‏הצגת רשומות עם תוויות נשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נשים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 בינואר 2020

כיסוי ראש לנשים

כיסוי ראש לנשים

https://blogo.co.il/?p=822


ערכים"הם לא חזרו בתשובה ביום אחד ואף קצב התקדמותם היה שונה. בתחילה הדבר לא הפריע לו אולם לאחר שילדיהם החלו ללמוד בבית ספר דתי הוא ביקש ממנה שתכסה את ראשה. היא סרבה".

– "אתה צריך להבין שזה לא קל לי" ניסתה להסביר באחת השיחות,  - "אני לא יכולה להשתנות ביום אחד. זה לא שאני לא רוצה, זה קשה. כשהתחלת לשמור שבת הצטרפתי אליך, את המטבח הכשרתי וגם את מצוות האשה קבלתי על עצמי בשמחה. כשבקשת להעביר את ילדינו לחינוך דתי הסכמתי למרות שרגשית היה הדבר קשה לי כיון שידעתי שזה הדבר הנכון לעשות, אבל לכסות את הראש זה כבר סיפור אחר, אני פשוט לא יכולה, תבין אותי בבקשה". הוא לא הבין.

– "מה יש פה להבין? את הרי שומרת את כל המצוות, דווקא כיסוי ראש קשה לך? הרבה יותר קשה לשמור שבת לא? זה בסך הכול כיסוי ראש". – " אתם הגברים לעולם לא תבינו זאת" התמרמרה.

משלא הצליח לשכנעה פנה לרבו וזה יעץ לו לפנות לגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל ולהציג בפניו את שאלתו. כשנכנס לחדרו קבלו הגאון בחביבות כשחיוך אבהי נסוך על פניו. – "במה אוכל לסייע לך" שאל. כחכח בגרונו בהתרגשות וענה – "זה בעניין אשתי. אנחנו נשואים מזה עשרים שנה, לפני שמונה שנים חזרנו בתשובה ואפשר לומר שכיום אנו מקיימם את המצוות בהידור ומקפידים על קלה כבחמורה, גם אני וגם אשתי. אלא שבעניין אחד אשתי מתעקשת, היא אינה מכסה את ראשה.

ניהלנו בינינו שיחות רבות בנושא וזה לא שהיא לא מבינה את חשיבות המצווה אלא שלדבריה היא אינה מסוגלת לכך, היא מאמינה שה' יסלח לה, היא אומרת שהקב"ה אינו דורש מן האדם יותר מכפי כוחו, מתחמקת. למען האמת לא הייתי מתעקש על כך אלא שילדינו לומדים בבית ספר חרדי והם מתביישים להזמין את חבריהם לביתנו, הם לא רוצים שהחברים יראו את אימם בגילוי ראש. למה היא מתעקשת כל כך?".

הרב זצ"ל נטל את ידו של האיש בידו האחת ובידו השניה ליטף את כתפו. – "האם אתה יודע עד כמה קשה לאישה לכסות את ראשה? גבר אתה ולא אישה ועל כן אינך מבין. דע לך בני שהדבר הקשה ביותר לאישה הוא לכסות את ראשה. עבור האישה מהוות השערות חלק בלתי נפרד מאישיותה. כיצד היית מגיב לו הייתי דורש ממך להשחית את פניך?".

- "אבל התורה מצווה על כך היא הרי מחויבת לכסות את ראשה". – "זה נכון בני" ענה הרב "גם אני מודע לכך שהתורה מצווה על האישה לכסות את ראשה אלא שעבור אישה  שלא הייתה מורגלת בכך מצעירותה מדובר בניסיון גדול מאוד. הדבר הקשה ביותר לאישה הוא לכסות את ראשה". – "אבל... כבוד הרב..." ניסה שוב.  - "דע לך אין דבר קשה לאישה יותר מכיסוי שערותיה" חזר הרב על דבריו שוב. וכך במשך כמה רגעים חזר המחזה על עצמו, זה שואל מה לעשות והרב משיב לו כדברים האמורים. משהבין כי מסרב הרב להורות לו כיצד לנהוג הודה לו ויצא.

חזר לביתו כשבליבו טרוניה. זה לא חכמה גדולה להחזיר אנשים בתשובה ולאחר מכן להתעלם מצרכיהם ובעיותיהם הייחודיות. אלא שמתוך שאמון היה על אמונת חכמים, שתק.

- "מה אמר לך הרב?" שאלה אשתו כשהתיישב מולה על הספה. – "לא משנה" ענה קצרות. – "אולי בכל זאת? הרי שאלת אותו בענייני הלא כן?" – "הוא לא בדיוק אמר... הוא..." ניסה להתחמק. – "ומה הוא לא בדיוק אמר?" הקשתה שוב. – "טוב אז ככה... הוא אמר שלעולם לא אבין אותך... שהשערות עבור האישה הם חלק מן האישיות שלה... שעבור האישה אין קשה יותר מאשר לכסות את ראשה... הוא אמר שאני גבר ואינני מסוגל להבין. זה מה שאמר", סיים והתכנס בתוך עצמו.

היא ישבה מולו וחייכה. ליטפה את שערותיה ושוב חייכה. – "זה מה שהרב אמר לך? מעניין. לפחות הוא מבין אותי. הוא רב גדול הרב הזה שהלכת אליו?". "כן גדול הכי גדול" ענה. לא הבין מדוע היא מחייכת, חשב שהיא שמחה לאידו אך שתק.  למחרת בבוקר כששב מן התפילה נכנס אל המטבח כדי להכין לו ארוחת בוקר. אשתו ישבה שם כשמטפחת רקומה לראשה  - "זה יפה לי?" שאלה. – "הוא רב גדול הרב שלך, הכי גדול".


להבדיל - שחקנית שעוטה חיג'אב ניסתה לעבור את שחקניות בקבוצה היריבה, לא הצליחה ונאלצה לסדר את החיג'אב שנפל. שחקניות הקבוצה היריבה עצרו את המשחק והתלכדו סביבה עד שתסדר את החיג'אב מחדש.


תשובה של הרב שמואל אליהו:

שיער הוא אחד מנושאי היופי המרכזיים של האשה.
חשוב מאוד כי היופי של האשה יבנה את האהבה בין בני הזוג, יבנה את האמון. יבנה את הבית ואת הילדים.
כשגבר רואה את אשתו מתייפה לקראת יציאה לחוץ הוא עלול לאבד משהו מהאמון עם אשתו. 
גם הוא וגם היא עלולים לחשוב בטעות כי הנראות בחוץ היא החשובה. 
ולא היא – העיקר הוא הקשר בינך לבין בעלך.
השער הוא אחד המכשירים הנפלאים ביותר שיש על מנת להתיפות ולקשור בין אשה לבעלה. 
שיער הוא השער ללב של האשה. 
ברכת ה' עליך.


הברכות התלויות בכיסוי הראש (הזהר הקדוש נשא קכו.): 

"וְאִי עַבְדַּת כֵּן מַה כְּתִיב, (תהלים קכח) בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַהוּ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים. מַה זַיִת דָּא, בֵּין בְּסִתְוָוא, בֵּין בְּקַיְיטָא, לָא אִתְאֲבִידוּ טַרְפּוֹי, וְתָדִיר אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ חֲשִׁיבוּת יַתִיר עַל שְׁאַר אִילָנִין. כַּךְ בְּנָהָא יִסְתַּלְּקוּן בַּחֲשִׁיבוּ עַל שְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּבַעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בְּכֹלָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְעֵילָּא, בְּבִרְכָאן דִּלְתַּתָּא, בְּעוּתְרָא, בִּבְנִין, בִּבְנֵי בְּנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קכח) הִנֵּה כִּי כֵן יְבוֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ. וּכְתִיב (תהלים קכח) יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּרְאֵה בָּנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".


תרגום: וְאִם עוֹשָׂה כָּךְ, מַה כָּתוּב? (תהלים קכח) בָּנֶיךְ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים. מַה זֶּה כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים? מַה זַּיִת זֶה, בֵּין בַּסְּתָו בֵּין בַּקַּיִץ לֹא אוֹבְדִים עָלָיו, וְתָמִיד נִמְצֵאת בּוֹ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה עַל שְׁאָר הָאִילָנוֹת - כָּךְ בָּנֶיהָ יַעֲלוּ בַחֲשִׁיבוּת עַל שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבַּעְלָהּ מִתְבָּרֵךְ בַּכֹּל: בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, בַּבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַטָּה, בְּעֹשֶׁר, בְּבָנִים וּבִבְנֵי בָנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. וְכָתוּב, יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךְ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךְ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.


פניני הלכה (הרב אליעזר מלמד):

כדי להסביר את הטעם של כיסוי הראש לנשים יש להקדים, *שעניינה של הצניעות להפוך את היופי והאהבה הטבעית לדבר בעל משמעות עמוקה ונצחית. 
כדי שהאהבה לא תיתפס רק בצדדיה החיצוניים, באה ההלכה וקבעה גדרי צניעות, שמכריחים אותנו לשים את הדגש על הצד הרוחני והנפשי שבאהבה, ומתוך כך מתגלה היופי הטבעי החיצוני במלא עומקו והדרתו.

כל אשה צריכה לשמור על צניעותה, אולם אשה נשואה מחויבת בכך כפליים. משום שכאמור, האהבה אינה דבר חיצוני שניתן לממש מיד את כולה, אלא ישנם רבדים של אהבה, וככל שהאדם יותר צנוע כך הוא יכול להתפתח יותר מבחינה נפשית ורוחנית ולהגיע אל העומקים הפנימיים של אהבה. 

לעומת זאת, האהבה של מי שאינו קשור לכללי הצניעות נוטה להיות חיצונית וקצרה, ולאחר שמגיעים לשיא היא שוקעת ונאבדת. 
צאו וראו כמה פעמים מחליפים ידוענים פרוצים את בנות זוגם, וזאת לאחר שהצהירו בריש גלי שהפעם מדובר באהבת אמת טהורה וייחודית שתימשך לנצח נצחים.

מי שמדריך את חייו על פי כללי הצניעות ההלכתיים, מתרגל להתייחס לצדדים הגופניים ביראה וחרדת קודש, משום שהם מבטאים רבדים עמוקים לאין סוף, שהיופי החיצוני הוא אחד מכלי הביטוי שלהם, ומאחר שהיופי החיצוני מבטא דברים עמוקים מיני-ים, אין לחושפו בפני כולם.

כיסוי הראש המתלווה לנישואין מבטא את העמדה שהנישואים הם לא סוף האהבה או שיאה אלא רק ראשיתה, ולכן דווקא אשה נשואה צריכה להקפיד ביתר שאת על צניעותה, כדי לשמר את יופייה למען העמקת הקשר בינה לבין בעלה, וכדי לכוון את עצמם לגילוי הרבדים העמוקים והמופלאים של האהבה.

מהתלמוד (כתובות עב, א) משמע, שהמקור לכיסוי הראש לאשה נשואה הוא מן התורה, שנאמר לגבי אשה סוטה שחטאה ונתייחדה עם גבר זר, שבשעה שהיא באה להקריב את קרבנה, כחלק מהעונש שהתורה הטילה עליה, הכהן פורע את שיער ראשה כדי שתתבייש, שנאמר (במדבר ה, יח): "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה", מכאן שעל פי התורה שיערה של אשה נשואה צריך להיות אסוף תמיד (מאירי, רשב"ץ וריא"ז, ועי' יחו"ד ה, סב). 
כך היא דעת רוב הפוסקים, שיסוד דין כיסוי ראש מהתורה, אלא שמהתורה מספיק שהשיער יהיה אסוף בתוך רשת או כיס קטן, וחכמים הוסיפו וקבעו שצריך לכסות את כל השיער במטפחת שאינה שקופה. 
ויש אומרים שכל דין אסיפת השיער וכיסויו מדברי חכמים (תרומת הדשן רמ"ב בדעת הרמב"ם).

דין כיסוי הראש אינו תלוי במנהג, ולכן גם במקום שבו כל הנשים אינן מקפידות לכסות את ראשן, מנהגן אינו משנה את הדין, וחובת כיסוי הראש נשארת בתוקפה (מ"ב עה,י).



יום ראשון, 18 בפברואר 2018

מעמד האשה

כל אשה - אסתר!



בכל שבת, במשך מאות (ואולי יותר...) שנים, נהגו במשפחתנו להעביר את כוס הקידוש בין בני המשפחה קודם כל לבנים ואחר כך לבנות המשפחה (הלחם של ה'המוציא' חולק לפי הגיל).

אני לא בא לערער על המנהג הזה ואני בטוח שהתחילו אותו בגלל סיבה טובה, אבל, מהשבת האחרונה המנהג בביתנו הקטן השתנה והחלוקה מתבצעת לפי הגיל, גם בקידוש וגם ב'המוציא'...

אני לא רגיל לשנות מנהגים, למעשה זה המנהג היחידי ששיניתי כל חיי...

חושבני, שבעקבות הגאולה, העליה לארץ ישראל, והתהליך שהקב"ה מעביר את העולם בעניין המעטת הקללה של 'והוא ימשול בך' השינוי הזה מתבקש, ואפרט קצת יותר...

כולנו מכירים את הנשים המרכזיות בעמ"י שנכנסו להיסטוריה בזכות מעשיהן בחייהן או במותן, בתנ"ך במדרשים ובסיפורי עמנו ישנן דוגמאות למכביר:

האמהות הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, המילדות בסירובן לפרעה – "ותחיין את הילדים", הנשים במצרים ששמרו במסירות נפש על הטהרה והילודה, הנשים שלא השתתפו במעשה העגל, הנשים שהתעסקו ראשונות בבנין המשכן, הנשים שביקשו להיכנס לארץ ולא התפעלו מחטא המרגלים, רות המואביה, דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני, אסתר המלכה, יהודית שכרתה את ראש הולופורנס, רחל אשתו של ר' עקיבא, ברוריה אשת ר' מאיר, חנה ושבעת בניה, הנשים בימי גירוש ספרד ומסעות הצלב, התנאית אסנת ברזאני, הקדושה סול חגואל (סוליקא), הגב' שרה שנירר ו93 תלמידותיה, חנה סנש, שרה אהרונסון ועוד ועוד.

אבל מה עם האשה היהודיה הרגילה, אשה שהיא לא רבנית, לא מתה על קידוש השם ואף לא הרגה אויב וצורר... מה המעמד שלה ביהדות? המעמד הנפשי, המעמד הרוחני?

האם הוא שווה למעמד הגבר, פחות ממנו, או 'שומו שמים' גבוה יותר?

כותב הרב אליהו כי טוב: "האיש והאישה – שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה'' (איש וביתו עמ' קכה).

מוסיף הרב סולובייצ'יק: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי" (אדם וביתו עמ' 77-78).

דברים אלו מסכמים יפה מקורות רבים בחז"ל על חשיבותה של האשה, חשיבות שאינה פחותה במאומה מחשיבות האיש ולפעמים אף יותר.

מעניין לראות שלעומת סוגיות בתלמוד הבבלי (תורת בבל) הנותנות מעמד גבוה יותר לאיש, בתלמוד הירושלמי (תורת ארץ ישראל) מופיעה האשה כשווה אל האיש.

עם זאת, חשוב להבין שתכונות האשה ומעלתה הן פנימיות ועמוקות יותר (כדברי בעל התניא – "מאבי קיבלתי את ההבנה בהלכה, אבל את רוח הקודש קבלתי מאימי"), לכן גם חשיבותן לא מתבטאת בפרהסיה, מסיבה זו אפשר למצוא מקורות הנראים כסותרים את חשיבות האשה, אבל במבט מדוקדק מבינים שהם נועדו אך ורק כדי לשמור על הצניעות הטבעית, או כדי לשמר את הילודה והמשך העם היהודי.

עקרון זה היה נכון תמיד, אבל בזמננו, כחלק מתהליך הגאולה המופיע בעולם כולו (שחרור העבדים, מדינות שקיבלו ריבונות לאחר מאות ואלפי שנים ועוד) ובפרט בעם ישראל בקיבוץ הגלויות והקמת המדינה, גם הקללה הנושנה שנגזרה על חוה אימנו והשפיעה על העולם במשך אלפי שנים – "והוא ימשול בך" – מתפוגגת אט אט ומעלת האשה מתפרסמת לא רק בבית פנימה אלא גם בראש חוצות כמו שרואים מסביב...

לצערנו התנועה הפמניסטית עושה הרבה נזקים גם למעמד האשה וגם לטבעיות העולם בכך שהיא פורצת ללא גבולות וללא הכוונה, אבל נקודת האמת של התרפאות האשה, המורגשת היטב בפנימיות העולם ובנשמות ישראל, היא זו שגורמת לתנועה הזאת לפרוץ.

תורת הקבלה מסבירה באופן עמוק את נפש האשה והקבלתה למידת המלכות, הקבלה המייחדת אותה בתכונות מדהימות: בינה יתירה, רגישות עצומה, הבאת חיים לעולם, קביעת יהדות הוולד, רצון המכוון ישירות לרצון הבורא ("שעשני כרצונו"), הקבלה לאור המקיף הגבוה יותר ("נקבה תסובב גבר"), הקבלה לשכינה – נוכחות ה' בעולם, ועוד.

זאת ועוד, תורת הקבלה מסבירה שככל שהעולם מתקדם יותר לתיקונו כך גם עוצמת ספירת המלכות, וכתוצאה מכך נפש האשה המקבילה לה, מתגברת יותר ויותר עד ההגעה למצב של "אשת חיל עטרת בעלה" – האשה תעלה במעלתה על פני האיש.

לנו הגברים לא נותר אלא לקנא, כדברי רבי קלונימוס בן קלונימוס (אבן בוחן): "אוי לי אמי ילידתני בן זכר, הפסדתי הפסד מרובה ויצא כל שכר... ואחר שכך למדתי מפי השמועה, שמברכין על הטובה ועל הרעה. אברך בקול נמוך בשפה חלושה, ברוך אתה ה' שלא עשני אשה...".

"לעתיד לבוא כשגם האדם יכיר את האמת ויהיה כולו בבחינת 'הטוב והמיטיב', לא יוכל לברך על כי לא נעשה אישה, שהרי אז יכיר שבניינה של האישה רם הוא - יותר אלוקי, ויבחין שהוא פחות אנושי ממנו עצמו" (הרצי"ה קוק).

'לעתיד לבוא' הכוונה שבכל רגע ורגע העולם מכיר יותר ויותר טוב את נפש האשה ולומד להעריך את גדולתה.

אם במשך ההיסטוריה בלטו מעל ראשי כולם אך ורק נשים מיוחדות, עכשיו העולם לומד אט אט שכל הנשים הן מיוחדות.

זהו תהליך שלוקח זמן, תהליך שצריך להיעשות בתבונה וברגישות (בינה יתירה...), תהליך שצריך להתרחש בענווה ועם זהירות עצומה, כדי לא לפגוע בפנימיות האשה, בצניעותה, בבריאותה, בעדינותה, ובהמשך העולם.


פורסם במגזין 'אורות - אדר' של הגרעין התורני במודיעין.

לחץ כאן או על הריבוע השחור (בקובץ מימין למעלה) לקריאה נוחה יותר בpdf...

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: