פסח - הכוס החמישית - "והבאתי"

הכוס החמישית - "והבאתי"

מדוע בחר בעל ההגדה לספר את סיפור שיעבוד וגאולת מצרים, דרך משקפיו של היהודי הארץ-ישראלי היושב על אדמתו ומביא את ביכורי פרי אדמתו לבית המקדש:

דברים (כו ה-ט): "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

הרי יש בספר שמות תיאור מפורט של עבודת הפרך ויציאת מצרים...?

אומר הרב חנן פורת ז"ל שאפילו אם אתה צבר ונולדת בארץ אתה צריך לראות את עצמך כאילו יצאת ממצרים...

איך היום אנחנו מביאים את עצמנו ואת ילדינו לתחושה של כאילו אנחנו יצאנו ממצרים?

הדרך הכי טובה לכך היא לתאר את הקמת המדינה לפני 70 שנה, קיבוץ הגלויות, ניסי המלחמות, צבא יהודי, מדינה יהודית, שפע כלכלי וכל הניסים האדירים הקיימים אצלנו היום מול העיניים!

כשמספרים את זה לילדים בלשון הווה הילדים מרגישים שעכשיו עכשיו אנחנו גם בתהליך של יציאת מצרים, ואם מתבוננים לעומק רואים שאנחנו בתהליך הרבה הרבה יותר גדול מהנס שקרה ביציאת מצרים!

הנביא ירמיה כותב: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם".

חכמינו בגמרא מסכימים שהניסים העתידיים בזמן שנצא משעבוד מלכויות יהיו יותר מיציאת מצרים. המחלוקת בניהם היא אם יזכרו גם את יציאת מצרים או לא. ו

יש שואלים למה הניסים שיש היום הם יותר גדולים מהניסים שהיו ביציאת מצרים?

א. במצרים יצאנו ממדינה אחת, היום אלוקים אסף אותנו מ-102 מדינות. עם 72 שפות שונות ומנהגים שונים ותרבויות שונות.

ב. במצרים היינו בגלות 210 שנה. לפני העלייה לארץ ישראל היינו בגלות 1900 שנה שבהם היינו ברדיפות נוראיות, והאחרונה בשואה נוראה, ולא שכחנו את תורתנו, את יעודנו ואת ארצנו.

ג. במצרים גזרו רק על הזכרים, ואילו היטלר גזר על אנשים נשים וטף. ניצלנו ממנו והוא כלה, כמו פרעה בים סוף.

ד. ביציאת מצרים רדפו אחרינו 600 רכב ברזל, ואנחנו מנינו 600,000 לוחמים. בגאולה הזאת עמדו מולנו 70 מליון ערבים מוסלמים מעשר מדינות, אנשי מלחמה מנעוריהם, אנחנו בקושי היינו 60,000 לוחמים לא מאומנים.

ה. ביציאה ממצרים היינו חמושים והיה לנו כסף וזהב רב מאוד. ביציאה הזו משיעבוד מלכויות היינו מדינה עניה ביותר, לא היה לנו כמעט נשק, בלי שום מטוס, עם שני טנקים בלבד, וגם אותם לא ידענו להפעיל כמו שצריך.

ו. ביציאה ממצרים יצאו רק חמישית מעם ישראל, ארבע חמישיות נשארו במצרים, כי לא האמינו למרות עשר המכות. בגאולה הזו כמעט חצי מעם ישראל כבר נמצא בארץ ישראל ומאמין בגאולת ישראל, שה' איתו.

ז. בגלות מצרים באנו לארץ שיש בה שבעת עממים והיינו צריכים להלחם איתם קשות. ביציאה משיעבוד מלכויות באנו לארץ שהמלריה והקדחת והצרעות השאירו אותה כמעט ריקה, כך יכולנו להלחם בקיימים ולהתיישב בה ביתר קלות.

ח. אלה מהגויים שהיו בכל זאת בארץ, ה' "הָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה". וברחו ברובם אל מעבר לגבול והשאירו לנו "בָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ". (דברים פרק ו יא).


ט. כשבאנו לארץ ישראל ביציאת מצרים - היו השבטים מרוחקים ומובדלים אחד מהשני, לכן שבט יהודה הסגיר את שמשון בידי הפלישתים. חלק מהשבטים נלחמו ביחד עם דבורה וברק נגד סיסרא וחלק מהשבטים הסתכלו מבחוץ. בימי פילגש בגבעה היתה מלחמה בין האחים ונהרגו שם עשרות אלפים. בימינו, למרות כל החילוקים והשפות השונות, אין שתים עשרה שבטים וכולנו נלחמים ביחד כנגד אויבינו.

י. ביציאת מצרים היה לנו מנהיג ענק, משה רבינו, שידע ללכד אותנו ולהוביל אותנו להלחם מול פרעה ולהגיע לארץ. ביציאה מהגלות, לא היה לנו שום מנהיג מקובל על כולם כבר 2000 שנה, ובכל זאת הצלחנו.

יא. ביציאת מצרים האמנו בה' רק אחרי שראינו מופתים: 10 מכות וקריעת ים סוף. היציאה הזאת מגלות באה בלי שום נס גלוי מעל הטבע, ובכל זאת האמנו ובאנו לארץ לא מיושבת.

יב. בגלות מצרים שיעבדו אותנו המצרים ורצו להרוג את הזכרים, היה קשה לצאת מהשעבוד הנפשי והתגברנו על הפחד רק אחרי 40 שנה. בגלות הזאת רצו להשמיד את כולנו, הצליחו להשמיד שליש מאיתנו, ובכל זאת התגברנו על הפחד וההשפלה וכבר אחרי 3 שנים מהשואה נכנסנו לארץ ישראל.

יג. ביציאת מצרים הסכימו פרעה וכל מצרים שנצא ומיד ביציאה חזרו בהם. עכשיו ביציאה מהגלות רוב אומות העולם הסכימו שנקים מדינה וכמעט שלא חזרו בהם.

יציאת מצרים היא דבר נצחי שרק התחיל לפני 3000 שנה, אבל עדיין לא נפסק, כדברי הרב קוק: "המפעל העצמי של יציאת מצרים הולך הוא ופועל את פעולתו, הזרוע האלהית, אשר נחשפה במצרים לגאולתם של ישראל, היא היא נטויה ועומדת בהכנת המשכת פעולתה, באין הפסק והפרעה"!

תיאור מפורט של ה70 שנה האחרונות עם השוואה אל מול מה שעברנו 2000 שנה גורם לרגליים לצאת בריקוד מאליהן...

האמת היא שיש דבר שאנחנו יכולים לעשות בליל הסדר בדיוק בשביל הגאולה הזאת! דבר שאבותינו בחו"ל לא יכלו לעשות, אבל אנחנו לא יכולים שלא לעשות!

כותב הארחות חיים מלוניל בשם הראב״ד: "גרסינן בירושלמי: ד' כוסות הללו כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים - ׳והוצאתי׳ וכו׳, ור׳ טרפון היה מביא חמישי כנגד ׳והבאתי׳", וכך מובא בכתבי יד בנוסח הרי״ף והרא״ש.

כך גם פוסק הרמב״ם (מהד׳ קאפח, הלכות חמץ ומצה ח,י): "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מ ׳הודו לה׳ כי טוב׳ עד ׳על נהרות בבל׳, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות"[1].

הרב גורן תמך בהוספת כוס חמישית לליל הסדר כנגד הפסוק ׳והבאתי אתכם אל הארץ׳. הוא סבר שיש להחזיר כוס זו אשר בטלה עם גלות ישראל: "כעת עם שחרורה המחודש של ארץ ישראל וקבוץ הגלויות לארצנו הקדושה, מן הדין להחזיר עטרת הכוס החמישית ליושנה [...] ולומר עליו הלל הגדול". (׳הקדמת הגדת הכוס החמישית׳, 23.4.1979, אר״ג, תיק הסכמות ומכתבי המלצה; שלמה גורן, ׳הכוס החמישית/ תורת השבת והמועד, עמ׳ 151-145).

הרב מניטו גם הוא הנהיג שתיית כוס חמישי, בעקבות המהר״ל והרב גורן, כך מופיע בהגדת הכוס החמישי שהוא תרגם לצרפתית.

הרב אליעזר מלמד (רביבים, כ״ז באדר ב׳ ה׳תשס״ה): "עוד לשון של גאולה נזכרה (שם ו, ח): "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". וכיוון שאין היא עוסקת ביציאת מצרים עצמה, לא חייבו לשתות כנגדה כוס חמישית...

ופירש הרב גורן זצ"ל שבשעה שישראל בגלות לא שייך לשתות את הכוס החמישית אלא רק את ארבעת הכוסות, מפני שכל קיומו של העם היהודי תלוי ביציאת מצרים, ואפילו כאשר אנו בגלות אנו קיימים בזכות יציאת מצרים, שאותה אנו מציינים בארבע הכוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה. אבל לשון הגאולה "והבאתי" קשורה לישיבת הארץ, ולכן עתה אחר שחזרנו לארץ ישראל, ואף הוקמה מדינת ישראל, וזכינו ליישב את הארץ בהחלת הריבונות שהיא מצוות "וירשתם" – יש מקום לשתות את הכוס החמישית".

רבי מנחם מנדל כשר בהגדש"פ ארצישראלית

למה כוס זו המבשרת את הביאה לארץ ישראל נקראת כוסו של אליהו הנביא?

הגר״א (בפירושו על פרשת ׳וארא׳): "והנה אנו נוהגין שמוזגין כוס חמישי וקורין אותו ׳כוס של אליהו הנביא׳. הטעם: משום דאיכא פלוגתא בגמ׳ אם צריכין כוס חמישי ולא איפסיקא הלכתא, וכשיבוא אליהו יתברר הספק. וע״כ מוזגין כוס מספק ואין שותין אותו וקוראין אותו ׳כוס של אליהו׳ כי בבואו יתבררו כל הספיקות וגם ספק זה".

תורה תמימה[2] (הערות שמות ו' הערה ה'): "ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין והבאתי אתכם אל הארץ, דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה, שהרי כמו כן תקנו לענין ולקחתי אתכם לי לעם שהוא ג"כ אינו מענין הגאולה.

י"ל פשוט מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה.

ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ ב"ב".

כוס זו נקראת על שם אליהו הנביא שאמור לבשר את הגאולה, כותב הרב קוק שאורו של אליהו הנביא שיבוא לפני הגאולה מתבטא בגאולת החומר בארץ ישראל, דבר שאנו רואים כל יום מול עינינו!

בהפטרת שבת הגדול כתוב (מלאכי ג,כג-כד): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"[3].

צח ואדום (הרב אברהם ואזאנא עמ' 383 - אליהו הנביא כהכנה לאורו של משיח):

את דמותו של אליהו הנביא זכור לטוב אשר בא לבשר את ביאת הגאולה, מבאר מרן הרב כשייכות למהלך של הופעת הקודש בחול ומתוך החול (קובץ ו,רצא):

"אליהו הנביא בעשיה, להעלות אל מרומי הקודש את כל הערכים המעשיים, וזאת היא התכונה המשיחית באמת, ובזה מתאחדים כל העולמים. ותכונת ברית הקודש לישראל, לקדש ידיד מרחם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש, להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. הרדיקליות האלהית, שלא לפסוח על שנתי הסעיפים, היא תוצאה מהשלמות האופיית, קנאת הקודש, לקשר את כל העולם הירוד, את עולם העשייה כולו, לברית ד'".

התביעה בדבר הפסיחה על שני הסעיפים, היא התביעה על כך שרואים ניגוד בין הקודש לחול ולאי אפשרות להשרות את הקודש בתוך החול.

זו עומק תוכחת אליהו הנביא זכור לטוב לעם ישראל שפונה אל החול משום שסובר שהקודש עומד בניגוד גמור לכל חיי טבע.

ואליהו הנביא מוכיחם שאדרבא אין סתירה וישנו צורך במיזוג הכוחות בהופעת הקודש בחול ובשיגוב החיים, והוא אשר יביא ויכין את הגאולה (כך מבאר השפת אמת שאליהו הנביא נקרא מלאך הברית מפני שעשה ברית בין הנשמה לגוף והצליח לרומם את כל כוחות החיים והגוף, עד כדי כך שעלה בסערה השמימה עם גופו, ולכן אין מתאים ממנו לבשר ולהכין את העולם לגילוי אורו של משיח).

גם את המדרש המתאר שאליהו הנביא יושב בכל מוצאי שבת וכותב את זכויותיהם של ישראל, מסביר מרן הרב באופן זה. דהיינו שכל ענייניהם של ישראל הם בבחינת זכויות. ואפילו בפרשת העיבור שעוברים על דבריך, פנימיות ענייניהם היא – לפניך, לצורכי הפנימיות והגאולה!!!

״...וזאת היא עבודתן של ישראל, שתהיה מוכרת באחרית הימים, וגם כעת כל האומה כולה היא עובדת את עבודתה, עבודת ממלכת כהנים וגוי קדוש, בהכרה פנימית ובאמונה נאמנה. האחדות הטהורה, דעת עליונה וזקוקה זו, מוכרחת היא לשאת בתוכה את האידיאליות הרדיקלית של כל ההויה. והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני ד׳ אלהיכם. וזכויותיהם של ישראל שנכתבות תחת עץ החיים על ידי אליהו ומשיח, כוללים את כל המעשים שנעשו על ידי ישראל מראש ועד אחרית. גם ביחיד המגיע לחסידות כתב בחובת הלבבות שסופר המעשים הטובים כותב הכל בכלל הזכיות, קל וחומר לאומה כולה, זה גוי צדיק שומר אמונים, שכל מאויה הפנימי הוא רק הרוממות של קודש העליון, שהוא מתלבש בכל שאיפת חיים ובכל מחשבה, ואפילו בכל פרשת העיבור צרכיהם לפניך, וכל קנין ישראלי, וכל אומץ פרטי וכללי, הכל אור קודש שרוי בו. אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד', מגן עזרך ואשר חרב גאותך, ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך. יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה".

בעניין גילוי כוחו של אליהו הנביא ותכונתו, מצינו בכתבי מרן הרב ביטוי לא שגרתי המתאר חזון נבואי שרואה מרן הרב לנגד עיניו, בגילוי עניינו של אליהו הנביא זכור לטוב. ובו אחוד כח הטבע ומיזוגו בקודש, מתוך הבנה שכל כוחות החיים המתגלים הינם מלאים בפנימיותם בקודש (אורות, אורות התחיה, פרק ל):

״הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלהיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע... בעצם עומק הטבע תביעה גדולה מתגברת לקדושה ולטהרה, לעדינות נפש, ולזכוך החיים, אליהו בא לבשר שלום ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש.

זכירת יציאת מצרים הולכת ונעשית לזכירת יציאת שעבוד מלכיות ההולכת ומתרקמת, והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע והוא מתקרב אלינו, הולך הוא ונכבש לפנינו ודרישותיו הולכות ומתתאמות עם דרישותינו האציליות ממקור הקודש.

ורוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם על-ידי שטף של טבע שבתוכיותו מלא הוא אש קודש".

תכונה נוספת המוזכרת בכתוב בדמותו של אליהו הנביא הינה השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. גם את תכונה זו מבאר מרן הרב כעניין של איחוד כוחות הקודש והחול, כשבאבות מאיר אור התורה והקודש, ובבנים מאיר אור הטבע הישראלי ונצרכין אנו לאחדם.

"הגאולה מוטבעת היא בטבע ישראל, היא חותם פנימי. גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. משה מאיר את אור התורה ואליהו את אור הטבע הישראלית הנקיה, קדושת הברית, המקנא לברית, מלאך הברית.

באבות מתגבר אור התורה, בבנים אור הטבע הישראלי הקדוש, וזה יוצץ באחרית-הימים בחבורם, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ומשה ואליהו יתחברו יחד באומה ובכל אחד מישראל בפני עצמו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל, אב ובנין דבית ישראל".

אין מתאימה יותר מכוסו של אליהו לייצג את לשון הגאולה החמישית - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'"![4]



בענין ההיתר ההלכתי לשתות את הכוס החמישית, כותב הרב משה צוריאל:

נציין טעם נוסף להנהיג כוס חמישית על פי דברים מאירים של הרב מנחם כשר בביאורו ל"הגדת פסח ארצישראלית" (ניו יורק, תש"י, עמ' 179 ואילך) המוכיח כי כן דעת רובם מהראשונים (שם, דף 190) כוס זו מסמלת "והבאתי אתכם אל הארץ". כן כתב שו"ת הראב"ד (תמים דעים, סי' רמה) בשם הירושלמי (לפי גירסתו) ועוד ראשונים (עיין שו"ת חזון עובדיה על הלכות פסח, כרך ב' עמ' תתע). ה"לבוש מרדכי" (או"ח סי' תפ"א) מלמד שהיא מסמלת גאולתנו העתידה הנצחית. לדעת הרב כשר (שם, דף 206) היא עידננו אנו אשר זכינו ב"ה לראשית צמיחת גאולתנו, עם כל חבלי לידה הקשים המלווים העניין. כדברי חזקיהו "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" (מל"ב יט, ג).

זו לשון הרב מנחם כשר: "והנה בזמננו אנו שזכינו לראות חסדי ה' וישועתו עלינו וכו' וקיום הבטחת "והבאתי אתכם אל הארץ", טוב ויפה לקיים מצוה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול "שבשפלנו זכר לנו וכו' ויפרקנו מצרינו" ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות" עיי"ש שהאריך.

ואם ישאל השואל: מי התיר לנו לשנות מן המנהג המקובל בעם ומובא בשו"ע (סי' תפ"א) לשתות רק ארבע כוסות?

ראשית, הרמ"א הוסיף שם ש"מי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול". ושבח ותהילה שאומרים להקב"ה שזיכה אותנו ולמעלה מששה מליון יהודים חזרו ארצה, "ושבו בנים לגבולם", ויש לנו הצלחה נפלאה נגד כל אויבינו מסביב, יום יום, "לא תהא כהנת כפונדקית?" לא יהיו מותרים כמו התאב והאיסטניס?

ובמיוחד לפי אותם ראשונים (התוספות והרא"ש) הסוברים שאיסור אכילה אחרי מצה של אפיקומן כדי להשאיר טעם של מצה בפה, נאמר רק בענייני מאכל ולא לענייני שתיה (עיין "חזון עובדיה" כרך ב' עמ' תתע"א, המביא דעות שאם ירצה חמישית, רשאי רק שיאמר עליו הלל הגדול).

ובודאי רשות יש לנו לשתות כוס זו כלשון רמב"ם (הל' חמץ ומצה, פ"ח ה"י).

ומבאר הר"ן בדעת הרמב"ם שרבי טרפון איננו חולק על חכמים האומרים שיש חיוב לשתות ארבע כוסות, אלא שמוסיף עליהם כי כוס חמישית היא למצוה מן המובחר. ואין סתירה מכל המדרשים שנתנו טעמים רק לארבע כוסות, כי הם דנים על עצם הגאולה, ואנו מוסיפים לעניין ברכת הפרנסה (כפי ביאור מהר"ל, ולכן רק בעל הבית בלבד הוא שותהו, ולא שאר המסובין) או שאנו מוסיפים כוס על שם הגאולה העתידה. ארבע כוסות הן לעניין גאולת מצרים, והחמישית היא על גאולת הנצח. ועכשיו שאנו בניצנים ראשונים של גאולת ישראל, ודאי כדאי הוא לברך את הקב"ה על כך. במיוחד יושבי ארץ הקודש, שגם למראה עיניים נתקיים בהם "והבאתי אתכם אל הארץ", ינהגו כוס חמישית.

בעל "כנסת הגדולה" אומר בהגדה שלו (הגדת פסח מעובין, אות קפב) שנוהגים לשתות כוס של אליהו בסעודה. 

דברי נגידים וכן בלשון לימודים על הגדה של פסח (המיוחסים למהר"ל) - ענין כוס ה׳ שהוא מסוגל לפרנסה:

"...לפיכך תקנו כוס ה׳ לומר עליו הלל הגדול לדעת ר׳ טרפון בשביל הזכרת נותן לחם לכל בשר כל״ח. ולדעת היש אומרים לומר עליו ה׳ רועי לא אחסר. והכל סובב והולך על כונה אחת. 
שאחר הד׳ כוסות שנתקנו על הסדי ה׳ של הגאולה תקנו עוד כוס ה׳ על חסדי ה׳ אשר הוא עושה עם בריותיו שהוא הקיום והפרנסה שמחלק לכל העולם שהוא יותר מן הגאולה. 
וכוס ה׳ הוא השלמת הגאולה כי אחר שגאל אותם היה מפרנסם בכל צרכיהם והביא אותם אל המנוחה ואל הנחלה לארץ זבת הלב ודבש. והכל בכלל הגאולה. וזה כונת הגאונים שכמו שסמכו הד׳ כוסות על ד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. כך סמכו כוס ה׳ על הפסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו׳. מפני שזה הפסוק מבשר בשורת הישועה של המזונות שיפרנסם בארץ הכנעני אחרי הגאולה. ולפיכך נראה לי שכוס ה׳ די שישתה אותו רק ראש הבית בלבדו. כי שפע הפרנסה נשפע לראש הבית המפרנס את בני ביתו.

ובזה יובן ג״כ הטעם שנוהגים לעשות כוס ה׳ מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא. כי הוא המלאך של שפע הברכה. כמו שאמרו רז״ל פנחס זה אליהו ונאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום. ואמר ג״כ שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ולפיכך במקום שיש ענינו של אליהו היינו ברית השלום שם יש מקום לשפע הברכה. וכיון ששפע הברכה תלוי בשלום שהוא ענינו של אליהו לכך נוהגים ליקח זה הכוס שהכינו לכבודו של אליהו ולעשות אותו לכוס ה׳ הבא בשביל שפע הברכה בפרנסה. 
ועוד יתבאר לך ג״כ עפי״ז למה נקרא כוס ה׳ מצוה של רשות. כי משום שהוא בא בשביל שפע ברכה בהפרנסה וכיון שהמזונות מדרגיתן גבוה יותר ממדרגת הגאולה לפיכך אין שייך בזה מצוה של חיוב. כי ענין החיוב הוא בדברים הקרובים אצלנו לגרום בהם ענין איזה תקון ע״י עבודתנו. אבל מה שבא על המשכת הדברים הרחוקים מאתנו ביותר אין שייך בהם החיוב אבל הם רשות דהיינו ג״כ מצוה. ודברים אלו ברורים מאד למביני מדע. והתבאר לך ענין כוס ה׳ על נכון".

תכל'ס איפה מכניסים את הכוס הזו ואיך?

הרב מנחם כשר (קונטרס כוס חמישי עמ' 28): "להלכה למעשה לכתחילה מי שרוצה לקיים כוס חמישי, בוודאי יש לו להתנהג כמ"ש הראשונים, לחתום הלל המצרי ב'יהללוך - בתשבחות' (בעצם לסיים את ההגדה) ולשתות כוס רביעי (איפה שרשום לשתותו בדיוק, אבל לא לברך ברכה אחרונה) ולומר הלל הגדול (מזמור קלו: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו") על כוס חמישי בלי חתימה ובלי ברכת בורא פרי הגפן (ואחריו לברך ברכה אחרונה על היין)".


מי שחושש לשתות את הכוס החמישית, שיוסיף לפחות כוס יין בחלק של ה'שולחן עורך' ויודה לה' על הניסים והנפלאות ב70 שנה האחרונות ובמיוחד על קיבוץ הגלויות מארבע כנפות הארץ!

-----

[1] וכן בעלי התוספות על התורה (קובץ דעת זקנים): "ד׳ כוסות כנגד ד׳ גאולות ׳והוצאתי׳ ׳והצלתי׳ ׳וגאלתי׳ ׳ולקחתי׳ וכוס חמישי, דהיינו למאן דצריך למשתיה, הוא כנגד 'והבאתי׳ שגם הוא גאולה. כדא׳ אינשי: מאן דמריה שחרריה ומסר כל דידיה בידיה, אי לא אייתיה לבי דריה מאי אהני ליה? פי׳: עבד ששחררו רבו ומסר לו גביעו בידו, אם לא הביאו לבית דירתו מה מועיל לו כל הטובה? ה״נ: אם לא הביא הקב״ה אותן לארץ ישראל מה היה מועיל להם היציאה של מצרים (שמות יב,ח)".

[2] הרב ברוך הלוי אפשטיין, בנו של ערוך השולחן, אמו הייתה אחותו של הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין.

[3] הרב חרל"פ (הגדת אילת השחר עמ' סט'): "מצד אחד כתוב שהגאולה תהיה פתאומית – 'ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים' (מלאכי ב), ומצד שני גאולתן של ישראל קמעא קמעא (ירושלמי ריש ברכות), 'כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה...' (ישעיה נב,יב)?

אלא יחד עם הגילויים האיטיים של גאולה הדרגתית יהיו גם קפיצות בגאולה (כדוגמת מלחמת ששת הימים).

אורו של אליהו רמוז בפסוק 'ואני אתנהלה לאיטי וגו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה' ס"ת אליה.

[4] הרחבות:

הרב מנחם מנדל כשר – קונטרס הכוס החמישית.

הרב משה אלחרר – הכוס החמישית והמלכות החמישית.