דרך השם - שיעור 3 – הקדמה - חלק ב' - צמצום קו וטובו ית'

לשמיעת השיעור לחץ כאן.

הרב קוק (אורות הקודש א', מ"א): הרוחניות סוקרת הכול ביחד, להבדיל מהסתכלות שכלית פשוטה, שהיא עסוקה בפרטים, ובקושי מקבצת אותם לכלל מאוחד".

כותב הרמח"ל באדיר במרום שכדי להבין את האמונה איך העולם נוצר ומונהג מראש ועד סוף צריך ללמוד את השתלשלות הקבלה.

אדיר במרום (תנא רזא דרזין) : "... הנה כתיב 'אל אמונה ואין עול' (דברים לב, ד). והוא כי הקב"ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים - והכל באמונה, לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש. ונמשך מראשית הכל, כי שָׂם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שָׂם כל עניני העולם - להיות שולטת או זו או זו לפי המעשים...

והנה זאת היא אמונתינו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל".

ושָׂם התפשטות ספירות קדושה, וכנגדם עשה מדריגת הרע, והוא המנהיג לבדו אדון יחיד להחזיר כל הרע להשתעבד לעבודת קדשו, ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו.

ואעפ"י שנראין הדברים קשים וזרים להבין דרכם - כי 'דרך רשעים צלחה' והצדיקים 'בשפל ישבו', אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על בוריו, וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובות רע. ואין שום דבר בעולם נעשה לרע לבריות, רק הכל לטובם מאת המאציל היחיד ב"ה אשר אין זולתו.

וידיעת האמונה הזאת, תלוי בידיעת החוק אשר הכין המאציל ית"ש לסדר בו את הנהגתו. והוא ידיעת סדר ההמצאה הראשונה אשר המציא את נמצאיו, ואיך המציא את ספירותיו הקדושות, ואיך המציא ונתן מקום לרע. ושם נראה ונדע איזהו דרך התחזק צד האחד או צד האחר, ולהיכן נוטים ולהיכן הולכין הדברים".

ילקוט לקח טוב (ויקרא עמ' נ"א): בילקוט מעם לועז ספר שופטים עמ' פא מובא מעשה היהבתלמידו של הרמב"ן ז"ל שחלה ובא הרמב"ן לבקרו וראה שקיצו קרוב והולך לבית עולמו אמר לו שמע נא בני את אשר אצוך דע שבעולם העליון יש היכל עליון ושמה כסאות למשפט והשכינה ניצבת בעדתם הא לך קמיע ודע שבקמיע זו יפתחו לך כל שערי ההיכלות שברקיע עד שתגיע להיכל העליון הזה ושם תשאל כמה שאלות עצומות שיש לי בנוגע לכלל ישראל את השאלות נתן לו בכתב וביקשו שלאחר שיגיע לשם יבוא אליו בחלום ויגיד לו התשובות שישמע שם.

התלמיד נפטר לבית עולמו ויהי היום והרמב"ן היה יושב על יד חלונו ולומד תורה והנה דמות תלמידו הופיעה לעד עיניו אמר לו התלמיד ידע רבינו שבכל מקום שבאתי והראיתי את הקמיע נפתחו בפני השערים ונתנו לי רשות לעלות מעלה מעלה עד ההיכל הזה שאמרת לי וכשרציתי לשאול את הקושיות שהכין לי מורי ורבי נראה לי מיד שכל הקושיות אינן קיימות בעולם האמת ששם עלמא ויקשוט והכל בצדק ובמשפט.

"כי אז לא יפלאו בעינינו כל המסיבות הסובבות בעולם מן אז היה ועד סופו, וכל הנצחיות... ומי שיודע בזה ידיעה אמיתית, נקל יהיה לו להבין עניני ההנהגה, ויראה אותם כולם נכוחים למבין ואין זר בהם".

הרב קוק (אורות עמ' כט): "מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, 

וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנבונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים,

בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת, "למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך".

וצפית הישועה חודרת היא אז ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, עולה היא ממעמקים, וערבות היא רוכבת, ומכרת בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, 

והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים".

הצמצום:

אוצרות חיים: "דע כי תחילת הכל היה כל המציאות אור פשוט, ונקרא אי"ן סו"ף, ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי, אלא הכל היה אור האין סוף.

וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים... אז צמצם עצמו באמצע האור שלו... ונשאר חלל..."

אמצע, הכוונה בנמשל שהכל בשבילנו, כל תכלית בריאת העולמות היתה כדי שעם נברא יהלל י'ה"!

"והנה כאשר צמצם עצמו, אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה, המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד, אור הנמשך מהאין סוף אל תוך החלל הזה וממלא אותו".

הצמצום אצלנו!

בעל התניא (ליקוטי תורה הוספות לפ' בחקותי נב,ב): "צמצום זה אינו כפשוטו שנסתלק האור ח"ו, כי באמת לית אתר פנוי מיניה (תיקוני הזהר קכב.) וכמ"ש במדרש רבה פ' שמות פ"ב למה מתוך סנה ללמד שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה אלא הפירוש שהסתלקות זו היינו מבחינת הגילוי להיות בבחינת העלם ... שנתעלם האור מהיות בבחינת גילוי והלבשה והשגה, ומסתתר להיות מכוסה ומופלא ונעלם".

הצמצום הוא השורש של הכלים, כי זו הפעולה של הכלי – לצמצם את האור, "שמש ומגן הוי-ה אלוקים" – אלוקים הוא המגן מאור השמש שזה הוי-ה.

בזכות הצמצום אנחנו יכולים להיות, לראות, לדבר על זה, בלי הצמצום היינו מתאדים...

לאחר הצמצום - עיגולים ויושר:

האריז"ל (עץ חיים - שער א ענף ב): "יש מי שכתב כי הי' ספירות הם כסדר י' מדרגות זו אח"ז וזו למטה מזו... ורבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה... והנה האמת הוא שאלו ואלו דברי אלוהים חיים וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת...

והנה בהיות אור הא"ס נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל הנ"ל לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה. אמנם היה מתפשט לאט לאט ר"ל כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם ותכף בתחלת התפשטותו בסוד קו נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב... ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא'... ועד"ז היה הולך ומתפשט ומתעגל עד עגול י'...

והנה כל עולם ועולם יש בו י"ס פרטית וכל ספי' וספי' פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספי' פרטי פרטית וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים.

והנה הבחי' המחברת כל העיגולים יחד הוא ענין קו הדק הזה המתפשט מן הא"ס ועובר ויורד ונמשך מעיגול אל עיגול עד סיום תכלית כולם כנ"ל ודרך הקו הזה נמשך האור והשפע הצריך לכל א' וא' מהם...

ועתה נבאר בחי' הב' שיש בי"ס הלא הוא בחי' אור היושר כדמיון ג' קוים כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל המתפשט מלמעלה למטה אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנ"ל גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה מראש גג העליון של עיגול העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים ממש מלמעלה למטה כלול מי"ס בסוד צלם אדם ישר בעל קומה זקופה כלול מרמ"ח אברים מצטיירים בציור ג' קוים ימין ושמאל ואמצע כלול מי"ס בכללות וכל ספי' וספי' מהם נפרטת לי"ס עד אין קץ ע"ד הנ"ל בענין הי"ס שהם בדרך העיגולים.

והנה בחי' זאת הב' נקרא צלם אלהים ועליה רמז הכתוב באומרו ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים וכמעט כל ס' הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחי' ב' הזאת בלבד והרי בזה יתקיימו ב' הסברות הנ"ל כי יש ב' בחי' דרך עיגולים ודרך קוים ושתיהם כא' טובים דברי אלוהים חיים".

הרב יהודה בן חמו – האריז"למלמד כאן כמה עניינים:

א. הספירות הם צורת הקשר של השלמות האלוהית אל המרחב החסר והמוגבל.

ב. מציאות אחת קבועה אבל חסרה מוגבלת לא מוסרית לא ערכית לא מוארת (העיגולים) ומציאות אחרת המשלימה אותה בונה אותה מעדנת ומרוממת אותה (יושר) וכך ליצור השתלמות מתמדת.

הקו בתוך העיגולים הוא כמו הנשמה בתוך הגוף, היא גם מחיה אותו אבל גם משפיעה עליו ומקדשת אותו לאט לאט.

ג. תורת הקבלה כמו כל התורה באה לרומם ולתקן את העולם ולהשלימו, זהו רצון ה' שהעולם ישתלם תמיד, לכן התורה לא מסכימה ולא משלימה במרחבים ירודים כמו העולם שלנו עם תופעות טבעיות כגון עצלות שנאה וכו' אלא מצווה על תיקונם ועילויים.

לימוד הדרך של התיקון זהו לימוד התורה, יישום הדרך הזאת נקרא קיום המצוות!

הרב יהודה בן חמו - איך נפגשים עם אלוהים בתוכנו?

כשאנחנו מנסים להיפגש עם מציאותו של אלוהים אנחנו בבעיה, כי לא ניתן להיפגש איתו שכלית כיוון שאינו נוסחה, ואי אפשר לחושו בחושים כי אינו חומר.

אולם יש בכל אדם ערוץ נוסף שהוא כולו ודאות גמורה ועליונה והוא אינו לא שכל ולא חושים - ערוץ הטוב.

בכל אדם טבוע עמוק עמוק גרעין של טוב שתמציתו היסודי אומר 'זה לא מוסרי לעשות רע לכל נברא ללא סיבה מוצדקת'.

כל אדם, מכל תרבות, מכל אומה ומכל דת, בכל יום שילך ברחוב ויראה אדם מבוגר מענה תינוק קטן על ידי שמניחו יחף על ריצפה רותחת באמצע הקיץ והתינוק צורח מכאבים וכשישאל אותו למה הוא עושה זאת ויקבל תשובה: 'סתם ללא סיבה', לא משנה אם הוא זקן, נער, אישה, עצוב, שמח, מדוכא, או מאושר, ממהר או לא, הוא יתקומם וילחם נגד המבוגר בכל כוחו כדי להפסיק את התעללות הזאת.

זה אנחנו, זה מהותנו, אנחנו בנויים באופן כזה שהטוב הוא מרכז חיינו והוא גובר על כל השיקולים וחוצה את כל היבשות, התרבויות והדתות.

אם יבוא מלומד גדול תוך כדי הסיטואציה ויאמר לנו מאיפה הוודאות שמה שאנחנו נלחמים בשבילו הוא האמת, אולי המבוגר צודק וזכותו להצחיק את עצמו על ידי הילד הקטן וכל אחד והאמת שלו וזה מקובל אצלם?

שאלות אלו בכלל לא יעלו לדיון כי יש לנו ודאות גמורה שהטוב הוא האמת ולא עושים נזק וצער לאדם אחר ללא סיבה מוצדקת נקודה.

אם ימשיך המלומד וישאל: 'ומניין לך הוודאות במשפט הזה'? קרוב לודאי שנחשוב אותו למשוגע ממש כמו ואפילו יותר מאדם שישאל מניין לך ששתים ועוד שתיים זה ארבע, זה ברור שזה כך ואם זה לא ברור לך אין לי מה לדבר איתך.

הטוב כל כך ודאי לנו שאנחנו מסוגלים להפסיד דברים רבים, קידום וכבוד רק בשביל שהטוב ינצח. איננו מסוגלים להסביר מדוע זה כך, אבל דבר זה איננו מוריד מהודאות הגמורה שהטוב הוא הדבר החשוב ביותר בחיינו.

לפי חכמי ישראל בערוץ זה ממש אנחנו פוגשים את אלוהים.

כשהבריטים השתלטו על היבשת ההודית הם אסרו לשרוף את האלמנה בחיים ביחד עם בעלה שנפטר.

בכפר אחד החליטו זקני הכפר לקיים את המנהג שלהם מימים ימימה והאשה הראשונה שבעלה נפטר הועלתה על המוקד ביחד איתו...

תפסו הבריטים את זקני הכפר והורו להרוג אותם.

אמר זקן התשובים, יש לנו מנהג קדמון לשרוף את האשה ביחד עם בעלה...

אמר לו השופט הבריטי, זה בסדר, גם לנו יש מנהג קדמון, לתלות את מי ששורף אנשים בחיים...

ההיסטוריה - זירת התגלות מידותיו של ה':

אלוהים מתגלה לא רק בעומק אישיות האדם בצורה ברורה וודאית אלא גם בכל המציאות כולה.

הרב קוק (אורות הקודש ב, מאמר שלישי, סדר א, ג - הופעת כללות ההויה): "השכלה פשוטה וישרה היא שכל המאורעות שבעולם, כל היצורים, כל מעשיהם, וכל פרטי עניניהם, טבעיהם, תכונותיהם, מדותיהם, ארחות חייהם, החמריים, וקל וחומר הרוחניים, הכל הוא תמצית מההופעה של כללות ההויה".

הדבר הכי בוטה ב'כל המציאות' היא צורת התפתחותה התמידית, הכל מתעלה בצורה עקבית לאורך כל שנות ההיסטוריה ונהיה יותר טוב ואיכותי, לכן אנחנו אומרים: "טוב ה' לכל".

ההטבה היא אופי המציאות של הכל, אדם הרוצה להיות מציאותי צריך להיות טוב, אדם שאינו טוב הוא אינו מציאותי הוא אינו תואם לאופי המציאות.

לסטיבן פינקר (Steven Pinker) יש הרצאה בTED עם 3 מליון צפיות בנתיים, המראה את ירידת האלימות מימי המקרא ועד היום, וטוען כי למרות שזה עשוי להיראות לא הגיוני, בהתחשב בעירק ודרפור, אנו חיים בתקופה השלווה ביותר בקיום המין שלנו.

יחוד קב"ה ושכינתיה חיבור הנבראים למידותיו:

עולם האידיאלים - עולם המידות הנקרא בחז"ל עולם האלוהות, אינו עולם של ערכים מתים המחכים שמישהו יואיל בטובו לגלות אותם בארץ ח"ו, אלא עולם חי מציאותי קיים רצוני נצחי אחדותי אורגני הדוחף ומושך את כל ההויה כל הזמן אליו.

תפקידנו בתורה ללמוד על העולם האצילי הזה וע"י המצוות לצוות את עולמנו אליו על מנת לינוק ממנו, היעד הוא לחבר את החיים שלנו אל מקורם האלוהי ובזה להמשיך חכמה שלום אחדות חיים נצח והרמוניה לעולמנו המשווע לחיים עליונים אלו ובזה להשלימם לחיותם להאדירם לאחדם ולתקנם.

והנה ע״פ הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם אל נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה, ותראה שורשיהם וענפיהם במדריגותם בבירור האפשרי שיתישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים.

ומשם והלאה יקל לך למצא דעת אלקים בכל חלקי התורה ופירושיה, ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' אלקיך אשר יתן לך.

להחליף משקפים! זו מטרת הספר הזה! מאותו רגע, כל מה שתראה בעולם יהיה צבוע בצבע של אמונה, ומראה אחרת לגמרי!!!

והנה נשתדלתי לסדר הדברים בסידור שנראה לי יותר נאות, ובמלות שחשבתים היותר הגונות, לתת לך ציור שלם מהדברים האלה אשר גמרתי להשכילך. ע״כ גם אתה עתה צריך אתה לדקדק על כל זה, ולשמור את כל זה שמירה מעולה, עד תמצא מקום שיועיל לך, ולא תוותר על שום דקדוק, פן יתעלם ממך ענין הכרחי. אבל זה אשר תעשה, תדקדק על כל המלות ותשתדל לעמוד על תוכן הענינים ולעצור כל אמתתם בשכלך, ומצאת לך מנוח אשר ייטב לך.

והנה קראתי שם הספר דרך ה׳,

כי הנה הוא כלל מדרכיו ית׳ שגלה לנו ע״י נביאיו והודיענו בתורתו, ובהם מנהלנו ומנהל כל בריותיו.

וחלקתי אותו לד׳ חלקים:

הא׳ - אדבר בו על כלל יסודות המציאות ופרטותיו.

הב׳ - בהשגחתו ית׳,

הג׳ - בנבואה,

והד׳ - בעבודה.

ואתה אחי כל מבקש ה׳ בדרך הזה לך, וה׳ יהיה עמך ונתן לך עינים לראות ואזנים לשמוע נפלאות מתורתו. אכי״ר.

לשיעור הקודם 💎
לשיעור הבא 💎

פרשת משפטים - משפט יהודי - ירידה לצורך עליה

משפט יהודי - ירידה לצורך עליה

סיבת האיסור לערכאות של גויים נראית לכאורה, מפני החשש שפסק הדין שיפסוק בית-משפט זר, לא יכוון לאמת האלוקית הצריכה להתגלות בעולם על-פי דיניה של התורה כפי שהיה מתגלה בבית-דין של ישראל.

על-כן מפתיעים מאוד דבריו של רש״י (ע״פ דבריהם של חז״ל בגמרא) על הפסוק הראשון בפרשתנו (שמ' כא,א): ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״׳, באומרו: ״ואפילו ידעת בדין אחד שהם (בית-המשפט הגוי) דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות (בבית-הדין) שלהם״!

האומנם? אם פסק הדין זהה, מדוע משנה הדבר היכן ייפסק הדין. בבית-משפט של עכו״ם או בבית דינם של ישראל?

יצחק קרומביין ('בשבע' משפטים התשע"ח גליון 781): "מספרים שפעם ציווה פקיד בריטי להוציא להורג הודים על ששרפו אלמנה בחיים. כשההודים הסבירו לו שמדובר במסורת עתיקה, הוא ענה שישנה מסורת בריטית עתיקה להוציא להורג רוצחים..."

מבאר רש״י סיבת איסור זה בשני נימוקים:

א. הדן בערכאות גויים - ״מחלל את ה׳״.

ב. הדן בערכאות של גויים – ״מייקר (מלשון יקר - מכבד) את העכו״ם ומחשיבם״.

הסיבה השנייה הגיונית ומובנת, משום שעצם פנייתו של אדם מישראל לבית-משפט של גויים, מעלה את מעמדם וערכם בעיני החברה והציבור, דבר הגורם לזלזול בכבודם ומעלתם של ישראל, בתורת ישראל ישראל ובבית דינם של ישראל.

אך לכאורה הסיבה הראשונה - ״חילול ה׳״, אינה מובנת כלל. וכי איזה חילול ה׳ - חלל - חיסרון במציאות יש כאן, אם פסק הדין שיפסק בבית-הדין של אומות העולם יהיה בדיוק את אותו פסק הדין שיפסק בבית-דינם של ישראל?

מבאר הרב חרל״פ (שיחות לספר שמות עמ' קסה-קסח): ״ההבדל בין משפטי העמים למשפטי ישראל, הוא, כי משפטי העמים הם לפי המאורעות, הם קובעים את החוק ועל-פיו יצאו ועל-פיו יבואו. לא כן משפטי ישראל שהמאורעות יבואו על-פי החוק, החוק העליון שנחקק מאז מרצונו יתברך, וממנו באות המאורעות כדי לגלות בזה העולם במעשה בפועל... לולא המשפטים לא היה בישראל שום מריבה בין זה לזה, ורק כדי שאור המשפט האלוקי יצא מהכוח אל הפועל, באים על-ידי זה למריבה, ומיד שפוסקים להם את המשפט הם עושים שלום״.

הסבר - ישנו הבדל יסודי ועקרוני, בין מגמת ומטרת המשפט בישראל לזו שבאומות העולם.

השקפת אומות העולם ביחס לעצם מציאות המשפט, היא שהמשפט הוא בדיעבד בשל סטייה שקרתה במציאות, מעין ׳תאונת עבודה׳ אנושית שיצרה מריבה וסכסוך בין בני-אדם, המצריכה את התערבות בית-המשפט ופסיקת הדין, כדי להחזיר את המצב לקדמותו, למסלול השגרתי והקבוע בו נעו החיים בתחילה. לפי השקפה זו, המאורעות האנושיים הם הגורמים לדין, שהרי ללא ויכוח ומריבה בין בני-אדם, לא היה המשפט בא לעולם כלל, ואם כן, המשפט הוא בדיעבד מכורח הקלקולים והתקלות שבמציאות.

לעומת השקפה זו, השקפת התורה שונה לחלוטין. לא המאורעות המקולקלים שבמציאות, הם הגורמים לדין, אלא בדיוק ההפך, המשפט והדין איננו בדיעבד אלא לכתחילה שבלכתחילה המתגלה בפועל דרך המסכים והמסכות של האירוע ה׳בדיעבדי׳ שקרה במציאות.

דהיינו - כאשר הקב״ה רוצה להופיע בעולם אמת אלוקית חדשה - טוב אלוקי חדש הנצרך לקדם את העולם לגאולתו, מסובב הקב״ה מאורעות במציאות, בסכסוכי ממון ודיני נזיקין בין בני-אדם, המצריכים פסיקת דין, ועל-ידי כך תופיע האמת האלוקית החדשה בעולם דרך אותו הדין החדש שנפסק בבית-הדין.

לפי השקפה זו, לא המאורעות גורמים לדין, אלא בדיוק להפך. הדין - האמת האלוקית החדשה הנצרכת כעת לתיקון העולם, היא הגורמת למאורעות שיבואו.

היוצא מדברינו, שמטרת המשפט באומות העולם היא בסך-הכול להחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה לפני המריבה והנזק שבא לעולם, כדוגמת שתי מכוניות שהתנגשו והוזקו, דבר המצריך תיקון פחחות במוסך, כשכל מטרת בית-הדין הגוי אליו פנו שני בעלי המכוניות, היא, לקבוע מי חייב בתשלום כדי לתקן את הנזק ולהחזיר את המכוניות למצב בו היו קודם ההתנגשות, ככל הניתן. לתפיסתם המקרה המעשי שקרה הוא הסיבה, והמשפט והדין הוא התוצאה.

אך בישראל אין הדבר כן. מטרת המשפט אינה רק להשיב את המצב לקדמותו, אלא אדרבא, היות שהקלקול במציאות הוא רק תוצאה, שסיבתו - האמת האלוקית החדשה - המשפט והדין החדש האמורים להופיע בעולם דרכו, על-כן, תפקידו של המשפט הוא להרים את האדם והעולם למציאות אלוקית רוחנית חדשה, מציאות שלא הייתה לפני כן כלל בעולם.

הבנה אלוקית עליונה זו המבררת שהמשפט והדין הם הסיבה ואילו המקרה המעשי שקרה בפועל הוא התוצאה, נכונה לא רק במאורעות מסובכים וסכסוכים בעניינים שבין אדם לחברו באופן אישי, אלא גם ובעיקר ביחס לכל המאבקים והמריבות המתגלים בעם ישראל ובחברה כולה, סכסוכים אשר מטרתם האמיתית היא כדי לברר (מלשון ברירת 'אוכל מפסולת') ולרומם את עם ישראל למדרגה עליונה יותר, ולהביא את העולם לגאולתו.

כי לפני כל 'יש' יופיע ההעדר![1]

מכאן מובן נימוקו הראשון של רש״י (שהובא לעיל), ש״הדן בערכאות גויים מחלל את ה׳״ - מלשון חלל וחיסרון, וזאת מפני, שמטרתו ומגמתו של בית-המשפט הגוי, היא בסך הכול להחזיר את המצב לקדמותו, ולא להעלות את העולם למדרגה אלוקית חדשה האמורה להתגלות דרכו, כפי שמתקיים בבית-דינם של ישראל.

כדבריו התמציתיים של דוד המלך (תהילים קמז,יט-כ): ״מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה״.

אורות הקודש (ג' כו-כח): "וכן הוא הדין בדור שלם ובתקופה עולמית".

אם יש בלגאן על מעמד האשה (הרב קלנר...) אז צריך להגיע אחרי הבלגאן לקומה יותר גבוהה בענין הזה לא רק להחזיר את המצב לקדמותו...

חינוך ילדים (אמנות ההכלה 132-133 - לבנות להרוס ושוב לבנות):

יש נטייה נסתרת בלב כל אחד והיא הנטייה לבנות, ולהרוס על מנת לבנות טוב יותר. ילד בן שנתיים בונה מגדל של לגו ובועט בו באכזריות, זה מעורר בו צחוק, ואז הוא בונה שוב, אבל הפעם גבוה יותר ויפה יותר. גם בגיל בית הספר יש צורך לקנות חפץ בעל ערך, כמו שעון או אופניים, אך לאבד או לשבור אותו, וזה על מנת להרגיש את ההיעדר ואולי לזכות בעוד אחד.

בגיל ההתבגרות הנטייה הזאת תופסת תאוצה כי היא לפעמים עצם חיותו של הנער. לכבד, אבל למרוד על מנת להעריך יותר. ליצור קשר חברי קרוב, ולפרק את החברות על מנת להעמיק את טיב הקשר.

״יש״... ״היעדר״... ו״יש״ גדול יותר... קצת כמו תהליך של אבל, באבל האדם עובר מ״יש״ ל״אין" ומ״אין" ל״יש״ על ידי מפגש עם הכאב, עם ההיעדר, עד שנבנה אצלו עולם של משמעות, של תובנות עמוקות; שכול מלשון שכל.

גם המחאה החדשה היא תנועה של חורבן, לפעמים בדרכים אנרכיסטיות, וזאת בשל השאיפה לבנות עולם אחר, טוב ומתוקן יותר.

נשמות חדשות הגיעו לעולם, נשמות גדולות, נשמות דתוהו. נשמות שהשאיפה שלהן להרוס היא עצומה, כי יש בהן רצון עצום להפוך את הגאולה לגאולה עמוקה, טוטאלית. הם מוכנים לגור אפילו באוהל, מתוך הכנה לעולם חדש מלא עזרה הדדית, הרמוניה, יופי, חשיבה מתוקנת, צדק חברתי, רוח הקודש... "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"

אחרי מריבה או חיסרון גדול שקרה המצב לא חוזר לקדמותו!

אתה אמור לחשוב לאיזו מדרגה אפשר להעלות את הילד ואת המצב על ידי מה שהיה!

---

[1] עין איה (שבת א פרק ראשון נט): "ולא היה אדם מחזירה דבר. הפליאות המזדמנות על חקי ההשגחה ויתר הלימודים הטובים שהם אורו של עולם, הם מוכנים בהשגחה נפלאה ע"פ סדרי החכמה האלהית, שעל ידם יתרומם האדם לבינה יותר גבוהה מההבנה השטחיית. מובן הדבר שהבינה העמוקה תביא לעולם [את] הטובה האמתית בארחות החיים והמוסר הטוב, מה שאין ההבנה השטחיית יכולה להביא זאת. אמנם כדי שתעורר הפליאה את כח החושב ורגשות הלב באופן מלא, כדי שיהיו הכל מוכנים לקבל הרושם הטוב של ההבנה השלמה כשתבא אחר הפליאה, כדוגמת "מים קרים על נפש עיפה", שהצמאון הקדום מכין את ההתקבלות הטבעית. ע"כ צריך שתהי' הפליאה הולכת בכל תוקפה ומשרטת שרט גדול בנפשות רבות. וכשתפעול בכל תוקף לזעזע את המון כחות הנפש, אז, רק אז, תתקבל בכל כח האמת הברורה כשתבא לפתור את השאלה המסובכה. וזה הדין נוהג בכל השאלות הגדולות שלפי ערך גדלן, ולפי הערך של גדולת הפעולה הצריכה לבא ע"י הפתרון האמיתי כשיתגלה בעולם, כן צריך שיגדל כח הזעזוע של חסרון הידיעה, של המבוכה הנוראה לפני התגלות מאור האמת. וכן הדבר נוהג בשאלות הכלליות הנוגעות לכלל המין האנושי ומוסריותו, דיעותיו והגיוניו, הנוגעות בארחות חייו הגשמיים והרוחניים. וכן הדבר נהוג ג"כ במקרה פרטי, שג"כ אינו יוצא מהסדר הכללי מפני שהוא נוטל בו את מקומו הראוי לו. ע"כ שאלה זו, שהיתה צריכה לפעול פעולה חזקה ונמשכת בתשובתה, היתה ההנהגה המזדמנת שעשתה רושם גדול בפליאתה. כי העני' הסוערה היתה בטענותיה מרעשת את הלבבות, ומי שישקיט רוחה ורוח כל משתומם על כלל מציאות המאורע לא נזדמן לה. כה היה הרושם הולך הלך וחזק מפני שלא הי' אדם מחזירה דבר.

פרשת בשלח - הבורא נמצא בפרטים הקטנים

הבורא נמצא בפרטים הקטנים

לאחר קריעת ים סוף, נתקל עם ישראל בבעיה נוספת הקשורה למים.

כשהעם מגיע לרפידים הם לא מוצאים מים, מרגישים צימאון ומתלוננים אל משה בתמיהה הנוקבת: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן".

השאלה המתריסה הזו מפתיעה מאוד כשהיא באה מפי אנשים שראו ניסים גדולים ומראות אלוקים ביציאת מצרים וקריעת הים ויש לנו להבין את מקורה ומשמעותה.

הנצי"ב מבאר ששאלת בני ישראל מדויקת בלשונה, הם מאמינים שיש ה' אלא שאינם יודעים אם הוא בקרבם.

בני ישראל תהו אם הקב"ה יודע מה קורה בקרבם, בחייהם הפרטיים ובתחושותיהם האישיות. מבחינתם, ה' מנהיג את העם בכללותו או את העולם במלואו אבל אינו מתעסק בצרותיהם האישיות של בני האדם.

דווקא מתוך הצור, האבן שממנה חוצבים אבנים לכלי נשק, הקב"ה מוציא מים מתוקים לתועלת בני האדם ובכך מלמד אותם שהקב"ה לא נמצא רק במלחמות הלאומיות אלא גם דואג ומשגיח מתחת לפני הקרקע.

ד"ר ישעיהו רובינשטיין, מדען במכון ויצמן, ריכז מאמצים אדירים וניסיונות אינספור בחקר הביולוגיה המולקולרית. וכך הוא מספר:

במהלך המחקר בדקתי תאים רבים. הגעתי אל היחידה הבסיסית המרכיבה כל תא ותא בגוף האדם והיא הד. אן. אי.

כאשר מביטים עליה דרך מיקרוסקופ, היא נגלית כשני סלילי חוט המצטלבים זה בזה.

כל עוד ההצלבה נשמרת – יש חיים. כאשר חלילה מתפרקת ההצלבה – מסתיימים החיים.

גיליתי, כי לאורכו של הדי. אן. אי. קיימים כעין "גשרים" המחברים בין שני הסלילים, לבלתי "יתפרקו", ובכך בעצם שומרות על חייו של האדם.

ביקשתי לברר היכן מצוי אותו "גשר", וגיליתי כי קיימת חוקיות מסוימת החוזרת על עצמה הנראית כך:

עשר חומצות, ואז "גשר", חמש חומצות נוספות, ושוב "גשר", שש חומצות – גשר, חמש חומצות – עוד גשר.

הסדר הזה חוזר ונשנה מיליארדי פעמים בגוף האדם.

ניסיתי לפצח מהו הצופן בחוקיות המספרים הזו: 5,6,5,10?

וירעש ונפחד לבי. אור גדול זרח מן המיקרוסקופים.

אין אלו כי אם אותיות שם השם המפורש: 

י – 10, 

ה – 5

ו – 6

ה – 5

כשם שבשולי כל יצירה משאיר האומן את חתימתו, כך על כל תא ותא בגופנו – מתנוססת חתימתו של היוצר הגדול! אין צייר כאלוקינו!

הבאר ממנה שתו ישראל במדבר היא בארה של מרים, שדאגה לילד קטן והשגיחה על צעדיו ובמעשים קטנים הובילה ללידתו של משה ושמירתו, ודווקא משום כך הצליחה להציל את עם ישראל כולו.

מסופר על חסיד גור בתקופת השואה, שגווע מרעב עד כדי כך שהחליט לסכן נפשו ולרוץ לגנוב מהמטבח תפוח אדמה בתקווה להשביע קצת את רעבונו.

במטבח עובדת אישה יהודייה, היא רואה אותו מגיע בקושי ונוזפת בו. "יכולת למות כמה פעמים עבור מעשה זה". ברחמיה הרבים היא נותנת לו שני תפוחי אדמה מעוכים, אבל לפני שהוא בורח חזרה היא אומרת לו, "חכה רגע" ומביאה לו פתק מקופל עם הנחייה "קח גם את זה".

החסיד רץ בחזרה סקרן לדעת מה יש בתוך הפתק שעבורו הסתכנה האישה כל כך? האם זה קמע? סגולה? חלק מספר תורה?

כשהוא מגיע בביטחון למחבואו הוא פותח את הפתק ומוצא בו... מעט מלח. החסיד מתרגש עד עומק ליבו ממעשה החסד של האישה. העובדה שגם בתוך הגיהינום היא לא איבדה צלם אנוש ולא את הרצון לתת טעם טוב, אפילו אם זה לתפוח אדמה קטן ומעוך.

הדיוק הישראלי

אין לי בעיה להיות יהודי, עם ישראל מוסיף המון טוב למציאות הגשמית והרוחנית של העולם, אבל משגע אותי הדקדוקים של חז"ל, הם ממש מיותרים ומוגזמים!

אי אפשר לשמור שבת וכשרות בצורה כללית? למה צריך את כל הפרטים הקטנים והסעיפים והתתי סעיפים של כל הלכה?

לעם ישראל יש אידיאל עצום וגדול - הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש, והבאה של כל העולם למצב אדיר של שלמות, ללא מחלות, ללא מלחמות, וללא מוות, כמו שכתוב בתנ"ך: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" וכן "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים".

החזון הזה לא ינחת פתאום מן השמים בלי קשר למעשינו, אלא יהיה תוצאה של עבודה קשה וארוכה שלנו – זו ישועה אמיתית!

"אין שום ישועה שלמה באמת, כי אם אותה שהנושע פעל להופעתה בפועל ידיו. וזהו יסוד הצדק שבעבודת האדם, רכישת כוחות וסידורם, למטרת החיים היותר עליונים ומקודשים".

איזו עבודה אנחנו אמורים לעשות בעצמנו כדי לתקן אותנו ואת העולם?

"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה... לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה".

התורה והמצוות הם היישום בשטח של כל העקרונות הרוחניים של האומה הישראלית.

כדברי המהר"ל: "אין ספק שהתורה שנתן השם יתברך הוא תיקון עולם הזה ובשביל תיקון עולם הזה להיישיר בני אדם אל תכלית הטוב שיהיו טובים בעולם הזה ויהיה מציאות עולם הזה כמו שראוי להיות לכך נתן לנו התורה... ולכך אמרה תורה אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו, כי התורה היא סדר העולם לקיים את סדר עולם הזה".

בגלל שלתורה ולמצוות יש תפקיד כל כך חשוב לעם ישראל ולעולם כולו - חז"ל יורדים לפרטי פרטים ומבארים מה ההתנהגות הנכונה בכל מצוה ומצוה ובכל זמן נתון!

אם נוציא למטוס כמה ברגים ונראה שכבר בתחילת ההמראה הוא מתפרק לרסיסים וכל הנוסעים מתים, אנחנו לא נצטרך הוכחה לוגית מטורפת כדי להבין שהברגים האלה היו נחוצים מאוד לשלימות המטוס והנוסעים.

מספיק להביט על ההיסטוריה ולראות כי כל כת שלא קיימה את דברי חז"ל פשוט נכרתה מהאומה הישראלית ללא קיום והמשך, כגון: קראים, בייתוסים, שומרונים, נוצרים, רפורמים (אחוזי התבוללות מאוד גבוהים).

עובדה זו בעצמה מעידה כי כל הקיום הלאומי שלנו תלוי דווקא בפרטים הקטנים ובדקדוקים של דברי חז"ל.

הרב קלנר שליט"א הוזמן להרצות במשך שעה על התנועה הרפורמית ולהראות שהיא אינה הדרך האמיתית של היהדות.

כשהרב עלה לדבר הוא פשוט הוציא כמה סקרים עדכניים ממכוני סקרים בחו"ל והראה ש: 100 אורתודוכסים הופכים תוך מאה שנה להיות 4,000 יהודים, אולם לעומת זאת 100 רפורמים הופכים תוך מאה שנה להיות רק 8 יהודים!

אמר הרב: "דרך חיים או שיטה שבצורה מעשית מאבדת את האומה הישראלית מהמפה העולמית אינה ראויה כלל להיכנס לדיון האם צריך לחיות על פיה"!

השיחה הסתיימה תוך ארבע דקות, אז הרב לימד בזמן שנשאר את חשיבות התורה שבעל פה...

דברי חז"ל, פרטי המצוות, ודקדוקי ההלכה הם לא המלצות אלא חוקי חיים ממשיים השומרים על האומה הישראלית ומביאים אותה אט אט אל רום תפקידה האישי והעולמי.

ברכות (כח:): "בשעת פטירתו (של ריב"ז) אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".

עין איה (ברכות א פרק רביעי-תפילת השחר לח' ברכות כח:): "כאשר יש אדם שהוא מנהיג הכלל ושואף רק אל השלימות הרוחני, לפעמים לא ישים אל לב לחסרונות הגשמיים שבמצב האומה, והוא חסרון נמרץ, כי המצב הגשמי ממנו תוצאות להמצב הרוחני.

אמנם כ"ז הוא אם המנהיג מזלזל בשלימות הגשמית מפני שעבור השתקעו ברוחניות נעלם ממנו ערכם והוא אות על קוצר הנפש, שהנפש הגדולה ראוי שעם כל רוממות ערכה תשפיל לראות ולדקדק ג"כ בכל הדברים הקטנים, שמהם תוצאות לדברים גדולים.

אבל אם רואה שמהלך השלימות מחייב כעת לותר על הדברים הגשמיים מפני תכלית נכבדת, ודאי שראוי ללכת בדרכו ולהוקיר הדרכתו עד מאד. והנה ריב"ז ביטל את השלימות הגשמי המדיני, ולא ביקש כ"א יבנה וחכמי' ליסד שלימות התורה בישראל, והי' בזה דומה לחזקי' מלך יהודה שנעץ חרב על פתח ביה"מ, "וכל מקום אשר יהי' שם אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית יהי'", והי' זה אמנם נחוץ מפני שירדו ישראל הרבה מעלות והשתקעו בחמדות גשמיות ואהבת הקנינים המדומים בימי אחז, שבטל כל רגש קדוש והדיחם להסיר לבם מאחרי ד' ולהתמכר רק אל חיי הזמן. ע"כ הי' עת לעשות לד' להגביר מאד הרוחניות, אבל לא היתה מאתו מפני חסרון ידיעה במפורסמות, כי אדרבא השיג לידע עד מאד ערך הדברים הגשמיים ושראוי להקפיד בהם, ומ"מ שמם מדרס לרגל תוה"ק ובטלם לנהג בהם זילזול לצורך שעה.

והנה מתוה"ק למדנו ערך זה השלימות, שעם כל רוממות הדרכתה של תורה בענינים הנעלים, חסה על ממונם של ישראל והקפידה גם על פכים קטנים, כדדרשי' במתני' דנגעים מ"וצוה הכהן ופינו את הבית". וכן יעקב אבינו ע"ה עם עוצם השגתו וטרדתו באהבת אלהים נשתייר בשביל פכים קטנים.

ללמדך, שיודעים הם השלימים הללו ערך כל דבר קטן לפי ערכו, ואם הם מתרצים לותר על דברים גשמים קלי ערך, ומכש"כ יקרי ערך, ראוי להשכיל כמה טובה עודפת קנו בתמורתם.

ע"כ כשרצה להראותם במחזה אלקים אשר נגלה לו לעת תאסף רוחו לבא בקהל קדושים, וחזקי' מלך יהודה שהי' דומה לו בדרכיו לבטל החוסן הגופני במקום הצורך לתכלית הרוחנית ונתן יתרון לחיי התורה, מלהשתדל בספק להחוסן המדיני ואולי עי"ז הי' מצב תוה"ק נוטה לנפול, הקדים להם פנו כלים מפני הטומאה, וכמובן הקפידה חלה על כלי חרס כדאי' במתני', להורות שלא העלים עיניו ג"כ מדבר קל וקטן של צרכים הגשמים להכירם כמדתם וערכם. ועכ"ז בדעה שלימה נתן יפוי כח להשתדלות פליטת סופרים מכל חוסן המדיני, כמדת חזקיה מלך יהודה דודאי אסכים מרי' על ידי' ".