דרשות למעגל השנה: רחמנות

‏הצגת רשומות עם תוויות רחמנות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 29 באוגוסט 2019

פרשת ראה - ונתן לך רחמים ורחמך

״ונתן לך רחמים ורחמך...״

דברים (יג,יג-יז): ״כי תשמע באחת עריך... יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור, נלכה ונעבדה אלוקים אחרים... והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר ההוא (ההיא) לפי חרב... ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה׳ אלוקיך, והייתה תל עולם לא תבנה עוד״.

הציווי הזה להרוג את כל יושבי עיר הנידחת אשר הדיחו את ישראל לעבוד עבודה זרה, ולשרוף כליל את כל שללה על מנת שלא תיבנה עוד לעולם נראה באופן פשוט כציווי הכרחי ובלתי נמנע, כדי למנוע את השפעתם הרעה והמזיקה של עבודה זרה והעובדים לה בעם ישראל.

אך כאשר אנו מתבוננים על הרושם הנפשי הקשה מבחינה מוסרית ומידותית הנוצר בנפשם של שלוחי בית הדין עקב מעשיהם הקיצוניים והחריגים, שהרי ׳אחרי המעשים יימשכו הלבבות', מתעוררת בנו תמיהה עצומה:

האם מידת הרחמנות הטבועה כטבע וכתכונה בנפשם של ישראל (יבמות עא.): ״שלושה סימנים יש באומה זו הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים״, לא תיפגע עקב מעשיהם האכזריים בהריגתם את כל אנשי העיר ובשריפת כל רכושה?

אור החיים הקדוש (שם,דברים יג.יז): ״לפי שציוה על עיר הנידחת שיהרגו (שלוחי בית הדין) כל העיר לפי חרב, ואפילו בהמתם. מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנידחת״!

הנצי״ב (שם): ״מעשה עיר הנידחת גורם שההורג נפש נעשה אכזר בטבע... (וקל וחומר להרוג) עיר שלמה, בעל כורחנו עלינו להרגיל כמה אנשים להרוג ולהיות אכזריים...״.

ואם כן, כיצד יתכן הדבר שהתורה מצווה על קבוצת אנשים בישראל - שלוחי בין דין - להרוג, לשרוף ולהחריב את עיר הנידחת ואנשיה, והלוא בכך יאבדו לכאורה את תכונת הרחמנות האלוקית הטבועה בנפשם, ויהפכו בעל כורחם להיות אכזריים בטבעם, הפך רצון ה׳ ותורתו?

על כך עונה התורה: ״ונתן לך רחמים ורחמך...״.

אור החיים הקדוש (שם): ״אמר להם הבטחה שיתן להם ה׳ רחמים, הגם שהטבע (המעשה) יוליד בהם האכזריות. מקור הרחמים (הקב״ה) ישפיע בהם כוח הרחמים מחדש לבטל כוח האכזריות שנולד בהם מכוח המעשה - ׳ורחמך'".

הנצי״ב (שם): ״על זה הבטיח הכתוב, שבזה שתעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה, ישוב ה׳ מחרון אפו ונתן לך מידת רחמים והרבך כאשר נשבע לאבותיך״!

אם כן, במצב מסובך וקשה זה, אף על פי שבאופן טבעי הייתה אמורה נפשם הרחמנית הישראלית של שלוחי בית הדין - נציגי ה׳, להתקלקל ולהינזק באופן חמור ממעשיהם האכזריים, לא יהיה הדבר כן - מפני שמעשה זה נעשה בציווי ה׳ ולשם שמיים, ובמצב מיוחד שכזה הקב״ה כביכול מתערב ומזרים מידת רחמים, ענוה ועדינות לנפשם של שלוחי בית הדין, בכדי לאזן את הרושם השלילי הרע אשר הצטבר בנפשם, ולהחזירם למקומם המוסרי הראוי והרצוי.

במצבים אשר בהם נדרשים אנו להשתמש על פי ציווי ה' במידות הקשות כמו גאווה, כעס, קנאה, אכזריות, נקמה וכדומה, כגון במלחמת מצווה מול אויבינו, מבטיחה לנו התורה שהקב״ה ישמור על מדרגתנו המוסרית הראויה, בכך שיתן לנו במתנה רחמים מיוחדים - ׳רחמי שמיים׳, על מנת שהמעשים הקשים שאותם אנו מחויבים לעשות לא יקלקלו ויזהמו את נפשנו הישראלית העדינה.

דוד המלך (תהלים כג,ד): ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״.

גם כשאני - דוד כמלך ישראל - נמצא במצב מלחמה בו המוות הערכי והמוסרי מצל עלי ומאיים לקלקל אותי, ׳גם כי אלך בגיא צלמוות׳, לא איעשה לאדם רע - לא יושחתו ערכיי ולא יתקלקלו מידותיי ולא תיפגם מוסריותי - ׳לא אירע רע' כי מכוחך אני נלחם ולמען שמך המתגלה בכבודם ורוממותם של ישראל עמך, ׳כי אתה עמדי׳!

הרב קוק (אורות, אורות המלחמה ב): ״אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש.

הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד... מלחמת קיומם - קיום האומה, מלחמת ה׳ הייתה בהכרה פנימית.

עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע (תהלים כג,ד) ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע׳.

כשאנו מתבוננים אליהם, הננו בכל ההופעה הרוחנית שאנו כל כך שוקקים לה, משתוקקים לאימוצם, לכוח החיים החטוב והגבוש, האיתן והמוצק ששכן בקרבם.

ומתוך תשוקה זו כוחנו הרוחני מתאמץ וכוח גבורתנו מתעדן,

ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם״...

אחת הנשמות האדירות שהשתוקקו לדבקות בגיבורים אלו וקיבלו מעדינותן ומעוצמתן היתה נשמתו של הדר גולדין הי"ד שנפל בקרב ברפיח בסוף צוק איתן, וחלקי גופתו עדיין מוחזקים לבושתנו אצל הצוררים ימ"ש.

הדר הי"ד למד לפני הגיוס את המסילת ישרים של הרמח"ל ישר והפוך עם הבנות יסודיות ושיעורי בית עצמיים בעבודת המידות והבנת המציאות בעולם.

אבא שלו הוציא עכשיו את כל הספר מסילת ישרים עם הערותיו של הדר בספר בשם "איך לבנות חיים – חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין".

אני יותר ממאושר להכיר טובה ולתת את הספר הזה מתנה לאחד מעמודי התווך של בית הכנסת החזן והגבאי שלנו איל סודרי שחוגג היום יום הולדת (18?).

אנחנו רוצים גם לברך את משפחת אוטמזגין לרגל התחלת לימודם של יובל ואלון בישיבות הסדר (עכו ונהריה) – ישיבות הממשיכות את דרכם של צדיקי וגיבורי התנ"ך!

בחדשות השבוע ראינו שהעמידה על העקרונות של הצניעות והכבוד לנשים הם חלק מ'והיה מחניך קדוש' ועמידה זו היא שמוציאה מתוכנו לוחמים קדושים צנועים ועזי נפש כגון עמנואל מורנו הי"ד שהשבוע פקידת שנתו.

יה"ר שרוח זו תשפיע על כל צבאנו היקר מלמעלה עד למטה, ונראה את ברכת ה' בתוך מחננו, אמן!

1 מהספר בנין אמונה.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2016

פרשת לך לך - לְהַצִּיל אוֹתָךְ - אֲפִלּוּ מִמֵּךְ

לְהַצִּיל אוֹתָךְ - אֲפִלּוּ מִמֵּךְ

בראשית (טו,א): "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".

הקב"ה מבטיח לנו הגנה מהאויבים:

בראשית רבה (מד,ה): "ר' לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר, אותן המלכים שהרגתי, שבניהם מכנסין אוכלוסין, ובאים ועושים עמי מלחמה! אמר לו הקדוש ברוך הוא 'אל תירא... אנכי מגן לך', מה המגן הזה – אפילו כל החרבות באות עליה, היא עומדת כנגדן, כך אתה: אפילו כל אומות העולם מתכנסין עליך, נלחם אני כנגדן"!

אבל אנחנו צריכים הגנה מעוד דבר:

אנחנו אומרים בתפילה מגן אברהם, למה חותמים באברהם? כי דוקא הוא צריך מגן!

הבעיה של עמ"י זה עודף רחמנות! גם רחמנות יתר על האויבים! וזו בעיה שקיבלנו מאברהם, מידת החסד שהתפלל "לו ישמעאל יחי לפניך"!

גם מזה אנחנו צריכים הגנה - מעצמנו!

שלמה ארצי: "הָיִיתִי בָּא לְהַצִּיל אוֹתָךְ, לְהַצִּיל אוֹתָךְ, אֲפִלּוּ מִמֵּךְ".

לכן חותמים מגן אברהם!

רמב"ן (ז יב,טז): "ולא תחוס עינך, מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים... כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט".

על הפסוק: "כי תצא למלחמה על איבך..." (דברים כ) כותב רש"י: "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך".

במלחמה היצר הרע של היהודים זה הרחמנות!

בעיית הרחמנות החלה כבר בשחר ההיסטוריה כמו שכותב המדרש:

בראשית רבה (פר' כ"ב): "א"ר יוחנן: הבל היה גיבור מקין, שאין ת"ל "ויקם" אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו (קין): שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו (הבל) רחמים, מיד קם עליו והרגו".

להרוג מחבלים זה לא עצוב!!!

זוה"ק (ח"א סא:): "לית חדוה קמי קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה, הה"ד (משלי יא,י) ובאבוד רשעים רנה, וכן בכל דרא ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא, חדוה ותושבחא קמי קב"ה".

הגיע הזמן שנפעיל את המידות שלנו, גם הרחמנות וגם האכזריות על פי המוסר האלוקי הישר והקבוע, ולא על פי המוסר העולמי השקרי והמעוות שגובה מאיתנו את חיי חיילינו ואזרחינו.

הרב משה צוריאל:

אם לא נהרוג את הצורר, סוף דבר הוא שכאשר שוב תמצא ידו יכולת להציק, לצורר [ואף להרוג] יעשה זאת. לכן אין לרחם עליו כלל אלא יש לבערו מן העולם, אחת ולתמיד.

רלב"ג (מלכים א' כב,לח תועלת ל"ד): "להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב, שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ. פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת. ולזאת הסיבה תמצא שציותה התורה להכות את המִדְיָנִים מפני מה שנתבאר 'כי הם צוררים לישראל בנכליהם'. וציותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסיבה. ולזה סִפֵּר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש"י בחרמו וברשותו ובמכמרתו, כעס הש"י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו".

הרב שמואל אליהו:

יש חושבים, בעקבות הפסוק "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר", כי נקמה היא תכונה שפלה שצריך להימנע ממנה.

אולם צריך לדעת כי נקימה ונטירה אסורות ביחסים שבין אדם לחברו, אבל לא בגניבה ובגזל, בפציעה וברצח. במקרים כאלו צריך לתבוע את הגנב והמזיק ולקחת ממנו כפל, ארבעה וחמישה. ולפעמים לתת עליו עונשים חמורים עד מוות.

רמב"ן (ויקרא יט,יז): "וענין הנקימה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחוייב להניח לו אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו מפסוק 'כאשר עשה כן יעשה לו'. והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בענין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה".

כל שכן ביחסים כלפי רוצחים גויים!

בשו"ת "צמח צדק" (הקדמון סימן קיא) מסביר הרב כי בוודאי שגאולת דם שייכת בגוי שרצח יהודי, ולא רק ביהודי שרצח יהודי.

שאם לא תיקח דין מן הרוצחים הגויים – מלאה הארץ חמס. וכך הוא מביא משם "ילקוט שמעוני" (א יז קכז) על דוד המלך שלקח חמישה חלוקי אבנים להרוג בהם את גוליית, שהיה נוכרי, כידוע.

והסביר המדרש כי דוד שימש שליח מצווה לחמישה גואלי דם מיד גוליית - "אחד לשמו של הקב"ה, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם".

כיוון שגוליית חירף מערכות אלוקים, דוד נוקם נקמת אלוקים.

וכיוון שפגע בברית האבות הקדושים, הוא נוקם את נקמת האבות.

וכיוון שגוליית רצח את חפני ופנחס הכוהנים בני עלי, על כן אהרן הכוהן גואל הדם ודוד פועל בשמו (רד"ק שמואל א' יז,מ). הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להנקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי.

הרי מבואר כי בימינו צריכים להשתדל, כי כל מי שמרים יד על יהודי להרגו, נקום יינקם. ואפילו לא הרג אלא רק הכה או רצה להורגו.

כמו שכתוב אצל משה רבנו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל".

גם בימינו חשוב לדאוג להסדרת החוק כך שיהיה ברור לכולם, כולל לרוצחים, שמחבל או מחבלת שבאו להרוג יהודים - זה סופם.

חובה ומצווה על החיילים והשוטרים והאזרחים לכלות אותם. לא לנטרל אותם ולא להשתלט עליהם, אלא להעבירם מן העולם. ומי שמגן עליהם – מביא שפיכות דמים לעולם.

ואם החוק לא מתיר לעשות כן - צריך למצוא את הפרצה בחוק שמתירה לעשות כן, או להחליף את מפרשי החוק על מנת שלא ירבו שופכי דמים.

ואם יאמרו לנו: אבל אנחנו נאבד את התמיכה של העולם, מה נעשה בלעדיהם?

נענה להם את הפסוקים הבאים:

דברים (ז,יז-כא): "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם... לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא".

יום שישי, 22 במאי 2015

חג השבועות - מגילת רות - תורת חסד על לשונה

תורת חסד על לשונה

מה הקשר בין מגילת רות לשבועות?

הרי זה החג הכי לא קשור לגרים? זה חג המראה את הייחודיות של עמ"י, את ההבדלה מהאומות!

דברים (כז,ט): "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ".

שמות (יט,ה-ו): "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

ויקרא (כ,כו): "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי".

בברכת התורה אנו אומרים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

ומגילת רות מראה הפוך – מחלון וכליון נושאים נכריות, רות המואבייה מתגיירת וזוכה להיות אם המלכות ומלך המשיח עתיד לצאת ממנה?!?

גמ' יבמות (עח:-עט.): "נתינים דוד גזר עליהם שנאמר (שמואל ב' כא,ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו' מאי טעמא גזר עלייהו דכתיב (שמואל ב' כא,א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה. שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם דכתיב (דברים יא,טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב(ירמיה ג,ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה,יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו. אמר אין הדבר תלוי אלא בי מיד ויבקש דוד את פני ה' מאי היא אמר ריש לקיש ששאל באורים ותומים מאי משמע א''ר אלעזר אתיא פני פני כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה' וכתיב התם (במדבר כז,כא) ושאל לו במשפט האורים לפני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן... נתינים ניקרינהו ונפייסינהו (שמואל ב כא,ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'? ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו' יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' וגו' מיפייס ולא פייסינהו. אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג,יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ,כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח,יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו[1]".

ובגמרא הבאה ביותר חריפות על דרך השלילה:

ביצה (לב:): "כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה מזוני מיזן נמי לא זינוהו אמר הני מערב רב קא אתו דכתיב {דברים יג-יח} ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו".

עמ"י הוא עם נבחר בגלל המידות הטובות שיש בו!

מי שאין בו מידות טובות אלו סופו שיצא מעמ"י ויש הרבה דרכים... ומי שיש בו מידות טובות סופו שיצטרף אל עם ישראל!

פסחים (פז:): "אמר ר''א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים".

רמב"ם (מדע תשובה ב,י): "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו 'והגבעונים לא מבני ישראל המה' ".

מאיפה יצא עמ"י?

אברהם אבינו היה מרכבה למידת החסד בשלימות של מידות והכנסת אורחים!

כשחיפש אשה לבנו המבחן היה חסד אם תיתן גם לגמלים לשתות.

משה רבינו נבחר בגלל "יצא אל אחיו וירא בסבלותם" – רחמים!

שני עמים נדחו לנצח מהעם היהודי: עמון ומואב, למה?

דברים (כג,ד-ה): "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם[2]".

אין להם עשיית חסד!!!

רות – ההיפך הגמור!

רות היא לא בוגרת אולפנה, אבל היא "שבה משדי מואב". המידות שלה מראות בבירור לאן נשמתה שייכת!

רות (א,ח): "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי".

איזה חסד הן עשו עם המתים? עם הבעלים שלהן?
אלא חתונה זה אחד הדברים שגורמים לך לעשות הכי הרבה חסד!!! עם הבן זוג והילדים בכל שעה של היממה!!!

וגם היא בוחרת לעשות חסד עם נעמי ולא עוזבת אותה.

אח"כ היא הולכת ללקט אוכל בשדות בשביל שתיהן.

כותב הבן איש חי (אם המלך): "בא הכתוב ליתן טעם לדבר זה שעלה בלב רות להיות יצאנית ללקוט בשדות, שדבר זה נראה זר מאד ואינו הגון מצד הצניעות הן מחמת עוצם יופיה והן מחמת כבוד אבותיה שהיתה בת מלכים, והן מחמת בעלה וחמיה שהיו גדולי הדור. אך היא כוונתה לטובה בענין זה, כי אמרה מה טעם נדחו המואבים לבא בקהל ה' מפני אכזריותם שלא קדמו בלחם ובמים, הנה אני אעשה דבר לתקן קלקול זה שאצא השדה ואלקטה להביא מזון ומחיית חמותי לפרנסה ואע"פ שדבר זה הוא גנאי ואינו הגון לפי כבודי".

אח"כ היא גם שומעת לעצתה של נעמי ומבקשת מבועז להביע את אחריותו למשפחה ולגאול אותה, שזה אומר להתחתן עם איש זקן, שבאמת נפטר למחרת.

כמו שבועז אומר לה: (רות ג,י): "וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים".

מדרש רבה (רות ב,טו): "אמר רבי זעירא המגילה הזו אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא היתר ולא איסור, ולמה נכתבה? ללמדך שכר של גומלי חסדים".

מדרש לקח טוב: "למה קוראים מגילת רות בעצרת, בזמן מתן תורה? לפי שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה".

הרב אשלג עשה הרבה סיגופים כדי לזכות שהאריז"ל יבוא וילמד אותו, עד שזכה שאליהו הנביא הגיע והדריך אותו שלושה חודשים איך לעבוד על המידות ואיך להיות רק נותן ולא לקבל ואיך לעשות דברים לא מהסיבה של מה יצא לי מזה... אחרי שלושה חודשים הגיע האריז"ל ולימד אותו כמה יסודות והלך...

מסופר על האדמו"ר הזקן בעל התניא, שישב ולמד בחדרו. לפתע שמע תינוק בוכה בעריסתו. סגר האדמו"ר את הגמרא, ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו. לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך, ומצא שם את נכדו, כשהוא יושב שקוע בלימודו. האדמו"ר תמה על נכדו: "מדוע לא קמת להרגיע את התינוק הבוכה?" הנכד הנבוך הרים את מבטו וענה לסבו: "הייתי כל כך שקוע בלימוד, עד שלא שמעתי כלל את קול הבכי". העיר לו סבו: "אם אדם לומד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה, משהו פגום בלימוד זה".

לכן לפני שאנחנו מגיעים לשבועות אנחנו עוברים בתקופה ארוכה של עבודת המידות! של 'דרך ארץ קדמה לתורה'.

ובשבועות עצמו אנחנו קוראים מגילה של חסד!

כמה שאתה תאהב את עם ישראל ותחפוץ לעשות להם חסד ככה תקבל את התורה!

כמו שכותב רבי נחמן (שיחות הר"ן צ"א): "וכשיש חסרון באחד מישראל (דהיינו שאחד מוצא ורואה בו חסרון), נמצא שיש חסרון בתורה ששם שורש נשמות ישראל, ועל כן בודאי אי אפשר לאהוב את התורה בשלמות. אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי, נמצא שאין בהתורה שום חסרון ומום, אזי בודאי יאהב את התורה... וזהו "תורת ה' תמימה" (תהלים יט,ח), היינו כשתורת ה' היא תמימה (שלמה) בלי שום חסרון ומום, דהיינו כשנזהרין לבלי לדבר (רע) ולבלי למצוא שום חסרון בשום ישראלי שהוא אות מהתורה, נמצא שאז תורת ה' תמימה בלי שום חסרון ומום, אזי היא "משיבת נפש", כי אז דווקא זוכין לאהבת התורה, ומרגישין טעם מתיקות התורה שמשיבה את הנפש, מאחר שאין בה שום חסרון".

יה"ר שנזכה לאהוב כל יהודי ולעשות חסד עם כל יהודי ולזכות לחיבור שלם עם התורה הקדושה!!!

[1] רות היתה מאוד צנועה! כותב הרב קוק (נאום בחנוכת בית הרב): "שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים, בישנים, וגומלי חסדים (יבמות ע"ט א'). סמוכה היא מדת הבישנות הישראלית שהיא שרשה של הצניעות למדת גמילות חסדים".

[2] בספר מעיינה של תורה (דברים עמ' ק) מביא מפי השמועה: "על החטא של 'אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים' יכולים היו להצטדק כי עניים היו ולא השיגה ידם כדי להשיג לחם. אבל עתה לאחר "אשר שכר עליך את בלעם בן בעור" הרי היה להם הרבה ממון כדי לשכור את בלעם כדי להרע, ואילו בשביל להגיש פרוסת לחם לא היה להם ממון?"

יום שישי, 15 באוגוסט 2014

פרשת עקב - רחמנות אכזרית

רחמנות אכזרית

דברים (ז,טז): "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ".

על הפסוק "כי תצא למלחמה על איבך..." (דברים כ) כותב רש"י: "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך".

הכהן משוח המלחמה אומר ללוחמים עם היציאה לקרב: "שמע ישראל אתם קרבים למלחמה על אויבכם".

טבע האדם שהוא מסתכל על האדם מולו ומשווה את עצמו אליו. אם אני רחמן גם הצד השני רחמן. אנחנו רחמנים, כמו שכתוב שיהודים רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, וממילא אנחנו חושבים שגם האחרים ככה, לכן הכהן חייב להסביר ללוחמים 'אתם קרבים למלחמה על אויבכם' ולא על אחיכם! אחיכם ירחמו, האויבים לא ירחמו.

במלחמה היצר הרע של היהודים זה הרחמנות!

בעיית הרחמנות החלה כבר בשחר ההיסטוריה כמו שכותב המדרש:

שאול המלך נצטווה (שמואל א' טו) לא לחוס על עמלק ולהשמיד כל אשר לו, ומה עשה שאול?

הגמ' (יומא כב:) מביאה שעשה חשבון: "ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו".

שאול המלך הפעיל פה את מידת רחמיו ובכך חס על זרע עמלק שלפי ראות עינו אינם חייבים מיתה.

על כך אומרת הגמ': "יצאה בת קול ואמרה לו 'אל תהי צדיק הרבה', כדברי המדרש בקהלת אל תהי צדיק הרבה מבוראך.

במקום אחר (שמואל א' כב) ראינו את שאול בקפידת דין נוראה כאשר בא דואג האדומי וסיפר כי אחימלך בן אחיטוב הכהן עוזר לדוד למרוד במלך, ותגובתו של שאול היא: "ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך ויאמר המלך... לדואג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דואג האדמי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא איפוד בד ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב..." ועל כך יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה".

מסכם הילקוט שמעוני (שמואל א רמז קכא ד"ה אמר רב הונא): "א"ר רב יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים..."

בשנת 1990 בשכונת בקעה בירושלים מחבל מתנפל עם סכין על אזרחים ורוצח בדקירות את החיילת איריס אזולאי בת 19, אחר-כך את אלי אלטרץ בן 43. בשלב זה הגיע שוטר הימ"מ צ'רלי שלוש וניסה לעצור את הערבי. הערבי דקר אותו וצ'רלי, ירה לו ברגליים, הערבי עצר, אך אזר כוחות ודקר את צ'רלי דקירות נוספות. צ'רלי נהרג. בן 26 היה צ'רלי כשנרצח. אילו רק היה יורה כבר בתחילה על מנת להרוג את הרוצח הערבי, היה נשאר צ'רלי בחיים[1].

רמב״ם (מורה נבוכים ח״א פנ״ח): "אל תחשוב שזו אכזריות או בקשת נקמה, אלא זה מעשה שמצריכה אותו הסברה האנושית שיוסר כל הסוטה מדרכי האמת ויסולקו המכשולים המונעים בעד השלמות אשר היא השגתו יתעלה". וכן (ח״ג פל״ה הקבוצה השישית): "אין הדבר כאיוולתו של מי שטוען שהימנעות מעונשים מהווה חמלה כלפי הבריות, אדרבה, זאת היא עצם האכזריות כלפיהם ושיבוש סדרי המדינה, אלא החמלה היא מה שהוא יתעלה ציווה: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".

נשיא המדינה מורה לעקור את תושבי מגרון, רובם קצינים ולוחמים ביחידות קרביות בצה"ל ושומרי תורה ומצוות, ובו בזמן מעניק חנינה לרוצחי יהודים שיתקבלו חזרה בכפריהם כגיבורי חיל, ויחזרו למעגל הפיגועים...

דובר צה"ל מדווח כי במהלך תקיפות צה"ל השבוע בוטלה ברגע האחרון תקיפת משגר תת קרקעי, וזאת לאחר שהגיעו לאזור אזרחים ערבים.

"השבוע בשעות הבוקר יצאה ה"טייסת הראשונה", טייסת איסוף המודיעין של חיל האוויר, לפעילותה כחלק מהמבצע מעל שמי רצועת עזה", נכתב באתר צה"ל. "באמצעות אמצעי התצפית והחוזי של מטוסיה, זיהו אנשי הטייסת את בור השיגור אותו נשלחו כוחות חיל- האוויר ליירט. "זיהינו שלאזור בור השיגור התקרבו אזרחים בלתי מעורבים", סיפר איש צוות אוויר בטייסת, סגן עומר, אשר לקח חלק בפעילות. "מיד יצרנו קשר עם הכוחות הנדרשים על מנת למנוע את התקיפה", הוא אמר".

באתר צה"ל הוסיפו כי "הבחירה למנוע באופן מידי את התקיפה נלקחה מתוך הניסיון הגורף של כוחות צה"ל לצמצום מרבי של פגיעה באזרחים בלתי מעורבים. אל"ם (מיל') אודי, איש צוות אוויר אשר לקח חלק במבצע עופרת יצוקה סיפר לאתר צה"ל, כי "הימנעות מפגיעה בחפים מפשע היה נושא שעמד בראש מעייניו של כל מי שהשתתף במבצע, אתה שומע את זה בשיחות בין הטייסים, במפקדה, ובכלל".

בדיווח לא התייחס דובר צה"ל למחיר ששילמו תושבי ישראל המאוימים ממתקן השיגור, ולכך שיתכן והדאגה לשלום תושבי עזה עלתה בחייהם של יהודים שנפגעו מהרקטות ששוגרו מאותו בור שיגור.

החייל הבריטי שריחם על היטלר:

הנרי טנדי (1891-1977) היה הטוראי הבריטי המעוטר ביותר במלחמת העולם הראשונה. ב-28 בספטמבר 1918 בקרב בצפון צרפת, רותקה הפלוגה שלו באש מקלעים, טנדי זחל קדימה, איתר את המקלע, הוציא אותו מכלל פעולה ואפשר לכוח להתקדם. מאוחר יותר באותו הקרב, כותרו טנדי ושמונה מחבריו על-ידי 37 חיילים גרמנים. המצב נראה אבוד, אבל טנדי הוביל את חבריו להסתערות כידונים נואשת ואף שנפצע פעמיים, נלחם בעוז עד שאחרון חיילי האויב שכב מת על האדמה. על תפקודו בקרב קיבל את המדליה העליונה של הצבא הבריטי, צלב ויקטוריה.

אבל מה שהכניס את טנדי להיסטוריה לא היה אומץ ליבו אלא דווקא מידת הרחמים שבו - ולפי עדויות חבריו, היו בו הרבה משתי התכונות הנ"ל. בסוף הקרב הבחין טנדי בחייל גרמני פצוע, בלי נשק, מנסה לדדות חזרה אל צבאו. טנדי כבר הרים את הנשק, אבל החייל הגרמני הרים יד מתחננת וטנדי חס על חייו.

החייל הגרמני היה אדולף היטלר, שסיפר את הסיפור הזה עשרים שנה אחר כך, בוועידת מינכן, לראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין - עוד אחד מהטועים הגדולים בהיסטוריה. מלבד הגרסה (הצבעונית ומלאת הפרטים) של היטלר, שלטענתו נתקל בצילום של טנדי בעיתון וזיהה אותו (ואז שמר את הצילום והראה אותו לצ'מרבליין), אין לסיפור הזה עוד הוכחות. אבל גם אם זה לא היה טנדי, הרי שמישהו אחר חס על חייו של היטלר.

טנדי מעולם לא אישר ולא הכחיש, אבל כשבית הוריו נהרס בהפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה סינן: "הייתי צריך להרוג אותו אז".

בהחלט היית צריך, טנדי!