Blogger Wordpress Gadgets

יום שישי, 20 במרץ 2020

פרשת ויקהל – פקודי – החודש – שבת הכתר – דרשה מהבית


שבת הכתר – דרשה מהבית





משפחת בית הרמב"ם האהובה

לפני טו"ב שנים בדיוק הוקמה הקהילה, והושתתה על אבני היסוד של אהבה, דיבוק חברים, דבקות הבורא, תפילה בחום ושמירת מנהגי ישראל בדביקות...

לפני מנין שנים זכיתי להצטרף למשפחה הזאת, ומאז השבת במחיצת הקהילה החייתה אותי ונתנה לי כח לעוד שבוע של קידוש החומר.

השבת, בצער רב אבל בהחלטה שלמה וגמורה החלטנו הגבאים ואנכי לסגור את בית הכנסת, ביתה של הקהילה.

זה נראה לכאורה ההיפך מלהתקהל, ההיפך מחיבור לקהילה, אבל באמת באמת דווקא ההתבודדות שגזרנו על עצמנו היא כולה יחס של כבוד לקהילה.

מחלת הכתר לא מסוכנת במיוחד לילדים ולצעירים, אבל בקרב הזקנים והחולים אחוזי התמותה העולמיים מבהילים.

החשש של החברה כולה הוא דווקא על השכבה הזו של האוכלוסייה.

אם מערכת הבריאות תקרוס יהיו אלו הזקנים והחולים שישלמו על כך בחייהם ח"ו.

דווקא הבידוד שאנו גוזרים על עצמנו כולו ביטוי לאכפתיות שלנו ולהבנה שעלינו לשמור אחד על השני ככל יכולתנו, כאיש אחד בלב אחד.

בזמנים כאלו אנו לומדים שלהיות יהודי זה לעשות את רצון ה' בשלמות!
כשה' רוצה אנחנו מתקהלים,

כשה' רוצה אנחנו מתחזקים פנימה נר איש וביתו.

בשני המקרים אנחנו מקיימים את מצות ה'!

בזמנים אלו חשוב יותר מכל, ליצור קשר עם הילדים, לבנות זוגיות אמיתית עם האשה, לגבש את המשפחה, לבנות סדר יום מועיל ומקדם בשבת ובחול.

להסתכל שמאלה וימינה מי צריך את העזרה שלנו ובאיזו צורה.

להתקשר ולעשות שיחות וידאו עם המשפחה המורחבת, החברים, ובעיקר האנשים המבוגרים או הבודדים.

חשוב ביותר, להוסיף לימוד תורה ותפילה מעבר לרגיל בשביל שהקב"ה יעזור לנו להפוך את הצרה לרצה, ולצאת מהחושך לאור גדול אורו של עולם הוא בית המקדש, בית הכנסת של כל היקום!


התבוננות

אחד נעמד על כיסא באמצע כיכר בניו-יורק ומדבר בעברית. למי הוא מדבר? לישראלים! איך אני יודע? מי אמר? פשוט, רק הם מבינים אותו... כך, אומר החפץ חיים - כשיש זעזוע בעולם, למי הקב"ה מדבר? למי שמבין אותו... לאנשי אמונה. למי שמחפש להבין מה ה' רוצה מאתנו.

הרב קוק (אורות, ישראל ותחייתו, י"ב): "הסקירה הרואה את הכח האלהי החי ופועל בתועפות גבורותיו ורוממות קדשו בכל מסבות הטבע, בכל הליכות רוחות האדם, בכל סבוכי המלחמות, בכל תכני תעתועי האישים והעמים... לראות, איך כל העלילות מראש ועד סוף, מראש מקדמי תבל עד אחרית ימים אחרונים... - הכל תנועת-עולמים גדולה אחוזה בהם, תנועת הארת אורו של משיח, שנברא קודם שנברא העולם".

מסל"ש (פ"ב): "הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה). תכבד העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוין... להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם".

מה ההפך מיראת שמים? לא 'פורק עול'...

שמות (ט,כ-כא): "הַיָּרֵא אֶת-דְּבַר ה', מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, אֶל-הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא-שָׂם לִבּוֹ, אֶל-דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲבָדָיו וְאֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה".

רואים שההפך מיראת ה' זה אדם שלא מתבונן ולא שם אל ליבו מה ה' רוצה ממנו!

יכול להיות שהוא הולך לבית הכנסת ולומד ומתפלל אבל הוא לא יושב ומתבונן איך להוריד את זה לחיי המעשה, לעבודת ה', להתנהגות היומיומית!!!

חידושי הרי"ם: למה ר' עקיבא נהיה מה שהוא נהיה? כי הוא התבונן! הוא ראה אבן שנשחקת על ידי המים והוא לא רק העלה את זה לווטסאפ שכולם יראו כמה זה יפה... אלא הוא ישב והתבונן איך מים יכולים לשחוק אבן קשה? אלא כנראה שאפילו דבר רך אם הוא יפול הרבה פעמים על דבר קשה בסוף הוא יכניע אותו!
וישר לקח מזה מסקנה אישית לעבודת ה' שלו!!!

אבות דרבי נתן (ו,ב):"מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם".

מי מתנהג בדיוק הפוך? חיאל בית האלי שבנה את יריחו למרות קללת יהושע בן נון ובניו מתים אחד אחרי השני והוא חושב שזה מקרה!!!

מלכים א' (טז,לד): "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל, בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר ה', אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן".

מלבי"ם (שם): "והגם שראה שקללת יהושע נתקיימה באבירם בנו לא שת לבו גם לזאת ותלהו במקרה עד שבשגוב צעירו הציב דלתיה". אולי זו איזו מחלה גנטית...

המילה 'לב' כתובה בפרשת ויקהל 14 פעמים!!!

משה רבינו מחפש אנשים שמתבוננים בכל דבר בעולם איך הוא קשור לעבודת ה' והולכים ליישם את זה!

רבנו אברהם אזולאי (הסבא של הסבא של החיד"א. מעין ב' נהר נ"ז): "בכל שנה ושנה, שלושים יום קודם הפסח, ה' יתברך עושה להם, לישראל, משׂוא פנים. ברוב חסדיו הוא מתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט-מעט, חלק אחד משלושים, בכל לילה בחצות.

בפורים התחיל להיות מורגש אצל כל עמ"י ענין הקורונה וצריך להתבונן קצת מה אנחנו יכולים לקחת לעבודת השם מהמאורע העצום הזה החובק את כל הגלובוס...


שבת

שמות (לה א-ג): "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'...".

'עדת' לשון עדי - במעמד הר סיני כשאמרו ישראל נעשה ונשמע באו המלאכים והניחו שני כתרים על ראש כל אחד ואחד אחד, כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכשעשו העגל אמר הקב"ה למשה לך רד, ובאו מלאכי חבלה ולקחו הכתרים (ויתנצלו את עדים מעליהם).

כשירד משה מן ההר ראה את המלאכים וכתרים בידם, מיד גער בהם והם פחדו וברחו, וכל הכתרים נפלו מידם מפחד ורעד שהיה להם מנזיפת משה, ומשה רע"ה קבץ את כל הכתרים הרוחניים וחזר לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע אלו הכתרים שקבצתי, שלי הם או של ישראל? אמר לו הקב"ה: שלך הם מפני שיש דין אם באו אנשי חיל לעיר ושללו שלל, ובא גבור אחד והציל מידם הרי זה שלו, ואין לבני העיר שום טענה עליו מפני שנתן נפשו בכפו והלך לקראת החרב ואפשר שהיו הורגים אותו (בבא קמא קיד.).

כששמע כן משה, לקח את כל הכתרים והניחם בראשו כמ"ש ויתן על פניו מסוה, שהיו לו קרני הוד של הכתרים הרוחניים ונעשה פלא פלאות. מסו"ה גי' פל"א שהיו קרני הוד – אל"ף פחות אחד, כמ"ש "ותחסרהו מעט מאלהים" וזה הרמז שאל"ף ד"ויקרא" זעירא. וכשבא משה – וייראו מגשת אליו, מאלו הכתרים שהיו לו, הם קרני האור.

אמר להם משה מן הדין איני חייב להחזיר לכם, אבל אני עושה לפנים משורת הדין ומחזיר לכם בתנאי שתשמרו שבתות כהלכתן, וזה נרמז במה שאנחנו מתפללים בשחרית של שבת – ישמח משה במתנת חלקו דייקא.

וזהו שצווה להם על ענין השבת "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון".

בשבת מקבלים בחזרה את הכתרים ממשה רבינו!!!


הרב ראובן ששון: העולם האמיתי - בפנים או בחוץ?

אנו רואים שההשגחה האלוקית מכוונת את האנושות להתכנס פנימה אל הבתים, ויש כאן מסר עמוק מאוד שיש בו תיקון גדול לעולם, הרמוז בסוד השבת שעליה נאמר 'אל יצא איש ממקומו ביום השבת'.

יש ההבדל גדול בין שבת לששת ימי המעשה. בכל ששת ימי המעשה פנינו אל החוץ, למגע עם העולם שסביבנו. מה שאין כן בשבת, שאנו מתכנסים פנימה, לעולם הפנימי שבקרבנו, ״אל יצא איש ממקומו ביום השבת״, לא רק מקום גאוגרפי, אלא מקום פנימי, עולמו הפנימי של האדם.

במבט שטחי, נראה שהעולם מתרחש מחוץ לאדם, והאדם בעיקר מגיב למציאות שסביבו, ומנסה להתמקם בה, להיאחז ולהצליח להתקיים בה. במרחב הזה, האדם מוגבל, כבול בחוקים, חוקי טבע, חוקי פרנסה וכלכלה וחוקים חברתיים וכל כיוצא בזה. והוא מגייס את מיטב כוחותיו בשביל לשרוד, להתקיים ולהצליח בעולם הזה. להתקיים כלכלית, חברתית ובריאותית וכיוצא בזה.

במבט זה נדמה, שככל שהאדם יצליח להשיג משאבים מן החוץ, כממון ושליטה על האנשים וכיוצא בזה, כן יצליח לו יותר במיקומו בעולם, ואושרו יבוא לו.

אך כל זה טעות הוא. כי באמת עיקר העולם האמתי הוא המתרחש בתוך האדם עצמו, בעמדה הפנימית שנוקט ביחס לכל המציאות שסביבו. הלא תראה אדם עשיר, שיש לו את כל הון העולם, וכל השליטה בבריות, והוא יושב מדוכדך, כי יריבו הצליח יותר ממנו. ולעומתו איש עני, שאין לו אלא פת לחם, והוא וילדיו צוהלים ושמחים, כי הצליחו ביחד להשיג מעט כסף בשביל לקנות לעצמם בגדים לחג. הנה בוודאי מצד התנאים החיצוניים, העשיר אחוז הרבה יותר חזק וטוב בעולם. אך מצד העמדה הפנימית, ההתרחשות שבתוך הנפשות, העני מרוכז בנקודת הטוב, בשמחת הרצון, ואילו העשיר עסוק בכבלים ובגבולות, בחלק הלקוי והפגום. לכן, העני מאושר ועשיר מדוכדך.

למעשה עיקר העולם הוא המתרחש בתוך האדם עצמו, ולא מחוץ לו. כל העולם בחוץ אינו אלא גורם המגרה מעורר את תכונות האופי הפנימיות של האדם. כמשל לחצנים המפעילים מנגינות שונות. ישנם לחצנים המפעילים מנגינות נאות, ניגוני געגוע, ניגוני שמחה, ניגונים צורמים או רעש מחריש אוזנים.

כך האדם, בתוכו ישנם רגשות רבים, רגשות שמחה ואושר, אהבה ועומק, געגוע וענווה, כעס ואימה, פחד ושנאה, וכל מאגר הרגשות הזה הוא למעשה ההתרחשות האמיתית של האדם.

העולם בחוץ יכול להיות גורם משפיע על הלחצנים של הרגשות הללו. אך הוא אינו לוחץ באופן אוטומטי עליהם, אלא הוא גורם מעורר את האדם ללחוץ על הלחצנים, והאדם בוחר בפועל אם ללחוץ. כמשל אדם שמישהו עקף אותו בפקק ארוך, זהו גירוי מבחוץ, אך בבחירת האדם נתונה האפשרות, אם ללחוץ על לחצן הכעס והרוגז והנקמנות, או על לחצן האדיבות והחמלה והעין הטובה.

מי שסבור שהעולם האמיתי מתרחש מחוץ לו, הוא כמעט ואינו אלא מגיב לתכתיבי המציאות החיצונית ולסולם ערכיה, שקבעה מהו אושר ומהו מכאוב, והיא מנהלת את העולם הרגשי של האדם וחוויות חייו.

אך אדם בן חורין, לומד להכיר את העולם שבקרבו, ולומד להפעיל אל לחצני רגשותיו, בצורה בלתי תלויה בעולם שמחוץ לו.

בשני אופנים, האחד, שיש לו שליטה ובחירה מה להפעיל וכיצד להגיב לכל התרחשות שחוץ לו. ושומר על עצמו שלא להיחסף אחר המציאות שחוץ לו, ואינו נותן לה להפעיל בקרבו לחצנים שיסבו צער לו ולאחרים, ויפגעו באמונתו וערכיו.

כמו כן, הוא יודע להפעיל את הלחצנים האהובים עליו, גם מעצמו, בלי צורך במשאבים מן החוץ, אלא באמצעות עולמו הפנימי, כמחשבה ודימיון, שבאמצעותם מגרה ומעורר את לחצני האושר והשמחה. כך, אין הוא זקוק להשיג איזה נכס מיוחד בשביל לחוש שמחה וסיפוק, אלא מתבונן הוא פנימה, לתוך נפשו, ומוצא את כל אושרו בקרבו, את כל צרכיו בכוח מחשבתו ורעיונו. ומתוך מבט זה ניגש גם חוצה, כי כשלדוגמא חפץ באיזה דבר, ונמנע ממנו להשיגו, אין הוא נכנס לצער ודכדוך, אלא מתבונן על האתגר, כיצד להיות בן חורין מאותו הדבר, או להבין את השכלול הפנימי שבא לו דווקא מתוך מניעת אותו הדבר.

זוהי קדושת השבת, הארה וחלון מאותו עולם שכולו טוב, מעולם שהוא סוד המחשבה, סוד העולם שבתוך האדם עצמו, ולא מחוץ לו. על כן, ״אל יצא איש ממקומו ביום השבת״.

השבת היא קריאת תיגר על כל עלמא דשיקרא הזה, היא איננה רק פתח מילוט מבית הכלא של החיים החיצוניים, אלא היא גם דרך למציאת היחס נכון בכל ששת ימי המעשה, שיבוא האדם, ממולא רוח גדולה ועוצמת חיים פנימיים, לאחר קדושת שבת, ומתוך כך יגש לששת ימי המעשה, וידע שכל מהות המלאכות והמגע עם העולם בחוץ, אינם אלא בשביל פנימיות החיים, בשביל המהות העצמית של האדם. ואז תהיה מלאכתו נאמנה לעצמיותו, ורצונו בנכסים ובממון יבואו בהלימה אל חייו הפנימים, על ערכיו היסודיים, אל הקודש, אל חיי המשפחה והקהילה, ואל כל תכלית העולמות כולם.

אל המקום הזה אנחנו נקראים כרגע – עולם שכולו שבת...


בית המקדש!!!

אם היו שואלים אותנו עכשיו מה שלומכם? היינו עונים ב"ה תודה לאל! חיים, מתפרנסים, יש בית משפחה ב"ה, חמדולילא! יש לכם בקשות? כן, לא חסר: בריאות עושר פרנסה ועוד.

אבל את העיקר אנחנו שוכחים!

משל לסוחר מצליח שהיו לו עסקים בכל העולם והיה לו בבית רק עושר ורווחה, לימים נהפך עליו הגלגל והפסיד את כל רכושו בכמה עסקאות כושלות אחת אחרי השניה וממש לא היה לו ממה לממן את הנסיעה הבאה ליריד.
שאלה אשתו מה יהיה? אמר לה אין לי מה לנסוע אין כסף...
אמרה לו תיקח את כל התכשיטי זהב ויהלומים שלי תמשכן אותם ועם הכסף שתלוה תיסע ליריד ותרוויח בע"ה.
שמע בקול אשתו והתקיימה בו הברכה ואחרי שרשרת עסקאות מוצלחות ביריד הרוויח מספיק כסף כדי לחזור לעסקיו הרגילים, חזר האיש הביתה שמח ומאושר, וסיפר לאשתו איך הכל הלך טוב ב"ה ויש להם כסף והכל טוב והוא מסתובב בבית מבסוט עד הגג...
אחרי כמה ימים הוא רואה את אשתו בוכה, וכולו נרעש מה קרה לך אשתי היקרה?
ענתה לו האשה אתה כולך שמח וצוהל והתכשיטים שלי עדיין ממושכנים, אתה אפי' לא חושב לפדות אותם!!!

שמות (לח,כא): "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה...".

רש"י (ד"ה המשכן משכן): "שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל".

הקב"ה משכן את בית המקדש בעבור עוונותינו וכילה את חמתו בעצים ואבנים במקום בעמ"י חלילה, ובאמת היינו במצבים קשים מאוד של גלות ורדיפות, ועכשיו יש לנו מדינה ולא חסר לנו לחם לאכול ובגד ללבוש ומה אנחנו מבקשים כל היום? בני חיי ומזוני...

אנחנו שוכחים את בית המקדש שעדיין ממושכן!!!

בידינו לפדות אותו!

קודם כל להתפלל ללמוד לעשות מצוות כדי שנהיה ראויים לו.

דבר שני לרצות לבקש ולדרוש מהקב"ה שיחזיר לנו את בית המקדש!

דבר שלישי ללמוד את ההלכות הקשורות לבית המקדש! (למה אין בישיבות התיכוניות מגמה של ידיעת הלכות המקדש???)

דבר רביעי לעלות בפועל בטהרה עד המקום שאנחנו כן יכולים לעלות!


רש"י (הושע ג,ה): "תַּנָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מָאֲסוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי רְחַבְעָם:

א. מָאֲסוּ בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם.
ב. מָאֲסוּ בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד.
ג. מָאֲסוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א,יב) ''מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְגוֹ'''.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אֵין מַרְאִין סִימָן לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וִיבַקְּשׁוּ שְׁלָשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ג) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְגוֹ' אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִקְּשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם (מַלְכוּת שָׁמַיִם), וְאֶת דָּוִיד מַלְכָּם (מַלְכוּת בֵּית דָּוִד), וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ (זֶהוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר 'הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה')".



השתדלות מתוך אמונה

אחד הביטויים המפעימים ביותר בחיי דוד, היה בעת בריחתו מפני אבשלום בנו, כאשר בעקבות חטא בת שבע כל מלכותו מתרסקת ומתפוררת לנגד עיניו, ועוד על ידי בנו היוצא ממעיו ומתכונן להורגו, אחרי שהצליח להמריד במרמה את כל העם כנגד אביו.

בשעה קשה ונוראה זו, שאין מילים לתאר את הנוראות שבה, מביאים הלויים את ארון הברית כדי שיתלווה לדוד ביחד איתם בגלותם (עדיין לא היה אז בית מקדש והארון היה תחת יריעה מלכותית בחצר ביתו של דוד).

דוד מורה להם להחזיר את הארון למקומו  בירושלים. אין הוא מסכים לקחת איתו את ארון הברית.

הנימוק שלו מדהים בחדותו ובביטולו המוחלט לה': "אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' - וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. וְאִם כֹּה יֹאמַר: לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ – הִנְנִי! יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו!".

"הנני", אין פירושו רק להתבטל לה' ולקבל את הדין באהבה, אלא זו בעצם הכרזה שאני מוכן ומזומן לקבל את הדין בגבורה ובמסירות, ולא מתוך מסכנות וחוסר ברירה.

כל זה לא סותר את זה שדוד באותו זמן גם עושה את כל ההשתדלות הטבעית והמאמצים לארגן את המלחמה נגד אבשלום, ולהשאיר בירושלים מרגלים שיודיעו לו מה קורה, ולהשתיל יועץ שיטרפד את עצת אחיתופל הרעה, מתוך הבנה שאמנם הוא כרגע נענש על החטא, אבל ה' עדיין חפץ בו ומענישו כדי לתקן ולמרק את חטאו, ובאמת לא עזב אותו.

זו עמדה נפשית לא פשוטה, אבל כאשר מצליחים להגיע אליה ניצלים מהלחץ, הטרדה והעצבנות.

בתקופה הזו אנחנו עושים השתדלות רפואית, ציבורית, אמונית, דתית, משפחתית, וקהילתית...

אבל הכל מתוך אמונה שלמה ונתינת גורלנו ביד ה' – "הִנְנִי"!

יום חמישי, 19 במרץ 2020

חודש אדר - יש ה' בקרבנו אם אין?


חודש אדר - יש ה' בקרבנו אם אין?


יש[1] ה' בקרבנו אם אין?

הזוה"ק: עם מה ה' מנהג אותנו, דרגה של יש או דרגה של אין?

יש = ניסים גלויים

אין= דרך הטבע, בצורה נסתרת...

את הניסים של הקב"ה אנחנו מכירים! (ענני כבוד, שכינה, ראתה שפחה על הים - זה אלי ואנווהו)...

אבל ביום יום בטבע הרגיל כשאין לי מים... הרמה הקיומית הפשוטה שלי,  גם שם אתה איתנו???

אם אני מחובר לקב"ה רק בבית הכנסת וכשאני לומד תורה וכשאני מתפלל ובאורות של קדושה...


אז מה קורה כשאני במשבר? כשאני נופל בחטאים?

אז אני בטוח שהקב"ה לא איתי...

או,

"אע"פ שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד.)

"הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז,טז)

כי יש קדושה עצמית בעמ"י
והתורה והמצוות נועדו לגלות את זה בחוץ
אבל גם אם לא רואים את זה, זה עדיין נמצא!

אנחנו צריכים ללכת ברחוב תמיד עם תחושה של אבא ובן אהבה שלא תלויה בתנאים! אהבה ביולוגית עצמית!

זה עומק הבירור שקורה בפורים!!!

אומר הזוה"ק השאלה לגטמית ונכונה וחשובה אבל הם שאלו בנסיונא...

עמלק בא לבדוק את התשובה לשאלה הזו

כי עמלק בא כל פעם שרפים מהתורה (רפידים / נהנו מסעודתו של אותו רשע)

המן ועמלק (אסטרולוגים גדולים ידעו שיש הסתר פנים) מתים לבדוק מה קורה עם העם האלוקי כשהם במצב מנותק מהקדושה... (ישנו-ישן הוא)

האם הם נהיים בני-תמותה רגילים כמוהם או שעדיין לא...

אבל אומר האר"י יש עוד צינור שמופיע גם במצב של הסתר פנים!

המן מכיר רק את ה'יש' לא את ה'אין'!

ובצינור הזה יש קדושה עצומה ואסור להתעסק איתנו גם כשאנו במצב הזה!!!

בפורים מקבלים עוצמה של ביטחון בה'

עוצמה שמגיעה כשאני מבין שגם כשאני לא בסדר ה' איתי!!!

אסתר מגיעה לפני הכניסה לאחשוורוש ודווקא אז הסתלקה השכינה!!!

זאת השכינה שהיא סמכה עליה ולכן היה לה את הכח ללכת!!!

שכינה שהגיעה בזכות השלושה ימי צום "ותלבש אסתר מלכות"!!!

ועכשיו היא מסתלקת - "אֱ‍לֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי"!

מה עושים???

במה היא תבטח???

באותו רגע היא עוברת לנתיב של ביטחון שגבוה יותר מתפילה (כדברי הלשם - הביטחון בה' תלוי באין העליון! הבוטח בה' (אפילו רשע) חסד יסובבנו!)

לכן היא אומרת אחר כך: "בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ"!

זה האור הגדול שמאיר בפורים!!!

לדעת שה' בקרבנו בכל מצב!!!

הוא מסתתר כדי לתת לנו לעשות אבל הוא לא עוזב אף פעם ובשום מצב!!!

אם יהודי לא מסוגל להיכנס לבית הכנסת להתפלל אחרי העבירה הכי נוראה שיש הוא עוד לא דרך על מפתן החסידות!!!

חודש אדר זה החודש הכי בעייתי מבחינת האישיות הרוחנית שלי האישית, הקדושה המעשית שלי...

תענית אסתר זה היום הכי גרוע בשנה מהבחינה הזו, כי למחרת כבר פורים ואחר כך מתחילים 30 יום קודם הפסח שהקב"ה מתחיל להוציא את היהודי קמעא קמעא מהטומאה שלו עד הפסח שיוצא לגמרי... כדברי החסד לאברהם!

אז אם שמחה = בטחון = אמונה שה' איתי תמיד ולא משנה מה אני אעשה...

אז חודש אדר מראה על הבחינה הזאת הכי הרבה!!!

בחודש אדר מרבין בשמחה!!!





[1] סיכום שיעור של הרב ראובן ששון.

פרשת ויקהל - כולנו אסטרונאוטים


כולנו אסטרונאוטים



היה זה לפני ארבעים שנה, זמן קצר לאחר שארצות-הברית שיגרה את החללית הראשונה אל הירח. באחת השבתות של שנת תשכ"ט (1969) המשיל הרבי מליובאוויטש משל מאלף משיגור החללית והוא מובא כאן בעיבוד חופשי:

לאחר סלקציה קפדנית במיוחד נבחר האסטרונאוט שישמש כנציג האנושות במסע היומרני אל הירח. זמן קצר לאחר שהוא לבש את חליפת החלל שלו, הוא החל לקבל ממרכז השיגור הוראות בלתי פוסקות באמצעות מכשיר הקשר בכל תחום מחייו: על אלו כפתורים ללחוץ, מה עליו לאכול ולשתות וכיצד עליו לנוע.

הבה נדמיין לעצמנו – תיאר הרבי – כי האסטרונאוט מביט מחלון החללית אל כדור הארץ הנראה ממרומי החלל החיצון ככדור קטנטן ובליבו הוא חש תחושת התנשאות: מי ידמה לו ומי ישווה לו! נמאס לו לקבל את רצף ההוראות ה'קטנוניות' והמטרידות וברוב שחצנות הוא מנתק את מכשיר הקשר כדי להשתחרר וליהנות מהעולם החדש שגילה...

אך לפתע הוא מגלה שהחללית נקלעה לכוח המשיכה של כוכב לכת אלמוני והיא מסתובבת סביבו מבלי שיצליח להחזירה למסלול הטיסה המקורי. רגשות חרטה מתחילים לפעם בו והוא מבין היטב כי לא רק שמיליוני דולרים ירדו לטמיון בשל שחצנותו אלא חייו עלולים להגיע לקיצם טרם עת...

וכעת נדמיין – ממשיך הרבי – שהוא הצליח ליצור קשר מחודש עם מרכז הבקרה. כמה אושר יציף אותו לשמוע את זרם הפקודות ה'טורדניות'! הוא מבין היטב כי בכך תלויים חייו.

וממשל מאלף זה הפיק הרבי נמשל מדהים בפשטותו:

כל יהודי הוא אסטרונאוט, ששוגר מ'למעלה למטה' אל כדור הארץ.

בורא העולם שיגר את הנשמה האלוקית לעולמנו הגשמי כדי לקיים את מצוותיו. אך הנשמה הרוחנית צריכה ללבוש 'חליפת חלל', גוף גשמי, כדי לנחות באטמוספרה הפיזית הזרה לה. המצוות הם הפקודות התמידיות המגיעות ממרכז הבקרה, קרי: בורא העולמים.

לעתים, לאחר שנים מספר בעולם הגשמי, האדם מתחיל למאוס בזרם הפקודות הבלתי-פוסק והוא מבקש לנתק את הקשר. "די, נמאס לי" הוא אומר. "תנו לי לחיות במנוחה. ברצוני ליהנות מהחיים בלי מטלות ומחויבויות!"

יתכן ובתחילה הוא חש תחושת שחרור, אך למעשה הוא נקלע לכוח המשיכה של החומריות שיביא, בסופו של דבר, למיתה רוחנית ולאומללות נשמתו... אך באם הוא יתבונן: האם שיגרו אותי לעולם כדי שאצבור הון? או כדי לאכול ולשתות? הוא יוכל להתחבר שוב למטרה ולקבל את ההוראות המעניקות חיים.

אחים יקרים!

מרכז הבקרה דואג לנו ומשדר ללא הרף. אל נא ננתק את מכשיר הקשר. הבה נישאר מקושרים![1]

בית המקדש / המשכן הוא מכשיר הקשר! מאז החורבן אנחנו מתקיימים על רוחניות בית המקדש הקיימת לעד אפילו בחורבנו,
אבל כשנבנה את בית המקדש החומרי הקשר יהיה הרבה יותר חזק ואיכותי במהרה בימינו אמן!





[1] עד כאן מהרב מענדל טייכמן.

יום שלישי, 17 במרץ 2020

דרך השם - שיעור 18 – חלק א – פרק ד – המצוות






* השיעור מועבר אונליין בפייסבוק עקב התפרצות הקורונה.

* יה"ר שנזכה לחדש ימינו כקדם והשיעורים יהיו בנוכחות כולם בריאים ושלמים אמן!



ה. אך הסדרים והגבולות האלה, הנה הם כלל המצות העשין והלאוין, אשר כל אחת מהם מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו, והסרת אחד מעניני החשך והחסרונות, על ידי פועל המצות עשה ההיא, או המניעה מן הלא תעשה.

ואולם פרט המצות כלם, וכן פרטי כל מצוה ומצוה, הנה הם מיוסדים על אמתת מציאותו וענינו של האדם בכל בחינותיו, ואמתת עניני השלימות המצטרכים, כל דבר בתנאיו וגבוליו מה שצריך להשלמתו.

ואמנם החכמה העליונה שיודעת כל זה לאמתו, ויודעת כל עניני הברואים כלם ושימושיהם כמו שבראתם באמת, השקיפה על הכל, וכללה כל המצטרך, במצות שצונו בתורתו, וכמו שכתוב, ויצונו ה' לעשות את כל החוקים וכו' לטוב לנו וכו'.



דברים (ו,כד): "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה".

רמב"ן: "לטוב לנו בעשיית החוקים כי טובים הם, אין בהם חוק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל. לחיותנו כהיום הזה במשפטים, כי בכללם נחיה, וכולם טובים אין בהם רעה כלל. אבל כולם גורמים חיים טובים בסוף".

המצוות משלימות את האדם:

הנר זה המצוות - האור שממלא כל עלמין (חפצי המצוות נעשים מדברים גשמיים), הוא  מושך את האור של התורה שהוא מסובב כל עלמין!

זוה"ק (ח"ג בלק קפז.): "פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ב) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְגוֹ'. וְכִי בְּאָן אֲתָר עֵינוֹי דְּבַּר נָשׁ, אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ, דִּילְמָא בְּגוּפוֹ אוֹ בִּדְרוֹעֵיהּ, דְּאַפִּיק לֶחָכָם יַתִיר מִכָל בְּנֵי עָלְמָא (אצל כולם העינים בראש למה רק אצל החכם)?

אֶלָּא קְרָא הָכִי הוּא וַדַּאי, דִּתְנָן, לָא יְהַךְ בַּר נָשׁ בְּגִלוּי דְּרֵישָׁא ד' אַמּוֹת. מַאי טַעְמָא. דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל רֵישֵׁיהּ, וְכָל חַכִּים, עֵינוֹי וּמִלּוֹי בְּרֹאשׁוֹ אִינּוּן, בְּהַהוּא דְּשַׁרְיָא וְקַיְּימָא עַל רֵישֵׁיהּ (החכם כל ענייניו ומעייניו הן בשכינה שעל ראשו, שתגיע ושלא תלך).

וְכַד עֵינוֹי תַּמָּן, לִינְדַּע דְּהַהוּא נְהוֹרָא דְּאַדְלִיק עַל רֵישֵׁיהּ, אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא, בְּגִין דְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ אִיהוּ פְּתִילָה, וּנְהוֹרָא אַדְלִיק לְעֵילָּא, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח וְאָמַר, (קהלת ט) וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר, דְּהָא נְהוֹרָא דִּבְרֹאשוֹ, אִצְטְרִיךְ לְמִשְׁחָא וְאִינּוּן עוֹבָדִין טָבָאן (הגוף של האדם הוא פתילה והאור שעל ראשו השכינה צריך שמן! שזה המצוות). וְעַל דָּא הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְלָא בַּאֲתָר אַחֲרָא".


משלי (כ,כז): "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם".

הנר מבטא את הקדושה שבתוך העולם הזה.

כי הנר (הקערית) לא דולק בלי השמן.

וגם יהודי לא יכול להאיר בלי העולם הזה, בלי הגשמיות, כשאדם מת הוא נעשה חופשי מהמצוות.

כמו שהאש הופכת את השמן לאור, כך נשמה (אותיות 'השמן') הופכת את המצוות לאור גדול.

אז בשביל להאיר אנחנו צריכים מצוות!

בלי מצוות, אין לנר מה לשרוף והאדם מרגיש ייסורים גדולים של מחנק של צימאון הנשמה שמבקשת להתגלות באור גדול.

כל אחד הוא צינור שמעביר את השפע מהשמים לארץ. כל דברי האריז"ל על השתלשלות העולמות הוא בכללי, יש גם השתלשלות פרטית של כל אחד המושפעת ממעשיו. עד כדי כך שההילה הפרטית של האדם שזה הקצה הכי תחתון של ההשתלשלות משתנה באלפית השניה לפי כל מעשה ומעשה.
עיקר השם זה החסדים, המלוי זה הדינים (מלוי גי' אלוקים), לכן כשאדם עושה מצוה וכל הצינורות מלאים בשפע (ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) זה בגי' 'הברכה'. אבל כשעושה עבירה מקבל שפע רק מהמלויים (מ"ו ל"ז י"ט כ"ו) שזה בגי' 'הפגם' (גם לח"ץ...).

כל מצוה מושכת שפע, תיקונ"ז: מצוה = הויה (מ"צ באתב"ש).

התורה נותנת לך עצות איך להיות צינור הכי טוב, כדברי הזוה"ק (ח"ב צז:): "אוֹרַיְיתָא, דְּכָל עֵיטִין בָּהּ תַּלְיָין, וְיָהִיבַת עֵיטָא טָבָא לִבְנִי נָשָׁא".

קהלת (ט,ח): "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר".


הרב קוק (אורות אורות ארץ ישראל ז): "כשנגשים למצוה, המצוה היא תמיד מלאת זיו חיים של כל עולמים, מלאה היא כל מצוה אותיות גדולות ונפלאות, מכל תרי"ג מצות התלויות בכל מצוה מכל חיי העולמים שבסוד האמונה. זיו אור אלהים חיים, אור חי העולמים, חי בכל נעם בהוד כל מצוה. 

תיכף בגשתנו למצוה לעשותה מתגדלות כל האותיות החיות שבמהותנו, אנו מתגדלים ומתגברים, מתעצמים באור חיים והויה עליונה, מפוארה ועשירה עושר קדש עולמים, ובאור תורה וזיו חכמה.

נוהרות עלינו אותן האותיות של מקורות התורה, ולעומתם מתנשאות אותיות החיים המראות זיו ואור פנימי שבמהותנו, ותסיסה הרת- עולמים מתהוה.

עז חדות נעם, גבורת קודש וששון עדנים, מתהוה ברוחנו פנימה, ובכל היקום מתחדש אור וחיים. העולם מוכרע על ידינו לזכות, על כל פנים מתוסף אור ויושר, רצון ושובע טוב פנימי".

(ח): "בתוך הלב פנימה, בחדרי טהרתו וקדושתו, מתגברת היא השלהבת הישראלית, הדורשת בחזקה את ההתקשרות האמיצה והתדירה של החיים אל מצות ד' כולן, לצקת את רוח ד', רוח ישראל המלא הכללי הממלא את כל חללה של הנשמה, בתוך כל הכלים הרבים המיוחדים לה, להביע את הבטוי הישראלי המלא בהבלטה גמורה, מעשית ואידיאלית" (עיין אורות התחיה יז).

איך אדם מחיה את עצמו? ע"י רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.

רעיא מהימנא (ויקרא קי:): "חלק יי' עמו. ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר והא אוקמוה. י"ה עם שמי שס"ה. ו"ה עם זכרי רמ"ח - בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה למהוי כל אבר ואבר דלהון חולק עדביה ואחסנתיה".

פרדס רמונים (לא,ח): "מי שהוא בקי בחכמת הניתוח על דרך האמת ישכיל ויבין כמה עניינים נעלמים כמה מיני חכמה ודעת בענין העולמות הנעלמות בשרשם וענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי גוף האדם עם היותו גשם עכור כולל הכל עליונים ותחתונים".

השל"ה הקדוש (הקדמה לתורה שבכתב - תורה שבכתב אור חדש א'): "ויש כאן מקום עיון גדול, אם כן שלא נקרא שלם אלא כשקיים כל התרי"ג, לפי זה לא היה ולא יהיה אדם שלם בכל העולם. כי הוא בחלק הנמנע שיוכל אדם לקיים כל התרי"ג.
כי יש ארבע סיבות שלא יוכל לקיים כולן:
הא' כגון תורת כהנים או מצוות הלויים.
הב' כגון מצות יבום וחליצה, אם אין לו אח או יש לו בנים אז המצוה בטילה אצלו.
הג' כגון מצות מזוזה, מי שידור באוהל פטור ממצוה זו, ואם אין לו בגד בן ד' כנפות פטור מציצית, וכד'.
הד' מצוות התלויות במקדש והתלויות בקדושת הארץ, אלו אינן חלין בחוץ לארץ, ואף נתבטלו בחורבן המקדש.

אם כן מי הוא זה ואיזה הוא שקיים כל התרי"ג, ואף אדון הנביאים משה רבינו ע"ה לא קיימם...?
צריך שתדע כי המצוות כלולות זו מזו, וכל מצוה מתרי"ג מצוות ברוחניותה כוללים כל רוחניות התרי"ג. כי המצוות תלויות בספירות, וכמו שהספירות כלולות זו בזו כנודע במקום אחר, הרי כל מצוה ומצוה היא כלל ופרט, כי בכל מצוה נכללים כל המצוות.
... על כל פנים נתקיימו כל התרי"ג בכל ישראל, דהיינו תורת כהנים נתקיימו בכהנים, וכן מצות יבום למי שבא לידו היבום, וכן כולם.
ומי שלא היה אפשר לו לקיים וקיים כל מה שאפשר והוא עוסק בתורה לשמה, ופירוש לשמה הוא כך, כשעוסק בתורה עוסק על מנת ללמוד וללמד לשמור ולעשות... על כן אף שלא קיים מחמת שהיה בנמנע אצלו לקיים, אבל הוא היה מוכן לקיים, אז עולה לו כאלו קיים, כי הוציא לפועל מכח הכנה שלו. ועל זה רמזו רז"ל (ברכות ו.) 'חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה'".

אז איך הרשעים מחיים את עצמם ועוד מצליחים?

א) ע"י השפע של העיגולים המחיה בתמידות את העולם מעבר למעשי בני האדם – כמובא במדרש (בראשית רבה לג,א): אלכסנדר מוקדון הלך לממלכת קציא שהייתה מעבר להרי החושך. כשהגיע, יצאו לקראתו אנשי הממלכה והביאו לו לחם של זהב במגש שהיה עשוי זהב אף הוא. אמר להם אלכסנדר: "האם אני צריך את כספכם וזהבכם"? השיבו לו: "והאם לא היה לך מה לאכול בארצך שלשם כך באת אלינו"? אמר להם: "באתי לראות כיצד אתם דנים את דיניכם". ישב אלכסנדר בבית המשפט. בא אדם אחד להתלונן על חברו. "איש זה מכר לי חורבה, ומצאתי בה אוצר. החורבה שייכת לי, אך את האוצר לא קניתי. ברצוני להשיב אותו אל המוכר". אך המוכר הגיב: "כאשר מכרתי את הקרקע, מכרתי את הקרקע כולה ואת כל מה שבתוכה". השופט האזין לטענותיהם ולבסוף שאל את הראשון: "האם יש לך בן?" "כן" הייתה התשובה. "ולך יש בת?" הוא פנה אל השני. "כן" הייתה גם הפעם התשובה. "אם כן, לכו ותשתדכו ביניכם ותעניקו את האוצר לחתן ולכלה המאושרים". ראה השופט את אלכסנדר מוקדון היושב מופתע. "האם לא פסקתי כהלכה?" שאל אותו השופט"? "בהחלט שלא!" קרא אלכסנדר. "כיצד היו פוסקים אצלכם?" ביקש השופט לדעת", "היו הורגים את שניהם, והכסף היה הולך אל המלך" אמר אלכסנדר. נענע השופט בראשו, "יורד אצלכם גשם"? "כן" אמר אלכסנדר. "והשמש זורחת"? "כן". "עדרים של כבשים ועיזים, יש בארצכם"? "כן". "דע לך, כי לא בזכותכם יורד הגשם, ולא בזכותכם זורחת השמש, אין אתם ראויים לכל זה, אלא בזכות הבהמות" אמר השופט. שכן כך נכתב בפסוק: "אדם ובהמה תושיע ה'", האדם נושע אף הוא בזכות הבהמה.

ב) יכול להיות שהרשעים האלו עשו מצוה כלשהי שעליה הם מקבלים את השכר כאן בעולם הזה. כמובא בזוה"ק (ח"ב י:): "ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, מטי לידייהו חד מצוה דאיהו עובדא דצדיקיא, וזכאן בה ועבדין יתה, כגון לסטים מקפחא דהוה משתכח בטורייא, בהדי אינון לסטים עובדי ע"ז, וכד הוה יודאי אעבר תמן הוה משזיב ליה, ונטר ליה מנייהו, והוה קרי עליה רבי עקיבא יש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, וכגון ההוא חייבא דהוה בשבבותיה דרבי חייא, דליליא חד פגע בה בההיא אתתא דהות אזלת לבי ברתה, בעא למתקף בה, אמרה ליה במטו מינך אוקיר למרך ולא תחטי גבאי, שבקה ולא חב בה...".
רמח"ל (דרך ה' ב,ב,ו): "אכן הרשעים הגמורים הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כל כך גדול וחשך כל כך רב, עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת, ושבו בלתי ראויים בשום פנים להדבק בו יתברך, והנה אפשר שימצאו בידם קצת מעשים טובים, אבל הם מעשים שבעלותם במאזני צדקו ית' אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל, לא מצד כמותם ולא מצד איכותם, כי הרי אלו היו מכריעים אותם לזה, כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב. אכן כדי שלא תהיה מדת הדין לוקה שישארו מעשים אלה בלי גמול, הוחק שינתן להם שכרם בעולם הזה כמו שכתבנו, ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מועיל להעצים בהם שום מעלה אמיתית".

ג) בשלב מסוים שהרשע מרשיע מעל ומעבר הוא מתחיל לקבל את השפע מצינורות הטומאה במקום מהצד של הקדושה.

ד) רס"ג (אמונות ודעות ה,ג) מביא שש סיבות: "שלות הכופרים בעולם הזה וההארכה להם הרי היא על ששה סוגים: מהן מי שיודע לפני ה' שעתיד לשוב, והרי הוא מאריך לו כדי שישוב, כמו שמצאנוהו האריך למנשה עשרים ושתים שנה עד ששב שלשים ושלש שנים, ואף על פי שלא היתה תשובתו שלמה. ומהן מי שהאריך לו כדי להוציא ממנו בן צדיק, כמו שהאריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, והאריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכיות שעשה לפניו, וכמו שבארנו. ומהם מי שמאריך לו כדי להנקם בו מבני אדם מושחתים יותר ממנו, כאמרו על אשור "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי: בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז" (ישעיה י,ה-ו). ומהם מי שמאריך לו לבקשת צדיק לדבר שיש לו בו תועלת, כאמרו ללוט "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה" (בראשית י"ט). ומהם מי שמאריך לו כדי לחזק עליו את העונש, כמו שהציל את פרעה מעשר מכות וטבעו בים, כאמרו "וניער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קל"ו)".





רשומות פופולריות מהחודש האחרון: