פרשת ויחי - זאב זאב

זאב זאב

יעקב אבינו מכנס את כל בניו ומברך כל אחד ואחד.

את אחרון בניו, בנימין, ממשיל יעקב לזאב: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל".

למה זאב?

בראשית (מד,כב): "וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת".

רבינו אפרים ז"ל (שם פ' ויחי): "וקרהו אסון, כי בנימין היה זאב יטרוף וטורף בני אדם לעתים, וכשבא לו העת נהפך לזאב שנאמר בנימין זאב יטרף, ובעוד שהיה אצל אביו נשען על הרופא ובאותו זכות לא היה נהפך לזאב, שכך אמר 'ועזב את אביו ומת', כלומר כשיפרד מאביו יהפך לזאב לעוברי דרכים, והיה כל מוצאו יהרגהו".

החיד"א ז"ל (דבש לפי, מערכת ז' אות טו - טז): "זאב אחד יש שקורין לו לופגאר"ו והוא בן אדם ומשתנה לזאב ובשעה שמשתנה לזאב רגליו יוצאים בין כתפיו כך בנימין בין כתפיו שכן. וזה סגולה להנצל מזאב זה בשעה שנכנס לבית ליקח דשן הצבור באש וישליך אילך ואילך ולא ינזק ממנו וכך היו עושין במקדש משליכין דשן אצל המזבח דכתיב ושמו אצל המזבח. כתב זאב שנהפך לאדם אפילו שהוא משתנה לאדם בכל שעה יש לו זנב, כך היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסת לתוך חלקו של יהודה ועליה היה בנין בית המקדש".

המדרש (תנחומא ויגש ח) כותב שבנימין נמשל לזאב, משום שהמקדש נבנה בחלקו של בנימין, ומה שנאמר "בנימין זאב יטרף, בבקר יאכל עד" - הכוונה להקרבת התמיד של שחר. "ולערב יחלק שלל" - הכוונה לתמיד של בין הערביים (וכך תרגם אונקלוס).

מדוע נקרא המקדש בשם זאב[1]?

ידוע שדרכו של הזאב לטרוף את הקרבן, אך לא תמיד לאכול אותו ממש באותו זמן (בניגוד לאריה הדורס ואוכל מיד), כך גם התמידים ובמיוחד של בין הערביים, לא היה תמיד קרב כולו בתוך אותו יום, אלא הקטר חלבי ואברי התמיד היו קרבים במשך כל הלילה. לכן נמשל גם המזבח לזאב (סוכה נו:).

בא לרמז שלא תמיד התוצאה והשכר של הקרבן יורגש באופן ממשי ומידי, לפעמים השכר והכפרה שוהים לבוא - ורק לערב יחלק שלל. רק כשמגיע הערב (הסתר פנים), זוכים לשלל של הטרף.

ברכות (כו:): "ריב"ל אמר: תפילות כנגד תמידים תקנום".

כמו בקרבנות כך גם בתפילות, אין דבר כזה שהקב"ה לא מקבל את התפילות, אנחנו לא רואים את התוצאה מיד כי הקב"ה שומר את זה לזמן שבאמת תצטרך (הערב – הסתר...)!

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה רגיל לספר על אדם שהתפלל שנים לזכות בלוטו.

יום אחד ח"ו נגזרה עליו גזירה בשמים שייפגע ממשאית, הקב"ה ברחמיו לקח את כל התפילות והשתמש בהם להציל את חייו מהמשאית.

האדם ממשיך להסתובב ברחוב ולתהות למה תפילותיו לא התקבלו... הרי בלוטו הוא לא זוכה ואת המשאית הוא ב"ה לא פגש... (אביהם של ילדי ישראל ח"א עמ' 40).

הרב קוק (עין אי"ה ברכות א,ח): "אבל עוד דבר גדול יש בחסד עליון ית"ש, שהרי באמת ביהמ"ק שלמטה מכוון נגד בית המקדש שלמעלה...

א"כ צ"ל שלעולם פועלות כל העבודות את חק שלמותם כאילו בהמ"ק בנוי, אלא כיון שבעוה"ז הוא חרב, א"א שיושפעו הטובות הנמשכות מזה השלמות לעוה"ז, ונשארים רק למעלה.

וכשתבא זמן תשועת ישראל, וישתכלל העולם בביהמ"ק, ויהי' ראוי לקבל שלמות עליון, אז יופיע השי"ת בהדר גאון כל השלמות הנעשה מכח כל המצות והעבודות כולם, בערך שהם פועלים אם הי' ביהמ"ק על מכונו"!!!

---

[1] בשם הרב אבי כהנא.

פרשת ויקרא - התורה והקרבנות

התורה והקרבנות

ר' יוסף חיים בעל ה'בא"ח' (אדרת אליהו, ויקרא): כתוב במדרש "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", בשעה שציוה הקדוש ברוך הוא לישראל פרשת קרבנות, נתקבצו אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו: מפני מה ציוה הקדוש ברוך הוא לישראל פרשת קרבנות, ולנו לא ציוה, אמר להם: שוטים שבעולם, ישראל שקיבלו את התורה נתן להם פרשת קרבנות, אבל אתם שלא קיבלתם את התורה לא נתן לכם פרשת קרבנות".

מה הקשר בין התורה לקרבנות, תורה אין להם, אבל עבירות יש ויש, על שבע מצוות שנצטוו, ומדוע לא תנתן להם האפשרות להתכפר?

משל לאדם שיש ברשותו גביע זכוכית יקר ערך, ירושה מאבות אבותיו, בעל ערך כספי ורגשי כאחד. יום אחד לא נזהרה אשתו, ובמהלך עבודות הבית נפל הגביע מידה ונשבר. מה תעשה? תבשל תבשיל שהבעל אוהב, תערוך יפה את השולחן, תעשה מה שעשתה אסתר המלכה, ותשא חן וחסד לפניו. הרי בלאו הכי לא יתגרש. וכך, גם לא יקצוף יותר מדי...

אבל אם הפקיד את הגביע בידי אדם זר והלה שברו – אזי לא יועיל אם גם אם יזמינו למסעדה מהודרת ויקרה. לא, אלא שלם ישלם במיטב כספו!

זו תשובת המדרש: קבלת התורה היתה למעשה כריתת ברית עם הבורא. ועם כל כמה שהעבירה חמורה, וכמה שהיא משחיתה ומכעיסה, אנו חשובים יותר ויקרים יותר לבורא יתברך, והוא עצמו יעץ לנו לפייסו כביכול במעשה הקרבנות.

אבל אומות העולם לא קיבלו את התורה, לא כרתו עמו ברית, ומדוע יתפייס בקרבן, שלם ישלמו מלוא המחיר, ויענשו אף על השוגג כמזיד.

פירש הרב יוסף חן ממרקאש את סמיכות סוף ספר שמות ״ואש תהיה לילה בו״ לתחילת ספר ויקרא ״ויקרא אל משה וידבר אליו״:

אם ח״ו ״אש תהיה לילה בו״ - יש לאדם דינים מאוד קשים (אש) והסתר פנים (לילה) מה יעשה? ויקרא אל משה - משה רבינו הוא מנחיל התורה! ככתוב ״זכרו תורת משה עבדי״, יעסוק בתורה, ויוסיף על הזמן הרגיל שהוא לומד ואז יתקיים ״וידבר ה׳ אליו״ הדיבור שהוא דינים (רש״י במדבר יב,א) יתהפך עליו לשם הויה שזה רחמים!!!

גמרא (מנחות קי.): ״אמר ריש לקיש מאי דכתיב (ויקרא ז,לז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם״.

בספר ׳״כזה ראה וחנך״ מובא ספור נפלא אודות אהבת התורה שהעניקו הוריו של הגאון רבי לייב קלמנוביץ לבנם:

אביו של רבי לייב, יהודי תלמיד חכם היה, אולם באותה מדה אף עני מרוד. מבין ״שני השלחנות" - זכה הוא לשלחן אחד ויחיד, שלחן התורה, אשר אין שמה אפילו קרטוב של גדלה... מוצא היה האב ממלאכת כפיו, כדי פרנסת משפחתו בצמצום גדול. אך בשום אפן לא היה בה מעולם מעבר לכך. לא היה לו - ואף לא חסר לו, שכן מסתפק במעט היה רבי אשר, ולא נזקק למאומה מלבד לצרכיו הבסיסיים ביותר.

בראש מעיניו של רבי אשר, במקום הראשון במעלה - עמד חנוכו של בנו, ליב׳לה. ביום בו זכה להוביל את ליב׳לה שלו אל החידר - לא היה קץ להתרגשותו. מספר ימים לפני כן כבר לא היה נתן לשוחח עמו בשום נושא אחר, ובלילה האחרון הוא אף התקשה להרדם. הקלה היא בעיניכם? מחר עתיד ליב'לה, ליב׳לה שלו - ללכת לראשונה אל החידר, וללמד את תורתו של מלך מלכי המלכים...

אהבת התורה של ר׳ אשר היתה אמנם מופלגת בכל קנה מדה, אולם מתחרה אחד היה לו בנושא זה, או ליתר דיוק מתחרה אחת היתה לו... זוגתו הצדקנית, אשר אף מעיניה שלה לא נתונים היו למאומה מלבד הרצון בהתעלותו של בנה בלמוד התורה הקדושה. באותו יום מרגש בו צעד ליב׳לה לראשונה אל החידר השכימה האם המסורה קום, גמרה את ספר תהלות דוד בן ישי, ופיה לא חדל מלמלמל בהתרגשות: ׳היום ליב׳לה הולך לחידר'!

אלא שהתרגשות זו של ההורים, התרגשות עצומה ביותר, לקראת היום בו צעד ליב׳לה לראשונה אל החידר היתה כאין וכאפס לעמת ההתרגשות אשר חשו כאשר קבלו מהמלמד מכתב, ובו הוא מודיע כי בקרוב יתחילו ללמד בכתה גמרא מסכת בבא מציעא, ולפיכך הוא מבקש מכל ההורים לצייד את ילדיהם בספר הדרוש.

נהרות של דמעות אושר זלגו מעיניהם של ההורים המסורים. ״ליב׳לה שלנו מתחיל ללמד גמרא, בדיוק כמו כל תלמידי החכמים בבית המדרש! כן! גם ליב׳לה שלנו! יתנדנד מול הגמרא הפתוחה. דברי האמוראים, יפזם את דברי אלקים חיים בנגון מתוק! שובה לב, וברבות הימים יצמח לתלמיד חכם בזכות עצמו!" הם הרהרו באושר״.

דא עקא, שבעיה טכנית העיבה על שמחתם וטרדה את מנוחתם. הרבי הלא ביקש לקנות לליב'לה גמרא מסכת בבא מציעא, וגמרא מעין זו מנין תהא בידם? עולה היא סכום לא מבוטל, אשר אינו מצוי ברשותם, והם אפילו לא יכולים היו להעלות על דעתם אופן בו יוכלו להשיגו! מה, אפוא, עושים?

ובכן, לר' אשר היה פתרון... למחרת עם שחר הוא מהר לגשת אל בית הכנסת ולהתפלל תפלת שחרית כותיקין, לאחר התפלה נגש אל חנותו של השען, והציע לו לרכש את השעון המשבח אשר קבל מאביו לרגל יום בר המצוה שלו, לפני עשרות שנים... תמורת השעון המשבח, אשר השנים לא הותירו בו את חותמן קבל ר' אשר סכום כסף לא גדול, אולם סבור היה כי די יהא בו כדי לרכוש גמרא בבא מציעא עבור ליב׳לה שלו!

ואמנם, הישר מחנותו של השען - שם ר׳ אשר פעמיו אל חנותו של ר׳ אהרן מוכר הספרים, אשר בין מבחר הספרים המצמצם שבקיטונו הצר - סבור היה שימצא את מבקשו: גמרא בבא מציעא גדולה!! נכנס, אפוא ר׳ אשר אל החנות, והנה את מי הוא רואה עומדת עם ר׳ אהרן על המקח באשר למסכת בבא מציעא גדולה? את זוגתו הצדקנית...

׳׳מה מעשיך כאן בשעה כזו?״ - שאל ר׳ אשר את אשתו בפליאה, והאשה מהרה להסביר: ״מה פרוש מה אני עושה כאן?? הלא צריכים גמרא בבא מציעא בשביל ליב'לה שלנו! בשביל שיוכל ללמד ולעשות חיל! בשביל שיוכל לעסק בתורתו של הקב״ה!״...

"ואולי תאמרי לי מהיכן השגת את הכסף הדרוש לשם רכישת הגמרא? הלא אין לנו כסף אפילו בכדי לשלם לחלבן!" - הוסיף ר׳ אשר והקשה. ורעיתו ספרה, דברים כהויתם:

״אתה בודאי זוכר את הצעיף היפה שקבלתי ביום נשואינו מאמך עליה השלום! הלא כן? ובכן, את הצעיף הזה - מכרתי הבקר לאחת ממכרותי אשר זה מכבר הבחנתי כי נתנה בו את עיניה, את ה׳עסקה׳ השלמתי מיד כאשר יצאת אל בית הכנסת, וכך הספקתי כבר להגיע אל חנותו של ר׳ אהרן ולבחור את הגמרא הגדולה הזו עבור ליב׳לה שלנו!" - סיימה האשה...

נו... כעת עומדים שנים ואוחזים בטלית... ר׳ אשר ורעיתו עומדים נצבים בחנותו של ר׳ אהרן מוכר הספרים, ואיש מהם אינו מעלה בדעתו לותר על הזכות הגדולה: לקנות עבור לייבלה את הגמרא הגדולה ממנה ילמד דברי אלקים חיים!

״עלי מטלת החובה ללמד את בני תורה!" - טוען האב, ומבקש לעצמו את זכות רכישת הגמרא בה ילמד ליב׳לה. ״מה פתאום? הלא כבר נאמר ׳אל תטש תורת אמך׳, ומכאן שדוקא האם היא זו אשר אמורה להפנים את ערך התורה אל לבו של הילד הרך!" - טענה זוגתו למולו...

בשלב מסוים, כאשר הבין ר׳ אהרן כי אין כל סיכוי לסיום הוויכוח באפן טבעי, פנה אל ההורים והציע לגשר בין עמדותיהם הסותרות... "יש לי רעיון״ - הוא אמר, ושני המתוכחים הסו לרגע, והטו אוזנם לדבריו.

"אם מבקש כל אחד מכם לרכוש את הגמרא עבור ליב׳לה, מדוע לא תתחלקו בזכות הגדולה? מדוע לא ישלם האב מחצית משויה של הגמרא ואלו האם תשלים את המחצית השניה?" - שאל ר׳ אהרן, ודבריו הנכוחים התקבלו על דעתם של ההורים.

״טוב מאוד!" - הם אמרו פה אחד. ומייד שקלו לידו של ר׳ אהרן את מחיר הגמרא, טבין ותקילין, כאשר את מחצית הסכום - משלמת האם, ואלו את המחצית השניה - משלם האב.

אלא שאם סבורים אנו כי כך באו אל קצם חלוקי הדעות שבין ר׳ אשר לאשתו בנוגע לגמרא של ליב'לה - הרי שאיננו אלא טועים... הוויכוח הבא התעורר דקות ספורות מאחר יותר, כאשר סלע המחלקת הנו בשאלה מי יזכה לקחת בידו את הגמרא מחנות הספרים ועד לבית - ושוב, האב טען כי הוא מחויב ללמד לבנו תורה - ועל כן עליו לשאת את הגמרא, ואלו האם צטטה חזור וצטט את דברי הפסוק: ״אל תטש תורת אמך".

גם הפעם לא הצליחו ההורים להגיע לעמק השוה מבלי התערבותו של ר' אהרן מוכר הספרים, אשר מצא מוצא של פשרה בכדי להניח את דעתם של שני הצדדים... "אם שניכם מבקשים ליטול את הגמרא - הרי שתוכלו לאוחזה שניכם יחד, האב יחזיק בצד האחד ואלו האם בצד השני...״.

מעתה, יושבו ההדורים, ר׳ אשר ואשתו אחזו שניהם יחדיו בגמרא היקרה מפז, הגמרא הרצופה מסירות נפש, וכך צעדו לביתם ברחובה של עיר, כשהדמעות זולגות על לחייהם, יורדות על כריכתה של הגמרא הגדולה, ומלחלחות אותה קמעא. וכי מלתא זוטרתא היא? הלא ליב׳לה מתחיל ללמוד גמרא!!

וליב'לה אשר קבל לידיו גמרא של מסירות נפש, של דמעות, של התרגשות ושל אהבת תורה, ובזכות כל אלו עלה והתעלה עד שהפך לאחד מגדולי הדור!

פרשת ויקרא - קרבנות אדם?

קרבנות אדם?

הרב ניסים פרץ זצוק"ל:

ויקרא (א,ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם".

א.  למה לא כתוב איש כי יקריב, או נפש כי תקריב? למה אדם?

ב.    מה זה מכם? גם המילה הזאת מיותרת? וגם לא מקריבים אנשים?

ג.     כתוב בקר וצאן למה צריך להוסיף מן הבהמה הרי זה שם כולל לכל הבקר והצאן?

אחרי חומש שמות שיש לעמ"י עכשיו משכן וקורבנות, הקב"ה חשש שהם יתחילו שכונה יותר מידי, ולא יזהרו במצוות ובעבירות כי מקסימום אם נטעה - נביא קרבן, מה יש?

מזהיר הקב"ה את משה שיגיד להם: אני לא רוצה את הקרבנות הכי טוב בשבילי זה שהאדם יזהר כל הזמן לא לחטוא!

אני לא רוצה קרבנות של בהמה אני רוצה את האדם! בהמה טועה ולא שמה לב כי אין לה דעת, אבל 'אדם מועד לעולם' אתה 24 שעות צריך להיות עם דעת!

תהיה אדם לא במובן של נוצר מהאדמה, אלא "אדמה לעליון"!

אני רוצה קורבנות 'מכם' לא שמישהו יביא לי קרבן איזה פר ישחטו אותו וזהו - "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיהו א,יא), אלא מכם! מה הכוונה מכם?

מן הבהמה - מהחלק הבהמי שיש בך!

קשה לקום בבוקר - את זה תקריב לה' ית'!

קשה לא לענות לאשה כשהיא אומרת לך משהו לא נעים? תקריב את התגובה הבהמית שלך לקב"ה!

אתה רוצה לטרוף איזה אוכל מאוד טעים לכבוד הכרס שלך? תקריב את הרצון הזה לה' ית'!!!

כשהאדם רוצה לעשות את רצון ה' – גם ה' רוצה לעשות רצונו ויביא גאולה לעולם פרטית וכללית בקרוב אמן!!!