‏הצגת רשומות עם תוויות שבת זכור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שבת זכור. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 20 במרץ 2016

פרשת ויקרא - שבת זכור - מעלת מצוה אחת!

מעלת מצוה אחת!


ויקרא (ה,יז): "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה".

נפגשו שניים מתלמידי המגיד ממעזריטש איש ברעהו, אמר האחד. מה יהא בסופנו, להיכן נוביל את כל העבירות שלנו. השיבו חברו, על העבירות אינני דואג, לכך תיקנו תשובה, אלא מוטרד אנכי בשל המצוות שלנו, איך נישא פנים עם 'מצוות' כאלה...

לכל מצוה ומצוה יש מעלה עצומה!

ויקרא (ב,יג): "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח".

רש"י: "מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג".

הרבי מסלנט המים התרצו לרדת לעולם התחתון ולהיות אלפי שנים בשיפלות וטומאה בשביל 3 לוגין מים שיזכו להינסך על המזבח בסוכות. והמלח התרצה בשביל הקרבנות שלא הוקרבו כל ההיסטוריה אלא רק חלק קטן מהזמן[1]!

שמואל (א' כד,ו): "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל".

הביטוי 'ויך לב דוד' מוזכר עוד פעם רק במקרה שמתו 70,000 יהודים, למה הוא מוזכר כאן על כנף בגד?

ילקוט שמעוני (ב,קלג): "ר נחמיה אומר שביטלו ממצוות ציצית שעה אחת".

ר' יחזקאל סרנא רצה להחזיר לאחר 20 שנה הלוואה של עשרים אלף דולר לעשיר שתרם לישיבה כשהיתה במצב קשה.
כשהגיע לארה"ב הסתבר לו שהעשיר ירד מנכסיו והוא עכשיו עני מרוד. הגיע אליו הרב ורצה להחזיר לו את הכסף, התחיל העני לבכות 'הדבר היחיד שנשאר לי זו מצוות ההלוואה שנתתי לישיבה, וגם זה אתה רוצה לקחת ממני?!?

חגיגה (ה:): "רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא".
רב אידי היה חוזר חודשים ברגל רק בשביל לשמח את אשתו בחג סוכות.

ישנה מצוה אחת מיוחדת המוזכרת בפרשת זכור:

מגלה עמוקות (ואתחנן - אופן קמ): "הנה מלחמת עמלק היא מצוה אחת שצוה הקב"ה לישראל בכניסתם לארץ מג' מצות (סנהדרין כ:), שסימנם מצות ה' 'ברה 'מאירת 'עינים (תהלים יט,ט), בר"ת מן 'ברה 'מאירת 'עינים, נרמזין ג' מצות אלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, דהיינו ב' של בר"ה 'בנין בית המקדש, מ' של מאירת למנות להם 'מלך, ע' של עיני"ם מלחמת 'עמלק. וסימנם מב"ע, והיה חושב שיקיים שלשתן 'משה 'בן 'עמרם, אבל באמת שלא יתקימו עד שיבא 'מנחם 'בן 'עמיאל".

ממצוה זו של מחיית עמלק לומדים על כל המצוות שצריכות להיעשות בדחילו ורחימו:

השל"ה הקדוש (שער האותיות - עמק ברכה כד): "וזהו טעם סמיכות פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפרשת כי תבא.
כמו שארז"ל (ברכות ה.) שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנם אלא על ידי יסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא.
וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק, הכי נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך, וכאשר עינינו רואות היום תמיד, ירא ה' וישפוט.
והתחיל בתיבת 'והיה'... רמז למה שארז"ל (ב"ר מב,ג), כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה הוא.
וכתב הרמב"ן במנין תרי"ג, מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה הזו.
וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה גדולה, כדכתיב (דברים כח, מז), תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצותו התדירה באהבתו אותה.
וגם צריך להיות ירא וחרד, כדכתב רשב"י (עי' תק"ז תי' י' כה:) כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא. לכך אמרו באבות דר' נתן (דא"ז ב'), הוי שש וחרד על המצות.
והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת ארץ ישראל רמז לשמחת המצוה, וסמיכת הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצות מהרצועה התלויה באויר.
ויסורין של ארץ ישראל, הן מן הישמעאלים הן מן החלאים, מזבח כפרה הם, כדבר שנאמר (ישעיה לג,כד): 'ובַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן'...
ופירוש הענין, שעל ידי הצרות שבארץ ישראל מתנכים ומתמעטים העונות, והעם היושב בה נשוא עון, וכתיב (דברים לב,מג), וכפר אדמתו עמו, ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטים עליהם, ויסורין אלו ממרקין, ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן".

