Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

הרב ניסים פרץ זצוק"ל מספר על מורו ורבו הרב מרדכי שרעבי זיע"א


הרב ניסים פרץ זצוק"ל מספר על מורו ורבו הרב מרדכי שרעבי זיע"א


רבי מרדכי שרעבי עליו השלום, מורנו ורבנו, היה יושב בלי ספר. הוא היה יושב בלי ספר בכל השיעורים. מי שלומד איתו גמרא, היה יושב ושומע, אם הוא קורא לא נכון, הוא אומר: לא, תחזור, זה לא ככה. אם היה קורא ברש"י איזה טעות – היה מעמיד אותו. היה אומר לו תפתח הרא"ש, תפתח את זה, תסתכל מה כתב זה, מה כתב זה, ככה הכל בע"פ. 'עץ חיים' ו'שמונה שערים' – זה פשיטה, 'טור בית יוסף', רמב"ם – בכלל, מילה במילה, בקיא בכל הרמב"ם בע"פ, מילה במילה.

רק דבר אחד הוא היה מעיין בספר – סידור הרש"ש, זה הדבר היחיד שראיתי אותו תופס ספר, זה היה בסוף ימיו. הוא היה מכוון ככה, אתה היית רואה "עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם" (שיר השירים ה' י"ב), היה מצלם את כל הדף כמו Scanner  (סורק), והיה גומר ראשון את ה'שמונה עשרה', הראשון! והיה יושב ומחכה לשליח ציבור. שליח ציבור – זה היה לוקח לו המון זמן, אבל הוא היה גומר אפילו לפני הבעלי בתים שלא היו מכוונים. הוא היה רץ, רץ כנשר. ממש מעביר את הדפים בצורה של דפדוף, והיית רואה שמשהו זז בכל העולמות. אני הייתי מאד מאד רועד לראות אותו מכוון. הייתי בכוונה לא מתפלל, מחכה, אני מסתכל עליו, לקלוט, לקלוט.

אם הוא היה אומר דרשה, היו יורדות לי דמעות מהעיניים בלי כלום. הוא היה אומר דרשות על 'ראשית חכמה'. בלי גוזמה, היו שתי ספריות כמו הקיר הזה מלאות רק ספר 'ראשית חכמה'. ב'רעווא דרעווין' הגבאים היו מחלקים את הספרים, היה קהל גדול מאד, ואחרי סעודה שלישית היו באים לשמוע, עד ערבית. זה הזמן היחיד שהוא היה נותן דרשה. מתחיל בפרשת השבוע, אח"כ היה מישהו קורא קטע מ'ראשית חכמה' (גם כאן הוא לא היה קורא), וכולם קוראים יחד איתו בספר, והוא מתחיל לדרוש דברים חוצבי להבות אש. עצם העובדה שהוא אומר אותם זה נכנס לך בתוך העצמות, מכף רגל ועד ראש, זה מתפשט. זה ממש גורם לאנשים לעשות תשובה. זה פלא עצום.

הוא היה יהודי משהו שלא מהעולם הזה. היו לו עיניים יורקות אש. כאילו העיניים שלו היו בולטות, ואתה מרגיש כאילו מישהו מצלם אותך כאן בפנים, רנטגן, רנטגן אמיתי, אצלו זה היה ממש. הבאבא סלי, את רוב הכסף של הפדיון היה שולח אליו. היה אומר עליו "מגן הדור", שרבי מרדכי שרעבי הוא "מגן הדור", ככה הוא היה אומר עליו.

איזה פשטות, פשטות. אני פעם הלכתי לקנות במכולת משהו לאכול, כי הייתי הולך שבוע שם. הייתי ישן על ספסל בשביל להיות איתו, בשביל ללמוד אצלו הייתי עוזב את הבית והולך. נכנסתי למכולת לקנות משהו בשביל ארוחת בוקר. פתאום אני נבהל! עם כל החליפה הלבנה שלו, עם הכובע המיוחד שלו, הוא בתוך המכולת! אמרתי כבוד הרב, היית אומר לי, אני אביא לך, מה אתה צריך? בשביל מה כבודו בא למכולת? הוא אומר, לא, זה ענין של בריאות שאני קצת הולך כמה צעדים. עוד הם מדברים ותבוא אשה אחת, אומרת לו כבוד הרב, (ככה, תופסים אותו במכולת!) כבוד הרב, הבן שלי היה אתמול בתהלים?

לפני מלחמת 'ששת הימים', הוא הרגיש את המלחמה ועשה תיקון. מה התיקון – כל הילדים של השכונה היו באים ללמוד אצלו, קוראים תהלים ואח"כ סליחות ושופרות. שלושה ארגזים של שופרות. כל ילד לוקח שופר, וכל אלה המבוגרים שגם הביאו, והיית רואה איזה תקיעות שופר בסליחות. זה היה לפני מנחה, באים שעה לפנדי מנחה, תהלים וסליחות ותקיעות שופר מחרידות אזנים. זה היה שופרות לא שקנו אותם, שופרות שעשו אותם לבד. שופר אמיתי, טבעי. יש לו קול עבה. כשמעבדים את זה – הקול נהיה דק. והיו תוקעים בשופר לבטל את הגזירה. הוא היה אומר תשב"ר, תינוקות של בית רבן, לשבר את הגזירות הרעות.

אז אמרה לו האשה, הבן שלי היה בתהלים? אומר לה, כן! אבל תגידי לו שיבוא יותר מוקדם. הוא היה שם לב לכל ילד, כל ילד גומר את התיקון, את הסליחות, בא לנשק את היד, והרב יודע כל אחד מתי נכנס – לפי זה נותן לו. לזה לירה, לזה חצי לירה, לזה כמה אגורות, כל ילד. אם זה גדול – מגיע לו יותר. יש לו את הקופה והוא, לפי הילד, קח, קח, ככה היה מחלק.

גם אלה שלמדו אצלו, הוא לא היה מחלק משכורת. לא היה מושג כזה נניח שבראש חודש מקבלים משכורת, אלא כל יום היו מקבלים כסף. כלומר הוא היה עושה תיקון לאנשים שנתנו לו כסף, באמצע הלימוד היה עושה להם תיקון. ואז פתאום באמצע הלימוד, השמש עומד לידו תמיד, אומר לו, תן את זה לחכם אליהו, ההוא הולך בשקט, מעביר את זה לחכם אליהו. תן את זה לחכם יהושע וכו'. כלומר באמצע הלימוד, אתה רואה שהוא כבר הכין את זה מהבית לפני שהוא עולה, את החבילות. עושה בהם את הכוונות באמצע הלימוד. עושה תיקון.

היו אנשים שבאים אליו, רוצים תיקון. לאחד היה אומר לו אתה לא צריך תיקון, אין לך צורך בשום תיקון. לשני היה אומר לו אתה צריך עשרה תיקונים. לשלישי היה אומר לו אתה צריך תיקון, עשה לו תיקון, אח"כ אומר לו, לא יודע מה קרה, אתה צריך עוד תיקון. ויש כאלה שהיה אומר להם לא צריך תיקון, מה שקרה לך – זה בעצמו תיקון.

אַי אַי אַי, איפה הדור הקודם, באמת הדור הקודם היו כולם קדושים, זכים, הם היו גדולי עולם, אה, זכותם תגן עלינו.

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

מקורות וסדר התיקון להנחת אבן פינה


מקורות וסדר התיקון להנחת אבן פינה


תהלים[1] (קיח,כב): "אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים - הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה".

עזרא (ג,י): "וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל".

איוב (לח,ו-ז): "על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני א-להים".

ר' יוסף אלבו (וכן בצורה דומה במלבי"ם): "ואמר עוד על מה אדניה הטבעו, כלומר אי זה טבע חייב שתעמוד הארץ על המים, או מי ירה אבן פנתה, רוצה לומר לפי שמדרך הבניינים הגדולים שהאבן הראשה ישים אותה במקומו אי זה מלך או שר במנענעים ובצלצלים ובמנגנים או בתוף וכנור כדי שתתקיים, לזה אמר דרך צחות מי הוא השׂר שֶׁירה אבן פנתה, שיהיו הכוכבים המנגנים והמרננים וכל בני א-להים מריעים תרועה גדולה, כלומר שהארץ נעשית יסוד בזה האופן ברן יחד כוכבי בקר".

ר' אליעזר פאפו (בית תפלה עמ' מב. פלא יועץ ערך 'בנין'): "ובהתחלת נתינת היסוד יברר שיחותיו שמעשיו לשם שמים וישפוך שיחו".

הרב שמואל אליהו - תפילה להנחת היסודות: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותנו. שנזכה לבנות את הבית הזה בשמחה ובטוב לבב. ויתקיים בנו "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" שכל מעשינו יהיו בחכמה ובתבונה ונזכה להשתמש בו כאמור "וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים". אמן.

זוהר הקדוש (תזריע ח"ג נ.): "תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לְהוּ, דִּכְתִּיב, (מלאכי א) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְיָ'. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ, אָעִיל לְהוּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא, לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַיְיהוּ, וּלְמֶהֱוִי דִּיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן, וְיִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּכְּחוּן קַדִּישִׁין עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא.
[בּא רְאֵה, אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מִתְדַּבְּקִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב (מלאכי א) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתוֹ הִכְנִיס אוֹתָם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם, וְשֶׁיִּהְיֶה דִיּוּרוֹ עִמָּהֶם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּמָּצְאוּ קְדוֹשִׁים עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם]
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (שמות לה) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. בְּשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עַבְדִּין עֲבִידְתָּא, הֲווֹ אַמְרֵי, דָּא לְמַקְדְּשָׁא. דָּא לְמַשְׁכְּנָא. דָּא לְפָרוֹכְתָּא. וְכֵן כָּל אִינּוּן אוּמְנִין בְּגִין דְּיִשְׁרֵי קְדוּשָּׁה עַל יְדַיְיהוּ, וְאִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, בִּקְדוּשָּׁה סָלִיק.
[בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (שמות לה) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן וְגוֹ'. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה, הָיוּ אוֹמְרִים: זֶה לַמִּקְדָּשׁ, זֶה לַמִּשְׁכָּן, וְזֶה לַפָּרֹכֶת. וְכֵן כָּל אוֹתָם הָאָמָּנִים, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה קְדֻשָּׁה עַל יְדֵיהֶם, וּמִתְקַדֶּשֶׁת אוֹתָהּ עֲבוֹדָה. וּכְשֶׁעוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ, עוֹלֶה בִקְדֻשָּׁה]
כְּגַוְונָא דָּא מַאן דְּעָבִיד עֲבִידְתָּא לְעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְסִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּאִדְכַּר לֵיהּ עַל הַהוּא עֲבִידְתָּא, הָא רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְכַד סָלִיק עֲבִידְתָּא, בִּמְסָאֲבָא סָלִיק. כְּנַעֲנִיִם פַּלְחֵי לְעֲבוֹדָה זָרָה אִינְהוּ, וּמִתְדַּבְּקָן כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא בְּעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲווּ בִּנְיָין בָּנִין לְפַרְצוּפַיְיהוּ (ס''א לטנופייהו) וּלְגִעוּלַיְיהוּ לִסְטַר מִסְאֲבָא לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְכַד שָׁרָאן לְמִבְנֵי, הֲווֹ אַמְרֵי מִלָּה, וְכֵיוָן דְּאִתְדְּכָר בְּפוּמַיְיהוּ, סָלִיק עָלֵיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. כַּד אִסְתָּלִיק עֲבִידְתָּא, בְּרוּחַ מִסְאֲבָא אִסְתָּלִיק.
[כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לַצַּד הָאַחֵר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ, כֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּיר אוֹתוֹ עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, הֲרֵי רוּחַ טֻמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו. וּכְשֶׁעוֹלֶה הַמַּעֲשֶׂה, עוֹלֶה בְטֻמְאָה. הַכְּנַעֲנִיִּים הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּמְדֻבָּקִים כֻּלָּם יַחַד בְּרוּחַ טֻמְאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָיוּ בּוֹנִים בִּנְיָן לְפַרְצוּפֵיהֶם (לטנופיהם) וּלְגִעוּלֵיהֶם לַצַּד הַטָּמֵא לַעֲבוֹדָה זָרָה. וּכְשֶׁמַּתְחִילִים לִבְנוֹת, הָיוּ אוֹמְרִים דִּבּוּר. וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכָּר בְּפִיהֶם, עוֹלָה עָלָיו רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה. כְּשֶׁעוֹלֶה הַמַּעֲשֶׂה, הוּא עוֹלֶה בְּרוּחַ טֻמְאָה]
כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַכְּאָה לוֹן, וּלְקַדְּשָׁא לוֹן אַרְעָא, וּלְאַפְנָאָה אֲתַר לִשְׁכִינְתָּא דְּלָא תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָּא גּוֹ מִסְאֲבָא. וְעַל דָּא בְּהַהוּא נֶגַע צָרַעַת, הֲווֹ סָתְרִין בִּנְיָינִין דְּאָעִין וַאֲבָנִין דְּאִתְעָבֵידוּ בִּמְסָאֲבוּ.
[כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַּהֵר אוֹתָם וּלְקַדֵּשׁ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, וּלְפַנּוֹת מָקוֹם לַשְּׁכִינָה, שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַטֻּמְאָה. וְעַל כֵּן בְּאוֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הָיוּ סוֹתְרִים בִּנְיָנִים שֶׁל עֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְטֻּמְאָה]
תָּא חֲזֵי, אִי עוֹבָדָא דָּא הֲוָה לְאַשְׁכְּחָא מַטְמוֹנִין בִּלְחוֹדוֹי, יְהַדְרוּן אֲבָנִין לְבָתַר כְּמָה דְּאִינּוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְעַפְרָא לְאַתְרֵיהּ. אֲבָל קְרָא כְּתִיב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וּכְתִיב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. בְּגִין דְּיִתְעַבָּר רוּחַ מִסְאֲבָא, וְיִתְפְּנֵי וְיִתְקַדַּשׁ הַשְׁתָּא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְיִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, וּבְדִיּוּרָא קַדִּישָׁא, לְמִשְׁרֵי בֵּינַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא.
[בֹּא רְאֵה, אִם הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה לִמְצֹא מַטְמוֹנִים בִּלְבַד, יַחֲזִירוּ הָאֲבָנִים אַחַר כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהֵם לִמְקוֹמָם, וְהֶעָפָר לִמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַפָּסוּק כּוֹתֵב, וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים. וְכָתוּב וְעָפָר אַחֵר יִקַּח. כְּדֵי שֶׁתַּעֲבֹר רוּחַ הַטֻּמְאָה, וְיִתְפַּנֶּה וְיִתְקַדֵּשׁ כָּעֵת כְּמִקֹּדֶם, וְיִמָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְדִיּוּר קָדוֹשׁ, לְהַשְׁרוֹת בֵּינֵיהֶם שְׁכִינָה]

וְעַל דָּא מַאן דְּבָנֵי בִּנְיָן כַּד שָׁארֵי לְמִבְנֵי, בָּעֵי לְאַדְכְּרָא בְּפוּמֵיהּ, דְּהָא לְפוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא בָּנֵי. בְּגִין דִּכְתִּיב, (ירמיה כב) הוֹי בּוֹנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ', וּכְדֵין סִיַּיעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שָׁארֵי עֲלוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין עָלֵיהּ קְדוּשָׁתָא, וְקָארִי עָלֵיהּ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ה) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. מַהוּ (איוב ה) וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, הָא אוּקְמוּהָ, אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְאַפְקְדָא מִלָּה בְּפוּמָא כַּד אִיהוּ בָּנֵי. וּכְדֵין וְלֹא תֶחֱטָא כְּתִיב. וְאִי לָאו הָא זַמִּין לְבֵיתֵיהּ סִטְרָא אָחֳרָא.

[וְעַל כֵּן, מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן, כְּשֶׁמַּתְחִיל לִבְנוֹת צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בְּפִיו, שֶׁהֲרֵי לַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא בּוֹנֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (ירמיה כב) הוֹי בּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וְגוֹ'. וְאָז סִיּוּעַ שְׁמֵימִי שׁוֹרֶה עָלָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין עָלָיו קְדֻשָּׁה וְקוֹרֵא עָלָיו שָׁלוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב ה) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךְ וְגוֹ'. מַה זֶּה וּפָקַדְתָּ נָוְךְ? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל וּפָקַדְתָּ, לְהַפְקִיד דִּבּוּר בַּפֶּה כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה. וְאָז כָּתוּב וְלֹא תֶחֱטָא. וְאִם לֹא, הֲרֵי מַזְמִין לְבֵיתוֹ אֶת הַצַּד הָאַחֵר]

כָּל שֶׁכֵּן, מַאן דְּבָנֵי וּרְעוּתֵיהּ בְּגַוְונָא אָחֳרָא, בְּגִין דִּמְיַחֵד בֵּיתָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, לְאִסְתַּאֲבָא בֵּיהּ. הָא וַדַּאי שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא, וְלָא נָפִיק הַהוּא בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא, עַד דְּאִתְעֲנָשׁ בְּהַהוּא בֵּיתָא, וּמַאן דְּדָיִיר בֵּיהּ, יָכִיל לְאַתְזְקָא, דְּהָא הַהוּא דִּירָה רוּחַ מִסְאֲבָא שַׁרְיָא בֵּיהּ, וְאָזִיק מַאן דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ.
[כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁבּוֹנֶה, וּרְצוֹנוֹ בְּצוּרָה אַחֶרֶת, מִשּׁוּם שֶׁמְּיַחֵד הַבַּיִת לַצַּד הָאַחֵר לְהִטָּמֵא בּוֹ, הֲרֵי וַדַּאי שׁוֹרָה בּוֹ רוּחַ שֶׁל טֻמְאָה, וְלֹא יוֹצֵא אוֹתוֹ אָדָם מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנֶּעֱנָשׁ בַּבַּיִת הַהוּא. וּמִי שֶׁדָּר בּוֹ יָכוֹל לְהִנָּזֵק, שֶׁהֲרֵי בַּדִּירָה הַהִיא שׁוֹרָה בָּהּ רוּחַ טֻמְאָה, וּמַזִּיקָה מִי שֶׁנִּמְצָא בָּהּ]
וְאִי תֵּימָא בְּמַה יְדִיעַ. כְּגוֹן דְּאִתְּזַק בְּהַהוּא בֵּיתָא, הַהוּא דְּבָנֵי לָהּ, אוֹ אַנְשֵׁי בֵּיתֵיהּ, אוֹ בְּנִזְקֵי דְּגוּפָא, אוֹ בְּנִזְקֵי מָמוֹנָא, הוּא וּתְרֵין אָחֳרָנִין אֲבַתְרֵיהּ. הָא וַדַּאי יַעֲרוֹק בַּר נָשׁ לְטוּרָא, וְלָא יָדוּר בֵּיהּ. יָדוּר בְּטִיחֲלָא דְּעַפְרָא, וְלָא יָדוּר בֵּיהּ.
[וְאִם תֹּאמַר, בַּמֶּה יָדוּעַ? כְּגוֹן שֶׁנִּזּוֹק בַּבַּיִת הַהוּא אוֹתוֹ שֶׁבָּנָה אוֹתוֹ, אוֹ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ, אוֹ בְּנִזְקֵי גוּף, אוֹ בְּנִזְקֵי מָמוֹן, הוּא וּשְׁנֵי אֲחֵרִים אַחֲרָיו. הֲרֵי וַדַּאי יִבְרַח אָדָם לְהַר, וְלֹא יָדוּר בּוֹ. יָדוּר בִּמְחִלַּת עָפָר, וְלֹא יָדוּר בּוֹ]
וּבְגִין כַּךְ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן לָא יַדְעִין מִלָּה בְּכָל אִינּוּן בָּתֵי. וְהוּא אָמַר, אַתּוּן לָא יַדְעִין, אֲנָא יְדַעְנָא, וְאַרְשִׁימְנָא לוֹן בְּנֶגַע. נֶגַע דָּיִיר בְּבֵיתָא, הָא נֶגַע אָחֳרָא תַּקִּיפָא, דְּיָפִּיק לֵיהּ, וְיַּעֲבַּר לֵיהּ מִן עָלְמָא. וּכְדֵין וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו. כֵּיוָן דְּאָזִיל לֵיהּ, מַאי טַעֲמָא וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת. אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּהַהוּא בִּנְיָן לִהֱוִי קַיָּים, (דף נ' ע''ב) דִּילֵיהּ הוּא, וְיָכִיל לְאָהַדְּרָא.
[וּמִשּׁוּם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לֹא יוֹדְעִים דָּבָר בְּכָל אוֹתָם הַבָּתִּים, וְהוּא אוֹמֵר: אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים - אֲנִי יוֹדֵעַ, וְרָשַׁמְתִּי אוֹתָם בְּנֶגַע. נֶגַע דָּר בְּבַיִת, הִנֵּה נֶגַע אַחֵר תַּקִּיף שֶׁיּוֹצִיא אוֹתוֹ וְיַעֲבִיר אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם. וְאָז - וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו. כֵּיוָן שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ, מָה הַטַּעַם וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת? אֶלָּא בְּכָל זְמַן שֶׁאוֹתוֹ בִּנְיָן יִהְיֶה קַיָּם - שֶׁלּוֹ הוּא, וְיָכוֹל לַחֲזֹּר]


סדר התיקון לר' יצחק אלפייה (קונטרס היחיאלי ח"ג יא:[2]):


סדר התיקון לבנין היסוד, ובפרט במקום שעוד לא נבנה כלל והיה שמם, ובמדבר שצריך לעושת זה התיקון כנז"ל בס' חסידים סי' תע"ח:
למדוד ארבע רוחות החלקה ולשים חבלים בהיקף במתיחתם על הקרקע בארוך, ולומר כל זה הסדר, וטוב לסובב כל קרקע הבנין בעת אמירתם. ועיין בס' רפואה וחיים דמ"ד ע"ב בעניין בית חדש שהעתיק דברי סה"ח הנז"ל והשלים בצוואת ריה"ח ז"ל:

לקרוא לא פחות מעשרה ת"ח ויראי ה' מרבים:

א. יאמרו בתחילה פתיחת אליהו יהי רעוא, וטוב לומר סדר פטום הקטורת כידוע שסגולתה לבטל כח הקלי' והסט"א השורר שם ולברור ניצוצות הקודש מהם.

ב. ברכת כהנים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".

ג. שיר של פגעים (תהלים צא): "יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן: אֹמַר- לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ. כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ--וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה;    מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף--וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ: רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי; עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ; לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ: עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ--עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ;    וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי".

ד. פסוק: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו,מב).

ה. פסוק: "וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם" (יחזקאל מה,יב).

ו. פסוק: "אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא,יב).

ז. פסוק: "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְהוָה בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל" (ישעיהו סב,ד).

ח. פסוק: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיה מה,יח). לא תהו בראה לשבת יצרה, אלא מפני תיקון העולם, פרש"י לא תהו בראה לא ברא את הארץ להיו בא ישוב אלא לשבת יצרה (חגיגה ב:).

תהילים (פה): "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר: רָצִיתָ יְהוָה אַרְצֶךָ; שַׁבְתָּ, שבות (שְׁבִית) יַעֲקֹב: נָשָׂאתָ, עֲוֺן עַמֶּךָ; כִּסִּיתָ כָל-חַטָּאתָם סֶלָה: אָסַפְתָּ כָל-עֶבְרָתֶךָ; הֱשִׁיבוֹתָ, מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ: שׁוּבֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ; וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ: הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף-בָּנוּ; תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ, לְדֹר וָדֹר: הֲלֹא-אַתָּה, תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ; וְעַמְּךָ, יִשְׂמְחוּ-בָךְ: הַרְאֵנוּ יְהוָה חַסְדֶּךָ; וְיֶשְׁעֲךָ, תִּתֶּן-לָנוּ: אֶשְׁמְעָה- מַה-יְדַבֵּר, הָאֵל יְהוָה: כִּי, יְדַבֵּר שָׁלוֹם--אֶל-עַמּוֹ וְאֶל-חֲסִידָיו; וְאַל-יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה: אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ; לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ: חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ; צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח; וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף: גַּם-יְהוָה, יִתֵּן הַטּוֹב; וְאַרְצֵנוּ, תִּתֵּן יְבוּלָהּ: צֶדֶק, לְפָנָיו יְהַלֵּךְ; וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו".

תהילים (סז): "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים, יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ; יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ; בְּכָל-גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים: כִּי-תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר; וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים: יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ; יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים; וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ".

ט. דברים (כח,ח): "יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

אח"כ יאמרו כולם בכוונה גדולה:

י. על דעת המקום ברוך הוא, ועל דעת התורה הקדושה, ועל דעת ישראל השומרים אותה, שלא יהא רשאי שום מזיק ושום מזקת לבוא במקום הזה מהיום ולעולם (ואז יסורו המזיקים מאותו מקום).

יא. לוקח בידו אבן היסוד ואומר בקול רם: הריני מתחיל בבנין בית זה לכבוד ה' ית"ש ולעבודתו ויראתו, בכדי שתהיה השראת שכינתו בתוכנו ובביתנו ויצליחנו האל בכל מעשה ידינו, ויהי ביתנו זה מלא ברכת ה' אמן. ובונה אותה. (וכן אומרים כל בונה היסודות) שהבנין הזה לכבוד ה' ולהשראת שכינתו (ויש שנוהגים לתת מעט שמן זית או מטבע של כסף למטה מאבן היסוד, או שניהם כאחד טובים).

יב. ומחלק כסף לצדקה כפי מסת ידו, להאביונים ולת"ח ולהקרואים וגם מיני מתיקה ומברכים אותו והולכים בשמחה איש לאהלו.