‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 30 במאי 2022

ר"ח סיון - תפילת השל"ה הקדוש

 תפילת השל"ה הקדוש


תפילת השל"ה הקדוש - בקולו של מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל


תפילה נפלאה שתיקן רבינו השל"ה הקדוש (רבי ישעיהו הלוי הורביץ, נקרא כך על שם ראשי התיבות של שם ספרו. שני לוחות הברית) עבור הורים. תפילה לזכות לילדים, ושיהיו הילדים יראים ושלמים, בתורה, יראה ומידות טובות וכו'. תפילת חובה לכל הורה!

שעת רצון מיוחדת לומר את תפילת השלה, היא בערב ראש חודש סיוון, אז נוהגים שיתפלל כל אחד על עצמו ועל זרעו שיהיו לומדי תורה ולילך בדרכי ישרים ולהצלחה בכל צרכיהם וזיווגיהם ואומרים תפילה זו.

זו לשון השל"ה בספרו: חל עלינו חובת התפלה ובקשה להשם יתברך בכל צרכינו, כי הכל מאתו יתברך, על כן בכל מה שיצטרך האדם בכל עת ובכל שעה, ירגיל על לשונו תפלה קצרה להשליך על ה' יהבו. ובעת הפעולה יאמר בכל צרכיו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, רבון העולמים הצליח דרכי כי מאתך הכל וכו'. וביותר צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם, ואגב כל צרכיהם וזיווגם, מה' יצא הדבר. ולבי אומר שעת רצון לתפלה זו בערב ראש חודש סיון, הוא החודש שבו נתנה התורה, ואז נקראים בנים לה' אלקינו. וראוי לישב בתענית ביום ההוא הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל ענייני הבית איסור והיתר וטומאה וטהרה וכל העניינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל להתענות אז הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים יהיה תענית גמור ככל דיני תענית צבור. וזו הנוסחא של התפלה:


אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.


וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.


אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.


שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.


אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:


(המשך התפילה מסידור השל"ה דפוס ראשון, שאינו מופיע בספר השל"ה:)


אָנָּא אֱלֹהַי, זַכֵּנִי לְקַיֵּם מַה שֶׁצִּוִּיתָנוּ: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם. וְיִתְקַיֵּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְיִהְיוּ בָנַי מוֹרֵי הוֹרָאוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְלֹא יִטּוּ יָמִין וּשְׂמֹאל מִדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וּדְבַר שֶׁקֶר יְרַחֲקוּ. וְלֹא יִמָּצְאוּ בָם מוּם וְלֹא מִדָּה רָעָה מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם. וְיִהְיוּ בָנַי מֵאוֹתָם שֶׁכָּתוּב "מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרוֹבוֹ":


יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁאוֹלִיד בָּנִים וּבָנוֹת וְלֹא יָמוּת שׁוּם אַחַד מִבָּנַי בְּחַיַּי, וְלֹא אַחַת מִבְּנוֹתַיי בְּחַיַּי. אֶקַּח נָשִׁים לְבָנַי, וְלֹא יָמוּתוּ נְשׁוֹתֵיהֶם מִקֹּצֶר שָׁנִים. וְאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיא בְנוֹתַי לַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים וְצַדִּיקִים, וְלֹא יָמוּתוּ בַּעְלֵיהֶן בְּקֹצֶר שָׁנִים. וְלֹא תִפָּטֵר זוּגָתִי בְּקֹצֶר שָׁנִים.


וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ שֶׁתַּזְמִין לְכָל אַחַד מִבָּנַי אֶת בַּת זוּגוֹ, וּלְכָל אַחַת מִבְּנוֹתַי אֶת בֶּן זוּגָהּ הַמְיֻחָד לְכָל אַחַד מֵהֶם, וְלֹא יַקְדִּימֵם אַחֵר בְּרַחֲמִים, וְלֹא יִדָּחוּ מִפְּנֵי אֲחֵרִים. וְיוֹלִידוּ בָּנַי וּבְנוֹתַי בְּמַזָּל טוֹב וּבְשָׁעָה טוֹבָה. וְכָל הַסִבּוֹת בֵּין אֱלֹהִיִּים וְהַשְׁגָּחִיּוֹת בֵּין מַעֲרָכִיּוֹת בֵּין בְּחִירִיּוֹת יִפְעֲלוּ לְטוֹבָתָם וּלְזַכּוֹתָם בִּבְנֵי חַיֵּי וּבִמְזוֹנֵי רְוִיחֵי. וְלֹא יֶחְסַר לָהֶם לְעוֹלָם מָזוֹן וְטֶרֶף בֵּיתָם. וְהַצִּילֵם מִמְּאֹרָעוֹת וּפְעֻלּוֹת רָעוֹת. וְלֹא יֶחֶטְאוּ לֹא בְזָדוֹן וְלֹא בְשׁוֹגֵג לֹא בְאֹנֶס וְלֹא בְּרָצוֹן. וְיִשְׁמְרוּ אֶת בְּרִית קֹדֶשׁ מִכָּל טֻמְאָה וְעֶרְוָה. וּבְעֵת רָאוּי יְקַיְּמוּ מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְהַשְׁכֵּן בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְכֵן בֵּין קְרוֹבֵיהֶם. וְאֶזְכֶּה לָזוּן אוֹתָם בְּקַטְנוּתָם בְּכָבוֹד, בְּלִי חֶרְפָּה וּבִזָּיוֹן. וְיִהְיוּ תּוֹרָתָם אֻמָּנוּתָם בְּכָבוֹד. וְלֹא יִצְטָרְכוּ לַבְּרִיּוֹת. וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָם. וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם עָקָר וַעֲקָרָה וּמְשַׁכֵּלָה. וְיִמְצְאוּ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. וְלֹא אֶעֱזֹב אוֹתָם בְּיַד אֲחֵרִים חַס וְשָׁלוֹם. וְיִהְיוּ שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֲבִיהֶם וְאִמָּם וְרַבָּנֵיהֶם, וְאָח קָטָן יִשְׁמַע לְגָדוֹל וִיכַבְּדֵהוּ. וְיִהְיֶה טוֹב וְנָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּבְנוֹתַי תִּהְיֶינָה יָפוֹת וְנָאוֹת וּבַעֲלוֹת שֵׂכֶל וַחֲסִידוּת צְנוּעוֹת צִדְקָנִיּוֹת וַחֲסִידוֹת מְעֻטָּרוֹת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת, וְכָל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, תִּהְיֶינָה שְׁלֵמוֹת בְּלִי מוּם. וּבָרֵךְ מַעֲשֵׂה יָדַי, כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת לָהֶם מֹהַר וּמַתָּן כָּרָאוּי לִבְנֵי גִילָן. וּמֵהֶם יֵצְאוּ פֵּרוֹת טוֹבוֹת וּבָנִים צַדִּיקִים זוֹכִים וּמְזַכִּים לְכָל יִשְׂרָאֵל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי

יום רביעי, 12 בינואר 2022

תפילת הרש"ש

 תפילת הרש"ש



תפילה שסידרה מורינו רבי שלום שרעבי זי"ע, לאומרה בכל לילה לאחר אמירת תיקון חצות. וכן טוב לאמרה בכל המקומות הקדושים וקברי הצדיקים, וכן טוב לאמרה בכל עת רצון.


הבט משמים עדה תמה שטוחה באסקופת היכלך ולבה קורעת; ענייה סוערה הומייה היא באין השקט. הסכת ושמע תחנוני שאלתה ובקשתה כהוגן הלא מצער היא לגודל חסדך. ואם עווננו ענו בנו ועננו ענן, שלח רוחך הטוב לפזרם ושמש צדקתך להמיסם. תתאמץ בתוקף חנינותך, רומה על השמים לרחם העמוסה מרחם אחדותך. ועתה צלח העז עוזך המופלא בך אין סוף ברוך הוא, לחשוף לובן חסדיך צחצחות חיזוק דעתיק אשר הורו מראש, ותלבין בזהרים זהורית אודם דינך, ושלוש עשרה מידות רחמיך אשר תיקנת בתעלומות חכמה נשגבה. את בריתם זכור האל נוצר חסד לאלפים ונקה בטל אורות את רום כתמי עוונותנו. יגלו ויגולו החסדים והרחמים העליונים על מידותיך, וישתלשלו בסלסולם עד יגיעו ויגהו כנוגה רב אגן הסהר.


יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהיה עתה עת רצון וימשך מן האין סוף ברוך הוא ממקור החיים העליונים שפע ברכה עליונה וקדושה עליונה לחכמה דמחשבה עליונה. ותפתח מקור אותה החכמה דמחשבה עליונה להשפיע קדושה עליונה וברכה רבה לשורשי מקורות העליונים של שורשי החסדים העליונים והרחמים הגדולים. ותפתח האוצר הטוב העליון השמים העליונים. ותשפיע חסדים העליונים ורחמים גדולים לכל הפרצופים העליונים (דעתי"ו. וא"א ונוק'. ואו"א. וישסו"ת. וזו"ן. ויעקו"ר) דכל העולמות הקדושים, ולשורשי נפש רוח נשמה חיה יחידה שלנו. ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לירושלים העליונה ולבית המקדש העליון ותפתח חלוניה ושעריה של ירושלים העליונה ושל בית המקדש העליון, ותשמע ותקבל ברחמים וברצון את תפילתנו (על ידי שמועאל שהוא בכתר דחכמה דיצירה שמקורו הוא אהוה).


ותשפיע חסדים עליונים ורחמים גדולים לשכינה לתת לה כוח גדול לצאת מתוך הקליפה ולפשוט מעליה הבגדים הצואים. ותלביש אותה פורפירה עלאה קדישא, ותן לה כוח גדול לצאת עמה כל ניצוצי הקדושה שנשארו בקליפות. ח'יל ב'לע ו'יקיאנו מבטנו' יורישנו' אל'. ולהעלותה אל מקומה ושורשה העליון דעץ החיים. וברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך. ותשפיע לנו תורה וחיים אהבה וחסד צדקה ורחמים ברכה ושלום. ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידנו מברכותיך ומעושר מתנות ידך. ויכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עמנו ה' אלקינו במידת החסד ובמידת הרחמים, ותכנס לנו לפנים משורת הדין. ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך, ויעלה ויבא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זיכרוננו וזיכרון אבותינו, וזיכרון ירושלים עירך וזיכרון משיח בן דוד עבדך וזיכרון כל עמך בית ישראל לפניך לפליטה לטובה ולברכה לחן ולחסד ולרחמים לחיים טובים ולשלום. ותשוב ותרחם על שכינתך ועלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותגדל כבודו במהרה בימינו. אבינו מלכנו אלקינו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והינשא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם, אנא אלהינו, ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו תמידים כסדרן ומוספין כהלכתן.


ובכן תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך ותקווה טובה לדורשך, ופתחון פה למייחלים לך, שמחה לארצך וששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך.


ובכן צדיקים יראו וישמחו, וישרים יעלוזו, וחסידים ברינה ברינה יגילו, ועולתה תקפוץ פיה, והרשעה כולה בעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.


ותמלוך אתה הוא ה' אלוהינו מהרה על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר מקדשך, ככתוב בדברי קדשך, ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.


רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, אלא ששאור שבעיסה ושעבוד מלכויות וחסרון כיס מעכבים.


יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתצילנו מהם ותסייע לנו ולבננו ולזרע זרענו מעתה ועד עולם, ולאנשי ביתנו ולכל הנלווים אלינו המסייעים אותנו בעבודת ה' והמהנים אותנו מנכסיהם, ומחזיקים בידינו לשבת על אדמת הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו, ללמוד תורתך לשמה ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. ותצילנו מיצר הרע ומכל חטא ועוון ופשע ומכל צרה וצוקה ומשחית ומשעבוד מלכויות, ומחבלי משיח ומערב רב וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גהינם, ומחיבוט הקבר ומעניות תורה ומעניות מצוות ומעניות ממון, ומדלות ומשפלות ומחסרון כיס ומדבר ומגיפה, ומכל גזרות קשות ורעות המתרגשות לבא בעולם.


יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שתבטל כוח כל הצרים לנו וכוח כל המשטינים והמקטרגים עלינו, העליונים והתחתונים, ולא יהיה להם כוח להשטין ולקטרג עלינו. ותצווה למלאכיך מלאכי השרת וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, לעזור לנו ולסייענו ולאמץ את כוחנו, ושלא יהיו צרים לנו ומשטינים אותנו, לא למעלה ולא למטה, אלא שיהיו הכל עוזרים ומסייעים אותנו ומאמצים את כוחנו, ונהיה אהובים למעלה ונחמדים למטה, לא ניכלם ולא נכשל לעולם ועד. ותזכנו לבנים צדיקים חסידים קדושים, ותזכנו אנחנו וזרענו לנוי לטוהר לכוח לעושר ולגבורה ולחכמה ולבינה ולדעת ולזקנה ולשיבה טובה. ויהיה לבנו מסור בידינו שלא נשכחך, והכל הוא לעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם. ותתן לנו ישוב טוב בארץ ישראל ללמוד תורתך לשמה בלי שום טרדה. ואל תשליכנו מלפניך ואל תצריכנו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, ותזכנו לראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

יום ראשון, 19 בספטמבר 2021

סוכות - סדר שבעה אושפיזין

סדר שבעה אושפיזין

 


בכל לילה מחג הסוכות קודם שיכנס לסוכה יעמוד בפתח ויאמר:

 

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל

וּבְשֵׁם כָּל הַנְּפָשו‍ֹת וְהָרוּחו‍ֹת וְהַנְּשָׁמו‍ֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרו‍ֹבִים לָהֶם שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׁיָּה. וּמִכָּל פְּרָטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׁיָּה דְּכָל פָּרְצוּף וּסְפִירָה דִּפְרָטֵי אבי"ע. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה'אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת: לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַּסֻּכֹּת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בִּמְקוֹם עֶלְיוֹן. לְהַשְׁלִים אִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָקִים סֻכַּת דָּוִד לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַנְּפָשׁו‍ֹת וְהַרוּחו‍ֹת וְהַנְשָׁמו‍ֹת שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָה וּמִכָּל פְּרָטֵי אבי"ע. וִיהִי רָצו‍ֹן מִלְפָנֶיךָ ה'אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבו‍ֹתֵינוּ, שֶׁיְהֵא עַתָּה עֵת רָצו‍ֹן לִהְיו‍ֹת עו‍ֹלָה מִצְוָה זו‍ֹ לְפָנֶיךָ.

 

בכל לילה יאמר השורה השייכת לאותו הלילה:

 

ליל א' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ הַחֶסֶד הַפְּנִימִי הָעֶלְיו‍ֹן הַנִקְרָא יו‍ֹמָם. יו‍ֹמָא דְּכָלִיל לְכֻלְּהוּ יו‍ֹמֵי שֶׁהוּא הַחֶסֶד שְׁבַּחֶסֶד מֵאִימָּא עִלָּאָה לְרָחֵל אִמֵּנוּ. וְגַם תְּקַבֵּל עו‍ֹד רָחֵל אִמֵּנוּ הַחֶסֶד הָעֶלְיו‍ֹן שֶׁבְּכָל הַחֲסָדִים דְּאו‍ֹר מַקִיף מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא שֶׁהוּא הַחֶסֶד שְׁבַּחֶסֶד שֶׁבָּהּ:

 

ליל ב' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף הַחֶסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

ליל ג' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף הַחֶסֶד שֶׁבַּתִּפְאֶרֶת מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

ליל ד' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף הַחֶסֶד שֶׁבַּנֵּצַח מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

ליל ה' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף הַחֶסֶד שֶׁבַּהו‍ֹד מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

ליל ו' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף כְּלָלוּת הַחֲמִשָּׁה חֲסָדִים שֶׁבַּיְסו‍ֹד מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

ליל ז' וּבְכֹחַ מִצְוָה זו‍ֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּנוּ או‍ֹר הַמַּקִּיף כְּלָלוּת הַחֲמִשָּׁה חֲסָדִים שֶׁבַּמַּלְכוּת מֵאִימָּא עִלָּאָה קַדִּשָׁא:

 

וְהוּכַן בְּחֶסֶד כִּסֵּא וְיִתְמַתְּקוּ הַגְּבוּרו‍ֹת וְיִתְבַּסְּמוּ, כְּמו‍ֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וִימִינו‍ֹ תְּחַבְּקֵנִי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי הַמַּלְכוּת רָחֵל עֲקֶרֶת הַבַּיִת, עָשִׂינוּ הַסֻּכָּה כְּמִצְוַת ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הִיא כְּנֶגֶד עַנְנֵי כָּבו‍ֹד, כַּכָּתוּב וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יו‍ֹמָם. וְהֵם שִׁבְעָה עֲנָנִים וּכְנֶגְדָּם הֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ יו‍ֹשְׁבִים בְּצֵל או‍ֹר הַמַּקִּיף הַמִּתְפַּשֵּׁט עָלֶיהָ הַמַּקִּיף וְסו‍ֹבֵב או‍ֹתָהּ, וּבִישִׁבָתֵנוּ בָּהּ יִמָּשֵׁךְ אֵלֵינוּ מִן הָאו‍ֹר הַמַּקִּיף הַהוּא.

 

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן פְּרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טו‍ֹבָה מִלְפָנֶיךָ. וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ה' שֹׁמְרֶךָ, ה' צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ: כִּי-הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֲרַנֵּן: וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי הו‍ֹשֵׁעַ הַנָבִיא יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן: וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל יְדֵי יְֹשַׁעְיָה הַנָבִיא וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי-אָתָּה:

 

ר"ת הוי"ה

יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:

הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ. וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ:

וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו. וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:

הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

 

ר"ת אהי"ה

אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ:

הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם. כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ:

הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו. לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ:

 

ר"ת אדנ"י

אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי. חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרֻנִי:

דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ. בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ:

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ:

ה' יִגְמֹר בַּעֲדִי. ה' חַסְדְּךָ לְעוֹלָם. מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף:

 

אֵל מָלֵא רַחֲמִים. פְּרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה ה' הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן:

 

עוּלוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. עוּלוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין לְמֵיתַב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה. בְּצִלָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:

לֵיל א' לִיעוֹל אַבְרָהָם רְחִימָא אַבָּא קַדִּישָׁא. (דהכי סליק לחושבן סוכ"ה סמך גי' ק"כ, וא"ו גי' י"ג, כ"ף גי' ק', ה"י גי' ט ו, סך הכל גי' אַבְרָהָם). וְלִיעוּל עִמֵּהּ יִצְחָק יַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד:

לֵיל ב' לִיעוּל יִצְחָק עֲקֵדָא אַבָּא קַדִּישָׁא  (דהכי סליק לחושבן סוכ"ה בא"ת בא"ש, ח' פ' ל' צ' עולה ר"ח, גי' יִצְחָק). וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד:

לֵיל ג' לִיעוּל יַעֲקֹב שְׁלֵימָא אַבָּא קַדִּישָׁא. (דהכי סליק לחושבן ב' פעמים סוכ"ה גי' יעקב וגם פנים דסוכה הוא נ' ה' י' ד', ואחוריים דאותיות סוכה ע' ז' ל' ו', עולה קפ"ב גי' יעקב) וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יִצְחָק מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד:

לֵיל ד' לִיעוּל מֹשֶׁה רָעְיָא מְהֶימְנָא.  (דהכי סליק לחושבן סוכ"ה פשוטה ומלאה במלוי דיודין סמ"ך וי"ו כ"ף ה"י גי' מֹשֶׁה וג' אותיות. וגם אם תחשוב א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ"ל מ"ן ס', גי' רנ"ה א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י כ' הרי גי' ע"ה א"ב ג"ד ה' הרי גי' ט"ו, סך הכל גי' מֹשֶׁה). וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד:

לֵיל ה' לִיעוּל אַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא קַדִּישָׁא.  (דהכי סליק לחושבן סוכ"ה סמ"ך גי' ק"כ, וי"ו גי' כ ב, כ"ף גי' ק', ה"י גי' ט"ו, סך הכל רנ"ו גי' אהרן). וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה יו‍ֹסֵף וְדָוִד:

לֵיל ו' לִיעוּל יו‍ֹסֵף צַדִּיקָא (דהכי סליק מילוי סוכ"ה לבד כזה, סמ"כ גי' ס', ו"ו גי' ו', כ"פ גי' פ', ה"י גי' י', סך הכל קנ"ו גי' יוסף). וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְדָוִד:

לֵיל ז' לִיעוּל דָּוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא.  (דהכי סליק סכ"ה במספר קטן, ס' גי' ו', כ' גי' ב, ה' גי' ה', והכלל הרי י"ד, גי' דָּוִד. גם ב"פ סוכה וח' אותיות גי' ק"ץ כמנין דָּוִד הוּא הַקָּטָן). וְלִיעוֹל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְיוֹסֵף:

 

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"

תִּיבוּ אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין.

תִּיבוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין: לְמֵיתַב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה בְּצִלָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: זַכָּאָה חוּלָקָנָא וְזַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב: "כִּי חֵלֶק ה'עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ:"

 

אחר כך ישב בסוכה ויאמר (לשון חכמים ח"ב)

לֵיל א' וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. וָה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (ז"פ)

ליל ב' וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא. וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים. וַיְבָרֲכֵהוּ ה': (ז"פ)

לֵיל ג' מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: (ז"פ)

לֵיל ד' תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: (ג"פ)

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכָּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (ג"פ)

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: (ג"פ)

לֵיל ה' וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל־אַהֲרֹן וְאֶל־בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: (ג"פ)

לֵיל ו' וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר: (ג"פ)

בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף בֶּן פֹּרָת עֲלֵי עַיִן. בָּנוֹת צַעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: (ג"פ)

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ. מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטַּל וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶּד גִּבְעוֹת עוֹלָם: וּמִמֶּגֶּד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוּאתָהּ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: (ג"פ)

לֵיל ז' וַיְהִי דָּוִד לְכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל וה' עִמּוֹ. (ג"פ)

מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: (ג"פ)

 

יֵשׁ נוֹהֲגִים לוֹמַר פְּסוּקִים אֵלּוּ בַּסֻּכָּה:

יוֹם א' שׁוּבָה ה' חַלְּצָה נַפְשִׁ"י, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ: קוּמָה עֶזְרָתָה לָנוּ. וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ:

יוֹם ב' עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶ"ךָ, וּלְכָה לִישׁוּעָתָה לָנוּ: וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אֱלֹהִים אַל תַּעַזְבֵנִי עַד אַגִּיד זְרוֹעֲךָ לְדוֹר. לְכֹל יָבֹא גְּבוּרָתֶ"ךָ: לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָ"ה. תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ. בִּגְבוּרוֹת יֶשַׁע יְמִינוֹ:

יוֹם ג' תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶ"ת תְּמַגְּנֶךָּ: כִּי תִּפְאֶרֶ"ת עֻזֵּמוֹ אַתָּה. וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּ"ךְ יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶ"ת. וְלִהְיוֹתְךָ עַם קָדוֹשׁ לַה'אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

יוֹם ד' ה' אֱל-הִים צְבָאוֹ-ת הֲשִׁיבֵנוּ. הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה: תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ. נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַ"ח:

יוֹם ה' ה' אֲדוֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם: גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ. הוֹ"ד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו: וְהִשְׁמִיעַ ה' אֶת הוֹ"ד קוֹלוֹ. וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה:

יוֹם ו' נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁ"י לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְנוּ אֶל אֵל חַי: יָצָאתָ לְיֶשַׁע עַמֶּךָ לְיֶשַׁע אֶת מְשִׁיחֶךָ. מָחַצְתָּ רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹ"ד עַד צַוָּאר סֶלָה:

יוֹם ז' כִּי אַתָּה אֲדֹנָ-י טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶסֶד לְכָל קוֹרְאֶיךָ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ:

 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְתִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, בִּזְכוּת מִצְוַת סֻכָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים, לְיַחֲדָא שְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּלְהַקִּיף אוֹתָם מִזִּיו כְּבוֹדֶךָ הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְּמַעְלָה, כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, וּמִשָּׁם יֻשְׁפַּע שֶׁפַע הַחַיִּים לְעַבְדְּךָ (פב"פ). וּבִזְכוּת צֵאתִי מִבֵּיתִי הַחוּצָה, וְדֶרֶךְ מִצְווֹתֶיךָ אָרוּצָה, יֵחָשֵׁב לִי זֹאת כְּאִלּוּ הִרְחַקְתִּי נְדוֹד, וְהֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי, וּמֵאֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין אֻשְׁפִּיזִין דִּמְהֵמְנוּתָא תִּהְיֶינָה אָזְנַי קַשֻּׁבוֹת רַב בְּרָכוֹת, וְלָרְעֵבִים גַּם צְמֵאִים תֵּן לַחְמָם וּמֵימָם הַנֶּאֱמָנִים, וְתִתֵּן לִי זְכוּת לָשֶׁבֶת וְלַחֲסוֹת בְּסֵתֶר צֵל כְּנָפֶיךָ בְּעֵת פְּטִירָתִי מִן הָעוֹלָם, וְלַחֲסוֹת מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר, כִּי תַּמְטִיר עַל רְשָׁעִים פַּחִים. וּתְהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת סֻכָּה זוֹ שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וּתְנָאֶיהָ וְכָל מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וְתֵיטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה, וּתְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב יָמִים רַבִּים עַל הָאֲדָמָה אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ בַּעֲבוֹדָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ: בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

סוכות - תפלה כשאוגדין את הלולב

תפלה כשאוגדין את הלולב

(מְקוֹרוֹ בְּ"שַׁעֲרֵי צִיּוֹן")


לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל

הִנֵּה אֲנִי בָּא לְקַיֵּים מִצְוַת לְאֶגו‍ֹד אֶת הַלוּלָב עִם מִינָיו לַעֲשׂו‍ֹת נַחַת רוּחַ לְיו‍ֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׁו‍ֹת רְצו‍ֹן בּו‍ֹרְאֵנוּ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבו‍ֹתֵינוּ שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ עַל יְדֵי אֲגֻדַּת לוּלָב זֶה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה, עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְעַל יְדֵי שְׁנֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד יוֹסֵף וְדָוִד, וְיִתְקַשְּׁרוּ אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים אוֹת יוּ"ד שֶׁל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְעַל יְדֵי שְׁנֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת מִלּוּי הֵ"ה שֶׁל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְעַל יְדֵי הַלּוּלָב מִלּוּי וָ"ו שֶׁל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְעַל יְדֵי הָאֶתְרוֹג מִלּוּי הֵ"ה אַחֲרוֹנָה שֶׁל שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וְשָׁם תַּשְׁפִּיעַ לְעַבְדְּךָ (פב"פ) "חַיִּים טוֹבִים" – שֶׁעוֹלֶה כְּמִנְיַן "הֲדַס" וּכְמִנְיַן "לוּלָב" עִם שְׁתֵּי הַמִּלּוֹת, וְתִתֵּן לִי "זֶרַע" כָּשֵׁר "חָכָם וְצַדִּיק" שֶׁעוֹלֶה כְּמִנְיַן "עֲרָבָה" עִם הַכּוֹלֵל, וְתִתֵּן לִי לֵב טוֹב וְכָשֵׁר לְהָבִין "תּוֹרָה" שֶׁעוֹלֶה כְּמִנְיַן "אֶתְרוֹג" עִם הַכּוֹלֵל, וְתִתֵּן לִי זְכוּת שֶׁאֶאֱגֹד אוֹתָם בְּבֵית מִקְדָּשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן.

 

וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵֹ֣ה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵֹ֥ה יָדֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ: (ב"פ)

סוכות - בקשה קודם הנחת הסכך

בקשה קודם הנחת הסכך

 


לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֲדָא שֵׁם י"ה בְו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת הַסְּכָךְ שֶׁל הַסֻּכָּה, הָרוֹמֵז לְאִמָּא עִלָּאָה הַסּוֹכֶכֶת בְּסוֹד אוֹר מַקִּיף עַל הַבָּנִים שֶׁהֵם תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת

(אִם עוֹשֶׂה בְּעַנְפֵי אִילָן יֹאמַר: וַהֲרֵינִי עוֹשֶׂהוּ בְּעַנְפֵי אִילָן שֶׁמִּסְפָּרוֹ כְּמִנְיַן סֻכָּה שֶׁהוּא מִסְפַּר שֵׁם הוי"ה וְשֵׁם אדנ"י יאהדונה"י).

וַהֲרֵינִי עוֹשֶׂה הַסְּכָךְ הַזֶּה עַל גַּבֵּי שְׁלֹשָׁה דְּפָנוֹת, כְּדֵי לֵישֵׁב בְּתוֹכָם בְּכָל יְמֵי חַג הַסֻּכֹּת בְּשִׂמְחָה, לְקַיֵּם מִצְוַת הַיְּשִׁיבָה בַּסֻּכָּה כְּהִלְכָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁיָּחוּל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַסֻּכָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה לָשֶׁבֶת בָּהּ לְשֵׁם מִצְוַת סֻכָּה, וְיָחוּל וְיִכּוֹן וְיִשְׁרֶה אוֹר קְדֻשָּׁה בִּפְנִים בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, וְגַם יִהְיֶה אוֹר קְדֻשָּׁה מַקִּיף עָלֶיהָ מִבַּחוּץ בְּכָל סְבִיבוֹתֶיהָ, וּתְזַכֵּנִי לָשֶׁבֶת בָּהּ אֲנִי וּבְנֵי בֵּיתִי בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְנִזְכֶּה לָשֶׁבֶת בְּצֵל אוֹר הַמַּקִּיף הַמִּתְפַּשֵּׁט עָלֶיהָ הַמַּקִּיף וְסוֹבֵב אוֹתָהּ כְּעֵין סֻכָּה וְיִמָּשֵׁךְ עָלֵינוּ הֶאָרָה מִן אוֹר הַמַּקִּיף הַהוּא, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּעֲשִׂיָּתָהּ, וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּסוֹד הַדְּפָנוֹת הָרוֹמְזִים לְנֶצַח הוֹד יְסוֹד דְּאִמָּא עִלָּאָה. וּבְסוֹד הַסְּכָךְ שֶׁעוֹלֶה מִסְפַּר מֵאָה כְּנֶגֶד מֵאָה אוֹרוֹת, שֶׁהוּא רוֹמֵז לַחֵצִי הַתַּחְתּוֹן דְּתִפְאֶרֶת דְּאִמָּא עִלָּאָה. וּכְאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל פְּרָטֵי הַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן.

וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵֹ֣ה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵֹ֥ה יָדֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ: (ב"פ)

 

אחר כך יאמר פסוקים אלו

וּבָרָ֣א ה' עַל֩ כָּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כָּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה: וְסֻכָּ֛ה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל־ יוֹמָ֖ם מֵחֹ֑רֶב וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר מִזֶּ֖רֶם וּמִמָּטָֽר: (ישעיה ד')

וַיְהִ֣י בְשָׁלֵ֣ם סוּכּ֑וֹ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ בְצִיּֽוֹן: (תהלים עו)

֖יֹשֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁדַּ֗י יִתְלוֹנָֽן: אֹמַ֗ר לה' מַחְסִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֑י אֱלֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ: כִּ֤י ה֣וּא יַצִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת: בְּאֶבְרָת֨וֹ | יָ֣סֶךְ לָךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְסֹֽחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ: (תהלים צא)

 

אחר כך יאמר ששה פסוקים בנחמיה סימן ח'

וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכֹּת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכֹּת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד: וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט:

 

וִיהִ֤י | נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵֹ֣ה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵֹ֥ה יָדֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ: (ב"פ)

יום ראשון, 13 ביוני 2021

הודיה לה' על סיום הקורונה


הודיה לה' על סיום הקורונה



חובת ההודיה על הצלה מתקנת נביאים:

גמרא (פסחים קיז.): ״אמר רב יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן״.

חוסר הודיה נחשב ככפיות טובה כלפי הקב״ה:

גמרא (פסחים צד.): בימי חזקיהו מלך יהודה עלה סנחריב מלך אשור על ירושלים להחריבה ואיתו מאה שמונים וחמישה אלף ראשי גייסות! ועשה הקב״ה לישראל נס ונהרגו כל מחנה אשור מבלי שהוצרכו ישראל להילחם כלל, ״ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״ (מלכים ב׳ יט,לה), ומבארת לנו הגמרא מה התחולל בשמים באותה עת: ״ביקש הקב׳׳ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב׳׳ה, רבש׳׳ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם״.

גם כשעדיין לא הסתיימה הגאולה ויש עדיין על מה לבקש צריך לומר תודה לה':

רבי נחמן השתפכות הנפש (פ'): "וְגַם כִּי הַיְשׁוּעָה בְּעַצְמָהּ מַה שֶּׁזָּכוּ לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה גַּם כֵּן עֲדַיִן אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּפִי גּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וּכְפִי הַתַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהַשִּׂיג... אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְסַיֵּם בְּהוֹדָאָה (שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּנַעְנְעִים עוֹד הַפַּעַם בְּסוֹף הַהַלֵּל בְּהוֹדוּ לַה').

קרבן תודה אינו בטל:

במדרש (ויקרא רבה צו פרשה ט'): על הפסוק "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיְיָ" אמרו: "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְיָ צְבָאוֹת כִּי טוֹב" - אלו ההודיות, "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְיָ" - זה קרבן תודה. וכן אמר דוד (תהלים נו) "עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ", "תודה" אינו אומר, אלא "תודות" - ההודיה וקרבן תודה".

האבודרהם (תקון התפלות ועניניהם) מבאר כל התפלות והקרבנות יתבטלו לעתיד לבוא "כי התפלות בטלות שלא יצטרכו לשאול צרכי עולם, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים, ואין להם אלא שבח והודאה לשם יתברך. וכן לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם, כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת"‏.

ההודיה מוסיפה עוד ניסים בעתיד:

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי כשאדם מודה לאלוקים הוא מביא ברכה רבה. לכן יש כאלה שאומרים בסיום "על הנסים": "וְעָשִֹיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה". והיה הרב זצ"ל שואל על הנוסח הזה, למה הוא מדבר בלשון עתיד? הרי בתחילה הודינו על הנסים שהיו בעבר, אם כן היה צריך לומר "ומודים לשמך הגדול, סלה". או "והודינו לשמך הגדול, סלה"?

והיה עונה הרב ואומר, כי בכל פעם שאנו מודים לאלוקים אנו מושכים עלינו נסים חדשים לעתיד.

לכן בסיום הודאת "מודים" באה ברכת כהנים וברכת "שים שלום", שהן ברכות של שפע גדול היוצא מתוך ההודאה.

לכן אנו אומרים בהלל: "הוֹדוּ לה' כִּי טוֹב – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". מודים לה' כי טוב – ומזה מגיע חסד לעולם. גם לעולם כולו וגם לעולם ולעולמי עולמים. כך יש לפרש את האמור בהלל "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה". כי ההודאה גורמת לישועה בעתיד. "וַתְּהִי" – לשן עתיד.

יה"ר שבזכות ההודיה לה' על הנס הגדול שעשה לעמ"י - ה' יראה לנו עוד הרבה ניסים ונפלאות ברחמים מרובים אכי"ר!

 

פתיחת ההיכל:

מזמור ק' בתהלים (מזמור לתודה): "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ: כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ".

 

תפילת הודיה על הקורונה:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלוֹקֵינוּ וֶאֱלֹקִי אֲבוֹתֵינוּ עַל שֶׁנָּהַגְתָּ אִתָּנוּ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאַתָּה מְסַלֵּק מֵעָלֵינוּ אֶת מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה בִּמְהֵרָה, לְצַמְצֵם אֶת הַנִּדְבָּקִים, לְרַפֵּא אֶת הַחוֹלִים. לְהַפְסִיק עִם הַסְּגָרִים, לִפְתֹּחַ אֶת הַלִּמּוּדִים וְהָעֲסָקִים לִפְנֵי כָּל מְדִינָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם.

 

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּךְ שֶׁנָּתַתְּ לָנוּ מַנְהִיגִים אַחְרָאִיִּים שֶׁרוֹאִים לְמֵרָחוֹק וּפוֹעֲלִים בִּיעִילוֹת וּבִמְסִירוּת. מוֹדִים עַל הָאֶזְרָחִים הָאַחְרָאִיִּים שֶׁמִּתְחַסְּנִים וְנִזְהָרִים וְלֹא נוֹהִים אַחֲרֵי שְׁמוּעוֹת שָׁוְא. מוֹדִים עַל הַיְּעִילוּת שֶׁל הָרוֹפְאִים וְהָאֲחָיוֹת, צִוְתֵי הָרְפוּאָה וְקֻפּוֹת הַחוֹלִים.

 

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִֹפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשֹוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָֹבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַֹמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ. וִישַׁבְּחוּ. וִיפָאֲרוּ. אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ. וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה יְדֹוָד מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע: זעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּידֹוָד. לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה: בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם: וּבְשִֹפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׁבֵּחַ. לְפָאֵר לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּחַ. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:

יום רביעי, 10 במרץ 2021

ברית מילה - תפילה בעת בכי הרך הנימול

 תפילה בעת בכי הרך הנימול:



וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱ-לֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹ-הֵינוּ וֶאֱלוֹ-הַי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וּבְנֵי בֵיתֵנוּ בְּרִיאִים וַחֲזָקִים  בְּפַרְנָסָה וְהַצְלָחָה וְשָׁלוֹם רַב וְכָל טוּב לְעָבְדְּךָ בְּאֱמֶת וּבְשִׂמְחָה.

וְיוּכְלָל תְּפִלָתִי עִם בְּכִיָית הַיֶּלֶד הַנִּמּוֹל, וְיקוּיַם בִּי הַפָּסוּק: שָׁמָע יְיָ תְּחִנָּתִי יְיָ תְּפִלָּתִי יִקָּח: וְכֵן: יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ. וּבָּרֲכֵנִי  נָא בַּבְּרָכָה הַכְּתוּבָה בְּתוֹרָתְךָ: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

וּמַלֵּא יְיָ אֱלוֹ-הַי אֶת כֹּל מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וּתְּמַהֵר לִגְאוֹל אֶת עַמֶּךָ  יִשְׂרָאֵל  בִּגְאוּלָה שְׁלֵמָה בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וּתְגַלֶּה אֶת מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְתָּמְלִיךְ אוֹתוֹ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ. אָנָּא יְיָ, אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ, אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ:

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

 

אחר כך יאמר תהלים (פרק ו'):

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית: מִזְמוֹר לְדָוִד: י-י אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי: וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי: חָנֵּנִי י-י כִּי אֻמְלַל-אָנִי: רְפָאֵנִי י-י כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד: וְאַתָּה י-י עַד מָתָי. שׁוּבָה י-י חַלְּצָה נַפְשִׁי: הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ: כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ: בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ: יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי: בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי: עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי: סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: כִּי שָׁמַע יי-י קוֹל בִּכְיִי: שָׁמַע י-י תְּחִנָּתִי: י-י תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי: יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע:

 

יום רביעי, 21 באוקטובר 2020

פרשת נח - עבודת הייחודים – פשוט להתחבר

 עבודת הייחודים – פשוט להתחבר



בראשית (ו,טז): "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה... תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ".


בעל שם טוב על התורה (פרשת נח): "ריב"ש ע"ה אמר, צהר תעשה לתבה, שתהיה התבה מצהיר, כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלוקות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, עם אלוקות, ואחר כך מתייחדים ייחודים אמיתיים באלוקות וצריך האדם לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר ואז מתייחדים כל העולמות כאחד ועולים ונעשה שמחה ותענוג גדול עד אין שיעור, וזהו תחתיים שניים ושלישים וכו', דהיינו, עולמות ונשמות ואלוקות".


הרב אליהו עובדיה (סיכום של איתי אשכנזי): רצוננו לעורר אותך, ואת כל איש ישראל לעבודת הייחודים.


המילים האלו נשמעות גדולות ועליונות, אך דע שאינן רחוקות ממך ולא מעבר לים, וכל אחד, על פי מדרגתו יכול לקיים אותן כפי דרכו.


כל מעשה ומעשה שאתה עושה ביום, הוא מפגש עם הבורא יתברך, בבחינת "מלוא כל הארץ כבודו". ובכל זאת, פעמים רבות אינך מרגיש זאת, אינך יוצר את החיבור. האור האלוקי גנוז בכל אך הוא נסתר ממך.


מה שמסתיר את האור, הם כוחות מתוך נפשך ומבחוץ לך, המונעים ממך להתחבר באופן שלם לכל דבר שאתה עושה, למקום שאתה נמצא בו, ולזמן העכשוי.


הסטרא אחרא, גורמת פירוד. צד הקדושה עוסק בחיבור. זהו הייחוד.


ברגע שאתה בחיבור מלא, שורה עליך אור אינסוף הגנוז בכל מציאות ומציאות. אך המצב שלך במשך היום עלול להיות רחוק מכך. למשל, אתה נמצא עם ילדיך בגן השעשועים, ורוצה להיות בבית. נמצא בתפילה וחושב על העסק. נמצא בעסק ורוצה ללמוד. המצבים האלו הם מצבים של פירוד, שבהם אינך בנוכחות, ובאופן טבעי אינך יכול להתייחד ולהתחבר עם האור.


הייחוד הוא סולם אינסופי, ורמת החיבור שלך למצב יכולה לנוע מחיבור בסיסי, שאתה בסך הכל רוצה להיות פה, מסכים, ולא נאבק. עד למצב של דבקות עליונה בשמחה, בלב ובחשק.


כדי להבין מהו החיבור הנקרא ייחוד, נכון להשוות לעוצמת הרצון והחיבור בייחוד בין איש לאשתו. למעשה, המפגש שלנו עם כל דבר במשך היום הוא מעין ייחוד שצריך להיעשות מתוך חשק, שמחה וחיבור כעין זיווג.


על כל זאת יש לומר שהייחוד השורשי הוא החיבור בין אדם לבין עצמו. כאשר תיכנס פנימה תגלה שחוסר החיבור שלך עם מצב, נובע מחוסר חיבור פנימי, מניתוקים בינך לבין עצמך.


לכן, עיקר העבודה כדי להתייחד, ולהידבק במצבים השונים בחייך היא עבודת חיבור פנימית.


המערכת הפנימית של האדם בנויה מכוחות שונים. אמנם הם מערכת אחת שלמה, אך בשלב ראשון, הם לא מצויים בהכרח בחיבור ובאחדות זה עם זה. למשל, אפשר שאדם יאמר מילים שהלב שלו אינו מסכים איתן. אפשר שהוא ירגיש משהו שהשכל שלו חושב שלא ראוי לו להרגיש. אפשר שהוא ירצה דבר שלפי הבנתו אינו נכון. המצב הזה הוא מצב של פירוד, סתירות ומאבקים פנימיים, שהוא הפך הייחוד.


החיבור עם מצב, עם דיבור, עם אשתך, עם התפילה ועם עצמך, תלוי ביכולת שלך להביא את כל חלקי נפשך למצב של חיבור ואחדות. מצב שבו החלקים השונים בך נותנים זה לזה ותומכים זה בזה ולא נאבקים ונלחמים. למשל, כדי להדבק במילות התפילה, יש צורך שהמח, הלב, והרצון שלך יסכימו עם מילות התפילה. שלא תהיה מודאג ממצב חשבון הבנק, ולא תרגיש שמישהו מכריח אותך להתפלל. וכן עוד כהנה.


בדרך כלל, אצל רובנו, עיקר הבעיה טמונה בלב. המחשבה בדרך כלל כבר יודעת מה נכון. אבל הלב אינו משוחרר. רבים יכולים להסיח דעתם, ולהיות במקום מסוים, או בעשייה מסויימת, אך כיצד להביא את הלב לחיבור מלא רצון, שמחה והתרגשות? לא שאנו רודפי חוויות. אין מדובר כאן על חיפוש מתמיד של "אורות". אך וודאי שכאשר אתה מגיש לאשתך מתנה, אינו דומה אדם שנותן את המתנה כי "יודע שנכון", לבין מצב שכל אהבתו לאשתו טמונה במתנה וברגע המפגש. זהו רגע של חיבור נפלא בין איש לאשתו. כך הוא הדבר, בכל מרחבי חיינו. אנו רוצים להתחבר, אך הלב סגור ואטום.


דבקות באותיות התפילה הוא מצב מופשט המצריך לב משוחרר. בתור התחלה אפשר ללמוד את תנועת הדבקות דרך מצבים יותר ברורים למחשבה וללב – חיבור עם המשפחה, חיבור עם עצמך וכדומה.


האדמו"ר מפיאסצנה (בני מחשבה טובה, עמ' 7): "אבינו אב הרחמן רחם עלינו והעיר בלבנו ניצוץ רצון ודעת שנדע שלא די לנו להיות רק כעבד בין שפחה, שעובד גם כן למלך רק שעבודתו היא אחר הרחיים הרחק מן המלך, את דבריו אינו שומע ומזיוו אינו נהנה ומתענג, עבודה שהיא בסגירת המוח וטמטום הלב ורצוננו ותשוקתנו הם להיות בחינת בן "בנים אתם לה' אלוקיכם". ובעבודתנו לה' הן בתורה ותפילה והן בשאר המצוות נרגיש את התקרבותנו לה', וכמו הבן ששמח לקראת אביו אחרי שלא ראהו כמה שנים ואחרי שנענה בגעגועים גדולים על אביו, כן גם אנחנו בשעת עבודתנו נרגיש את ריצת נפשנו לקראת אביה, שמתגעגעת עליו כל היום וכל הלילה, ריצה ונמיסה, נמיסת הנפש בהשתפכותה אל חיק אביה בשמיים".


מצב של ייחוד הוא מצב שבו אדם – בכל מצבי חייו, ולא רק בתפילה – חי, פועל ומדבר לא כעבד העושה מעשיו מן השפה ולחוץ ללא חיבור פנימי, אלא כבן שעושה מתוך חיבור מלא רגש ודבקות פנימית.


ה' פתח לנו ניגון של עבודה פנימית הבנוי משלושה חלקים, שדרכם אדם יוצר קשר עם כל מציאות שהוא פוגש - "מול", "עם", "רק":


"מול" – פירושו שאתה נמצא מול הדבר, כבר יש רצון לקשר, אך המרחק עוד רב. אפשר גם שיש בשלב זה מאבק פנימי, או לפחות תחושת ריחוק. אמנם, עצם העמידה במצב הזה היא כבר תחילת קשר.


"עם" – אתה מוצא כבר נקודת קשר ורצון להתחבר. המאבק יורד, וגם אם לא נוצר החיבור המלא, יש כבר תנועה של התקרבות.


"רק" – מצב החיבור השלם שבו כבר אינך מרגיש שיש כאן שני דברים, אלא אתה והדבר בחיבור ללא סתירה, מלא חום ושמחה.


לדוגמא, אתה מגיע לעבודה וממש אין לך כוח להתחיל את היום. אתה מרגיש שזה עול כבד ורוצה לחזור לישון. אתה "מול" העבודה. אתה מזכיר לעצמך את הדברים המשמחים שעומדים להיות היום, ומתחיל לעבוד על משהו שמשמח אותך. ואז כבר יש בך רצון לעבוד, אתה לא עושה את מחויבויותיך כעבד אחר הרחיים, אלא מתוך רצון אך מידי פעם עוד עולות בך מחשבות על הבית, ועל החופש בים שהסתיים לפני שבוע. אתה "עם" העבודה. ואז, אחרי כמה שעות, אתה מוצא את עצמך לפתע שקוע בתוך משימה, מלא התרגשות, מחובר, וכמעט שוכח לאכול. אתה לא חושב על העבודה, אלא פשוט עושה אותה, ומתמלא אושר, שמחת יצירה. נזכר למה באת לעבוד כאן מראש, וכמעט מתקשה לחזור הביתה, ולעצור את מה שאתה עושה. אתה במצב של "רק".


זו דוגמא אחת לתהליך החיבור והייחוד עם כל דבר ודבר בחיים, העיקר הוא להתחיל לראות את התהליך הזה שעובר עליך כמעט בכל מעשה במשך היום. לעיתים נשלם כל מעגל הניגון ולפעמים אתה נתקע באחד השלבים הראשונים.


לצערנו, אנו יודעים שאנשים רבים חיים את חייהם במצב של "מול" ואף רחוק מכך, במשך רוב שעות היום. אך אנו גם יודעים שאין הדבר גזרת גורל. יש לך יכולת לקבל ממשלה על פנימיותך, על נפשך, ולהעביר את חייך יותר ויותר למצב של החיבור הפנימי.


חיבור מעין זה, הוא התהליך שאתה עובר עם אותיות התפילה, עד לייחוד השלם איתן.


איגרת הבעל שם טוב: "אך זאת אני מודיעך והשם יהיה בעזרך לנכח ה' דרכך ואל יליזו, בעת תפלתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות ונשמות ואלהות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה, ואח"כ מתקשרים ומתייחדים האותיות ונעשה תיבה ומתייחדים יחוד אמיתי באלהות, ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ"ל, ומתייחדים כל העולמות כאחד ועולים, ונעשה שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות, וכ"ש במעלה העליונה כזאת".


כך הוא כשאתה ניגש לאותיות – שים לב, לתהליך שאתה עובר מולן, ונסה להוביל את עצמך מעלה בסולם החיבור: מול, עם, רק. ממצב שאתה עומד מולן כהכרח, מרגיש רחוק, אינך רוצה להיות כאן, למצב של חיבור מלא רגש והתקרבות, מתוך רצון שלם, וללא חלקים מנפשך שנשארו בחוץ. אמנם, אין לך עדיין את כל הכלים, אך עצם המודעות כבר מאפשרת תחילת תהליכי חיבור, וה' יסייע להולכים בתמים.

יום ראשון, 24 במאי 2020

לומר לפני הצפירה

טוב לומר לפני הצפירה:


לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הנה אנחנו באים לקיים מצוות אהבת (אחדות) ישראל בעת הצפירה (צפירה גימטריא שכינה) ביום כ"ז לחודש ניסן וביום ד'  לחודש אייר לקשר עצמינו עם נשמות הצדיקים שמסרו עצמם על קידוש ה' – ולקשר עצמינו עם שכינת עוזנו ואני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך והרי אני אוהב את כל אחד ואחד מישראל כנפשי והרי אני מזמן את מחשבתי ופי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא  לגאולה נצחית ושלמה של עם ישראל.

בזמן הצפירות הבאות עלינו לשלום נא להתפלל על כלל ישראל לגאולה שלמה אמן כן יהי רצון.

אחרי הצפירה:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב"ג ית"ץ)
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא: (קר"ע שט"ן)
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג"ד יכ"ש)
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: (בט"ר צת"ג)
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: (חק"ב טנ"ע)
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: (יג"ל פז"ק)
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: (שק"ו צי"ת)

שִ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת
בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹֽלְמִֽים׃
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮  וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה
אָ֭ז יֹֽאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שבותנו (שְׁבִיתֵ֑נוּ) כַּֽאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃
הַזֹּֽרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮  נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע
בֹּֽא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃

(מהרב שמואל אליהו שליט"א)


ממליץ בחום להוסיף את התפילות האלו מהרמח"ל (מהספר תקט"ו תְּפִלּוֹת):

תְּפִלָּה מ"ט:
אֶל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד!
הֲרֵי בְּךָ נֶאֱמַר וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן, 
שֶׁעַד שֶׁלֹּא נָטַלְתָּ נְקָמָה מֵאוּמוֹת הָעוֹלָם בַּעֲבוּר דָּמִים שֶׁשָּׁפְכוּ מִיִּשְׂרָאֵל אֵין שֵׁם הַקָּדוֹשׁ יהו"ה ב"ה שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹ שֶׁהוּא אדנ"י,
שֶׁהֲרֵי קוֹל דְּמֵי בָּנֶיךָ צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה, כְּגוֹן הֶבֶל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, וְזֶה דָּן דַּאֲדֹנָי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל דִּין מִלְּפָנֶיךָ בַּעֲבוּרָם, ואי מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְזֶה אי הֶבֶל אָחִיךָ, וְלָכֵן הֵיכָל אֵינוֹ עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, 
וּבְשָׁעָה שֶׁתִּנָּקֵם מֵהֶם מִיָּד שָׁם זֶה יַעֲמֹד בְּתִקּוּנוֹ כָּרָאוּי, וּבוֹ וה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וה' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן וַדַּאי, 
הֲרֵי בָּנֶיךָ מְקַוִּים לְךָ, בַּעֲבוּר דָּמָם שֶׁנִּשְׁפַּךְ לֹא תִּהְיֶה מִתְרַחֵק מֵהֶם אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּם חֲטָאִים, 
אֶלָּא עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, שֶׁאַתָּה אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִשְׁנֵי עָפָר, שֶׁהֵם כַּמָּה הֲרוּגִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ, וּבָהֶם יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת וְכוּ',
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'!

תפילה צ"ה:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הנה אבותינו אברהם יצחק ויעקב החזיקו בשלשלת דרכי אמונתך חסד דין ורחמים, והרי כל בניך יוצאי יריכם, (אם בלא ברכים התחזקו נא זכותו לפניך יהיה) [אם חסד אברהם יעלה לפניך] רחם על פליטת צאן ידיך, ואל תראה לעונם כי מרוב הדוחק והצרות אשר סבלו לא המירו את כבודך קיוו לגילוי אמתך, ואם זכות יצחק יעלה לפניך הלא מה יצדק אנוש עם אל ולפני גבורתך נתיצב אעפ"כ ראה ה' והביטה כמה הרעו לנו כל גויי הארץ, הלא אם תראה את בניך לנגדם צדיקים יהיו ותנקום את נקמתם מאת צורריהם וכל גבורתך תהיה על שונאיך וצדקתך לישרי לב, ואם צדקת ישראל אשר הקים את עדתך תראה, בזכותו תגלה אמתך בעולמך, שנא' בו כלה זרע אמת, ותקות בניך לא תהיה לרוח כי אתה אל אמת,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה צ"ח: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הלנצח תאכל חרב וזה חרב של עשו שנא' בו ועל חרבך תחיה, וזה חיות שלו בזמן שיש לו החרב זה יש לו חיים ועל חרבך תחיה דייקא, ובשעה שתסלק ממנו החיים מיד החרב יחזור לך שנא' בו חרב לה, ובו ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וכו' ואז ישארו כלם פגרים מתים, שבזמן שיש להם החיות ממך נקראים מתים אפי' בחיים האלה וזה רשעים שאפי' בחייהם קרויים מתים, בחייהם דייקא שיש להם ממך עכ"ז נקראים מתים אבל כשתסתלק החיות מהם אז ישארו פגרים מתים, 
רבון כל העולמים אתה חי החיים הרי ישראל עמך בגלותם נקראים מתים שנא' בהם במחשכים הושיבני כמתי עולם, ועכ"ז כמתי ולא מתים שהרי יחודך בלבם המחיה אותם, והרי הם דבקים בך שנא' בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ואתה שנא' בך וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים, חיים שלך ראוי להתפשט בישראל עמך שהרי לישראל יש הדביקות הזה ולא לא"ה, ואתם הדבקים דייקא, שהרי א"ה הם פועלי און שנא' בהם יתפרדו כל פועלי און, וא"א להם להתדבק בך, אתה גבור לעולם אדני' שנא' בך ה' איש מלחמה, איש שנא' בו כי כאיש גבורתו, תקח החרב הזה בידך החזקה, חגור חרבך על ירך גבור, ויהיה חרב לה', ובזמן שתתעורר החרב הזה מי יוכל לעמוד לפניך, ומיד החרב שלהם יעשה נקמות בהם שנא' בו חרבם תבא בלבם, 
אתה חי וקיים לעד תעורר החיים האלה לישראל עמך היושבים בחשך ומתים שנא' בהם כנפל טמון [לא] אהיה כעוללים לא ראו אור, מצד דוד המלך שהיה ראוי להיות נפל שלא היו לו חיים עד שתתן לו חיים, והרי הגלות נתארך הרבה והרי זמן שיולד בחיים שלך שתחיה אותו שנא' בו במלך המשיח חיים שאל ממך נתת לו, וזה קו החיים המתפשטים מן החיים העליונים בקיווים של ישראל הממשיכים הקו הזה והוא עץ החיים מצד יעקב תפארת ישראל בו' שלו אות אמת תתן אמת ליעקב, ואז השקר לא יוכל לעמוד שאין לו רגלים, ויפול על פניו ויעשה גל של עצמות שכך מענישים לרשעים לעשותם גל של עצמות, ומיד גם העצמות האלה צריך לפזרם כי אלהים פזר עצמות חונך הבישותה כי אלהים מאסם, וזה פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, וישמחו כל חוסי בך מצד אי' עלאה ביין שלה יין המשמח חיים, בחיים האלה שתתן להם בגילוי אמתך שהם מקוים לך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה ק"ב: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
אתה סתר לי מצר תצרני ודאי, שהרי בזמן שאתה מסתיר עצמך משכינתך הקדושה הרי שמירה גדולה צריך מן המצר שהיא לילית שפחה רעה שהיא מצרנית, בה מן המצר קראתי יה, ומי הוא השומר אלא שם יה ודאי אי' עלאה שומר ישראל, קראתי יה ודאי, ועכ"ז כמה צער ודוחק יש לה שהרי האורות אינם מתגלים עליה אלא דיה לצרה בשעתה להצילה מן הצרה, שהרי בזמן שאתה מסתתר ממנה אין שמחה ואין רווחה שנא' ששון ושמחה ישיגו נסו יגון ואנחה, בזמן שנסו יגון ואנחה לגמרי אז שמחה נמצאת ומגעת אל השכינה בלי הסתר עוד, ששון ושמחה ישיגו ודאי, ואימתי מגיע אליה אלא בזמן שמתגלה נצח שבו וגם נצח ישראל לא ישקר, שמצד הוד כל היום דוה שהוא מצר הזה והדוה בנדתה, אבל מצד נצח ניצוח ודאי שבה השכינה עולה בניצוח ובניגון, ימין מקרבת מצד נצח ודאי, 
רבון כל העולמים עד מה ה' תסתר לנצח שבזמן שהוא נסתר שקר שולט, אבל נצח בו נצח ישראל לא ישקר ואמת מתגלה ואז השכינה יש לה כח להלחם נגד כל אויביה, וליטול גם נקמות מהם וקוי ה' יחליפו כח בקיוים של ישראל שמקוים לכח זה שהוא שבט מושל בקו ודאי, גלה נא אמתך וישמחו בך כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה קי"ד: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, וזו ס"מ ולילי' שהם רבים, רשות הרבים, שהרי אין בהם יחוד ולכמה מדריגו' רעות מתפרשות והם אומרים עזב ה' את הארץ ח"ו, שהרי הישועה לא נמצאת לה, לכך חושבים להחזיק בשכינה לעולם ח"ו, וזה אין ישועה לו באלהים סלה, 
ועוד חושבין לטעון (טעות) טענה חזקה שהחזיקו בה כ"כ שנים שהסתרת פניך ממנה, הרי עשית מחאה בפני שנים שאמרו מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, והם נ"ה תרין סהדי קשוט עדות לישראל בעד דשמע ישראל שמיחדים לך עם שכינתך בכל יום, ועוד הכתוב צווח ואמר איזה ספר כריתות אמכם וכו' או מי מנושי וכו' להראות שאין אתה עוזב אותה לעולם, 
רבון כל העולמים עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו לעשות נקמות בגויים תוכחות בלאומים, בשני עדין אלה שהם תרין רגלין שבהם פורה דרכתי לבדי, ובאלה העדים תעשה בהם נקמות שנא' בו יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ובערת הרע מקרבך, להראות שאין אתה מתפרש מן השכינה לעולם, שנא' וה' אלהים אמת בחותם אמת שיש ביניהם, ה' אלהים אמת ודאי, ומיד שיתגלה אמת זה, אמת מארץ תצמח שהוא ארץ עממים, שיכירו האמת הם עצמם שהרי לזה אנחנו מקוים, שנא' כי אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה קל"ז:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי קול צעקת בני ישראל עולה לפניך מפני נוגשיו והוא קול הצאן, צאן קדשים, ולמה נקראים צאן אלא ס"ז (מעשרות) [עשתרות] שמעשרות את בעליהם שנא' בהם תנו עוז לאלהים, שהרי ישראל הם הממשיכים מאורות עליונים להאיר בכל העולמות, ועוד, צאן שגוזזים אותם בכמה מיני גיזה, ובעבור זה מניחים להם החיים בעבור הגיזה שיש להם לגזוז מהם דכתיב כרחל לפני גוזזיה נאלמה, נאלמה ודאי, שהרי בזמן שגוזזים אותם הם שותקים כדי שיניחו להם החיות, ובזמן שהגוזזים נפטרים מהם, באותו הזמן מיד פותחים פיהם ומגביהים קולם בכמה בכיות לגבך שהרי יש מי שגוזזים אותם כ"כ עד שאינם משאירים להם פרוטה בכיס ונא' בהם עוללים שאלו לחם פורש אין להם, ואין להם למי לפנות אלא אליך שתנקום נקמתם, שנא' בך אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, והרי עכ"ז אינם רואים לא ישועתם ולא נקמות מאויביהם, והרי לבם נשבר, שנא' בו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ועוד והרי הם מורידים דמעות שאמרו עליו שערי דמעות לא ננעלו, ועוד, הרי הם מקוים לך, שנא' בך וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוי, ועוד, הרי הם מדוכאים בכמה מיני יסורין שנא' בך ואת דכאי רוח יושיע, ועוד, הרי הם עניים שתפלתם אינה מאוסה לפניך דכתיב ואת עני תושיע, ועוד הם שפלים שנא' בהם ואת דכא ושפל רוח, והרי בכל אלה ראוי שתפלתם תעלה לפניך בכח, ותבקע בכל החשוכים שהרי אתה אמת ודברך אמת, שהרי הם מקוים וחוזרים ומקוים בקיוים עד אין מספר, וישועה לא נמצאת להם, והרי אתה אב שלהם שנא' בך אב הייתי לישראל, בני בכורי ישראל, ולמה לא תרחם עליהם, למה יאמרו הגוים איה אלהיהם שצועקים ובוכים לפני אביהם ואינו מרחם עליהם, אתה נושא עון, שנא' בך נושא עון ועובר על פשע למה לא תשא עונם, ואם לבניך לא תשא עונם שהם בני בחונך בני אברהם יצחק ויעקב למי תשא, ועוד, הם שוגגים ואנוסים שהרי החכמה נסתלקה מהם והחשך מחשיך עליהם הרבה, אנוסים הם ודאי, האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה לדין שוגג כמזיד ואונס כרצון, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, 
אל רחום אתה עד מתי לא תגלה רחמנותך לעין כל, למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה', תשש כחך ח"ו כנקבה, חנון אתה שנא' בך וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי, איה חנינותיך איה נפלאותיך אשר ספרו לנו אבותינו, ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, בכמה קיוי שאנחנו מקוים לך, ואעפ"י שמקוים וחוזרים ומקוים צועקים וחוזרים וצועקים, בכמה תפלות בכמה תחנות ובקשות, בוכים וחוזרים ובוכים, ולא די שאנחנו (איהם) [איננו] נושעים ממך אלא שאתה מוסיף יגון על יגוננו, צרות על צרותנו, נסיונות על נסיונות, עד שאין בנו כח לסבול עד שהאומות אומרי' שאין לנו עוד תקומה שמאסת אותנו לנצח ואין עוד משיח לישראל והחלפת אותנו באומה אחרת ח"ו, ועכ"ז אנחנו מקוים להראות על יחודך, כמו שיחודך אינה משתנה, כך ישראל עמך אינם משתנים לפי שנקשרים בך וא"א להם לזוז ממך, עם כל הצרות שיש להם אינם עוזבים אותך, ומזה נראה שהם כלם זרע אמת, שהרי א"ה נא' בהם והתקצף במלכו (ואלקיו) [ובאלהיו] ופנה למעלה, שהם כמו חיות רעות, אבל ישראל הם צאן שמניחים הכל לעבור עליהם, ומתחזקים ביחודך כל אורך הגלות צאן קדשים ודאי. 
רבון כל העולמים מלך מתרצה בדמעות שים דמעתנו בנאדך הלא בספרתך, ומדמעות הנשפך לבניך בקיוי אמת ותמים תעשה מקוה מים לטהר שכינתך הקדושה וכל נשמותיהם של ישראל מזוהמת הנחש, ותעלה לפניך נקיה וברה שנא' בו נקי יהיה לביתו שהרי הוא יפה כלבנה, ברה כחמה אלא שנא' אל תראוני שאני שחרחרת בעבור השחרות המכסה עליה, וכן נשמות ישראל נא' עליהם בנות ישראל יפות הן אלא שעניות וכו', עד מתי ה' נתפלל לפניך ולא תשמע קולנו, עד מתי כנחל דמעה נשפוך לפניך ולא תושיענו, למה יאמר הרשע בלבו אין אלהים עזב ה' את הארץ, למה יתהלל הרשע במתת שקר שנא' בו כי הלל רשע על תאות נפשו, ואם ביחודך אנו מתחזקים ואליך מקוים, ולעבדך באמת חפצנו מה תבקש עוד, ואם זאת אינה תמה לפניך, תגלה לנו אמתך והדריכנו בדרכיך ובנתיב מצותיך כי בו חפצנו, ולמה ה' אלהים אמת תרחק מן המתקרבים אליך, למה תסתיר פניך מהמבקשי' אהבתך, למה לא תמצא לקורים לך באמת, ולמה לא תדרוש לדורשיך, ואל מי נפנה לעזרה אם לא אליך אב הרחמים, שנא' בך כרחם אב על בנים ריחם ה' על יריאיו, ולמי נספר צרותינו אלא אליך ואעפ"י שאתה יודע כל ואין נסתר ממך, הרי אמרו דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, ואנחנו מספרים לך לעורר רחמיך עלינו, להנחם מאשר גזרת שנא' בך וינחם ה' על הרעה, ואם אין אתה מרחם עלינו הרי אנו חשובים לפניך כמתים, שנא' בו במחשכים הושיבני כמתי עולם. מלך מתרצה בדמעות הרי רחל מבכה על בניה, והיא השכינה קדושה מבכה על בניה שנא' בה בכה תבכה בלילה, שהוא הגלות הדומה ללילה, ודמעתה על לחיה לעורר אותך שאתה תעביר הדמעות האלה מעל פניה, שנא' ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, ומיד תאמר בה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך וכו'. 
מלך מתרצה בדמעות הרי משה רועה נאמן בוכה לפניך שהוא נער, מט"ט שר הפנים ר"ת משה שנא' בו והנה נער בוכה שנסתמו ממנו מעיינות חכמה, ונא' בו ולא יפתח פיו, ולמה לא תפתח פיו, פתח פיך לאלם שהוא ערל שפתים, ואתה שנא' בך מחצתי ואני ארפא, הרי זמן שתרפאהו שהרי הוא מסר נפשו על ישראל שנא' בו כי הערה למות וכו' ולפושעים יפגיע לפנים משורת הדין, כן תעשה עמו לפנים משורת הדין אעפ"י שלא יש זכיות בישראל, שהרי אתה כל יכול ומי יאמר לך מה תעשה, תגלה עליו מה שסתמת ממנו, 
ומיד, לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו לקרוא לשבויים דרור מצד אי' עלאה שהוא חירות, ומשם חמשים שערי בינה שנתת למשה ולא השיג לשער החמשים, ומיד שתגלה עליו חכמה שלו, מיד יקח גם שער החמשים לחבר כ"ה עלאה וכ"ה תתאה כאחד כלת משה ודאי, והרי זמן שתשיב לו אבידה שלו לשמח את אשתו אשר לקח. מלך מתרצה בדמעות הרי יעקב בחיר שבאבות בוכה לפניך שנא' בו וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך, שהרי בזמן הנשיקין מתרחקת השכינה מישראל הרבה שהרי מצד אחר השכינה עולה ולא ממקום שירדה, באותו הזמן ועת צרה היא ליעקב וצריך שיקימו אותו שנא' בו מי יקום יעקב כי קטון הוא, ואתה שאתה מקים מעפר דל ראוי לך להקימו ולזכור כל הצער גידול בנים שלו לרחם על ישראל בניו. 
מלך מתרצה בדמעות הרי ישראל עמך כמה צדיקים וחסידים נמצאים בהם בוכים לפניך לעורר רחמיך, והם מעוררים כמה מלאכים עליונים לעמוד שורות שורות לבכות לפניך שנא' בהם הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, עד שמרעישים כל העולמות וחושבים להחרב ח"ו, ואתה רחום וחנון אין אתה מראה הרחמנות עתה, אלא אתה מראה להם הטוב שתגלה אח"כ, אבל לתחתונים אין נראה כלל, וחושבים אבד שברם ונכזבה תוחלתם שהרי הם בשר ודם, ונא' אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, ואינם יודעים אם לחשות ואם לדבר, שהרי אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלוך, והרי לא דור אחד ולא שתים עזבת אותם, והרי עתה אלף תרס"ד שנים ימי רעה ועתה הגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, שהרי החפץ שלך לא נראה כלל שחפצת בעמך ובעיר קדשך, התשכח ירושלים לדור ודור, אם בציון געלה נפשך, אתה זוכר מעשה עולם ואין שכחה לפני כסא כבודך, וכי תזכור עונות ולא תזכור זכיות, שהרי כמה צדיקים בכל דור ודור שעמדו לפניך, התשכח צדקת אברהם יצחק ויעקב, צדקת י"ב שבטי יה, התשכח נאמן ביתך משה איש האלהים, הלא תזכור מעמד הר סיני שקבלו עול תורתך ואמרו נעשה ונשמע, התשכח מעשי משכן שעשו לפניך במדבר, והלכו אחריך בארץ לא זרועה, התשכח חסדי דוד הנאמנים איש כלבבך, התשכח מעשי מקדש וכל הקרבנות שהקריב לפניך ושמחת בשמחת שכינתך לקרב אותה אליך, התשכח תמימות כל נביאיך בעלי רוח הקדש, תנאים ואמוראים, הלעד תזכור עון הלא אתה יודע יצרם, שנא' בו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ועכ"ז הרי רב שבענו בוז, זכור רחמיך וכו' כי מעולם המה, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, ואין בנו עוד כח לסבול, גלה אמתך ונדע מחשבותיך אלינו לטובה, שנא' בך כי אנכי ידעתי את כל המחשבות וכו' לטובה, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה, והרי אמרת בבכי יבואו וכו', חננו ה' חננו, האר פניך עלינו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה ד"ר: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך, שהרי אין ישועה אלא מצד שמך הקדוש יהוה ב"ה לעולם ולעולמי עולמים שנא' בו לה' הישועה וכו', ולישועה זאת אנו מקוים תמיד שנא' בו כעיני עבדים וכו' כן עינינו אל ה' אלהינו וכו', וא"ת שהקיוי הזאת אינו כי אם בעדנו, לא כן שהרי צדיק נושע מישועה שלנו שנא' בו צדיק ונושע הוא, שהרי נא' תנו עוז לאלהים וכו', שכך סדרת מאורותיך שימתינו לתיקוני התחתונים, ואם אין כח בתחתונים ליתן כח לצדיק זה להיות מתגבר בתוקפו נא' בו כי שבע יפול צדיק, אבל בישועה הזאת וקם ודאי, ובזמן שצדיק נופל ח"ו השכינה שנא' בה רגליה יורדות מות כמה צער סובלת שלא יש צדיק עמה שיכול להקימו שנא' בו מקימי מעפר דל, באותו הזמן כרחל לפני גוזזיה נאלמה שהדיבור מסתלק ממנה ונא' בה נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, זה צדיק, טוב ודאי, והרי כח גדול צריך להקים זה להביא לו ישועה, ואין לנו כי אם לעמוד לצפות שתבא לו הישועה מצד יחודך העליון שאינו ממתין ואינו עומד תחת שום סדר והתעוררות התחתון שנא' בו למעני למעני אעשה, קנאת ה' צבאות תעשה זאת, ולקנאה הזאת אנחנו מצפים תמיד ועינינו תלויות אליך בקיוי גדול באמת, עיני כלו לישועתך ודאי, להיות צדיק נושע, באותו הזמן אדני שפתי תפתח, וקול מתחבר בדיבור, ופי יגיד תהלתך שהוא פי ה', השכינה הקדושה אינה עוד נאלמת אלא תהלת ה' ילבר פי, ולאמרת צדקך ודאי, 
רבון כל העולמים הרי עינינו כלות מיחלות לאלהינו וזה קיוי אמת ודאי, וראוי שתגלה אמתך למקוים לאמתך, תתן אמת ליעקב, ענני באמת ישעך, לה' הישועה מצד יחודך הקדוש, שהרי אין בנו עוד כח אפי' לקוות מתוך רוב הצרות, שהרי ס"מ הרשע אינו נותן מנוחה אלא מבלבל מחשבות שנא' בו וחשבת מחשבת רעה, והרי אין אדם נתפס על צערו, והרי אתה תקבל מעט קיוויינו לפניך ואתה תגמור בעדנו, ה' יגמור בעדי, אמור די לצרותינו ונעבדך באמת כי אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך, ואם תקותינו לפעמים אינו כראוי, הרי הרשע ס"מ הוא המסית והמדיח והוא חייב מיתה ודאי, שנא' בו כי בקש להדיחך וכו', וזה עיר הנדחת שצריך לשרוף אותה באש אוכלת שלך, שנא' בך כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, קנא לשמך המחולל, למה יחרף צר ואויב שמך לנצח, החרם תחרים אותו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו בכחך הגדול, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, קנאת ה' צבאות תעשה זאת, קנא לאדמת קדשך, קנא לירושלים עירך, קנא לדביר היכלך, קנא לאחותך, קנא לרעיתך, קנא ליונתך תמתך, קנא לעמך גוי אחד בארץ, נקום נקמת דם עבדיך השפוך, נקום נקמת בשר חסידיך שניתנו לחית הארץ, נקום נקמת עול גלותינו הכבד והארוך, ראה בצרותינו ושמע קול תפלתנו, כי אין אלוה אחר מבלעדיך, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז, שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, כי לך לבד עינינו תלויות באמת,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה רל"ו: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
שם שלך שהוא רחמים זה יעשה משפט באותם הסטרין דלבר שהם דין קשה, ובזמן שזה ישלוט הרי ימצא בעולם ויאמר באותו הדין של חט בלע המות לנצח שהרי צורה שלהם תתעקר מהם וזה מות שלהם, מי יעשה זה אלא שם הרחמים ודאי שהוא ישלוט לבדו בעולם, ומי יזדמנו בזה המעשה אותם הגבורים בעלי גבורה שעומדים בדין תקיף, לא כן, אלא אותם שבאים מצד החסד שכח יהא לגבם לעשות מיתה לאותו הרשע, שהרי מיתה זאת אינה אלא שליטת הרחמים דכתיב לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו דייקא, וכתיב רוממות אל בגרונם זה חסד, בו לעשות נקמה בגוים וכו', 
רבון כל העולמים ליחודך אנו מצפים, עננו באמתך שאתה אלהים אמת ואין זולתך, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה שמ"ט:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי השכינה ישנה בגלות בשס"ה גבורות שתלוים עליה שהם שס"ה ימות החמה, בהם אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו, בזמן שאותו השמש מתמלא מאור העליון, נא' בו וכאור בקר יזרח שמש, לא נראה אדמימות שלו אלא אור מתוק שאין מי שיקום בו, באותו הזמן בקר לא עבות שעבים אלו לא נמצאים, ובזמן שאור לא מתתקף בו לא ממנו כמה עבים נמצאים ושמש ממעט אורו ונראה באותם העבים (אדם) [אדום] בגבורה שלו לפיכך אני ישנה ודאי, אבל יום א' הוא שהוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, מצד יחוד שלך שלא משתנה כלל, זה נשאר תמיד, ואותם שמתקנים לה לשכינתך ממנו נוטלים וזה הוא שנא' כי יום נקם בלבי, וזה ולבי ער, ותורה כאן מתחזקת בכ"ז אותיות שלה שהם זך, ועולים לחושבן ער, בהם היא רועה להם לישראל מצד צדיק שנא' בו היה רועה את אחיו בצאן, וביחוד שלך מתחזקת שלא להתחלש בגלות כלל, שהרי (בדברים) [בדרכים] אחרים כתיב, השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו וכו' שלא לדחוק את הקץ אבל בתורה אדרבא ולבי ער,
רבון כל העולמים הרי אנו בתורתך עוסקים בסוד יחודך, ומשתדלים לתקן לה לשכינתך ואתה מקבל עבודה שלנו באמתת יחודך, כמו שאנו מקוים באמת, עננו ה' עננו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה שר"ד: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי גבור אתה בכל מיני גבורות, בהם לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים, ואם ס"מ הרשע חושב להתקרב אל גבול הקדושה ח"ו הרי ג' חצים יהיו נזרקים בו, (ש)הרי חצי מיצחק, נשאר ק' שנא' בה ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה', שהרי מיד שס"מ עובר מן העולם, אין עוד קללה בעולם, אלא ברכה מזדמנת, שנא' בה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ועשו לא ישלוט בעולם, אלא ראש שלו יהיה ניתז ונכלל בחיקו של יצחק, וזה חיק דיצחק, נשאר צ' שהיא צדיק חי עולמים יוסף שיורש אותו, וכן אמרו אין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף, מיד בכור שורו הדר לו וקרני ראם וכו' מיד צמח צדיק מתחתיו יצמח, שזה צדיק שבה עתידים ישראל להגאל גאולה אחרונה, שנא' בה צבי לצדיק, ובתחלה צ', בה ועת צרה היא ליעקב, אח"כ וממנה יושע, וממנה דייקא, צמח צדיק, צבי לצדיק, מיד מכנף הארץ זמירות שמענו, לפי שעת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, שעומד לכרות ראשו של עשו הרשע, משם והלאה ישארו א"ה בלא ראש ותתבטל מהם כל מלוכה, אלא ועלו מושיעים וכו' והיתה לה' המלוכה, וכמו שבשעה שנפל הראש של ישראל למטה ניטל מהם כל שררה, כך בשעה שיחתך ראש זה מא"ה, תנטל מהם כל שררה, אבל ראש ישראל לא נחתכה אלא נפלה, וע"כ היא חוזרת למקומה דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אבל א"ה תשקע ולא תוסיף שהרי אין להם עוד מלוכה כלל אלא כי לה' המלוכה ומושל בגוים, מיד והיה ה' למלך וכו' שלא יהיה אלא מלך א' שולט על הכל ביחוד שלך,
רבון כל העולמים הרי ליחודך כל תקותנו באמת, שמחנו בגילוי יחודך שנשמח באמתך, כמו שאנו מקוים לך לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך, עננו ואל תאחר, עשה באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!





אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: