יום רביעי, 24 במרץ 2021

תפילה ליום השנה לברית

 

תפילה ליום השנה לברית


בן איש חי (שנה א' פרשת ראה יז'):

שמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד אך לא נהגנו בזה בביתנו ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו:


רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֶיךָ כִּי בְּהַיוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא יוֹם (פלוני) לְחוֹדֶשׁ (פלוני), שֶׁהוּא הָיָה יוֹם שְׁמִינִי לְלֵידָתִי נִכְנַסְתִּי בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם, בַּשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שְׁנוֹלַדְתִּי בָהּ, וְקִיֵּם בִּי עֲבְדְּךָ אָבִי מִצְּוַת מִילָה וּפְרִיעָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְנִתְגַּלָּה הַכְּלִי הַשְּׁלִישִׁי שֶל הַיְסוֹד הָאַמִיתִּי הַנִקְרָא "קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים", וְיָצָא אוֹרוֹ וְנִתְבַּטְּלָה אַחִיזַת הַחִיצוֹנִים, וְנִתְחַבְּרוּ שְׁמוֹנָה וְשִׁבְעִים אוֹרוֹת הַחֲסָדִים עִם שְׁמוֹנָה וְשִׁבְעִים אוֹרוֹת הַגְּבוּרוֹת, וְנִתְּמַתְקוּ אוֹרוֹת הַגְּבוּרוֹת באוֹרוֹת הַחֲסָדִים.

אָנָּא הַשֵׁם, לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, תַּעְזְרֵנִי וּתְסַיְּעֵנִי לִשְׁמֹר אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ אֲשֶׁר חָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵינוּ, וְתַצִּילֵנִי מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל הִרְהוּרִים רָעִים וּמַחֲשָׁבוֹת פְּגוּמוֹת, וְתַצִּילֵנִי מִכָּל פְּגַם בְּרִית, הֵן בְּמַחֲשָׁבָה, הֵן בְּדִבּוּר, הֵן בְּמַעֲשֶׂה, הֵן בְּחוּשׁ הָרְאוּת, הֵן בְּחוּשׁ הַשׁמִיעָה, הֵן בִּשְׁאָר חוּשִׁים, וּבְכוּלָם אֶהְיֶה טָהוֹר בִּקְדוּשַׁת הַבְּרִית בְּלִי שׁוּם פְּגַם וְהִרְהוּר רַע כְּלָל, וּתְזַּכֵּנִי שֶׁאֶתְגַּבֵּר עַל יֵצֶר הָרָע, וְתִהְיֶה מַחֲשַבְתִּי קְשׁוּרָה וּדְבוּקָה בִּקְדֻשָׁתְךָ תָּמִיד, כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְהִבְדַּלְתָּ אוֹתָנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶך (ויקרא י,כו): "וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי".

נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵנוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵינו, וְעַל חֻקֵי רְצוֹנְךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנו, ּאָנָּא יְיָ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי, וְתִמְשֹׁך עָלַי מַחֲשָּׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, זַכּוֹת וּנְכוֹנוֹת, וְיִהְיֶה לִי לֵב שָׂמֵחַ בַּעֲבוֹדָתְךָ תָּמִיד, וְתַעֲזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שִׁמְךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם,

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

יום שלישי, 16 במרץ 2021

הלכות פסח שחל במוצאי שבת

 הלכות פסח שחל במוצאי שבת



תענית בכורות - מקדימים ליום חמישי.


בדיקת חמץ - מקדימים לבדוק ביום חמישי בערב בצאת הכוכבים. ומברכים בזמן הבדיקה על ביעור חמץ כמו בכל שנה. 


שריפת חמץ - בבוקר שישי מבערים את החמץ בשריפה, ולא יאמר את נוסח הביטול לאחר השריפה, אלא ימתין לאומרו בשבת אחרי ארוחת הבוקר.


חמץ נותר - בשנה זו, לאחר שריפת החמץ, עדיין אין החמץ נאסר באכילה ובהנאה.

לכן, את החמץ שרוצה לאכול ביום שישי בליל שבת וביום שבת בבוקר - יצניע במקום מיוחד שלא יתפזר. ויש לשים לב שהילדים הקטנים לא יפזרו את החמץ.


מיקום סעודות השבת - טוב לאכול את סעודות השבת במקום מיוחד בחצר או במרפסת על מנת שלא יתפזרו פירורי החמץ בביתו. והטוב ביותר הוא לאכול עם פיתות שאינם מתפוררות.


סוף זמן אכילת חמץ - לאחר שסיים את סעודת בוקר יום השבת והגיע סוף זמן אכילת החמץ - כיון שבשבת אין אפשרות לבער את החמץ בשריפה - יאסוף את כל החמץ שבבית בתוך ניילון ונייר ויזרקם לפח האשפה הציבורי, או שיפורר את החמץ ויזרקם לשירותים, או יתן אותו לגוי כל זמן שמותר החמץ עדיין בהנאה. 


ביטול החמץ - לאחר מכן - יבטל את החמץ בפיו, ויאמר: ״.... דחזיתיה ושלא חזיתיה... וכו׳״.


סעודה שלישית - אין אפשרות לאכול מצה ביום השבת כיון שהוא ערב פסח, לכן את סעודה שלישית יעשה לאחר תפילת מנחה גדולה של שבת - בעוגות קמח מצה ויברך מזונות ואחר כך על המחיה.

אם אין לו עוגות כאלה יקיים סעודה שלישית במצה מבושלת או מטוגנת. או בבשר ודגים. ואם גם זה לא הכין - יקיים סעודה שלישית בפירות, רצוי משבעת המינים.


