פדיון הבן

פדיון הבן

פניני הלכה: מה פשר שאלת הכהן את האב – במה אתה רוצה יותר, בבנך או בחמשת הסלעים, וכי היכן מצינו שהברירה ביד האב להחליט? 

הרי הלכה פסוקה, שגם אם האב אינו רוצה לפדות את בנו, ורוצה להניחו ביד הכהן – אינו רשאי. מפני שגם לפני הפדיון, הבן אינו שייך לכהן. 

פירש בעל 'ערוך-השולחן' (יו"ד שה, לו), שלולא הפדיון, היה הבן הבכור צריך להיות מיועד רק לעניינים שבקדושה, משום שכאשר ניצלו בכורי ישראל ממכת בכורות במצרים, יועדו לעבודת ה', עד שאסור להם לעשות דבר שאינו בקדושה.

זה מה ששואל הכהן את אבי הבן, מה אתה מעדיף יותר, את בנך בכורך שיוכל לנהוג ככל האנשים העוסקים במלאכתם ותפדהו על ידי חמישה סלעים, או שאתה מעדיף את חמשת הסלעים והבן ייועד רק לעניינים שבקדושה.

כמובן שכל אב מעדיף לפדות את בנו כדי שיוכל לנהוג ככל האדם.

- אם אפשר טוב שיעשו הפדיון במעמד עשרה, ומצוה לעשותה ברוב עם.

- קודם הפדיון יכוין האב שבא לקיים מצות עשה מן התורה לפדות את בנו בכורו. ויש שנהגו לומר ''לשם יחוד''.

- יש נוהגים שאחר הפדיון הכהן לוקח כוס של יין בידו, ומברך ברכת הגפן, וטועם מעט, ואחר כך מברך על ההדס, בורא עצי בשמים, ואחר כך מברך (בלא שם ומלכות): ברוך אשר קידש עובר במעי אמו, ולארבעים יום חלק איבריו רמ''ח איברים, ואחר כך נפח בו נשמה, שנאמר ויפח באפיו וגו', עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידין סככו, שנאמר, עור ובשר תלבישני, ומנה [וצוה] לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו, וזימן לו ב' מלאכי שרת לשומרו במעי אמו, שנאמר, חיים וחסד עשית וגו'.

- מנהג ישראל לערוך את פדיון הבן בשילוב סעודת מצווה, עם לחם הראוי לברכת המוציא (אין צורך בלחם משנה). כמו"כ נהוג להביא לסעודה זו יין.

- את התינוק נהוג להביא לטקס כשהוא מונח על כרית וכדומה, כשהוא לבוש בבגדים חגיגיים ומעוטר בתכשיטים.

סדר פדיון הבן

לוקח הכהן את הילד ושואל לאביו:

בִּנְךָ זֶה בְּכוֹר הוּא? 

ויענה: כֵּן. 

אומר לו הכהן:

מַאי בָּעִית טְפֵי, בְּבִנְךָ בְכוֹרֶךָ אוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים דִּמְחַיַּבְתְּ לִפְדּוֹת בָּהֶן? 

עונה האב: בִּבְנִי בְּכוֹרִי. 

אחר כך ישאל הכהן לאם הילד:

בְּנֵךְ זֶה בְּכוֹר. שֶׁמֶּא יָלַדְתְּ בֵּן אַחֵר לְפָנָיו אוֹ שֶׁמֶּא הִפַּלְתְּ? 

היא עונה: זֶה בְּנִי בְכוֹרִי לֹא יָלַדְתִּי וְלֹא הִפַּלְתִּי לְפָנָיו.

אחר כך יאמר הכהן:

זֶה הַבֵּן בְּכוֹר הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃ כְּשֶׁהָיִיתָ בִּמְעֵי אִמֶּךָ הָיִיתָ בִּרְשׁוּת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבִרְשׁוּת אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. עַכְשָׁיו אַתָּה בִּרְשׁוּתִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְאָבִיךָ וְאִמֶּךָ מְבַקְּשִׁים לִפְדּוֹתְךָ שֶׁאַתָּה בְּכוֹר מְקֻדָּשׁ, שֶׁכֵּן כָּתוּב: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַדֶּשׁ־לִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כׇּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא.

אחר כך יטול האב את הכסף או שוה כסף בידו ויאמר:

אֲנִי רוֹצֶה לִפְדּוֹתוֹ שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אַ֣ךְ ׀ פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא.

לפני הברכה יאמר האבא לשם יחוד:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"א בְּוָא"ו קֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל פִּדְיוֹן בְּכוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃ וּכְתִיב: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃ וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל־פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ וּלְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

יתן לכהן את המטבעות ויאמר:

זֶה פִּדְיוֹן בְּנִי בְכוֹרִי.

יקבל הכהן את הכסף ויאמר:

קִבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשָּׁה סְלָעִים אֵֽלּוּ בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ זֶה, וַהֲרֵי הוּא פָּדוּי בָּהֶן כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

נוהגים שהכהן מברך את הילד:

וַיְדַבֵּ֥ר (במדבר ו כב) יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם׃

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה הַבֵּן הַזֶּה לַפִּדְיוֹן, כָּךְ יִזְכֶּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה, וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּחַיֵּי אָבִיו וּבְחַיֵּי אִמּוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

פדיון הבן אחיה חיים גילבר – שילה התשע"ה

פדיון הבן אחיה חיים גילבר – שילה התשע"ה

הרב מרדכי אליהו זצ"ל: בפרשת אמור (ויקרא כב,לט-מג) אותה קוראים בשבת סוכות הקדימה התורה את הלכות ארבעת המינים להלכות סוכה כמו שכתוב: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים... בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת".

אבל את מצות סוכה מקיימים קודם, שכן אנו נכנסים לסוכה כבר מליל יום טוב ראשון, ואילו את ארבעת המינים נוטלים רק בבוקר של יום טוב ראשון?

את התשובה לומדים מפדיון הבן, אם חל יום השלושים ואחד בשבת, אין פודים את התינוק בשבת, אלא ממתינים עד לאחר השבת - כיון שלא ניתן לעשות קניין בשבת וביום טוב.

(מעיקר הדין, יכולים לתת לכהן הפודה את חמשת הסלעים של הפדיון מערב שבת, ואומר לו אבי הבן שאיננו מקנה לו את חמשת הסלעים אלא עד ליום שבת, אבל לא נוהגים לעשות כן כיון שיש בזה כעין קניין) .

קניית ארבעת המינים מתאפשרת רק קודם החג, לכן הקדימה התורה את ענין ארבעת המינים לדין סוכה.

יש עוד קשר מהותי מאוד בין פדיון הבן לסוכות:

הזהר הקדוש מסביר את עניין פדיון הבן (הקדמה יד.): "פִּקּוּדָא תְּלֵיסַר לְמֶעְבַּד פּוּרְקָנָא לִבְרֵיהּ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בַּחַיִּין. דִּתְרֵין מְמַנָּן נִינְהוּ חַד דְּחַיִּין וְחַד דְּמוֹתָא וְקַיָּימִין עֲלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, וְכַד יִפְרוֹק בַּר נָשׁ לִבְרֵיהּ, מִידָא דְהַהוּא מוֹתָא פָּרִיק לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ. וְרָזָא דָא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּכְלַל. וְהִנֵּה טוֹב דָּא מַלְאַךְ חַיִּים. מְאֹד דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְעַל דָּא בְּהַהוּא פּוּרְקָנָא אִתְקַיֵּים דָּא דְּחַיִּים וְאִתְחַלָּשׁ הַהוּא דְּמָוֶת. בְּפוּרְקָנָא דָא קָנֵי לֵיהּ חַיִּים כְּמָה דְּאִתְמָּר. וְהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא שְׁבַק לֵיהּ וְלָא אָחִיד בֵּיהּ".

תרגום: מִצְוָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה - לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן לִבְנוֹ לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בַּחַיִּים. שֶׁשְּׁנֵי מְמֻנִּים הֵם, אֶחָד שֶׁל חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל מָוֶת, וְעוֹמְדִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיִּפְדֶּה הָאִישׁ אֶת בְּנוֹ, מִיָּד הַמָּוֶת הַהוּא הוּא פּוֹדֶה אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְזֶה סוֹד שֶׁל וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, בִּכְלָל, וְהִנֵּה טוֹב - זֶה מַלְאַךְ חַיִּים, מְאֹד - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְעַל כֵּן בַּפִּדְיוֹן הַהוּא מִתְקַיֵּם זֶה שֶׁל חַיִּים, וְנֶחְלָשׁ אוֹתוֹ שֶׁל הַמָּוֶת. בַּפִּדְיוֹן הַזֶּה קוֹנֶה לוֹ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע עוֹזֵב אוֹתוֹ וְלֹא אוֹחֵז בּוֹ.

האדמו"ר מסוכצ'וב מסביר שבסוכות כולנו עוברים פדיון הבן גם כהנים ולויים J

שם משמואל (חלק המועדים - סוכות תרע"ב): "סוכה גזולה פסולה מקרא דתעשה לך (סוכה ט.). ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה עפ"י מאמר כ"ק אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בפירוש דברי הזוה"ק (ח"ג ק"ג.) כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא, היינו חלק הטוב שבאדם הסוכה קולטותו ולא החלק הרע שבו, ע"כ נפרד חלק הרע מן האדם (לצאת מדלת אחרת שלא ימצא אותך כשאתה יוצא? J), וע"כ סוכה גזולה שיש עבירה בסוכה, שוב יכול לחיות לחלק הרע אחיזה בסוכה. ודפח"ח".

בני יששכר (תשרי י'): בחג הסוכות ישנה סגולה לזכות רוח הקודש, כשיעשה יחוד הויה-אדנות יבא רוח הקודש עד אין חקר, דהנה סוכה בגי' כו-הס כמניין הויה-אדנות. וכתוב פעמיים 'סכת' חסר ופעם אחת 'סוכת' מלא כי יש אור מקיף למשפעי ואור מקיף למקבל ויש אור מקיף של שניהם ביחד כדברי האריז"ל. וזהו הפירוש סוכה של לויתן מלשון לויה וחיבור של שניהם יחד, ובגלל שזהו רוח הקודש הבא מחיבור שניהם ההבטחה היא "ונבאו בניכם ובנותיכם" שהילדים הם ה"והיו לבשר אחד" הם תוצאת החיבור".

יש לנו כאן היום תינוק מתוק שנרשם בצד החיים כמו שכולנו נזכה בע"ה בכניסה לסוכה מחר, יש לנו זוג מדהים שבהחלט זכאים להבטחה של ונבאו בניכם ובנותיכם.

ויש לנו שם מיוחד: אחיה חיים שיוצא בגי' סוכה והויה-אדנות (ע"ה).

לא נצרכה אלא לברכה שיה"ר שתירוו רוב נחת ממנו ומהילדים הבאים בע"ה ותזכו לגדלם לתורה לחופה ולמצוות בצילא דמהימנותא ובביאת הגואל בקרוב בחיי כל המשפחה אמן!