המזל של החודש
הוא דלי, על שם הכתוב (במדבר כד): "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו" -
כיון שבשבט כבר יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאים והמים שבבארות עולים, והדליים
שואבים ממרומי הבור ולא מעמקו, וכשהם יוצאים מן הבור עדיִן מימיהם נוטפים
מדופנותיהם שמבחוץ.
הגמרא
כותבת (בבא קמא פב.): "אין מים אלא תורה".
בא' שבט דבר משה
לישראל את ספר דברים כמו שכתוב (דברים א,ג): "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה,
בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל". 36 יום דִּבר משה בא' שבט התחיל, ובז' באדר השלים.
לכן אמרו חז"ל
(מדרש תהלים פ"ח): "משול אחד בשבט כיום מתן תורה". וכמו
שיום מתן תורה מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, אף בא' שבט נפתחים בלבות ישראל מעינות
חדשים של תורה, כיון שבו ביום נִתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד
בשבט לז' באדר, מסוגלים להתחדשות בתורה ועבודת ה' והתקדשות וטהרה במיוחד בתיקון
שהתורה הכי מסוגלת לו – תיקון הברית.
מסופר על החתם
סופר,
שאמר: 'מעיד אני עלי שמים וארץ, שמימי לא פגמתי בברית קודש'. פששש... כמו יעקב
אבינו. פלא עצום, איך שזה בדורות האחרונים יהודי מעיד עליו כאלה דברים.
בסוף ימיו היה
לו קטטר, כאב לו מאוד מאותם הצינורות שהכניסו לו בפנים כדי להוציא לו את המי
רגליים. אבל לא רק הכאבים הגופניים כאבו לו, זה היה רק 'פסיק' קטן אצלו, כי צדיקים
רגילים ליסורים ומקבלים אותם באהבה.
כאב לו - למה
השם יתברך נתן לו את הייסורים דווקא במקום שלא פגם בו מעולם, איך זה יכול להיות?
ואמר: וחקרתי בדעתי לדעת למה זה הגיע לי, והגעתי למסקנה - שזה בגלל שאני לא מעורר
את הדור - התלמידים - על הפגם הזה.
כיוון שרק פעם
אחת בשנה - ב'כל נדרי' - אני מדבר על 'פגם הברית'. והייתי צריך לדבר על זה הרבה,
יותר ויותר...
בפרשיות
'שמות' עד 'משפטים' הקב"ה עוסק בקיום הברית שלו עם האבות.
כך מתחילה
יציאת מצרים: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים
אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות פרק ב,כד).
גם אנו נדרשים
בפרשיות
למלא את החלק שלנו בברית שיש לנו עם אלוקים - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ
לְדֹרֹתָם".
שמירת חלקנו
בברית המילה היא עשיית ברית מילה לזכרים וגם שמירת הקדושה בכל מה שקשור ליחסים
שבין איש לאשה.
לכן יציאת
מצרים החלה כאשר ישראל עושים ברית מילה. שכל השבטים שעלו ממצרים היו טהורים
מחטא זה של עריות. ועל זה נאמר: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ
עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קכב).
מביא
רש"י בשם המדרש: "לפי שהיו האומות מליזין אחריהם כשיצאו ממצרים ואומרים
עליהם שהם ממזרים. אם בגופם היו שולטין המצרים - בנשותיהם לא כל שכן? אמר
הקב"ה: אני מעיד עליהם שהם בני אבותיהם. הטיל שמו עליהם: 'הראובני'.
'השמעוני'. הוסיף עליהם אותיות השם, אחת מכאן ואחת מכאן. נמצא השם הזה 'יה' עדות
לישראל" (תהילים שם ובמדבר כו,ה).
שיחות
התחזקות: עיקר
ההשפעה של תיקון הברית נשפעת בשבתות של ימי השובבי"ם!
תולדות אהרן: ימים אלו הם
מתנה לדורות החלשים ולכן בזמן התנאים והאמוראים לא היה את התיקון הזה!
ככל שהדור יותר
מתקרב לימות המשיח היצר מתעצם והקב"ה לא ישאיר אותנו בלי מענה נגדו!
אחת הטעויות הגדולות שהיצה"ר
מנסה בכל כוחו להטעות אותנו היא שרק כשהכל הלך חלק ולא נפלת בכלום ולא היית צריך
להילחם על שום דבר אז זה נקרא יום או שבוע מוצלח!
אבל ימים שהעבודת
ה' הולכת בקושי וצריך להיאבק עם היצר על כל דבר, גם על דברים שאתה נלחם בהם כבר
עשרות או מאות פעמים ונדמה לך שלא הולך - אלו ימים שאתה אומר לעצמך פה לא הצלחתי,
עובדה אני עדיין נלחם על זה...!
חלק מהתיקון
של השובבי"ם הוא לתקן את הטעות הנפוצה הזאת!
האמת היא שחז"ל
גילו לנו שכל נשמה ונשמה שירדה לעולם יש לה את התיקונים שלה ואת המלחמות שצריכה
לעבור ואת זה הקב"ה רוצה, מלאכים יש לו מספיק!
תניא (פכ"ז):
"בכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, ובאתערותא דלתתא -
אתערותא דלעילא, ואתכפיא סטרא-אחרא דלעילא המגביה עצמה כנשר, לקיים מה שנאמר
(עובדיה א,ד): 'אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך נאם ה' '.
וכמו שהפליג
בזהר פרשת תרומה (דף קכח) בגודל נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא סטרא-אחרא לתתא,
דאסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא לעילא על כולא יתיר משבחא אחרא, ואסתלקותא דא יתיר
מכולא וכו'.
ולכן, אל יפול
לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד, גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך
נברא וזאת עבודתו, לאכפיא לסטרא-אחרא תמיד".
הנחת רוח
של הקב"ה היא כשנלחמים!
אומר דוד
המלך ע"ה: "חגור חרבך על ירך גיבור הודך והדרך", וזה
"חמושים עלו בנ"י מארץ מצרים"! זה ההוד וההדר שלנו! כמו שחז"ל
אומרים: "תכשיטין הן לו".
כתוב
"אתם קרבים היום אל המלחמה" כל יום ויום, גם כשלא מנצחים זה עושה
נחת רוח לקב"ה!
היינו חושבים
שההכנה של עם ישראל למתן תורה צריכה להיות דרך הבית מדרש סגורים שם כל הזמן, מתחזקים
בתורה,
ומנצחים בכל המלחמות הרוחניות.
אבל זה לא מה
שקרה...
עמ"י הגיע
למצב שמשה רבינו מתפלא בסנה באיזו זכות יצאו משם.
לא ברור בכלל
איך בנ"י שהיו במצב שהמלאכים לא מבדילים בינם לבין המצרים התכוננו ככה למתן
תורה.
עוד יותר מזה
דווקא מתי שכבר משה הגיע ואמר להם פקוד פקדתי - התחזק השיעבוד.
כמו שאומר
היהודי הק' מפשיסחה: שאפילו את מה שהיה להם לקחו מהם (התבן) - הרבה פעמים
יהודי אומר לעצמו, כבר קניתי את המידה הזאת ועכשיו אני עוד פעם נלחם בזה...
אפי' משה לא
מבין את זה
איך בתהליך של גאולה יכולות להיות כאלו הסתרות!!!
ועוד יותר
אחרי יציאת מצרים והם כבר עם ענני כבוד ועמוד ענן ובמדבר בדרך אל
"החופש" – פתאום פרעה שוב רודף אחריהם!!!
דוקא מה שנראה
כנפילה למ"ט שערי טומאה במצרים היה בעצם ההכנה למתן תורה כשליקטו את
כל הניצוצות של מצרים והשאירוה כמצולה שאין בה דגים, וזה יכל לבוא רק דרך כור
הברזל של מצרים!
הגאולה ממצרים
הייתה על כלל ישראל, כולנו היינו שם, מצרים זה המצרים שעוברים על כל אחד ואחד
בכל מיני ניסיונות ברוחניות ובגשמיות.
כל יום אנחנו
מזכירים את יציאת מצרים כמה פעמים, הקב"ה רוצה להראות לנו יסוד בעבודת ה'
שההכנה למתן תורה ואסיפת הניצוצות והתהליך של להיות עם כדי להגיע ל"תעבדו את
האלוקים על ההר הזה", זה לא כמו שאנחנו חושבים בלי מלחמות או עם נצחונות
בלבד, אלא הנסיונות והמלחמות והחומר ולבנים והשקיעה במ"ט שערי טומאה זה הביא את
הגאולה!
זה אחד
הפירושים לפסוקים בתהילים (קיח,כב-כג): "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים
הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה: מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ".
דוד המלך אומר שאת ה'אבנים'
שאלו המכשולים שנראה שהם מפריעים לנו בעבודת ה', 'מאסו הבונים' אלו התלמידי חכמים
("אל תקרי בנייך אלא בונייך") – כשיבוא המשיח נראה שהם ה'ראש פינה'
עליהם עומד הכל!
'היא נפלאת
בעינינו' – 'כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות' – זה פלא מה שה' הראה לנו ביציאת
מצרים שחשבנו שאנחנו על הפנים והגיעה הגאולה!
זה הזמן לשנן
את היסודות האלו בעבודת ה' ולהמשיך להילחם על תיקון הברית!
אמנם נכון ש"וַיַּשְׁלִכֵהוּ
אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ" – השפע של הבנים וההמשך של כל הדורות נהיה נחש כשזורקים
אותו ארצה ח"ו.
אבל!לא להתיאש!
אם אתה מתחזק ומחזיק בו בקדושה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ
וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה
בְּכַפּוֹ" - הוא נהיה שוב מַטֶּה
הָאֱלוֹקִים!
הרב קוק (אורות הקודש
ג' ,שער דרך הקודש, סדר פרישות, פסקה ל"ו. מקבילה בשמונה קבצים, קובץ א' פסקה
שנ"ו ):
"יצרא דעריות
יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ
בנטיית המשך החיים של הדורות כולם.
ולעומת זאת בקדושה יכולים
לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות"!
לפחות שהחטא לא יהיה טעים לך...
הרב ניסים פרץ זצוק"ל (עלון פרשת תזריע התשפ"ד): האדמו"ר הזקן הקדוש מלעלוב הרב משה מרדכי בידרמן זצוק"ל שזכיתי לשמש אותו מעט, הוא יהודי זקן שהיה בקי בכל הש"ס.
אני זוכר שבפורים אחד, למרות שהוא היה אדם מאד רזה, וגם חולה. אבל שהוא היה נכנס לעולמות העליונים, הוא יכל להזיז הרים, את הבניין הוא יכל להזיז. היה לו בטיש שולחן של סבא של סבא שלו שהם שומרים את זה, וזה שלחן כבד. אפילו שכל שנה בפסח מנסרים אותו במקום לשטוף אותו כמו המנהג שכתוב ברמ"א, מביאים הקצאה ועושים אותו חדש, ובכל פעם מורידים ממנו קצת, אפילו הכי הוא היה כבד מאד מאד. והיו לו שני חסידים ששומרים עליו שלא יפול כי הוא היה מתנדנד והיו תופסים את הכיסא, אבל הרב'ה באמצע הטיש של פורים הרים את הרגליים נתן מכה לשולחן, והזיז את השולחן עד לסוף. זה פלא, הוא התאדם כולו, והתחיל לדבר דברים נוראים. ואמר- מי שלא שומר ברית קודש שילך מפה, אין לו רשות להיות בשולחן שלי. ככה הוא צעק!
אנשים נבהלו התחילו כולם לקום. הוא ראה שלא יישאר אפילו מניין כל אחד מתחיל לקום, אז הוא אמר בואו אני יגיד לכם מה שהאדמו"ר ר' דוד מלעלוב אומר: כתוב בשיר השירים "הַדּודָאִים נָתְנּו רֵיחַ" (שיר השירים ז,יד) אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. (מדרש שיר השירים) אז הוא אמר להם, הסבא שלי ר' דוד מלעלוב היה אומר, מה זה שלא טעמו טעם חטא? שהחטא לא היה טעים להם, כאב להם שעשו חטא. ואמר להם גם מי שלא טעים לו החטא, גם כן יכול להישאר בטיש. אז כבר נרגעו העולם שיכולים להישאר…
תפארת
שלמה (דברים - לשבת נחמו): "... אמר יוסף אע"פ שאנכי בחי'
היסוד מת בגלות בכל זאת פקוד יפקוד אלהים אתכם בחי' היחוד של כנ"י
(פקידה) יהי' תמיד עמכם גם בהגלות ועי"כ תזכו לגאולה...".
אפילו שאדם נפל בבעיות של היסוד (יוסף מת), תמיד יש בחינה יותר גבוהה שאפשר להידבק
בה ולתקן הכל ולזכות לגאולה!
יעקב אבינו תיקן את הגילוי עריות של אדם הראשון!
אריז"ל
(שער הפסוקים - פרשת ויגש): "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי וגו'. צריך
להבין, מה ענין קריאתו אותם מעט ורעים. והענין הוא, דע, כי אדה"ר נתגלגל בג'
אבות, ולכן נקראים אבות, על שם האב הראשון שהוא אדה"ר. ונתבאר בספר התיקונין,
בתיקון ס"ט וע', כי נפשו של אדם נתגלגלה באברהם. ורוחו, ביצחק. ונשמתו, ביעקב.
גם נתבאר בר"מ, בפרשת קדושים, כי אברהם תקן עון ע"ז. ויצחק תקון עון
ש"ד. ויעקב, תקן עון ג"ע. גם נתבאר בספר התיקונין, כי כשירד יעקב
למצרים, אז נכנסה בו נשמת אדה"ר.
והנה
אדה"ר, חטא בהשחתת זרעו, באותם ק"ל שנה הראשונים, כנז"ל בפסוק לכו
אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. והשחתת הזרע נקרא רע, כמש"ה (בראשית ל"ח ז')
ויהי ער בכור יהודה רע. וכתיב (שם ו' ה') וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וכתיב
אוי לרשע רע. ויעקב בא לתקן עון ג"ע, שהוא השחתת הזרע, הניתן בלילי"ת
ונעמ"ה, הנקרא עריות כנודע. ולכן עברו עליו ק"ל שנה הראשונים, ביסורין
ובגלות כנודע. וזש"ה, מעט ורעים, שלשים ומאת שנה, ר"ל, כי בהיותם רעים
ביסורין, נתקן עון ק"ל שנה, בהשחתת הזרע דאדם, הנקרא רע. וכשנשלמו, אז נכנסה
בו נשמת אדה"ר, כי כבר תקן אותם, ואז כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה
שנה, כי כבר נכנסה בו נשמת חיים דאדה"ר, וזהו ויחי יעקב, ונמשך שיעור זה
י"ז שנה, כמנין טו"ב, להורות כי בק"ל שנים ראשונים נתקן הרע,
ובי"ז שנים אחרונים היה טוב בלי רע, לכן ירד למצרים, כי שם היו מתגלגלים
ניצוצות השחתת הזרע, כנז"ל בפסוק לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו".
בפרשתנו אנחנו רואים שהדבר הראשון שאמר יעקב לבניו כשברכם זה ענין קדושת
הברית - "כחי וראשית אוני", כדי לעוררם להתחזק בזה בכל הזמנים עד אחרית הימים.
זה שאמר למנשה ואפרים, "המלאך
הגואל אותי מכל "רע" (ע"ד שאמר הכתוב ויהי ער בכור יהודה
"רע", שהמוציא ז"ל נקרא רע), הוא יברך את הנערים, באותה קדושה,
ויהיו ראויים להקרא בהם שמי ושם אבותי, ע"י שימשיכו את שלשלת הקדושה.
כי יעקב אבינו היה שמור בשמירה עליונה, עד שבהיותו בן פ"ד שנה היה
בכורו ראשית אונו.
הגמ' (חולין צא:) אומרת שהמלאכים עולין ומסתכלין
בדיוקנו של מעלה (במרכבה) ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה (של יעקב שישן), בעו
לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו, א"ר שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר
לאמרו, כאדם שמניף על בנו.
פירש"י בעו לסכוניה, מחמת קנאה. נצב עליו,
לשמרו. שמניף על בנו, במניפה להצילו מן השרב עכ"ל.
וצ"ב לשון לסכוניה, הול"ל לאזוקיה או לפגוע בו וכיו"ב. וגם
לשון מניף על בנו צ"ב שהרי לא מהשרב היה צריך שמירה להניף עליו, אלא להגן
עליו מהסכנה, ולזה לא מועילה מניפה העושה רוח?
אמר הרה"ק ר' משה צבי מסאווראן ז"ל
(נדפס בספרו), שהמלאכים כשנתקנאו ביעקב אבינו, רצו להראות שהוא רק בן אדם, ואינו
ראוי להקבע צורתו בכסא הכבוד, ולכן רצו לחממו ולהכשילו בקרי, מלשון ותהי לו
סוכנת (באבישג). וע"ז הגן עליו הקב"ה שהניף עליו במניפה לצננו
מהחום.
שמירה זו הזכיר יעקב אבינו כאן, המלאך הגואל אותי מכל "רע", הוא
יברך את הנערים גם כן באותה שמירה עליונה, דבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו
(מכות י).
מי ששומר הברית, ושלם במדת היסוד, זוכה להשפיע ברוחניות וגשמיות, כי יסוד
היא מדת ההשפעה.
לכן אמר יעקב ליוסף – מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל - צירף ה' שהיא
השכינה לתיבת "רע" ונעשה "רֹעֶה".
גמרא (תענית ה:): "רב נחמן ור' יצחק הוו
יתבי בסעודתא, א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא, א''ל: הכי א''ר יוחנן אין
מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד א''ל: הכי א''ר יוחנן
יעקב אבינו לא מת"!
אמרי אמת (ר' אברהם מרדכי אלטר, ויחי תרצג): "לכל אחד מישראל יש נקודה מיעקב אבינו שלא יכולה למות ואפילו כשנופל".
פני מנחם[1] (ויחי תשנ"ה): "כוחו של יעקב אבינו עומד ומסייע בכל
הזמנים הקשים ואפילו אחר טרף טרף יוסף, אם נכשל איש ישראל במדה זו ממשיך כוחו
לסייע ויכולים לחזור למוטב להיטיב הכל".
שער הגלגולים (הקדמה לו'): "ריב"ז ור'
עקיבא, ששניהם היו עמי הארץ במ' שנה הראשונים שלהם כנזכר, הסבה היא, לפי שהנפש
שלהם היתה מבחי' טפת זרע אחת, מאותם עשר טפין, שיצאו מיוסף הצדיק מעשר אצבעותיו,
לכן היו מ' שנה עמי הארץ, מ' הראשונים, ונתאחזו בהם הקליפות קצת בימים ההם, ובפרט
ר' עקיבא, שהיה אומר במסכת פסחים דמ"ט, מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור.
ומזה תקיש לכמה דברים אחרים, שהיו בו בהיותו ע"ה עם היות שאמרו בגמרא דבת
כלבא שבוע חזיתיה דהוא צנוע ומעלי, ובהכרח שהיו לריב"ז ור' עקיבא חטאת
נעורים".
ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק - אות צה):
"בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת ואז מרבה חטאים מצד היצר רע רחמנא ליצלן
והם חטאת נעורים וזה היה בדור המבול כמו שנאמר שם (בראשית ח,כא) כי יצר וגו'
מנעוריו. וגם כן מסגל טוב הרבה מצד היצר טוב וחשקות לדברי תורה, וזה היה דור המדבר
כמו שנאמר (ירמיה ב,ב) וזכרתי לך חסד נעוריך והם עצמם אותם הנפשות כמו שמובא בזוהר
פנחס (רטז.) עיין שם, דהיו ראוים לקבל תורה במבול אילו זכו ונשמת משה היתה שם.
ודורו של משיח אז יהיה פעם שלישי אותו דור בסוד
מה שנאמר (תהלים קג,ה) 'תחדש כנשר נעוריכי' ואז יהיה התיקון הגמור שבאות בערבוביא
חטאת נעורים וחסד נעורים והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב. וזה שמובא בזוהר (נח
עב:) ובתיקונים (תיקון י"ח) 'כד תחמי קשתא באנפי נהירין תצפי לרגלי משיח'
שהקשת הוא אות הברית נגד עונשי חטאת נעורים ובדורו של משיח יהיה זה באנפין נהירין
בהארת פנים שהשם יתברך מאיר עיניהם לדעת כי סר עוונם בזה ועמך כולם צדיקים וגו'
(ישעיה ס,כא) פירוש שומרי הברית כנודע".
גמרא (קידושין ל:): "אמר הקב"ה
לישראל: בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין
אתם נמסרים בידו".
הרי שהתורה לא נועדה לבטל את היצר הרע, את היצרים הארציים, אלא לתבל אותם
ועל ידי כך להופכם לטוב.
זה עניינו של דור המשיח, שיתגלו בו כל הכוחות בעוצמה יתרה. המתירנות פורצת
את כל הגדרות, והתאוות והנטיות השונות מתפרצות בלא גבול. ואין אפשרות עוד לדחוק את
היצר ולנסות להכניע את כוחותיו. אלא מוכרחים להשתמש בעצה האלוקית העליונה, לעסוק
בתורה הקדושה בקדושה ובעמקות כדי להאיר ולהדריך את החיים, ועל ידי כך נזכה לכוון
את כל הנטיות הארציות, החומריות, לטוב ולקדושה.
אנחנו נכנסים השבוע לימי השובבי"ם, יש כל מיני תיקונים שאפשר וצריך
לעשות אבל לימוד התורה עולה על הכל!
הרמב"ם (סוף הלכות איסורי ביאה פרק כב'):
"גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין
מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן
דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד". שבט לוי לא השתעבדו במצרים, רק ישבו ולמדו תורה. אז איך הם תיקנו את הניצוצות שהיו צריכים תיקון (הסיבה שבגללה עמ"י ירד למצרים)? ע"י לימוד תורה! אתה יכול לבחור אם אתה רוצה עמל פיזי ותיקונים של פרנסה ובריאות וכו' או לתקן ע"י לימוד תורה!!!
תפילה לשמירת הברית מאת רבינו יוסף חיים זצוקלה"ה בעל הבן איש חי:
אנא ה' למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך תעזרני ותסייעני לשמור אות ברית
קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות. ותצילני
מכל פגם הברית הן במחשבה, הן בדבור, הן במעשה, הן בחוש הריאות, הן בחוש השמיעה, הן
בשאר חושים. ובכולם אהיה טהור בקדושת הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל, ותזכני
שאתגבר על יצה"ר, ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושת תמיד, כי ברחמיך הרבים
בחרת בנו מכל האומות ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם
ותועבותיהם, ככתוב בתורתך "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי".
נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על שהוצאתנו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים
ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו, ועל חוקי רצונך שהודעתנו, ועל חיים
ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אנא ה' "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי",
ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות, ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני
על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם. אכי"ר.
[1]הרב פינחס מנחם אלתר (נפטר בט"ז באדר
ה'תשנ"ו) היה האדמו"ר השישי לחסידות גור. מבחינה פוליטית נחשב כבעל
תפיסת עולם ימנית, התנגד למסירת שטחי יהודה ושומרון לערבים וביקר ביישוב בית אל.
לא לחץ לרבין את היד כי זו יד שלחצה את ידו של עראפת. חודשיים לפני הרצח הזהיר את
רבין: "אתה צריך לשנות את המדיניות בה אתה נוקט, שאם לא כן אתה מסכן את חייך,
דע לך, יתנקשו בך ועליך להשמר, אתה עדיין יכול לעשות שינוי כיוון ולהציל את
חייך".
דרשת מו"ר הרב ניסים פרץ זצוק"ל אשר נמסרה בתיקון היסוד הראשון לשנת תשע"ב, ביום י"ז טבת, ארבעים יום לפני הסתלקותו לגנזי מרומים ביום המר והנמהר כ"ח שבט התשע"ב.
בשם ה' נעשה ונצליח. ברוכים הבאים לקהל הקדוש ובתוכם הקהל הקבוע של באי השובבי"ם. ימי השובבי"ם ועוז הדרם רבו ונאמנו מאד ומרבית העם ניגשים, כל אחד ואחד לפי מעלתו ולפי דרגתו, לתקן חטאות נעורים. ואכשר דרא, בימינו אלה נעשים דברים מה שלא נעשו בדורות הקודמים, ואין לך מקום ואין לך בית הכנסת שלא דואגים לעשות תיקון השובבי"ם. והיום אכשר דאכשר, שכבר כולם יודעים את האמת. פעם אחדים חשבו שתיקון שובבי"ם זה לקרוא את כל התהילים, אחרים אמרו שזה ללמוד כל הלילה ולעשות תיקון כרת. כל זה טוב ויפה, את זה ניתן לעשות כל השנה אך זה אינו תיקון שובבי"ם!
התיקונים שבוודאי מועילים לתיקון שובבי"ם הם התיקונים הכתובים בשער רוח הקודש מכיון שעל תיקונים אלו חתום הזוהר הקדוש, האר"י הקדוש, המהרח"ו ומרן רבנו הרש"ש. שהרי אם הצ'ק אינו חתום, מי מבטיח שמועיל?
אם כן, אכשר דרא, בימינו עושים את התיקון ממש בדיוק כמו שהאר"י תיקן. אם תאמר, הרי אנחנו מתענים רק יום אחד ופודים את השאר ומן הדין היה צריך להתענות פ"ד תעניות שלימות רצופות יום יום, זה נכון. אבל כבר רבותינו בדורות הקודמים וכל שכן בדור הזה, אמרו שהדור חלוש ואין לו כח לעמוד בכל כך תעניות רצופות, ותיקנו לנו לפדות בכסף כל תענית. וכן ברמ"א בשולחן ערוך מובא הענין של פדיון תעניות (אור"ח סי' של"ד ס' כ"ו).
לכן מי שיגיד לכם לעשות תיקון אחר – אל תאמינו לו. אם אתם רוצים לעשות גם מה שהוא אומר – תבא עליכם ברכה, אבל התיקון האמיתי לבחינת פגם הברית, אפילו רק לבחינת קרי, הוא רק הכוונות האלה המובאים בשם האר"י, וצריך לעשות אותם בתענית.
ניגש לענין עצמו. אני אתחיל מפירוש פסוק אחד בפרשת השבוע, ונאמר זאת בקיצור מפאת קוצר הזמן. אבל הדברים האלו בשער הליקוטים ובשער הפסוקים ועוד של רבנו האר"י ארוכים מאד מאד, וכל הרוצה יעיין שם בהרחבה.
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א' א'). מי לא יודע מי הם השמות שבאו למצרים? הרי בפרשת ויגש (בראשית מ"ו ח') כתוב הכל, כל השמות, עם כל הפירוט. אם כן, מדוע חזרה התורה וציינה את שמות בני ישראל הבאים מצרימה? יש לומר כי פסוק זה בא ללמד אותנו דברים נוספים, ונציין שתים או שלוש נקודות שהן חשובות לנו.
נקודה ראשונה – דע לך שירידת אבותינו למצרים היתה שרות של מאה אחוז לקדוש ברוך הוא. לא מסיבה שחטאו או עברו או פשעו התחייבו גלות. אלו היו "שמות", נשמות גדולות מאד! עמודי עולם! כשם שאבות העולם יש להם זכות, אם תמה זכות אבות – לא תמה זכות שבטים! עמודי עולם! מעמידים את העולם עד סוף כל הדורות. "ואלה שמות בני ישראל", תראה מי ירד מבני ישראל לתוך מצרים, נוּ, מה יש להם לעשות במצרים? גלות, למה? במצרים, למה? את זה שואל הזוהר הקדוש. אלא, יש פה שרות עצום לקדוש ברוך הוא! אבות העולם אברהם יצחק ויעקב תקנו את אדם הראשון, את השורש הראשון של הבריאה. מעין שופריה דאדם קדמאה היה יעקב אבינו(בבא מציעא פ"ד ע"א, זוה"ק פ' ויצא ק"נ ע"א ועוד). אבל מה יהיה עם כל הנשמות שיצאו מאדם הראשון? ק"ל שנה של אדם הראשון, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, דור סדום ועמורה, כל הדורות האלה, כל הנשמות האלה, מי יתקן אותם ואת מה שקלקלו? (עיין שער הפסוקים, פרשת מקץ)
כל הנשמות שלפני מתן תורה הן בוודאי אותן נשמות, לא היה הבדל בין גוי לבין יהודי. היום – מי יתקן את הגויים? הגויים יתוקנו ממילא כשעם ישראל יתוקן. ואיך יתוקן עם ישראל? אותם שאנחנו קוראים להם חס ושלום "חילונים", יהודים יקרים, יתוקנו ממילא כשאנחנו נתוקן! אם אנחנו נהיה מאוחדים, אם אנחנו נהיה יראי שמיים אמיתיים ונלמד תורה כמו שצריך, אותם שהם בבחינת כל העם כולו בשגגה, יתוקנו ממילא! אדם חושב איך לתקן את העולם, צריך לדעת שתיקון העולם תלוי בתיקון עצמך!
"ואלה שמות בני ישראל". הם באו לתוך מצרים בשביל לתקן ולעשות שרות לקדוש ברוך הוא, לתקן את כל הנשמות של כל הדורות, כמו שעשו אבות העולם, שישבו שלושה על אחד, ותיקנו את אדם הראשון לגמרי, את השורש הראשון של העולם, והחזירו לקדוש ברוך את אדם הראשון בבחינת נשמה, בבחינת אדם, החזירו לקב"ה את ה"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
כך באו השבעים נפש. אין אבות אלא שלושה. אין שבטים אלא שנים עשר, שבטי י-ה. שתים עשרה קווי אלכסון, שתים עשרה צרופים של הוי"ה, עמודי עולם. ואחריהם באים שבעים נפש, גם השבעים נפש קדושי עליון. ולמרות שהיה חסר אחד למנין שבעים, כבר אמרו בעלי המדרש שיוכבד נולדה בין החומות (בבא בתרא קכ"ג ע"א), שהקדוש ברוך הוא נכנס עמהם במנין (מגילה כ"ט, ע"א), כל מיני מאמרים בנושא זה. שבעים נפש זה מושג.
"אלה שמות בני ישראל". לא חטאו ולא עוו ולא נתחייבו שום דבר. כל סיבת הירידה למצרים היא – ברית בין הבתרים שעשה הקב"ה עם אברהם אבינו, שעליו נאמר "מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם"(ילקוט שמעוני בראשית י"ד), "קונה הכל" (עץ חיים ש' כ"ט, פ' ח')! "מי הקדימני ואשלם" (במדבר רבא י"ד ב')? " איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב" (ילקוט שמעוני, תהלים ט"ז) ובפרט אברהם אבינו "קונה שמיים וארץ" – שהקנה לקב"ה שמים וארץ (סוטה ד' ע"ב), הקנה לקב"ה עולם ומלואו, הביא את הגאולה לעולם, הביא האמונה לעולם, הביא את התיקון לעולם.
גם בניו אחריו, השבטים, השבעים נפש, אלה "שמות" בני ישראל, "שמות"! בעל שם! כל אחד מהם כמו בעל שם טוב לפחות. ידוע שהבעל שם טוב העלה את כל הניצוצות מכל מקום שהיה בו. גם אבותינו עשו כך לארץ מצרים, "וינצלו את מצרים" (שמות י"ב ל"ו) עשוה כמצולה שאין בה דגים, כמצודה שאין בה דגן (ברכות ט' ע"ב), הוציאו ממנה את כל הנשמות הטובות, את כל ניצוצי הקדושה, הוציאו ממצרים עם ממושך וממורט, ששים ריבוא הגברים לבד מטף, כמה מליוני איש. "בהוציאך את העם ממצרים תעבדו את האלקים תחת ההר הזה", הצליחו בפעולה שלהם (עיין בשער הפסוקים סימן מ"ז על הפסוק "ואת העם העביר אותו לערים" ש"העם" מתיחס לערב רב שהם ניצוצות של השחתת הזרע דאדה"ר).
פלא עצום! "אלה שמות בני ישראל", יהודי – תראה מה התפקיד שלך, מה אתה יושב ככה בחיבוק ידיים? מה עם הקדוש ברוך הוא? אתה לא רואה את המצב של עם ישראל? בא תשנס מתניים! תדחיק קצת את הקץ! ניצוצות של קדושה, תתחיל להביא לקב"ה כמה שיותר שמות "הבאים מצרים". עד כאן נקודה ראשונה. [מחילה שאני לא יכול להאריך יותר בגלל שזה צום, צריך להתחיל את התיקון].
נקודה שניה. איך "יעקב איש וביתו באו"? כל אחד שיעיין בפרשה הקודמת בפירוש "אור החיים" על יעקב אבינו שפחד לרדת למצרים והקב"ה אמר לו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם-עָלֹה" (בראשית מ"ו ד'). איזה "אור החיים" נפלא! אומר ה"אור החיים" אני אגיד לך כמה דברים מדרשות של הרשב"י ויוצאי חלציו, כלומר המפרשים של דברו – הכוונה על האר"י. ואומר דבר חשוב, אומר שיעקב אבינו באמת לא היה צריך לרדת למצרים, מספיק שבעים נפש, מספיק השבטים. אבל אמר לו הקב"ה אם אתה לא תרד יהיה להם קשה לעשות את העבודה. הקדושה שלך היא כמו מגנט גדול שישאב להם את כל הניצוצות, יסייע להם. "את יעקב", היו חייבים סיוע את יעקב אבינו. אמר לו הקב"ה אל תדאג "אנכי אעלך" – נשבע לו יוסף שיקח אותו בחזרה למקום שלו, לא"י.
מה פעל יעקב אבינו, אַי אַי אַי. "ויחי יעקב בארץ מצרים". כל חייו "מעט ורעים", אבל בארץ מצרים חי חיים טובים מאד. הוא עשה שם פעולות עצומות וגדולות, בגשמיות וברוחניות, למצרים וליהודים, והיה טוב לקב"ה, טוב ליעקב אבינו. וזכה יעקב אבינו שלא מת עד שראה ששים רבוא מיוצאי חלציו. ואותם הקטנטנים – הששים רבוא, ברגע שהוא נפטר וכל הדור ההוא נפטר אז "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות א' י"ד). אמר להם יעקב אבינו לפני מותו, נו, עכשיו זה העבודה שלכם. באנו רק לסייע לכם לברר את הניצוצות. עשינו לכם סיוע, הורדנו את כמות העבודה, עשינו לכם את זה קל, הבאנו לכם את זה כמו שולחן ערוך. נו, עכשיו תאכלו! כי לחמנו הם! תאכלו אותם. "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א' ז'). ששה בכרס אחת, שנים עשר בכרס אחת (שמות רבה א', ח'). היה ריבוי עצום, למה? היה צריך לפעול מהר מהר, לעשות את העבודה לקב"ה, אַי אַי אַי, תראו איזה דבר עצום, "את יעקב איש וביתו באו".
ועכשיו לנקודה השלישית – שהיא חשובה מן הכל בשבילנו. תראו מה כתוב פה, "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה... וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם". הרי ידוע שהשבעים נפש כוללים את יוסף, אם כן מדוע מציין הפסוק "ויוסף היה במצרים"? כבר רש"י וכל המפרשים מרגישים בקושיה, "וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים"?
אומר הזוהר הקדוש, נכון, יעקב אבינו גדול מאד, והשבטים עמודי עולם, והשבעים נפש גדולים מאד, והם ירדו בשביל לעשות עבודה, בשרות הקדוש ברוך הוא. אבל תדע לך, שיהיה לך ברור, אם לא הקדים יוסף לרדת לטומאת מצרים לערוות הארץ, ועמד בנסיון קשה מאד יום יום, ונתן מכה לראש הטומאה של מצרים, לא היה נשאר שריד ופליט ל(שונאיהם של) עם ישראל שירדו למצרים. מי עמד להם באמת? יוסף היה!, היה!, עמד להם במצרים. כל השבטים לא נקראו צדיק, רק יוסף. לומר לך – באנו לעולם לכבוש את היצר, באנו לעולם בשביל לעמוד בנסיון! נתת ליראיך נס להתנוסס. בתוך המילה נס יש עוד נס. במילוי של נ' (ו"ן) יש עוד נ', והמילוי של ס' (מ"ך) הוא גם ס'. נס בתוך נס, נתת ליראיך נס להתנוסס. הניסיון שעומד בו האדם יום יום, מרים אותו, מגביה אותו, מביא אותו לשיאים מיוחדים.
"ויוסף היה במצרים". תיקון היסוד עומד לאדם בכל המיצרים! אשרי מי שלא חטא, אשרי מי שכמו יוסף הצדיק לא חטא, ועמד בנסיון. אמנם מסכן מי שחטא – אז יקבור את עצמו חי? יתיאש? למה? יש תשובה! יש תיקון! בפרט ע"פ האר"י והרש"ש, שהרש"ש אומר שהתיקון היותר גדול בימי השובבי"ם לחטא הגרוע הזה זה ה"עננו" עם הכוונות. יש לך תיקון! יש לך אפשרות לתקן! ויש את ספרים הקדושים שאומרים שאדם שעושה תשובה הגונה, אמיתית, תשובה עקבית, יום אחר יום, שנה אחר שנה, ולא עוזב את עצמו. שכמו ש"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים ט"ז ח'), אז גם "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נ"א ה'), עושה תשובה כמו שצריך מאהבה ומשמחה לקב"ה, ועומד במחשבה דיבור ומעשה בשמירה, אזי הוא זוכה אפילו להיות צדיק יסוד עולם! כמו אחד שלא חטא! יכול לתקן! כמו שאתה מאמין שחטאת, תאמין שהקב"ה נמצא איתך ואתה יכול לעשות תשובה ולתקן. "ויוסף היה במצרים".
בפרשת "קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר" (שמות י"ג ב') יש בהמה אחת טמאה, ופתאום נהיית קדושה, וצריך לפדות אותה. הרי מתעסקים עם בהמות, אז למה הפסוק אומר ככה? [אני לא רוצה להאריך מכיוון שאני צריך להסביר גם קצת על התיקון עצמו, אז ניגש ישר לנקודה]. אומר הפסוק "וְכָל-פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות י"ג י"ג). אַי אַי אַי, אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה. מה יהיה, מה יהיה כשהקב"ה ידון את האדם? יגיד לנו מה זה? איפה הייתה? איפה הייתה? בשביל מה הבאתי אותך לעולם? מה אתה חושב, הנשמה ירדה לעולם בשביל לאכול ולשתות? בשביל לטייל? בשביל להרויח כספים? בשביל לישון? בשביל זה הבאתי אותך? הנשמה הקדושה כשהיא למעלה, היא דבוקה בה' ויש לה הנאה ושמחה עצומה! מה יש לה לרדת לעולם הזה בתוך הגוף? מה יש לה עם הגוף הזה אם לא בשביל לעשות שרות לקב"ה כמו שעשו אבותינו שירדו למצרים? לברר ניצוצות של קדושה! לעמוד בנסיונות! לעשות שרות! השם נתן את הנשמה, כמו שהשם שלח את יעקב ואת יוסף לסיוע לעם ישראל להעלות את ניצוצות הקדושה ממצרים, באותו האופן השם הוריד את הנשמה בשביל לסייע ביד הגוף לברר ניצוצות של קדושה. אז מה כתוב פה? "וכל פטר חמור תפדה בשה", יהודי! תדע לך! "אם לא תפדה", אם אתה לא מסוגל לקחת גשמיות, גוף, חומריות, חמור, ולפדות אותו בשה, להביא אותו להיות אמצעי לעבודת השם יתברך, להביא אותו לעבודת השם לתורה למצוות למעשים טובים, אז "וערפתו"! גשמיות כזו שאתה לא מסוגל להביא אותה לרוחניות – זה התיקון שלה! "וערפתו"! תערוף! תחתוך! זה לא בשבילך.
בעצם אם אדם שם לב, כל פגם הברית נובע מזה שאדם חושב שהוא בא לעולם בשבילו, וכל העולם זה בשבילו, כל ההנאות זה בשבילו, הוא משחק עם עצמו, הוא חושב שבא בשביל ההנאות של העולם הזה, מה אכפת לו איך עושים הנאות, ככה, או ככה, או ככה, השם ירחם!!!
על פי הוידוי שתיקן הרש"ש לומר בראש השנה בין התקיעות בלחש על עבירות של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה – כתב שהשחתת זרע לבטלה זה "לא תרצח"!, הרש"ש שם את הוידוי של "שיחתנו זרע קודש לבטלה" תחת שפיכות דמים. מי ששופך זרע לבטלה הוא רוצח את הבנים שלו, לא פחות ולא יותר. איך נראה לנו האדם שעושה הפלות? רוצח! ומה פה – עוד לפני ההפלה אתה מפיל! משחית דרכו על הארץ זה "לא תרצח", ובודאי שזה גם "לא תנאף", זה פשיטא. אז יש פה גילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודה זרה – גם פשיטא. האם האדם יעשה את המעשה הזה בגלוי? הוא מתביש, ממי הוא מתביש? מבני אדם. מהקב"ה הוא לא מתביש. זה לא עבודה זרה? איך יש לו עוד עוז? הוא רואה אותך ואתה לא רואה? אתה לא מתבייש? עם הכח שלו אתה עושה כאלה דברים? בחדרי חדרים? מה עשית? איך עוללת לעצמך כאלה דברים? קום והתעורר! כדאי לך לזרוק הכל בשביל לתקן את החטא הזה! זרע לבטלה!! זרע לבטלה!! שיחתנו זרע קודש לבטלה!! ירחם השם!!! גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה, מה עוד נשאר? – חילול השם.
מסופר שכאשר יצא רבי שמעון מן המערה ועבר ליד טבריה ראה איזה נער, השם ירחם, משחית דרכו, הסתכל עליו רבי שמעון ואמר "חילול השם"! איך שאמר את המילה "חילול השם" הרים אותו למעלה והוריד אותו לתוך ימה של טבריה. משמע שהמעשה הזה אפילו עם עצמו, בלי שאף אחד רואה, בלי שאף אחד יודע, זה חילול השם. כל שכן חס ושלום אם זה מגולה לאחרים ומחליש אחרים, זהו חילול השם ממדרגה ראשונה, השם ירחם.
"וכל פטר חמור תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו". חד וחלק! צריך האדם לדעת שאסור לו לשקוע בתאוות, של אכילה, או כל תאווה אחרת לא משנה איזה, כל תאווה ותאווה של העולם הזה שהיא לא לשם שמים. מסופר על רבי אלעזר ברבי שמעון, שכל לחם שהיה יוצא מן התנור היה מיד גומר אותו (שיר השירים רבה פ"ה). הוא היה שמן אבל היה זך, שם את החלב שלו, את השומן, בשמש ולא הסריח (בבא מציעא פ"ג ע"ב), כיון שהכל היה לשם שמים. מה שאתה יכול לעשות תעשה, העולם הזה בשבילך, רק שיהיה לשם שמים, אם לא – וערפתו! אם חתיכת לחם גורמת לך תאוה שלא לשם שמים אז את החתיכה הזו תוריד, וערפתו.
אבל "בכור אדם בבניך תפדה" – מרמז לתיקון היסוד שאנחנו עושים היום. רמז "בכור אדם", מה זה בכור אדם? הטיפות שיצאו לבטלה יש בו מן האדם, שהם תמורת הבכור. איך אומר יעקב אבינו "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (בראשית מ"ט ג'), כך היהודי הזה יעקב אבינו קורא לו – "כוחי וראשית אוני". אז "כל בכור אדם בבניך תפד"ה", כלומר במקום הבכור במציאות, אם חס ושלום אדם פגם אז הבכור הזה נמצא בחוץ! מה אתה צריך לעשות לו? – תפד"ה, אתה צריך לעשות לו פ"ד תעניות! ומכיון רבנו האר"י אמר שיש בפגם הברית חמשה אופנים – אתה צריך לתקן חמש פעמים פ"ד. הנה "תפד"ה" רומז לה' פ"ד (– ר"ת תיקון ה' פ"ד או, ה' פ"ד תעניות).
היום, בתיקון הראשון, כל אחד שואל למה לא מצרפים עוד תיקון עם הפדיון? לא צריך עוד תיקון. התיקון של היום הוא חמישה תיקונים! הוא לא אחד, הוא פ"ד ועוד פ"ד... חמישה פ"ד. [הרב פונה לגבאי: רבי דוד שמש, כמה עולה פדיון פ"ד אחד? מאתיים. חמש פ"ד – אלף. האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים. אם האדם עושה היום פ"ד אחד אז זה מאתים שקלים. אבל היום, כולו מוקדש לפ"ד] וכדאי מאד לעשות חמישה פ"ד שלמים. [בשבוע הבא כבר יצרפו תיקונים אחרים וצריך לשים לב לתיקונים האחרים ולצרף איתם את הפ"ד]. בוזו זהב, בוזו כסף. אדם יכול לעשות את זה בתשלומים, בכל מיני אופנים, וחבל על החיים, מה יהיה? כשאדם חולה, גם אם יש לו איזה צרה, הוא יכול לתת את כל הונו, יכול למכור את הדירה שלו, העיקר שיחיה, העיקר לנשום עוד נשימה אחת בעולם – כל הנשמה תהלל י-ה, אדם לא מעריך מה זה הנשימה.
הנה האר"י הקדוש גילה לנו חמישה מיני אופנים של פגם הברית, וחמישה מיני תיקונים עליהם. ובחמישה אופנים אלו הוא כיסה את כל האופנים שיש, שנצרכים לתיקון. כשאדם עושה היום את חמשה אופנים האלה, הוא צריך להיות בטוח, שאם הוא יעשה את התפילה כמו שצריך, את התיקון כמו שצריך, הוא מתקן את כל פגם הברית ששיחתנו זרע לבטלה עד סוף כל הדורות. ויכול לזכות ממש להיות צדיק גמור. והשם ברחמיו יזכנו עוד השנה להרים את כל ניצוצות הקדושה, כמו שאומר רבנו האר"י שבזה תלוי ביאת המשיח, כשיגמרו ניצוצות הקדושה לעלות, שניה אחת לא תתעכב הגאולה! תשועת השם כהרף עין, הכל תלוי בזה.
הנה עכשיו אנחנו פה, כל אחד מאיתנו יכול להרים מאה ניצוצות, אלף, מיליון, חמש מיליון, עשר מיליון, בפרט שאנחנו נמצאים ברוב עם. אפילו אם היו פה רק עשרה יהודים, עשרה יהודים ביחד, אתם יודעים מה הם יכולים לחולל בעולם? ופה בן פורת יוסף, כן ירבה וכן יפרוץ, לא עשרה ולא עשרים ולא מאה ולא מאתיים, יש פה יהודים רבים! כל אחד יתאחד עם השני, וכל אחד יצעק בכל ליבו, וכל אחד יתפוס את עצמו בידים ויעשה כל אשר ביכולתו!!! להגיד לקב"ה – ריבונו של עולם אני מוציא את כל הגוף והנפש בשבילך! אני מוסר הכל בשבילך! גם את הממון שלי, לא מסתכל אם יש בבנק אין בבנק, אני עושה לך את כל מה שאני יכול לעשות, בצום בקול בממון. ואתה אב רחום וחנון, קרב צדק מאליך, אנחנו עושים " וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ל' ב'), אבל אתה אב רחום וחנון תקיים "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים" (דברים ל' ג') תקבץ את כל ניצוצות הקדושה, כבר הגיע זמן גאולתם של ישראל, משיח בן יוסף, משיח בן דוד, בנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
כאן עושים את הפדיון, מוציאים ספר תורה, ולאחר מכן נותן הרב דרשה קצרה בנושא הקדיש לפני תחילת התפילה
יש לעורר שהתפילה תארך זמן רב, וכל אחד ואחד, גם האדם הפשוט שבדרך כלל מתפלל חמש דקות וגומר את השמונה עשרה – זה לא בשביל היום. היום, שזה יום של תיקון, תאריך את תפילת שמונה עשרה לפחות לרבע שעה, אם לא חצי שעה, אם לא יותר. התפילה עכשיו בלחש תארך זמן רב. חבל לך לשבת ככה. צריך שהאדם יתפוס בכוונות של התפילה, שידבר אל השם יתברך בכל מילה ומילה, בכל אות ואות, ימסור להשם.
בעיקר רצינו לעורר, כי סוף כל סוף, התיקון האמיתי תלוי במי שאמר והיה העולם. ואנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר קדיש. סוד הקדיש אין לו פותר. הקדיש, בעצם אפילו שאנחנו אומרים אותו, אבל בעיקר אנחנו פונים אל השם, שהוא יאמר את הקדיש. לכן אנחנו אומרים "יתגדל ויתקדש", ככה אנחנו מבקשים מהשם שהוא יתגדל ויתקדש. לכן אמרו חכמים גדול העונה אמן. כל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה (זוה"ק ויקרא כ' ע"א, שבת קי"ט ע"ב). אַי אַי אַי. זה כבר לא עולה לך, לא תענית, לא כסף, לא מאמץ, שום דבר, מה יש בזה, קצת להגיד "אמן יהא שמיה רבא"?
ורש"י אומר (שם) – בכל כוונתו. מה הכוונה? פונה אל הקב"ה, אומר ריבונו של עולם, מה אנחנו מה חיינו, כמה שנעשה, "מִי הִקְדִּימַנִי, וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מ"א ג'), אפילו אבות העולם לא יכולים לשלם לקב"ה מה שעשה איתם. אנחנו מבקשים ממך – אתה, אתה תעשה! הגיע זמן גאולתם של ישראל! הגיע זמן אב רחום וחנון! שתגלה מלכותך על כל העולם, והתגדלתי והתקדשתי, אתה הוא אחד קודם שבראת את העולם, אתה הוא אחד לאחר שבראת את העולם, אותו היחוד, אותה השליטה. לפנות אל מי שיכול! אין סוף ברוך הוא! התפילה לך לבדך, לא לזולתך! בלתי לשם לבדו! בכל הכוונה האמיתית.
והתוספות מוסיף (שם) – שצריך להיות בקול רם, כי הקול רם מעורר את הכוונה, זהו "בכל כוחו". רש"י אומר בכל הכוונה, ותוספות אומר פשוט, כפשוטו, בכל הכח, קול רם! מה אתה מחכה, למי אתה מוציא את הגרון שלך? לצעוק צעקות של שוא? של עולם הזה? לצעוק על בני אדם? בא תצעק עכשיו להוציא צעקת אמת!!! להביא את הגאולה! לגאול את השכינה, לגאול את עצמך, לעשות תשובה!
והזוהר הקדוש אומר (שמות קכ"ט ע"ב) – שכל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, הכוונה בהזדעזעות כל האיברים, שכשהאדם עונה בהזדעזעות כל האיברים, דהיינו במסירות נפש, שהוא מרגיש שהגוף והכל מתבטל למעלה לעומת המציאות של "יהא שמיה רבא מברך"!!! ואומר הזוהר הקדוש שאפילו טינרין תקיפין ומנעולין דפרזלא נשברים מאמירת "יהא שמיה רבא" בכל כוחו! שהרי כשאדם חוטא עולים הקליפות וסותמים לו במנעולין דפרזלא ועושין מחיצה של הרים והרי הרים, סלעים, טינרין, בינו ובין הקדוש ברוך הוא. בא "אמן יהא שמיה רבא" של אדם שלא עושה שום חשבון, צועק אל השם בכל ליבו, שובר את הכל, ומביא אותו קרוב מאד אל השם, הנה הוא רואה את השם, הנה השם.
וגדול מכולם, ומפרש את כולם, ומביא את הסוגיה להבנתה האמיתית, גדול אדוננו מורנו ורבנו האר"י הקדוש, אחריו הרש"ש, שהעונה "יהא שמיה רבא" בכל כוחו, נכון שצריך גם כוונה, וגם בקול רם, וגם בהזדעזעות האיברים, אבל המילה "בכל כוחו" צריכה להיות גם על הקדיש עצמו, בכל הכח של הקדיש, פירוש בענית כח תיבות של הקדיש מן "יהא שמיה רבא" עד "דאמרין בעלמא". הרי אנשי כנסת הגדולה טמנו בקדיש גנזין וגנזי גנזין וכל הכח של הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך הדבר הזה. שהרי שמו של השם יתברך, הוא הוי"ה ברוך הוא וזה החלק הראשון של הקדיש וזה ענית האמן הראשונה. יהו"ה – יתגדל ויתקדש שמיה רבא (ארבע התיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" הם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה). והאמן השניה (באה לאחר עשר תיבות של "בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פורקנה, ויקרב משיחה" שהם כנגד עשר אותיות של שם הוי"ה במילוי) יש בה בעלמא "דִי", עשר עם הארבע ביחד זה דִ"י. זה כנגד השם המלא. אמן. ואח"כ המלא דמלא (עשרים ושמונה תיבות מ"יהא שמיה רבא" עד דאמירן בעלמא" כנגד שם המילוי דמילוי של שם הוי"ה). פשוט בכתר, מלא בחכמה ומלא דמלא בבינה ומשם מתפשט לעלם לעלמי עלמיא!!! מתפשט בכל העולמות עד שהאדם מרגיש שהגוף שלו רועד, ומזדכך, ורואה את השם לפניו. זהו כוחו של הקדיש שצריך לענות בכ"ח תיבות, מ"אמן יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" בכוונה, ובקול רם, ובהזדעזעות האיברים. כדי לעורר את כח הקדיש! בקדיש יש כח! וזהו בכל כוחו! לכן מורי ורבותי, יש לנו הזדמנות, סגולת הסגולות, עכשיו לפוצץ את כל הקליפה ולגלות מיהו השם יתברך, על ידי שעכשיו בקדיש הזה נענה כמו שצריך עניה אמיתית בכל הכח, בכל הלב. השם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו כרצונו, ונזכה לכוון את הכל. אמן כן יהי רצון.