שנת צהרים - מותר ורצוי לנוח בשבת כדי שיהיה לו כוח לליל הסדר כראוי לספר בסיפור יציאת מצרים שהיא המצווה העיקרית בליל הסדר, אך לא יאמר כן בפיו ״שהולך לישון כדי שיהיה לו כוח בלילה״.


* תודה רבה לרב חננאל יפרח על הסיכום הנפלא הזה.

יום רביעי, 10 במרץ 2021

סדר ברית מילה

 סדר ברית מילה

 


יהי שלום בחילנו

יַהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ, וְשַׁלְוָה בִּישְׂרָאֵל בְּסִימָן טוֹב בֵּן בָּא לָנוּ, בְּיָמָיו יָבֹא גוֹאֵל:

בסימן טוב וכו'

הַיֶלֶד יְהִי רַעֲנָן, בְּצֵל שַׁדַי יִתְלוֹנָן, וּבַתּוֹרָה יִתְבוֹנָן, יְאַלֵּף דָת לְכָל שׁוֹאֵל:

בסימן טוב וכו'

וּמְקוֹרוֹ יְהִי בָּרוּךְ, זְמַן חַיָּיו יְהִי אָרוּךְ, וְשֻׁלְחָנוֹ יְהִי עָרוּךְ, וְזִבְחוֹ לֹא יִתְגָּאֵל:

בסימן טוב וכו'

שְׁמוֹ יֵצֵא בְּכָל עֵבֶר, אֲשֶׁר יִגְדַּל יְהִי גֶבֶר, וּלְיִרְאֵי אֵל יְהִי חָבֵר, יְהִי בְדוֹרוֹ כִּשְׁמוּאֵל:

בסימן טוב וכו'

עֲדִי זִקְנָה וְגַם שֵׂבָה,  יְהִי דָשֵׁן בְּכָל טוֹבָה, וְשָׁלוֹם לוֹ וְרֹב אַהֲבָה, אָמֵן כֵּן יֹאמַר הָאֵל:

בסימן טוב וכו'

הַנִמוֹל בְּתּוֹךְ עַמּוֹ, יִחְיֶה לְאָבִיו וּלְאִמוֹ, וְיִהְיֶה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְגַם כָּל בֵּית יִשְרָאֵל:

בסימן טוב וכו'

 


אערוך מהלל ניבי

אֶעֱרוֹךְ מַהֲלֵל נִיבִי, לִפְנֵי אֶלֹהֵי אָבִי. לִכְבוֹד חֶמְדַּת לְבָבִי, אֶלִיּהוּ הַנָּבִיא:

נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן, חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, אִישׁ מִגֶזַע אַהֲרֹן, מְשָׁרת צוּר מִשֹגַּבִּי:

לכבוד וכו'

כֹּהֵן לָאֵל עֶלְיוֹן הוּא, פִּנְחָס הוּא אֶלִיהוּ, הַנָּבִיא יִקְרָאוּהוּ, הַגִּלְעָדִי הַתִּשְׁבּי:

לכבוד וכו'

יוֹם קִנֵּא קִנְאַת הָאֵל, הָרַג בְּכֹחַ וָאֵל, נְשִׂיא שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל, וּבַת צוּר שְׁמָהּ כָּזְבִּי:

לכבוד וכו'

דִין שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, אִישׁ אֱרַמִּית מִשְׁכָּבוֹ, קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, וַיֹּאמֶר אָרִיק חַרְבִּי:

לכבוד וכו'

וַיָקֹם מִתּוֹך עֵדָה, רוֹמַח בְּיָדוֹ הָדָה, וַיֶחְרַד חֲרָדָה, נִתְגַּבַּר כְּמוֹ לָבִיא:

לכבוד וכו'

דָקַר בְּחַרְבּוֹ אוֹתָם, כְּדֶרֶךְ שְׁכִיבָתָם, עַל הָאָרֶץ חֲבָטָם, וּלְמֹשֶה אוֹתָם הֵבִיא:

לכבוד וכו'

בִשֹכַר זֹאת אֵל חַי נְעֶלָם, נָתַן שְׂכָרוֹ משֻׁלָם, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם, וַיְכַפֵּר עָלֵי חוֹבִי:

לכבוד וכו'

נִסִּים עֶשֶֹר וּשְׁנַים, בְּדִבְרֵיהֶם שְׁנוּיִם, עָשָֹה לוֹ דָר שָׁמַיִם, צוּרִי גוֹאֲלִי אָבִי:

לכבוד וכו'

אֱמֶת בְּפִיהוּ הָיָה, לְאַלְמָנָה עֲנִיָה, אַשֶׁר בְּנָהּ הֶחֱיָּה, וּלְנַפְשוֹ אָמַר שׁוּבִי:

לכבוד וכו'

הַשֶׁמֶן נֵס בּוֹ שָׁרְתָה, הַבְּרָכָה וְהָיְתָה, כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלְתָה, וַתִּגְדְּלִי וַתִּרְבִּי:

לכבוד וכו'

רוֹדְפִים אַחֲרֵי תֹהוּ, הִכָּה בְשֵׁבֶט פִיהוּ, וַיֹאמְרוּ יְיָ הוּא, אֱמֶת וְאַתָּה נָבִיא:

לכבוד וכו'

וְגָזַר אוֹמֶר עָשָׂה, מִסְפַּר שָׁנִים שְׁלֹשָׁה, מָטָר לֹא נִתָּךְ אַרְצָה, הוּא הַמּוֹצִיא הַמֵּבִיא:

לכבוד וכו'

נָתַן לוֹ הַאֵל מַהֲלָכִים, בְּעוֹלָם הַמַּלָאכִים, וּלְעִתּוֹת הַנִצְרָכִים, הוּא נִגְלָה כְּעֲרָבִי:

לכבוד וכו'

בִּקַדוּשָׁה וּבְטָהֳרָה, עָלֹה עָלָה בִסְעָרָה, אֵלָיו אֱלִישָׁע קָרָא, וַיֹּאמֶר אָבִי אָבִי:

לכבוד וכו'

נַפְשִי תָמִיד אִוִּיתִיהוּ, מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ, פֶתַח בֵּיתִי אַרְאֵהוּ, יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי:

לכבוד וכו'

חָסִין קָדוֹשׁ נִקְרְאָה, אִישׁ אַשֶׁר פָנָיו רָאָה, זֶה כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה, תְּשׁוּרָה לוֹ לְהַבִיא:

לכבוד וכו'

זָכוֹר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי, וְיְבַשֵּׂר צִיוֹן עִירִי, וַיֹאמַר הִתְנַעַרִי, מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי:

לכבוד וכו'

קוֹל זִמְרַת מַהֲלָלִי, יַקְשִיב צוּרִי גוֹאֲלִי, וְלֹא דוּמִיָה לִי, בְּכָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִּי:

לכבוד וכו'



ברוכים אתם

בְּרוּכִים אַתֶּם קְהַל אֱמוּנַי. וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ:

יֶלֶד הַיּוּלַד יִהְיֶה בְּסִימָן טוֹב. יִגְדַּל וְיִהְיֶה כְּמוֹ גַּן רָטוֹב. יַעֲלֶה וְיַצְלִיחַ יִנָּצֵל מִקָּטוֹב. אָמֵן כֵּן יַעֲשֶּׁה יְיָ:

חֵלֶק יִתֵּן לָנוּ בַּנְּעִימִים. וּבְיָמָיו נַעֲלֶה לְשָׁלֹשׁ רְגָלִים. גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים לְבֵית יְיָ. וּבָרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ:

זְכוֹר רַחֲמֶיךָ וְדַם הַבְּרִית. וּפְקוֹד אֶת צֹאנֶךָ צֹאן הַשְׂאֵרִית. עַל יַד מְשִׁיחֶךָ מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּשְׁלַח אֶת אֵלִיָּהוּ נְבִיא יְיָ:

הַיֶּלֶד הַזֶּה זָכָה לִבְרִיתוֹ. אָבִיו וְאִמּוֹ יִרְאוּ חֻפָּתוֹ. הַמַּלְאַךְ הַגּוֹאֵל יְבָרֵךְ אוֹתוֹ. וְיִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְיָ

 

תפלה לאומרה לפני המילה:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת יוּ"ד אוֹת הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א, בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לָמוּל תִּינוֹק זֶה (ואביו יאמר: לָמוּל אֶת־בּנִי) לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר, לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וּלְהַכְנִיסוֹ בְּחוּלָקָא טָבָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וִיהֵא רַעֲוָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי קָרְבָּנָא וְיִתְרְעִי בֵּיהּ. וְיִזְכֶּה לְעֶשֶׂר חֻפּוֹת דִּזְמִין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְצַדִּיקַיָּא לְעַלְמָא דְּאָתִי, כְּדִכְתִיב: "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ. נִשְׂבּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ. קדֹשׁ הֵיכָלֶךָ". וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָֽרְבָה עִירֵנוּ וְשָׁמֵם בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְאֵין לָנוּ קָרְבָּנוֹת שֶׁיּכַפְּרוּ בַּעֲדֵנוּ. יְהִי רָצוֹן שֶׁיּהֵא נֶחְשַׁב דַּם הַבְּרִית הַזֶּה כְּאִלּוּ בָּנִיתִי מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלֵיתִי עָלָיו עוֹלוֹת וּזְבָחִים. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי:

 

תפילה לאב התינוק (מספר שרביט הזהב):

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹקֵינוּ וֵאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּאַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, שֶׁתִּמְשֹׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד עַל בְּנִי זֶה לִהְיוֹת חָזָק וּבָרִיא כְּדֵי לְהַכְנִיסוֹ לִבְרִית מִצְוַת מִלָּה בִּזְמַנּוֹ, וּתְזַכֶּה אוֹתוֹ לִהְיוֹת נִמּוֹל כְּהֹגֶן וְכַּשּׁוּרָה וּבְכַוָּנָה הָרְאוּיָה, וּתְהֵא חֲשׁוּבָה וּמְרוּצָה מִצְוָה זוּ לְפָנֶיךָ כְּקָרְבָּן עַל מִזְבַּחֲךָ וּכְעֲקֵדַת יִצְחָק, וְלֹא יִסְתַּכֵּן חַס וְשָׁלוֹם מַחֲמַת הַמִּילָה. וְתִשְׁלַח רְפוּאָה וְחַיִּים לַיֶּלֶד וּלְאִמּוֹ כִּרְפוּאַת חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיוֹ וּכְמִרְיָם הַנְּבוּאָה מִצָרַעְתָּהּ וּכְנַעֲמָן מִצָרַעְתּוֹ וּכְמֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁיִּכָּנֵס לַבְּרִית כֵּן תְּזַכֵּנוּ לְגַדְּלוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לְתּוֹרָתְךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ, וְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עָלָיו עַד כִּי יִרְאוּ כָּל בָּשָׂר כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלָיו וְיָרְאוּ מִמֶּנּוּ. וּתְהֵא עִם פִּיו בְּעֵת הַטִּיפוֹ וְעִם יָדָיו בְּעֵת מֵעֲבָדָיו, וְיִהְיוּ פָּנָיו מַצְהִיבוֹת וְקוֹמָתוֹ נָאֶה וְאֵימָתוֹ מוּטֶלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, וִיהִי אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתוֹ וּבְשִׂמְחַת בְּנֵי בָּנָיו שֶׁיִּהְיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וַהֲרֵינִי מוֹסֵר בְּנִי לַמּוֹהֵל וַאֲנִי מְמַנֶּה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ גָּמוּר, שֶׁיָּמוּל אֶת בְּנִי כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי, כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּי מִצְוָה זוֹ עִם כָּל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּמִצְוַת מִלָּה וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה. וְיִתְגַּלּוּ הַחֲסָדִים בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים. וּתְהֵא מִצְוָה זוֹ חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ. וְתַשְׁפִּיעַ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לַיֶּלֶד. וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשְׁמֹר הַיֶּלֶד לִשְׁמֹר בְּרִיתוֹ וְשֶׁלֹּא יֶחֱטָא כְּלָל. וּתְזַכֵּנִי לִּי וּלְאִמּוֹ. לְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת. וְיִהְיֶה חָכָם וְחָסִיד וּבֲעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, וּבָרִיא מַזָלֵיהּ. וְנִשְׂמַח בּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ. וְנַגִּיעֵהוּ לַחֻפָּה. וְעַתָּה הֵנָּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ וּבְיִרְאָה וְאַהֲבָה וְשִׂמְחָה רַבָּה בָּאתִי הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ. וְאַתָּה בְּרֹב רַחֲמֶיךָ תְּבָרְכֵנוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּתְשַׂמְּחֵנוּ בַּעֲבוֹדָתְךָ. וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל חֵטְא. וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. חָנֵנִי יְיָ כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם. עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. וִיהִי נֹעַם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

תפילה לאם התינוק (ספר שבט מוסר):

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא רָצוּי עַכְשָׁו, שֶׁאֵין בּוֹ לֹא חֵטְא וְלֹא עָוֹן, כָּךְ יִהְיֶה תָּמִיד לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא יִפְגוֹם בְּרִיתוֹ, שֶׁאַל תְּבִיאֵהוּ לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִּזָּיוֹן, וְיִהְיֶה בָּרִיא אוּלָם לַעֲבוֹדָתְךָ, וְתָמִיד תִּהְיֶה נֶגֶד פָּנָיו יִרְאָתְךָ. וְלֹא יָסוּר דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ מִלִּמּוּד תּוֹרָתְךָ וּבַעֲשִׂיַּת מִצְווֹתֶיךָ, וְיִהְיֶה כֵן עִמָּךְ עַד יוֹם מוֹתוֹ. וְתַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ מִיָּדֶךָ, וְאַל תְּבִיאֵהוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וְדָם, דְּזֶהוּ מָסָךְ מַבְדִּיל שֶׁלֹּא יוּכַל לְעָבְדְּךָ בִּהְיוֹתוֹ מְכֻסֶּה בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לִצְפּוֹת מִיַּד בָּשָׂר וְדָם, נָבָל וְקַפְּדָן וּמַתְּנָתוֹ מוּעָט, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. וְכֵיוָן שֶׁמְּצַפֶּה לַאֲחֵרִים, חָכְמָתוֹ נִסְרַחַת וְנַפְשׁוֹ עָלָיו נֶעֱצֶבֶת וּבְשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאַב. לֹא כֵן הַמְּקַבֵּל מִיָּדְּךָ הַטּוֹבָה הַפְּתוּחָה וְהָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה. וְלֹא יִצְטָרֵךְ מִן הַבְּרִיּוֹת עַד יוֹם מוֹתוֹ. וּכְשֶׁיִּזְכֶּה לַזִּקְנָה, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִין, לֹא כְּבֵדִים וְלֹא קַלִּים, וְלֹא יְאֱרַע לוֹ חָלָאִים בְּחַיָּיו, וְתַצִּילֵהוּ מִכָּל פְּגָעִים וּמִקְרִים רָעִים, כְּדֵי שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְאַל יָבוֹא לִידֵי שׁוּם מִכְשׁוֹל דָּבָר בָּעוֹלָם, לֹא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְלֹא בְּדִבְרֵי צְרָכָיו, וְלֹא יִפֹּל בּוֹ מוּם מַחֲמַת חוֹלִי אוֹ מַכָּה, וְתַגִּיעֵהוּ לַזִּקְנָה בְּבָנִים וּבָנוֹת, שֶׁיִּרְאֶה בְּחֻפָּתָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְלֹא תִּהְיֶה מִיתָתוֹ מֵחֹלִי כָּבֵד וּמְשֻׁנֶּה, וְיָבוֹא אֶל הַקֶבֶר שָׁלֵם בְּכָל אֵבָרָיו. אָמֵן:

 

תפילה לסנדק (מספר שרביט הזהב):

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הִנְנִי מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ וּמְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁבְּרָאנוּ יֵשׁ מֵאַיִן לֹא לְצֹרֶךְ חוֹבָה כִּי אִם נְדָבָה וְרָצוֹן וְאַהֲבָה. בְּמִדַּת טוּבְךָ וַחֲסָדְּךָ. כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ שֶׁנָּתַתָּ בִּי נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וְרוּחְנְיוּת. וְעוֹד הִגְדַּלְתָּ טוּבְךָ עָלַי שֶׁלֹּא עֲשִׂתַנִּי אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד. וְעַל הַכֹּל יִתְגַּדֵּל וְיִתְרוֹמֵם שִׁמְךָ לְעוֹלָם שֶׁנָּתַתָּ לִּי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין כִּי אַתָּה אֵל אֱמֶת וְתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה אֱמֶת. וְחָתַמְתָּ אוֹת בְּרִיתְךָ בִּבְשָׂרִי לְאוֹת בֵּינְךָ וּבֵינִי לְהִמּוֹל כָּל זָכָר לְאוֹת כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ וַאֲנִי עַבְדְּךָ חָתוּם בְּחוֹתָמְךָ הַקָּדוֹשׁ כִּי אָמַרְתָּ לִּי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וְעוֹד נָתַתָּ לִּי מַתְּנַת חִנָּם שֶׁזִּכִּיתָנִי לִהְיוֹת סַנְדָּק וּלְקַבֵּל בָּנֶיךָ עַל בִּרְכַּי בְּעֵת כְּנִיסָתָם תַּחַת כַּנְפֵי שְׁכִינָתְךָ, וּבְהִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתָם וּלְהַכְנִיסָם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. לָכֵן הִנְנִי מִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ אֵל שַׁדַּי שֶׁתְּסַיְּעֵנִי וְתַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע שֶׁלֹּא לְטַמֵּא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ וְחוֹתָמְךָ שֶׁשַּׂמְתָּ בִּבְשָׂרִי וְאֶשְׁמֹר אֶת בְּרִית קֹדֶשׁ מִכָּל טֻמְאָה שֶׁלֹּא אֶקְרַב אֶל עֲרָיוֹת וְלֹא שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אוֹ אֶל נִדָּה אוֹ זָכָר אוֹ בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף. אוֹ עִם גּוֹיָה. אוֹ עִם פְּנוּיָה בְּלֹא קִדּוּשִׁין. אוֹ כַּלָּה בְּבֵית חָמִיהָ. אוֹ עִם נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן וְלֹא שׁוּם דָּבָר הַגּוֹרֵם הַמְשָׁכַת עָרְלָה חַס וְשָׁלוֹם. וְלֹא אֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא אִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיִּהְיֶה מְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ בָּנִיתִי מִזְבַּח אֲדָמָה מִגּוּפִי וְכֹחִי לְהַקְרִיב קָרְבָּן זֶה (עַל בִּרְכַּי) וּכְאִלּוּ גּוּפִי נַעֲשָׂה כְּמִזְבַּח הַזָּהָב לְהַקְטִיר קְטֹרֶת עָלַי וִיהֵא חָשׁוּב וּמְקֻבָּל לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הָיִיתִי מְכַוֵין בְּכָל הַכַּוָּנוֹת וְהַצֵּרוּפִים וְהַתִּקּוּנִים הַנַּעֲשִׂים בִּכְרוֹת עָרְלַת בָּשָׂר זֶה וּמַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחַיֵינִי לַעֲבוֹדָתְךָ. וּבִזְכוּת מִצְוָה זוֹ רַחֵם עָלֵינוּ שֶׁלֹּא יִגְזְרוּ אוּמוֹת הָעוֹלָם גְּזֵרוֹת רָעוֹת לְבַטֵּל מִצְוָה זוֹ וְלֹא שׁוּם מִצְוָה מִיִּשְׂרָאֵל וּתְזַכֵּנִי לְמִדַּת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהִכְנִיס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן. וּבִזְכוּת מִצְוָה זוֹ הַחֲתוּמָה בִּבְשָׂרֵנוּ נִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ וְתַצִּילֵנִי מִן הַגֵּיהִנָּם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר גַם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שָׁלַחְתִּי אֲסִירַיךְ. וּשְׁלַח לָנוּ הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אָמֵן:

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם אוֹת יוּ"ד אוֹת הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א, בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לִהְיוֹת סַנְדָּק וְאֶהְיֶה כִּסֵּא וּמִזְבֵּחַ לַעֲשׂוֹת עַל יְרֵכַי הַמִּילָה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה מִזְבַּח כַּפָּרָה, וּתְכַפֵּר עַל כָּל־חַטֹּאתַי, עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּירֵכַי וּבְאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. וְתַעֲלֶה עָלֵינוּ כְּאִלּוּ כִּוָנוּ כּל־הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן, וּלְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

 

לחץ כאן לדף כוונות לברית מילה על פי האריז"ל.


כשמביאים התינוק לבית הכנסת עומדים כל הקהל ואומרים:

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה:

 

כשלוקח אבי הבן את התינוק בידיו אומר:

שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ, כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב־נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת־צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם: אָז תַּחְפּוֹץ זִבְחֵי־צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל, אָז יַעֲלוּ עַל־מִזְבַּחֲךָ פָרִים:


בארץ ישראל נוהגים להוסיף פסוקים אלה:

אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם־לֹא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:


אחר כך אומר אבי הבן:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד: (והקהל חוזר)

יֶהוֶה מֶלֶךְ יָהוָה מָלָךְ יִהְוֹה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: (ב' פעמים)

אָֽנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָא: (ב' פעמים)

אָֽנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָא: (ב' פעמים)

 

אחר כך יאמר אבי הבן:

אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ.

והעומדים עונים:

נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, קֹדֶשׁ הֵיכָלֶךָ:


אומר המוהל:

זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַלְאַךְ הַבְּרִית זָכוּר לַטּוֹב:


יאמר אבי הבן למוהל:

הרי אני ממנה אותך שליח במקומי למול את הבן.


ישב הסנדק על הכסא ומניח התינוק על ברכיו.


המוהל קודם שימול יברך ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה:


ומיד מברך אבי הבן שתי ברכות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:


והקהל והמוהל אומרים:

כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית, כָּךְ תִּזְכֶּה לְהַכְנִיסוֹ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים: 


לחץ כאן לתפילה לקהל בעת בכי התינוק.


לוקח המוהל או אָדָם אחר כוס יין ומברך:

סַבְרֵי מָרָנָן. (עונים:) לְחַיִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:

 

אחר כך לוקח הדס (או בשמים אחרים) ומברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי (עשבי / מיני) בְשָׂמִים:


בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זוֹ אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת זֶרַע קֹדֶשׁ שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת, לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, כּוֹרֵת הַבְּרִית:


אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ קַיֵּים אֶת־הַיֶּלֶד (בּנִי) הַזֶּה לְאָבִיו (לִי) וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל (פּלוֹנִי). יִשְׂמַח הָאִישׁ (וכשהאב הוּא מברך אומר: יהי רצון שאשמח ביוצא חלצי) בְּיוֹצֵא חֲלָצָיו, וְתָגֵל הָאִשָּׁה בִּפְרִי בִטְנָהּ כָּאָמוּר: יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ: וְנֶאֱמַר: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי (נותן יין באצבעו בפי התינוק, וכן בפעם השניה כשחוזר לומר "ואומר לך") וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וְנֶאֱמַר: זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם, וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: 

הוֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: 

(פלוני) זֶה הַקָּטָן, אֱלֹהִים יְגַדְּלֵהוּ, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כָּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלָחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן:


ואומרים:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל־יְרֵא יְהוָה, הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים, סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי־כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה: יְבָרֶכךָ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה־בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל־יִשְׂרָאֵל:

 

אומרים קדיש יהא שלמא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אמן): 

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן):

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכֹל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): 

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן): 

לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא. שִׁירָתָא. תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): 

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא. חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן): 

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ. וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן):


יש שנהגו לאסוף הכהנים אצל הנימול ולברכו בברכת כהנים.

וטוב לברך את התינוק ולומר "המלאך הגואל וכו'", "ישימך אלוקים וכו'".


ברית מילה - תפילה בעת בכי הרך הנימול

 תפילה בעת בכי הרך הנימול:



וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱ-לֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹ-הֵינוּ וֶאֱלוֹ-הַי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וּבְנֵי בֵיתֵנוּ בְּרִיאִים וַחֲזָקִים  בְּפַרְנָסָה וְהַצְלָחָה וְשָׁלוֹם רַב וְכָל טוּב לְעָבְדְּךָ בְּאֱמֶת וּבְשִׂמְחָה.

וְיוּכְלָל תְּפִלָתִי עִם בְּכִיָית הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל, וְיקוּיַם בִּי הַפָּסוּק: שָׁמָע יְיָ תְּחִנָּתִי יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח: וְכֵן: יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ. וּבָּרֲכֵנִי  נָא בַּבְּרָכָה הַכְּתוּבָה בְּתוֹרָתְךָ: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

וּמַלֵּא יְיָ אֱלוֹ-הַי אֶת כֹּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וּתְּמַהֵר לִגְאוֹל אֶת עַמֶּךָ  יִשְׂרָאֵל  בִּגְאוּלָה שְׁלֵמָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וּתְגַלֶּה אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְתָּמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ. אָנָּא יְיָ, אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ, אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ:

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

 

אחר כך יאמר תהלים (פרק ו'):

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית: מִזְמוֹר לְדָוִד: י-י אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי: וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי: חָנֵּנִי י-י כִּי אֻמְלַל-אָנִי: רְפָאֵנִי י-י כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד: וְאַתָּה י-י עַד מָתָי. שׁוּבָה י-י חַלְּצָה נַפְשִׁי: הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ: בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי: בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי: עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: כִּי שָׁמַע יי-י קוֹל בִּכְיִי: שָׁמַע י-י תְּחִנָּתִי: י-י תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי: יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע:

 

יום שישי, 22 בינואר 2021

חכם רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל


חכם רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל



נולד [1] בג'רבא ביום שב"ק סיוון התרס"א 1901 לאביו חנינא ואימו ג'זיילה.

מורו ורבו של רבינו היה רבי דוד דידו הכהן זצ"ל. בגיל 15 בלבד הצטרף לשיעורו השבועי בשבת של רבי כלפון ע"ה בתורת הפסק וההלכה.

בתחילה היה סופר בי"ד בג'רבא, אח"כ למלמד תינוקות. מאוחר יותר נתמנה לדיין. ומשנת תש"י 1950 לאחר פטירת רבי כלפון ע"ה  שימש כראב"ד ג'רבא עד עלותו ארצה.

מתלמידיו: רבי מצליח מאזוז, הרב רפאל צבאן, רבי ינון חורי ועוד.

בעלותו ארצה היווה למושב לו את מושב ברכיה ומיד שנודע כי ארי עלה מבבל רבים החלו משחרים לביתו של רבינו ספרדים ואשכנזים כאחד.

בניו של חכם רחמים חי חיותה הכהן מתו בעודם עוללים, והוא שמח בבנותיו ובתלמידיו, שהיו כבניו ממש, והיה מרעיף עליהם אהבת אב לבנו. כאב רחום היה להם, גידלם ונשאם על לוח לבו, עד שהעמידם בקרן אורה. הוא ראה חשיבות גדולה בכתיבת חידושי תורה, והיה מעודד את כל תלמידיו לכתוב מדי יום דף חידושי התורה שהתחדש להם באותו היום.

ראש ישיבת חברון הרב יחזקאל סרנה זצ"ל כינהו "החזון איש של הספרדים".

הגרע"י זצ"ל אמר כי רבנו היה צריך להיות הראשל"צ אלא שהיה חולה ונפטר בקיצור ימים.

כמו כן אמר הגרע"י זצ"ל כי אילו לאשכנזים היה רב שהוא חצי מרבי חוויתה היו בונים לו ארמון מיהלום!

איש אשכולות היה רבינו חכם מופלג בנגלה ובנסתר. בקי בפיוט בשירה ובתולדות גדולי ישראל ועם ישראל.

למרות חולאיו של רבינו לא פסק ללמוד וללמד ולחדש בתורה. פעם אחת בעת שהיה רבנו על מיטת חוליו פגשוהו תלמידיו וראוהו כי פניו עגומות. ושאלוהו לפשר הדבר וענה רבינו כי הוא עצוב כי טרם הספיק ללמוד מסכת ע"ז בעיון. ואמנם לבסוף הספיק לחדש במסכת זו כפי שמופיע בספרו "פרחי כהונה על הש"ס. והדבר מבהיל היכן היה ראשו של רבינו בעת יסוריו המרים.

רבנו בהשקפתו הטהורה התורנית ראה בתקומת מדינת ישראל  אתחלתא דגאולה (עיין בשו"ת "מעשה ניסים" חלק ב' או"ח סימן קסח'). אך יחד עם זאת היה שמרן והתנגד לעליית הנוער שיעלו לארץ ישראל נערים בלי הוריהם (עיין בשו"ת שמחת כהן ח"ב יו"ד סימן צא').

יבולו התורני של רבינו מרשים ומדהים, בטח ביחס לשנים המועטות בהן חי וחולאיו הרבים.

בין ספריו: "פרחי כהונה" חידושים על התלמוד הבבלי. "זכרי כהונה"-פסקים, כללים, מנהגים ודינים. שו"ת "שמחת כהן" 8 חלקים על 4 חלקי השו"ע. "מגיד דבריו ליעקב"-על הגדה של פסח. "מנחת כהן" חידושים מתוקים על התורה ונוסף אליו קונטרס מנחת ערב סיפורים מופלאים. "תקפו של נס" פירוש נפלא על מגילת פורים כדרכו של הגאון המלבי"ם זצ"ל, ועוד ספרים רבים.

נפטר בי' שבט התשי"ט.

 

אחת מהתקריות בהם עמדה מנהיגותו של רבי רחמים במבחן, היתה במלחמת העולם השניה. בסוף חורף תש"ג פלשו הגרמנים לאי ג'רבא. שם הקימו שדה תעופה עבור מטוסיהם שנחתו שם, על מנת לעכב את אוניותיהם של צבאות הברית מלעבור לים התיכון. בבוקר יום שבת קדש פרשת תרומה ח' באדר א' התש"ג, העלילו הגרמנים על היהודים כי הם אותתו לצבאות הברית היכן נמצא מוצבם, וכך יכלו להפציצו בקלות. כעונש על כך, חייבו הגרמנים את היהודים לאסוף לא פחות מ – חמשים ק"ג זהב תוך שלש שעות וחצי. "וָלֹא!" – איימו – "נירֶה למוות ברבני ועשירי הקהילה, ואחר יפציצו מטוסינו את שתי קהילות היהודים בג'רבא עד היסוד, וחורבנן יהיה חורבן עולם!"

אם לא די היה בכל זה, כדי להכניס פחד ומורך בלב היהודים, הטיסו הגרמנים שני מטוסי קרב שחגו בשמי ג'רבא הלוך ושוב, תוך איום להפציץ את ישובי היהודים ח"ו.

כיון שנודעה דבר הגזירה, נהפכה העיירה השקטה ג'רבא למרקחה. בבתים רבים לא הצליחו לערוך קידוש וסעודת שבת. הכל היו עסוקים באספת הזהב בקדחתנות וללא הפסקה.

היהודים אשר במשך כל השנים עמלו וחסכו זהב בדם נפשם מפתם ומלחמם כדי להשיא את בניהם ובנותיהם, או כדי ליהנות מעמלם בימי זקנתם – פירקו נזמי הזהב אשר באזני נשיהם ובנותיהם והביאום אל מרן הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל, שישב כל אותה עת בבית הכנסת "הכהנים", ואסף את הזהב מכל הבאים.

כשעיניהם זולגות דמעות, הטילו הקהל את זהבם לתוך הסל שהיה בידי רבי כלפון. הן חייבים היו למלא תאוותם של הנאצים הארורים, שכן סכנת חיים מרחפת על ראשם.

כאשר נודע לרבי רחמים דבר הגזירה, פנה מיד אל ביתו. הזהב ששמר מחסכונותיו, טמון היה במקום גבוה בתוך קיר הבית. הוא ביקש מהאדם שהתלווה אליו (רבי ששון הכהן הי"ו) כי יסייע בידו לשבור חלק מן הקיר, ולהוציא את הזהב הטמון שם. כן, ביקש מאותו אדם שיפנה לביתו של תלמידו הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל, ויטול גם משם זהב נוסף אשר הפקיד בידו למשמרת לנישואי בנותיו. לאחר מכן, יצא רבי רחמים לרחובה של עיר כשסל בידו, עבר מבית לבית, וביקש בדמעות שליש כי כל מי שיש בידו זהב, יתנו בתוך הסל.

משכילו היהודים האחרונים להביא את הזהב שנותר בידם, ניגש רבי כלפון אל הגרמנים ובידו חבילת הזהב. הקצין הגרמני הניחה על המשקל, והמחוגים הצביעו על כך שהחבילה מכילה ארבעים ושתים וחצי ק"ג זהב, שהם רוב הסכום. "חסרים עוד שמונה ק"ג!" צרח הקצין, והזהיר כי עד למחר יביאו לפניו את יתרת הסכום. כאן, כבר לא יכול היה רבי כלפון להבליג על גודל הרשעות, וקילל את הגרמנים במלים אלו "הליכה בלא חזרה! מיתה בלא קבורה!".

למחרת ביום ראשון אירע הנס, צבאות בנות הברית פלשו לערי תוניסיה, והניסו את הנאצים הפראיים. הצבא הגרמני נהדף, וליהודים היתה הרווחה. אותם נאצים ששדדו מהיהודים את הזהב, נסו בספינתם, ובמהלך ההפלגה, טבעה ספינתם במצולות ים, וגופותיהם לא ניתנו לקבורה. כך התקיימה במלואה קללת רבי כלפון.

עוד סופר, כי מי שהלשין לגרמנים כי יד היהודים היתה בהפצצת מוצבם, היה ערבי שונא ישראל מובהק. הלה קיבל את עונשו לאחר זמן מה, כאשר עלה רכבו על מוקש, ונתפרק לרסיסים יחד עם עוד גוי אחר, רשע כמוהו. כן יאבדו כל אויביך ה'.


היה ידוע בקרב האנשים כי לרבי רחמים הצדיק יש רוח הקודש. מסופר מעשה שהיה על ילדה קטנה אשר נעלמה ממושב סמוך למושב ברכיה, בו כיהן הרב. לאחר ניסיונות וחיפושים מייגעים של המשטרה, המשפחה ותושבי היישוב – החליטו המשפחה לפנות אל רבי רחמים חי חויתה הכהן לקבלת עצה.

משפחתה של הילדה הגיעה אל ביתו של הרב, וסיפרו לו על הילדה. הרב השיב למשפחה בנחישות רבה: "מהרו אל פרדס פלוני בסמוך לכאן שם תמצאו את הילדה. אבל תזדרזו מהר מהר, לפני שחלילה תאחרו את המועד".

ואכן המשטרה ומשפחתה של הילדה הגיעו אל הפרדס המדובר, שם מצאו את הילדה קשורה בחבלים לאחד העצים. כוחות הביטחון שחררו את הילדה הכבולה, אשר החלה לבכות ולזעוק. הילדה סיפרה כי מחבלים ערבים חטפו אותה, וקשרו אותה לעץ הזה. היא אמרה כי הם הבטיחו לחסל אותה עוד כמה דקות: "אם הייתם באים עוד דקה הייתם מאחרים את המועד".



מתורתו – פרשת בא - חביבות התפילין

שמות[2] (יג,ט): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה'  מִמִּצְרָיִם"

התורה מקשרת כאן בין התפילין, התורה ויציאת מצרים. מהו הקשר ביניהם?

היסוד של שלושתם הוא שווה - שלשה אלה תפילין ותורה ויציאת מצרים כולם מדין בנים וטעם אחד להם:

התפילין: כתבו חז"ל שהתפילין הם שרביטו של מלך והמשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה ורק מצד שאנו בנים אנו מניחים תפילין, התפילין הן סמל עליון ביותר. מעין כלי אלוקי, כביכול. כל כך גבוה, עד שישנו חשש שדווקא במצווה זו יתעורר קטרוג על המניח חלילה, שאינו עומד בסטנדרטים של הקב"ה (ראה זוהר פקודי רלז,ב). מהי ההגנה שלנו? שאנו בניו של הקב"ה, ולבן המלך מותר להשתעשע באוצרות המלך.

התורה: לא זכינו בה נגד מלאכי השרת שטענו לקבל אותה הם מדינא דבר מצרא, רק מצד שאנו בנים ובבן ליכא דינא דבר מצרא.

הסבר: ישנה הלכה בדיני קנייני קרקע. "דינא דבר מצרא". משמעות הדין היא, שאם יש לי קרקע למכור, ולפני שתי לקוחות: האחד בעל חלקת אדמה הצמודה לחלקה הנמכרת, והשני – אדמותיו לא כאן. ההלכה היא שעלי להעדיף את הקרוב = בן המצר. המלאכים טענו שהתורה צריכה להנתן להם, שכן אם הקב"ה מעביר את התורה, יעביר לקרובים אליו, הלא המה המלאכים. מהי טענתנו?

ההלכה מחריגה את הבנים מדין "בר מצרא". אם הלקוח הוא בנו של בעל השדה, הרי שהשכן הקרוב לא זוכה באדמות הצמודות אליו מדין "בר מצרא". אם כן, קבלת התורה מעידה אף היא שאנו בניו של הקב"ה, ואין לטענת המלאכים אחיזה.

יציאת מצרים: הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לארץ מצרים שהיא טמאה והוציאנו בחוזק יד למרות קדושתו הנוראה משום שאנו בנים, והכהן מטמא לבנו.



[1] ע"ה איתמר עידאן ס"ט.

[2] תודה רבה לרב רועי כהן, רעננה על הבאת דבר התורה המקסים הזה!

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: