחיל מתקדם (Advanced Beginner), כשיר (Competent), מיומן (Proficient) ומומחה (Expert).
טירון או מתחיל לא יכולים לראות את התמונה הכללית לכן הם חייבים מערכת כללים פשוטה מאוד לפעול על פיה.





"לא כן היודע דבר על אפניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, וביופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.



והנה כלל מה שיצטרך לאדם שיבחן בנושאו, הוא מדרגתו האמיתית שזכרנו. 


וזה, כי הנה כשנבחין כלל הנמצאות המוחשים והמושכלים, שהם כלל כל מה שמצטייר ציורו בשכלנו, נמצא שאין כלם מין א׳ ומדריגה א׳, אלא מינים שונים ומדריגות מתחלפות, וכפי התחלף מינם כן יתחלפו משפטיהם וחוקיהם. וזה ממה שיכריחנו להבחין ביניהם בהשכלתנו, למען נשיג אותם לאמתם כ״א כפי חוקו.

ואמנם ראשי המדריגות והמינים א׳, והם מה שראוי שיבחן בנושא להכיר מאיזה מהם הוא, והם:

הכל והחלק,

הכלל והפרט,

הסבה והמסובב,

הנושא והמתחבר.

וזה מה שנדרוש ראשונה בנושא לדעת אם הוא כל, ואם הוא חלק, אם הוא כלל או פרט, אם הוא סבה או מסובב, אם הוא נושא או מתחבר."



כל וחלק – כל הוא מה שמחובר מחלקים שמהם נבנה.

כלל ופרט – הפרטים הם הנמצאים כל אחד בפני עצמו, כגון איש מן האנשים, עוף מן העופות וכיוצא בזה (הם פרט מתוך כלל אבל לא חלק שצריך עוד חלק כדי להרכיב משהו).

סיבה ומסובב – המהר"ל על עילה ועלול (המהר"ל משתמש גם במושגים סיבה ומסובב באותה משמעות): "אמנם ביאור זה כי הדבר שהוא סבה אל מציאות דבר אחר הוא ג"כ סבה אל קיום מציאותו. ואל יקשה לך כי הנגר הוא סבה לבנין הבית, ועם כל זה בהעדר הנגר ישאר הבית קיים. דבר זה אינו, כי אין הנגר סבה לבית רק שהוא מקרב העצים יחד, ודבר זה הנגר פועל לא עצם הבית והבית נעשה מן הנגר במקרה. אבל דבר שהוא סבה בעצם אל מציאות דבר אחר כל שכן שהוא סבה לקיום שלו שהרי היה סבה שיהיה נמצא וכן גם כן הוא סבה לקיום שלו ודבר זה מבואר במופת".

נושא ומתחבר – נושא ונשוא (כמו חום שמתחבר לאש).




"והנה כפי מדריגתו כן יבחן בו הבחנות, אשר כפי טבעו מצטרכות להשלמת השכלתו וציור ענינו: אם חלק הוא, יבקש לדעת הכל שהוא חלק ממנו; אם הוא פרט, יחקור על כללו; אם סבה, יחקור על מסובבו; אם מסובב - את סבתו; אם מתחבר, יבקש על נושאו.



ויחקור כמו כן לדעת איזה מין ממיני המתחברים הוא, אם קודם, אם נמשך, ואם מתלוה, אם עצמי ואם מקרי, אם בכוח ואם בפועל, כלן הבחנות לא ישלם ציור ענין זולתם."



קודם ונמשך – מי הגיע ראשון.

עצמי ומקרי – העצמי הוא מיוחד לנושא לפי צורתו העצמית ונמצא בו על הרוב (כמו חום לאש), המקרי הוא שאינו מיוחד לו ואינו נמצא בו אלא במיעוטו (כמו הצבע הלבן לבגד).

בכח ובפועל – בכח הוא כל זמן שהנשוא בנושא בהכנה לבד ואינו במעשה, בפועל הוא כשהגיע למעשה, כגון האדם שיש בכוחו לכתוב אף בשעה שאינו כותב בפועל.


"ועל הכל יתבונן על טבע הענין, לדעת אם הוא מוחלט או מוגבל."


מוחלט ומוגבל – המוחלט הוא שיתחבר לו מתחבר בלי שום גבול ותנאי (כמו החום שמתחבר תמיד לאש), המוגבל שיתחבר לו המתחבר לפי ענין אחד או הבחנה אחת (כמו הלובן לכושי שעיניו ושיניו אינן שחורות).



"ואם מוגבל הוא, יחקור על גבוליו, כי אולם כל ענין אמיתי ישוב כוזב אם ייוחס לנושא בלתי הגון לו, או אם ילקח שלא בגבולו."





לכולנו ברור שאם נעבור את הגבול שבין המדרכה לכביש אנחנו נידרס, או שאם נעבור את הגבולות של המינון תרופות שנתן לנו הרופא אנחנו ניפגע, אבל לא תמיד ברור לנו שגם הגבולות הרוחניים הם החלטים וברורים וחשובים מאוד, ואם עוברים עליהם זה גם גורם נזק רוחני (או גשמי במקרים מסויימים).


"ואמנם צריך שתתבונן, שהנה מספר הפרטים עצום מאד מהכיל אותם שכל האדם, וא״א לו לדעת כלם. ואולם מה שראוי לו שישתדל עליו הוא ידיעת כללים, כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה, וכשישיג כלל א׳ - נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים; ואעפ״י שלא הבחין בם עדיין ולא הכיר היותם פרטי הכלל ההוא. כי הנה כשיבוא א׳ מהם לידו - לא יניח מלהכיר אותו, כיון שכבר ידוע אצלו הענין הכללי אשר א״א להם היות בלתו. וכן אז"ל: "לעולם יהיו ד״ת בידיך כללים ולא פרטים" (ראה ספרי האזינו ב).

אך מה שיצטרך בידיעת הכללים - הוא הדעת אותם בכל גבוליהם ובחינותיהם, וכמו שכתבתי למעלה. ואפילו דברים שנראים בתחלה נעדרי התולדה, צריך שתשמור אותם, ותשית להם לבך ולא תהיה בז להם, כי אין לך דבר קטון או גדול בכלל שאין לו מקום תולדה בפרטים. ומה שלא יוסיף ולא יגרע בקצת הפרטים, הנה יוליד תולדה רבה בזולתם, ובהיות הכלל כלל לכלם, צריך שיהיה בו מה שיספיק לכולם. ע״כ צריך שתדקדק בזה מאד, ותתבונן על ענינם ועל יחסיהם וקשריהם בדקדוק גדול, ותבחין יפה יפה המשכם והשתלשלותם, איך נמשכים ענין מענין מן הראש ועד הסוף, ואז תצליח ואז תשכיל."



הרב קוק (אורות הקודש א', מ"א): הרוחניות סוקרת הכול ביחד, להבדיל מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה בפרטים, ובקושי מקבצת אותם לכלל מאוחד".

כותב הרמח"ל באדיר במרום שכדי להבין את האמונה איך העולם נוצר ומונהג מראש ועד סוף צריך ללמוד את השתלשלות הקבלה.

אדיר במרום (תנא רזא דרזין) : "... הנה כתיב 'אל אמונה ואין עול' (דברים לב, ד). והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים - והכל באמונה, לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש. ונמשך מראשית הכל, כי שָׂם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שָׂם כל עניני העולם - להיות שולטת או זו או זו לפי המעשים...

והנה זאת היא אמונתינו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל...".

יום שלישי, 29 באוקטובר 2019

דרך השם - שיעור 1 – אמונה קבלה ורבינו הרמח"ל



לשמיעת השיעור לחץ כאן.



חשיבות לימוד אמונה:


דעת תבונות סימן לו': "כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה. והוא הענין מה שנתבאר בכתוב (דברים לב,לט) "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל"... והיינו שבהיות שהוא ית"ש אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית' חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו (סנהדרין סז.), "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים". שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה, הנה כשהוא רוצה - מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח"ו, כמ"ש במדרש (איכה רבה, ב,ב) שהיו אומרים לירמיהו, "אנא מקיף לה מיא אנא מקיף לה אשא", הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו!

אנחנו אנשים מאמינים נכון? אז מה התשובה לכל השאלות האלו:

אם יש אלוהים אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
למה אלוהים לא מדבר איתי?
מי אמר שאלוהים חושב עלינו טוב ורוצה רק את טובתנו?
אם ה' הוא טוב גמור וברא את העולם כדי להטיב לנו למה לפעמים רע לי?
אין שום הוכחה או דרך להוכיח את קיומו של אלוהים?
למה בכלל צריך את עם ישראל מה תפקידו במציאות?
עם ישראל הוא עם קדוש? הוא מלא בעבירות וכפירה...
מי אמר שאנחנו עם סגולה? ולא, זה שכתוב בתורה לא משכנע אותי...
אם אנחנו העם נבחר איך היסטורית אנחנו העם שסבל הכי הרבה צרות?
אני אהיה אדם ערכי וטוב למה צריך לשמור תורה ומצוות?
מהיכן יודעים שהתורה מהשמים?
את דבר ה' אני מקבל אבל חז"ל הוסיפו מצוות והרי הם אנשים כמוני והפירוש שלהם אנושי לגמרי ולמה שאני ישמע להם?
אם התורה אמת, למה יש כ"כ הרבה מחלוקות? ולמה אני צריך ללמוד את כולם הרי אם יש ארבע דעות אז בטוח שלוש מהן שקר גמור...

אם אני לא יודע את כל התשובות האלו, יש לי בעיה, לא בעיה באמונה הפנימית שלי, אלא בעיה באמונה השכלית שלי...
את האמונה הפנימית אני לא יכול להעביר לאף אחד, אני לא יכול ללמד אותה את הילדים שלי, אני לא יכול לענות תשובות לכופרים מבחוץ ובתוכי... ובכלל מאוד מאוד קשה לעשות מצוות ופרטי מצוות כשלא מבינים למה...
לכן צריך אמונה פנימית אבל גם אמונה חיצונית שכלית מסודרת!

חשיבות לימוד הקבלה:


תיקוני הזהר תיקון מ"ג: "בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ''ר יָבֵ''שׁ, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (שם ה), בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ וְאִיהִי יַבָּשָׁה, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א,כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.
וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גָן, וַוי לֵיהּ טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא".

[תרגום: תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה, בְּרֵאשִׁית, שָׁם אֲתַ''ר יָבֵ''שׁ, וְזֶהוּ נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.
וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.]

הקדמת מהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות:

"אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי?
ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר א' הובא בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו ... ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ...
... ת"ח כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ת"ח מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד דלא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עילאה אע"ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשים טובים לית אנת כדאי למעיל הכא צאי לך וכו' ... ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחי ליה לבר ולא עיילא וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחותא כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו' וארי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין טבין אית ליה בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ"ל.

הרמח"ל כללי מלחמות משה (כלל א - הצורך בחכמת האמת):

"תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו, שכן כתוב, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב, כמו שנאמר בפירוש "והשבות אל לבבך", ומה הוא זה שיש לנו לדעת – "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל" וכו'.
אם כן, שני דברים צריכים אנו לדעת, שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהג הכל, בין בעליונים בין בתחתונים; והשני – שאין אחר ח"ו, והיינו לדעת אמיתת יחודו ית"ש.
שני הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם? ואיזו חכמה תודיעם לנו?
מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה.
ואם תאמר, להוציא ידיעת חכמה זאת מן חכמת הטבע, כמו שחשבו אחרים לקרוא אל הטבעיות, "מעשה בראשית" – אינו כן ודאי שהרי גם כופרי ההשגחה יתבוננו על הטבע. אדרבה, הם האומרים, עולם כמנהגו נוהג והולך.
ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצוה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה.
ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת, כי היא המגלה ומודיעה ענין זה האמיתי של ההשגחה וכל התלוי בזה, והיא תודיע יחודו ית"ש בכל הצדדין שאפשר לחשוב, כי כל ענינה הוא רק זה – להודיע היחוד העליון ב"ה כראוי, ולהודיע שכל מה שהיה ושהווה ושיהיה – הכל מושגח מאתו בהשגחה פרטית, ולפרש דרכי ההנהגה הזאת, ולפרש על פיהם את כל המעשים, פירוש – הבריות שבעולם וכל המעשים אשר נעשו בהם מן היום הראשון עד הסוף שבהם.

שנית – אפילו לא היינו מצווים על זה, היינו צריכים ללכת אחריה כדי להשקיט רעיוננו, ולהיות אורחנו ברור לעינים, להיות ניצולים מן היצה"ר ומן המבוכה הרעה שלו. הנה מה שמשים היצה"ר לנגד עינינו תמיד הוא להראות שהעולם הולך תוהו ובוהו ובמקרה, כאילו לית דין ולית דיין. וכבר אסף שלמה המלך ע"ה כל הדברים הסובבים את בני האדם בספר קהלת, שהתחיל שם, "הבל הבלים", ושראה כל עניני העוה"ז וכל הטעיות של בני האדם שהולכים חוץ מן הדרך הישרה הרבה, והכל לפי שאין יודעים האמת על בוריה. הנה לפי הנראה לעינים – כל המרבה להשתדל בסחורה הוא המעשיר, ואשר לו הכסף הוא המכובד. וכבר נראים לאלפים ולרבבות עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים כעבדים אחריהם, ותופשי התורה שפלים ונבזים, ואומות העולם עומדים בשלוותם, וישראל דחופים וסחופים באורך הגלות, אין איש שם על לב, והם בדיוטא התחתונה, ואין מתעורר לתשובה, והתורה נשתכחה מישראל.
אמת, שעל כל זה נאמר "וצדיק באמונתו יחיה". אך אם תמצא חכמה אחת שתבאר כל אלה הדברים בביאור מספיק, מברר הכל על נכון, ומראה שכל זה מיד ה' לטובה, ומראה איך הוא כך, בלימוד ברור ומתוקן – המעט יהיה תועלתה ? הלא נרדוף אחריה בכל מיני רדיפות.

ושלישית – העבודה אשר אנחנו עובדים להקב"ה. אמת, שכבר נראה שלא לבקש טעם על המצוות, אבל לעשותם כמאמרם בעינים סתומות. אך תראה שאי אפשר לשכלי אנשים לעשות דקדוקיהן של מצוות, שנראים דברים שאינם חשובים כל כך. וכבר אמרו רז"ל "דברים שעומדים ברומו של עולם ובני האדם מזלזלים בהם". וכי כבר לא פקרו המינים די והותר על דבר חז"ל, אם נגע גוי ביין נעשה סתם יינם; האוכל שלש סעודות בשבת ניצול וכו'; והאומר תהלה לדוד בכל יום מובטח וכו'; הלולב צריך לנענעו דוקא לו' קצוות העולם, ובאותו הדרך שלמדונו חז"ל, והרי התורה לא אמרה אלא "ולקחתם לכם ביום הראשון", וכאלה אין מספר.
ודאי הוא שלכל הדברים נתנו חכמים טעמים, אך לבות בני האדם הרוצים להתחכם אינם עומדים על זה, וחכמת האמת היא המבררת כל אלה הדברים, ומראה העבודה מה היא, וכל דקדוקיה עד היכן מגיעים, ואיך כל הדבר הקטון כאן למטה בארץ הולך ומרחיב למעלה ומרעיש כל העולמות. אז ישים האדם אליו לבו, ובודאי זו כל תועלת החכמה הזאת"!

הרב קוק אורות הקודש (א', קכב-גילוי הרזים בדור האחרון): "לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות. וירידה זו בעצמה, שהביאה את הכרח ההשתמשות באמצעי נשגב זה, היא היא העליה". 

הרב קוק אורות הקודש (ח"א, דף ז'): "עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם".

הרב קוק אגרות הראי"ה (ח"ב, אגרת תפ"ג): "אמנם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרוא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה!

האדמו"ר מקאמארנא (ר' יצחק אייזיק סאפרין) כותב (נוצר חסד אבות ד,כ): "לו עמי שומע לי, בדור הרע הזה שהמינות גובר היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים הזהר והתיקונים להגות בה, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים".

מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל: "היום אחרי רשב"י אפשר לגלות הכל לכולם!!! צריכים לחזור לאמת וללמד בגיל 9 בת"ת עץ חיים וכל המפרשים!!! (ככה יתרגל ללימוד ולא להגשים את הדברים כי גדל עם זה מגיל קטן).


קצת על מחבר הספר - רבינו הרמח"ל:


-נולד בשנת תס"ז (1707) בפדובה שבאיטליה ונפטר בארץ ישראל בשנת תק"ו (1746).

-מנוחתו כבוד בטבריה, אצל התנא רבי עקיבא (תיקן את ה-40 שנה שר' עקיבא היה עם הארץ).

-בארבעים שנותיו הספיק להנחיל לנו ירושה גדולה - כמאה ספרים וחיבורים על הקבלה, האמונה, המוסר, ההיגיון, השירה, ועוד. האישיות הנפלאה הזו, רבת הפנים, גילתה לנו את סוד הנהגת העולם ותכליתו. רמח"ל חיבר את ספריו בסגנון הזוהר והאר"י.

-בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס, ובגיל שבע-עשרה כבר היה בקיא ישר והפוך בזוה"ק ובכתבי האר"י על בוריים.

-בגיל 19 נתמנה להיות ראש ישיבה.

-בראש חודש סיון ה'תפ"ז חווה הרמח"ל התגלות של "מגיד" שגילה לו סודות ורזין רבים. הרמח"ל תיאר התגלות זו (אגרת טו'): "ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ״ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על עגין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל ־ הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב״ה אותי לכלי כאשר חפץ.

אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ״ז, בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.

ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאול גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מטט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה (סמוך על ידיי על השולחן מפני כח ההשראה). ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.

ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר״י זלה״ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צֻויתי לכתוב. ואני גלה לי תהילה לאל המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר״י סתומים מאד ובפרט ענין הקשיא איך קו הא״ס יעבור בתוך עשיה".

-אדם הראשון אמר עליו (בתיקונים חדשים): "קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר... אנת אע"ג דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר ביה "ואתה פה עמוד עמדי". ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה על ידך וכו'...".

-אליהו הנביא אומר עליו (תיקונים חדשים לרמח"ל, סוף תיקון ט"ל): "רבי רבי, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד,ז), דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא – במחשכים הושיבני (איכה ג,ו), השתא – והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא, בזימנא דפורקנא אתקריב. בה, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט,א) בהאי חיבורא").

וכן בזהר תניינא (ויצא): "רבי רבי, זכאה חולקך דכולהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין סתימין מתפתחין לגבך ודאי. זכאה חולקך דאילתא לא עלת קמי מלכא מיומא דאתחרב בי מקדשא כמה דעאלת השתא בגינך, בר בזמנא אחרא בימי רשב"י בוצינא קדישא. 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע' אלין רשב"י וחברוהי, אבל 'והמשכילים' תרין: חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא, לאסגאה שאר חבריא, 'יזהירו כזהר הרקיע' בתרין זהרין אלין, כל חד וחד בזהר דיליה, דכלא מלה חדא, דא שירותא, דא סיומא"!!!

רבי שמעון בר יוחאי גילה את הזוהר הקדוש, את סוד הבריאה איך השתלשל ה"יש" מה"אין", הרמח"ל גילה איך ה"יש" - כל המציאות - חוזר ומתדבק באין סוף.

-כשהתפרסם חלק זעיר מכתביו המופלאים בגאולה ובתיקון העולם, פרצה השרפה, ומלחמה גדולה וסערה לא נתנו לו מנוח עד שהוכרח לעזוב את איטליה בשנת תצ"ה (1735) לאמסטרדם (שם חיבר בין השאר גם את המסילת ישרים ודרך השם).

בשנת תק"ג (1743) עלה הרמח"ל לארץ ישראל, התיישב בעכו, ואחרי שלוש שנים עלה הט"ל (גימ' 39 שנים שחי הרמח"ל) השמימה כשהוא משאיר לנו ירושה שאין לה קץ - אור הגנו"ז.

-הגר"א הושפע רבות משיטתו בלימוד הקבלה, מסופר כי הגר"א לבש בגדי חג כאשר הגיע אליו ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום". "אור חדש הופיע על פני תבל", התבטא הגאון מוילנא בקוראו מתורתו של הרמח"ל ואמר שאם הוא היה בחיים היה הולך אליו ברגל לקבל את פניו וללמוד ממנו תורה, וכי הוא זה הרמח"ל שהשיג פנימיות בכתבי האריז"ל בהבינו את הנמשל מדבריו על אמיתתו.

-אמר גדול אחד עליו שהוא מדבר כאלו עמד ליד העולמות בהבראם״ (מתוך הסכמת הרב יואל קלופט זצוק״ל על ספר דעת תבונות בהוצאת הרב חיים פרידלנדר זצוק״ל).

-הרב ניסים פרץ זצוק"ל: "הנה המשיח לפנינו זה – זה רבנו הרמח"ל. כל מי שנכנס לספריו הוא בחינת משיח, ניצוץ של משיח. מי שתופס ולומד את דבריו מרגיש את האור של המשיח חזק בתוך הגוף שלו, ובוחל בכל הענינים של העולם, לא מחפש שום דבר, רק את המשיח ורק את הגאולה. זה הקדושה המיוחדת בספרים – שכשאדם לומד בספרי הרמח"ל, נכנסת בליבו ההרגשה האמיתית של החיים.

רבנו הרמח"ל היה איש שכלל את כל האנשים שבעולם מאדם הראשון עד האדם האחרון. למה אני אומר ככה? היו למשל, ה'בן איש חי'. ה'בן איש חי' חיבר הרבה ספרים בשם שלו, אבל בסוף ימיו אמר שהוא רוצה לחבר ספרים שאף אחד לא ידע שהוא כתב אותם, אז הוא חיבר ספר בשם שו"ת 'תורה לשמה'. הוא לא כתב את השם שלו אלא חתם בסוף כל תשובה בשם 'יחזקאל כחלי' שהוא בגימטריה 'יוסף חיים'. כלומר יש ענין לאדם להסתיר את שמו ולומר שלא הוא חיבר את הספר. ב'קל"ח פתחי חכמה' אומר הרמח"ל – מצאתי ספר ישן נושן ואני אכתוב לך פירוש עליו (מובא בסוף ספר 'דרך עץ חיים': וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת). גם הספר הישן נושן זה הוא חיבר, וגם את הפירוש זה הוא חיבר.

מה עשה רבנו נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב? עשה מליקוטי מוהר"ן תפילות. מהתורה – עשה תפילות. מי הראשון שעשה כאלו דברים? 'תקט"ו תפילות' של רבנו הרמח"ל! מכל תורת היחוד שלו הלך ועשה תפילות. כל התורה המיוחדת של רמח"ל, ענין גילוי היחוד. זה לא היחודים שכתובים ב'שער רוח הקודש' של האר"י, זה יחודים שהוא חיבר אותם בעצמו לפי התורה של הענין של גילוי היחוד, ועשה מהכל תקט"ו תפילות. כלומר רבנו הרמח"ל זה גם משה רבנו. זה גם רבי שמעון בר יוחאי – יש לו (לרמח"ל) ספר 'זוהר תנינא' וגם 'שבעים תיקונים חדשים'. גם דוד המלך (ספר 'ק"ן מזמורי תהלים' לרמח"ל). מה שאתה רוצה. רבנו הרמח"ל כלל את כולם, ממשה ועד משה לא קם כמשה. כלל את כל בני האדם, מאדם הראשון עד אדם האחרון. מי זה אדם הראשון? – אדם קדמאה, מי זה אדם האחרון – משיח.

ידוע מה שכתוב בספר 'ירים משה', יש שם עדות חזקה מאד מה היתה מעלתו וגדולתו של רבנו הרמח"ל. ידוע שהבעל שם טוב הקדוש רצה להפגש עם 'אור החיים' הקדוש כדי להביא את המשיח. והוא היה אומר כשאני עושה עלית נשמה למעלה לשמים, ברוך השם אני מקדים את כל הצדיקים שבדור, כשאני יורד, אני רואה אותם מתחילים לעלות. חוץ מהמערבי הזה, רבי חיים בן עטר, שכשאני עולה – הוא כבר יורד, הוא קל רגליים. הבעש"ט היה אומר שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, ו'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן עטר, לרוח של דוד מלכא משיחא. לכן רצה לחבר את הנפש עם הרוח, אם היו מתחברים – היו מביאים את הנשמה של המשיח.
מי זה היה? – באותו הדור של הבעש"ט ושל ה'אור החיים' הקדוש היה הרמח"ל. באותו הדור. כל אחד בקצה אחר של העולם. והנה רבנו הבעש"ט שולח מכתב לגיסו רבי גרשון קיטובר ואומר לו, לך ל'אור החיים' הקדוש ותשאל אותו אם גם הוא רואה מה שאני רואה עכשיו – שרגלי המשיח נכנסו לארץ ישראל. זה בדיוק היה באותו התאריך שנכנס הרמח"ל לעכו".

הרב משה צבי נריה (טל ראי"ה קכ"ב) מעיד על הרב קוק: "נפשו הפיוטית של רמח"ל... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים... כל אלה הביאו את הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה - עם רבי יצחק הוטנר- גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו' ".

נסיים במעשה נפלא מאד [נדפס בספר ״מעשה נסים״ (ירושלים תשכ״ו עמי כח - לד), ושם מובא שסיפור זה הוא איש מפי איש מהרב מבנדר (שבסרביה) אחיו של האדמו״ר רבי משה צבי מסוורן שהיה מקובל המעשה הזה מאבותיו ורבותיו הקדושים וככל הנראה מדובר ברבי שלמה המגיד מסוורן זצוק"ל), שהיה מפסח אל חודש תשרי של שנת ת"ץ]:

פעם אחת בחול המועד פסח ביקש רמח"ל מתלמידו לבחור עשרה אנשים לעבוד במסירות נפש ממש עבור כלל ישראל, כדי שיוכל להתחיל עמהם ביחד לעבוד על ביאת משיח צדקנו. לאחר שנבחרו עשרת התלמידים, הוא מסר להם "כוונות ויחודים שיעבדו בזה בסדר נכון עד חג השבועות ובערב החג באו לפניו ואמרו לו רבינו עשינו כל אשר צויתנו ואמר להם טוב מאד. אבל תדעו כי העבודה עד עכשיו היה רק הכנה לעבודה ומסר להם סדר עבודה חדשה עד ט"ו באב. בט"ו באב נמסרה להם עבודה חדשה עד ראש השנה, ולאחר מכן עבודה לעשרת ימי תשובה, שכל שאר העבודות היו רק הכנה לה, שכן "אם תעשו ותגמרו הסדר הזה ג"כ, אז אקווה להשי"ת שיבא משיח צדקנו". לאחר שסיימו גם את הסדר הזה אמר הרמח׳׳ל: "על יום כיפור אתן לכם מעט כונות רק תכינו את עצמכם שלא תצאו מבית המדרש כל המעת לעת של יום כיפור. כי אם יצא אחד מכם החוצה ביום כיפור אז תבוטל כל העבודה. אולם ביום הכיפורים באמצע התפילה. ובפרט בתפלת מוסף ראו איך שרוח גדולה מאד יש בעיר הרוח היה כל כך חזק עד שממש מפרק הרים ומשבר סלעים עד שרוב העיר נחרב מהרוח. לאחר תפילת מוסף פשט רמח׳ל את הטלית והקיטל שלו ויצא מבית המדרש, וכשחזר, אמר לתלמידו שלא יכונו עוד הכונות שמסר להם ויפסיקו כל הסדר העבודה מזה הענין כי עכשיו לא יבוא משיח מזה העבודה, והזהיר אותם כי אם לא ישמעו לו אזי הם כולם בסכנה חס ושלום בחינם. ומוצאי יום כיפור וכן בארבעה ימים שבין יום כיפור לסוכות בכל פעם שהתאספו יחד בכו בכיות רבות באמרם שכפי הנראה לא עשו סדר העבודה כהוגן ובאמת הם לא הרגישו שום פגם בכל סדר העבודה. כשנשאל רמח׳׳ל, במהלך שמחת בית השואבה, לפשר הדבר, אמר להם בפנים של שמחה אתם עשיתם עבודתכם על הצד היותר טוב, ואמר "תדעו שביום הכיפורים נעשה רעש בכל העולמות, שהיום יתגלה משיח לישראל, וכשנודע זה להס"מ חרד מאד ובא לפני בית דין של מעלה ושאל אותם מה זאת שפתאום נולד הדבר של ביאת המשיח, ואמרו לו איך שאני ואתם עשינו סדר עבודה הצריך לזה כל ימי הקיץ ונתקבלה תפלתינו ועבודתינו ולא יועיל לך כלום, ומשיח יתגלה בעולם לגאול את ישראל.
וטען הס׳׳מ שיתקיים מאמר חז׳׳ל שישאר רק אחד בעיר ושניים במשפחה. ואמרו לו הבית דין של מעלה יש לו רשות לתבוע זה. רק הברירה בידי הרב משה חיים שבאם ירצה שיבא המשיח אפילו על זה האופן אז יהיה כל רק להודיע לו על זה, כי באם ירצה להתעקש שדוקא יבא משיח עכשיו אזי לא יישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה.
ועוד קודם תפלת מוסף קרא אותי הס׳׳מ ולא רציתי להפסיק. רק אחר מוסף יצאתי חוץ ומסר לי הס׳׳מ זה הענין והחלטתי תיכף לבטל כל הענין כי לא רציתי בשום אופן שאני אהיה הגורם שיבא משיח בזה האופן שישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה ע׳׳כ ביטלתי בעצמי כל הענין, אבל לא שחס ושלום שיהיה איזה פגם בעבודתכם.


קצת על הספר דרך השם:


מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל: ספר 'דרך השם', שהוא באמת הדרך האמיתית לדעת כל מה שאתה רוצה. בהקדמה שלו ב'דרך השם' כותב הרמח"ל דבר שאי אפשר להבין איך הוא כותב דבר כזה. הוא אומר –
"והנה על פי הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכוונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם על נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה. ותראה שורשיהם וענפיהם במדרגותם בבירור האפשרי שיתיישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים. ומשם והלאה יקל לך למצוא דעת אלוהים בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' אלוהיך אשר יתן לך"

הלשון שלו היא לשון שיש בה חריפות, לשון חזק, לשון בהירה מאד מאד, וקצרה מאד. זה כללים של אמונה, שאם תדייק בכללים האלה ותבין אותם, מכאן והלאה יהיה לך קל להבין בתורה, בנביאים, בכתובים, ובכל חלק שבתורה, ואפילו בסודות התורה – מהספר הזה תוכל להבין הכל, איפה שתלך.

חס ושלום אני לא רוצה לספר על עצמי, אני רוצה לספר על הצדיק. אני רוצה אבל לספר משהו, להראות את גדולתו של הצדיק. אני הקטן בהיותי בחור, בערך בן שבע עשרה, אני כבר לא זוכר בדיוק, הייתי גר בתל אביב, והיתה חנות של ספרים שנשרפה. היהודי הזה היה מוכר ספרי קודש, ולאט לאט התחיל למכור של חול, של בתי ספר. לאט לאט גם הכניס עיתונים ואני לא יודע עוד מה. בקיצור היתה שרפה ואז זרקו את כל הספרים. ואני בדיוק עובר שם, בא מהישיבה הביתה, ואני רואה ספר שכתוב עליו 'דֶּרֶךְ אֲדֹנָי' בניקוד. ככה כתוב. מונח על הרצפה. אז אני כ"כ נבהל, איך יכול להיות?! שם השם על הרצפה?! פחדתי להרים. אמרתי אולי זה ספרים חיצוניים, שם השם? מנוקד? אתם יודעים יש ספרים של כל מיני... אני לא רוצה להזכיר אותם פה. אז בהתחלה פחדתי, אבל אמרתי אני ארים בכל אופן, מה אני רואה? – כתוב "רמח"ל". רמח"ל אני מכיר – 'מסילת ישרים'. 'מסילת ישרים' זה הספר היחיד של הרמח"ל שידעתי. לא ידעתי שיש לו עוד ספרים. עוד לא ידעתי מה שאני יודע היום, עוד לא ידעתי כלום. 'מסילת ישרים', פשוט אמרו ללמוד את זה, אבל לא ספרו לנו על הרמח"ל.
בקיצור, לקחתי את הספר הזה. ומורי ורבותי, הלואי והיום ידעתי את הספר כמו שידעתי אותו אז. לא עזבתי את הספר הזה. למדתי בו יום יום. קראתי אותו, וחזרתי וקראתי אותו, עד שידעתי אותו בלשון שלו, כמעט בעל פה. הספר הזה שינה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. כולם יודעים למשל מה זה 'תחית המתים', מה עומד ב'תחית המתים'. אבל זה אמונה שתמיד בתוך הראש. אבל מה זה בכלל 'תחית המתים'? מה זה? מה זה משיח? בשביל מה צריך משיח? יש לנו עולם הזה, וקיבלנו תורה ומצוות, והולכים לעולם הבא, וזהו. בשביל מה צריך משיח? מה זה 'תחית המתים'? ועוד הרבה דברים, שאלות שאדם יודע אותם אבל לא מבין אותם, וזה מפריע לו באיזשהו מקום בעבודת השם. ב'דרך השם' – כל העניינים בהירים, ברורים! זה כללים עצומים של אמונה ע"פ סודות איתנים!

למי שמבין, הספר הזה הוא תרגום במילים שאתה מבין, של כל ה'עץ חיים' וכל כתבי האר"י. הוא פשוט תרגם את זה לכל אדם שלא יכול ללמוד את כתבי האר"י, הנה הכל, קח, קח את הכל כבר מפורש ומבואר איך לעבוד את השם. איך להבין. זה ספר עצום.

הרב שריקי ראש מכון רמח"ל: "הקיצור והסיכום של כל תורת הקבלה, של כל תורת הנסתר, של כל הזהר וכתבי האריז"ל וכתבי האגדות, מה שאמרו הקדושים התנאים ראשונים ואחרונים – כולם מובאים בספר הזה!

אדם שלא יודע את הספר הזה צריך לחשוש באמונה שלו, ולבדוק אם אמונתו שלמה.

הספר דרך ה' מתחלק לארבעה חלקים:


חלק א: יסודות המציאות (הא"ס, הצמצום, הקו, ההטבה והספירות) הבורא, הבריאה, הנבראים, הרע, האדם.

חלק ב: השגחה עליונה (כל הפרצופים העליונים המתחלפים בהשגחה עלינו).

חלק ג: תורת הנפש (הצל"ם וחלקי הנפש, פעולות הנפש ומקריה כגון נבואה ורוח הקודש).

חלק ד: עבודת ה' (תורה תפילה מצוות ומטרתם - תיקון העולם).







אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: