אפור אבל מדהים
במדבר[1] (ח,ב): "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת
הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
רש"י:
"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה
אז דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה
משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות".
רמב״ם (תמידין
ומוספין ג,יב): ״מהו דישון המנורה: כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר, ומקנחו,
ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה, והוא חצי לוג. וזה שהסיר, משליכו במקום הדשן
אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה. והדלקת הנרות היא הסבתם.
ונר שמצאו שלא כבה מתקנו״.
העבודה של הטבת הנרות והדישון היא
עבודה לא נעימה וקצת מלכלכת... זה מה שינחם את אהרן הכהן? מי מנחם בצורה כזאת? זה קצת
חסר טאקט...
בדיוק כאן טמון הסוד הגדול בנחמת הקב״ה
לאהרן.
זו לא חכמה
גדולה ללכת להשקות נוצצות, לגזור סרטים ולהצטלם עם חיוך לבן שיניים מחלב.
הייתי השבוע בכנס של ביטחון (ישראל דיפנס), היו שם המצאות ופטנטים מדהימים ביבשה באוויר ובים... מאוד
כיף להסתובב בכנס עם תג וחליפה ולפטפט ולהחליף רשמים...
אבל החבר'ה
שהיו שם ירקו דם במשך שנים ארוכות על כל המצאה שהם הציגו, בשבילך זה דוכן חמוד עם
פטנט מעולה ומועיל, בשבילם זה מפעל חיים...
החכמה הגדולה היא לבצע את המשימות
השגרתיות והאפורות, שהן הן הבסיס למשימות המרשימות, על הצד הטוב ביותר.
כאשר ה׳ נותן לאהרן להטיב את הנרות, הוא בעצם נותן לו את העבודה האמיתית, הוא בעצם משדר לו - אתה הכי רציני
כאן...
ברגע שמבינים את זה העבודה נראית
אחרת לגמרי... פתאום מה שאני עושה זה לא לנקות לכלוך אלא את העבודה הכי חשובה...
סגן אוריאל פרץ הי״ד אמר פעם: ״ממכלול הקוצים שנכנסו לי לגוף, אפשר להקים ערוגה של מטר על
מטר. אך אלו לא סתם קוצים - אלו הם קוציה של ארץ ישראל. ומי שחי בארץ הזאת, עליו
לקבל את קוציה באהבה״.
אפילו הקוצים נעשים אהובים יותר כאשר
הם שייכים לארץ ישראל...
הסמל שלנו
עמד פעם מהצד השני של שדה קוצים ענק והניף דגל גבוה עם שתי ידים וצעק לנו לזחול
בשביל הדגל... כולם קפצו כמו משוגעים לתוך הקוצים...
גם העבודה המלוכלכת של הדשן נעשית אהובה אם מבינים שמתעסקים כאן עם מנורת הזהב של בית המקדש בעצמה!
בחיי היום יום יש לנו הרבה עבודה אפורה, גם עבודה וגם בבית...
אבל תעצור רגע ותתבונן, אתה נמצא בראש הפרמידה של כל העולם: דומם, צומח חי מדבר מדבר
ישראל, מקיים תורה ומצוות, ונמצא בבית הכנסת עכשיו בשבת קודש...
מתוך ה6000 שנה של העולם אנחנו נמצאים
כבר בזמן מנחה של ערב שבת (עברנו את חצות וחצי של היום השישי...).
אנחנו בארץ ישראל, בתקופה של גאולה
לאחר 2000 שנה של גלות...
אפילו הקוצים כאן הם קוצים של ארץ
ישראל!
הפקק בכביש
הוא פקק בארץ ישראל, זה כמו פקק בעליה לרגל... שמחתי באומרים לי בית ה' נלך...
דמעות ותפילות של דורות שלמים ייחלו
ליום בו נוכל להיות בפקק תנועה בארץ ישראל!
ההתבוננות הזאת משנה את כל היום שלך!
זוהי הדרך הטובה ביותר לקבל את החלקים
׳הקוצניים׳ שבחיים באהבה ובשמחה.
