Blogger Wordpress Gadgets

יום שלישי, 29 באוקטובר 2019

דרך השם - שיעור 1 – אמונה קבלה ורבינו הרמח"ל



לשמיעת השיעור לחץ כאן.



חשיבות לימוד אמונה:


דעת תבונות סימן לו': "כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה. והוא הענין מה שנתבאר בכתוב (דברים לב,לט) "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל"... והיינו שבהיות שהוא ית"ש אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית' חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו (סנהדרין סז.), "אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים". שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה, הנה כשהוא רוצה - מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח"ו, כמ"ש במדרש (איכה רבה, ב,ב) שהיו אומרים לירמיהו, "אנא מקיף לה מיא אנא מקיף לה אשא", הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו!

אנחנו אנשים מאמינים נכון? אז מה התשובה לכל השאלות האלו:

אם יש אלוהים אז איפה הוא? למה לא רואים אותו?
למה אלוהים לא מדבר איתי?
מי אמר שאלוהים חושב עלינו טוב ורוצה רק את טובתנו?
אם ה' הוא טוב גמור וברא את העולם כדי להטיב לנו למה לפעמים רע לי?
אין שום הוכחה או דרך להוכיח את קיומו של אלוהים?
למה בכלל צריך את עם ישראל מה תפקידו במציאות?
עם ישראל הוא עם קדוש? הוא מלא בעבירות וכפירה...
מי אמר שאנחנו עם סגולה? ולא, זה שכתוב בתורה לא משכנע אותי...
אם אנחנו העם נבחר איך היסטורית אנחנו העם שסבל הכי הרבה צרות?
אני אהיה אדם ערכי וטוב למה צריך לשמור תורה ומצוות?
מהיכן יודעים שהתורה מהשמים?
את דבר ה' אני מקבל אבל חז"ל הוסיפו מצוות והרי הם אנשים כמוני והפירוש שלהם אנושי לגמרי ולמה שאני ישמע להם?
אם התורה אמת, למה יש כ"כ הרבה מחלוקות? ולמה אני צריך ללמוד את כולם הרי אם יש ארבע דעות אז בטוח שלוש מהן שקר גמור...

אם אני לא יודע את כל התשובות האלו, יש לי בעיה, לא בעיה באמונה הפנימית שלי, אלא בעיה באמונה השכלית שלי...
את האמונה הפנימית אני לא יכול להעביר לאף אחד, אני לא יכול ללמד אותה את הילדים שלי, אני לא יכול לענות תשובות לכופרים מבחוץ ובתוכי... ובכלל מאוד מאוד קשה לעשות מצוות ופרטי מצוות כשלא מבינים למה...
לכן צריך אמונה פנימית אבל גם אמונה חיצונית שכלית מסודרת!

חשיבות לימוד הקבלה:


תיקוני הזהר תיקון מ"ג: "בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ''ר יָבֵ''שׁ, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (שם ה), בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ וְאִיהִי יַבָּשָׁה, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א,כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.
וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גָן, וַוי לֵיהּ טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא".

[תרגום: תִּקּוּן אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָה, בְּרֵאשִׁית, שָׁם אֲתַ''ר יָבֵ''שׁ, וְזֶהוּ נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יְבֵשָׁה, צוֹוְחִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה.
וְכָךָ מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק קַבָּלָה וְחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְגוֹרֵם שֶׁלֹּא יִשְׁתַּדְּלוּ בָהֶן, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אֶלָּא פְשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק אֶת הַמַּעְיָן מֵאוֹתוֹ נָהָר וּמֵאוֹתוֹ גַן. אוֹי לוֹ, טוֹב שֶׁלֹּא נִבְרָא בָעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ, וְגוֹרֵם עֹנִי בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.]

הקדמת מהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות:

"אמר הצעיר מעיר. הדל באלפי חיים ויטאל בן לא"א הרב יוסף וויטאל זלה"ה בהיותי בן שלשים לכח תשש כחי ישבתי משתומם. ומחשבותי תמהים. כי עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו. ולא עלתה ארוכה למכתינו לחרבן בית מקדשינו. הנחרב זה היום אלף ות"ק וד' שנים אוי לנו כי פנה היום יום אחד של הקב"ה שהוא אלף שנים וגם נטו צללי ערב שהם ת"ק וד' שנים יותר מחצי היום הב'. וכלו כל הקצין ועדיין בן דוד לא בא. ונודע את אשר ארז"ל כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו. ואתנה את פני לחקור ולדעת מה זה וע"מ נתארך קיצינו וגלותינו. ומדוע לא בא בן ישי?
ומצאתי און לי ואנינה בקרבי ולבי דוי. ממאמר א' הובא בס' התיקונים תיקון ל' דף ע"ז ע"ב. וז"ל תנינא כתב ורוח אלהי"ם מרחפת וגו' מאי ורוח אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו ... ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח. ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא. ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו יו"ד מינה ואשתארת בי"ת יבשה ווי לון דגרמי עניותא וחרבא ובזה והרג ואבדן בעלמא. והאי רוח דאסתלק דאיהו רוחו של משיח כמה דאתמר ...
... ת"ח כל מאן דאזל לההוא עלמא בלא ידיעה אע"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ת"ח מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד דלא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עילאה אע"ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשים טובים לית אנת כדאי למעיל הכא צאי לך וכו' ... ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחי ליה לבר ולא עיילא וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחותא כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו' וארי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין טבין אית ליה בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ"ל.

הרמח"ל כללי מלחמות משה (כלל א - הצורך בחכמת האמת):

"תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה, כי מצוה היא עלינו, שכן כתוב, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו', הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתישבים על הלב, כמו שנאמר בפירוש "והשבות אל לבבך", ומה הוא זה שיש לנו לדעת – "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל" וכו'.
אם כן, שני דברים צריכים אנו לדעת, שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהג הכל, בין בעליונים בין בתחתונים; והשני – שאין אחר ח"ו, והיינו לדעת אמיתת יחודו ית"ש.
שני הדברים האלה שצריכים אנו לדעת, אמור לי אתה מאין נדעם? ואיזו חכמה תודיעם לנו?
מחכמת פשט התורה לא נוכל להבין את זאת, כי על מה סובב פשט התורה? רק על המצוות, על אופן עשייתם וכל משפטיהם, או על סיפור המעשים שהיו, אשר מוזכרים בה.
ואם תאמר, להוציא ידיעת חכמה זאת מן חכמת הטבע, כמו שחשבו אחרים לקרוא אל הטבעיות, "מעשה בראשית" – אינו כן ודאי שהרי גם כופרי ההשגחה יתבוננו על הטבע. אדרבה, הם האומרים, עולם כמנהגו נוהג והולך.
ואם מכל אלה לא תוציא ידיעה זאת, עדיין מוטל עליך לקיים מצוה זו, וצריך שתמצא דרך לקיימה.
ואין זה כי אם בחכמת האמת הזאת, כי היא המגלה ומודיעה ענין זה האמיתי של ההשגחה וכל התלוי בזה, והיא תודיע יחודו ית"ש בכל הצדדין שאפשר לחשוב, כי כל ענינה הוא רק זה – להודיע היחוד העליון ב"ה כראוי, ולהודיע שכל מה שהיה ושהווה ושיהיה – הכל מושגח מאתו בהשגחה פרטית, ולפרש דרכי ההנהגה הזאת, ולפרש על פיהם את כל המעשים, פירוש – הבריות שבעולם וכל המעשים אשר נעשו בהם מן היום הראשון עד הסוף שבהם.

שנית – אפילו לא היינו מצווים על זה, היינו צריכים ללכת אחריה כדי להשקיט רעיוננו, ולהיות אורחנו ברור לעינים, להיות ניצולים מן היצה"ר ומן המבוכה הרעה שלו. הנה מה שמשים היצה"ר לנגד עינינו תמיד הוא להראות שהעולם הולך תוהו ובוהו ובמקרה, כאילו לית דין ולית דיין. וכבר אסף שלמה המלך ע"ה כל הדברים הסובבים את בני האדם בספר קהלת, שהתחיל שם, "הבל הבלים", ושראה כל עניני העוה"ז וכל הטעיות של בני האדם שהולכים חוץ מן הדרך הישרה הרבה, והכל לפי שאין יודעים האמת על בוריה. הנה לפי הנראה לעינים – כל המרבה להשתדל בסחורה הוא המעשיר, ואשר לו הכסף הוא המכובד. וכבר נראים לאלפים ולרבבות עבדים רוכבים על סוסים ושרים הולכים כעבדים אחריהם, ותופשי התורה שפלים ונבזים, ואומות העולם עומדים בשלוותם, וישראל דחופים וסחופים באורך הגלות, אין איש שם על לב, והם בדיוטא התחתונה, ואין מתעורר לתשובה, והתורה נשתכחה מישראל.
אמת, שעל כל זה נאמר "וצדיק באמונתו יחיה". אך אם תמצא חכמה אחת שתבאר כל אלה הדברים בביאור מספיק, מברר הכל על נכון, ומראה שכל זה מיד ה' לטובה, ומראה איך הוא כך, בלימוד ברור ומתוקן – המעט יהיה תועלתה ? הלא נרדוף אחריה בכל מיני רדיפות.

ושלישית – העבודה אשר אנחנו עובדים להקב"ה. אמת, שכבר נראה שלא לבקש טעם על המצוות, אבל לעשותם כמאמרם בעינים סתומות. אך תראה שאי אפשר לשכלי אנשים לעשות דקדוקיהן של מצוות, שנראים דברים שאינם חשובים כל כך. וכבר אמרו רז"ל "דברים שעומדים ברומו של עולם ובני האדם מזלזלים בהם". וכי כבר לא פקרו המינים די והותר על דבר חז"ל, אם נגע גוי ביין נעשה סתם יינם; האוכל שלש סעודות בשבת ניצול וכו'; והאומר תהלה לדוד בכל יום מובטח וכו'; הלולב צריך לנענעו דוקא לו' קצוות העולם, ובאותו הדרך שלמדונו חז"ל, והרי התורה לא אמרה אלא "ולקחתם לכם ביום הראשון", וכאלה אין מספר.
ודאי הוא שלכל הדברים נתנו חכמים טעמים, אך לבות בני האדם הרוצים להתחכם אינם עומדים על זה, וחכמת האמת היא המבררת כל אלה הדברים, ומראה העבודה מה היא, וכל דקדוקיה עד היכן מגיעים, ואיך כל הדבר הקטון כאן למטה בארץ הולך ומרחיב למעלה ומרעיש כל העולמות. אז ישים האדם אליו לבו, ובודאי זו כל תועלת החכמה הזאת"!

הרב קוק אורות הקודש (א', קכב-גילוי הרזים בדור האחרון): "לטהר את הלבבות, ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה, נעשה בדור האחרון הכרח גמור לקיום היהדות. וירידה זו בעצמה, שהביאה את הכרח ההשתמשות באמצעי נשגב זה, היא היא העליה". 

הרב קוק אורות הקודש (ח"א, דף ז'): "עד שאי אפשר עוד להסביר גם אמונה פשוטה לאנשים בינונים, כי אם על פי הרחבת הצעת רזי עליון, שהם עומדים ברומו של עולם".

הרב קוק אגרות הראי"ה (ח"ב, אגרת תפ"ג): "אמנם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל, ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו, והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרוא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה!

האדמו"ר מקאמארנא (ר' יצחק אייזיק סאפרין) כותב (נוצר חסד אבות ד,כ): "לו עמי שומע לי, בדור הרע הזה שהמינות גובר היו לומדים עם תינוק בן תשע שנים הזהר והתיקונים להגות בה, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים".

מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל: "היום אחרי רשב"י אפשר לגלות הכל לכולם!!! צריכים לחזור לאמת וללמד בגיל 9 בת"ת עץ חיים וכל המפרשים!!! (ככה יתרגל ללימוד ולא להגשים את הדברים כי גדל עם זה מגיל קטן).


קצת על מחבר הספר - רבינו הרמח"ל:


-נולד בשנת תס"ז (1707) בפדובה שבאיטליה ונפטר בארץ ישראל בשנת תק"ו (1746).

-מנוחתו כבוד בטבריה, אצל התנא רבי עקיבא (תיקן את ה-40 שנה שר' עקיבא היה עם הארץ).

-בארבעים שנותיו הספיק להנחיל לנו ירושה גדולה - כמאה ספרים וחיבורים על הקבלה, האמונה, המוסר, ההיגיון, השירה, ועוד. האישיות הנפלאה הזו, רבת הפנים, גילתה לנו את סוד הנהגת העולם ותכליתו. רמח"ל חיבר את ספריו בסגנון הזוהר והאר"י.

-בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס, ובגיל שבע-עשרה כבר היה בקיא ישר והפוך בזוה"ק ובכתבי האר"י על בוריים.

-בגיל 19 נתמנה להיות ראש ישיבה.

-בראש חודש סיון ה'תפ"ז חווה הרמח"ל התגלות של "מגיד" שגילה לו סודות ורזין רבים. הרמח"ל תיאר התגלות זו (אגרת טו'): "ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ״ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על עגין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל ־ הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב״ה אותי לכלי כאשר חפץ.

אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ״ז, בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.

ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאול גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מטט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה (סמוך על ידיי על השולחן מפני כח ההשראה). ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.

ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר״י זלה״ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צֻויתי לכתוב. ואני גלה לי תהילה לאל המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר״י סתומים מאד ובפרט ענין הקשיא איך קו הא״ס יעבור בתוך עשיה".

-אדם הראשון אמר עליו (בתיקונים חדשים): "קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר... אנת אע"ג דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר ביה "ואתה פה עמוד עמדי". ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה על ידך וכו'...".

-אליהו הנביא אומר עליו (תיקונים חדשים לרמח"ל, סוף תיקון ט"ל): "רבי רבי, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד,ז), דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא – במחשכים הושיבני (איכה ג,ו), השתא – והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא, בזימנא דפורקנא אתקריב. בה, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט,א) בהאי חיבורא").

וכן בזהר תניינא (ויצא): "רבי רבי, זכאה חולקך דכולהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין סתימין מתפתחין לגבך ודאי. זכאה חולקך דאילתא לא עלת קמי מלכא מיומא דאתחרב בי מקדשא כמה דעאלת השתא בגינך, בר בזמנא אחרא בימי רשב"י בוצינא קדישא. 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע' אלין רשב"י וחברוהי, אבל 'והמשכילים' תרין: חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא, לאסגאה שאר חבריא, 'יזהירו כזהר הרקיע' בתרין זהרין אלין, כל חד וחד בזהר דיליה, דכלא מלה חדא, דא שירותא, דא סיומא"!!!

רבי שמעון בר יוחאי גילה את הזוהר הקדוש, את סוד הבריאה איך השתלשל ה"יש" מה"אין", הרמח"ל גילה איך ה"יש" - כל המציאות - חוזר ומתדבק באין סוף.

-כשהתפרסם חלק זעיר מכתביו המופלאים בגאולה ובתיקון העולם, פרצה השרפה, ומלחמה גדולה וסערה לא נתנו לו מנוח עד שהוכרח לעזוב את איטליה בשנת תצ"ה (1735) לאמסטרדם (שם חיבר בין השאר גם את המסילת ישרים ודרך השם).

בשנת תק"ג (1743) עלה הרמח"ל לארץ ישראל, התיישב בעכו, ואחרי שלוש שנים עלה הט"ל (גימ' 39 שנים שחי הרמח"ל) השמימה כשהוא משאיר לנו ירושה שאין לה קץ - אור הגנו"ז.

-הגר"א הושפע רבות משיטתו בלימוד הקבלה, מסופר כי הגר"א לבש בגדי חג כאשר הגיע אליו ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום". "אור חדש הופיע על פני תבל", התבטא הגאון מוילנא בקוראו מתורתו של הרמח"ל ואמר שאם הוא היה בחיים היה הולך אליו ברגל לקבל את פניו וללמוד ממנו תורה, וכי הוא זה הרמח"ל שהשיג פנימיות בכתבי האריז"ל בהבינו את הנמשל מדבריו על אמיתתו.

-אמר גדול אחד עליו שהוא מדבר כאלו עמד ליד העולמות בהבראם״ (מתוך הסכמת הרב יואל קלופט זצוק״ל על ספר דעת תבונות בהוצאת הרב חיים פרידלנדר זצוק״ל).

-הרב ניסים פרץ זצוק"ל: "הנה המשיח לפנינו זה – זה רבנו הרמח"ל. כל מי שנכנס לספריו הוא בחינת משיח, ניצוץ של משיח. מי שתופס ולומד את דבריו מרגיש את האור של המשיח חזק בתוך הגוף שלו, ובוחל בכל הענינים של העולם, לא מחפש שום דבר, רק את המשיח ורק את הגאולה. זה הקדושה המיוחדת בספרים – שכשאדם לומד בספרי הרמח"ל, נכנסת בליבו ההרגשה האמיתית של החיים.

רבנו הרמח"ל היה איש שכלל את כל האנשים שבעולם מאדם הראשון עד האדם האחרון. למה אני אומר ככה? היו למשל, ה'בן איש חי'. ה'בן איש חי' חיבר הרבה ספרים בשם שלו, אבל בסוף ימיו אמר שהוא רוצה לחבר ספרים שאף אחד לא ידע שהוא כתב אותם, אז הוא חיבר ספר בשם שו"ת 'תורה לשמה'. הוא לא כתב את השם שלו אלא חתם בסוף כל תשובה בשם 'יחזקאל כחלי' שהוא בגימטריה 'יוסף חיים'. כלומר יש ענין לאדם להסתיר את שמו ולומר שלא הוא חיבר את הספר. ב'קל"ח פתחי חכמה' אומר הרמח"ל – מצאתי ספר ישן נושן ואני אכתוב לך פירוש עליו (מובא בסוף ספר 'דרך עץ חיים': וחיברתי אבל חיבור זה, מה שמצאתי בכתב ישן נושן - קל"ח פתחי חכמה, והמה מפתחות גדולים לחכמת האמת). גם הספר הישן נושן זה הוא חיבר, וגם את הפירוש זה הוא חיבר.

מה עשה רבנו נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב? עשה מליקוטי מוהר"ן תפילות. מהתורה – עשה תפילות. מי הראשון שעשה כאלו דברים? 'תקט"ו תפילות' של רבנו הרמח"ל! מכל תורת היחוד שלו הלך ועשה תפילות. כל התורה המיוחדת של רמח"ל, ענין גילוי היחוד. זה לא היחודים שכתובים ב'שער רוח הקודש' של האר"י, זה יחודים שהוא חיבר אותם בעצמו לפי התורה של הענין של גילוי היחוד, ועשה מהכל תקט"ו תפילות. כלומר רבנו הרמח"ל זה גם משה רבנו. זה גם רבי שמעון בר יוחאי – יש לו (לרמח"ל) ספר 'זוהר תנינא' וגם 'שבעים תיקונים חדשים'. גם דוד המלך (ספר 'ק"ן מזמורי תהלים' לרמח"ל). מה שאתה רוצה. רבנו הרמח"ל כלל את כולם, ממשה ועד משה לא קם כמשה. כלל את כל בני האדם, מאדם הראשון עד אדם האחרון. מי זה אדם הראשון? – אדם קדמאה, מי זה אדם האחרון – משיח.

ידוע מה שכתוב בספר 'ירים משה', יש שם עדות חזקה מאד מה היתה מעלתו וגדולתו של רבנו הרמח"ל. ידוע שהבעל שם טוב הקדוש רצה להפגש עם 'אור החיים' הקדוש כדי להביא את המשיח. והוא היה אומר כשאני עושה עלית נשמה למעלה לשמים, ברוך השם אני מקדים את כל הצדיקים שבדור, כשאני יורד, אני רואה אותם מתחילים לעלות. חוץ מהמערבי הזה, רבי חיים בן עטר, שכשאני עולה – הוא כבר יורד, הוא קל רגליים. הבעש"ט היה אומר שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, ו'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן עטר, לרוח של דוד מלכא משיחא. לכן רצה לחבר את הנפש עם הרוח, אם היו מתחברים – היו מביאים את הנשמה של המשיח.
מי זה היה? – באותו הדור של הבעש"ט ושל ה'אור החיים' הקדוש היה הרמח"ל. באותו הדור. כל אחד בקצה אחר של העולם. והנה רבנו הבעש"ט שולח מכתב לגיסו רבי גרשון קיטובר ואומר לו, לך ל'אור החיים' הקדוש ותשאל אותו אם גם הוא רואה מה שאני רואה עכשיו – שרגלי המשיח נכנסו לארץ ישראל. זה בדיוק היה באותו התאריך שנכנס הרמח"ל לעכו".

הרב משה צבי נריה (טל ראי"ה קכ"ב) מעיד על הרב קוק: "נפשו הפיוטית של רמח"ל... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים... כל אלה הביאו את הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה - עם רבי יצחק הוטנר- גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו' ".

נסיים במעשה נפלא מאד [נדפס בספר ״מעשה נסים״ (ירושלים תשכ״ו עמי כח - לד), ושם מובא שסיפור זה הוא איש מפי איש מהרב מבנדר (שבסרביה) אחיו של האדמו״ר רבי משה צבי מסוורן שהיה מקובל המעשה הזה מאבותיו ורבותיו הקדושים וככל הנראה מדובר ברבי שלמה המגיד מסוורן זצוק"ל), שהיה מפסח אל חודש תשרי של שנת ת"ץ]:

פעם אחת בחול המועד פסח ביקש רמח"ל מתלמידו לבחור עשרה אנשים לעבוד במסירות נפש ממש עבור כלל ישראל, כדי שיוכל להתחיל עמהם ביחד לעבוד על ביאת משיח צדקנו. לאחר שנבחרו עשרת התלמידים, הוא מסר להם "כוונות ויחודים שיעבדו בזה בסדר נכון עד חג השבועות ובערב החג באו לפניו ואמרו לו רבינו עשינו כל אשר צויתנו ואמר להם טוב מאד. אבל תדעו כי העבודה עד עכשיו היה רק הכנה לעבודה ומסר להם סדר עבודה חדשה עד ט"ו באב. בט"ו באב נמסרה להם עבודה חדשה עד ראש השנה, ולאחר מכן עבודה לעשרת ימי תשובה, שכל שאר העבודות היו רק הכנה לה, שכן "אם תעשו ותגמרו הסדר הזה ג"כ, אז אקווה להשי"ת שיבא משיח צדקנו". לאחר שסיימו גם את הסדר הזה אמר הרמח׳׳ל: "על יום כיפור אתן לכם מעט כונות רק תכינו את עצמכם שלא תצאו מבית המדרש כל המעת לעת של יום כיפור. כי אם יצא אחד מכם החוצה ביום כיפור אז תבוטל כל העבודה. אולם ביום הכיפורים באמצע התפילה. ובפרט בתפלת מוסף ראו איך שרוח גדולה מאד יש בעיר הרוח היה כל כך חזק עד שממש מפרק הרים ומשבר סלעים עד שרוב העיר נחרב מהרוח. לאחר תפילת מוסף פשט רמח׳ל את הטלית והקיטל שלו ויצא מבית המדרש, וכשחזר, אמר לתלמידו שלא יכונו עוד הכונות שמסר להם ויפסיקו כל הסדר העבודה מזה הענין כי עכשיו לא יבוא משיח מזה העבודה, והזהיר אותם כי אם לא ישמעו לו אזי הם כולם בסכנה חס ושלום בחינם. ומוצאי יום כיפור וכן בארבעה ימים שבין יום כיפור לסוכות בכל פעם שהתאספו יחד בכו בכיות רבות באמרם שכפי הנראה לא עשו סדר העבודה כהוגן ובאמת הם לא הרגישו שום פגם בכל סדר העבודה. כשנשאל רמח׳׳ל, במהלך שמחת בית השואבה, לפשר הדבר, אמר להם בפנים של שמחה אתם עשיתם עבודתכם על הצד היותר טוב, ואמר "תדעו שביום הכיפורים נעשה רעש בכל העולמות, שהיום יתגלה משיח לישראל, וכשנודע זה להס"מ חרד מאד ובא לפני בית דין של מעלה ושאל אותם מה זאת שפתאום נולד הדבר של ביאת המשיח, ואמרו לו איך שאני ואתם עשינו סדר עבודה הצריך לזה כל ימי הקיץ ונתקבלה תפלתינו ועבודתינו ולא יועיל לך כלום, ומשיח יתגלה בעולם לגאול את ישראל.
וטען הס׳׳מ שיתקיים מאמר חז׳׳ל שישאר רק אחד בעיר ושניים במשפחה. ואמרו לו הבית דין של מעלה יש לו רשות לתבוע זה. רק הברירה בידי הרב משה חיים שבאם ירצה שיבא המשיח אפילו על זה האופן אז יהיה כל רק להודיע לו על זה, כי באם ירצה להתעקש שדוקא יבא משיח עכשיו אזי לא יישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה.
ועוד קודם תפלת מוסף קרא אותי הס׳׳מ ולא רציתי להפסיק. רק אחר מוסף יצאתי חוץ ומסר לי הס׳׳מ זה הענין והחלטתי תיכף לבטל כל הענין כי לא רציתי בשום אופן שאני אהיה הגורם שיבא משיח בזה האופן שישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה ע׳׳כ ביטלתי בעצמי כל הענין, אבל לא שחס ושלום שיהיה איזה פגם בעבודתכם.


קצת על הספר דרך השם:


מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל: ספר 'דרך השם', שהוא באמת הדרך האמיתית לדעת כל מה שאתה רוצה. בהקדמה שלו ב'דרך השם' כותב הרמח"ל דבר שאי אפשר להבין איך הוא כותב דבר כזה. הוא אומר –
"והנה על פי הדברים האלה, חיברתי לך קורא נעים חיבור קטן זה, וכוונתי בו להציע לפניך כללי האמונה והעבודה על בורים, באופן שתוכל לעמוד עליהם על נכון, ויצטיירו בשכלך ציור מספיק מוצל מן הערבוב והמבוכה. ותראה שורשיהם וענפיהם במדרגותם בבירור האפשרי שיתיישבו על לבך, ותקנה אותם בשכלך במובחר שבפנים. ומשם והלאה יקל לך למצוא דעת אלוהים בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל סתריה, כברכת ה' אלוהיך אשר יתן לך"

הלשון שלו היא לשון שיש בה חריפות, לשון חזק, לשון בהירה מאד מאד, וקצרה מאד. זה כללים של אמונה, שאם תדייק בכללים האלה ותבין אותם, מכאן והלאה יהיה לך קל להבין בתורה, בנביאים, בכתובים, ובכל חלק שבתורה, ואפילו בסודות התורה – מהספר הזה תוכל להבין הכל, איפה שתלך.

חס ושלום אני לא רוצה לספר על עצמי, אני רוצה לספר על הצדיק. אני רוצה אבל לספר משהו, להראות את גדולתו של הצדיק. אני הקטן בהיותי בחור, בערך בן שבע עשרה, אני כבר לא זוכר בדיוק, הייתי גר בתל אביב, והיתה חנות של ספרים שנשרפה. היהודי הזה היה מוכר ספרי קודש, ולאט לאט התחיל למכור של חול, של בתי ספר. לאט לאט גם הכניס עיתונים ואני לא יודע עוד מה. בקיצור היתה שרפה ואז זרקו את כל הספרים. ואני בדיוק עובר שם, בא מהישיבה הביתה, ואני רואה ספר שכתוב עליו 'דֶּרֶךְ אֲדֹנָי' בניקוד. ככה כתוב. מונח על הרצפה. אז אני כ"כ נבהל, איך יכול להיות?! שם השם על הרצפה?! פחדתי להרים. אמרתי אולי זה ספרים חיצוניים, שם השם? מנוקד? אתם יודעים יש ספרים של כל מיני... אני לא רוצה להזכיר אותם פה. אז בהתחלה פחדתי, אבל אמרתי אני ארים בכל אופן, מה אני רואה? – כתוב "רמח"ל". רמח"ל אני מכיר – 'מסילת ישרים'. 'מסילת ישרים' זה הספר היחיד של הרמח"ל שידעתי. לא ידעתי שיש לו עוד ספרים. עוד לא ידעתי מה שאני יודע היום, עוד לא ידעתי כלום. 'מסילת ישרים', פשוט אמרו ללמוד את זה, אבל לא ספרו לנו על הרמח"ל.
בקיצור, לקחתי את הספר הזה. ומורי ורבותי, הלואי והיום ידעתי את הספר כמו שידעתי אותו אז. לא עזבתי את הספר הזה. למדתי בו יום יום. קראתי אותו, וחזרתי וקראתי אותו, עד שידעתי אותו בלשון שלו, כמעט בעל פה. הספר הזה שינה לי את החיים מן הקצה אל הקצה. כולם יודעים למשל מה זה 'תחית המתים', מה עומד ב'תחית המתים'. אבל זה אמונה שתמיד בתוך הראש. אבל מה זה בכלל 'תחית המתים'? מה זה? מה זה משיח? בשביל מה צריך משיח? יש לנו עולם הזה, וקיבלנו תורה ומצוות, והולכים לעולם הבא, וזהו. בשביל מה צריך משיח? מה זה 'תחית המתים'? ועוד הרבה דברים, שאלות שאדם יודע אותם אבל לא מבין אותם, וזה מפריע לו באיזשהו מקום בעבודת השם. ב'דרך השם' – כל העניינים בהירים, ברורים! זה כללים עצומים של אמונה ע"פ סודות איתנים!

למי שמבין, הספר הזה הוא תרגום במילים שאתה מבין, של כל ה'עץ חיים' וכל כתבי האר"י. הוא פשוט תרגם את זה לכל אדם שלא יכול ללמוד את כתבי האר"י, הנה הכל, קח, קח את הכל כבר מפורש ומבואר איך לעבוד את השם. איך להבין. זה ספר עצום.

הרב שריקי ראש מכון רמח"ל: "הקיצור והסיכום של כל תורת הקבלה, של כל תורת הנסתר, של כל הזהר וכתבי האריז"ל וכתבי האגדות, מה שאמרו הקדושים התנאים ראשונים ואחרונים – כולם מובאים בספר הזה!

אדם שלא יודע את הספר הזה צריך לחשוש באמונה שלו, ולבדוק אם אמונתו שלמה.

הספר דרך ה' מתחלק לארבעה חלקים:


חלק א: יסודות המציאות (הא"ס, הצמצום, הקו, ההטבה והספירות) הבורא, הבריאה, הנבראים, הרע, האדם.

חלק ב: השגחה עליונה (כל הפרצופים העליונים המתחלפים בהשגחה עלינו).

חלק ג: תורת הנפש (הצל"ם וחלקי הנפש, פעולות הנפש ומקריה כגון נבואה ורוח הקודש).

חלק ד: עבודת ה' (תורה תפילה מצוות ומטרתם - תיקון העולם).







יום שישי, 25 באוקטובר 2019

פרשת בראשית - מה קורה מאחורי הקלעים? (תודה לגבאים)


מה קורה מאחורי הקלעים?


מועדי הראיה (עמ' קנג פלא הבריאה ופלא התחיה[1]):

בראשית (א,א): "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים".

הפלא הגדול ביותר, הרי הוא כידוע פלא הבריאה, פלא בריאת העולם יש מאין.

הנה נדמה לעצמנו שנברא אדם לפני בריאת העולם, והועמד על נקודה ארכימדית מחוץ לעולם, עמד וצפה בנעשה מסביבו, במתרחש בששת ימי בראשית. יום ראשון - פתאום נהיה אור, יום שני - נהיה רקיע, יום שלישי - פתאום נראית ומופיעה יבשה, והיא מדשיאה דשא עשב. יום רביעי - פתאום מוארים מאורות ברקיע השמים, שמש, ירח וכוכבים, וכך הלאה עד תום ששת ימי הבריאה.

לו היינו באים ושואלים את אותו צופה מסתכל: אמור נא, בן אדם, מה קרה פה? מה ראית?

היה ודאי משיב: במו עיני ראיתי-חזיתי - נברא עולם, וכל כולו מעצמו נברא, מאליו נוצר.

כי את דבר ה' "יהי אור" לא ראה, את המאמר האלוקי "יהי רקיע" לא קלטה אוזנו האנושית, וכל עשרת המאמרות, אשר בהן ברא ה' את עולמו, לא הגיעו כלל לתפיסת עולמו המוגבלת.

כך היה אדם מסוגל לראות את הגדול שבפלאים, את ההתחדשות הגדולה של העולם, ולהיות בטוח שאין זו אלא התרחשות טבעית.

כדבר הזה התרחש עכשיו בעולמנו, שרשרת תופעות דומה התרחשה לעינינו, לעיני הדורות האחרונים. שרשרת מעשים שכולה הפלא ופלא, ורק עינים עיוורות אינן רואות את מעשה ה' הגדול המתרחש בעולמנו, ואוזנים חירשות אינן שומעות את קול ה' המנסר בתולדות גוי ואדם.

לכל מאורע כשלעצמו אפשר למצוא הסבר הגיוני וטבעי. אולם כשסוקרים את כל המאורעות בסקירה אחת, מתגלית לפנינו שרשרת מופלאה, שכל חוליה שבה משתלבת ומשלימה את חברתה, שרשרת אשר רק יד ה' הגדולה המכוונת הליכות עולם, היא היוצרת והמנהלת אותה. ונביא הגאולה עומד וקורא (ישעיה מב,יח): "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת!".

תופעה דומה יכולה לקרות בבית הכנסת, בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית הכנסת אנחנו מוצאים אותו ממוזג במדויק, מואר, נקי, דברים במקרר לסעודה שלישית, עליות לתורה, חזנים, ועוד ועוד...

לפעמים מתרגלים וחושבים שכל זה מובנה built in  ...

אבל אם מתבוננים וחוקרים קצת מבינים שיש הרבה הרבה נשמות טובות שדואגות מאחורי הקלעים שבית הכנסת יתקתק ויפעל חלק, למלאכים האלו אנחנו צריכים גם להגיד תודה כל הזמן (ולא לחפש אותם רק כשיש בעיה... כמו שלבורא להבדיל אנחנו מודים תמיד ולא רק מתלוננים כשיש בעיה...).

דוגמאות לדברים שפועלים כל הזמן בבית הכנסת מאחורי הקלעים בזכות הגבאים:

- הספקת חומרים ונייר
- ביטוח
- אזעקה
- הכנת בית הכנסת לשבת וחג
- הכשרה לפסח
- מיזוג
- שכפולי מפתחות
- שיפוצים ובניה
- נקיון
- החלפת מנורות
- פתיחת בית הכנסת
- חלוקת עליות
- הכנת שעונים
- הכנת ספרי תורה
- סמיכה לבעל הקורא
- חזנות
- קריאה בתורה
- קניות לסעודה שלישית
- סידור לו"ז שיעורים
- שיעור קריאה לילדים
- גביה הפקדות וקשר עם הבנק
- ניהול תקציב
- סעיף 46
- הכנת וחלוקת קבלות
- רואה חשבון
- תשלומים
- הכנת סעודה שלישית
- קשר עם מחלקת הדת רבני העיר והגרעין
- ארגון אירועים קהילתיים
- אחריות על הבלוג
- הודעות תפוצה במייל בווטסאפ ובסמס
- הודעות בעל פה לאחר התפילה
- לוח מודעות
- הכנת לו"ז לשבתות וחגים

במיוחד במיוחד עכשיו אחרי חודש החגים (כשכמעט החלפנו את הכתובת שלנו לכתובת של בית הכנסת) זה הזמן להודות לגבאים המסורים על כל פועלם המדהים כל השנה ובפרט בחודש הזה!

"כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה – הקב"ה ישלם שכרם"!


[1] שחזור דברי הרב שמואל אהרון שזורי ז"ל מפי מרן הרב קוק זצ"ל עם הוספות שלי.

יום רביעי, 2 באוקטובר 2019

פרשת וילך - הסתר או הארה?


הסתר או הארה?


הסתר[1] הפנים האלוקי בעקבות חטאיהם של ישראל, הסתר פנים אשר גרם לצרותיו הרבות של עם ישראל במהלך ההיסטוריה, כמאמר ה׳ למשה על העתיד להיות לאחר מותו (דברים לא, טז-יז):

״וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם... וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת...״ - ברור ומובן.

הרי זהו הסדר הקבוע אשר על פיו מנהיג הקב״ה את עולמנו, סדר הנקרא בפינו ׳שכר ועונש׳, המכונה על פי הרמח״ל (תחילת דעת תבונות) ׳הנהגת המשפט׳.

גם תגובתו של עם ישראל לצרות אלו - הודאתו בקלקוליו הרוחניים ובחטאיו, כנאמר (שם): ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה״, היא התגובה המצופה ממנו, התגובה הראויה והרצויה, המבטאת את השלב הראשון במהלך התשובה - הכרה החטא.

לכן, תגובתו השלילית של הקב״ה לאחר הודאתם של ישראל בקלקולם, תגובה הממשיכה ואף מעצימה ומכפילה את הסתר הפנים האלוקי, באומרו להם (בהמשך שם, דברים לא,יח) ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, מפתיעה מאוד ואינה מובנת.

האם זו התגובה האלוקית הראויה לתשובתם של ישראל? וכי לא היה צריך הקב״ה להסיר את מסכתו ולהפסיק את הסתר פניו ולהתחיל להאיר פנים לישראל?

כשאלתו של הרמב״ן (במקום) - ״כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלוקים ועל כי אין אלוקיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בעבודת כוכבים״, ומדוע אפוא לא התחלפה הנהגת הסתר הפנים האלוקית להנהגת הארת פנים, כפי הראוי וכפי המצופה, ולא עוד אלא שהתגברה ההסתרה האלוקית הסתר על הסתר, כנאמר ׳ואנוכי הסתר אסתיר׳?

מבאר הרמב״ן שישנם שני סוגי הסתר אלוקי:

האחד - הסתר שלילי הנובע מחטאיהם של ישראל, והמשמש כעונש על בחירותיהם החופשיות הלא מתוקנות, הסתר פנים הנקרא גם יסורי כפרה (על פי לשון הרמח״ל בספרו דרך ה׳), הבאים לכפר על מעשיהם המקולקלים בעבר.

והשני - הסתר חיובי, שאינו קשור כלל למעשים המקולקלים בעבר, אלא נובע מרצון ה׳ להמשיך ולהשפיע שפע חיובי על ישראל, התלוי בכלי הקיבול שלהם וביכולתם להכילו, שפעמים בשביל להכשירם לכך משתמש הקב״ה במנגנון היסורים המכונים יסורי הערה (הרמח״ל שם), אשר תפקידם לעורר את ישראל ולרוממם למדרגה עליונה זו הראויה להם באמת בעתיד.

זהו ההבדל המהותי בין הסתר הפנים הראשון, כנאמר ׳והסתרתי פני מהם׳, הסתר אלוקי שלילי, המופיע לפני הודאתם של ישראל עקב חטאיהם, להסתר הפנים השני, כנאמר ׳ואנוכי הסתר אסתיר פני׳, הסתר אלוקי חיובי, המופיע לאחר הרהור תשובתם על מנת לעוררם להשלים את תשובתם ובכך לקבל את הטוב האלוקי הראוי להם באמת, המכונה בלשונו של הרמב״ן ׳הסתר פני גאולה׳.

וזה לשונו: ״ולכך אמר כי על הרעה הגדולה שעשו... יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתיר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות (אלא) רק שיהיו בהסתר פני הגאולה... עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלמה... ״.

הרב קוק (אורות התשובה טז,יב), העמיק זאת יותר וביאר, שמטרת הסתר הפנים האלוקי המופיע בתקופת גאולתנו, המכונה בלשון הרמב׳׳ן ״הסתר פני גאולה״, הסתר פנים המתגלה בצורות שונות, בייסורים חומריים - כקשיים בטחוניים כלכליים וכדומה, ובייסורים תרבותיים-רוחניים - בקלקולים מוסריים ערכיים ודתיים, אינם באים רק בשביל לעוררנו למדרגה עליונה יותר, אלא גם משמשים כ׳משקפי שמש׳ המסננים את כמות האור והטוב האלוקי, וזאת בכדי לאפשר לנו להכיל את השפע והטוב האלוקי אותו רוצה להשפיע הקב״ה על ישראל בגאולתו האחרונה והשלמה.

כדוגמת אור חלש שעל מנת להסתכל בו, לקבלו ולהכילו בתוכנו אין צורך לחבוש משקפי שמש, כי כלי הקיבול המוגבל שלנו מספיק בשביל לקבלו, לעומת אור חזק כאור השמש שהדרך היחידה לקבלו אלינו היא על ידי משקפי שמש המהווים מסנן החוצץ בינינו לבינה, חציצה היוצרת הפסק והפרדה, שדווקא היא ורק היא מאפשרת את קליטת אורה והתקבלותה בתוכנו.

זה סוד הפסוק "כי שמש ומגן ה' אלוקים" (תהילים פד,יב): שם הוי"ה הוא אור שאי אפשר להכיל אותו בעולם, לכן באה מידת הדין, בשם אלוקים, המצמצמת, ומגנה עלינו מפני תוקף האור של שם הוי"ה.

וזה לשונו (אורות התשובה טז, יב): ״התכונה של הסכלות ושל הרשע של העולם (משמשת) בתור מסכים, שהם רק מתקנים (מאפשרים) את הזרחת האור, מכינים לו מקום שיוכל להאיר בעולם, אבל לא מקלקלים ולא מהרסים אותו.

והדבר תלוי במידת האור עצמה. כי אורה קדושה מצומצמת הלא אינה צריכה סתומים (מסננים - ׳משקפי שמש׳ אלוקיים המופיעים כהסתר פנים) כדי לאפשר את ההנאה מזיוה...

(אך, לעומת זאת, כאשר) האור הטהור הוא הרבה יותר גדול מכוח העולם לשאת אותו, ועם כל זה מוכרח הוא להיות מאיר בעולם (כי כבר הגיע זמן הגאולה ותיקון העולם),

והכרח הוא מצד טבע העולם, שיהיו מסכים רבים להסתיר את האור, והמסכים הם הם הרשעה ונושאיה,

ונמצא שכל אלה גם כן מכלל תיקון סדרו של עולם הם. (איננה כי אם מסך המתקן (המאפשר) את הזרחת האור...״.

באר מים חיים (פרשת וילך): "ואמנם אחר כל זה אם היו כולם בגוון אחד כולו לבן טהור המורה על אור החסד לבד והיה השפעת החסד על בני אדם ההולכים לפני ה' תמיד בלי הפסק כלל. 

הגם שהיה במדה ובמשקל בכח לקבל האור אך אין כח בגוף נכאה ונשבר לקבל יראת שמו יתברך ואהבתו כל היום וכל הלילה מאין הפוגת בלי הפסק רגע כמאמר חז"ל מי לא בעי מינם פורתא וכדומה מהדברים שהגוף צריך להן בהכרח. ובגלל זה אי אפשר לאדם להיות השפעת האהבה והחסד חופפת עליו תמיד בלי הפסק.

ועל כן הנה שמו יתברך הרוצה בקיום הגופניות והחומריות גם כן כמאמר הכתוב (ויקרא יח,ה) וחי בהם, ברא בחינת המקמץ ואור חוזר גם כן לעתים מזומנים בבחינת (קהלת ג,ה) עת לחבוק ועת לרחוק מחבק. 

והכל לטובת ותועלת בני אדם שיתקיימו לפניו תמיד בעבודתו. בעת גדלות המוחין, לאהבתו ויראתו הגדולה בכל עוז ותעצומות. ובעת קטנות המוחין, לקיום הגוף. והכל באהבה ויראה לערך הזה.

והנה בחינה הזו הוא כמו מסך המבדיל בין האדם ובין האור הזך המצוחצח מלהסתכל בו תמיד כדי שיהיה משפטים ישרים שיחיה בהם האדם ויתקיים. ומזה נתהוה בחינת הדין והגבורה בעולם שהוא בחינת הקימוץ והצמצום וחזרת האור למעלה".






[1] בנין אמונה.

יום שלישי, 1 באוקטובר 2019

ראש השנה - עם מי אתה יושב?


עם מי אתה יושב?


בר"ה[1] ובעשי"ת צריך כל אחד להחליט מה הזהות הבסיסית שלו!

הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"א, ה"ג):

"כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ זְכֻיּוֹת וַעֲוֹנוֹת. מִי שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל עֲוֹנוֹתָיו צַדִּיק. וּמִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל זְכֻיּוֹתָיו רָשָׁע. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה בֵּינוֹנִי...
וּכְשֵׁם שֶׁשּׁוֹקְלִין זְכֻיּוֹת אָדָם וַעֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּאֵי הָעוֹלָם עִם זְכֻיּוֹתָיו, בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה".

המדייק בלשון הרמב"ם, רואה דהוא דורש מן הבינוני לעשות דווקא תשובה, ולא אמר שכל מצווה שיעשה הבינוני בין ר"ה ליו"כ, תועיל להטות את דינו לחיים.

הקשה רבי איצל'ה בלזר מדוע דווקא תשובה נדרשת מן הבינוני ולא שולחים אותו לרוץ לעשות עוד מצוות כדי להטות את הכף?

ואם התשובה מועילה אז שישלחו גם את הרשע לעשות תשובה, למה חותמים אותו למיתה?

הפחד יצחק (הרב הוטנר, מאמר יח) תירץ קושיא זו והעמיד יסוד חשוב לימים אלו.

מסביר הרב הוטנר, שאמנם בהבנה ראשונית נראה שצדיק ורשע אצל הרמב"ם נמדדים באמת לפי כמות הזכויות והחובות שביד האדם (כמובן ע"י משקל שרק יודע התעלומות יכול לשקול, אבל סוף סוף הכל הוא כמות של זכויות וחובות) אך דבר זה אין השכל יכול לסובלו, דא"כ כל כמה רגעים יכול האדם להפוך מצדיק לרשע ודבר זה קשה לקבל.

אלא שביאור הדבר הוא, שגדר רובו זכויות או רובו עבירות, הוא מידה בנפש האדם!

זוהי מידה שיוצרת אצל בעליה השקפה על דרכו ושאיפתו כלפי הטוב והרע.

אדם שרובו זכויות, יכול להיות שיש בידו עבירות רבות, אך מדובר על אדם שבנפש פנימה יש לו מידה כזו והשקפה כזו שהוא רוצה לילך בדרך הטוב, שרצון ה' ומצוותיו הם הנכונים והערכים האמיתיים בחיים.

לעומתו ה"רובו חובות" הוא אדם שבנפש מסתכל על הדברים הרעים כאל דברים נכונים וטובים ואליהם ובם הוא שואף להצליח ולהתקדם.

ואילו הבינוני הוא אדם שלא החליט לאן הנפש שלו נוטה, מבחינתו זה טוב וגם זה טוב.

לכן דורש ממנו הרמב"ם דווקא את מצוות התשובה, שע"י הוא מכיר ומודה שדרך ה' היא הנכונה בעיניו ואליה הוא רוצה לשאוף וללכת בה.

מאורות הדף היומי: הרב אליעזר ל. (אחד מפעילי התשובה המרכזיים בברית המועצות) סיפר את אחת המעשיות היותר מרטיטות שבצקלונו.

אחד הדברים המופלאים ביותר ביהדות שנרמסה תחת המגף הקומוניסטי, היה הדחף האדיר של יהודים צעירים, שלא ראו מעולם את קירותיו הפנימיים של בית הכנסת, ללמוד תורה. הנשמה היהודית נכספה אל אלוקיה ואל תורתה. כניצנים רכים וזעירים, הם היו מגיחים מחורים לא צפויים, לאחר סערה איומה שהתחוללה על ראשם, מטים את גופם לכיוון האור ומנסים לשאוב יותר ממה שהם מסוגלים להכיל.

אני זוכר, שאירע פעם, שהחלטנו לייסד שיעור תורה במרכז לנינגרד. הביקוש היה עצום, והמשתתפים המיועדים היו מוכנים ליטול על עצמם את הסיכון הגבוה הכרוך בהשתתפותם בשיעור תורה.

סטודנט צעיר ונלהב ארגן מקום מסתור, אני דאגתי למספר עותקים של מסכת שבת, והשיעור קם והיה.

אשרת השהייה שלי עמדה לפוג, ונותר לי עוד יום אחד בלבד כדי להדריך את הקבוצה, ובעיקר את מגיד השיעור המיועד, בחור מבוגר שזה עתה הכיר את שפת עמו ואת ניבה.

בשעה הנקובה הם חמקו פנימה, איש איש בתורו, בשקט, בחשאי, שוחחו בלחש, וכאשר המוזמנים התקבצו, הדלת ננעלה על מסגר ובריח, הגמרות נשלפו ממקום מחבואן, ו"מגיד השיעור" החל לקרוא את הגמרא.

אם אתנסח בעדינות, אומר כי לא היה להם קל, היה עליהם להתמודד עם לשון הקודש, עם השפה הארמית, עם שפתו של רש"י המתובלת בלעזי"ם צרפתיים. חלקם הטיבו להתמודד עם הקריאה בחומש, אך כאן, להפתעתם, הניקוד 'נעלם', וארמית ועברית התחלפו ביניהם ללא הרף. על דבר אחד הסכימו הכל - שבת זה 'סובוטה'.

השיעור הסתיים, נפרדתי מהם לשלום ויצאתי בדרכי המפותלת לארץ הקודש, כשבליבי תפילה שבביקורי הבא אמצא אותם בריאים ושלמים, מחוזקים ואיתנים ביהדותם, באמונתם ובלימודם, הכל היה בסדר, חוץ מדבר אחד, הביקוש היה רב על ההיצע...

פתרון ראוי לשמו לא נראה באופק, אך הכל נתנו את עיניהם באחד המשתתפים. איש לא אמר לו מילה. חלילה. אך מארגני השיעור והמשתתפים היותר פעילים, היו דנים רבות בינם לבין עצמם, אם לא היה מן הראוי שיפנה את מקומו לאחר. הוא לא התקדם. השפה לא נקלטה במוחו. דברי הגמרא לא חדרו אליו. מצער ככל שיהא, אלה היו פני הדברים.

כעבור חצי שנה, נסעתי ל'טיול' נוסף בברית המועצות. הזדרזתי לבקר בכל המקומות שבהם ייסדנו שיעורי תורה מחתרתיים, ביניהם גם בשיעור הצפוף. ההתרגשות היתה גדולה, נקל לשער. הם התקדמו יפה מאד, ידיעותיהם התרחבו, ולפעמים הם אפילו הבינו את הגמרא. באמת.

לאחר סיום השיעור, אחד המשתתפים לקחני לפינה, ושח בפני את ההתלבטות שהם ניצבים בפניה לגבי השתתפותו של אותו יהודי בשיעור, אינני יודע מה לומר לך, השבתי לו בכנות, אינני יודע, רבונו של עולם. מי יכול לענות תשובה על שאלה כזו.

למחרת התעכבתי קמעה, והופעתי במקום הכינוס כחמש דקות לאחר תחילת השיעור. נכנסתי אל המקום, ומצאתי את כולם יושבים בצפיפות ומאזינים בדריכות לדבריו של אחד המשתתפים שדיבר במהירות עצומה, בהתרגשות גדולה. למרות שאני שולט בשפה הרוסית ברמה סבירה, לא הבנתי מדבריו אף לא מילה אחת. הכל היה נשמע לי כמו מילה אחת ארוכה. עמדתי מן הצד, לא רציתי להפריע להם. הוא שילב בדיבורו תנועות ידיים נמרצות, הרים את שרוולי חולצתו, התנשף בכבדות, דפק על השולחן, גילם דו-שיח בין שני בריונים אלימים. דרמה אמיתית. את דבריו הוא סיים במשפט מוחץ ודרמטי, כך בכל אופן ניחשתי על פי תגובותיהם הנרגשות מאד של הנאספים, שטפחו על כתפיו נמרצות, התחבקו איתו, וזקן הנאספים אף נשקו על מצחו, מחווה נדירה לרוסי מצוי. כשוך ההתרגשות, הם הושיבוני בראשם ופענחו עבורי את שהתרחש לנגד עיני.

הדובר היה אותו יהודי שלא הבין מאומה מן הנלמד, ככל הנראה הוא הבחין בהתלבטות שליוותה את שהותו במקום, והוא החליט לשתף את המשתתפים בשיעור בסיבת נוכחותו במקום, ולהעביר לידיהם את ההחלטה כדת מה לעשות.

לפני שנים, הוא סיפר, ישבתי במסעדה כלשהי ואכלתי לתומי. לפתע, ללא הודעה מוקדמת, אנשי ק.ג.ב. זינקו לתוך המסעדה, שלפו אקדחים והורו לכל הנוכחים לשכב על הקרקע, תוך דקות מצאתי את עצמי כבול באזיקים, מובל בניידת משטרתית לבית המעצר. האמינו לי, לא ידעתי על מה ולמה.

לאחר מכן התברר לי, כי באותה מסעדה נכחו מספר אנשים בעלי דעות 'משוחררות' יתר על המידה, והחוקרים ביקשו להוכיח את קשרי עם הקבוצה החתרנית. התחננתי, בכיתי, צעקתי, הבטחתי ואמרתי, כי אין, לא היה ולא יהיה לי קשר כל שהוא עם אנשי אותה קבוצה. אך מאומה לא הועיל.

בוקר צהרים וערב, לילה ויום, היו החוקרים הנוקשים חוזרים על אותו משפט: "אם ישבת איתם, סימן שאתה מהם".

אני חזרתי על טענותי, הם חזרו על טענותיהם המלוות במכות נמרצות, שהותירו בי סימנים עד היום, ולבסוף נענשתי בהתאם.

חברי היקרים, הוא פנה אליהם. לאחר פטירתי, כאשר אתייצב בפני בית דין של מעלה, ככל הנראה לא אדע לחזור על שורה אחת בגמרא, אולי אפילו לא על משפט אחד. אבל אני אגלה את זרועי החבולה, ואומר למלאכי השמים, "אתם רואים, הם לימדו אותי, שאם ישבת איתם, סימן שאתה מהם", רבונו של עולם. באמת לא הבנתי מאומה ממסכת 'סבוטה', אבל ישבתי איתם, אני מהם, אני מהם, אני מהם!!!
הכל קמו וחיבקוהו, "אין ספק, אתה מאיתנו. לוואי שאנחנו גם נהיה איתך..."!

ע"פ היסוד הנ"ל נבין, רמז נפלא שכתב הרש"ש (על ר"ה יז. ד"ה תוספות ועליהם) בשם רבי מנשה מאילייא.

הרב שם מביא מדנפשיה מקור לדברי הגמרא (יז.) שהקב"ה מטה כלפי חסד לאדם אשר יש לו מחצה עוונות ומחצה זכויות.

והוא כותב שמהפסוק (תהלים קטז,ב) "כי הטה אזנו לי" דרשו מלשון מאזנים ורצונו לומר שמטה לי המאזנים לצד זכות. ויש להבין כיצד מתקשרת האוזן למאזניים?

אמנם לפי הדברים לעיל, הדבר מובן הפלא ופלא, שכן בתוך האזנים מצויים העצבים הקובעים את שיווי משקלו של האדם.

ובכך רמז למאזנים הפנימיים הרוחניים שבאדם, שאם שיווי המשקל שלו נוטה כלפי הקדושה והתורה, אזי הקב"ה ממילא מטה את חסדו כלפיו ופודהו מדינה של גיהנם.

מלכים (א' ח,נח): "לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו".





[1] הרב יואל ביסראור.

רשומות פופולריות מהחודש האחרון: