סוכות - שבעת תפקידי הסוכה

שבעת תפקידי הסוכה

לחץ כאן לקריאת הסבר על שם השם ועל הספירות.

תפקיד[1] ראשון: נצח - חיריק - הגנה מפני המזיקין!

בש"ס ובפוסקים רואים באופן ברור שהעניין המרכזי בסוכה הוא הסכך!

רש"י (סוכה יב.): "כל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא איקרי סוכה".

הלכה עיקרית מאוד בעניין הסכך היא הצל צריך שיהיה מרובה מהחמה כמו שכתוב בישעיה (ד,ו): "וסכה תהיה לצל יומם" רואים שהתפקיד העיקרי של הסכך הוא להצל מפני השמש שנקראת חמה!

השמש היא מצד אחד מקור אור וחום וטובה ומאירה, מצד שני שמש יכולה לשרוף וצריך הגנה מפניה!

מצד אחד משולה לקב"ה שנאמר (תהילים פד): "שמש ומגן ה' " מצד שני משולה לאומות העולם כמו שכתוב בגמ' (סוכה כט.): "תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים". וגם בנביאים (מלאכי ג): "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", וכנגד (ישעיה כד): "ובושה החמה".

פה נלך לפי הבחינה הראשונה שהשמש היא דבר שצריך להישמר ממנו כמו שכתוב (תהלים יט) "ואין נסתר מחמתו", וכן ענני הכבוד היו שומרים על עמ"י במדבר מפני אומות העולם.

לפי זה סוכה היא הגנה של הקב"ה על בניו!

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב'): "זש"ה אלהים י"י עוז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח). א"ר פנחס הכהן בן חמא ואיכא היו ישראל כשהיו אוכלוסין של פרעה זורקין חיצים, אלא שהקיפן הקב"ה בענני כבודו סיכך עליהם ולא היו מזיקין אותם, שנא' וענני עומד עליהם (במדבר יד,יד), לכך נאמר סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח). ד"א סכותה לראשי ביום נשק, אמר הקב"ה אף אני לעתיד לבא עתידים כל אומות העולם להכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה (זכריה יד,ב). ומה הקב"ה עושה, יוצא ונלחם עם הגויים, שנא' ויצא י"י ונלחם בגוים ההם (זכריה יד,ג). היאך, כיומו של פרעה, שנא' כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י"ד). ומהו עושה, מסכך על ראשם של ישראל, שנא' סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ,ח)".

תקונ"ז (ב:): "... דתלת הדסים רמיזין לתלת אבהן תרי בדי ערבות לתרי נביאי קשוט, לולב צדיק כתמר יפרח, אתרג רמיז לשכינתא, סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו"

זוה"ק (ח"ג רנה:): " 'וסכה תהיה לצל יומם', דסכך בעינן וסכך אתעביד לצל דאיתמר ביה 'בצל שדי יתלונן' ולא בצל סוכת הדיוט דאגין על גופא משמשא, אלא צל לאגנא על נשמתא 'בצילו חימדתי וישבתי' אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים' ".

תפקיד שני: גבורה - שוא - מסך בפני האור

אם ניקח עכשיו את המהות השניה של השמש שהיא אור והטבה במובן זה השמש היא משל לאור ה' הגדול והצל הוא בחינת הצמצום וההסתרה, שמתאים את אור השמש ליכולת הקיבול שלנו!

תניא (שער היחוד והאמונה פ"ד) – 'שמש ומגן ה' אלוקים' היינו שהיחס בין שם הויה (אור ה') ובין שם אלוקים (צמצום האור) הוא היחס בין השמש והמגן שלה, כאשר המגן מווסת את האור בהתאמה למקבלים, כן שם אלוקים מצמצם את תקפו וגבורתו של שם הויה למען יוכלו העולמות לקבל את אורו ולא יתמוססו מרוב זיו וזהר!

(כמו להאכיל תינוק מבקבוק במקום מצינור 4 צול)

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב): "לפיכך עתיד הקב"ה לנחמם דכתיב 'וסכה תהיה לצל יומם' (ישעיה ד,ו) אמר רבי לוי: כל מי שמקיים מצוות סוכה בעולם הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצוות סוכה בעולם הזה אני מסיך עליו מחמתו של היום הבא, לעתיד לבוא מה הקב"ה עושה? גולה השמים הללו כמו שכתוב (ישעיה לד) 'נגולו כספר השמים' מוציאו מתוך נרתיקו והוא יוצא על תקופתו ופורע מן הרשעים שנאמר 'כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל הזדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא אשר לא יעזוב להם שורש וענף' אותה שעה הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומשמרין אותם לתוכה, שנאמר (תהלים כז,ה) 'כי יצפנני בסכה ביום רעה' וכן 'וסכה תהיה לצל יומם מחורב' מחמתו של יום".

אריז"ל (ספר הליקוטים כי תשא לד): "...וזה השם (הוי-ה) הוא המסך... ובאדרא קראו רשב"י פרסא, והוא שפורס סוכה ומסך שלא להשיג שום בריה באין סוף ית' ומילת פרסא כי שם זה הוא פורס ומסכך".

וזה סוד הצמצום שהוא כעין פריסת מסך להגן בפני האור העצום והוא כדמיון חומה בפני מימי האוקיינוס האדירים אשר סובבים ומגינים על אי קטן שיוכלו בני אדם לחיות בו כן כביכול כח הצמצום הוא בחינת הוי-ה ומציאות ממשית העומדת בפני האור העצום אא"ס וכביכול בולמת אותו ברוב שפעו שלא יהיה מוחק את העולמות שנאצלו ונבראו תוך החלל הפנוי.

ומצאנו שאור עצום שאין יכולת לקבל הוא דבר קשה כמו שרואים בסנחריב (סנהדרין צה:) שמתו כל אלופי הצבא מכך שהקב"ה השמיע להם את שירת המלאכים.

תפקיד שלישי: חסד - סגול - אור המקיף

ילקוט שמעוני (ויקרא כג,תרנג): "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד,ו). א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנא' התמלא בסוכו עורו וגו' (איוב מ,לא). את מוצא בשעה שבאו הייסורין על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנא' מי יתן ידעתיו אמצאהו (איוב כג,ג), אדעה מלין יענני (איוב כג,ה). א"ל הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתיו אמצאהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת, שנא' התמלא בסוכות בעורו (איוב מ,לא). אם תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן, א"ר פנחס הכהן בן חמאו ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק פופסים הרוחות שלו מכהות גלגל חמה, שנא' האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט,ז), תחתיו חדוד יחרש ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מא,כב)".

רואים במדרש שמצוות סוכה היא התנוצצות מאור העתיד שהוא אור סוכת עורו של לויתן שעליו אומרים חכמים שהוא כ"כ מאיר שמכהה גלגל חמה.

אריז"ל (שער הכוונות דרושי חג הסוכות דרוש ד'): "והנה זהו טעם מצוות סוכה כל שבעת הימים של החג, כי הנה עניין הסוכה הוא אור המקיף אל השכינה..., ואנחנו בנ"י בני מלכים בני המלכות... עושים סוכה ויושבים בצל אור המקיף ההוא המתפשט בה המקיף וסובב אותה כעין סוכה, כדי שנמשיך אלינו מהאור המקיף ההוא".

תפקיד רביעי: מלכות - ללא ניקוד - גלות ודלות

פסיקתא דרב כהנא (נספחים ב'): " 'באספך מגרנך ומיקבך' אמר רבי אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יוה"כ? לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביוה"כ הוא חותם את הדין שמא יצא דינם של ישראל לגלות ועל ידי כן הן עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל שנאמר (מיכה ד,י): 'חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן, כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ ה', מִכַּף אֹיְבָיִךְ' ".

ופה הסוכה היא דירת עראי של מסכנות וגלות כדי לכפר על העוונות, ואתה לא נמצא בבית היפה והקבוע והנח שלך.

תפקיד חמישי: הוד - קובוץ - בית לה'

מדרש רבה (שמות לד,ג): "ד"א ועשו ארון מה כתיב למעלן ועשו לי מקדש אמר הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה שנאמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואני רועה שנאמר (תהלים פ) רועה ישראל האזינה עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם לכך נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אתם כרם שנא' (ישעיה ה) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שישמור אתכם אתם בנים ואני אביכם שנאמר (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם ואני אביכם שנאמר (ירמיה לא) כי הייתי לישראל לאב כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו וכן הוא אומר (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים עשו בית לאב שיבא וישרה אצל בניו לכך נאמר ועשו לי מקדש".

משמע מכאן שהסוכה היא מגורים לקב"ה כדי לאפשר לו להתגלות בעולם כמו הפקיד של בית המקדש, כמו שכתוב בתהילים (עו,ג): "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתו בְצִיּוֹן".

תקונ"ז (ב:): "... סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו, הא אינון תמניא לקבל י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י דאיהו חושבן סוכה כ"ו ה"ס".

האותיות ס"ה מבחוץ שזה בגי' אדנות, והאותיות כ"ו מבפנים שזה גי' הוי-ה, להראות ששם אדנות שהוא ההיכל מכיל בתוכו את שם הוי-ה, כמו שכתוב בחבקוק (ב,כ): "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ" 'הס' זה בגי' היכל ואדנות ושם נמצא שם הוי-ה, כי אין אורו הגדול יכול להאיר לעולמות אלא דרך בית המכיל ומקבל את אורו הגדול, וזאת מהות הסוכה.

לפעמים המצב הוא הפוך שהקב"ה חופף בכבודו את המקום ואז כתוב (במדבר יז,ז): "וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן" שהאותיות כ"ו מסובבות את האותיות ס"ה.

תפקיד שישי: תפארת - חולם - חופה

ישעיה (ד,ה-ו): "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר".

תיקונ"ז (נו.): "ושכינתא תתאה איהי סוכ"ה, כ"ו ה"ס, דאיהי הויה-האדנות,  כלילא מתרויהו שמהן, סוכה חבורא דתרוייהו כגונא דא יאהדונה"י".

בפעם הראשונה בתורה שמופיע סוכות כתוב בבראשית (לג,יז):"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת". אם הדבר הראשון שיעקב אבינו עושה כשהוא נכנס לארץ כנראה שזה דבר חשוב, יעקב אבינו הוא מידת התפארת וארץ ישראל היא השכינה והכניסה שלו ארצה רומזת על יחוד קוב"ה ושכינתיה, ולכן ישר בנה את החופה לחתונה!

תיקונ"ז (קז:): "ועם כל דא לא יהא שלם אלא בבת זוגיה דאיהי אדנ-י, ובאן אתר? בסוכה, דאיהו כ"ו ס"ה דאיהי יאהדונה-י, ורזא דמלה 'ויבא יעקב שלם' בהוי-ה, מיד 'ויבן לו בית' דא סוכה, כמה דאת אמר 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית' ".

תיקונים חדשים לרמח"ל (תיקון כה): "סוכה כ"ו ס"ה דאימא איהי חופה על רישא דחתן וכלה, דעד לא עיילין לחופה לא מתחברן, ואיהי מחברת לון, ולזמנא דאתי 'כי על כל כבוד חופה' (ישעיה ד,ה) מסטרא דאימא".

תפקיד שביעי: יסוד - שורוק - סוכת שלום

גמ' (סוכה כז:): "כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".

בתפילה (ערבית של חול): "ופרוס עלינו סוכת שלומך", ושל שבת: "ופרוס עלינו ועל ירושלים עירך סוכת רחמים ושלום".

מדרש (בתי מדרשות ח"ב מדרש אלפא ביתות): "אמרתי לכם עשו סוכה כדי שאפרוס לכם סוכת דוד הנופלת, סוכת שלום".

תקונ"ז (כב:): "ודא איהו רזא דהפורס סוכת שלום עלינו, אימא עילאה דאיהי סוכת שלום דמסכך עלייהו ושלום עמה, דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום".

---

[1] ערוך מטללי חיים סוכות.

ט"ו בשבט ותיקון היסוד

ט"ו בשבט ותיקון היסוד

גמרא[1] (תענית ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה.

בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

א''ר יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי א''ל רב נחמן אנא אמינא ולא איכפת לי א''ל כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה).

כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.

אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך".

רגילים העולם בט״ו בשבט להזכיר את הגמרא הנ״ל ובמיוחד את 'אילן אילן במה אברכך' אולם כדאי שנשים לב כי זהו חלק אחד מתוך מעשה שלם עליו מספרת הגמרא.

מה הקשר העמוק בין ברכת רב נחמן לרב יצחק אילן אילן וכו' וכל שאר הדברים הנרמזים בסיפור הזה?

הגמרא מספרת כי רב נחמן ורב יצחק ישבו לאכול יחד, באמצע הסעודה ביקש רב נחמן מרב יצחק שיאמר לו איזה דבר תורה ענה לו רב יצחק לא עכשיו היות ואין מסיחין בשעת הסעודה.

לאחר הסעודה אמר רב יצחק לרב נחמן שני דברי תורה האחד כי יעקב אבינו לא מת והשני כי כל המזכיר את שמה של רחב נעשה בעל קרי (רש״י).

כשבאו להיפרד ביקש רב יצחק מרב נחמן שיברך אותו ואז רב נחמן אמר לו את המשל המפורסם עם האילן שפירותיו מתוקים צילו נאה ואמת המים זורמת תחתיו ובכך רמז כי כל המעלות כבר נמצאים ברב יצחק ולכן ברך אותו שצאצאיו יהיו כמותו.

יש קשר הדוק בין דברי התורה של רב יצחק לרב נחמן ובין המשל ודברי הברכה של רב נחמן.

במשל אומר רב נחמן שפרות האילן מתוקים רמז לדבר התורה שאמר רב יצחק 'אין מסיחין בשעת הסעודה' מסיחין נכתב עם האות סמך היינו שאין להסיח את הדעת בזמן האכילה.

כי בתוך המאכלים נמצאים נשמות הצריכות תיקון וע״י כוונות בזמן האכילה הצדיקים עושים תיקון לאותם הנשמות שיבואו על מקומם בשלום ולכן אין הם מסיחין את הדעת מהאוכל[2] כי דבר זה דורש ריכוז רב ועוד אדם צריך לכוון בזמן האכילה כי עושה זאת כדי שיהיה לו כוח לעבודת ה' ובזה רומז לו רב נחמן לרב יצחק אם אלו כוונותיך בזמן האכילה אזי ע״י אכילתך אתה עושה המתקה לנשמות המכונות פרות, כמו שפירש הרמב״ן (שיר השירים ב,ג) את הפס' "ופריו מתוק לחכי" - ״הנשמות הם פריו של הקב״ה״.

האוכל לא שולט עליך – אתה שולט עליו[3].

כשאמר לו צלך נאה רמז לדבר התורה על רחב ובכך רומז רב נחמן אתה רב יצחק כזה צדיק ושומר ברית שאתה כל כך זהיר בענייני צניעות וקדושה שאפילו בשם של אשה אתה נזהר מלהזכיר א״כ צלך נאה היינו הצלם שלך נאה ומושלם, כי ידוע שאדם הפגום בברית גם הצלם שלו פגום כנודע.

יש עוד קשר בין פירותיך מתוקים לרחב - ט"ו בשבט תמיד חל בימי השובבי"ם שמסוגלים לתקון היסוד, וט"ו בשבט עצמו התיקון שלו זה ביסוד, כי כל חג מתקנים ספירה אחרת, פסח בחסד, סוכות בגבורה, שבועות בתפארת, חנוכה ופורים מתקנים בנצח והוד, ט"ו בשבט וט"ו באב ביסוד.

לכן יום ט"ו בשבט הוא תיקון היסוד של השנה כולה, והתיקון נעשה במה שתיקנו רבותינו לאכול הפירות ולברך עליהם ולתקנם. וכמו שעל ידי התפילה האדם מתקן ומברר ניצוצי קדושה כן הדבר באכילה, שהרי בפירות שאדם אוכל יש ניצוצי קדושה, חוץ מגלגולי נשמות שמגולגלים בהם. וכשאדם אוכל בקדושה ובטהרה הוא מברר ומתקן ניצוצי הקדושה שבמאכל – ומתקן את תיקוני היסוד!!!

כשאמר לו אמת המים זורמת תחתיך רמז לו על דבריו כי יעקב אבינו לא מת היינו שבדבריו אלו הוא מראה את הקשר שלו לאבות הקדושים ואת הרצון שלו להמשיך את דרכם ואין הוא ח״ו מתנכר לעבר.

כמו טיפת המים באמה שאם טיפה אחת תרצה לנטוש את הזרם היא פשוט תתייבש אך הטיפה הזורמת יחד עם כולם היא נשארת בחיותה ובסוף מביאה היא תועלת.

בכל הדברים הנ״ל רמז לו כי הוא מושלם ויש לו את כל מה שהוא צריך בעבודת ה'.

לכן רב נחמן מברך אותו 'יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך'[4]!!!

---

[1] עלון בית שלמה (טו בשבט) עם הוספות.

[2] במרוקו היה יהודי אחד בעל פונדק בדרך באמצע המדבר, כל עוברי דרכים היו חונים אצלו לפוש מן הדרך, והיה לו מעיין מים חיים נובעים ליד הפונדק, והיו נחים אצלו אוכלים שותים קצת מים קרים על נפש עייפה, וקונים צידה לדרך והיהודי היה מתפרנס מזה בכבוד.

חבר שלו יהודי קיבל ירושה וחיפש מקום להשקיע את כספו ראה שהפונדק מניב רווחים וחמד לקנות את המקום והציע לבעל הפונדק לקנות את הפונדק בכל מחיר, בעל הפונדק שהיה ירא שמים ראה בכך הזדמנות לשבת וללמוד תורה ומכר לו את הפונדק.

הקונה נוכח לראות שהפונדק לא כל כך מוצלח כמו שחשב, אנשים לא עוצרים, המעיין יבש, אין הכנסות ונגרם לו הפסד גדול, הלך לאור החיים הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א וסיפר לו קורותיו, שאל אותו אור החיים האם כשאתה אוכל אתה מברך לפני ואחרי? ענה לו האמת לא! שאל אותו מה שמך? ענה ששון. אמר לו ר' ששון אם תקבל עליך לברך ברכה בכוונה על כל דבר ודבר לפני ואחרי שאתה אוכל, תראה איזה שפע יהיה לך, איזה ברכה תהיה לך. בעל הפונדק הקודם הוא צדיק היה מברך היה לומד בפונדק, אתה לא הלכת בדרכיו והמעיין לא מוכן לתת מים, אתה שותה מהמעיין בלי ברכה, איך יתן לך? תתחיל לברך, תקבל! היהודי קיבל עליו לברך, אמר לו אור החיים ושאבתם מים בששון בששו"ן – שתי ברכות שהכל ונפשות, ואז ושאבתם מים ממעייני הישועה יהיה לך מעיין של ישועה.

[3] אבא סיפר על חבר מהכולל שנסע לצרפת והתארח אצל משפחה שומרת כשרות עם שני כיורים... בשעת הארוחה אומר לו בעל הבית "היין והגבינות לא כשרים", האורח היה בהלם ושאל למה? ענה הצרפתי "בגבינות ויין – לא משחקים!!!".

[4] בנוסף, מן הסתם בן אדם ששומר על היסוד בצורה כזאת, זרעו יהיה מוצלח.

פרשת וארא - תורה, תיקון הברית, וחודש שבט

תורה, תיקון הברית, וחודש שבט

השבת חל ר"ח שבט בשעה טובה!

המזל של החודש הוא דלי, על שם הכתוב (במדבר כד): "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" - כיון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדיִן מימיהם נוטפים מדופנותיהם שמבחוץ.

הגמרא כותבת (בבא קמא פב.): "אין מים אלא תורה".

בא' שבט דבר משה לישראל את ספר דברים כמו שכתוב (דברים א,ג): "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 36 יום דִּבר משה בא' שבט התחיל, ובז' באדר השלים.

לכן אמרו חז"ל (מדרש תהלים פ"ח): "משול אחד בשבט כיום מתן תורה". וכמו שיום מתן תורה מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, אף בא' שבט נפתחים בלבות ישראל מעינות חדשים של תורה, כיון שבו ביום נִתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד בשבט לז' באדר, מסוגלים להתחדשות בתורה ועבודת ה' והתקדשות וטהרה במיוחד בתיקון שהתורה הכי מסוגלת לו – תיקון הברית.

מסופר על החתם סופר, שאמר: 'מעיד אני עלי שמים וארץ, שמימי לא פגמתי בברית קודש'. פששש... כמו יעקב אבינו. פלא עצום, איך שזה בדורות האחרונים יהודי מעיד עליו כאלה דברים.

בסוף ימיו היה לו קטטר, כאב לו מאוד מאותם הצינורות שהכניסו לו בפנים כדי להוציא לו את המי רגליים. אבל לא רק הכאבים הגופניים כאבו לו, זה היה רק 'פסיק' קטן אצלו, כי צדיקים רגילים ליסורים ומקבלים אותם באהבה.

כאב לו - למה השם יתברך נתן לו את הייסורים דווקא במקום שלא פגם בו מעולם, איך זה יכול להיות? ואמר: וחקרתי בדעתי לדעת למה זה הגיע לי, והגעתי למסקנה - שזה בגלל שאני לא מעורר את הדור - התלמידים - על הפגם הזה.

כיוון שרק פעם אחת בשנה - ב'כל נדרי' - אני מדבר על 'פגם הברית'. והייתי צריך לדבר על זה הרבה, יותר ויותר...

בפרשיות 'שמות' עד 'משפטים' הקב"ה עוסק בקיום הברית שלו עם האבות.

כך מתחילה יציאת מצרים: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות פרק ב,כד).

גם אנו נדרשים בפרשיות למלא את החלק שלנו בברית שיש לנו עם אלוקים - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".

שמירת חלקנו בברית המילה היא עשיית ברית מילה לזכרים וגם שמירת הקדושה בכל מה שקשור ליחסים שבין איש לאשה.

לכן יציאת מצרים החלה כאשר ישראל עושים ברית מילה. שכל השבטים שעלו ממצרים היו טהורים מחטא זה של עריות. ועל זה נאמר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קכב).

מביא רש"י בשם המדרש: "לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים עליהם שהם ממזרים. אם בגופם היו שולטין המצרים - בנשותיהם לא כל שכן? אמר הקב"ה: אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם. הטיל שמו עליהם: 'הראובני'. 'השמעוני'. הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן. נמצא השם הזה 'יה' עדות לישראל" (תהילים שם ובמדבר כו,ה).

שיחות התחזקות: עיקר ההשפעה של תיקון הברית נשפעת בשבתות של ימי השובבי"ם!

תולדות אהרן: ימים אלו הם מתנה לדורות החלשים ולכן בזמן התנאים והאמוראים לא היה את התיקון הזה!

ככל שהדור יותר מתקרב לימות המשיח היצר מתעצם והקב"ה לא ישאיר אותנו בלי מענה נגדו!

אחת הטעויות הגדולות שהיצה"ר מנסה בכל כוחו להטעות אותנו היא שרק כשהכל הלך חלק ולא נפלת בכלום ולא היית צריך להילחם על שום דבר אז זה נקרא יום או שבוע מוצלח!

אבל ימים שהעבודת ה' הולכת בקושי וצריך להיאבק עם היצר על כל דבר, גם על דברים שאתה נלחם בהם כבר עשרות או מאות פעמים ונדמה לך שלא הולך - אלו ימים שאתה אומר לעצמך פה לא הצלחתי, עובדה אני עדיין נלחם על זה...!

חלק מהתיקון של השובבי"ם הוא לתקן את הטעות הנפוצה הזאת!

האמת היא שחז"ל גילו לנו שכל נשמה ונשמה שירדה לעולם יש לה את התיקונים שלה ואת המלחמות שצריכה לעבור ואת זה הקב"ה רוצה, מלאכים יש לו מספיק!

תניא (פכ"ז): "בכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, ובאתערותא דלתתא - אתערותא דלעילא, ואתכפיא סטרא-אחרא דלעילא המגביה עצמה כנשר, לקיים מה שנאמר (עובדיה א,ד): 'אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה' '.

וכמו שהפליג בזהר פרשת תרומה (דף קכח) בגודל נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא-אחרא לתתא, דאסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא על כולא יתיר משבחא אחרא, ואסתלקותא דא יתיר מכולא וכו'.

ולכן, אל יפול לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד, גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו, לאכפיא לסטרא-אחרא תמיד".

הנחת רוח של  הקב"ה היא כשנלחמים!

אומר דוד המלך ע"ה: "חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך", וזה "חמושים עלו בנ"י מארץ מצרים"! זה ההוד וההדר שלנו! כמו שחז"ל אומרים: "תכשיטין הן לו".

כתוב "אתם קרבים היום אל המלחמה" כל יום ויום, גם כשלא מנצחים זה עושה נחת רוח לקב"ה!

היינו חושבים שההכנה של עם ישראל למתן תורה צריכה להיות דרך הבית מדרש סגורים שם כל הזמן, מתחזקים בתורה, ומנצחים בכל המלחמות הרוחניות.

אבל זה לא מה שקרה...

עמ"י הגיע למצב שמשה רבינו מתפלא בסנה באיזו זכות יצאו משם.

לא ברור בכלל איך בנ"י שהיו במצב שהמלאכים לא מבדילים בינם לבין המצרים התכוננו ככה למתן תורה.

עוד יותר מזה דווקא מתי שכבר משה הגיע ואמר להם פקוד פקדתי - התחזק השיעבוד.

כמו שאומר היהודי הק' מפשיסחה: שאפילו את מה שהיה להם לקחו מהם (התבן) - הרבה פעמים יהודי אומר לעצמו, כבר קניתי את המידה הזאת ועכשיו אני עוד פעם נלחם בזה...

אפי' משה לא מבין את זה איך בתהליך של גאולה יכולות להיות כאלו הסתרות!!!

ועוד יותר אחרי יציאת מצרים והם כבר עם ענני כבוד ועמוד ענן ובמדבר בדרך אל "החופש" – פתאום פרעה שוב רודף אחריהם!!!

דוקא מה שנראה כנפילה למ"ט שערי טומאה במצרים היה בעצם ההכנה למתן תורה כשליקטו את כל הניצוצות של מצרים והשאירוה כמצולה שאין בה דגים, וזה יכל לבוא רק דרך כור הברזל של מצרים!

הגאולה ממצרים הייתה על כלל ישראל, כולנו היינו שם, מצרים זה המצרים שעוברים על כל אחד ואחד בכל מיני ניסיונות ברוחניות ובגשמיות.

כל יום אנחנו מזכירים את יציאת מצרים כמה פעמים, הקב"ה רוצה להראות לנו יסוד בעבודת ה' שההכנה למתן תורה ואסיפת הניצוצות והתהליך של להיות עם כדי להגיע ל"תעבדו את האלוקים על ההר הזה", זה לא כמו שאנחנו חושבים בלי מלחמות או עם נצחונות בלבד, אלא הנסיונות והמלחמות והחומר ולבנים והשקיעה במ"ט שערי טומאה זה הביא את הגאולה!

זה אחד הפירושים לפסוקים בתהילים (קיח,כב-כג): "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ".

דוד המלך אומר שאת ה'אבנים' שאלו המכשולים שנראה שהם מפריעים לנו בעבודת ה', 'מאסו הבונים' אלו התלמידי חכמים ("אל תקרי בנייך אלא בונייך") – כשיבוא המשיח נראה שהם ה'ראש פינה' עליהם עומד הכל!

'היא נפלאת בעינינו' – 'כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות' – זה פלא מה שה' הראה לנו ביציאת מצרים שחשבנו שאנחנו על הפנים והגיעה הגאולה!

זה הזמן לשנן את היסודות האלו בעבודת ה' ולהמשיך להילחם על תיקון הברית!

אמנם נכון ש"וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ" – השפע של הבנים וההמשך של כל הדורות נהיה נחש כשזורקים אותו ארצה ח"ו.

אבל! לא להתיאש! אם אתה מתחזק ומחזיק בו בקדושה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ"  - הוא נהיה שוב מַטֶּה הָאֱלוֹקִים!

הרב קוק (אורות הקודש ג' ,שער דרך הקודש, סדר פרישות, פסקה ל"ו. מקבילה בשמונה קבצים, קובץ א' פסקה שנ"ו ):

"יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם.

ולעומת זאת בקדושה יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות"!

לפחות שהחטא לא יהיה טעים לך...

הרב ניסים פרץ זצוק"ל (עלון פרשת תזריע התשפ"ד): האדמו"ר הזקן הקדוש מלעלוב הרב משה מרדכי בידרמן זצוק"ל שזכיתי לשמש אותו מעט, הוא יהודי זקן שהיה בקי בכל הש"ס.

אני זוכר שבפורים אחד, למרות שהוא היה אדם מאד רזה, וגם חולה. אבל שהוא היה נכנס לעולמות העליונים, הוא יכל להזיז הרים, את הבניין הוא יכל להזיז. היה לו בטיש שולחן של סבא של סבא שלו שהם שומרים את זה, וזה שלחן כבד. אפילו שכל שנה בפסח מנסרים אותו במקום לשטוף אותו כמו המנהג שכתוב ברמ"א, מביאים הקצאה ועושים אותו חדש, ובכל פעם מורידים ממנו קצת, אפילו הכי הוא היה כבד מאד מאד. והיו לו שני חסידים ששומרים עליו שלא יפול כי הוא היה מתנדנד והיו תופסים את הכיסא, אבל הרב'ה באמצע הטיש של פורים הרים את הרגליים נתן מכה לשולחן, והזיז את השולחן עד לסוף. זה פלא, הוא התאדם כולו, והתחיל לדבר דברים נוראים. ואמר- מי שלא שומר ברית קודש שילך מפה, אין לו רשות להיות בשולחן שלי. ככה הוא צעק!

אנשים נבהלו התחילו כולם לקום. הוא ראה שלא יישאר אפילו מניין כל אחד מתחיל לקום, אז הוא אמר בואו אני יגיד לכם מה שהאדמו"ר ר' דוד מלעלוב אומר: כתוב בשיר השירים "הַדּודָאִים נָתְנּו רֵיחַ" (שיר השירים ז,יד) אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. (מדרש שיר השירים) אז הוא אמר להם, הסבא שלי ר' דוד מלעלוב היה אומר, מה זה שלא טעמו טעם חטא? שהחטא לא היה טעים להם, כאב להם שעשו חטא. ואמר להם גם מי שלא טעים לו החטא, גם כן יכול להישאר בטיש. אז כבר נרגעו העולם שיכולים להישאר…

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!!!

פרשת ויחי - "אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" - תיקון הברית

"אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם"

בראשית (נ,כד): "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אָנֹכִי מֵת, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם".

תפארת שלמה (דברים - לשבת נחמו): "... אמר יוסף אע"פ שאנכי בחי' היסוד מת בגלות בכל זאת פקוד יפקוד אלהים אתכם בחי' היחוד של כנ"י (פקידה) יהי' תמיד עמכם גם בהגלות ועי"כ תזכו לגאולה...".

אפילו שאדם נפל בבעיות של היסוד (יוסף מת), תמיד יש בחינה יותר גבוהה שאפשר להידבק בה ולתקן הכל ולזכות לגאולה!

יעקב אבינו תיקן את הגילוי עריות של אדם הראשון!

אריז"ל (שער הפסוקים - פרשת ויגש): "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי וגו'. צריך להבין, מה ענין קריאתו אותם מעט ורעים. והענין הוא, דע, כי אדה"ר נתגלגל בג' אבות, ולכן נקראים אבות, על שם האב הראשון שהוא אדה"ר. ונתבאר בספר התיקונין, בתיקון ס"ט וע', כי נפשו של אדם נתגלגלה באברהם. ורוחו, ביצחק. ונשמתו, ביעקב. גם נתבאר בר"מ, בפרשת קדושים, כי אברהם תקן עון ע"ז. ויצחק תקון עון ש"ד. ויעקב, תקן עון ג"ע. גם נתבאר בספר התיקונין, כי כשירד יעקב למצרים, אז נכנסה בו נשמת אדה"ר.

והנה אדה"ר, חטא בהשחתת זרעו, באותם ק"ל שנה הראשונים, כנז"ל בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. והשחתת הזרע נקרא רע, כמש"ה (בראשית ל"ח ז') ויהי ער בכור יהודה רע. וכתיב (שם ו' ה') וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וכתיב אוי לרשע רע. ויעקב בא לתקן עון ג"ע, שהוא השחתת הזרע, הניתן בלילי"ת ונעמ"ה, הנקרא עריות כנודע. ולכן עברו עליו ק"ל שנה הראשונים, ביסורין ובגלות כנודע. וזש"ה, מעט ורעים, שלשים ומאת שנה, ר"ל, כי בהיותם רעים ביסורין, נתקן עון ק"ל שנה, בהשחתת הזרע דאדם, הנקרא רע. וכשנשלמו, אז נכנסה בו נשמת אדה"ר, כי כבר תקן אותם, ואז כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, כי כבר נכנסה בו נשמת חיים דאדה"ר, וזהו ויחי יעקב, ונמשך שיעור זה י"ז שנה, כמנין טו"ב, להורות כי בק"ל שנים ראשונים נתקן הרע, ובי"ז שנים אחרונים היה טוב בלי רע, לכן ירד למצרים, כי שם היו מתגלגלים ניצוצות השחתת הזרע, כנז"ל בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו".

בפרשתנו אנחנו רואים שהדבר הראשון שאמר יעקב לבניו כשברכם זה ענין קדושת הברית - "כחי וראשית אוני", כדי לעוררם להתחזק בזה בכל הזמנים עד אחרית הימים.

זה שאמר למנשה ואפרים, "המלאך הגואל אותי מכל "רע" (ע"ד שאמר הכתוב ויהי ער בכור יהודה "רע", שהמוציא ז"ל נקרא רע), הוא יברך את הנערים, באותה קדושה, ויהיו ראויים להקרא בהם שמי ושם אבותי, ע"י שימשיכו את שלשלת הקדושה.

כי יעקב אבינו היה שמור בשמירה עליונה, עד שבהיותו בן פ"ד שנה היה בכורו ראשית אונו.

הגמ' (חולין צא:) אומרת שהמלאכים עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה (במרכבה) ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה (של יעקב שישן), בעו לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו, א"ר שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו.

פירש"י בעו לסכוניה, מחמת קנאה. נצב עליו, לשמרו. שמניף על בנו, במניפה להצילו מן השרב עכ"ל.

וצ"ב לשון לסכוניה, הול"ל לאזוקיה או לפגוע בו וכיו"ב. וגם לשון מניף על בנו צ"ב שהרי לא מהשרב היה צריך שמירה להניף עליו, אלא להגן עליו מהסכנה, ולזה לא מועילה מניפה העושה רוח?

אמר הרה"ק ר' משה צבי מסאווראן ז"ל (נדפס בספרו), שהמלאכים כשנתקנאו ביעקב אבינו, רצו להראות שהוא רק בן אדם, ואינו ראוי להקבע צורתו בכסא הכבוד, ולכן רצו לחממו ולהכשילו בקרי, מלשון ותהי לו סוכנת (באבישג). וע"ז הגן עליו הקב"ה שהניף עליו במניפה לצננו מהחום.

שמירה זו הזכיר יעקב אבינו כאן, המלאך הגואל אותי מכל "רע", הוא יברך את הנערים גם כן באותה שמירה עליונה, דבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י).

בראשית (מט,כד-כו): "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".

מי ששומר הברית, ושלם במדת היסוד, זוכה להשפיע ברוחניות וגשמיות, כי יסוד היא מדת ההשפעה.

לכן אמר יעקב ליוסף – מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל - צירף ה' שהיא השכינה לתיבת "רע" ונעשה "רֹעֶה".

גמרא (תענית ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא, א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא, א''ל: הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד א''ל: הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת"!

אמרי אמת (ר' אברהם מרדכי אלטר, ויחי תרצג): "לכל אחד מישראל יש נקודה מיעקב אבינו שלא יכולה למות ואפילו כשנופל".

פני מנחם[1] (ויחי תשנ"ה): "כוחו של יעקב אבינו עומד ומסייע בכל הזמנים הקשים ואפילו אחר טרף טרף יוסף, אם נכשל איש ישראל במדה זו ממשיך כוחו לסייע ויכולים לחזור למוטב להיטיב הכל".

שער הגלגולים (הקדמה לו'): "ריב"ז ור' עקיבא, ששניהם היו עמי הארץ במ' שנה הראשונים שלהם כנזכר, הסבה היא, לפי שהנפש שלהם היתה מבחי' טפת זרע אחת, מאותם עשר טפין, שיצאו מיוסף הצדיק מעשר אצבעותיו, לכן היו מ' שנה עמי הארץ, מ' הראשונים, ונתאחזו בהם הקליפות קצת בימים ההם, ובפרט ר' עקיבא, שהיה אומר במסכת פסחים דמ"ט, מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור. ומזה תקיש לכמה דברים אחרים, שהיו בו בהיותו ע"ה עם היות שאמרו בגמרא דבת כלבא שבוע חזיתיה דהוא צנוע ומעלי, ובהכרח שהיו לריב"ז ור' עקיבא חטאת נעורים".

ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק - אות צה): "בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת ואז מרבה חטאים מצד היצר רע רחמנא ליצלן והם חטאת נעורים וזה היה בדור המבול כמו שנאמר שם (בראשית ח,כא) כי יצר וגו' מנעוריו. וגם כן מסגל טוב הרבה מצד היצר טוב וחשקות לדברי תורה, וזה היה דור המדבר כמו שנאמר (ירמיה ב,ב) וזכרתי לך חסד נעוריך והם עצמם אותם הנפשות כמו שמובא בזוהר פנחס (רטז.) עיין שם, דהיו ראוים לקבל תורה במבול אילו זכו ונשמת משה היתה שם.

ודורו של משיח אז יהיה פעם שלישי אותו דור בסוד מה שנאמר (תהלים קג,ה) 'תחדש כנשר נעוריכי' ואז יהיה התיקון הגמור שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב. וזה שמובא בזוהר (נח עב:) ובתיקונים (תיקון י"ח) 'כד תחמי קשתא באנפי נהירין תצפי לרגלי משיח' שהקשת הוא אות הברית נגד עונשי חטאת נעורים ובדורו של משיח יהיה זה באנפין נהירין בהארת פנים שהשם יתברך מאיר עיניהם לדעת כי סר עוונם בזה ועמך כולם צדיקים וגו' (ישעיה ס,כא) פירוש שומרי הברית כנודע".

גמרא (קידושין ל:): "אמר הקב"ה לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו".

הרי שהתורה לא נועדה לבטל את היצר הרע, את היצרים הארציים, אלא לתבל אותם ועל ידי כך להופכם לטוב.

זה עניינו של דור המשיח, שיתגלו בו כל הכוחות בעוצמה יתרה. המתירנות פורצת את כל הגדרות, והתאוות והנטיות השונות מתפרצות בלא גבול. ואין אפשרות עוד לדחוק את היצר ולנסות להכניע את כוחותיו. אלא מוכרחים להשתמש בעצה האלוקית העליונה, לעסוק בתורה הקדושה בקדושה ובעמקות כדי להאיר ולהדריך את החיים, ועל ידי כך נזכה לכוון את כל הנטיות הארציות, החומריות, לטוב ולקדושה.

אנחנו נכנסים השבוע לימי השובבי"ם, יש כל מיני תיקונים שאפשר וצריך לעשות אבל לימוד התורה עולה על הכל!

הרמב"ם (סוף הלכות איסורי ביאה פרק כב'): "גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד".

שבט לוי לא השתעבדו במצרים, רק ישבו ולמדו תורה.
אז איך הם תיקנו את הניצוצות שהיו צריכים תיקון (הסיבה שבגללה עמ"י ירד למצרים)?
ע"י לימוד תורה!
אתה יכול לבחור אם אתה רוצה עמל פיזי ותיקונים של פרנסה ובריאות וכו' או לתקן ע"י לימוד תורה!!!

תפילה לשמירת הברית מאת רבינו יוסף חיים זצוקלה"ה בעל הבן איש חי:

אנא ה' למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך תעזרני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות. ותצילני מכל פגם הברית הן במחשבה, הן בדבור, הן במעשה, הן בחוש הריאות, הן בחוש השמיעה, הן בשאר חושים. ובכולם אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל, ותזכני שאתגבר על יצה"ר, ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושת תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ותועבותיהם, ככתוב בתורתך "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי".

נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על שהוצאתנו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו, ועל חוקי רצונך שהודעתנו, ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אנא ה' "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי", ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות, ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם. אכי"ר.

---

[1] הרב פינחס מנחם אלתר (נפטר בט"ז באדר ה'תשנ"ו) היה האדמו"ר השישי לחסידות גור. מבחינה פוליטית נחשב כבעל תפיסת עולם ימנית, התנגד למסירת שטחי יהודה ושומרון לערבים וביקר ביישוב בית אל. לא לחץ לרבין את היד כי זו יד שלחצה את ידו של עראפת. חודשיים לפני הרצח הזהיר את רבין: "אתה צריך לשנות את המדיניות בה אתה נוקט, שאם לא כן אתה מסכן את חייך, דע לך, יתנקשו בך ועליך להשמר, אתה עדיין יכול לעשות שינוי כיוון ולהציל את חייך".