פרשת שופטים - שיעור - מלך סנהדרין כהן ונביא

מלך סנהדרין כהן ונביא

[מבוסס על הטללי חיים]

סנהדרין – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".

מלך – "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ".

כהונה – "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם".

נבואה – "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ".

ארבעה גופים המרכזים את הקומה של עמ"י בגאולה!

כדי שתהיה גאולה שלימה אנחנו צריכים שכל אחד מהגופים האלו יתפקד בשלימות!

בגלות היינו במצב זוועתי, מלכה ושריה בגויים אין תורה , ואין נבואה, ואין מלכות, ותפילה, וחילול שמו יתברך, פוגרומים והתבוללות. נשארנו רק עם ד' אמות של הלכה.

לפי האריז"ל מכל העשרה אורות של המלכות נשארת רק הנקודה התחתונה בגלות וגם ממנה יונקים החיצונים.

הרב קוק (אורות, אורות התחיה ז): "ממעמקי הגניזה של הנשמה נקח את האור אשר יחיה את העם כולו, להעמידו על רגליו. כח החיים הולך הוא ומתגבר, הוא פורץ לו את נתיבותיו, אבל אנו צריכים לחקר את תכנית רוחו. השאיפה לרוח הקודש עליון, רוח הקוחש המתדמה לרוח גבורים אזורי כח אלהים שהיה לנו בימים מקדם, בעת אשר הכירה האומה את עצמה בגלוי, היא מתגברת והולכת... האידיאלים שבמקור ישראל הולכים ומתגלים, מחיים הם את הרוח המוכן לקבלם בעצם רעם גבורתם, והם דורשים את תפקידם לכונן עבורם כלים, כלים רבים, נשמות בריאות של דור רענן, יושב על אדמתו ואזור בגבורת ישע ימינו. המקדש, הנבואה והמלכות וכל תכסיסיהם , שולחים אלינו את קום, את אורם הזרוע בארץ חיים. קרנים מידם לנו, גלי אורותיהם מכים על עפעפינו, הסגורות בכל משך זמן הגלות הממסמסת את הכל. הננו נקראים להכון לקראת האור הגדול הזה, לדעת מה אנו ומה תפקידנו, מה נשמתנו בכל איתנותה דורשת מאתנו... בשביל כך אנו חיים וקימים, נלחמים ומנצחים".

נרנח"י (כנגד א"ק אבי"ע, שם הוי-ה).

שער הגלגולים (הקדמה א): "ונתחיל מ"ש חז"ל כי חמשה שמות יש לנפש, וזה סדרם ממטה למעלה, נפ"ש, רו"ח, נשמ"ה, חי"ה, יחיד"ה. ואין ספק כי לא נפל קריאת השמות הנזכרות, במקרה ובהזדמן. אמנם דע, כי האדם עצמו, הוא הרוחניות אשר בתוך גוף, והגוף הוא לבוש האדם, ואיננו האדם עצמו. וכמש"ה על בשר אדם לא ייסך, וכנזכר בזוהר פרשת בראשית דף כ' ע"ב. ונודע כי האדם מקשר כל ד' עולמות אבי"ע, ולכן בהכרח הוא שיהיו בו חלקים מכל הארבעה עולמות, ואלו החלקים כל חלק מהם, נקרא בשם אחד מן החמשה שמות הנז' שהם נרנח"י כמו שיתבאר. ולא ברגע אחד זוכה לקחת כלם, רק כפי זכיותיו. ובתחלה נוטל חלק אחד הגרוע שבכלם, והוא הנקרא נפש. ואח"כ אם יזכה יותר, יקח גם את הרוח... דע, כי כל הנפשות הם מעולם העשיה בלבד, וכל הרוחות הם מעולם היצירה, וכל הנשמות הם מעולם הבריאה. אמנם רוב בני אדם, אין להם כל החמשה חלקים, הנקראים נר"ן וכו', רק חלק הנפש בלבד, אשר היא מן העשיה. אבל גם בזה יש מדרגות רבות, והוא, כי הנה העשיה עצמה, נחלקת לחמשה פרצופים, הנקראים - א"א, ואו"א, וזו"ן. והנה האדם טרם שיזכה להשיג רוחו, אשר מעולם היצירה, צריך שיהיה שלם בכל חמשה פרצופי נפש העשיה".

גם לשכינה יש נרנח"י:

נפש – מלך: עולם העשיה מוסדות הציבור, הנהגה גשמית, כלכלה וביטחון, מטבע ומסחר, בנייה ואדמות.

הנפש נקראת בזוה"ק "שיתופא דגופא (תיקונ"ז יד:). המלך חייב להשתתף עם כל תיקוני הגוף, לאחד בין כולם ולחברם.

זה מה שעשינו עד עכשיו עם הייבוש ביצות ובניית הצבא העם והמדינה.

הסכנה של המלך היא שיהיה גאוותן ויתחיל קשרי הון-שלטון ויאבד את כל התפקיד שלו.

לכן המלך חייב להיות מחובר עם התורה ועם התלמידי חכמים!

ח"ו שלא יהיה מלך ככל הגויים, אלא מלך יהודי מאמין וכפוף לתורה ולקב"ה.

לכן הוא חייב להיות מחובר עם הרוח-התלמיד חכם.

רוח – סנהדרין: עיני העדה, מורי ההלכה וההנהגה.

זה שאין סנהדרין עדיין זו הסיבה היחידה שיש כל כך הרבה מנהגים ועדות.

המלך דואג לחיי הגוף, הסנהדרין דואגת למטרה למענה הגוף קיים!

הקב"ה דואג בזמן האחרון לקיים מפגשים מאולצים בין עולם הרוח ועולם המעשה כדי שאנשי הרוח לא ישכחו את אנשי המעשה ושאנשי המעשה לא יהיו נגד אנשי הרוח (התנתקות, צוק איתן, גזירות גיוס וכו').

בעגלה ערופה רואים שזקני העדה תלמידי החכמים הם אלו שאחראים על העם!

נשמה – כהנים ומקדש: הנשמה כולה קודש לעומת הנ"ר, היא כח הרצון הפנימי הטהור.

זה התורה לשמה! זה הכח של למסור את הנפש!

בית המקדש זו נקודת הנשמה והקודש הלאומית!!!

הכהנים קשורים לעם ישראל (אורות התחיה ד).

גם הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית.

החיה- סוד המקיף – הנבואה: המקיף מתגלה רק ע"י ביטול הכוחות של האדם לא ע"י עבודה.

זה כבר מה שמגיע מלמעלה מהקב"ה!

זה אורו של משיח!!!

עכשיו בעמ"י אנחנו בניצוצי אורה של קומת הנשמה!

ואפשר להתחיל לחלום על בית המקדש כמו שרואים מסביב את ההתעוררות לכך.

הרב קוק (איגרות הראי"ה רסו') – איך הכל מתחבר ומתחילים ניצוצי חיה-משיח: "כל מגמתי ב"דרך התחיה" היא לשום קו מבדיל בין ההזרמה הנשמתית, שהיא נותנת חיים עצמיים, המסוגלים לאומה בריאה בכל חילה ועז שאיפתה, ובין ארחות הלמוד הנקנים ע"י הדרכה איטית, ברוח של שינון ושימור של ענינים נלמדים, הנשמעים מפי הורים ומורים.

ימי התקופה הראשונה, מיציאת מצרים עד חורבן הבית הראשון, היו שלשלת ארוכה של הזרמה זו. אין לנו לפנות אל הצורה התרבותית של האומה, מצד למודיה וחינוכה המעשי, שזה היה פעמים הרבה בשפל- מצב מאד. אבל הרוח הזורם של עז-אלהים זה היה חובק את הכלל ולא נעדר גם בימי הירידה כ"א בהפסקות קטנות.
אלא שאין רוח אלהי זה, הנתון כמו סגולה מתנה, גומר את תפקידו רק לפי אותו הערך אשר יעובד ע"י שכלול לימודי, אבל השכלול הלימודי, הבא בסילוק רוח-הקודש, הוא צעד לנסיגה לאחור, אע"פ שיש בו כמה מעלות טובות. וזהו יסוד הבית השני, שהיה מסולק שכינה ורוח-הקודש וממולא באור תורה וחכמה.

עכשיו רוח התחיה מתרוצצת בקרבנו, מפני שנטיות אלו  השתים כבר דורשות את תפקידן, ואנו חייבים להחלץ חושים לסול את הדרך לרוח-הקודש, לגילוי אליהו, להופעת הנבואה, כשימלאו התנאים החיצונים יחד עם הדרכת התלמוד והחינוך המודרג, אשר עד כה היו עומדים במצב של ניגוד זה לזה. וכל המסתכל בארחות החיים ודרישותיהם בארץ ישראל ובמהלך כנוס הגליות, והצעדים ההולכים לעומת העתיד הגדול שיש בו, ישכיל שאין דברינו אלה חזון רחוק ולא השערה פורחת כ"א דבר מאומת לקוח מגופם של החיים, כמובן ע"י סקירה עמוקה והרגשה חודרת בתוכיותם היותר עצמית ופנימית".