ראש השנה - עם מי אתה יושב?

עם מי אתה יושב?

בר"ה[1] ובעשי"ת צריך כל אחד להחליט מה הזהות הבסיסית שלו!

הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"א, ה"ג):

"כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ זְכֻיּוֹת וַעֲוֹנוֹת. מִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל עֲוֹנוֹתָיו צַדִּיק. וּמִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל זְכֻיּוֹתָיו רָשָׁע. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה בֵּינוֹנִי...

וּכְשֵׁם שֶׁשּׁוֹקְלִין זְכֻיּוֹת אָדָם וַעֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּאֵי הָעוֹלָם עִם זְכֻיּוֹתָיו, בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה".

המדייק בלשון הרמב"ם, רואה דהוא דורש מן הבינוני לעשות דווקא תשובה, ולא אמר שכל מצווה שיעשה הבינוני בין ר"ה ליו"כ, תועיל להטות את דינו לחיים.

הקשה רבי איצל'ה בלזר מדוע דווקא תשובה נדרשת מן הבינוני ולא שולחים אותו לרוץ לעשות עוד מצוות כדי להטות את הכף?

ואם התשובה מועילה אז שישלחו גם את הרשע לעשות תשובה, למה חותמים אותו למיתה?

הפחד יצחק (הרב הוטנר, מאמר יח) תירץ קושיא זו והעמיד יסוד חשוב לימים אלו.

מסביר הרב הוטנר, שאמנם בהבנה ראשונית נראה שצדיק ורשע אצל הרמב"ם נמדדים באמת לפי כמות הזכויות והחובות שביד האדם (כמובן ע"י משקל שרק יודע התעלומות יכול לשקול, אבל סוף סוף הכל הוא כמות של זכויות וחובות) אך דבר זה אין השכל יכול לסובלו, דא"כ כל כמה רגעים יכול האדם להפוך מצדיק לרשע ודבר זה קשה לקבל.

אלא שביאור הדבר הוא, שגדר רובו זכויות או רובו עבירות, הוא מידה בנפש האדם!

זוהי מידה שיוצרת אצל בעליה השקפה על דרכו ושאיפתו כלפי הטוב והרע.

אדם שרובו זכויות, יכול להיות שיש בידו עבירות רבות, אך מדובר על אדם שבנפש פנימה יש לו מידה כזו והשקפה כזו שהוא רוצה לילך בדרך הטוב, שרצון ה' ומצוותיו הם הנכונים והערכים האמיתיים בחיים.

לעומתו ה"רובו חובות" הוא אדם שבנפש מסתכל על הדברים הרעים כאל דברים נכונים וטובים ואליהם ובם הוא שואף להצליח ולהתקדם.

ואילו הבינוני הוא אדם שלא החליט לאן הנפש שלו נוטה, מבחינתו זה טוב וגם זה טוב.

לכן דורש ממנו הרמב"ם דווקא את מצוות התשובה, שע"י הוא מכיר ומודה שדרך ה' היא הנכונה בעיניו ואליה הוא רוצה לשאוף וללכת בה.

מאורות הדף היומי: הרב אליעזר ל. (אחד מפעילי התשובה המרכזיים בברית המועצות) סיפר את אחת המעשיות היותר מרטיטות שבצקלונו.

אחד הדברים המופלאים ביותר ביהדות שנרמסה תחת המגף הקומוניסטי, היה הדחף האדיר של יהודים צעירים, שלא ראו מעולם את קירותיו הפנימיים של בית הכנסת, ללמוד תורה. הנשמה היהודית נכספה אל אלוקיה ואל תורתה. כניצנים רכים וזעירים, הם היו מגיחים מחורים לא צפויים, לאחר סערה איומה שהתחוללה על ראשם, מטים את גופם לכיוון האור ומנסים לשאוב יותר ממה שהם מסוגלים להכיל.

אני זוכר, שאירע פעם, שהחלטנו לייסד שיעור תורה במרכז לנינגרד. הביקוש היה עצום, והמשתתפים המיועדים היו מוכנים ליטול על עצמם את הסיכון הגבוה הכרוך בהשתתפותם בשיעור תורה.

סטודנט צעיר ונלהב ארגן מקום מסתור, אני דאגתי למספר עותקים של מסכת שבת, והשיעור קם והיה.

אשרת השהייה שלי עמדה לפוג, ונותר לי עוד יום אחד בלבד כדי להדריך את הקבוצה, ובעיקר את מגיד השיעור המיועד, בחור מבוגר שזה עתה הכיר את שפת עמו ואת ניבה.

בשעה הנקובה הם חמקו פנימה, איש איש בתורו, בשקט, בחשאי, שוחחו בלחש, וכאשר המוזמנים התקבצו, הדלת ננעלה על מסגר ובריח, הגמרות נשלפו ממקום מחבואן, ו"מגיד השיעור" החל לקרוא את הגמרא.

אם אתנסח בעדינות, אומר כי לא היה להם קל, היה עליהם להתמודד עם לשון הקודש, עם השפה הארמית, עם שפתו של רש"י המתובלת בלעזי"ם צרפתיים. חלקם הטיבו להתמודד עם הקריאה בחומש, אך כאן, להפתעתם, הניקוד 'נעלם', וארמית ועברית התחלפו ביניהם ללא הרף. על דבר אחד הסכימו הכל - שבת זה 'סובוטה'.

השיעור הסתיים, נפרדתי מהם לשלום ויצאתי בדרכי המפותלת לארץ הקודש, כשבליבי תפילה שבביקורי הבא אמצא אותם בריאים ושלמים, מחוזקים ואיתנים ביהדותם, באמונתם ובלימודם, הכל היה בסדר, חוץ מדבר אחד, הביקוש היה רב על ההיצע...

פתרון ראוי לשמו לא נראה באופק, אך הכל נתנו את עיניהם באחד המשתתפים. איש לא אמר לו מילה. חלילה. אך מארגני השיעור והמשתתפים היותר פעילים, היו דנים רבות בינם לבין עצמם, אם לא היה מן הראוי שיפנה את מקומו לאחר. הוא לא התקדם. השפה לא נקלטה במוחו. דברי הגמרא לא חדרו אליו. מצער ככל שיהא, אלה היו פני הדברים.

כעבור חצי שנה, נסעתי ל'טיול' נוסף בברית המועצות. הזדרזתי לבקר בכל המקומות שבהם ייסדנו שיעורי תורה מחתרתיים, ביניהם גם בשיעור הצפוף. ההתרגשות היתה גדולה, נקל לשער. הם התקדמו יפה מאד, ידיעותיהם התרחבו, ולפעמים הם אפילו הבינו את הגמרא. באמת.

לאחר סיום השיעור, אחד המשתתפים לקחני לפינה, ושח בפני את ההתלבטות שהם ניצבים בפניה לגבי השתתפותו של אותו יהודי בשיעור, אינני יודע מה לומר לך, השבתי לו בכנות, אינני יודע, רבונו של עולם. מי יכול לענות תשובה על שאלה כזו.

למחרת התעכבתי קמעה, והופעתי במקום הכינוס כחמש דקות לאחר תחילת השיעור. נכנסתי אל המקום, ומצאתי את כולם יושבים בצפיפות ומאזינים בדריכות לדבריו של אחד המשתתפים שדיבר במהירות עצומה, בהתרגשות גדולה. למרות שאני שולט בשפה הרוסית ברמה סבירה, לא הבנתי מדבריו אף לא מילה אחת. הכל היה נשמע לי כמו מילה אחת ארוכה. עמדתי מן הצד, לא רציתי להפריע להם. הוא שילב בדיבורו תנועות ידיים נמרצות, הרים את שרוולי חולצתו, התנשף בכבדות, דפק על השולחן, גילם דו-שיח בין שני בריונים אלימים. דרמה אמיתית. את דבריו הוא סיים במשפט מוחץ ודרמטי, כך בכל אופן ניחשתי על פי תגובותיהם הנרגשות מאד של הנאספים, שטפחו על כתפיו נמרצות, התחבקו איתו, וזקן הנאספים אף נשקו על מצחו, מחווה נדירה לרוסי מצוי. כשוך ההתרגשות, הם הושיבוני בראשם ופענחו עבורי את שהתרחש לנגד עיני.

הדובר היה אותו יהודי שלא הבין מאומה מן הנלמד, ככל הנראה הוא הבחין בהתלבטות שליוותה את שהותו במקום, והוא החליט לשתף את המשתתפים בשיעור בסיבת נוכחותו במקום, ולהעביר לידיהם את ההחלטה כדת מה לעשות.

לפני שנים, הוא סיפר, ישבתי במסעדה כלשהי ואכלתי לתומי. לפתע, ללא הודעה מוקדמת, אנשי ק.ג.ב. זינקו לתוך המסעדה, שלפו אקדחים והורו לכל הנוכחים לשכב על הקרקע, תוך דקות מצאתי את עצמי כבול באזיקים, מובל בניידת משטרתית לבית המעצר. האמינו לי, לא ידעתי על מה ולמה.

לאחר מכן התברר לי, כי באותה מסעדה נכחו מספר אנשים בעלי דעות 'משוחררות' יתר על המידה, והחוקרים ביקשו להוכיח את קשרי עם הקבוצה החתרנית. התחננתי, בכיתי, צעקתי, הבטחתי ואמרתי, כי אין, לא היה ולא יהיה לי קשר כל שהוא עם אנשי אותה קבוצה. אך מאומה לא הועיל.

בוקר צהרים וערב, לילה ויום, היו החוקרים הנוקשים חוזרים על אותו משפט: "אם ישבת איתם, סימן שאתה מהם".

אני חזרתי על טענותי, הם חזרו על טענותיהם המלוות במכות נמרצות, שהותירו בי סימנים עד היום, ולבסוף נענשתי בהתאם.

חברי היקרים, הוא פנה אליהם. לאחר פטירתי, כאשר אתייצב בפני בית דין של מעלה, ככל הנראה לא אדע לחזור על שורה אחת בגמרא, אולי אפילו לא על משפט אחד. אבל אני אגלה את זרועי החבולה, ואומר למלאכי השמים, "אתם רואים, הם לימדו אותי, שאם ישבת איתם, סימן שאתה מהם", רבונו של עולם. באמת לא הבנתי מאומה ממסכת 'סבוטה', אבל ישבתי איתם, אני מהם, אני מהם, אני מהם!!!

הכל קמו וחיבקוהו, "אין ספק, אתה מאיתנו. לוואי שאנחנו גם נהיה איתך..."!

ע"פ היסוד הנ"ל נבין, רמז נפלא שכתב הרש"ש (על ר"ה יז. ד"ה תוספות ועליהם) בשם רבי מנשה מאילייא.

הרב שם מביא מדנפשיה מקור לדברי הגמרא (יז.) שהקב"ה מטה כלפי חסד לאדם אשר יש לו מחצה עוונות ומחצה זכויות.

והוא כותב שמהפסוק (תהלים קטז,ב) "כי הטה אזנו לי" דרשו מלשון מאזנים ורצונו לומר שמטה לי המאזנים לצד זכות. ויש להבין כיצד מתקשרת האוזן למאזניים?

אמנם לפי הדברים לעיל, הדבר מובן הפלא ופלא, שכן בתוך האזנים מצויים העצבים הקובעים את שיווי משקלו של האדם.

ובכך רמז למאזנים הפנימיים הרוחניים שבאדם, שאם שיווי המשקל שלו נוטה כלפי הקדושה והתורה, אזי הקב"ה ממילא מטה את חסדו כלפיו ופודהו מדינה של גיהנם.

מלכים (א' ח,נח): "לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו".

---

[1] הרב יואל ביסראור.

פרשת בא - חברה טובה

חברה טובה

שמות (י,ב): "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' ".

למה האמונה של בני ישראל מצדיקה התעללות במצרים?

משל לעשיר גדול שנולד לו בן לאחר זמן רב, לאחר ימים אחדים מתה אשתו, ולא היתה מינקת לתינוק, הלך ושכר לו מינקת.

לאחר כשלשה חדשים חלה הילד במחלה קשה, האב שאל ברופאים ואמרו לו שהילד לקה בהרעלת קיבה חריפה מאוד, ועליו לתת לו תרופות שונות כדי שיקיא וירוַח לו, אבל כיון שהילד נחלש מאוד ואי אפשר לתת לו את התרופות הללו בשום אופן, יעצו הרופאים שהמינקת תשתה את הרפואה המרה כלענה וזה ישפיע על החלב שלה, וכשיינק מהחלב ישפיע החלב לרפואתו ממחלתו.

אולם כשנתבקשה המינקת לשתות את הסמים המרים סירבה בכל תוקף, בטענה כי היא שכורה רק להניק ולא בכדי לשתות תרופות שאינם שייכות לה, ומה גם כי עלולה התרופה להזיק לה.

האבא היה הולך ובוכה ולא ידע מה לעשות ראה אותו חברו העו"ד אמר לו מדוע אתה בוכה? סיפר לו. אמר לו: לך לבית המשפט ותתבע את המינקת ואני אסדר הענין.

כך היה, ניגש העשיר לבית משפט שיצוו עליה ויאלצוה לשתות את הסמים כדי להציל את נפש בנו יחידו. והיא השיבה שזה מזיק לה. קם העו"ד ואמר: תינוק זה אוכל רק ממך ואם יש לו איזה חיידק זה דרך החלב שינק מימך ולכן את חייבת לשתות את הסמים החריפים הללו.

שאל השופט את הרופאים: הלא התינוק הזה מעולם לא אכל דבר זולת החלב אשר ינק מן המינקת, ואם כן מאין קיבל את המחלה של הרעלת קיבה, ענו הרופאים: אין ספק כי המינקת עצמה אכלה דברים המזיקים והרעים לחלב, וגרמה על ידי כך הרעלת קיבה לתינוק.

כששמע השופט את דברי הרופאים, חרץ את הדין שבעל כרחה צריכה היא לשתות את הסמים המרים, כי אשמת המחלה בראשה, היא שהביאה את המחלה והיא צריכה להסיר את המחלה.

הנמשל הוא שעם ישראל נחלשו באמונה בגלל המצרים כמו שאומרים בהבאת ביכורים "וירעו אותנו המצרים" כלומר שעשו אותנו רעים כלפי הקב"ה ע"י שקלקלונו באמונה.

וכשהיו רודים אותנו היו אומרים, מדוע אלהיכם לא מושיעכם, וכך במשך הזמן נחלשה האמונה בעם ישראל.

א"כ מכיון שהחלישות באמונה נעשתה ע"י המצרים, אמר הקב"ה שהתרופה היא לתת את סם התרופה של עם ישראל על המצרים, היות והם האכילום כוס התרעלה, להודיע ולהיוודע שהסיבה האמיתית שעם ישראל התדרדרו, היא בגלל המצרים בלבד!

אבי מורי בשם הרב חיימי בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל בשם הפחח חכם מנחם מנשה 1 בשם הבא"ח:

שמות (ד,ג-ד): "וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ... וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ...".

שמות (ד,כא): "רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה".

בא משה רבינו לפרעה ומבקש ממנו לשחרר את בנ"י " let my people go".

פרעה שואל את משה מי ילך לעבוד את ה'? העבדים האלו? העובדי ע"ז האלו?

משה זורק לעבר פרעה את מטה האלוקים (שהגיע מעולם הבריאה עם שם מ"ב שעליו) והמטה נהיה נחש – רצה להראות לו בגלל שהם אצלך הם נראים ככה כמו נחש, אבל כשאני אקח את המטה בידי – כשהם יהיו אצלי בקדושה – הוא יחזור להיות מטה אלוקים והם יחזרו להיות קדושים!!!

גמרא (ב"ק צב:): "א''ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי (מה המקור למה שאומרים אנשים שדרך דקל רע לגדול בצד אילן סרק)?

אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא.

כתוב בתורה דכתיב (בראשית כח,ט) 'וילך עשו אל ישמעאל'. שנוי בנביאים דכתיב (שופטים יא,ג) 'ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויהיו עמו'. ומשולש בכתובים דכתיב (בן סירא יג) 'כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו'. תנן במתניתין 'כל המחובר לטמא טמא כל המחובר לטהור טהור'. ותנינא בברייתא 'רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו' (ר' אליעזר סובר שהזרזיר עוף טמא ורבנן חולקים עליו)".

רמב"ם (מדע, דעות ו,א. מסל"ש פ"ה): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר (משלי יג,כ) 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'. ואומר 'אשרי האיש' וגו'. וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו. או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר (איכה ג,כח) 'ישב בדד וידום'. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר (ירמיה ט,א) 'מי יתנני במדבר מלון אורחים' ".

1. "הפחח" - חכם מנחם מנשה זצוק"ל:

נולד בבולגריה למד בין השאר אצל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. במקביל עבד בעבודות זמניות לפרנסתו. היה חבר בחברת מזהירי שבת שיצאו מדי ערב שבת להזהיר את בעלי החנויות על סגירתן לקראת כניסת השבת.

בגיל 20 גויס לצבא האימפריה העות'מאנית והשתתף במלחמת העולם הראשונה.

בשנת תרע"ח בגל 25, עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו, באמצעות עגלה שהביאה אותם לגבול לבנון. המשפחה התיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים.

בירושלים התחבר עם המקובל הרב יצחק אלפייה והפך לתלמידו. בשנת ה'תרצ"ד כאשר עלה הרב יהודה פתיה לירושלים, הפך ליד ימינו ולתלמידו.

עבד לפרנסתו כפחח. בשנת 1930 (ה'תר"צ) הקים את "חברת אהבת חיים", שעסקה בהפצת תורה, קיום תעניות דיבור, תפילות, תיקונים ואיסוף כספים לעזרה לנזקקים. בימי מלחמת העולם השנייה ערך מספר תפילות ציבוריות למען שלום האזרחים וסיום המלחמה.

רוב פעולותיו למען נזקקים היו בסתר. הרב שמואל אליהו סיפר שאביו, הרב מרדכי אליהו אמר עליו שהיה אחד מל"ו צדיקים, "אם לא הראשון שבהם".

נפטר בי"ב אלול ה'תשכ"ח, 5 בספטמבר 1968, בגיל 76.

"יחקור המבין וידע המשכיל כי אין בי לא חכמה ולא תושיה, לא דעת ולא תבונה, להבין אמרי בינה, וכל הכתוב בפנים הוא בבחירת ה' ובגזירתו על נשמתי, כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד..." דברי הרב בפתיחה לספרו המפורסם "אהבת חיים".