פסח - ההשפעה של ליל הסדר נשארת בלב הילד

 

ההשפעה של ליל הסדר נשארת בלב הילד

עלינו לדעת[1] נאמנה שבלילה קדוש זה כל שערי השמים נפתחים לפנינו,  ויחד עימם נפתחים לפנינו גם הלבבות של ילדינו היקרים, וכל מה שנצליח להחדיר לתוך ליבם הטהור של הילדים במשך הזמן הקצר של לילה קדוש זה ישאר עימם למשך שנים רבות.

גם אם למראית העין נראה שהדברים לא פעלו על אחד הילדים שום פעולה טובה ואין להם כל השפעה, הדבר אינו כך באמת, וסופם של הדברים שהוא שמע בליל הסדר להתעורר בקרבו ביום מן הימים ולפעול את פעולתם.

בספר שופטים (פרק יח) מסופר על "יהונתן בן גרשום בן מנשה" שהיה הוא ובניו כהנים (כומרים) לעבודה זרה.

לפי דברי חז"ל (בבא בתרא קט:) יהונתן זה הוא בנו של גרשום שהיה בנו של משה רבנו, ומה ששינה הכתוב וקראו: "יהונתן בן גרשום בן מנשה" ולא "בן משה" זהו רק מפני כבודו של משה רבנו, שלא לפרסם שנכדו נעשה כומר לעבודה זרה.

חז"ל הקדושים (שם קי.) מוסיפים שיהונתן הגיע לדיוטא תחתונה זו רק מפני שרצה להרוויח הרבה כסף, ובבית העבודה זרה היו משלמים לו משכורת חודשית גבוהה מאוד.

כששמע על כך דוד המלך צר לו על מצבו הרוחני של נכדו של משה רבנו, והבטיח לו שימנה אותו להיות "שר האוצר" של מלכותו וישלם לו משכורת גבוהה הרבה יותר, ועל ידי זה חילץ אותו מאותו מקום טמא, והוא שב אל ה' בכל ליבו.

אולם מבואר במדרש (ילקוט שמעוני שופטים רמז עג) שלאחר שדוד המלך נפטר ושלמה בנו מלך תחתיו, החליף שלמה המלך את כל השרים והממונים של אביו, וביניהם את יהונתן שר האוצר, והעמיד ממונים אחרים, ומשום כך חזר יהונתן לסורו הראשון ונעשה שוב כומר לעבודה זרה בבית העבודה זרה שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועליו נאמר בספר מלכים: "ונביא אחד זקן יושב בבית אל" (מלכים-א יג, יא), והיינו נביא שקר ועובד עבודה זרה.

אולם באותה תקופה ארע מעשה שזעזע אותו עד עמקי נשמתו, והתעוררו בקרבו הרהורי תשובה אמיתיים שגרמו לו שוב לחזור בתשובה, אך הפעם לא בשביל להרוויח כסף אלא מתוך הכרה ברורה ואמיתית בגדולתו של ה' יתברך, ומכיון שתשובתו באותו היום היתה חזקה ואמיתית ביותר, זכה ושרתה עליו רוח נבואה, ונעשה לנביא אמת, ונאמרו שתי נבואות של ה' מתוך פיו (כמסופר באריכות בספר מלכים א פרק יג).

כתב רבנו מנחם עזריה מפאנו זיע"א ("עשרה מאמרות", מאמר חקור דין ח"א פכ"ג):

"ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלימה שרתה עליו רוח הקודש, והיה נביא אמת לה' להוכיח את חבירו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל, ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון".

מה כל כך הגביר והעצים את הרהורי התשובה שהתעוררו בקרבו של יהונתן, נכדו של משה רבנו, באותו יום, שגרמו לו לשוב בתשובה כל עמוקה ואמיתית באחרית ימיו עד כדי כך שזכה לדרגת נבואה?

התשובה לכך היא: כמו כל יהודי, גם משה רבנו ישב עם כל בני ביתו, ובכללם עם נכדו יהונתן, וערך את ליל הסדר כמצוותו.

משה רבנו האריך והרחיב מאוד בסיפור הנפלאות והאותות והמופתים שעשה הקב"ה למען עם ישראל בהיותם במצרים, ומי כמשה רבנו, שהיה בעל המעשה ועל ידו נעשו כל האותות והמופתים, יודע לספר סיפור זה בצורה נפלאה ומרתקת כל כך. במשך כל אותו הלילה עד אור הבוקר היה הנכד יהונתן מרותק לסיפורי הנפלאות שסיפר סבו הקדוש, משה רבנו, והדברים חדרו עמוק עמוק לתוך ליבו.

אמנם בשנים הבאות יהונתן עזב את דרך ה' ונעשה כומר לעבודה זרה כנ"ל, אולם סיפורי נפלאותיו של ה' שסיפר לו סבא באותו ליל הסדר מעולם לא נתנו לו מנוחה. תמיד הם "הציקו" לו. בכל פעם הם עוררו בקרבו שאלות נוקבות על מצבו הרוחני – מה אני עושה כאן במקום כל כך טמא, הלא נכדו של משה רבנו אנכי?! הלא בן לעם קדוש אנכי?! כיצד אני מסוגל לגרום כזה צער לה' יתברך אחר כל הניסים והנפלאות שעשה בעבורי ובעבור עמי?! – עד שבסופו של דבר הדברים הצליחו לפעול את פעולתם וגרמו לו לשוב בתשובה אמיתית ושלימה, עד שזכה להיעשות נביא כפי שהיה סבו, משה רבנו.

רמז לכך ניתן למצוא בדברי הרמ"ע מפאנו (במאמר מאה קשיטה סימן עו):

"וכבר זכרנו במקום אחר כי נתבשר משה על יהונתן בן גרשום שישלים בכי טוב (שישוב בתשובה שלימה) בפסוק: "ולמען תספר באזני בינך ובן בינך' (שמות י,ב) וכתיב : וידעתם כי אני ה' (שם) – השווהו למשה בידיעה זו (שידעו את ה')... וכבר נתבשר משה אדוננו שלבסוף תשרה שכינה על יהונתן ויהיה נביא אמת, שהרי השווהו למשה זקינו כאמור".

כלומר במה שאמר הקב"ה למשה רבינו "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי", רמז לו בעצם שסיפור זה שהוא יספר לנכדו יהונתן ("בן בינך") בליל הסדר, הוא זה שיחזיר אותו למוטב באחרית ימיו, ויזכה אותו לדעת את ה' כמו משה רבנו סבו (כפי שמסיים הפסוק: "וידעתם כי אני ה'", כלומר, אתה ונכדך תדעו בשווה כי אני ה'), וכמו שאתה זכית להיות נביא כך גם נכדך יזכה באחרית ימיו להיות נביא.

מעניין הדבר שטעמי המקרא של התיבות "הפסח בראשון" שבפסוק: "ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחודש בין הערביים במדבר סיני" (במדבר ט, ה) - המדבר על הפסח היחיד שעם ישראל עשו במשך ארבעים שנות היותם במדבר (ראה רש"י במדבר ט, א) - הן "פזר גדול", לרמוז שגם אם חלילה בניו או בנותיו של אדם כלשהו מישראל התפזרו פיזור גדול כל כך והגיעו למקומות רחוקים ונדחים ביותר מבחינה רוחנית, אם זכה אותו אדם לערוך את חג הפסח כהלכתו, ולספר להם את סיפור נפלאותיו של ה' בליל הסדר בזמן שהם היו ילדים, לא יתייאש ממצבם, כיון שבודאי סופם של אותם סיפורים קדושים לעורר בקרבם את הניצוץ הקדוש החבוי בהם ולהשיבם בתשובה שלימה, ממש כפי שארע עם יהונתן נכדו של משה רבנו.

---

[1] הרב יורם אברג'ל זצוק"ל (אמרי נועם מועדים עמ' שעד).

פסח - סרטון הכנה לליל הסדר

שבת הגדול - מעלת סיפור יציאת מצרים לילדים ולעצמך

מעלת סיפור יציאת מצרים לילדים ולעצמך

שמות (יב,ט): "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ".

גם על התינוק, היושב במעי אמו נאמר בגמרא (נדה ל), שהוא יושב ו״ראשו על כרעיו ועל קרבו״.

מדוע נאמר בשני אלו ״ראשו על כרעיו ועל קרבו״?

אלא, יש קשר בין השנים. כמו שהתינוק יוצא לאויר העולם מבטן אמו בלי שום חטא ועון - כך זוכה כל אדם, בליל הסדר - נמחלים לו כל עונותיו, והוא כבריה חדשה, כמו תינוק שזה עתה נולד.

בענין זה מסופר על האדמו״ר שלום מבעלז זיע״א, שפעם בליל הסדר בשנת תרמ״ה, הגיעו שני אחים אל שלחנו הטהור, כדי לערוך עמו את הסדר. וכיון שאחד מהם היה אלם, הופתעו כלם מאוד, כשפנה אליו הרבי, ואמר לו: ״הלילה תקדש אתה על הכוס, ותוציא את כלנו ידי חובה״! כשרמז האלם, שאינו יכול לדבר, הרעים הרבי בקולו ואמר: ״כן!!! אתה תקדש!!! קום ואחוז בגביע הקידוש״!! פחד ורעדה פשטו בגוף האלם, וכשהוא מזדעזע בכל גופו, קם ואחז בגביע, ולהפתעת כלם החל הוא לומר את הקידוש מלה במלה!

כשראה הרבי את מבטיהם התמוהים של המסובים, פתח ואמר: ״כתוב בתהילים (פא,יא): ״אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ״.

מה הקשר בין יציאת מצרים לבין הכתוב ״הרחב פיך ואמלאהו״, שפירושו מילוי משאלות לבו של האדם"?

ותרץ האדמו״ר מבעלז זיע״א, ואמר: ״הפסוק בא ללמדנו, שבליל הסדר אנו בריה חדשה, ונמחלים כל עונותינו, ולכן יכולים אנו לבקש ככל העולה על לבנו. ולכן בקשתי מה׳, שיושיע את האלם הזה, בבחינת ׳הרחב פיך ואמלאהו', וברוך ה', נעניתי"!!!

בהפטרת שבת הגדול כתוב: "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם".

"אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" - אותו החסד ואותו הפסח שהקב"ה פסח על בתי אבותינו, אותם הענינים והגילוים, "ובמורא גדול – זה גילוי שכינה", שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אני ה', אני ולא שרף, אני ולא אחר, אני הוא.

כל זה חוזר בכל שנה ושנה.

"וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" - אתם בני ישראל לא הכנתם כלים.

אחד הכלים הגדולים שיש בפסח הוא הדיבור והסיפור בשבח הניסים הגדולים שקרו לנו ביציאת מצרים.

כמה שאדם 'ירחיב את פיו' בענין 'המעלך מארץ מצרים' ככה ה' יעשה לו 'ואמלאהו'!

"... לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר", ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי, וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו להקים עולם חדש, הם נחתו ב...אמריקה. והיו ראשוני המיסדים והבונים של ארץ ואומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אמריקה.

אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק יום ושעת הפלגת אניה זו, וכמה אמריקאים יודעים זאת. מה יודע ילד אמריקאי - ואף מבוגר - כמה אנשים היו באניה זו, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה מסלול הפלגתם ומה אירע להם כל הדרך, ממה נזונו וכיצד שתו מים, היכן הנקודה בה עלו על חוף הארץ שיסדו אבותיו אלה, ובה הוא גר היום בזכותם?

והנה - יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה קודם הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, כל ילד יהודי בעולם - באמריקה, רוסיה הסובייטית, בתימן ובגרמניה - יודע בדיוק: אבות-אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של החמשה עשר בניסן. מה לבשו? מתניהם חגורים ומקלם בידם. הם אכלו מצות, והגיעו אחרי 7 ימים לים סוף, הוא גם מכיר גם את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך 40 שנה: אכלו מן ושליו ושתו מים מבאר מרים. הגיעו לארץ דרך הירדן מול ירחו, ואף שמות משפחותם לבית אבותם יצטט מן החומש...״

דברים אלו השמיע ראש הממשלה לשעבר, דוד בן-גוריון, לפני ועדת חקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם, ברצותו לשכנע את אומות העולם בצדקת זכותנו על ארץ ישראל.

יהודי אינו יכול לראות עצמו רק כחוליה העומדת בפני עצמה. הוא קשור לדורות שלפניו, ויש לו אחריות כלפי הדורות שאחריו. ״דע מאין באת ולאן אתה הולך...״ אומר לנו התנא באבות.

ירמיהו הנביא אומר לעם ישראל (ירמיהו לא,כ): ״הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה".

משל למה הדבר דומה? לאדם שיצא מהעיר והיה עליו להגיע לעיר אחרת שלא היתה מוכרת לו. הוא הגיע לפרשת דרכים, והתפלא שאין שם שילוט מתאים. לפתע הבחין שהשלט המורה על היעדים השונים נפל ומונח על האדמה. הוא הרים את השלט אך לא ידע כיצד יש להניחו, ולהיכן לכוון את חיציו... לפתע צץ במוחו רעיון: הרי את כיוון העיר ממנה הוא בא הוא ודאי יודע, הוא כיוון את החץ המורה על כיוון העיר ממנה בא, וממילא הסתדרו גם שאר החיצים והוא ידע היכן עליו לפנות.

אם ברצוננו לדעת לאיזה כיוון אנחנו צריכים לצעוד - עלינו לתקוע שלט ולראות בשלט מהיכן באנו, ואז נדע לאן ללכת...

בנימין ד'יזראלי (1804-1881) היה אחד מן הפרלמנטרים המזהירים באנגליה, שכיהן גם כראש הממשלה וכשר אוצר.

מסופר כי באחד הדיונים בפרלמנט האנגלי, בעת שאחד הצירים סנט בו בהערה אנטישמית, ענה לו ד׳יזראלי בגאון: "בשעה שאבותיך דילגו על העצים ביערות אירופה - אבותיי היו כהנים ונביאים במקדש ה״...

ליל הסדר זה הלילה שבו אתה מלחים את החוליה הבאה בשרשרת!

"אתם הפרק הבא בתנ"ך"!

הילדים שלך הם החוליה הבאה של עמ"י!

אבל הסיפור הזה הוא לא רק לילדים הוא גם לעצמך!

"וכל המרבה הרי זה משובח" – הוא נהיה יותר משובח!!!

הרב נבנצאל: "כשם שעצם הדיבור וההרהור הרע משפיל את נפש הנכשל בהם, גם כשאין מי ששומע אותו, כך סיפור יציאת מצרים יגביה את נפש העוסק בו גם אם הוא לבדו. לכן פסק הרמב"ם: 'היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה' (הלכות חמץ ומצה ז,ג)".

שפת אמת (תרל"ה 'ואפילו' 'ולמען', תרל"ז 'בכל', תרל"ט 'כל', תר"מ 'כל', תרמ"ח 'בענין', תרנ"א 'איתא'): "סיפור יציאת מצרים מביא דעת... מעורר כח הגאולה... מביא ימות המשיח ולביאת משיח... זוכין להמשיך מלכות שמים עלינו... נגאלים עוד מתחת יד היצר הרע ומתעלין ביותר... ע"י זכירת יציאת מצרים: יכולין לברר התערובות ולזכות להארת עץ החיים... זוכין לתורה בלא יסורים בפועל ממש".

אור החיים הק' (שמות יג,ח) אומר שזו סגולה לבן זכר: "ואפשר עוד שירמוז באומרו והגדת לבנך שאם יגיד הגדה האמורה בענין יזכהו ה' שיגיד לבנו".

הכנה לליל הסדר

הכנה לליל הסדר

יעל פריד מבית שמש

הגדה של פסח: "פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַים". כלומר פסח – על שום שפסח על הפתח.

אומר רבי לוי יצחק מברדיצוב, מה הקב"ה מבקש מהאדם? פתחו לי פתח. כלומר סיעתא דשמיא מובטחת לכל אדם שיפתח לקב"ה פתח בגודל חור של מחט. אומר לו הקב"ה אתה צריך לפתוח לי רק פתח של מחט ואני אתן לך פתח של אולם, זה פתח גדול מאוד.

אז איך זה שאנחנו משתדלים ולא נפתח לנו פתח כפתחו של אולם? לפעמים בן אדם אומר אני כל כך משתדל, כל כך אני עושה, ואני לא רואה שום פתח שנפתח. אומרים לו כנראה שאפילו חור של המחט לא פתחת. למה אומרים לו את זה? כי הקב"ה הוא בכוננות מתמדת. בקלי קלות הוא פותח פתח כפתחו של אולם. כבר הכל משורטט ומוכן. הוא יעשה רק פעולה קטנה ואז הכל נופל ויהיה לך פתח של אולם. ואם זה לא נפל – הפתח של המחט לא עשית!

ה' רוצה פתח מפולש! מעבר לעבר. ממקום למקום שיחדור חדרי בטן. פתח אמיתי של תשובה. פתחו לי פתח.

כל השנה כולה הקב"ה לא עושה כלום בלי שאתה תפתח את הפתח. בליל הסדר אומר רבי לוי יצחק מברדיצוב, הוא פסח על הפתח. גם את זה אתה לא צריך לעשות. אני אעשה בשבילך הכל. הכל תקבל. ה' מדלג. פוסח על הפתח. כלומר כל הלילה הזה הוא אתערותא דלעילא וזיווג עליון מצד הקב"ה עלינו.

מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לקבל את האור הזה?

בהפטרת שבת הגדול יש פסוק "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם".

"אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" - אותו החסד ואותו הפסח שהקב"ה פסח על בתי אבותינו, אותם הענינים והגילוים, "ובמורא גדול – זה גילוי שכינה", שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אני ה', אני ולא שרף, אני ולא אחר, אני הוא.

כל זה חוזר בכל שנה ושנה.

"וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" - אתם בני ישראל לא הכנתם כלים. אני ה' לא שָׁנִיתִי, אני משפיע עליכם כל ליל הסדר, אבל למה הבן אדם נשאר אותו דבר? למה הוא לא יוצא מהמצרים שלו? למה הוא לא יוצא לחרות? למה הוא לא נגאל? פשוט - לא הכנת כלים!

מהם הכלים? הכלים זה כל הסדר של ההגדה: ארבע כוסות, וארבע כזיתות, וכל הסדר של קדש ורחץ כרפס יחץ וכו' לכן צריך שיהיה היין למהדרין, והמצות למהדרין, במזיגה של כל כוס וכוס להדיח ולשטוף, והסבה לצד שמאל שאם לא הסב צריך לחזור, כי הסוד של כל הלילה הזה הוא הכנעת השמאל, הדינים וכל כוחות הטומאה מצרים ופרעה, לכן מסיבים על צד שמאל להכניע את הדינים. כל מצווה ומצווה, כל דקדוק ודקדוק שאנחנו עושים, אנחנו מכינים כלי לאור מסוים.

החלבן: אדם יושב בליל הסדר ולא מבין איך כל האורות האלו קשורים למה שהוא עושה, וצריך אמונה ותמימות לעשות את כל הסדר ולהאמין שהנשמה חווה כרגע אורות כ"כ גבוהים ועצומים שייקח להם שנה שלמה לרדת אליך לגוף ולהתנהגות...

ליל הסדר זה הוא הכנה לספירת העומר, וספירת העומר זו הכנה לשבועות, לקבלת התורה. נמצא, מהו היום הקובע? – ליל הסדר. זה היום שקובע איך תהיה הספירה של האדם ואיך יהיה השבועות של האדם – באיזו דרגה, באיזו איכות. לכן אם תקפיד על הענין הזה של ליל הסדר תרוויח שכל השנה כולה, המדורה שאתה מבעיר היום, החמימות שלה תשאר בלב האדם, בספירת העומר, בשבועות, וממילא תשאר כל השנה. כי הימים האלה, פסח, ספירת העומר, שבועות, הם שורש לכל השנה. בדרך שהאדם מתנהג בהם כך מנהיגים אותו.

באמת, החיוב להיות ער בלילה הזה כתוב במפורש בהגדה. ההגדה היא חלק מהגמרא וחלק מהמדרשים.

בגמרא מביאים מעשה, חוץ מהפסוקים, להוכיח גודל החיוב של להיות ער כל הלילה. איפה שכתוב בגמרא דבר הלכה ומביאים מעשה, זה חזק מאוד. המעשה בא להוכיח את ההלכה, שככה צריך לנהוג.

וזה כתוב במפורש גם בשולחן ערוך (או"ח תפא,ב), שאחרי שאדם גמר את ההלל, מכאן ואילך מצווה עליו לעסוק בהלכות חמץ ומצה, וסיפור נפלאותיו יתברך, ולספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה.

משמע שאסור לישון. אם חטפה אותך שינה – אתה אנוס. זה לא כמו שלבשת פיג'מה, קראת 'קריאת שמע שעל המיטה' והלכת לישון. אין דבר כזה. אבל אם אתה יושב עם הספר, ובגלל ששתית יין נרדמת – נרדמת.

אבל למה שהשינה תחטוף אותך? למה אתה לא תחטוף אותה? למה תחכה עד שהיא תחטוף אותך? כלומר, אם האדם יודע שהוא עייף ועלול להרדם, אז הוא עומד. בעמידה קשה להרדם. יותר קשה. לוקח סטנדר ועומד עליו ומתחיל להתנדנד. אם הוא רואה שהוא עדין עייף, שולף את הנעלים, דורך על הרצפה, גם כך הוא מתגבר על השינה. או שהוא מתהלך. וכן על זו הדרך, כל מיני דרכים בכדי להתעורר. ככה צריך להיות גם בלילה הזה.

צריך האדם לדעת שהחיוב של הלילה הוא גדול מאוד. זה מגיע לדרגות כה רבות, שמי שמבין - אי אפשר לו בכלל לישון. עם כזה מעמד - איך אפשר לישון?

מה זה נרצה?

משל לאדם שכל חייו חלם להיפגש עם המלך, ויום אחד זכה בפייס ובכסף שזכה אמר עכשיו אני יכול להיכנס לבית המלך, הגיע לשער הראשי, הצליח לשכנע את השומר ליתן לו להיכנס תמורת 100$, בשער השני שילם לשוער 200$ וכך בכל שער שילם לשוער יותר ויותר, עד שהגיע לדלת של המלך, שם שוער גבוה חזק, ואז האדם מציע לשומר 10,000$ להיכנס למלך, השוער אומר לו בעד אף סכום לא אוכל לתת לך להיכנס, כי אם אתן לך להיכנס יהרגו אותי, מה אעשה עם הכסף, אבל אני מוכן לתת לך תמורת הכסף את המס' טלפון האישי של המלך, לך הביתה תתקשר למלך, הסכים האיש וחזר לביתו והתקשר למלך כולו נרגש, מספר ארוך – "קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּל נִרְצָה" המלך עונה לאדם והאדם לובש פיג'מה והולך לישון....

מה אתה הולך לישון??? תנצל את הלילה הזה כל השערים פתוחים!!!

תשב ותספר בשבח יציאת מצרים[1]!

"וכל המרבה הרי זה משובח" – הוא נהיה יותר משובח[2]!!!

שפת אמת (תרל"ה 'ואפילו' 'ולמען', תרל"ז 'בכל', תרל"ט 'כל', תר"מ 'כל', תרמ"ח 'בענין', תרנ"א 'איתא'): "סיפור יציאת מצרים מביא דעת... מעורר כח הגאולה... מביא ימות המשיח ולביאת משיח... זוכין להמשיך מלכות שמים עלינו... נגאלים עוד מתחת יד היצר הרע ומתעלין ביותר... ע"י זכירת יציאת מצרים: יכולין לברר התערובות ולזכות להארת עץ החיים... זוכין לתורה בלא יסורים בפועל ממש".

---

[1] חובת הלבבות (שער הבחינה פ"ה): "ככל שהדבר נחוץ יותר כך ה' עשה אותו זמין יותר, לכן אויר יש בכל מקום, אוכל צריך לגדל מים צריך לשאוב מהנהר וכו' ".

הסבא מקלם: כך זה במצוות! כל מצוה מוסיפה באישיות שלך! אבל יש מצוות נדירות כגון פטר חמור, יובל, שמיטה, ברכת החמה וכו' ויש כאלו שהן פעם בשבוע כגון שבת, ויש כאלו שהם תדירות! כגון יציאת מצרים שנצטווינו בוקר וערב ובברכת המזון לזכור אותה! "כי בודאי יש לה ערך עצמי ואי אפשר לחיות בלעדיה, כדי להתבונן כי הוא ית' משגיח ומושל בעולם"!!!

[2] הרב נבנצאל: למדנו בפרשת מצורע שלהוריד מערכו של אדם חשוב גורם נזק לא רק של אותו אדם הנידון, אלא אף לחוטא בדיבור כזה, ואולי הנזק הנגרם למדבר הינו גדול יותר מזה שנגרם לשני; אך באותה מידה לצד החיובי, עילוי ערכו וריבוי השבח של מי שראוי לשבחו - מלך מלכי המלכים - על אחת כמה וכמה שיגרום למשבח התעלות רוחנית נשגבה.

זוהי מטרת ליל הסדר: לשבח ולפאר את שמו הגדול על ידי סיפור הניסים ונפלאות שעשה עם אבותינו על מנת לְשמר בנפשנו את חסדי השי"ת שנעשו עמנו. וכשם שעצם הדיבור וההרהור הרע משפיל את נפש הנכשל בהם, גם כשאין מי ששומע אותו, כך סיפור יציאת מצרים יגביה את נפש העוסק בו גם אם הוא לבדו. לכן פסק הרמב"ם: "היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה" (הלכות חמץ ומצה ז, ג)  כי כאמור, בכך יתעצם בלבו ערך מעשי ה'.