יהי רצון בזכות עשיית המצוות בדחילו ורחימו ובחום והתלהבות נזכה לקיים את מצוות מחיית עמלק מבפנים ומבחוץ!!!






[1] זה מתרץ את השאלה מה הכוונה "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" למה כתוב גם, מי עוד בכה חוץ מבני ישראל? אלא בנ"י לא בכו לבד, גם נהרות בבל בכו איתם על כך לא יזכו להינסך על גבי המזבח עקב החורבן והגלות.

פרשת ויקרא - שבת זכור - ויהי ידיו אמונה

ויהי ידיו אמונה



הרב כסא רחמים: כתוב שבעת שמשה רבינו עלה לשמים המלאכים מסרו לו סוד קדושה שאומרים בתפלתם קדוש קדוש קדוש, כמו שאנחנו אומרים כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה וכו'.

הס"מ מסר לו מעלתו של פטום הקטורת כשיש דבר ומגפה בר מינן, שיעמדו הקהל בארבע פנות ביהכ"נ או העיר או המדינה, ויאמרו פטום הקטורת בכוונה שלימה ותעצר המגפה במהרה.

רבי חנינא בן דוסא שהיה לו קב חרובין מע"ש לע"ש מסר לו שם ק"ב, ואמר לו אם תזכור שתי פעמים נ"א (בגי' ק"ב) - אנכי אענה אותך.

כשעמד בתפילה על מרים אחותו אמר אל נ"א רפא נ"א לה ונתרפאה.

כשחטאו ישראל בעגל עמד משה בתפלה ואמר "ועתה אם נ"א מצאתי חן בעיניך הודיעני נ"א את דרכך וגו'.

אח"כ הוא מתפלל אם נ"א מצאתי חן בעיניך ה' ילך נ"א ה' בקרבנו.

גם כשחטאו במרגלים הוא אומר בתפלתו ועתה יגדל נ"א כח ה' וגו' סלח נ"א לעון העם הזה וגו'

וכן כשרצה להכנס לארץ ישראל אמר אעברה נ"א ורצה להזכיר עוד פעם נ"א, אמר לו הקב"ה רב לך, אל תאמר נ"א פעם אחרת.

ק"ב זה בגי' אמונה! (וגם מילוי ע"ב ס"ג מ"ה).

ויקרא (א,א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".
רש"י: "לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר, וקרא זה אל זה, אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה אליהן בלשון עראי  וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם".

אם נשים לב ההבדל בין ''ויקרא" שנאמר אצל משה ובין ''ויקר'' שנאמר אצל בלעם הרשע הוא אות אחת ''אלף''.

האות א' רומז לאמונה.

האדם המאמין רואה בכל דבר שקורה לו קריאה מאת ה' אליו.

מי שאינו מאמין בה' רואה בכל דבר מקרה.

ארבעת השבויים: ב"ספר הקבלה" לרבי אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון) הספרדי, נכתב סיפור המסביר איך התפשטה התורה בעולם לאחר תקופת הגאונים בבבל.
על פי הסיפור, היתה אניה שהפליגה בים התיכון, ועל סיפונה ארבעה חכמי ישראל שהפליגו מנמל בארי שבאיטליה הדרומית על מנת להשתתף בחתונה.
כששהתה האניה בין איי יוון, נתפסה בידי הצי של הכליף מקורדובה עבד אל-רחמן השלישי. ארבעת החכמים שהיו על סיפון האניה נשבו, ונפדו על ידי קהילות יהודיות בערי הנמל בהן עגנו אניות הצי.
אחד השבוים - רבי שמריה בן אלחנן, נפדה על ידי קהילת אלכסנדריה שבמצרים, ומהר מאד הפך לראש יהודי מצרים ודיין בפוסטאט שעל יד קהיר (עירו של הרמב"ם).
השני - רבנו חושיאל, הגיע לקירואן שבמרוקו, והפך להיות המנהיג הרוחני של יהדות צפון אפריקה- מרוקו, אלג'יר ותוניסיה.
בנו של רבנו חושיאל הוא רבנו חננאל המפורסם, בעל הפירוש על הגמרא.
השלישי - רבי משה ב"ר חנוך, הגיע עם בנו רבי חנוך לקורדובה שבספרד, ושניהם הפכו לרבנים חשובים שם (במשך המסע שם רב החובל את עינו על אשתו של ר' חנוך, שאלה הצדקת את בעלה האם מתי הים קמים בתחיית המתים? ענה לה בעלה שכתוב 'אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים'. שמעה הצדקת את התשובה ומיד קפצה לים ונעלמה בין הגלים, הי"ד).
זהותו של השבוי הרביעי עלומה.

סיפור זה מראה דבר שקרה במקרה אבל היה מאת ה', שטרם פסקו הישיבות בבבל התפזרה התורה בשאר תפוצות העולם!

הבדל זה בין אמונה למקרה אנחנו מוצאים אצל עמלק. השבת נקרא בפרשת זכור: ''זכור את אשר עשה לך עמלק...אשר קרך בדרך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים''.

שיטתו של עמלק הוא שאין השגחה אלוקית על העולם אלא ''אשר קרך בדרך'', כל מה שקורה בעולם הוא מקרה.

לכן המן הרשע שהוא מזרע עמלק אחז בשיטתו ומפיל פור גורל מתי להשמיד את ישראל להראות שאין השגחה והכל מקרה.

כאשר מרדכי שומע על גזירת המן הוא מספר לשליח של אסתר מה שקרה: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִיים לְאַבְּדָם".

אמרו חז''ל שאמר מרדכי לאסתר ''קרהו בנו של קרהו בא עלינו'' – המן בנו של עמלק שנאמר בו ''אשר קרך בדרך'' בא להלחם ולהרוג את עם ישראל.

גם כאשר המן מצטווה על ידי אחשורוש להרכיב את מרדכי על סוס בשושן הבירה ולהכריז בקול ''ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'' , הוא חוזר הביתה אחרי ההשפלה שעבר ומספר לאשתו ואוהביו: "וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ"... המן הרשע רואה בהשפלה שעבר ע''י אויבו הגדול , מקרה של גורל – הפך ההשגחה.

במלחמת משה בעמלק, נאמר: "ויהי ידיו אמונה" – צריך אמונה כדי להילחם בעמלק!

בזכות האמונה והתפילה של משה רבינו יהושע הצליח בעמק לכסח את העמלקים לפי חרב...

ארועי החדשים האחרונים אינם מקרה ח''ו הם קריאה של ה' להתעורר!

השבוע יש לנו הזדמנות נפלאה לחזק את העבודה של כוחות הביטחון ע"י צום ותפילה ואחדות של הרבה חלקים בעמ"י.

אי אפשר רק פתרון צבאי ולא נכון להגיד שמספיק רק אמונה.

אנחנו נתפלל ונאמין וחפץ ה' יצלח בידי החיילים שלנו ושאר כוחות הביטחון.

יום חמישי, 17 במרץ 2016

שבת זכור - זכור את אשר עשה לך עמלק

זכור את אשר עשה לך עמלק


ויקרא (פרשת צו ו,ו): "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה".

המגיד מקוז'ניץ (עבודת ישראל - פרשת זכור): "... זכור את אשר עשה לך עמלק, לך ממש שעשה בקרבך ענין עמלק... אשר קרך בדרך, קרך הוא מלשון קרירות שהקר אותך מהתלהבות. שראוי להיות כל אדם בלבו כמוקד אש לפני ה' תמיד, והיצה"ר מקרר את האדם ומעצלו...".

גם בזמן מרדכי ואסתר הבעיה היתה קור...

כתב רבינו האר"י (שער הגלגולים), שמרדכי היהודי היה ניצוץ של משה רבנו [משה בגי' 'איש יהודי', ומרדכי היהודי יש בכוחו להכניע את המן, כשם שנלחם משה עם עמלק ונצחו. גם ס"ת משה בן עמרם – המן, לרמוז שיש בכוחו להכניעו]. ואסתר המלכה, היתה ניצוץ של בתיה בת פרעה שגידלה את משה רבינו [לכן כעת מרדכי שהוא ניצוץ משה רבינו, 'לקחה לו לבת']. והמן הרשע, היה גלגול של המצרי שהטמין משה רבינו בחול.

והנה, בתקופת מרדכי, קם עליו המן הרשע ורצה להשמידו, יען שהמן הוא הניצוץ של המצרי שהרגו משה, ורצה כעת להשיב רעה, להרוג את מרדכי שהוא ניצוץ משה. ולכן מובא במדרשים, שכהגיע לאזני מרדכי שמע הגזירה הקשה, מיד הלך והשתטח על קברי האבות, ואח"כ הלך אל הירדן, והיה צועק אל משה, בא תראה איך בניך גלו וגוזרים עליהם גזירות רעות.

וכידוע, משה רבינו הרג את המצרי בשם המפורש, שהוא שם כה"ת [שם שמיני משמות ע"ב, ר"ת כל הנשמה תהלל, וע"י השם הזה מכריתים את הס"מ, ובכתבי האר"י מובא, לכוין אותו כשאומרים "כי לא עזבת דורשיך ה' " ועי"ז ניצולים מהס"מ]. ודבר זה נרמז שם בפסוק (שמות ב,יג), 'ויצא ביום השני וירא שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע למה תכ"ה רעך', וכאן נרמז שם זה שהוא השם המפורש, שע"י הרג משה רבינו את המצרי. כמו שכתוב בפסוק שלאחריו: 'הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי', דהיינו שאתה רוצה להרוג אותי באותו שם המפורש שהרגת בו את המצרי.

וכששמע מרדכי על הגזירה הקשה, 'ויצא ברחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה', מיד 'ותקרא אסתר להתך… ותצווהו על מרדכי', וזה מפני שאסתר ידעה הסוד הזה, שמרדכי הוא ניצוץ של משה רבינו, והמן הוא ניצוץ של אותו מצרי. ולכן טענה אסתר למרדכי, שאפשר לכלות את המן ע"י השם קדוש הזה, כמו שמשה רבינו הרג את המצרי, וזהו -'ותקרא אסתר להתך, ותצווהו על מרדכי', דהיינו שקראה לאותו שם קדוש, 'התך' אותיות כה"ת, וצוותה למרדכי להשתמש בשם הקדוש הזה, לכלות את המן הרשע. אך מרדכי השיב לה, שעכשיו לא יועיל להרוג אותו ע"י שם קדוש, כיון שהגזרה באה עליהם, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ולכן חייבים לחזור בתשובה. דכל זמן שעם ישראל לא יחזרו בתשובה, גם אם נהרוג את המן ע"י שם זה או באופן אחר, יקום רשע אחר במקומו.

וזה נרמז בפסוק (אסתר ד,ז) 'ויגד לו מרדכי (להתך) את כל אשר קרהו' דהיינו, רמז לה שסיבת הגזרה היא משום קרהו. כלומר, ה'קירור' שהצליח המן בן בנו של עמלק לקררם, ע"י שנהנו מסעודתו של אחשורוש. ולכן לא יועיל שום דבר, אלא רק אם יעשו תשובה. [וכדאיתא בגמ' (מגילה טו:), שאחד הטעמים שזימנה אסתר את המן למשתה, הוא כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. וכשזימנה אותו אז התחילו לפחד שמא היא בעצה אחת איתו, והבינו שאין הדבר תלוי אלא בתשובתם].

ואז אסף מרדכי את כל היהודים מנער ועד זקן, וציוום לצום ג' ימים לילה ויום כפי בקשת אסתר, ועשו תשובה גדולה, ועי"ז נתבטל המן, ותלו אותו ואת בניו על העץ והרגו את כל העמלקים באזור. 

זוה"ק (ח"ב דף סה:): "אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, וְכִי קַלָה הִיא בְּעֵינֶיךָ, קְרָבָא (מלחמה) דָּא זו דַּעֲמָלֵק? תָּא חֲזֵי, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, עַד הַהוּא אותו זִמְנָא, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וַאֲפִילּוּ בְּיוֹמוֹי דְּגוֹג וּמָגוֹג, לָא יִשְׁתַּכַּח כְּוָותֵיהּ. לָאו בְּגִין חַיָּילִין תַּקִּיפִין וְסַגִּיאִין (חזקים ורבים), אֶלָּא בְּגִין דִּבְכָל סִטְרִין (צדדים),  דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה.

ולכן, צוה הקב"ה למשה (שמות יז,יד) 'ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים'. ואח"כ כתיב (פסוק טז) 'ויאמר כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדר דר'.

רש"י (ישעיה לד,י) כתב 'מדור לדור – מדורו של משה לדורו של שאול, ומשם לדורו של מרדכי, ומשם לדורו של מלך משיחנו'.

הרי שמלחמה זו עדיין נמשכת עד לביאת משיח צדקנו, שאז הקב"ה ימחה את שמם מתחת השמים.

על אדר א' כותב הבן איש חי (אדרת אליה משפטים): "הטעם שבשנת העיבור מעברים חודש אדר דוקא... על דרך הדרש, כי בחודש הזה יש מפלה לעמלק ולאומות העולם, כי ידוע מה שאמרו חכמינו ז"ל: "מאן דאית ליה דינא בהדי גוי – יתבענו בחודש הזה, כי הגוי ריע מזליה בחודש זה". ואם כן, השתא אם ישראל יעשו תשובה ותיקון בחודש הזה, ודאי תהיה מסוגלת תשובתם בחודש הזה יותר משאר זמנים, כי החודש הזה ישראל גוברים. וכמו שנמחה שמו של המן זרע עמלק בחודש הזה... לכן מעברים חודש זה, שיתארך זמן ממשלת ישראל יותר, ואולי בצירוף הששים יום יעשו ישראל תשובה שלימה ויהיו מסוגלים לגאולה, ואם לא עשו בראשון יעשו באחרון, באופן שיש להם הרחבת זמן יותר".


מה זו מלחמת עמלק?

כתב האר"י, שעמלק לא יכול ליגוע ב – י"ה דשם הויה, רק ב – ו"ה. כמ"ש 'כי יד על כס יה' וכו', שאין הכסא שלם ואין השם שלם באותיות ו"ה. ולעתיד לבוא, שאז הקב"ה 'אוה למושב לו' וימחה שמו של עמלק מן העולם, אז יושלם ויתחבר שם הוי"ה, והכסא יהיה שלם. וזהו 'אוה למושב לו' ה -א' תשלים לכסא, וי"ה לשם הויה ב"ה.

וזה רמוז בפסוק במגילה, 'ויצא ברחוב העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה' – 'ומרה' באמצעו יש אותיות מ' ר' שזה כמספר עמלק, ומבחוץ יש אותיות ו' ה' – שעמלק מפריד בניהם. וע"י החיבור והאחדות מכניעים את עמלק, ומתחבר שמא קדישא.

בגמ' (גיטין נז ע"ב) איתא: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ובעין יעקב נוסף – ומנו, רב שמואל בר שילת. וכן כותב רבינו האר"י ז"ל בליקוטי תורה (שופטים ד), שהוא רב שמואל בר שילת, והוא שורש קין.

ועפי"ז, מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין, מה שהיה עם שאול המלך. דהנה יש תימה, שהרי שאול המלך ערך מלחמה רבתי עם עמלק, ונצטוה באזהרה ע"י שמואל הנביא, לא להשאיר מהם שריד ופליט, ולא לחמול על שום נפש מעמלק. ועל שאול המלך כתיב 'בן שנה במלכו', ומבארת הגמ' (יומא כב ע"ב), שהוא היה כבן שנה ללא חטאים. וא"כ תימה גדולה, איך יתכן שחמל שאול על אגג ועל מיטב הצאן והבקר, כמ"ש (שמואל א טו, ט) "ויחמול שאול והעם על אגג וכו'", ועבר בזה על דברי ה'. אלא, שידע שאול שיתכן שהעמלקים יתחפשו לבהמות ע"י כישוף, והטעם שלא הרגם, משום שידע להבחין בעיניהם, אם זו באמת בהמה או עמלק בכישוף.

ומה שריחם על אגג הוא מכיון שראה בו את שורש נשמת ר' שמואל בר שילת. וזה ביאור הפסוק 'ויחמול שאול על אגג', לומר, שריחם על הניצוץ הקדוש הזה שעדיין לא יצא ממנו.

ובזה מבארים ג"כ עוד טעם שזימנה אסתר את המן אל המשתה, שהיא רצתה לעורר אצל המן את הניצוץ הקדוש שיש בו, שהוא שורש נשמת רב שמואל בר שילת, וכוונתה היתה שע"י אותה התעוררות, יעלו בליבו הרהורי תשובה וידבר טוב על ישראל. ובאמת אח"כ 'ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב' - היינו שהתעורר בו הניצוץ הקדוש, אבל כשראה את מרדכי שלא קם ולא זע ממנו, מיד 'וימלא המן על מרדכי חמה', וכיון שנתמלא כעס, איבד והחשיך את הניצוץ שבער בו, ואז היתה מפלתו...

וכתב ע"ז הרמ"ע מפאנו, בספר צבאות ה' (ח"א סי' יב), שרב שמואל בר שילת, היה תמיד מייחד ומחבר שם הוי"ה ב"ה. לתקן מה שעשו אבות אבותיו להפריד שמו של הקב"ה. ורמז את זה, דהנה 'שילת' – ר"ת שויתי יי' לנגדי תמיד.

ר' צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה יח): "שורש עמלק שבלב היינו העדר הכרת הנוכח כמו שכתוב 'אין השם שלם ואין הכסא שלם'... והכסא הוא ההשגחה שיושב כמלך על כסא ומלכותו בכל משלה... אבל כאשר לבבו נקי ועדיין אין הכרת הנוכח מאירה לו להיות ממש תדיר כעומד לפני מלך גדול ומורגש לעין בכל דבר... זהו משורש עמלק".

מסופר שפעם הגיעו כמה חסידים ל'אמרי אמת' ואמרו לו שסבו ה'שפת אמת' אמר שאם יכוונו לבם באנא ה' הם יראו ישועות גדולות וזה לא קורה?
ענה להם ה'אמרי אמת': לא הבנתם את דבריו, אתם מכוונים ב'אנא ה הושיעא נא' ו'הצליחה נא'. אבל הסבא התכוין שיש לכוין ב'אנא ה' כי אני עבדך'!!! מי שמתכוין אז לקשר הכל לקב"ה ושהוא עבד לה' יתברך - יראה ישועות גדולות!

ע"י אמירת "זכור" בציווי הי"ת, מתעורר למעלה ענין מחיית עמלק, וכל שנה ושנה מוחים את עמלק ומחלישים את כוחו, וכל פעם שאנו מגנים אותו ומזכירים מחיית עמלק מוחים חלק מעמלק מן העולם עד שנעביר אותו לגמרי בקרוב ונהיה כולנו אש וייחודים לה' יתברך - אמן!!!

לאמר קודם קריאת פרשת זכור:


"לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ,(יאהדונהי) בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ (יאההויהה איההיוהה) לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", זָכוֹר בַּפֶּה, וְכֵן מ"ע לִמְחו‍ֹת אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, וְכֵן מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לִשְׁכּו‍ֹחַ מַה שֶּׁעָשָׁה לָנוּ עֲמָלֵק לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַֽחַת רֽוּחַ לְיוֹצְרֵֽנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵֽנוּ. וּלְעוֹרֵר מַלְאֲכֵי מָרוֹם וּמֶרְכָּבוֹת עֶלְיוֹנוֹת הַמֻּפְקָדִים עַל מִצְוַת פָּרָשָׁה זֹאת לִנְקֹם נִקְמַת יְהֹוָה (יאהדונהי) מֵאֵת זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְגַם עֵרֶב רַב מֵהַהוּא זַרְעָא בִּישָׁא, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם עַד בִּלְתִּי הַשְׁאִיר לָמוֹ שָׂרִיד, כְּמו‍ֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק", וְיִתְקַיֵּים בּו‍ֹ "אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אוֹיְבָיו" בָּעֶלְיו‍ֹנִים וּבַתַּחְתּו‍ֹנִים. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים וּמֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ הָעֶלְיו‍ֹנָה וְהַתַּחְתּו‍ֹנָה. וְיִתְקַיֵּים בּו‍ֹ וּבְזַרְעו‍ֹ "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת". "וְהָיָה יְהֹוָה (יאהדונהי) לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה (יאהדונהי) אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַֽעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנָה עָלֵינוּ וּֽמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ".

יום רביעי, 25 בפברואר 2015

שבת זכור - קדושת השבת ומחיית עמלק

קדושת השבת ומחיית עמלק

מדרש רבה (אסתר ז,יג): "וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְּיַד הָמָן, וַיָּבוֹא שָׂמֵחַ הוּא וְכָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וּפָגְעוּ בְּמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְרָאָה מָרְדֳּכַי שְׁלשָׁה תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְרָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה רָץ מָרְדֳּכַי אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת, הָלְכוּ אַחֲרֵי מָרְדֳּכַי לָדַעַת מַה יִּשְׁאַל מָרְדֳּכַי מֵהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדֳּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם פְּסֹק לִי פְּסוּקֶיךָ, אָמַר לוֹ (משלי ג, כה): אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמַר, אֲנִי קָרִיתִי הַיּוֹם וּבָזֶה הַפָּסוּק עָמַדְתִּי מִבֵּית הַסֵּפֶר (ישעיה ח, י): עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדֳּכַי כָּךְ שָׂחַק וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה".

מסביר הגאון מוילנא[1] שסדר התשובות שענו הילדים מרמז על מלחמות עמלק לדורותיו בעמ"י:

א) המלחמה הראשונה הייתה מתי שעמ"י יצאו ממצרים וכל העולם רעד מפניהם ופתאום עמלק קפץ עליהם בלי שהם עשו לו כלום! על זה אמר הילד: "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא" – כמו שהקב"ה עזר להם אז כך יעזור גם היום!

ב) בפעם השניה עמלק פחדו מכח התפילה של עמ"י ולכן שינו את לשונם לכנענית אבל בגדיהם נשארו של עמלקים כמו שכתוב (במדבר כא,א): "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" וכותב רש"י: "יושב הנגב - זה עמלק שנאמר (במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב ושנה את לשונו לדבר בל' כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי", ועל זה אומר הילד: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל" – העצה לרמות את ישראל תופר וה 'דַּבְּרוּ דָבָר' ששינו את לשונם – "לֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל"!

ג) הפס' השלישי רומז על המלחמה בהמן זרע עמלק שגזירתו של המן היתה עונש לעמ"י אבל הם חזרו בתשובה וניצלו - "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" – על ידי חזרה בתשובה אפשר להינצל מהכל!

לענ"ד אפשר לרמוז זאת גם על המלחמות עם עמלק הפנימי:

על הפס' (דברים כ,א): "כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, כי ה' אלוהיך עימך, המעלך מארץ מצרים" מביאים רבותינו (אוה"ק, פתוחי חותם, הרב פרץ זיע"א) שיש 3 סוגי מלחמות: סוס (יצר הרע סוס מאומן למלחמה), רכב (הגוף וכל ענייניו שהנשמה רוכבת עליו), עם רב ממך (כל המלאכי חבלה שאתה יצרת בעוונותיך...).

א) כנגד הסוס – היצה"ר שבא עליך פתאום לפתות אותך לעבירה – אומר הילד: "אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם" ה' יציל אותך ממנו!

ב) כנגד הרכב – הגוף שנדמה לך שהוא חלק ממך ולטובתך (אני רוצה, בא לי וכו') אבל זה יצר הרע בתחפושת שלפעמים הוא מתחפש למקובל אלוקי כדי שתעשה עבירה ובא לשכנע אותך שזאת מצוה גדולה... אומר הילד את הפס' השני: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל"!

ג) כנגד המלאכי חבלה שאתה בראת בעוונות שלך – אומר הילד: "אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָֹּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט" אם תחזור בתשובה הקב"ה יסבול הכל וימלט אותך מהצרה!!!

כותב הנתיבות שלום על הפס' "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב וכו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

עמלק זה דבר ששונא אותך לא משנה מה תעשה!!![2]

מתי עוקרים את עמלק?

"בהניח ה"א לך מכל אויבך מסביב" – מרמז על יום השבת! שכל הדינים מסתלקים! שאז יש כח למחות את הזכר עמלק שיש לכל יהודי בלב!

כמו שכתוב בזהר חדש (בשלח,וכן שבת קיח:) – שמלחמת עמלק הייתה בגלל שלא שמרו שבת, דכתיב "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" מיד "ויבא עמלק".

לעמלק יש את הכח של 'מתחת לשמים', אבל השבת היא "יומא דנשמתא ולאו יומא דגופא כלל" (זוה"ק ח"ב רה.) – וע"י הכח העל טבעי של השבת אפשר למחות את זכר עמלק מתחת לשמים.

הבחינה של פורים היא זכור את אשר עשה לך עמלק – לעבור ולהרוג כל עמלקי שיש באיזור[3], אבל השבת יש לה את הכח של זכור את יום השבת לקדשו – שזה להתרומם למדרגה שעמלק בכלל לא שייך!

כמו האיש שרצה לעשות עיר באמצע יער גדול והתחיל לכרות עץ עץ, עבר שם חכם אחד ואמר לו תעלה את היער באש – זה יהיה יותר מהר...[4]

כך השבת גורמת שלא צריך לעבור עם הכוונת על כל עמלקי אלא פשוט להבעיר את קדושת השבת והיא בכוחה כבר שורפת הכל!!!

יה"ר שע"י קדושת השבת נזכה לקבל כוחות לבער את עמלק מתוכנו לגמרי ולזכות לפורים מושלם!!!




[1] מובא ב'ויאמר מרדכי' לרב אליהו זצ"ל (פורים עמ' צה').

[2] בחור טייל ברחובות פאריס ולפתע ראה כלב רוטוויילר תוקף ילדה קטנה. מייד קפץ הבחור על הכלב, נאבק בו וחנק אותו. הילדה יצאה בשריטות קלות בלבד וכך גם הבחור. מיד הגיעו כתבי טלוויזיה נלהבים ושאלו את הבחור אמור לנו מה שמך? כל פאריס תשמע עליך והכותרת הראשית בעיתון מחר תהייה: "גיבור פריזאי הציל ילדה משיני כלב טורף!" אמר הבחור: אבל אני לא מפאריס. הכתבים: או. קיי, אז כל צרפת תשמע עליך והכותרת מחר בעיתון תהיה: "גיבור צרפתי הציל ילדה משיני כלב טורף!" אמר הבחור: אבל אני לא מצרפת. הכתבים: או. קיי , אז כל אירופה תכיר אותך והכותרת תהייה: "גיבור אירופאי הציל ילדה משיני כלב טורף!". אמר הבחור: אבל אני לא מאירופה. הכתבים: אז מאיפה אתה!? הבחור: אני מישראל. הכתבים: או. קיי, אז כל העולם ישמע עליך והכותרת מחר בכל העיתונים תהיה: "ישראלי הרג כלב של ילדה קטנה".

[3] אבא של ר׳ יונתן אייבשיץ שאל אותו כשהיה קטן למה מרדכי הסגיר את בגתן ותרש? מה איכפת לו שהעולם יחסר גוי אחד? ענה הבן: בזכות ההסגרה העולם חסר שני גויים!!!

[4]
שאלתי את המח"ט מילואים שלי בצנחנים (אליעזר טולדאנו, כיום מפקד אוגדת עזה) למה במלחמת לבנון כשהוא היה מפקד מגלן הם עברו חורשה חורשה ולא שרפו את הכל? הוא חייך ואמר שלא היה דבר שהם ניסו לשרוף יותר מאשר את ה'שמורות טבע' הארורות האלו אבל הם לא הצליחו... כשאתה לא רוצה פתאום נדלק לך יער שלם מגפרור אחד, כשאתה רוצה שום דבר לא נתפס...

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: