יום הכיפורים - להתעורר! יש לנו שליחות!

להתעורר! יש לנו שליחות!

למנחה[1] של יום הכיפורים נבחרה הפטרה מיוחדת המספרת על יונה הנביא.

יונה הנביא מקבל שליחות מיוחדת להזהיר את בני נינוה העיר הגדולה, שישובו מדרכיהם הרעים, ולא - תתהפך העיר.

יונה הנביא מתחמק מביצוע השליחות, ובורח מפני ה' דרך הים לכיוון תרשיש.

בלב ים מתרחשת סערה גדולה, כולם מפחדים וצועקים ויונה הנביא הולך לישון עד שרב החובל מעיר אותו...

יונה הנביא מתעורר ומספר למלחים הנוכריים שהסערה הינה בגללו, ואם רק יטילוהו לים – תשקוט.

מה קורה כאן ולמה אנחנו קוראים את זה ביום כיפור?

"וַיְהִי דְּבַר-ה', אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי".

כמו יונה, גם אנחנו קיבלנו שליחות. שליחות להיות אור לגויים, להיות עם סגולה, להפיץ צדק ומוסר בעולם.

מה בחרנו לעשות הרבה שנים?

"וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה' ".

כמה פעמים בחרנו לברוח מהשליחות שלנו כמו יונה הנביא?

כמה פעמים העדפנו להתעלם מהאחריות שלנו?

כמה פעמים ניסינו לברוח מהייעוד שלנו?

כמה התמכרנו לשקט למרות שכל הסימנים צעקו מכל כיוון?

כמה השתקנו והעלמנו את מי שניסה להגיד אחרת?

מה קורה כשאנחנו בורחים?

"וַה' הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל בַּיָּם"

אוי, זה לא עובד, הבועה מתפוצצת לנו בפנים!

"וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר".

הטבח הנורא בשמחת תורה והמלחמה שפרצה בעקבותיו במשך כל השנה הם סערה שמאיימת לשבור את האנייה שלנו.

אבל זוהי גם קריאת ההשכמה שלנו, ה"רב החובל" שמנער אותנו משנתנו העמוקה.

"וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם"

כמה נוקבות המילים הללו היום. "מַה-לְּךָ נִרְדָּם"?

איך יכולנו לישון כל כך עמוק?

איך יכולנו להתעלם מהסכנות שסביבנו?

איך יכולנו לחשוב שאנחנו מוגנים בתוך בועה?

"קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד".

לא מספיק להתעורר גשמית, זה בטח שצריך, אבל אנחנו יהודים אנחנו לא סתם עם, מה עם הייעוד הרוחני שלנו?

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, עִבְרִי אָנֹכִי; וְאֶת-ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא, אֲשֶׁר-עָשָׂה אֶת-הַיָּם וְאֶת-הַיַּבָּשָׁה".

ברגע שיונה מתעורר, ברגע שהוא מכיר באחריותו, הכל משתנה.

זה הרגע שבו אנחנו צריכים להיות היום. להכיר בזהות שלנו, באחריות שלנו, בשליחות שלנו. להבין שאנחנו לא סתם עוד עם, אלא עם שיש לו תפקיד מיוחד בעולם.

"יוֹדֵעַ אָנִי, כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".

זוהי קריאה לאחריות. להבנה שמה שקורה סביבנו, הסערות והאתגרים, הם לא מנותקים מאיתנו. אנחנו חלק מהם, ויש לנו תפקיד בפתרונם.

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם, וְיִשְׁתֹּק הַיָּם, מֵעֲלֵיכֶם".

אבל יונה הנביא לא רוצה לפעול, הוא התעורר, הכיר באחריות וביקש להיזרק לים, הוא לא רוצה להתמודד עם השליחות הזאת, היא לא נעימה לו בכלל!

"וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה; וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת".

מה קורה כשלא רוצים לעשות את השליחות?

אתה נכנס לצרה הרבה יותר גדולה...

קודם הוא היה באניה, היה לו מקום לישון, נכון, מסביבו היתה סערה, אבל הבגדים יבשים והכל בסדר...

אבל עכשיו הוא בתוך הים, בבטן של דג לחוץ מכל הכיוונים ועומד למות...

"וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-ה' אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה: וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-ה'--וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי: וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ: וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ: אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, ה' אֱלֹהָי: בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-ה' זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ".

השנה, הטבח הנורא והמלחמה הם ה"רב החובל" שלנו, הם ה'צרה' שעוטפת אותנו מכל הכיוונים: צפון, דרום, איראן, תימן, עיראק, סוריה, מבפנים עם הגיס החמישי, מלמעלה עם טילים וכטב"מים ומלמטה עם מנהרות...

הם מעירים אותנו בכוח, מנערים אותנו משאננות, ומזכירים לנו את השליחות שלנו.

אנחנו לא יכולים עוד להרשות לעצמנו לישון.

אלברט איינשטיין: ״דברים רעים קורים, כשאנשים טובים שותקים״.

עלינו להתעורר, להכיר באחריות שלנו, ולפעול. לא רק למען עצמנו, אלא למען העולם כולו.

"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כג,כד).

ירושלמי: "הָא עַמָא הָאִלֵין כְּאַרְיָא שַׁרְיָין וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין הֵיךְ מַה דְלֵית אַרְיָא לָא נְיַח וְלָא שְׁדִיךְ עַד זְמַן דְהוּא אָכִיל וּפָשִׁיט בְּשַר וְשָׁתֵי אִידָם כְּדֵין אִינוּן עַמָא הָאִילֵין לָא נַיְיחִין וְלָא שְׁדִיכִין עַד זְמַן דְיִקְטְלוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְיִשְׁפְּכוּן אִידָם קְטִילֵי בַּעֲלֵי שַנְאֵיהוֹן כְּמַיָא".

תרגום: "העם הזה כאריה שוכן וכלביאה מתגבר, כמו שאין האריה נח ולא שקט עד זמן שהוא אוכל וטורף בשר ושותה דם, כך הם העם הזה לא נחים ולא שוקטים עד זמן שיהרגו את אויביהם וישפכו דם ההרוגים של שונאיהם כמים".

אנחנו גם צריכים להוות דוגמא ומופת רוחנית ומוסרית וגם להשמיד את מי שמכריז שהוא רוצה לכלותנו... אין ברירה...

מה הדבר הראשון בתיקון?

"וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל-ה' אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי הַדָּגָה".

להתפלל לה' שיעזור לך כי בלי זה אין כלום...

ואז, כשאנחנו מתעוררים, ומוכנים לקום ולפעול ומתפללים, הישועה באה:

"וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג; וַיָּקֵא אֶת-יוֹנָה, אֶל-הַיַּבָּשָׁה".

היבשה זה המקום הטבעי של יונה הנביא, שם הוא כבר מרגיש בטוח ונעים לעשות את השליחות שלו.

זה המקום בו בורא עולם נותן לך את הקרקע הגשמית לעשות את התיקון, נותן לך שכל להמציא המצאות מדהימות, כלי נשק, תחבולות, עוצמה כלכלית, עזרה ממעצמות אחרות וכל מה שאתה צריך בשביל התיקון הזה.

ביום הכיפורים הזה אנחנו צריכים להתעורר. להכיר את השליחות שלנו. להפסיק לברוח.

בואו נאמר בקול רם: "יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה".

רק ככה אפשר לצאת לדרך חדשה.

דרך של אחריות, של שליחות, של תיקון עולם. דרך שבה אנחנו לא רק דואגים לעצמנו, אלא מאירים את הדרך לכל העולם. כי זו השליחות שלנו, זה הייעוד שלנו.

כל אחד ואחד עם האחריות שלו במרחב הפרטי והציבורי שמסביבו, וכולנו יחד כאומה שבה בחר ה' לתקן עולם במלכות שד-י!

יש לנו גם הבטחה מבורא עולם, שאם נקבל את השליחות הזו, אם נפעל למענה, נזכה לראות את הגאולה השלמה, את התיקון האמיתי של העולם.

"כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד".

יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו ברחמים!

גמר חתימה טובה לכולנו, ושנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.

---

[1] ע"פ הזוהר הקדוש (ח"ב קצט.), הרבי מליובאוויטש (ספר השיחות תשמ"ט כרך ב עמ' 672) וכן תוספות מדילי.

 פסטיבל נובה בהסתכלות אמונית

סרטון קצר עם הסבר:

הסבר ארוך יותר לשמיעה:

ההסבר הארוך לקריאה (עם מקורות בסוף):

אקדים כמה הקדמות חשובות שמתוכן נשתדל להבין איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם שלו, ואז מתוך זה נגזור את היחס לאירוע הזה ספציפית של פסטיבל נובה.

הקדמה ראשונה - נכון, יהודים כשרים לא אמורים להעביר את שמחת תורה שחל בשבת בריקודים מעורבים, אבל אחוזים של התנהגות לא טובה נמצאים בהרבה יהודים לצערנו, ואפילו לפי מידת הדין והנהגת השכר ועונש הקדוש ברוך הוא מחכה בסבלנות שיחזרו בתשובה, המלאכים קוראים לקב"ה 'מלך עלוב', מסביר ה'תומר דבורה' שהקדוש ברוך הוא סובל עלבון ומחכה במידת הרחמים שיחזרו בתשובה.

במיוחד שמדובר כאן ב'תינוקות שנשבו' לא בדתיים שלמדו תורה ומבינים כמה זה חמור, רק בעולם העליון יודעים לשקלל את המעשים שלהם לעומת מה שהם עברו בחיים. כמה הם הכירו מהיהדות וכמה ציפו מהם מהשמיים לשמור עכשיו שמחת תורה ושבת לעומת מה שהם למדו ועברו וגדלו והתחנכו.

לכן, על ריקודים של תינוקות שנשבו בשמחת תורה לא אמור להיות עונש כל כך כבד ובצורה מיידית, מבחינת היהדות הדבר הזה לא אמור לקרות אפילו לא בהנהגת השכר ועונש.

הקדמה שניה - יש לנו שתי הנהגות בעולם כמו שמסביר הרמח"ל בכמה וכמה מקומות, הנהגת היחוד והנהגת השכר ועונש.

הנהגת השכר ועונש זו הנהגה שמסתכלת האם אתה מתנהג טוב ונותנת לך שכר, והאם אתה מתנהג רע ונותנת לך עונש חס וחלילה, זאת הנהגה מאוד פשוטה צדיקים מקבלים שכר ורשעים מקבלים עונש.

אבל אם היתה רק את ההנהגה הזו, התיקון לא היה מסתיים לעולם, 6000 שנה היו יכולות לעבור ובסוף הששת אלפים שנה הצדיקים היו מקבלים שכר הרשעים מקבלים עונש, אבל העולם היה נשאר לא מתוקן…

לכן הקדוש ברוך הוא ברא גם את הנהגת היחוד, הרמח"ל מסביר בשם הזוהר הקדוש שזאת הנהגה אלוקית שדואגת ואחראית להביא את כל העולם לגאולה גם דרך המעשים הטובים של הצדיקים וגם דרך המעשים הרעים של הרשעים. היא לוקחת את שני הסוגים של המעשים וגורמת לשניהם לעזור לגאולה ולדחוף את הגאולה כדי שהעולם יגיע לתיקון בסוף הששת אלפים שנה.

הקדמה שלישית - בהתחלת העולם רוב ההנהגה היתה הנהגה של שכר ועונש, לאט לאט הנהגת הייחוד מתערבת יותר ויותר דרך המעשים שקורים בעולם ובעצם משתלטת על ההגה של ההנהגה האלוקית ומקרבת את העולם לגאולה. 

זה עובד באחוזים כל דור הנהגת היחוד מתערבת יותר, זה מתחיל ב-1% הנהגת היחוד בהתחלת הששת אלפים שנה, ו99% הנהגת השכר ועונש, ובסוף הששת אלפים שנה זה כבר 99% הנהגת היחוד…

הרמח"ל כותב שבזמנו שזה לפני 300 שנה רוב ההנהגה האלוקית היא כבר הנהגת היחוד, ואם מחשבים את זה יוצא שאנחנו בזמננו מונהגים בערך 97% בהנהגת היחוד.

זה אומר שרוב מה שקורה מסביבנו קשה לשפוט אותו בעיניים של שכר ועונש, כי 97% ממנו זה הנהגת היחוד שאחראית להביא את העולם לגאולה. והנהגת היחוד לא עובדת בגלוי בצורה של שכר ועונש, אלא בצורה נעלמת ויכול להיות גם "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו".

הקדמה רביעית - האירוע הזה לא הסתיים בזה שכולם נסעו הביתה לישון ונגמר הפסטיבל וצריך עכשיו לנקות שמה את הרחבה מכל הלכלוך ולקפל את המוזיקה.

האירוע הזה הסתיים בצורה מאוד טרגית מבחינה גשמית, ובאירוע מאוד מאוד גדול מבחינה רוחנית - החבר'ה האלה עלו השמימה על קידוש השם. הם התעלו למדרגה עליונה מאוד, שמי שמת על קידוש השם, כל העבירות שלו נמחלים. והוא מגיע מאוד קרוב לכיסא של הקדוש ברוך הוא ומעל כל דבר אחר שקיים בשמיים, והקדוש ברוך הוא מזכך אותו לחלוטין ללא ייסורים. דווקא הנשמות האלה נבחרו להיות באירוע הזה.

הקדמה חמישית - הנשמות הטהורות האלו נבחרו לכפר על כל עם ישראל ברמה הכללית וגם הצילו נפשות רבות אחרות מהסביבה שלהם ברמה המיידית. כי אם המחבלים ימח שמם וזכרם לא היו מתמקדים בפסטיבל הנובה המון המון המון יישובים וערים בסביבה היו נפגעות פי 1000. הם בעצם היוו הסחת דעת מהטירוף של התוכניות שהיו למחבלים על אופקים, שדרות, נתיבות, שובה, זימרת, אשדוד, אשקלון, מלא מלא מקומות שהמחבלים היו מיועדים אליהם רח"ל.

אנחנו חייבים להם הכרת הטוב ענקית על הכפרה הגדולה שהנהגת היחוד בחרה בהם לכפר עלינו גשמית ורוחנית.  

הקדמה שישית - הרבי מחב"ד כתב על מסיבה של ריקודים חילוניים בשמחת תורה שלא הסתיימה בקידוש השם, רק מסיבה רגילה, שברור שאסור לעשות את הריקודים האלה, אבל צריך להבין שאלו נשמות גבוהות השואפות לתענוג אלוקי, הן מרגישות את האורות האלוקיים מאוד מאוד חזק במיוחד בשמחת תורה יום שהוא אחד העצומים במשך השנה, אבל הגוף והשכל הגשמיים שלהם לא יודעים לתרגם את ההרגשה הזאת של הנשמה למשהו גבוה ורוחני כי הן לא מכירות רוחניות הן מכירות ריקודים ומוזיקה ולכן הן מתרגמות את זה בפועל בשטח לריקודים ולמוזיקה כאלה.

זה כמו שהנשמה עכשיו מרגישה שיש איזה תענוג רוחני ושעת רצון, אבל הגוף לא יודע לתרגם את זה, אז הוא הולך למקרר ומחפש שוקולד.

לסיכום: נראה שבאמת היה כאן דברים שהם לא לפי התורה, ובמבט שטחי שלא מכיר את כל המורכבות של הנהגת העולם והנשמות, הנהגת השכר ועונש הייתה אמורה לזעום עליהם ולהעניש אותם והכל.

אבל אלו תינוקות שנשבו שאמורים לקבל יחס אחר, וכן הנהגת השכר ועונש הרבה פחות משמעותית כרגע מהנהגת היחוד שבחרה דווקא בנשמות הגבוהות האלה לכפר על עם ישראל ולקדם את עם ישראל דרך אירוע מאוד כואב וקשה שרואים ממש שהוא מקדם אותנו כרגע לגאולה גשמית, מוסרית ורוחנית (גם עזה וגם עם ישראל עכשיו במקום אחר לגמרי ולא הגענו אפילו לחצי מהאירוע הזה כמו שזה מתגלגל, יהי רצון שהשם ירחמיו יגמור את כל המהלך הזה ברחמים ולטובה בעזרת השם).

לענ"ד זאת התמונה הרחבה שצריך להסתכל עליה באירוע הזה, ומי שבא ואומר "אלו אנשים רשעים וצריך עכשיו שייצא ברק מהשמיים להעניש אותם" זה לא מבט נכון אחרי שלומדים את כל הדברים האלה.

כמובן אנחנו לא נחנך עכשיו את ילדינו לרקוד מעורב בשמחת תורה תוך כדי חילול שבת, אבל צריך להסתכל על זה במבט אמוני אחורה על מה שקרה, והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו.

מקורות להרחבה:

הנהגת השכר ועונש והנהגת היחוד:

דעת תבונות (סימן קע'): "צריך שתדעי הקדמה עיקרית, והיא... כי הנה האדון ב"ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, כמו שביארנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר ועונש ודרך המזל (הנהגת היחוד), והוא הבוחר, ומשתמש פעם מן הדרך האחד ופעם מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו יותר טוב לעולמו.

אמנם בהשתמשו מן הדרך השכר ועונש - יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש בחוקותיהם; ובהשתמשו מדרך המזל - יהיו הענינים. הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו שביארנו...

רצה האדון ב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב"ה עושה בעולם עם כל איש ואיש. אבל מה שיראה לכאורה - הוא היות "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע" (קהלת ט,ב)...

והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמר הכתוב (חבקוק ב,ד), "וצדיק באמונתו יחיה".

כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא ית' מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו.

ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו.

אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה', יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עולה ח"ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה'. אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש!

כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל, והאדון ב"ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו".

פסוקים המתארים את הנהגת המשפט:

"{א} הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: {ב} יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: {ג} כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ: {ד} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: {ה} שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: {ו} הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ".

פסוקים המתארים את הנהגת היחוד:

"{ז} זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: {ח} בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {ט} כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: {י} יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: {יא} כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: {יב} ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

הרמח"ל (בדעת תבונות ועוד) מסביר שבהתחלת הבריאה הקב"ה השתמש בעיקר בהנהגת המשפט, ולאט לאט עם התקדמות העולם הנהגת היחוד תופסת יותר ויותר את ההגה עד שבזמנינו אנו כמעט רק הנהגת היחוד פועלת…

כללים ראשונים (כלל לד): "באחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם".

אדיר במרום (ח"ב - מאמר רישא וסופא - זיווג זו"ן דבחי' סליק ברעותא ובחי' זו"ן כראוי ע"י עבודת אדה"ר): "ואשלים עתה פירוש דברי הפרשה ותדע סודות גדולים מאד... כך יתקרב מעט מעט הראש אליו ויתגלה היחוד. ובכל פעם נרויח מעלה אחת, עד שבקיבוץ כל הזיווגים הנעשים בו' אלפים שנה יתגלה היחוד גילוי שלם, והבן היטב. כי כל זיווג הוא גילוי יחוד כשיעור הראוי להתגלות באותו הזמן, עד שישתלם הגילוי כלו...".

אדיר במרום (ח"ב פירוש מאמר ארימת ידי): "וזה כבר שמעת, איך עיקר הכל הוא היחוד המתגלה, כי הוא [מתגלה] מעט מעט בדרך הסופא, עד שיצא פעלו לאורה בסוף הכל, והוא תכלית השלימות".

דעת תבונות (סימן מח): "וזה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם לחשך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין; וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל אלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים. אם כן, כל יום ויום שעובר, נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו; ולא עוד, אלא שהקב"ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו, ומגלגל גלגולים תמיד, להביא העולם אל השלמות הזה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים מ,ו), "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו"; וכן אמר הנביא (ישעיהו כה,א), "עצות מרחוק אמונה אומן"; וכן נאמר (שמואל - ב יד,יד), "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". כי ודאי אין הקב"ה רוצה לאחוז בדרך הטוב ורע כל כך זמן, ואחר כך לעזבה ולתפוס בדרך הממשלה והיחוד ברגע אחד, כאדם המתחרט ומתנחם; אלא מעומק עצתו ית' הוא לגלגל מסיבותיו מעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה, שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית"ש מגלה יחודו".

דעת תבונות (קע): "ובמדרשו של רשב"י נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי המידות, אבל שטחיותו נראה זר מאוד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך. וז"ל המאמר (תיקוני זוהר, תיקון ע), "ובזמנא דאסתלק הוי"ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא", כי נראה כאילו ח"ו אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו שיש זמן שאין האדון ב"ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל (סוטה מט:), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי", כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית', וכמו שביארנו".

דברי הרבי מחב"ד:

הסבר דברי הרבי מחב"ד: בשמחת תורה, לפני שבעים שנה, התקיימה בסמוך לבית מדרשו של הרבי מלובביץ׳ מסיבה.

היו ריקודים, חגיגה ושמחה.

מבחינת המשתתפים היהודים,הייתה זו מסיבה ככל המסיבות.

הרבי ישב בתוך בית המדרש והתוודע עם הקהל שהיה בבית המדרש.

במהלך ההתוועדות,

בעיצומו של היום הקדוש - שמחת תורה,

הסביר הרבי מה באמת קורה שם בחוץ, וכך אמר:

הבעל שם טוב אומר שכשאדם חש רעב או חשק למשהו,

זו לא באמת הנפש הבהמית והגוף שרוצים את המשהו.

זו הנפש האלוקית שמזהה ניצוץ אלוקי שנמצא בתוך המשהו,

והיא מזהה שזה תפקידה כעת לתקן ולגלות את האלוקי הזה.

כדי שתהיה לה האפשרות לעשות זאת, היא גורמת לגוף הגשמי לחוש חשק לאותו משהו.

הגוף אוכל וחושב שזה בגלל הרעב בבטן, ולא יודע שהרעב בבטן מקורו ברעב נשמתי .

והוסיף הרבי:

אותם יהודים שרוקדים עכשיו בחוץ במסיבה,

הם חושבים שהם הגיעו אליה כי בא להם לרקוד ולהתפרק.

הם לא יודעים שבאמת הנשמה שלהם רצתה לרקוד בשמחת תורה והחשק הזה עבר מייד לגוף.

הגוף, משום שהוא גשמי ונחות, מסוגל להוציא את זה לפועל בתור ריקוד לא כשר ולא קדוש. אבל האמת שמאחורי החגיגה היא הנשמה היהודית שרקדה בשמחת תורה.

בעל שם טוב (כתר שם טוב א,קס"א-ב):

"פי' בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם. והטעם שהם ניצוץ אדה"ר שהיו מתלבשים בדצח"ם ויש להם חשק להדבק בקדושה והם מעוררים מ"נ בסוד אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה וכל אכילה שאדם אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריך לתקן. וז"ש רעבים גם צמאים שאדם רעב וצמא להם. למה זה. ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וכל הדברים שהיו משמשין לאדם הם ממש בסוד הבנין שלו שהלבישו והבן".

צילום משיחות הרבי (תורת מנחם, ליל שמחת תורה התשי"ד):

אמונה והנהגת היחוד לרגל המצב הבטחוני

אמונה והנהגת היחוד לרגל המצב

"יחיד רם (הנהגת היחוד) יערות חושף, לבש עוז הדר בקודש נאדר (בית המקדש), שבׅי ישראל יאסף לעיר ההדר (ירושלים)".

כלי יקר (דברים ד,כה): "... ממדת הש"י שלא להביא צרות תכופות זו לזו כמו שלמדו במדרש (בר"ר עה.יג) מן פסוק ורוח תשימו בין עדר לעדר (בראשית לב.טז) וזה דווקא בזמן שהוא נפרע תיכף בלא הרחבת זמן, אבל... באחרית הימים הוא מביא צרות צרורות זו לזו ותכופות וצרה אל אחותה נגשת... הצרות שיהיו בסוף תכופות במהירות בזו אחר זו".

אחרי חודשים של פיגועים, דריסות, דקירות, זריקות בקתב"ים, זריקות אבנים, עם ישראל מתעורר מהתרדמה של השיגרה, מרים את הראש, ושואל את עצמו: מה קורה פה?

הרי נתנו לערבים כל מה שאפשר לתת, הם עושים מה שבא להם, יש להם בתים ואדמות וערים שלימות, יש להם את הר הבית, יש להם פרנסה מאיתנו, ביטוח לאומי, זכויות, חברי כנסת.

אז למה הם עושים בלגאן?!?

והשאלה הכי חשובה: מה אנחנו יכולים לעשות בתקופה טרופה זו???

התשובות הרגילות: ׳תפילה, תורה, מעשים טובים, חזרה בתשובה׳ וכו'... לא שייכות עכשיו, כי הדברים האלו בטח שעוזרים! אבל:

א)    התשובות האלו נכונות תמיד, מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו במיוחד?

ב)     זה רק 10% מהמצב! 90% זו הנהגת היחוד שמביאה את העולם לגאולה אם נרצה ואם לא. בהנהגת היחוד אין חשיבות למעשים שלנו כשלעצמם, אם נעשה טוב נקבל שכר, רע נקבל עונש, אבל המעשה גם הטוב וגם הרע יוביל לגאולה באותה מידה[1].

ג)       המעשים הטובים רק יעשו לך יותר רע 😅 כמה שתהיה יותר צדיק הקב"ה יעמיס עליך את התיקונים של הגאולה...[2] (להמשיך להתפלל ולעבוד על המידות וללמוד תורה לא בתור תעודת ביטוח, אלא כי זה מה שה' רוצה שנעשה!).

אנחנו עכשיו בתקופה שבה העולם מונהג כמעט רק ע"י הנהגת היחוד! כל ה6,000 שנה העולם מונהג ע"י שתי ההנהגות אבל זה באחוזים, בהתחלה כמעט רק הנהגת המשפט (שכר ועונש) שולטת והנהגת היחוד מתערבת רק באחוזים קטנים, ככל שהזמן עובר הנהגת היחוד יותר יותר מתערבת[3], עד שממש עכשיו שניה לפני המשיח, כמעט ורק הנהגת היחוד שולטת, והנהגת המשפט יושבת בצד בשקט ופועלת כמו קוט'ג (3%)...[4]

אמונה, ביטחון ושמחה:

בזמן כזה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות (חוץ מעבודת ה' הרגילה ותפילות) זה לא לפחד[5], ולהיות מאמין ובוטח!

להאמין שמהחושך הגדול הזה ימשיך לזרוח עלינו אור הגאולה ושדוקא עכשיו הקב"ה מכין את המשיח[6]!

קל"ח (פתח לא'): "וזהו אמונתם של ישראל כידוע, שהיא תלויה רק בעילת על כל העילות. שלכך מאמינים בו אפילו באורך הגלות, ואפילו שכמה דברים רואים היפך האמת, וכמה קטרוגים של הס"א. אך בכח היחוד עומדים הכל... (פתח מט') כי כל עבודת בני האדם הוא לגלות יחודו זה, וכשמתגלה - מתגלה ע"י האמונה החזקה של ישראל המאמינים ביחודו, ומתחזקים בזה בתוקף הצרות. ואפילו כל קיום המצוות הוא הכל סוד גילוי היחוד"[7].

אבל, מה עם כל הקרבנות שהפיגועים האלו גובים מאיתנו?

הרב פרץ זצוק"ל: אומר ה"אור החיים" הקדוש, אז מה אדם חושב? למה מתה שרה? – בגלל עקדת יצחק! אם אברהם לא היה עוקד את יצחק, שרה היתה חיה אולי מאה שנה ותשעים שנה ושמונה שנים, היתה מאריכה ימים.... איזה באסה...

חס ושלום שתחשוב ככה. "שני חיי שרה". אלה הם השנים שהשם כבר נתן לה לפני שהיא באה לעולם, והיא זכתה למלא את כולם, כולם שווים לטובה. אלא שהקב"ה מחבב את הצדיקים על מה שעשו, ומביא להם משהו (סיבה) לפני שהם נפטרים כדי לגמור את התיקון. כיוון ש"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" (בראשית י"ח י"ב) כאשר התבשרה על ענין לידת יצחק, אז נפטרה באותו הרגע שהתבשרה על עקידת יצחק. אבל ביום הפטירה מלאו ימיה מיום ליום משנה לשנה[8], ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש (ראש השנה י"א ע"א). לכן, "שני חיי שרה" – כולם שווים לטובה.

הקב"ה דייק את הענין של שרה להראות לך שאין מקרה בעולם. אין שום דבר שהרופא או מישהו אחר קובעים. אנחנו רואים סיבות:  זה – קרה בגלל זה, אם הוא לא היה עושה ככה – אז היה ככה, ואם היה ככה... אם היו מגלים מוקדם... אם היה עושה כך... אבל אין בדיעבד אצל הקב"ה! הכל מתוכנן, והכל מסודר, והכל מובטח לטובה בצורה מאוד מאד מיוחדת.

רק הקב"ה קובע מה יקרה ומי ימות ומתי, אם זה קרה ע"י ערבי מצוין הכי טוב זכית למות על קידוש ה', אבל אם הערבי לא היה עושה את זה הוא היה מת ממשהו אחר!

אין בריאת העולם, שהשם ברא את העולם (בעבר), אלא השם בורא את העולם רגע רגע. מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים (רמב"ם, יסודי התורה פרק א'). הוא אחד, איחוד המציאות. אין מציאות אחרת חוץ ממציאותו. הקב"ה נמצא בתוך כל דבר ודבר. הוא מנהל כל דבר ודבר, והשליטה שלו. אחד הוא ואין אלוה מבלעדיו. אני ראשון ואני אחרון. ע"י ההנהגה הפנימית ה' מסבב את הכל להביא את האדם לתיקון, לשלמות.

במהרה בימינו אמן!

---

[1] דעת תבונות (מח): "ונמצא שבאמת בשתי מדות אלה אוחז האדון ב"ה תמיד, ושתים אלה קבע בחוקו מוסדי ארץ, א' - מדת השכר ועונש, היא הנהגת הטוב והרע בשיקול אחד לזכות ולחובה, ונקראת הנהגה זאת, הנהגת המשפט, שהקב"ה יושב ודן כל העולם כולו לפי מעשיהם הטובים והרעים. ואתיא תוך משפטו זה[1] - מדת טובו אשר לפי חק שלמותו, לפי ענין ממשלתו, שבכחו הוא רוצה לתקן את כל נבראיו [הנהגת היחוד]... והנה לפי מדת הטוב ורע - משפטי ה' אמת לתת לאיש כדרכיו מדה כנגד מדה, והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפעלו, וכאורח איש ימציאנו, אכו לחסד אם לשבטו. אך לפי עצת טובו בחק שלמותו ית' - הצד השוה שבהן, להחזיר את הכל - לטוב שלם, לתיקון הגמור שיהיה באחרונה... ואמנם הנהגת השכר ועונש היא המגולית ונראית תמיד לעיני הכל, אך הגלגול שהוא מגלגל הכל לטובה עמוק עמוק הוא, ולא עבידא לאיגלויי כי אם לבסוף[1], אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי, ואינו פוסק...".

הנהגת היחוד פועלת בתוך הנהגת השכר ועונש – הבן שלך עושה משהו נורא באוטובוס אבל אתה תחכה עד הבית כדי להעיף לו סטירה.

אוה"ק: הגאולה היתה צריכה עוד שנה כדי להתבשל אז בנתיים הקב"ה התעלל במצרים כדי ללמד את בנ"י אמונה.

לפעמים הנהגת היחוד דורסת את הנהגת המשפט כמו שאם המג"ד החליט שכל הגדוד ייצא שבת בגלל פעולה מצויינת אפי' שיוסי קיבל שבת מהמ"כ שלו זה ייאלץ לחכות...

[2] דעת תבונות (קסו): "והיינו, כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחין על הזכות או החובה, אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה, דהיינו, להניח תגבורת לרע כדי להראות אחר כך שליטת הטוב. וכל זמן תגבורת הרע, הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע, לא מפני שהדין כך, אלא שהשעה צריכה לכך. כי על כל פנים, אחר כך יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחילה, כמו שכתוב (תהלים צ, טו), "שמחנו כימות עניתנו" וגו'. אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו, וכענין הכתוב (עמוס ה, יג), "לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא". ולא עוד, אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר, על כן לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה, אלא שאדרבא, אנשי רע יצליחו, והשעה תשחק להם, והישרים מעונים ונדכאים, וכמו שאמרו (סוטה מט ע"א), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי וכו' חכמת סופרים תסרח" וכו'. והכתוב עצמו (ישעיהו נט, טו), "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל" וגו'.

נמצא, שאם האדון ב"ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד - להכיר האור מתוך החושך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים; אדרבא, אז נבנו עושי רשעה, והצדיקים - נשפל ראשם לעפר. ואחר זה יגלה ממשלתו, ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם, ואז יקבלו הצדיקים שכרם, ולא קודם לכן".

[3] אדיר במרום (ח"ב - מאמר רישא וסופא - זיווג זו"ן דבחי' סליק ברעותא ובחי' זו"ן כראוי ע"י עבודת אדה"ר): "ואשלים עתה פירוש דברי הפרשה ותדע סודות גדולים מאד... כך יתקרב מעט מעט הראש אליו ויתגלה היחוד. ובכל פעם נרויח מעלה אחת, עד שבקיבוץ כל הזיווגים הנעשים בו' אלפים שנה יתגלה היחוד גילוי שלם, והבן היטב. כי כל זיווג הוא גילוי יחוד כשיעור הראוי להתגלות באותו הזמן, עד שישתלם הגילוי כלו...".

אדיר במרום ח"ב (פירוש מאמר ארימת ידי): "וזה כבר שמעת, איך עיקר הכל הוא היחוד המתגלה, כי הוא [מתגלה] מעט מעט בדרך הסופא, עד שיצא פעלו לאורה בסוף הכל, והוא תכלית השלימות".

[4] כללים ראשונים (כלל לד): "באחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם".

[5] הגמרא כותבת (ברכות ס.): ״ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון [שער שכם]. חזייה דקא מפחיד. אמר ליה: חטאה את, דכתיב ׳פחדו בציון חטאים׳ (ישעיהו מ,יד). אמר ליה: והכתיב ׳אשרי אדם מפחד תמיד׳ (משלי כח,יד)? אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב״.

[6] דעת תבונות (קמו): "יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם. אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו. אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז"ל (ב"ר, צא,י) על יעקב אבינו ע"ה, "ויאמר ישראל למה הרעותם לי" (בראשית מג,ו), ר"ל בשם ר' חמא ב"ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, "למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ,כז), "נסתרה דרכי מה'" וגו'. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער. והרי זה כענין שאמרו ז"ל (ברכות ה.), "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין".

[7] אדיר במרום ח"ב (פירוש מאמר ארימת ידי, המשך): "והנה באלה באמת עומדים כל רזי דמהימנותא. והיינו סודות האמונה שהם עניני היחוד, שבו מכירים ויודעים השליטה המיוחדת של המאציל ב"ה, שכל מה שלמטה נראים הדברים בדרך אחר בסוד ימין ושמאל. ונראה שהרע שולט, וכל הדברים ההולכים לפי ההנהגה התחתונה, כאן עומד כל אמתת ענינם - לדעת שהכל חוזר אל היחוד".

אדיר במרום ח"ב (מאמר רישא וסופא המשך, דרך הישר ודרך עיקש - עץ החיים ועץ הדעת): "ועתה נשוב לפירוש הפסוק (קהלת ז,כט) האלקים עשה את האדם ישר, כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקון השלם, ולא היה צריך חשבונות רבים. אלא אח"כ כשירד לעץ הדעת טוב ורע, אז נאמר (בראשית ג,ז) ותפקחנה עיני שניהם, כנ"ל. ומה שבתחלה התיקון היה נעשה רק בחיזוק הסדר של הקדושה, עתה צריך ללכת לפי הדרך עקש ופתלתול, בסוד (תהלים יח,כז) ועם עקש תתפתל... ואדם, אעפ"י שהאורח המוכן אליו היה אורח הישר, נתעקם לו בחשבונות הרבים. ותראה, שבאמת לא אבד הדרך לגמרי, אלא כאלו נפרץ השביל והלך אל החשבונות הרבים, והדרך הישר עומד למעלה והוא יכול לחזור אליו. רק צריך סיוע גדול בכח חזק, שיוכל תמיד בכל המקרים, ובכל הפגעים, לחזור מן החשבונות, ולעמוד בסוד היחוד - לדעת שהוא השולט על הכל, ושהכל יחזור אליו. ועל זה היה מתפלל דוד (תהלים ה,ט) הישר לפני דרכך...".

אדיר במרום ח"ב (מאמר ביאור ז' מלכין המשך): "ותבין שזה האור - סודו אמונה. וזה ענין היחוד של עילת העילות ב"ה, שהוא צריך להחזיר הכל לתיקון שלם. ובשעה שהוא מתדבק בתיקון גמור, מחזיר כל רע לטוב בפועל...".

[8] אוה"ק: "שני חיי שרה -  פי' ששלמה שני חייה שקצבו לה אלא שהיה זה סיבה שמתה על ידה".