Blogger Wordpress Gadgets
הוסף למועדפים או הפוך לדף הבית

יום ראשון, 16 בספטמבר 2018

תקציר הלכות אבלות

תקציר הלכות אבלות - הרב שמואל אליהו


א. משעת פטירה עד הקבורה.

ב. מהקבורה עד סוף ה"שבעה".

ג. מהשבעה עד סוף השנה.


לחץ כאן להנחיות חברא קדישא במקרה של פטירה בבית.

לחץ כאן לסדר לימוד לעילוי נשמה.



א. משעת פטירה עד הקבורה:


לפני קבורה - אונן 

משעת פטירתו של אדם נקראים קרוביו - האישה או הבעל, הבנים והבנות, האחים והאחיות וההורים – אוננים; אחר הקבורה נקראים אבלים.

האונן צריך להתעסק בהכנת הקבורה, ולכן פטור הוא מכל מצוות עשה ומתפילה. כשאוכל, חייב בנטילת ידיים ופטור מברכות. אך אסור בבשר ויין ואסור בלימוד תורה. כל זמן שלא נקבר המת יכול האונן להישאר בנעליו או בסנדליו הרגילים. בשבת ויום טוב אין דיני אונן וחייב בכל המצוות. 

זמן הקבורה 

אין להתעכב בקבורת הנפטר שלא לצורך; אם צריכים קרוביו להגיע ממקום רחוק ויהיה לנפטר כבוד בהם, מותר לעכב הקבורה, ובלבד שלא יתעכבו יותר מדי. 

מנהג ירושלים לקבור את המת ביום פטירתו, וכך ראוי לנהוג בכל מקום. 

לוויה 

יש להקפיד מאוד להפריד בין גברים ונשים בשעת הלוויה וההספד. 
יש נשים, ומעוברות בפרט, שאינן נכנסות לבית הקברות מחמת הטומאה הנמצאת שם, ומנהג טוב הוא . 
מנהג ירושלים - שאין בנים, בנות ונכדים הולכים אחר מיטת אביהם, וכך ראוי בכל מקום ומקום. 

בשעת הלוויה נוהגים לומר מזמור צ"א בתהילים: "יושב בסתר עליון", ו"אנא בכח". בקבורת אישה נוהגים להוסיף "אשת חיל". 

הספד 

מצוה גדולה להספיד את הנפטר כראוי ולשבח אותו במעשים הטובים שעשה בחייו, ואין להוסיף יותר מדי. 

אין להספיד בערב שבת וחג לאחר חצות היום, בראש חודש, בכל חודש ניסן, בחול המועד, בחנוכה, בי"ד וט"ו באדר ובימים שאין אומרים תחנון. 

קריעה 

האבלים עומדים ומברכים: 
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת! 
וקורעים את הבגד העליון לאורכו כ- 9 ס"מ. (בגד עליון: לספרדים - חולצה, לאשכנזים - גם מעיל). על אב ואם קורעים מצד שמאל גם את החולצה והגופיה כנגד הלב. על שאר קרובים קורעים מצד ימין. יש נוהגים שהנשים אינן קורעות, ולנוהגות לקרוע, צריכה אשה לקרוע להן ובצנעה. 

יש נוהגים לקרוע בבית העלמין לפני קבורה, ויש נוהגים לאחר קבורה. 

קבורה 

מצוה להשתתף בכיסוי הקבר ואין מוסרים כלי עבודה מיד ליד. אין לשכב על הקבר לאחר הקבורה, אבל טוב לבקש סליחה מהנפטר, להניח אבן או גוש עפר ביד שמאל על הקבר ולומר: "לך בשלום ותנוח בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין". 

אחר היציאה מבית הקברות טוב לקטוף עשב ולהשליך אחר הגב ולומר: "ויציצו מעיר כעשב הארץ". רוחצים ידיים ולא מנגבים . 


ב. משעת פטירה עד סוף ה"שבעה":



ניחום אבלים: 

יש מנחמים: מן השמים תנוחמו.
ויש מנחמים: המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. 

שאילת שלום 

אסור לאבל לשאול בשלום אחרים. אם אחרים שואלים בשלומו, יענה להם בשפה רפה ובנענוע הראש. 

רחיצה וסיכה 

מותר לאבל לרחוץ רק פניו, ידיו ורגליו במים קרים ולא בחמים. אסור לשים על עצמו בשמים ושמנים למיניהם. לרפואה ולצורך מיוחד- מותר. להתאפר ולהתקשט בתכשיטים אסור; לכלה ולמשודכת מותר. 

ישיבה על הקרקע 

לא יישב על כיסא, מיטה או ספסל אלא על שטיח או מזרן. 
אשכנזים נוהגים לישב על שרפרף נמוך. 

בשר ויין 

מותר לאכול בשר ויין כל שבעת ימי אבלות, אך יש נוהגים לאסור. ולפי כולם, בשבת אוכלים בשר ושותים יין. 

לימוד תורה 

האבל אסור בלימוד תורה, אך יכול לקרוא דברים הקשורים בצער ואבילות כגון - הלכות אבלות, ספר איוב, דברים הרעים בירמיהו וכו'. 

מותר גם לשמוע דברי תורה ומוסר המעוררים צער ומועילים לתשובה. מותר לקרוא הלכות אלו. 

מלאכה 

אין לאבל לעסוק בשום מלאכה, ואסור לו ללכת לעבודה במשך כל השבוע. אם האבל שותף עם אחר בעסק מסוים, צריך השותף לסגור את העסק במשך השבוע, ויכול השותף להתעסק באותה מלאכה בצינעה בביתו. אם אין אפשרות לסגור את העסק, יש לשאול רב. וטוב לשאול דבר זה בהיותו אונן. 

עבודות הבית 

אם הבית שהיא אבילה לא תסרוג ולא תתפור ולא תכבס, אך יכולה לעסוק בעבודות הבית כגון: בישול וניקיון או כיבוס בגדי תינוקות. 
אך מציווי חכמים צריכות שכנותיה לעשות דברים אלו. 

שמחה והנאה 

האבל לא ישתתף בשמחה ולא יעשה כל דבר שיש בו שמחה או הנאה. (כגון: שמיעת ניגונים, ריקוד, תשמיש המיטה וכו'). 

מקום ישיבת ה"שבעה" 

טוב לשבת "שבעה" בבית הנפטר, ואם אין אפשרות לקיים שם מניין רצוי לשבת בבית גדול האחים, שיש שם מניין. בבית זה מדליקים נר נשמה כל ה"שבעה" ומכסים את המראות והתמונות. 

חליצת נעליים 

יש נוהגים לשים עפר ואבנים בתוך הנעלים כשיוצרים מבית הקברות. כשמגיעים לביתם, חולצים את נעליהם או נועלים נעלי גומי (ולא עור). 

סעודת הבראה 

לא יאכלו האבלים משלהם את הסעודה הראשונה, שכניהם יביאו להם מאכלי אבילות. ספרדים נוהגים להגיש פת לחם עם ביצים, זיתים או עדשים וכד'. ונותנים להם את הלחם בידם. (ספרדים אומרים ברהמ"ז מיוחדת לאבלים) אשכנזים נוהגים להברות בקפה ועוגה בלבד. 

תפילה ומצוות 

האבלים חייבים בכל המצוות חוץ מתפילין ביום הפטירה. טוב לערוך תפילה במניין בבית האבל ולומר שם דברי תורה לע"נ הנפטר. 
אם אין מניין, יש מתפללים ביחידות ויש ההולכים לבית הכנסת בצנעה. 

החלפת בגדים 

אין להחליף בגדים במשך כל ימי ה"שבעה". אם הם מלוכלכים מאוד, מותר להחליפם, ולא יחליפום בבגדים חדשים או מכובסים. אבל על אביו או אמו שהחליף בגדיו צריך לקורעם שנית. 

שבת 

יום שישי, כשעתיים לפני כניסת השבת, יקום האבל מן הארץ. ירחץ פניו ידיו ורגליו בצונן. יחליף את בגדיו העליונים לבגדים נקיים אך לא חדשים או מכובסים. בגד מכובס ימסרנו לאיש אחר שילבש כחמש דקות, ינעל נעליו וילך לבית הכנסת. יש נוהגים להתפלל בבית אבל בערב שבת. ויש נכנסים לביהכ"נ ב"בואי כלה". 
אסור לאבל לנהוג אבילות בשבת בגלוי אבל בצינעה ימשיך אבילותו. 
מיד במוצאי שבת אחר הבדלה יחזור לאבילותו, אם לא נגמרו ה"שבעה". 

חגים 

אם בתוך ה"שבעה" חל אחד מן החגים: ר"ה, יוהכ"פ, סוכות, פסח, שבועות, - יקום האבל מן הארץ כשעה לפני החג, יסיים אבילותו ולא יחזור לשבת "שבעה". 


ג. מהשבעה עד סוף השנה:



אזכרות "שבעה" ו"שלושים" 

מונים שבעה ימי אבילות מיום הקבורה. אם התחילו האבלים לשבת "שבעה" ביום הקבורה לפני סוף היום (שקיעת החמה), הרי זה נחשב ליום אחד וצריכים לשבת עוד שישה ימים. 

כך סדר הקימה: 
ביום השביעי בבוקר אחרי תפילת שחרית ירחצו האבלים את ידיהם, יקומו ממושב ה"שבעה" ויעלו לקבר. והספרדים נוהגים לאמר את הפסוקים "לא יבוא עוד שמשך וכו'" ואח"כ אוחזים בידם ומקימים את האבלים. וייזהרו שאיש יקים איש ואישה תקים אישה. יש נוהגים לעשות סעודה בליל ה"שבעה" ולומר בה דברי תורה (ספרדים אומרים ברהמ"ז מיוחדת לאבלים). ביום השלושים יעלו ג"כ לקבר. 

למנהג זה: 
א: אם נקבר ביום ג' (אפילו נפטר קודם לכן), וישבו מעט באותו יום לארץ, עשו סעודה ביום א' בערב. ויקומו מה"שבעה" ביום ב'. אחר שלשה שבועות ביום ג' בערב יעשו סעודת שלושים, וביום ד' יעלו לקבר. 
ב: אם נקבר ביום א' יעשו סעודה ביום ה' בערב. יקומו מהארץ שעה לפני שבת. יפסיקו אבילותם בשבת בבוקר, ויעלו לקבר ביום א'. נוהגים לעשות לימוד, ולומר בו דברי תורה לעילוי נשמתו. אחר שלושה שבועות, ביום א' בערב, יעשו סעודת "שלושים", וביום ב' יעלו לקבר. 

סדר עלייה לקבר בשבעה שלושים ושנה 

טוב להביא עשרה אנשים בני מצוה, ולומר פסוקי תהילים מפרק קי"ט או משניות לפי אותיות שם הנפטר ואח"כ לפי אותיות נשמ"ה. יש נוהגים לומר גם פרקים: ט"ז, י"ז, ל"ג, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל, מתהילים. אח"כ יאמרו אשכבה וקדיש. 


מצבה 

יש להקים אבן או בסיס למצבה ביום השביעי. את המצבה נוהגים להקים עד יום השלושים. בכל מקרה ראוי לזכור שאין נחת רוח לנפטר ממצבות מפוארות. וטוב יותר להרבות מעשים טובים וגמילות חסד לעילוי נשמתו.

כל שלושים יום 

כל שלושים יום אין לובשים בגדים חדשים ולא חולצה לבנה מכובסת ואין נוטלים ציפורניים. אבל על אביו ואמו יתגלח ויסתפר מספר ימים אחרי שלושים יום כשיגערו בו חבריו, אבל על שאר קרובים יסתפר ביום ה"שלושים", או בערב חג אם עברו ה"שבעה" ימי אבלות. 

אחד עשרה חודש 

יש אומרים קדיש במשך שנה, ומנהג רוב העדות להפסיק לאומרו אחרי 11 חודש. יש חוזרים לומר קדיש אחרי שבוע הפסקה ויש חוזרים בשבוע אחרון של השנה. 
יש נוהגים לעשות אזכרה ביום סיום אמירת הקדיש בסוף 11 חודש. 

כל שנה ראשונה 

כל שנת האבילות ישתדל האבל להתפלל כשליח ציבור, ובלבד שקולו יהיה נעים ויודע שהוא רצוי לקהל. אם אינו מתפלל כשליח ציבור, יקפיד לומר את כל הקדישים ובמיוחד קדיש יתום, שהוא הקדיש שלפני "עלינו לשבח". 

במשך השנה הראשונה לא ילכו בני הנפטר לטיולים ולמקומות שמחה כגון סעודת חתונה וסעודת ברית. אך ל"ברית" עצמה - מותר. ויש אומרים שאין 
מחדשים בגדים. 

ביום הפטירה בכל שנה ושנה נהוג לעשות אזכרה ולימוד לזכר הנפטר. 

כך סדר האזכרה: 

מערב שבת שקודם יום האזכרה מתחילים לומר קדיש עד יום האזכרה. וטוב שיעלה באותה שבת ל"מפטיר" או "משלים" ויאמר קדיש שאחר הקריאה בתורה. את תאריך יום השנה קובעים לפי יום הפטירה. כגון: אם נפטר ביום י' בשבט אפילו אם נקבר אחריו, יום השנה יהיה בי' בשבט בכל שנה ושנה. 

יום שבת, 15 בספטמבר 2018

יום הכיפורים - קדוש וברוך – פנימיות וחיצוניות


קדוש וברוך – פנימיות וחיצוניות

ישעיהו גלינסקי

ידוע כי בשפה העברית בניגוד לשאר השפות, השם של הדבר מעיד על מהותו.

בתורה מופיע כי אחד מהדברים, שעשה אדם הראשון לאחר שהוא נוצר היה לקרא שמות לחיות. גם כאשר ראה אדם הראשון את חווה אשתו הדבר הראשון שהוא עשה זה לקרא לה בשם: "לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". כמו כן מצינו שגם ה' הטוב עסק בקריאת שמות "ויקרא אלוקים לאור יום" "ויקרא אלוקים לרקיע שמים" ליבשה הוא קרא ארץ,  ולמקווה המים קרא ימים. לאברם הוא קרא אברהם, ולשרי שרה, ולפני הולדת יצחק וישמעאל אמר ה' להוריהם כי אלו יהיו שמותם - שם מייצג מהות.

גם שמותיו של ה' יתברך מייצגים מהויות שונות וגלויים שונים שלו יתברך ולכן כאשר אנו מוצאים כינוי מסוים לה' יתברך יש לעמוד על מהותו ושורשו.

במהלך יום הכיפורים אנו אומרים פיוט נפלא ליושב תהילות ולרוכב ערבות קדוש וברוך.

מה ההבדל בין קדוש לברוך? 

קדוש זהו ביטוי לדבר שהוא פרוש ומרומם ומעל למציאות שלנו. על הפסוק "קדושים תהיו" מבאר רש"י פרושים תהיו. הקדוש הוא פרוש ומרומם מעם. חז"ל לימדונו כי ה' הטוב הוא מרומם מעל כל מחשבה ומעל כל נברא עד כדי כך שגם המלאכים שואלים "איה מקום כבודו", ואמרו רבותינו בתקוני הזוהר כי אין מחשבה תפוסה כלל בבורא ואין לנו בני האנוש שום יכולת להבין את דרכיו "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".

נתקשו הראשונים כיצד אנו אומרים בתפילה ברוך אתה ה' וכי ה' הטוב צריך שנברך אותו? וישבו כי למילה ברוך ישנם מספר משמעויות שאחת מהם היא חיבור והמשכה. המילה ברוך פרושה חיבור. המילה ברכה באה מהמילה הברכה – שפירושה חיבור והמשכה, ברכה משמעותה חיבור של שפע מהעולמות העליונים לתחתונים, כאשר אנו אומרים ברוך אתה ה' למעשה אנו אומרים לה' בוא ותתברך – תתחבר איתנו ותבריך אותנו תשפיע עלינו. ברוך פרושו מחובר.

בדרך כלל המושגים רוחניות וגשמיות הם מושגים הפוכים, ובחלק מהדתות תפסו שהם אינם יכולים ללכת ביחד. לכן כמרי הנוצרים לא מתחתנים וכאשר רוצים חכמי הבודהה להתקדש, הם פורשים מבתיהם ומתבדלים מחיי העולם. קשה מאוד להבין כיצד המושגים קדוש וברוך הולכים ביחד אלו שני הפכים.

נדיר למצוא אדם קדוש כמו דוד המלך שהיה קדוש עליון מחד ומחובר ביותר לעולם מאידך, אדם שיכל לשלב בין אמירת תהילים ברוח קודשו לבין התעסקות במלחמות, ו"בדם שפיר ושליא". בדרך כלל הקדוש סותר את הברוך.

כאשר אנו קוראים לה' יתברך הקדוש ברוך הוא אנו רוצים לומר כי ה' יתברך נושא את שני ההפכים.

מצד אחד הוא קדוש ומופרש אין לו דמות הגוף ואינו גוף, ומאידך הוא ברוך מחובר לעולם ומשפיע ומחיה אותו.

בשתי מילים אלו קדוש וברוך אנו רואים את גדולתו העצומה של הבורא "ליושב תהילות ולרוכב ערבות קדוש וברוך".

אנחנו לא מסוגלים להתעלם ולהשמיד לגמרי התנהגות לא טובה של אדם אחר, כי מבחינתנו הפנימיות שלו חמודה אבל החיצוניות מסתירה אותה, אצל הקב"ה אין בעיה הוא מסוגל לאהוב אותך בזכות הפנימיות שלך למרות שהחיצוניות לא משהו...

תומר דבורה (י"ג - מִימֵי קֶדֶם): "הֲרֵי מִדָּה שֶׁיֵּשׁ לְהַקָּבָּ"ה עִם יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁתַּמָּה זְכוּת אָבוֹת וְכַיּוֹצֵא, מַה יַּעֲשֶׂה, וַהֲרֵי מִצַּד עַצְמָם אֵינָם הֲגוּנִים. כְּתִיב (ירמיה ב,ב): "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ", מַמָּשׁ זוֹכֵר הַקָּבָּ"ה יְמֵי קַדְמוֹנִים, אַהֲבָה שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, וּמְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, וּבָזֶה יַזְכִּיר לָהֶם כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשׂוּ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלְדוּ, וְכָל מִדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהַקָּבָּ"ה מַנְהִיג בָּהֶם עוֹלָמוֹ, וּמִכֻּלָּם עוֹשֶׂה סְגֻלָּה לְרַחֵם בִּשְׁבִילָם. וַהֲרֵי זֶה מִדָּה כּוֹלֶלֶת כָּל הַמִּדּוֹת כֻּלָּם, כִּדְפֵרְשׁוּ בָאִדְּרָא [נשא קל"ד, ב'].
כָּךְ הָאָדָם יְתַקֵּן הַנְהָגָתוֹ עִם בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא יִמְצָא טַעֲנָה מֶאֵלּוּ הַנִּזְכָּרוֹת, יֹאמַר: "כְּבָר הָיָה שָׁעָה קֹדֶם שֶׁלֹּא חָטְאוּ, וַהֲרֵי אוֹתָהּ שָׁעָה, אוֹ בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, הָיוּ כְּשֵׁרִים", וְיִזְכֹּר לָהֶם הַטּוֹבָה שֶׁעָשׂוּ בְּקַטְנוּתָם, וְיִזְכֹּר לָהֶם אַהֲבַת גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם (ישעיה כח,ט), וּבָזֶה לֹא יִמָּצֵא אָדָם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהֵטִיבוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל עֵל שְׁלוֹמוֹ וּלְרַחֵם עָלָיו.

המשפחה של הרב שי דאום עברה לגרעין בתל אביב, לאחר כמה ימים בעיר הגדולה פנה הרב שי לרב גינזבורג ושאל אותו: איך מתמודדים עם שמירת העיניים בתל אביב?

הרב ענה לו תשובה מופלאה: "כשמסתכלים על הפנימיות של הבנאדם לא רואים בחיצוניות מה שלא צריך לראות...". לכן כתוב "העבר עיני מראות שוא", לא כתוב "העבר שוא מראות עיני". כלומר השוא נשאר אבל העינים שלך רואות משהו אחר - אם יש לך מבט פנימי אתה רואה עולם אחר!

שפת אמת (ליום כיפור תרמ"ז-תרמ"ח): "מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך" - ע"י שנהיה לנגד עיניך שרואות את הפנימיות שלנו ולא רק את החיצוניות ורואות איך שהחטא הוא לא מצד הנשמה אלא הכל זה השטן וחילותיו שיורד ומטעה ועולה ומשטין - ע"י זה מחה פשעינו!

וקראתם דרור (לזכרו של דרור ויינברג הי"ד עמ' 144): "התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ״ל, צ׳פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס״ר ו״תיסלם״ לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול.
״אתה יודע מה הסוד?״ שאל אותי וענה מיד בעצמו, ״הגובה שלי".
אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו.
״מי זה ר׳ אריה לוין אתה יודע?״ שאל שוב. לא ממש. ״הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?״ התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. ״הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים.״ דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. ״מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר׳ אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר׳ אריה יראה אותו ככה. ר׳ אריה ענה לו בנחת: ׳אל תדאג' אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!׳״
דרור הסתכל בחיוך לתוך עיני, עיניו שואלות. איזה סיפור מתוק.
״גם אני נמוך קומה״, דרור המשיך. ״ומר׳ אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב - אני איתו״.

הרמב"ם (הלכות תשובה ז') מביא דוגמא לחוזר בתשובה שהקב"ה זרק את כל המעשים שלו בעבר והסתכל רק על המעשה הזה הרגע שבו חזר בתשובה - ונאמר ביכניה ברשעתו: "כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו... חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי", וכיוון ששב בתשובה, מה נאמר עליו – בַּיּוֹם הַהוּא אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי, וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם, כִּי בְךָ בָחַרְתִּי.

יכניה הוא בעל תשובה שהיה הכי רחוק בעולם וזכה להתהפך אחרי נדר של ה'.

מי הוא היה, יכניה? מלך ישראל. נבוכדנצר שם אותו בבור ויש לו אישה. מה היה שמה? שואלים חז"ל. שַׁמִירה שמה. כיוון שבא נבוכדנצר להיזקק לה, נבוכדנצר מתקרב לשַׁמירה, אמרה לו: "אֶה אֶה אֶה. אתה מלך ויכניה אינו מלך? אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו? אתה מלך, רוצה להיות עם אשתך? גם יכניה מלך, רוצה להיות עם אשתו".

מיד גזר ונתנו לו את אשתו.

כיצד שלשלו אותה לו? רבי שבתאי אומר: קנקנין בתוך כלוב שלשלו ליכניה את אשתו לתוך הבור. פתחו את המעזיבה ושלשלו אותה. כיוון שבא להיזקק לה, אמרה לו: "כשושנה אדומה ראיתי". מיד פרש ממנה. ספרה שבעה נקיים וטהרה וטבלה.

אמר הקב"ה: אישה זו, אחרי שעברת על כל העוונות בעולם ובגלל זה אתה בבור, הלכה לבור מים וטבלה כדי להיטהר – שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר.

לא זז משם עד שמחל לו הקב"ה כל עוונותיו ונעשה לו נס ונתעברה אשתו והפך להיות מלך, הוא והבן שלו.[1]

זו כוחה של הסתכלות פנימית!

שפת אמת (יום כיפור תר"מ ד"ה 'במאמר האוכל') על ההסתכלות הפנימית שבתוך החטא: "כמו שאמרו חכמים האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. כמו כן וקו"ח מדה טובה המרובה כשבשעת התשובה זוכרין בסיבה המביאה אל החטא עי"ז מתקנין גוף החטא. כמו שאין מספיקין לשוב כיון שהחטא הי' בתשובה עצמה. כן יש תשובה בהחטא עצמו...".

בעם ישראל יש נקודה הסגולית שלעולם לא תדעך! בזכותה ניגאל גם ללא שנהיה ראויים!

בעל החידושי הרי"ם (האדמו"ר הראשון מגור): מה שאמר השם יתברך לאברהם אבינו (בראשית טו,א) "אנכי מגן לך", שיש נקודה בלב כל איש מישראל ('אנכי') שהשי"ת הוא מגן שלא יאבד אותה, ומזה, אף על פי שחטא – ישראל הוא.

נכדו השפת אמת: על זה נאמר "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", על אותה נקודה פנימית שנמצאת בלב כל אחד מישראל!

הרב קוק (מגד ירחים לחודש חשוון): "כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"!

הרב קוק (אורות הקודש, ג' עמ' קמ'): "האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם".

כל הוספה של טהרה וקדושה מוסיפה התגלות של פנימיות הנשמה!

ביום הכיפורים הנקודה הזאת זורחת מאוד מאוד מאוד, ואז הקב"ה מסתכל רק עליה ולפי הנקודה הזאת שופט אותנו!

שבת וכיפורים:

תנא דבי אליהו רבה (פרק א') על הפסוק "ימים יוצרו, ולו אחד בהם" - הבורא יצר את ימי השבוע, ובחר לו יום אחד, את יום השבת. יצר את ימי השנה, ובחר מהם יום אחד, את יום הכיפורים.

השבת היא "מעין עולם הבא", העולם מזדכך בה ומתעלה בזעיר אנפין.

אבל יום הכיפורים הוא "שבת שבתון"! שבת בריבוע! – ההזדככות בו כפולה ומכופלת. העולם מוצף בזוהר רוחני, בקרבה מיוחדת לבורא העולם, בלא "מחיצה של ברזל", בלא מסך הענן המונע את מעבר התפילות.

בנין אמונה: יום הכיפורים מוחל לך על כל השנים מבריאת העולם!!!

אפילו אם היינו זוכים ליום הכיפורים פעם אחת בחיים ג"כ היינו מאד שמחים, כל שכן עכשיו שיש לנו יום כיפור בכל שנה!!!

רק עם הבנה כזאת אפשר לשיר (בבית כנסת ספרדי :-) 'חטאנו לפניך...' בכזאת מנגינה שמחה!!!

העוצמה של היום הזה מוחקת הכל!!!

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים רק לבוא לבית הכנסת, לומר את הוידויים מכל הלב ולפרט את כל מה שאתה רוצה שה' ימחק לך, להאמין שזה נמחק[2] וזהו, ה' נשבע שזה נמחק!!!

כתיבה וחתימה טובה!!!



[1] ילק"ש מלכים ב', כד סימן רמט.

[2] רמב"ם הלכות שגגות ג,י – יום כיפור מכפר רק למי שמאמין שנסלח לו!