פרשת כי תצא - תשובה זוגית

תשובה זוגית

דבר נפלא[1] היה בלוחות שניים שירדו ביום כיפור (ולא בלוחות ראשונים): בלוחות הראשונים האות ט' לא היתה קיימת. כל האותיות היו, מלבדה. בלוחות שניים, מופיעה האות ט': "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ".

ט' היא המילה "טוב".

בני יששכר: בלוחות ראשונים חסרה האות ט', כי כשהם היו נשברים, היית יכול לומר "יופי. נשבר הטוב. לא אראה עוד טוב לעולם". והקב"ה רוצה להראות לך, שגם אחרי השבירה אפשר למצוא את הטוב.

בני יששכר: אלול הוא החודש היחיד שמזלו נשי, מזלו בתולה. יתר המזלות הם זכריים: עקרב, סרטן וכו', "מָצָא אִשָּׁה – מָצָא טוֹב!" 

הזוגיות והתשובה הן אותו הדבר בדיוק. לא סתם כותרת אלול היא ציטוט משיר השירים, שיר האהבה הגדול – "אני לדודי ודודי לי".

הרבי מלובביץ היה דורש רק דרשות חתונה בחודש אלול. גם יום נישואיו חל בחודש אלול.

אז מה הקשר בין תשובה לבין זוגיות?

קודם כל – המנוחה. התשובה היא מנוחה – "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי". גם מציאת בן הזוג, או מציאת הדרך לבן הזוג הקיים, היא מנוחה – "וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ". זיווג הוא חזרה אל המקום הכי-הכי טהור, כי מתחת לכיסא הכבוד הייתם נשמה אחת ואז התפצלתם לשניים. וגדולה תשובה, שמגעת עד כיסא הכבוד. התשובה משיבה אנשים ששייכים זה לזה. אותם שורשי-נשמות שבים זה אל זה.

האר"י הקדוש אומר: כל חודש אלול עליך להתהלך בעולם ולמלמל בלי סוף: "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ".

בשביל שלום בית, האיש, חייב אלול. חייב לחזור בתשובה ומהר, כי אישה לא סובלת בן זוג לא-קדוש. אישה סובלת!! מאיש לא קדוש. וגם כשתהיה נשוי לה, רבי נחמן אומר, היא תהיה מְנַגֵדֵת אליך כי אתה לא קדוש.

רבי נחמן מברסלב מלמד ש"דרך", בגימטריה, היא פעמיים "בקי". בקי ברצוֹא, בקי בשוֹב. בן אדם צריך לדעת, שלא משנה כמה הוא התרחק מהזיווג הבראשיתי שלו ומהתורה ומהמצוות, הוא חייב לדעת את הדרך חזרה.

בא"ח: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה" – לא יהיה הגבר כילי על אשתו!

---

[1] בשם הרבנית ימימה.

פרשת כי תצא - שם ה' במלחמה

שם ה' במלחמה

תהלים (יט,ח-י) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו".

בא"ח: נראה לי בסיעתא דשמיא, בהקדים מה שכתב הרב "ארץ החיים", בפסוק "תורת ה' תמימה", דבפסוק זה עד הנחמדים מזהב, יש שש הויות, וקבלתי כשאדם בדרך ופגעו בו אויבים יאמר פסוקים אלו על אצבעותיו, ויתחיל מהאגודל ויבוא שם הוי-ה תמיד על האצבע הסמוך לגודל, הנקרא אצבע בסתם, כיוון שבכל פסוק מופיע שם הויה במילה השניה, ואחר כך יראה את האצבע ההיא נגד האויב, עד כאן דבריו.

ונראה לי הטעם, כי אצבע זו היא גבורה, וכאשר מזכיר עליה שש פעמים הוי-ה שהיא חסד, ממתק אותה.

וידוע, דעל-ידי מיתוק הגבורה נכנע האויב. ונראה לי, שלכן המגן של דוד המלך עליו השלום היה בו ששה קצוות, כנגד שש הויות אלו, שהיה נוצח על ידם.

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קמד,א): "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" – 'אצבעותי' דיקא!

והנה, אם תשים שתי ידים גבם למעלה, ופניהם למטה, כפי המונח שיניחם האדם בשעת ברכה שמברך בהם, ותמנה את שבעה כורתי ברית באצבעות, תהיה אצבע הסמוכה לגודל כנגד דוד המלך עליו השלום, נמצא, מקומו הוא באצבע ששורה עליה שם 'הויה', ולכן אמר (שמואל א' יח,יד): "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וה' עִמּוֹ", כי אצבע שבו רמוז שם 'הוי-ה' - עִמּוֹ.

וזהו שאמר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" רצה לומר, בסגולה שתעשה בידך בכונה הנזכרת ששוב תראה את היד לאויב ובזה תנצח ושבית שביו.

בזה יובן "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", 'נקרא' דיקא, שקורין שש הויות בפה על האצבע, 'ויראו ממך', כאשר תראה להם האצבע שנקרא עליה שם 'הוי-ה'.

אריז"ל (שער המצות פרשת עקב - ב): "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו - כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה. והטעם הוא לפי שהם כחות עליונים ימיניים ושמאליים, ואין לערבם. ואמנם טוב הוא אל האדם שיסתכל בכל שעה ויביט באצבעותיו, ויכוין בהם כי הנה בב' ידיו יש עשר אצבעות, וכל אצבע מהם הוא שם אהו"ה דמילוי יודי"ן - והוא גי' אצבע. ונודע כי שם זה יוצא מר"ת: א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ".

רבינו הרמח"ל (אדיר במרום): "על כן אמר הרב הקדוש שטוב להסתכל באצבעות ולכוין אל"ף ה"י וי"ו ה"י , כי זה החותם הנמצא תמיד לקשר השמים והארץ - ותלוי בו כל עניני ההנהגה העקרית. וזה סוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך' (תהלים ח,ד) - והיינו התפשטות בחינת הרקיע לפי האצבעות האלה, והם 'מעשה ידיו מגיד הרקיע' (תהלים יט,ב)".

שם הוי-ה עוזר גם במלחמה רוחנית:

'כי תצא' למלחמה, כידוע יוסף הצדיק היה בן שבע עשרה שנה בארץ נכריה לבד, והיצר הרע ניסה בכל כוחו להכשילו, והוא נלחם בעוז לא ליפול ברשתו, הניסיון היה קשה מאוד. כתוב שאשת פוטיפר היתה שמה לו מסמרים שלא יוכל לסגור את עיניו כדי שיביט בה, וכן שמה לו מראות בכל הבית כדי שהיכן שיביט יראה אותה, בכל שעה היתה מחליפה מלבוש אחר, ועוד הרבה תעלולי רשע, ויוסף הצדיק עמד בגבורה עילאית לא להסתכל ולא להכשל, וכשכלתה אליו הרעה, אמרו רבותינו שבאה לפניו צורת אביו ובכח זה הוא ניצול.

ז"ש "כי תצא למלחמה" 'תצא' ר"ת תצייר צורת אביך, וזו סגולה בדוקה!

אור החיים הק' (ויקרא יט,ג): "איש אמו ואביו תיראו - טעם סמיכות מצוה זו למצות קדושים. נתכוון לרמוז גם כן גדר לעריות, והוא על דרך מאמרם ז''ל (סוטה לו:) שדרשו בפסוק ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב וגו' כי כשתקפתו אשת פוטיפר ליוסף ותקפו יצרו נזדמנה לו דיוקן אביו ואמר לו וכו' מיד ויפוזו זרועי וגו'. ושמעתי משם אנשי אמת (קב היש פ''ב) כי דיוקן האב תגביר כח הקדושה בבן ותמנעהו מבוא אל התיעוב והוא אומרו סמוך למצות העריות אביו ואמו תיראו, ולזה מי שתקפו יצרו יצייר בין עיניו יולדיו ויהיה לו למשיב נפש".

ק"ו שאם נצייר צורת אבינו שבשמים כלומר "שויתי ה' לנגדי תמיד" ננצח את היצר הרע!

כתב האריז"ל שאדם יצייר נגד עיניו שם הוי"ה ב"ה בניקוד יִרְאָה כזה יִהְוָ-ה. וכן יצייר בעיני רוחו את המרכבה הקדושה שם הוי"ה בניקוד קמץ-זה כתר, שם הוי"ה בניקוד פתח-זה חכמה, וכן הלאה, כמו שמובא בסידורים, אדם צריך להרגיל עצמו בזה, כי זה מציל אותו מן החטא.

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם" - דרשו רבותינו "אתם ניצבים היום", אם אדם רוצה להרגיש שהוא ניצב, דהיינו עומד יציב וזקוף ללא חשש מיום הדין, הרי שעליו להרגיש "לפני ה' אלוהיכם", אם אדם יחנך עצמו להרגיש תמיד שהוא ניצב ועומד לפני ה' בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד", הרי שמובטח לו שלא יחטא, וכפי שאמרו רבותינו (אבות ב,א): "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לדבר עבירה: דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך הספר נכתבים".

פרשת כי תצא - היצר הרע מגיע דווקא כשאתה מנסה להתחזק!

היצר הרע מגיע דווקא כשאתה מנסה להתחזק!

יום אחד פנה המוסכניק למנתח לב: "זה אוכל אותי כל פעם מחדש. מה ההבדל בינינו? שנינו עושים את אותן הפעולות בשורה התחתונה:

אני מנתח לב של מנוע - אתה מנתח לב של אדם. אני מחליף שסתומים במנוע, וגם אתה. אני מנקה חומרים מיותרים או מזיקים מתעלות הניקוז של המנוע, ואתה באמצעות צנתור מפנה שומנים מעורקי הלב.

"איך קורה שבסופו של חודש, לאחר שעבודתנו זהה, אתה זה שגורף את הכסף הגדול מהמטופלים ואני נשאר עם משכורת בינונית?".

חייך המנתח והשיב לו בשנינות: "נראה אותך מצליח לתקן את המנוע בזמן שהוא פועל"...

פרשת השבוע פותחת בתיאור מצב שבו עם ישראל יוצא להילחם באחד או כמה מאויביו, והוא מנצח. "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".

במדרש מופיע שהכתוב מדבר על מלחמת היצר שהיא מלחמה תמידית בין היצר טוב ובין היצר הרע.

המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע נערכת בעוד "המנוע פועל".

מי שמת לו המנוע – אין ליצר הרע מה לחפש אצלו... הוא לא יזוז בזמן הקרוב לשום מקום...

על מי היצר הרע קופץ?

על מי שאצלו כל המערכות חיות נושמות מרגישות פועלות!

זה בן אדם מסוכן!

הוא עושה חשבון נפש... הוא יכול לצאת לי פתאום צדיק... לגנוב לי את כל העבירות ועוד להפוך אותן לזכויות ולהחזיר אנשים אחרים בתשובה...

אוה"ק (דברים כ,א): "כי תצא למלחמה וגו'. אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך, ואמר כי תצא למלחמה הידועה שאין גדולה ממנה, והנה במלחמה זו יש ב' דברים קשים לאדם שמתישים כוחו... סוס ורכב, סוס כנגד מה שהוא היצר סוס מוכן למלחמה מה שאינו כן האדם, רכב כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים, ואומרו עם רב ממך כנגד כוחות הרע שניתוספו ממנו מצד מעשיו הרעים כמו שאמרנו, אף על פי כן בא דברו הטוב ואמר לא תירא מהם, והטעם הוא כי ה' אלהיך עמך פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו אבל כיון שה' אלהיך עמך כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו.

וגמר אומר המעלך מארץ מצרים כי זה מופת חותך כי ה' מפרק הקליפה מן הקדושה ומבררה, והוא סוד העלאת ישראל ממצרים כידוע ליודעי חן, וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה, וכן הוא אומר (תהלים ל''ז) צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו, ואמרו ז''ל (קידושין ל':) שהכתוב מדבר על יצר הרע שהוא מתגבר על האדם וה' עוזרו ומצילו מידו".

זהר חדש (בראשית כו.): "(איוב א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבוֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים כו'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרָע, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אוֹתוֹ הַיּוֹם, יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה. יוֹם שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם לַחֲזוֹר לְמוּטָב, וְכָךְ תִּרְאֶה, אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע לְקַטְרֵג, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לַחֲזוֹר לְמוּטָב".

הרב קוק (אורות התשובה ח,טז): "כשעולה על לבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן את כל מעשיו ורגשותיו, אפילו במחשבה לבד, לא יפל לבו בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים. כי כך הוא טבע הדבר, שכל זמן שהאדם הוא נרדף מפני זעף הטבע הגס וחשכת המדות הרעות הסובבות אותו איננו מרגיש כ"כ בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגישם כלום, והרי הוא צדיק בעיניו, אבל כיון שכחו המוסרי מתעורר מיד נגלה אור הנשמה, וע"י האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מעוט שלמותו ועומק נפילתו. אבל דוקא אז ישים אל לבו, שראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסמנים היותר טובים המבשרים לו ישועת עולמים בתקון הנפש, ויתחזק מאד בזה בה' אלהיו".


הרב זאגא:

היכולת שלנו לראות, אינה תלויה רק בכושרנו הביולוגי, או בגובה המספר שיש לנו במשקפיים. 
ראייתנו מושפעת מאד ממצבנו הרוחני והנפשי. 
ראייה במובן הרחב של המילה, היא גם חוש הביקורת וההערכה, של עצמנו וסביבתנו. וראייה זו בודאי קשורה למצבנו הנפשי. 
יש פרטים שנשים רואות, וגברים לגביהם, כעוורים גמורים. יש דברים שמבוגרים רואים, ונסתרים הם לחלוטין מהילדים העטופים בחלומות הילדות. יש עומקים שצדיקים רואים, ואנו הפשוטים עוד לא זכינו לראות. 
יש פרטי חיים שהאדם עצמו יראה אותם במצב רוחני מסויים, אך במצב רוחני אחר הוא לא יבחין בהם כלל ועיקר.

יום אחד אתה שומע הרצאה, רואה איזו תופעה, שם לב לאיזו נקודה, פוגש מישהו, ומחליט להתחיל להתעלות.

על ההתחלה אתה מגלה לפתע שישי לך חסרונות וקלקולים שמעולם לא ראית אותם קודם לכן. לא נעים.

ואז אתה שואל את עצמך, מה קורה פה. וכי לא ראיתי את עצמי עד היום? איך זה שפתאום נגלו לעיני, נקודות הזקוקות לתיקון. והרי אלו נקודות חיים, מעשים או תכונות, המככבים אצלי כבר שנים רבות.

צריך לדעת שהפתיחת עיניים הזאת היא סיבה למסיבה ולשמחה גדולה, בשום אופן לא לעצבות.

כך הוא טבעם של דברים.

כל זמן שהאדם שקוע וטרוד בסיפוק יצרים מעוות, ומידות ומעשים שאינם טובים, איננו מרגיש כל כך בחטאיו, ולפעמים אינו מרגיש אותם בכלל, והריהו צדיק בעיני עצמו.

אבל ברגע שכוחו המוסרי של האדם מתחיל לעבוד, ואור נשמתו מתחיל להאיר בתוכו, הרי נבדקת ונבחנת היא נפשו כולה בעיני עצמו, באור חדש בהיר ועילאי. ואז נגלים לפתע כל כתמיה, חטאיה וחסרונותיה.

תופעה זו עם כל אי נעימותה, בשורה טובה ומעודדת היא לאדם. כי אם התחיל לראות מה שלא ראה קודם לכן, הרי זה הסימן הטוב ביותר לתחילתה של גאולה אישית נעלה ומאושרת.

ככה זה לכל אחד בחיים אבל זה עוד יותר למי שרק מתחיל את החיים הרוחניים האמיתיים – חתן הבר מצוה!

מבחינת היצר הרע – בבר מצוה אתה נהיה לוחם!

אתה נהיה מסוכן!

עכשיו הוא לא רוצה שתעשה דברים טובים... קודם זה פחות הזיז לו, לא היתה כאן מלחמה כי לא היה יצר טוב.

עכשיו מתחילה המלחמה ועכשיו גם הנער נהיה לאיש ומתחיל לחשוב ברצינות על דרכו בחיים ומגלה שיש הרבה עבודה...

יש הרבה מה לתקן, יש הרבה מה ללמוד...

מעולה! אם אתה מתחיל לראות חסרונות ואיפה צריך לתקן זה אומר שסוף סוף הצטרפת לעובדי ה'...

אין מה לפחד – ה' אלוקיך עימך המעלך מארץ מצרים!

הקב"ה בצד שלנו!!!

אש בעיניים!!!



שבת שלום ומבורך!!!

פרשת כי תצא - "את לבבך ואת לבב"

"את לבבך ואת לבב"

למילה "אלול" יש המון ר"ת: אני לדודי ודודי לי, איש לרעהו ומתנות לאביונים, אני לאומן ואשתי לאמא שלה...

דברים (ל,ו): "וּמָל ה' אֱלֹקיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ".

בעל הטורים: "את לבבך ואת לבב" – ראשי תיבות אלול (דברים ל,ו).

ומל ה' את לבבך – ואת לבב... 'ואת' בא לרבות, לרבות את הלב של מי?

של מישהו, מישהי, שכנראה תלויים בך ואתה תלוי בהם. כי אנחנו תלויים זה בזה. עם ישראל תלוי זה בזה. אין דבר כזה, שאתה עושה עבודה בלב ומישהו לא מושפע ממנה.

פרי צדיק (רבי צדוק הכהן מלובלין שיום פטירתו השבוע): "הימים אלה, ימי רצון לתשובה, ואלול נרמז במילים "ומל ה' את לבבך ואת לבב"... בוודאי העולם נידון אחר רובו, אך מכל מקום מצינו שבשביל יחיד שעושה תשובה, מוחלים לכל העולם כולו ואמרנו, שאין הפירוש שמוחלין בלא תשובה, רק היחיד ששב, מביא על ידי זה הרהור תשובה לכל העולם כולו. ודוד ומשיח בן דוד יהיה היחיד ששב, שעל ידו ימחלו לכל העולם כולו".

גמרא (עבודה זרה יז.): "אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי".

איזה דבר?

בן אדם לא יכול להיות בודד. הוא לא יכול לחיות בלי עוד מישהו לידו. והמישהו הזה תלוי בו. אין הדבר תלוי אלא בי.

רבי יצחק מוורקי סבל הרבה בימי נעוריו עגמת נפש מאשתו, שציערה אותו מאוד. אף הוא סבל ושתק. אולם כשראה אחר כך, שגם למשרתיו יש צער ועינוי גדול ממנה, לא היה יכול לשית עצות בנפשו, אם לסבול גם זאת ולא להתקוטט עמה או שמא על צער עצמו הוא יכול למחול ולשתוק, אבל לא על צערם של המשרתים. לבסוף החליט לנסוע לרבו רבי דוד מללוב, ולשאלו על כך.

שמע הרב ר' דוד את דבריו ואמר:

"מה תאמר לי? אמור לעצמך!"

לא הבין רבי יצחק את פירוש הדברים, עד אשר מצא לאחר זמן בשם רבי ישראל בעל שם טוב, ש:

-אם אדם פוגם בבחינת מעשה, נגרם לו צער מבהמה ועבדים שלו.

-אם פוגם בדיבור, יש לו צער מאשתו ושאר בני אדם שמצערים אותו בקללותיהם ובדבריהם.

-אם פוגם הוא במחשבה, יש לו צער מבנים.

אם האדם זוכה ומתקן את אלה שלוש הבחינות: מחשבה, דיבור ומעשה, מתהפכים כולם לטובה.

אז הבין את דברי רבו מללוב שהכל תלוי בו בעצמו.

"אין הדבר תלוי אלא בי" - גם ההתנהגות של הבהמות של האדם, עבדיו, וגם אשתו וילדיו - הכל תלוי בו!

ככל שההתנהגות הקשה באה ממקום קרוב יותר לאדם, כך הצער גדול יותר, והדבר תלוי באדם עצמו, במחשבתו, בדיבוריו ובמעשיו.

החידוש הגדול הוא, שגם כאן הדבר תלוי רק באדם עצמו. אם הוא ידבר בצורה נכונה, אז גם הסובבים אותו ידברו בצורה נכונה. אם הוא יחשוב נכון - סביבתו תשתנה לאור מחשבותיו.

"הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי".

יש קונה עולמו! הנה, גם ככה קונים. לא צריך לקנות אהבה בכסף. אפשר לקנות עולם בשעה של תשובה, בבכי אחד, וזו האהבה של ה'. והוא תמיד מחכה לך, תמיד.

הרב חרל"פ זצ"ל (מי מרום – אלול וראש השנה): "הפרוצה הזו כבר השתדלה בכל עוז להתרחק ממעשיה הרעים וגדרה עצמה בגדרים גדולים: קודם הלכה לגור מעבר לים, מקום מרחק מבני אדם, שלא יהיו קופצים עליה וגם העמידה משכורת גבוהה, כיס מלא דינרים כדי לראותהּ. ועוד בחרה לשבת במקום שמאחורי שבעה נהרות, שלא יהיה קל לבוא אליה.  ואלעזר בן דורדיא, שנאבק בתאוותו, התגבר על הכל, עבר שבעה נהרות ונתן לה כיס מלא דינרים אבל מפני שהיא כבר שבה בתשובה, הדביקה גם בו הרהור תשובה ודברים שיצאו מהלב נכנסו אל הלב ופעלוּ שישובו שניהם בתשובה שלמה".

פרשת כי תצא - "ושבית שביו"

"ושבית שביו"

אור החיים הקדוש (דברים כא,יא): "פירוש מה ששבה הוא מבחינת הטוב ממך ומכיוצא בך בפיתויו ובנצחונו".

צריך לשבות את השבי של היצר הרע!!! לקחת את הדרכים שלו לעבודת ה'!!!

פתגם יפהפה של רבי זושא מאניפולי:

"ניתן להשתמש בכל תכונה לעבודת הבורא, גם תכונה לא טובה, ואפילו תכונה הנקראת רעה. למשל, ניתן ללמוד שבעה דברים מגנב:

א) הוא צנוע בדרכיו ולא מתייהר במעשיו. [בלילה בשקט בלי להתגאות...]

ב) הוא מוכן לסכן את חייו למען הצלחתו.

ג) הגנב יגנוב גם דברים קטנים ופעוטים לכאורה. [הרב שהסביר לבת שלו שלקראת הסוף אוספים גם מצוות קטנות... כמו שנתנו לך להיכנס לסופר מרקט לשעה לקחת דברים בחינם, בהתחלה אתה רץ ישר למוצרי חשמל / מוצרי חלב אבל בריצה החוצה בסוף השעה אתה זורק את כל מה שנמצא בדרכך גם דברים קטנים... לקראת סוף שנה אוספים גם דברים קטנים...]

ד) הגניבה דורשת ממנו מאמץ רב ממנו הוא לא בוחל.

ה) הוא זריז במעשיו.

ו) הוא בוטח ומקווה כי הפריצה תצליח.[גירסת העין יעקב בברכות (סג.) "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי" - [הגנבים פעם היו באים לרב העיירה שיברך אותם לשנה טובה ופרנסה טובה והוא היה בדילמה אם הוא יברך הבתים של כולם יתרוקנו...]

ז) גם אם הוא לא הצליח בפעם הראשונה, הוא שב ומנסה פעמים רבות.

כי תצא – חינוך מגיל אפס

חינוך מגיל אפס

פרשתנו פרשת 'כי תצא׳ פותחת בפרשיית ׳אשת יפת תואר', המספרת על אדם שבשעת מלחמה רואה גויה שנושאת תן בעיניו וחפץ לשאתה לו לאשה. התורה מתירה לו לשאתה, תוך כדי קיום תהליך קצר/ארוך המעתיק את מושבה סופית מבין אומות העולם לבת ישראל.

מיד לאחר מכן ממשיכה התורה בפרשיית ׳בכורה׳, המדברת על אדם שנשא שתי נשים ואת האחת הוא שונא, ״וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה" ודווקא הבכור היה הבן של השנואה. האם מותר להביא מהנחלה שלו פי שניים דווקא לבן הקטן שהוא הבן של האהובה, או לא?

התורה אומרת אסור: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה״ - לא משנה מי האמא, גם אם אתה שונא אותה מאוד, הבן הבכור ממנה ומגיע לו פי שניים.

ומיד לאחר מכן התורה פוצחת בפרשייה שלישית, המדברת על ׳בן סורר ומורה׳, שלא קשור בכלל לשני הדברים שדברנו עליהם עד עכשיו: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ״ - אם יש בן סורר ומורה, זאטוט המתחצף ואוכל יותר מכדי צרכו בצורה חולנית, הבחור יוצא לסקילה, לא פחות.

לכאורה, אין קשר בין הדברים. שלוש פרשיות שלא קשורות אחת לשניה בשום פנים ואופן. למה התורה מחברת את שלושת הפרשיות הללו ביחד?

אבל כאן רש״י מפתיע אותנו בדברי חז״ל ומגלה לנו שלא בצורה מקרית נסמכו שלושת הפרשיות הללו: אם נשא אשת יפת תואר סופו לשנאותה, ואם שנאה סופו שיצא לו ממנה בן סורר ומורה.

ולכאורה נשאלת השאלה: מה רוצה הקדוש ברוך הוא מהאדם הזה? הלך חייל למלחמה, ראה אשה שהוא רוצה להתחתן איתה. לא מקובל עליך? תגיד לו: אסור להתחתן. מה אתה אומר לו: לא, לא. אני מרשה לך להתחתן איתה, אבל אני מקלל אותך, אתה עוד תשנא אותה. ולא רק שתשנא אותה, אלא גם יוולד לכם בן סורר ומורה במזל טוב...

תאר לך ילד שמגיע לאבא שלו ואומר לו: אבא, אני רוצה סוכריה. אבא אומר לו: קח, אני מרשה לך, אבל אם אתה נוגע בסוכריה אתה מקבל סטירה. (כמו ההתעללות של מבחן המרשמלו[1]).

אתה לא רוצה להביא סוכריה? תגיד: לא רוצה, אבא לא מרשה לאכול סוכריה. אין בעיה, מותר להגיד את זה, אבל למה להעניק סוכריה ואיתה ביחד להביא סטירה?

אומר הקדוש ברוך הוא: אני לא מקלל אותך, ואני אפילו מברך אותך שתהנה בחיים מכל רגע עם האשה הזו ובכלל, היכן הבעיה? יש כאן אשה גויה טמאה שראית במלחמה, שחוץ מאין שהיא נראית אין לן שום מידע לגביה, ואתה כבר רוצה אותה לאשה, מה שאומר שאתה חפץ בה אן ורק בגלל אין שהיא נראית. אם אדם מתחתן אן ורק בגלל שהוא ראה אשה שמצאה חן בעיניו, אין ברירה ולבסוף הוא ישנא אותה, כי אין דרך אחרת. אם אשה התחתנה עם בעל בגלל שהוא נראה טוב, בסוף היא תשנא אותו, כי אין דרך אחרת. ואם בעל ואשה שונאים אחד את השני, אני מבטיח לכם בן סורר ומורה מספר 1 בעולם, כי גם כאן, אין דרך אחרת...

ילד שרואה את אבא ואמא רבים, אומר לשניהם: אתם צודקים, את קראת לו במילות גנאי, את צודקת, הוא קרא לך במילות גנאי, גם הוא צודק. שניכם בעיתיים, אני אעשה מה שאני רוצה, אני אחליט לבד מה צריך לעשות.

ומדוע זה ברור שאשה כזו נהית שנואה? כי אין דבר חיצוני שמחזיק מעמד, אין דבר חיצוני שיכול לבדו ליצור קשר של אמת. ומשום כן, אין גם ברירה אחרת, ואת האשה הזו אתה הולך לשנוא. וזוג שנוא מקבל ילד בעייתי בלשון המעטה, בן סורר ומורה בלשון התורה. אומר הקדוש ברון הוא: זו המציאות המתבקשת, אני לא מקלל אותך.

ולפי זה נבין נפלא את דברי את דברי הגמרא (קידושין ע.): "כל הנושא אשה לשם ממון, יהיו לו בנים שאינם מהוגנים".

הגמרא לכאורה מקללת את האדם בלי קשר למה שהוא עשה. הוא נשא אשה בגלל שהיא זכתה בלוטו. נו, אז מה הבעיה? מה זאת אומרת ׳יהיו לו בנים שאינם מהוגנים׳?

הגמרא אומרת: אני לא מקללת, אני רק מעדכנת אותך שאדם שמתחתן בגלל דבר צדדי, בסופו של דבר יהיו לו בנים מושחתים, למה? כי הוא הולך לריב עם אשתו עוד מעט ואחרי שהוא יריב עם אשתו, לא יתכן שהבנים שלו יהיו בני אדם.

כידוע מחז"ל (רש"י מכות ה:) מידה טובה מרובה פי 500 ממידת פורענות!

אם רש"י קובע מהפסוקים שזו הבטחה מהתורה לזוגיות רעה ולבן סורר ומורה, אז לזוג שמתחיל את דרכו בבדיקה מדוקדקת גם של האישיות ושל תכונות הנפש ושל החסידות והטהרה והדבקות בה' של בן הזוג, ולא מסתפק בתמונה בפייסבוק, תהיה לו הבטחה פי 500 לזוגיות מוצלחת ולילדים טהורים וזכים!

כמו שכותב הרב קוק (ערפלי טהר עמ' יט'): "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים".

---

[1] בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון.

פרשת כי תצא - גבורה ואמונה

גבורה ואמונה

מספר המדרש (תנחומא ויגש ג): "מעשה ברבי חנינא בן דוסא שראה את הארי ואמר לו: ״אי לך, מלך חלש. כלום לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל״. מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא, אמר לו: ״נעניתי לך, שקראתיך חלש ומי שבראך קראך גבור, שנאמר (משלי ל, ל): ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל!״

וצריך להבין מלכתחלה מה סבר, שקראו חלש, ולבסוף מה סבר שקראו גיבור?

רבי חנינא השביע את הארי שלא יראה בארץ ישראל. והנה, הגיע! מדוע, מה ארע, רעב היה, ומשחר לטרף. אבל נשבע, הרי השביעו רבי חנינא בן דוסא שלא יבוא, נכון, אך הרעב דחק בו. תתגבר. איני יכול. מדוע, כי חלש הוא. הגבור, כובש את יצרו. והוא, אינו גבור. בצדק הרויח את כנויו: ״מלך חלש״. גער בו רבי חנינא, והאריה קבל תוכחה. לא התמרמר, לא הזכיר שבוראו קראו גבור, לא התנצל שהוא רעב. אלא הסתובב, וברח. אם מקבל הוא תוכחה ומשנה דרך, אזי גבור הוא! רץ אחריו, ובקש סליחתו.

נכון! עבירות זה לחלשים! אבל! תהיה גיבור ותחזור בך!!!

הגעת למסקנה שזאת הדרך הנכונה? "אִם ה' הָאֱלֹקים לְכוּ אַחֲרָיו"!!! (מלכים א' יח).

אבל מה אני אעשה עם העבודה? והילדים? ומה אשתי תגיד?!?

"כִּי תֵצֵא" – "וּנְתָנוֹ"!

אתה תצא למלחמה – והקב"ה ידאג שהוא ינתן בידך!!!

ישנם שני סוגים של 'הכרזה' אחד מכריז שהוא איבד משהו, ואחד מכריז שהוא מצא אבידה.

רבי נחמן כותב שידוע לכולם, שבראש השנה ובחודש אלול אנחנו תוקעים בשופר ובורא עולם תוקע בשופר.

מדוע אני תוקע בשופר? כי אני קורא: 'עם ישראל איבדתי את ליבי, איבדתי את נשמתי, איבדתי כל-כך הרבה זמן, הצילו!'

בורא עולם גם תוקע בשופר. הוא משיב לי: 'מצאתי כל כך הרבה חלקים מנשמתך. מצאתי את הזמן האבוד שלך. בבקשה, בוא, קח אותם'!

כשאנו חוזרים בתשובה, אנחנו אוספים את כל מה שאיבדנו. כל מה שאיבדתי חוזר אלי, ממש לא יאומן!

כמו שמפרש האוה"ק על "ושבית שביו" – כל מה שהיצר הרע לקח לך בשבי, אתה שובה בחזרה!

כמובן, אתה יכול לשאול: גם אם נניח שבזבזתי את זמני במשך מאה שנה, איך ייתכן שהזמן הזה יחזור אלי?

והתשובה: כן, אני יודע שבזבזת זמן של מאה שנה, אבל בורא עולם יכול להחזיר לך את הכל, בדקה אחת.

החיילים שבגבול שפשפו את עיניהם שוב ושוב: מה מנסה האיש הזה לעשות?

מולם צעד יהודי חייכן, שלא החזיק בידו כל מזוודה, מלבד מריצה מלאה בחול ים. החשד של החיילים התעורר במהירות, ובליבם כמעט נדו למסכן שניסה להערים עליהם בתחבולה כה זולה.

תעמוד בצד, הורו לו.

היהודי עמד בצד, והחיילים ניגשו אל המריצה ושפכו את כל החול שבה. בראשם כבר עלתה התמונה של חפצי ערך, או חומרים אסורים המסתתרים בין גרגרי החול, אלא שלהוותם לא נמצא דבר.

הם משכו בכתפיהם והורו ליהודי לעבור אל מעבר לגבול.

עברו שלשה ימים, והיהודי מגיע שוב, רק שהפעם היתה המריצה מלאה בחול לבן, מן הסוג שעושים אתו שימוש בבנייה. החילים שוב חיטטו באצבעותיהם, אך לא מצאו מאומה.

בפעם הבאה כשהופיע היהודי, עם מריצה מלאה בול זך וצבעוני, כבר המתין לו מפקד משמר הגבול, וביקש ממנו להמתין לבדיקתו האישית.

המפקד קרא לכל החיילים ואמר: אתם חושבים שהוא מסתיר חפצים שקל למצא? היהודי הזה מסתיר יהלומים קטנטנים, קצת יותר גדולים מן גרגרי החול עצמם, עם צבע הזהה לגוון החול.

הוא לקח מסננת, וסינן את כל החול לאט לאט, אך גם הוא נאלץ לגרד את פדחתו במבוכה כשהתברר כי המריצה אכן מלאה בחול. חול צבעוני, אבל חול פשוט.

החיילים התפזרו בגיחוך קל, והמפקד ניגש ליהודי ואמר לו: סלח לי יהודי, תספר לי מה אתה מבריח, ואני נותן לך את דיברתי שלא תיענש על כך. אני כבר לא מסוגל לעמוד בהשפלה הזו, מידי שבוע.

היהודי ביקש ממנו לכתוב את הבטחתו על נייר, ואז אמר לו:

אתה יודע מה אני מבריח?

אני מבריח מריצות...

היצר הרע לא רוצה להבריח דברים הוא רוצה את המריצה...

אתה מתיאש ונעצב כי עשית עבירה, אבל היצר הרע רוצה את היאוש שלך, לא את העבירה!

זו העבודה שלנו בימים האלו – להתגבר ולחזור בתשובה ולשמוח ולהאמין שה' יתברך ברחמיו מרחם עלינו, ומחזיר לנו את כל האבדות שאבדנו במשך השנה!

פרשת כי תצא - חשבון נפש תמידי

חשבון נפש תמידי!

שלושה פרחחים נטפלו לאיש אחד מסכן. האיש צעד לו בנחת בפאתי הכפר, גורר אחריו את החמור, ומאחור קשורה העז לזנב החמור ופעמון בצווארה, והפעמון מדנדן ומשמיע את קולו ובעל הבית יודע שהעז מאחור צועדת בעקבותיו.

'מתערב אתכם שאצליח לגנוב לו את העז בלי שירגיש!' אמר הראשון.

'מתערב שאצליח לגנוב לו את החמור בקלי קלות!' אמר השני.

'ואני אצליח לגנוב את בגדיו בלי שום קושי!' אמר השלישי.

'מתערבים?' שאלו שלושתם כאחד.

'מתערבים!' השיבו שלושתם ביחד, ושכחו להודיע על איזה סכום הם מתערבים.

יצא הראשון ופסע חרש חרש אחרי האיש שפיזם לו שירי עם מלווה בקול נעירות החמור. שיחרר בנחת את החבל שקשר את העז לזנב החמור, הוריד את הפעמון מצווארה של העז וקשר אותו בזנב החמור. דנדון הפעמון נשמע מזנבו של החמור והאיש היה בטוח שהעז עודנה פוסעת אחריו והמשיך לפזם לו בנחת.

ואז משום מקום צץ לו פתאום השני:

- 'שלום לך אדוני, מנהג חדש זה אצלכם?' שאל.

- 'שלום וברכה. על מה אתה מדבר?'

- 'על החמור אני מדבר. האם זה מנהג חדש אצלכם לתלות פעמון על זנב החמור?'

סובב האיש את ראשו לאחור וגילה שגנבו לו את העז.

'גנבים! גנבים! ממש עכשיו גנבו לי אותה. מקודם עוד ראיתי אותה פוסעת אחריי', קונן האיש.

- 'אל תדאג', ניסה ה'אורח' לנחם אותו, 'בוודאי לא הספיקו להרחיק, אני אשמור על החמור ואתה תלך לרדוף אחריהם'.

האיש שמח על העזרה הבלתי צפויה ורץ לחפש את העז, כשחזר גילה שגם החמור איננו. נסער וכועס המשיך לצעוד בחוסר מטרה והגיע אל הבאר שבקצה הכפר,

והנה הוא רואה בן אדם עומד ליד הבאר וממרר בבכי, דמעותיו החמות נוטפות לתוך מימי הבאר הקרים.

- 'מה קרה לך? למה אתה בוכה?'

- 'הארנק שלי, הארנק שלי נפל לתוך הבאר!'.

- 'איזה מזל רע יש ליום הזה', הצטרף האיש לקינה, 'גם עז וגם חמור גנבו לי היום', ופרץ בבכי.

- 'אל תבכה, אל תבכה. הכול יהיה בסדר. אם רק תיכנס לבאר ותביא לי את הארנק, אתן לך סכום כסף שתוכל לקנות בו שני חמורים ושתי עזים, לי יש  דלקת פרקים אסור לי להיכנס למים הקרים, אבל אתה יכול'.

אורו עיניו של האיש והוא מיהר לפשוט את בגדיו ולצלול למים הקרים.

את הארנק הוא כמובן לא מצא, וכשיצא משם הוא גם לא מצא את בגדיו...

הדברים שקורים בשקט – אלו הדברים המלחיצים!

- טביעה היא שקטה לא שומעים כלום!!!! (כאן המקום להודות לה' ית' על ביתנו בתיה שניצלה מטביעה בעין מודע...).

- בחדירה לישוב רח"ל יש לכיתת כוננות כלל: "כל שניה של שקט מעגל האיום מתרחב ומשתנה".

- אם אתה שומע מהחדר ילדים נפילה חזקה ואז בכי הכל בסדר, אבל אם אח"כ אתה לא שומע כלום תתחיל לרוץ.

- בניסוי שנערך עם צפרדעים ששמו אותם במים נעימים שהתחממו לאט לאט הצפרדעים התבשלו למוות בלי לקפוץ החוצה, כי התרגלו למים עוד ועוד עד שמתו...

- לח"ד גבוה נקרא ברפואה הרוצח השקט!

אל תסמוך בחיים ובעבודה הרוחנית על זה שאתה לא שומע צעקות והכל בסדר והפעמון ממשיך כרגיל...

תבדוק כל רגע ורגע! אצל הילדים, אצל האשה, בלב שלך, במעשים שלך, אולי תוך כדי שגרה פספסת הרבה דברים בלי לשים לב... חשבון נפש יומיומי!!!

דברים (כא,י): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" – כשיוצאים למלחמה ביצר הרע, המלחמה הכי חשובה בחיינו – כדאי מאוד לקחת את העצה הכי טובה שיש בעולם:

מסילת ישרים (פ"ג): "יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומידה רעה כל-שכן עברה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו, דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עיתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול, כי רב התולדה הוא... המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין. ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה. כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד,כו) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג,מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ".