‏הצגת רשומות עם תוויות נקמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקמה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 במאי 2020

לומר לפני הצפירה

טוב לומר לפני הצפירה:


לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הנה אנחנו באים לקיים מצוות אהבת (אחדות) ישראל בעת הצפירה (צפירה גימטריא שכינה) ביום כ"ז לחודש ניסן וביום ד'  לחודש אייר לקשר עצמינו עם נשמות הצדיקים שמסרו עצמם על קידוש ה' – ולקשר עצמינו עם שכינת עוזנו ואני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך והרי אני אוהב את כל אחד ואחד מישראל כנפשי והרי אני מזמן את מחשבתי ופי להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא  לגאולה נצחית ושלמה של עם ישראל.

בזמן הצפירות הבאות עלינו לשלום נא להתפלל על כלל ישראל לגאולה שלמה אמן כן יהי רצון.

אחרי הצפירה:

אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב"ג ית"ץ)
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא: (קר"ע שט"ן)
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג"ד יכ"ש)
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: (בט"ר צת"ג)
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: (חק"ב טנ"ע)
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: (יג"ל פז"ק)
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: (שק"ו צי"ת)

שִ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת
בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹֽלְמִֽים׃
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮  וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה
אָ֭ז יֹֽאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שבותנו (שְׁבִיתֵ֑נוּ) כַּֽאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃
הַזֹּֽרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮  נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע
בֹּֽא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃

(מהרב שמואל אליהו שליט"א)


ממליץ בחום להוסיף את התפילות האלו מהרמח"ל (מהספר תקט"ו תְּפִלּוֹת):

תְּפִלָּה מ"ט:
אֶל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד!
הֲרֵי בְּךָ נֶאֱמַר וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן, 
שֶׁעַד שֶׁלֹּא נָטַלְתָּ נְקָמָה מֵאוּמוֹת הָעוֹלָם בַּעֲבוּר דָּמִים שֶׁשָּׁפְכוּ מִיִּשְׂרָאֵל אֵין שֵׁם הַקָּדוֹשׁ יהו"ה ב"ה שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹ שֶׁהוּא אדנ"י,
שֶׁהֲרֵי קוֹל דְּמֵי בָּנֶיךָ צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה, כְּגוֹן הֶבֶל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, וְזֶה דָּן דַּאֲדֹנָי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל דִּין מִלְּפָנֶיךָ בַּעֲבוּרָם, ואי מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְזֶה אי הֶבֶל אָחִיךָ, וְלָכֵן הֵיכָל אֵינוֹ עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ, 
וּבְשָׁעָה שֶׁתִּנָּקֵם מֵהֶם מִיָּד שָׁם זֶה יַעֲמֹד בְּתִקּוּנוֹ כָּרָאוּי, וּבוֹ וה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וה' שׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן וַדַּאי, 
הֲרֵי בָּנֶיךָ מְקַוִּים לְךָ, בַּעֲבוּר דָּמָם שֶׁנִּשְׁפַּךְ לֹא תִּהְיֶה מִתְרַחֵק מֵהֶם אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּם חֲטָאִים, 
אֶלָּא עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ, שֶׁאַתָּה אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִשְׁנֵי עָפָר, שֶׁהֵם כַּמָּה הֲרוּגִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ, וּבָהֶם יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת וְכוּ',
לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'!

תפילה צ"ה:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הנה אבותינו אברהם יצחק ויעקב החזיקו בשלשלת דרכי אמונתך חסד דין ורחמים, והרי כל בניך יוצאי יריכם, (אם בלא ברכים התחזקו נא זכותו לפניך יהיה) [אם חסד אברהם יעלה לפניך] רחם על פליטת צאן ידיך, ואל תראה לעונם כי מרוב הדוחק והצרות אשר סבלו לא המירו את כבודך קיוו לגילוי אמתך, ואם זכות יצחק יעלה לפניך הלא מה יצדק אנוש עם אל ולפני גבורתך נתיצב אעפ"כ ראה ה' והביטה כמה הרעו לנו כל גויי הארץ, הלא אם תראה את בניך לנגדם צדיקים יהיו ותנקום את נקמתם מאת צורריהם וכל גבורתך תהיה על שונאיך וצדקתך לישרי לב, ואם צדקת ישראל אשר הקים את עדתך תראה, בזכותו תגלה אמתך בעולמך, שנא' בו כלה זרע אמת, ותקות בניך לא תהיה לרוח כי אתה אל אמת,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה צ"ח: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הלנצח תאכל חרב וזה חרב של עשו שנא' בו ועל חרבך תחיה, וזה חיות שלו בזמן שיש לו החרב זה יש לו חיים ועל חרבך תחיה דייקא, ובשעה שתסלק ממנו החיים מיד החרב יחזור לך שנא' בו חרב לה, ובו ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וכו' ואז ישארו כלם פגרים מתים, שבזמן שיש להם החיות ממך נקראים מתים אפי' בחיים האלה וזה רשעים שאפי' בחייהם קרויים מתים, בחייהם דייקא שיש להם ממך עכ"ז נקראים מתים אבל כשתסתלק החיות מהם אז ישארו פגרים מתים, 
רבון כל העולמים אתה חי החיים הרי ישראל עמך בגלותם נקראים מתים שנא' בהם במחשכים הושיבני כמתי עולם, ועכ"ז כמתי ולא מתים שהרי יחודך בלבם המחיה אותם, והרי הם דבקים בך שנא' בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, ואתה שנא' בך וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים, חיים שלך ראוי להתפשט בישראל עמך שהרי לישראל יש הדביקות הזה ולא לא"ה, ואתם הדבקים דייקא, שהרי א"ה הם פועלי און שנא' בהם יתפרדו כל פועלי און, וא"א להם להתדבק בך, אתה גבור לעולם אדני' שנא' בך ה' איש מלחמה, איש שנא' בו כי כאיש גבורתו, תקח החרב הזה בידך החזקה, חגור חרבך על ירך גבור, ויהיה חרב לה', ובזמן שתתעורר החרב הזה מי יוכל לעמוד לפניך, ומיד החרב שלהם יעשה נקמות בהם שנא' בו חרבם תבא בלבם, 
אתה חי וקיים לעד תעורר החיים האלה לישראל עמך היושבים בחשך ומתים שנא' בהם כנפל טמון [לא] אהיה כעוללים לא ראו אור, מצד דוד המלך שהיה ראוי להיות נפל שלא היו לו חיים עד שתתן לו חיים, והרי הגלות נתארך הרבה והרי זמן שיולד בחיים שלך שתחיה אותו שנא' בו במלך המשיח חיים שאל ממך נתת לו, וזה קו החיים המתפשטים מן החיים העליונים בקיווים של ישראל הממשיכים הקו הזה והוא עץ החיים מצד יעקב תפארת ישראל בו' שלו אות אמת תתן אמת ליעקב, ואז השקר לא יוכל לעמוד שאין לו רגלים, ויפול על פניו ויעשה גל של עצמות שכך מענישים לרשעים לעשותם גל של עצמות, ומיד גם העצמות האלה צריך לפזרם כי אלהים פזר עצמות חונך הבישותה כי אלהים מאסם, וזה פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, וישמחו כל חוסי בך מצד אי' עלאה ביין שלה יין המשמח חיים, בחיים האלה שתתן להם בגילוי אמתך שהם מקוים לך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה ק"ב: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
אתה סתר לי מצר תצרני ודאי, שהרי בזמן שאתה מסתיר עצמך משכינתך הקדושה הרי שמירה גדולה צריך מן המצר שהיא לילית שפחה רעה שהיא מצרנית, בה מן המצר קראתי יה, ומי הוא השומר אלא שם יה ודאי אי' עלאה שומר ישראל, קראתי יה ודאי, ועכ"ז כמה צער ודוחק יש לה שהרי האורות אינם מתגלים עליה אלא דיה לצרה בשעתה להצילה מן הצרה, שהרי בזמן שאתה מסתתר ממנה אין שמחה ואין רווחה שנא' ששון ושמחה ישיגו נסו יגון ואנחה, בזמן שנסו יגון ואנחה לגמרי אז שמחה נמצאת ומגעת אל השכינה בלי הסתר עוד, ששון ושמחה ישיגו ודאי, ואימתי מגיע אליה אלא בזמן שמתגלה נצח שבו וגם נצח ישראל לא ישקר, שמצד הוד כל היום דוה שהוא מצר הזה והדוה בנדתה, אבל מצד נצח ניצוח ודאי שבה השכינה עולה בניצוח ובניגון, ימין מקרבת מצד נצח ודאי, 
רבון כל העולמים עד מה ה' תסתר לנצח שבזמן שהוא נסתר שקר שולט, אבל נצח בו נצח ישראל לא ישקר ואמת מתגלה ואז השכינה יש לה כח להלחם נגד כל אויביה, וליטול גם נקמות מהם וקוי ה' יחליפו כח בקיוים של ישראל שמקוים לכח זה שהוא שבט מושל בקו ודאי, גלה נא אמתך וישמחו בך כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה קי"ד: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, וזו ס"מ ולילי' שהם רבים, רשות הרבים, שהרי אין בהם יחוד ולכמה מדריגו' רעות מתפרשות והם אומרים עזב ה' את הארץ ח"ו, שהרי הישועה לא נמצאת לה, לכך חושבים להחזיק בשכינה לעולם ח"ו, וזה אין ישועה לו באלהים סלה, 
ועוד חושבין לטעון (טעות) טענה חזקה שהחזיקו בה כ"כ שנים שהסתרת פניך ממנה, הרי עשית מחאה בפני שנים שאמרו מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו, והם נ"ה תרין סהדי קשוט עדות לישראל בעד דשמע ישראל שמיחדים לך עם שכינתך בכל יום, ועוד הכתוב צווח ואמר איזה ספר כריתות אמכם וכו' או מי מנושי וכו' להראות שאין אתה עוזב אותה לעולם, 
רבון כל העולמים עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו לעשות נקמות בגויים תוכחות בלאומים, בשני עדין אלה שהם תרין רגלין שבהם פורה דרכתי לבדי, ובאלה העדים תעשה בהם נקמות שנא' בו יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ובערת הרע מקרבך, להראות שאין אתה מתפרש מן השכינה לעולם, שנא' וה' אלהים אמת בחותם אמת שיש ביניהם, ה' אלהים אמת ודאי, ומיד שיתגלה אמת זה, אמת מארץ תצמח שהוא ארץ עממים, שיכירו האמת הם עצמם שהרי לזה אנחנו מקוים, שנא' כי אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה קל"ז:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי קול צעקת בני ישראל עולה לפניך מפני נוגשיו והוא קול הצאן, צאן קדשים, ולמה נקראים צאן אלא ס"ז (מעשרות) [עשתרות] שמעשרות את בעליהם שנא' בהם תנו עוז לאלהים, שהרי ישראל הם הממשיכים מאורות עליונים להאיר בכל העולמות, ועוד, צאן שגוזזים אותם בכמה מיני גיזה, ובעבור זה מניחים להם החיים בעבור הגיזה שיש להם לגזוז מהם דכתיב כרחל לפני גוזזיה נאלמה, נאלמה ודאי, שהרי בזמן שגוזזים אותם הם שותקים כדי שיניחו להם החיות, ובזמן שהגוזזים נפטרים מהם, באותו הזמן מיד פותחים פיהם ומגביהים קולם בכמה בכיות לגבך שהרי יש מי שגוזזים אותם כ"כ עד שאינם משאירים להם פרוטה בכיס ונא' בהם עוללים שאלו לחם פורש אין להם, ואין להם למי לפנות אלא אליך שתנקום נקמתם, שנא' בך אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, והרי עכ"ז אינם רואים לא ישועתם ולא נקמות מאויביהם, והרי לבם נשבר, שנא' בו לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ועוד והרי הם מורידים דמעות שאמרו עליו שערי דמעות לא ננעלו, ועוד, הרי הם מקוים לך, שנא' בך וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוי, ועוד, הרי הם מדוכאים בכמה מיני יסורין שנא' בך ואת דכאי רוח יושיע, ועוד, הרי הם עניים שתפלתם אינה מאוסה לפניך דכתיב ואת עני תושיע, ועוד הם שפלים שנא' בהם ואת דכא ושפל רוח, והרי בכל אלה ראוי שתפלתם תעלה לפניך בכח, ותבקע בכל החשוכים שהרי אתה אמת ודברך אמת, שהרי הם מקוים וחוזרים ומקוים בקיוים עד אין מספר, וישועה לא נמצאת להם, והרי אתה אב שלהם שנא' בך אב הייתי לישראל, בני בכורי ישראל, ולמה לא תרחם עליהם, למה יאמרו הגוים איה אלהיהם שצועקים ובוכים לפני אביהם ואינו מרחם עליהם, אתה נושא עון, שנא' בך נושא עון ועובר על פשע למה לא תשא עונם, ואם לבניך לא תשא עונם שהם בני בחונך בני אברהם יצחק ויעקב למי תשא, ועוד, הם שוגגים ואנוסים שהרי החכמה נסתלקה מהם והחשך מחשיך עליהם הרבה, אנוסים הם ודאי, האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה לדין שוגג כמזיד ואונס כרצון, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, 
אל רחום אתה עד מתי לא תגלה רחמנותך לעין כל, למה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה', תשש כחך ח"ו כנקבה, חנון אתה שנא' בך וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי, איה חנינותיך איה נפלאותיך אשר ספרו לנו אבותינו, ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים, בכמה קיוי שאנחנו מקוים לך, ואעפ"י שמקוים וחוזרים ומקוים צועקים וחוזרים וצועקים, בכמה תפלות בכמה תחנות ובקשות, בוכים וחוזרים ובוכים, ולא די שאנחנו (איהם) [איננו] נושעים ממך אלא שאתה מוסיף יגון על יגוננו, צרות על צרותנו, נסיונות על נסיונות, עד שאין בנו כח לסבול עד שהאומות אומרי' שאין לנו עוד תקומה שמאסת אותנו לנצח ואין עוד משיח לישראל והחלפת אותנו באומה אחרת ח"ו, ועכ"ז אנחנו מקוים להראות על יחודך, כמו שיחודך אינה משתנה, כך ישראל עמך אינם משתנים לפי שנקשרים בך וא"א להם לזוז ממך, עם כל הצרות שיש להם אינם עוזבים אותך, ומזה נראה שהם כלם זרע אמת, שהרי א"ה נא' בהם והתקצף במלכו (ואלקיו) [ובאלהיו] ופנה למעלה, שהם כמו חיות רעות, אבל ישראל הם צאן שמניחים הכל לעבור עליהם, ומתחזקים ביחודך כל אורך הגלות צאן קדשים ודאי. 
רבון כל העולמים מלך מתרצה בדמעות שים דמעתנו בנאדך הלא בספרתך, ומדמעות הנשפך לבניך בקיוי אמת ותמים תעשה מקוה מים לטהר שכינתך הקדושה וכל נשמותיהם של ישראל מזוהמת הנחש, ותעלה לפניך נקיה וברה שנא' בו נקי יהיה לביתו שהרי הוא יפה כלבנה, ברה כחמה אלא שנא' אל תראוני שאני שחרחרת בעבור השחרות המכסה עליה, וכן נשמות ישראל נא' עליהם בנות ישראל יפות הן אלא שעניות וכו', עד מתי ה' נתפלל לפניך ולא תשמע קולנו, עד מתי כנחל דמעה נשפוך לפניך ולא תושיענו, למה יאמר הרשע בלבו אין אלהים עזב ה' את הארץ, למה יתהלל הרשע במתת שקר שנא' בו כי הלל רשע על תאות נפשו, ואם ביחודך אנו מתחזקים ואליך מקוים, ולעבדך באמת חפצנו מה תבקש עוד, ואם זאת אינה תמה לפניך, תגלה לנו אמתך והדריכנו בדרכיך ובנתיב מצותיך כי בו חפצנו, ולמה ה' אלהים אמת תרחק מן המתקרבים אליך, למה תסתיר פניך מהמבקשי' אהבתך, למה לא תמצא לקורים לך באמת, ולמה לא תדרוש לדורשיך, ואל מי נפנה לעזרה אם לא אליך אב הרחמים, שנא' בך כרחם אב על בנים ריחם ה' על יריאיו, ולמי נספר צרותינו אלא אליך ואעפ"י שאתה יודע כל ואין נסתר ממך, הרי אמרו דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, ואנחנו מספרים לך לעורר רחמיך עלינו, להנחם מאשר גזרת שנא' בך וינחם ה' על הרעה, ואם אין אתה מרחם עלינו הרי אנו חשובים לפניך כמתים, שנא' בו במחשכים הושיבני כמתי עולם. מלך מתרצה בדמעות הרי רחל מבכה על בניה, והיא השכינה קדושה מבכה על בניה שנא' בה בכה תבכה בלילה, שהוא הגלות הדומה ללילה, ודמעתה על לחיה לעורר אותך שאתה תעביר הדמעות האלה מעל פניה, שנא' ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, ומיד תאמר בה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך וכו'. 
מלך מתרצה בדמעות הרי משה רועה נאמן בוכה לפניך שהוא נער, מט"ט שר הפנים ר"ת משה שנא' בו והנה נער בוכה שנסתמו ממנו מעיינות חכמה, ונא' בו ולא יפתח פיו, ולמה לא תפתח פיו, פתח פיך לאלם שהוא ערל שפתים, ואתה שנא' בך מחצתי ואני ארפא, הרי זמן שתרפאהו שהרי הוא מסר נפשו על ישראל שנא' בו כי הערה למות וכו' ולפושעים יפגיע לפנים משורת הדין, כן תעשה עמו לפנים משורת הדין אעפ"י שלא יש זכיות בישראל, שהרי אתה כל יכול ומי יאמר לך מה תעשה, תגלה עליו מה שסתמת ממנו, 
ומיד, לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו לקרוא לשבויים דרור מצד אי' עלאה שהוא חירות, ומשם חמשים שערי בינה שנתת למשה ולא השיג לשער החמשים, ומיד שתגלה עליו חכמה שלו, מיד יקח גם שער החמשים לחבר כ"ה עלאה וכ"ה תתאה כאחד כלת משה ודאי, והרי זמן שתשיב לו אבידה שלו לשמח את אשתו אשר לקח. מלך מתרצה בדמעות הרי יעקב בחיר שבאבות בוכה לפניך שנא' בו וישק יעקב לרחל וישא קולו ויבך, שהרי בזמן הנשיקין מתרחקת השכינה מישראל הרבה שהרי מצד אחר השכינה עולה ולא ממקום שירדה, באותו הזמן ועת צרה היא ליעקב וצריך שיקימו אותו שנא' בו מי יקום יעקב כי קטון הוא, ואתה שאתה מקים מעפר דל ראוי לך להקימו ולזכור כל הצער גידול בנים שלו לרחם על ישראל בניו. 
מלך מתרצה בדמעות הרי ישראל עמך כמה צדיקים וחסידים נמצאים בהם בוכים לפניך לעורר רחמיך, והם מעוררים כמה מלאכים עליונים לעמוד שורות שורות לבכות לפניך שנא' בהם הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, עד שמרעישים כל העולמות וחושבים להחרב ח"ו, ואתה רחום וחנון אין אתה מראה הרחמנות עתה, אלא אתה מראה להם הטוב שתגלה אח"כ, אבל לתחתונים אין נראה כלל, וחושבים אבד שברם ונכזבה תוחלתם שהרי הם בשר ודם, ונא' אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, ואינם יודעים אם לחשות ואם לדבר, שהרי אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלוך, והרי לא דור אחד ולא שתים עזבת אותם, והרי עתה אלף תרס"ד שנים ימי רעה ועתה הגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, שהרי החפץ שלך לא נראה כלל שחפצת בעמך ובעיר קדשך, התשכח ירושלים לדור ודור, אם בציון געלה נפשך, אתה זוכר מעשה עולם ואין שכחה לפני כסא כבודך, וכי תזכור עונות ולא תזכור זכיות, שהרי כמה צדיקים בכל דור ודור שעמדו לפניך, התשכח צדקת אברהם יצחק ויעקב, צדקת י"ב שבטי יה, התשכח נאמן ביתך משה איש האלהים, הלא תזכור מעמד הר סיני שקבלו עול תורתך ואמרו נעשה ונשמע, התשכח מעשי משכן שעשו לפניך במדבר, והלכו אחריך בארץ לא זרועה, התשכח חסדי דוד הנאמנים איש כלבבך, התשכח מעשי מקדש וכל הקרבנות שהקריב לפניך ושמחת בשמחת שכינתך לקרב אותה אליך, התשכח תמימות כל נביאיך בעלי רוח הקדש, תנאים ואמוראים, הלעד תזכור עון הלא אתה יודע יצרם, שנא' בו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ועכ"ז הרי רב שבענו בוז, זכור רחמיך וכו' כי מעולם המה, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, ואין בנו עוד כח לסבול, גלה אמתך ונדע מחשבותיך אלינו לטובה, שנא' בך כי אנכי ידעתי את כל המחשבות וכו' לטובה, מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה, והרי אמרת בבכי יבואו וכו', חננו ה' חננו, האר פניך עלינו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה ד"ר: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך, שהרי אין ישועה אלא מצד שמך הקדוש יהוה ב"ה לעולם ולעולמי עולמים שנא' בו לה' הישועה וכו', ולישועה זאת אנו מקוים תמיד שנא' בו כעיני עבדים וכו' כן עינינו אל ה' אלהינו וכו', וא"ת שהקיוי הזאת אינו כי אם בעדנו, לא כן שהרי צדיק נושע מישועה שלנו שנא' בו צדיק ונושע הוא, שהרי נא' תנו עוז לאלהים וכו', שכך סדרת מאורותיך שימתינו לתיקוני התחתונים, ואם אין כח בתחתונים ליתן כח לצדיק זה להיות מתגבר בתוקפו נא' בו כי שבע יפול צדיק, אבל בישועה הזאת וקם ודאי, ובזמן שצדיק נופל ח"ו השכינה שנא' בה רגליה יורדות מות כמה צער סובלת שלא יש צדיק עמה שיכול להקימו שנא' בו מקימי מעפר דל, באותו הזמן כרחל לפני גוזזיה נאלמה שהדיבור מסתלק ממנה ונא' בה נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, זה צדיק, טוב ודאי, והרי כח גדול צריך להקים זה להביא לו ישועה, ואין לנו כי אם לעמוד לצפות שתבא לו הישועה מצד יחודך העליון שאינו ממתין ואינו עומד תחת שום סדר והתעוררות התחתון שנא' בו למעני למעני אעשה, קנאת ה' צבאות תעשה זאת, ולקנאה הזאת אנחנו מצפים תמיד ועינינו תלויות אליך בקיוי גדול באמת, עיני כלו לישועתך ודאי, להיות צדיק נושע, באותו הזמן אדני שפתי תפתח, וקול מתחבר בדיבור, ופי יגיד תהלתך שהוא פי ה', השכינה הקדושה אינה עוד נאלמת אלא תהלת ה' ילבר פי, ולאמרת צדקך ודאי, 
רבון כל העולמים הרי עינינו כלות מיחלות לאלהינו וזה קיוי אמת ודאי, וראוי שתגלה אמתך למקוים לאמתך, תתן אמת ליעקב, ענני באמת ישעך, לה' הישועה מצד יחודך הקדוש, שהרי אין בנו עוד כח אפי' לקוות מתוך רוב הצרות, שהרי ס"מ הרשע אינו נותן מנוחה אלא מבלבל מחשבות שנא' בו וחשבת מחשבת רעה, והרי אין אדם נתפס על צערו, והרי אתה תקבל מעט קיוויינו לפניך ואתה תגמור בעדנו, ה' יגמור בעדי, אמור די לצרותינו ונעבדך באמת כי אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך, ואם תקותינו לפעמים אינו כראוי, הרי הרשע ס"מ הוא המסית והמדיח והוא חייב מיתה ודאי, שנא' בו כי בקש להדיחך וכו', וזה עיר הנדחת שצריך לשרוף אותה באש אוכלת שלך, שנא' בך כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, קנא לשמך המחולל, למה יחרף צר ואויב שמך לנצח, החרם תחרים אותו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו בכחך הגדול, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, קנאת ה' צבאות תעשה זאת, קנא לאדמת קדשך, קנא לירושלים עירך, קנא לדביר היכלך, קנא לאחותך, קנא לרעיתך, קנא ליונתך תמתך, קנא לעמך גוי אחד בארץ, נקום נקמת דם עבדיך השפוך, נקום נקמת בשר חסידיך שניתנו לחית הארץ, נקום נקמת עול גלותינו הכבד והארוך, ראה בצרותינו ושמע קול תפלתנו, כי אין אלוה אחר מבלעדיך, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז, שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, כי לך לבד עינינו תלויות באמת,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה רל"ו: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
שם שלך שהוא רחמים זה יעשה משפט באותם הסטרין דלבר שהם דין קשה, ובזמן שזה ישלוט הרי ימצא בעולם ויאמר באותו הדין של חט בלע המות לנצח שהרי צורה שלהם תתעקר מהם וזה מות שלהם, מי יעשה זה אלא שם הרחמים ודאי שהוא ישלוט לבדו בעולם, ומי יזדמנו בזה המעשה אותם הגבורים בעלי גבורה שעומדים בדין תקיף, לא כן, אלא אותם שבאים מצד החסד שכח יהא לגבם לעשות מיתה לאותו הרשע, שהרי מיתה זאת אינה אלא שליטת הרחמים דכתיב לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו דייקא, וכתיב רוממות אל בגרונם זה חסד, בו לעשות נקמה בגוים וכו', 
רבון כל העולמים ליחודך אנו מצפים, עננו באמתך שאתה אלהים אמת ואין זולתך, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה שמ"ט:
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי השכינה ישנה בגלות בשס"ה גבורות שתלוים עליה שהם שס"ה ימות החמה, בהם אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו, בזמן שאותו השמש מתמלא מאור העליון, נא' בו וכאור בקר יזרח שמש, לא נראה אדמימות שלו אלא אור מתוק שאין מי שיקום בו, באותו הזמן בקר לא עבות שעבים אלו לא נמצאים, ובזמן שאור לא מתתקף בו לא ממנו כמה עבים נמצאים ושמש ממעט אורו ונראה באותם העבים (אדם) [אדום] בגבורה שלו לפיכך אני ישנה ודאי, אבל יום א' הוא שהוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, מצד יחוד שלך שלא משתנה כלל, זה נשאר תמיד, ואותם שמתקנים לה לשכינתך ממנו נוטלים וזה הוא שנא' כי יום נקם בלבי, וזה ולבי ער, ותורה כאן מתחזקת בכ"ז אותיות שלה שהם זך, ועולים לחושבן ער, בהם היא רועה להם לישראל מצד צדיק שנא' בו היה רועה את אחיו בצאן, וביחוד שלך מתחזקת שלא להתחלש בגלות כלל, שהרי (בדברים) [בדרכים] אחרים כתיב, השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו וכו' שלא לדחוק את הקץ אבל בתורה אדרבא ולבי ער,
רבון כל העולמים הרי אנו בתורתך עוסקים בסוד יחודך, ומשתדלים לתקן לה לשכינתך ואתה מקבל עבודה שלנו באמתת יחודך, כמו שאנו מקוים באמת, עננו ה' עננו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!

תפילה שר"ד: 
אל אחד יחיד ומיוחד!
הרי גבור אתה בכל מיני גבורות, בהם לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים, ואם ס"מ הרשע חושב להתקרב אל גבול הקדושה ח"ו הרי ג' חצים יהיו נזרקים בו, (ש)הרי חצי מיצחק, נשאר ק' שנא' בה ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה', שהרי מיד שס"מ עובר מן העולם, אין עוד קללה בעולם, אלא ברכה מזדמנת, שנא' בה ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ועשו לא ישלוט בעולם, אלא ראש שלו יהיה ניתז ונכלל בחיקו של יצחק, וזה חיק דיצחק, נשאר צ' שהיא צדיק חי עולמים יוסף שיורש אותו, וכן אמרו אין זרעו של עשו נופל אלא ביד זרעו של יוסף, מיד בכור שורו הדר לו וקרני ראם וכו' מיד צמח צדיק מתחתיו יצמח, שזה צדיק שבה עתידים ישראל להגאל גאולה אחרונה, שנא' בה צבי לצדיק, ובתחלה צ', בה ועת צרה היא ליעקב, אח"כ וממנה יושע, וממנה דייקא, צמח צדיק, צבי לצדיק, מיד מכנף הארץ זמירות שמענו, לפי שעת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, שעומד לכרות ראשו של עשו הרשע, משם והלאה ישארו א"ה בלא ראש ותתבטל מהם כל מלוכה, אלא ועלו מושיעים וכו' והיתה לה' המלוכה, וכמו שבשעה שנפל הראש של ישראל למטה ניטל מהם כל שררה, כך בשעה שיחתך ראש זה מא"ה, תנטל מהם כל שררה, אבל ראש ישראל לא נחתכה אלא נפלה, וע"כ היא חוזרת למקומה דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אבל א"ה תשקע ולא תוסיף שהרי אין להם עוד מלוכה כלל אלא כי לה' המלוכה ומושל בגוים, מיד והיה ה' למלך וכו' שלא יהיה אלא מלך א' שולט על הכל ביחוד שלך,
רבון כל העולמים הרי ליחודך כל תקותנו באמת, שמחנו בגילוי יחודך שנשמח באמתך, כמו שאנו מקוים לך לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך, עננו ואל תאחר, עשה באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו, ה' אל תאחר,
לישועתך קויתי ה'!





יום רביעי, 2 בינואר 2019

פרשת וארא - מוות למחבלים


מוות למחבלים


מעשה צדיקים: בתקופתו של רבי אברהם בן מוסה, שלט בעיר פאס שריף – מנהיג רוחני של המוסלמים – שונא ישראל, שתמיד חיפש אמתלה להצר ליהודי. גם לדרוך בחצרו אסר על היהודים.
לרבי אברהם היה שכן יהודי ירא שמים ובעל לב טוב. יום אחד עבר האיש בלא כוונה, בשטח חצירו של השריף, קם בעל הבית והרג את היהודי. כששמעה אמו של רבי אברהם על הריגת היהודי, נעצבה אל לבה והתחילה לבכות.
ראה רבי אברהם שאמו בוכה, שאל אותה, מה לך אמי היקרה שאת בוכיה ?
סיפרה לו את עניין הריגתו של השכן בידי הגוי. אמר הבן לאם: "אני אנקום את נקמת היהודי". מה עשה? כתב שם קדוש על פיסת נייר, קנה מחרוזות של חרוזים מסוגים שונים, והלך ליד בית השריף, בהכריזו בקול: מי רוצה לקנות חרוזים ?
יצאה המשרתת של השריף ואמרה לו, שלא יעבור בדרך זו, שלא יהרגנו השריף כמו השכן שלו.
רואה אני שאת ממשפחה טובה – אמר לה רבי אברהם – ולכן קחי ממני את החרוזים במתנה. כשראה הרב שהיא מתפעלת ממחרוזת אחת, אמר לה "אם תיקחי את הפתק הזה ותזרקי אותו לבאר המים של אדונך, אתן לך את כל החרוזים האלה במתנה".
הסכימה המשרתת לדבריו, לקחת את החרוזים. זרקה את הפתק הקדוש לבאר. באותו רגע היו בביתו של השריף בניו, נכדיו, ומשרתיו, שיחד שבעים נפש. בשעה ששתו מהמים של הבאר, מתו כולם יחד עם השריף.
המלך נהג להיפגש מידי יום עם השריף. לאחר שאותו יום לא בא אליו, שלח שני עבדים והם גילו את המחזה המחריד. המלך התייעץ עם שריו ויועציו כדי לטכס עצה איך קרה המקרה המוזר הזה.
אמרו השרים למלך, כי עניין מסובך זה רק חכמי היהודים יודעים לפותרו. שלח המלך לקרוא לרב היהודים. וביקשו שיפתור את התעלומה בתוך שלושים יום.
הלך רבי אברהם בן מוסה לבית המדרש ללמוד תורה, ומצא שם את רב העיר. משנודע לו כי המלך הזמינו לשיחה, הבין שהוזמן לברר את עניין מיתת השריף. ניגש רבי אברהם לרב העיר ואמר לו, אני הוא שהרגתי את השריף ובני ביתו, כשם שהוא הרג את שכננו היהודי על לא עוול בכפיו. בהמשך דבריו, סיפר לו את צורת הריגתו, על ידי הפתק הקדוש.
אמר רב העיר לרבי אברהם, יישר כוחך ששיברת את זרוע הרשע. והמשיך עוד לומר לו, עליך להעתיק את מקום מגוריך משתי סיבות. א. כדי שלא יענישך המלך. ב. היית צריך לשאול אותי קודם, כי "המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה", ולכן עליך לקבל גלות, וה' יכפר את עוונך.
הלך הרב למלך ויאמר לו : "חושב אני שהמקרה אירע בגלל תנור החימום שהיה בביתו". אמר המלך, גם שרי ויעצי חושבים שהשריף ובני ביתו מתו בגלל חנק שנגרם על ידי תנור החימום.
אסף הרב סכום כסף, מסר אותו לרבי אברהם בן מוסה, והוא נסע עם אמו לעיר תוניס. והתפרסם שמו כאחד מגדולי המקובלים בעיר.

על פי איזה מקורות התנהג כך רבי אברהם?

הרב שמואל אליהו - לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם


המופתים הגדולים שה' עושה למצרים הם מכת בכורות והטְבעת המצרים בים סוף. לפניהם אומר ה' למשה: "לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

המופתים הללו הם נקמה במצרים על כל הרע שעשו לישראל בשנות השעבוד.

בלעדי הנקמה הזו - אין נחת לארץ. "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה לג).

בגללה אסור לחמול על רוצחים ולקחת כופר לנפשו. "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ" (שם).

כך נצטווינו בספר בראשית (ט,ה-ו): "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

שו"ת "חוות יאיר" (קמו): "מפורסם ושגור בפי כל שנפש הנהרג לא ימצא מנוח עד שיעשה נקמה ברוצח. ויש כמה ראיות לאמיתות הדבר ממעשים שהיו. גם מדברי רז"ל על מקראי קודש גבי קין, ודמי נבות ודם זכריה". לכן הנוקם נקרא "גואל הדם".

המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים


הסיבה המעשית לנקמה ברוצחים היא החיים. רחמים על רוצח מזמינים את המוות הבא שיבוא על ידי הרוצח ועל ידי רשעים אחרים שיאמצו את דרכו.

גאולתם של ישראל מתחילה במשה שמחסל את הרוצח המצרי שהכה איש עברי מאחיו וטומן אותו בחול.

הגמרא (סנהדרין נח:) לומדת מכאן הלכה: "אמר רבי חנינא גוי שהכה את ישראל - חייב מיתה. שנאמר 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי'".

כך נפסק ברמב"ם "וגוי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר: ויפן כה וכה ויך את המצרי" (הלכות חובל ומזיק ה,ג).

רוצח שאין לו עדים – מכניסים לכיפה


בגלל חשיבות החיים ובגלל הצורך הגדול להגן על החיים, לא מקלים על הרוצחים כהוא זה. ואם יש בעיה משפטית להעמיד את הרוצח לדין, מחפשים כל דרך על מנת לנקום את נקמת ההרוגים, שלא תימלא הארץ דמים.

מכאן באה ההלכה הבאה: "ההורג נפשות ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה (מקום סגור) ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן, ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי (וימותו)" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד,יא).

גואל הדם הוא ימית את הרוצח


בגלל הסכנה שבוויתור לרוצחים קבעה התורה מצווה לגאול את הדם ולהרוג את הרוצח. ואם אין לנרצח גואל – בית דין ממיתים את הרוצח בסייף.

כך כותב הרמב"ם: "מצוה ביד גואל הדם שנאמר 'גואל הדם הוא ימית את הרוצח'. וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם. לא רצה גואל הדם או שלא היה יכול להמיתו או שאין לו גואל דם, בית דין ממיתין את הרוצח בסייף" (סנהדרין מה ע"ב. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ב).

גם כשבטלו דיני נפשות – לא בטלו דיני נקמה


למרות שבטלו דיני נפשות אחרי המעבר של הסנהדרין ממקומם בלשכת הגזית להר הבית (ע"ז ח:) – "דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו" וכו'. ולא רק בזה לא בטלה, אלא גם בדיני נקמה.

כן כתוב בתשובת "בית יוסף" (ב') שמותר גם בימינו ללכת בשבת חוץ לתחום לנקום נקמת אביו (כנה"ג).

והקשה ה"מגן אברהם" (שו ס"ק כט) למה מצוות נקמה יתירה שהתירו בגללה ללכת מחוץ לתחום בשבת (ראה משנ"ב שו ס"ק נח). וכנראה שה"בית יוסף" סבר כמו הרמב"ם, שמצוות נקמה היא מצווה גדולה ובניין עולם תלוי בה.

חשוב להדגיש כי ה"מגן אברהם" והמשנה ברורה מסופקים אם מותר לחלל שבת לצורך נקמה. אבל הם לא מסופקים בעיקר הדין שחובת הנקמה ברוצחים קיימת גם בימינו. וטעמא דמסתבר הוא, כי אם לא נעשה נקמה ברוצחים בימינו – מלאה הארץ חמס ולא נוכל לחיות בארץ.

מצוות נקמה – מדין גואל הדם


בשו"ת "אגרות משה" (אורח חיים ה,יח) כתב כי הלכה זאת היא פלא, "וכי היכן מצינו שיש בכלל מצווה לנקום?". ותירץ כי חובת נקמה בימינו היא כנראה מדין מצוות גואל הדם. שהתורה אומרת על גואל דם: "מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא: גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ" (במדבר לה,כא). והגמרא (סנהדרין מה:) דורשת על זה: "מצוה בגואל הדם. ומניין שאם אין לו גואל, שבית דין מעמידין לו גואל? שנאמר בְּפִגְעוֹ בוֹ, מכל מקום".

רמב"ם - גאולת דם גם בלי בית דין


לדעת הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו הלכה ד) גואל הדם יכול להרוג את הרוצח גם במקרים שבהם בית הדין לא יכול להורגו. "ומה יעשה זה (הרוצח)? ישב וישמור עצמו מגואל הדם, וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים, לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה". והקשה הראב"ד על הרמב"ם דלעיל: "ואיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם"? ותירץ ה"כסף משנה" כי מדובר בעדות שבית-דין לא יכול להעניש על פיה, אבל ברור לנו כי האדם הזה הוא רוצח. למשל, כשעד אחד בא היום והשני מחר. העדות הזאת איננה קבילה בבית-דין, אבל לא ייתכן שזאת תהיה עילה לאפשר לרוצח ללכת חי על פני האדמה.

רמב"ן – גאולת דם לכתחילה עם בית דין


הרמב"ן חולק וכותב כי המצווה על גואל לנקום את דם קרובו היא אחרי שבית הדין קבע את חיוב הרוצח, וכן כתב (בהשגות לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה יג): "שנצטוינו בענין הרוצח אחרי שנתחייב מיתה בבית דין שיבקשנו גואל הדם וירדוף אחריו וינקום נקמתו ממנו שיביא אותו לבית דין ויומת כמשפטו". ואם אין אפשרות להרגו על-ידי בית-דין - צריך גואל הדם להרוג את הרוצח מכל מקום. "או שירצח אותו הגואל אם לא יוכל לו בית דין". שכך אומרת הגמרא (סנהדרין מה:): "'מות יומת המכה רוצח הוא' - אין לי אלא במיתה הכתובה בו, מנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו, שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו - תלמוד לומר 'מות יומת המכה' - מכל מקום".

ריב"ש – לתקן עולם מצווה להורגם


על פי זה פסק הריב"ש (בשו"ת סימן רנא) כי גם בזמן הזה בית דין מכין ועונשין והורגים רוצחים, אם השעה צריכה. ואפילו אם אין עדים לרצח. "ומכל מקום, משום מיגדר מלתא, כיון שמת מביניהם, אם רואה אתה להמיתם, כיון שעשו כן בשאט בנפש, ביד רמה ובזדון, כמו שנראה, שארבו לו בלילה, וגם ביום ובפרהסיא, בפני טובי הקהל, היו הולכין בכלי זיין כנגדו, הרשות בידך". אע"פ שאין שם עדים, אלא רק ראיות חזקות ואמתלות אמיתיות. "ואם הייתי אני הדיין בהורמנא דמלכא, כך הייתי עושה, ולא הייתי מיקל עליהם ביותר מזה".

בזאת הארץ אין אנו רגילין לדון בדיני נפשות


ממשיך הריב"ש וכותב כי צריך להתחשב בחוקי הממלכה: "זהו מה שנראה לי בזה מתוך האומד. כי כבר ידעת, שבזאת הארץ אין אנו רגילין לדון בדיני נפשות, ואף לא לקוץ יד ורגל, כי המשפט למלך הוא. האמנם אתה, היושב על המשפט, ויודע מנהג משפט הארץ ושופטיה, איך נוהגין לדון מפני צורך השעה בענינים כאלה, עשה כהם, ואל תטוש תורת אמך. כי באמת, כשאני כותב בזה, רתתו ידי, וארכובותי דא לדא נקשן; ולכן, לא תסמוך בזה על דעתי, רק על דעתך, כאשר יורוך מן השמים. כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולא תהא שמיעתי גדולה מראיתך". גם תשמור על החוק וגם תהיה בטוח שהדין עם הרשע הזה נעשה.

רוצחים שהורגים בשאט נפש – גם בימינו


ב"קצות החושן" (סימן ב) הסתפק אם בזמן הזה שייך דינא דגואל הדם, שמצד אחד צריך לשבור זרוע הרשעים, ומצד שני צריך לברר את העובדות לאשורן ואין לנו בתי-דין שדנים דיני נפשות. גם רבי יהונתן אייבשיץ מסתפק בדבר ומסיק כי במקרה של רוצחים שהורגים בשאט נפש "ודאי למגדר מילתא אמרינן דיש לו אף בזמן הזה דין גואל הדם" (אורים סימן ב').

גאולת דם באמצעות עורך-דין


בשו"ת "צמח צדק" (הקדמון סימן קיא) נשאל: "באחד שנהרג בדרך ויודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין על הרוצח. האם יכולין לכוף לקרובו שיהיה הוא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין? ואם יש לכופו שיוציא ממון על זה אם הוא אמוד ועד כמה יש לכופו, ועד היכן מיקרי 'קרוב'?". ועונה "כי יראה דיש לכוף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין". כי "מצוה בגואל הדם". ואם הוא לא יכול לגרום להמתת הרוצח דרך בית-דין, שישכור עורכי-דין לשם כך. כשם שעושה בכל מצווה אחרת, כדוגמת מילת בנו, שאם אינו יודע למול את בנו שוכר לשם כך מוהל בכסף. 

גאולת דם – גם בנוכרי שרצח


גאולת דם שייכת גם בגוי שרצח יהודי, שאם לא תיקח דין מן הרוצחים הגויים – מלאה הארץ חמס.

וכך הוא מביא משם "ילקוט שמעוני" (א יז  קכז) על דוד המלך שלקח חמישה חלוקי אבנים להרוג בהם את גוליית, שהיה נוכרי, כידוע. והסביר המדרש כי דוד שימש שליח מצווה לחמישה גואלי דם מיד גוליית. "אחד לשמו של הקב"ה, ואחד לשמו של אהרן, ושלשה לשלשה אבות העולם". כיוון שגוליית חירף מערכות אלוקים, דוד נוקם נקמת אלוקים. וכיוון שפגע בברית האבות הקדושים, הוא נוקם את נקמת האבות. וכיוון שגוליית רצח את חפני ופנחס הכהנים בני עלי, על כן אהרון הכהן גואל הדם ודוד פועל בשמו (רד"ק שמואל א פרק יז פסוק מ). הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להינקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי.

מהסיפור של אהרון הכהן אתה למד כי "אין שיעור לדבר, אלא כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי הוא קרוב אפילו שהוא רחוק בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו וראוי ליורשו. דהרי אהרן רחוק הרבה היה מן בני עלי ואפילו הכי אמר שהוא גואל הדם". וכך מובא ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ב): "וכל הראוי לירושה הוא גואל הדם", וראויים כל בני ישראל לרשת אדם אם אין קרובים ממנו.

השתתפות הקהל בתשלום לנקמת דם


לכן, אם אין אפשרות לקרוב המשפחה לשלם לעורכי דין כדי שיהרגו את הרוצח, הציבור צריך לעזור לו בהוצאות. "ונכון הוא שאותן הוצאות היתירים על הרגיל כגון שכר מליצות ושְחדִים יתנו מתוך הקהל כדי לגדור הפרצה שאם הם לא יהיו נוקמים מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח"ו כהפקר, ויוסיפו לעשות כאלה ח"ו, והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם. לכך צריכין כולם לסייע לזה. וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים. ואפילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח, אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין, כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר".


נובמבר 1940.
בחודשים יולי-ספטמבר ניסה חיל האוויר הגרמני להכריע את חיל האוויר הבריטי לקראת פלישה לבריטניה ולא הצליח.
לאחר שהנסיון להכשיר את הקרקע לפלישה לא הצליח עברו הגרמנים לטקטיקה
של הכנעה מהאוויר.
הרעיון היה להרוג כמה שיותר אזרחים עד שהבריטים ייכנעו.
גם זה לא עבד.
הבריטים ספגו אבידות אבל לא נכנעו ומעבר לכך הם שלחו מטוסים להפציץ את ברלין
וזה בפני עצמו הוציא את היטלר הדיקטטור, שהבטיח לעמו כי בריטניה על סף כניעה, מכליו.
היטלר הזועם ראה כיצד בריטניה מחזיקה מעמד והיה ברור שהחורף רק יסייע לבריטים.
תנאי מזג האוויר בחורף (במיוחד לפני 65 שנים) מבטיחים למעשה הפוגה לבריטניה.
חלון ההזדמנויות לסיים את המלחמה במערב ולפנות ליעד האמיתי ,ברית המועצות, הלך והתפוגג. במצב הזה ניסה היטלר רעיון חדש.
הוא החליט לרכז מאמץ בעיר אחת, לשלוח מאות מטוסים (הפצצה + יירוט) ,
להרוס אותה עד היסוד וכך להטיל אימה על האזרחים הבריטים כך שבריטניה תיכנע סוף סוף. 
העיר שנבחרה היא קובנטרי.  עיר בינונית כ 250,000 תושבים במערב בריטניה.
בעיר הזו לא היו תותחי נ"מ , חיל האוויר המלכותי לא היה ערוך בבסיסים בקרבת העיר ותושבי העיר לא היו מתורגלים כמו תושבי לונדון לרוץ למקלטים מייד עם האזעקה.
הידיעה על הצפוי לקובנטרי הגיעה לצ'רצ'יל.
הידיעה על כוונת הגרמנים הושגה אודות לסוד חשאי שאסור היה שהגרמנים יגלו אותו.
מזה מספר שבועות הצליחו הבריטים לפצח את הצופנים הסודיים ביותר של הגרמנים.
הצלחת פיצוח הצופנים הייתה ידועה למספר מצומצם מאוד של אנשים בבריטניה.
למעשה חוץ מאנשי אותה יחידה שהצליחה לפצח ידע רק צ'רצ'יל על ההצלחה.
עד כדי כך הייתה הסודיות חשובה.
צ'רצ'יל קיבל ידיעות מפוענחות והציג את הידיעות הללו כמגיעות ממקור שהוא מסרב לחשוף אותו.
במקרה של קובנטרי הידיעה חשפה התייעצות בצמרת הנאצית.
היה ברור כי אם הגרמנים יראו שהבריטים יודעים על קובנטרי הם יחליפו את הצופן.
כאן עמד צ'רצ'יל בדילמה איומה.
אם הוא לא יעשה כלום אזי אלפי אזרחים יהרגו.
אם הוא ינחה על פינוי אזרחים, הגרמנים ישנו את הצופן ויפציצו עיר אחרת בזמן אחר.
מעבר לכך האפשרות לצותת לגרמנים היא למעשה כלי אסטרטגי שיכול לחסוך
חיי עשרות אלפי אנשים ולהכריע את המלחמה !!!
צ"רצ"יל התלבט האם לשתף את קבינט המלחמה שלו בהתלבטות הקיימת מבלי
למסור את מקור המידע.
אחרי ייסורי נפש רבים בין הלב ובין הראש הוא החליט לא לשתף אף אחד.
ההחלטה הייתה שאסור בשום מקרה לחשוף את הסוד.
בספר הזיכרונות שלו אחרי המלחמה מציין צ'רצ'יל כי זו הייתה ההחלטה הקשה ביותר שנאלץ לקבל בזמן המלחמה.
(בשעות שלפני ההפצצה החליט צ'רצ'יל להשתכר עד איבוד הכרה. הוא בחר בדרך של ניתוק כך שהוא לא יהיה זה שישמע על האסון שצפוי. הוא גם חשש שהוא לא יוכל לשחק כאילו שהוא מופתע).
קובנטרי הופצצה בזמן אותו קבעו הנאצים ללא הפרעה. היא נהרסה כמעט כולה, 2000 הרוגים, 10,000 פצועים. עשרות אלפי אנשים איבדו את בתיהם.
למחרת  הבטיח צ'רצ'יל לעמו שיום התשלום על קובנטרי עוד יגיע.
ידיעת הצפנים של הנאצים סייעה רבות להכרעת המלחמה ולהבסתם.
פברואר 1945.
גרמניה הנאצית על סף קריסה.
בנות הברית כבר פלשו מהמערב והרוסים נמצאים במזרח גרמניה.
חיל האוויר הגרמני כבר לא קיים.
חילות האוויר של בנות הברית שולטים ללא התנגדות ומפציצים בכל גרמניה.
היטלר כבר עמוק בבונקר בברלין.
הגיעה שעת הנקמה.
נבחרה העיר דרדזן.
התירוצים היו רבים ומגוונים:
1.העיר משמשת כמרכז בתי חרושת.
2.הרוסים מבקשים למנוע מהצבא הגרמני להחיש תגבורות דרך העיר למזרח גרמניה
ועוד ועוד.
אבל הסיבה היתה ברורה - קובנטרי.
במשך 3 ימים.  13-15 לפברואר.
חיל האוויר האמריקאי בשעות היום וחיל האוויר הבריטי בשעות הלילה הביאו ל 72 שעות רצופות של גיהינום. מעל 60,000 הרוגים (המספר הסופי לא ידוע כי היו אנשים שפשוט נעלמו) , מעל 100,000 פצועים, העיר חרבה לחלוטין !
כאשר פנה מישהו לצ'רצ'יל ושאל מדוע לקיים הפצצה על אזרחים - מאחר והמלחמה כבר הוכרעה  - צ'רצ'יל לא השפיל מבט ולא התחמק אלא ענה במילה אחת - "קובנטרי".
(כיום קובנטרי ודרדזן נמצאות בברית ערים תאומות).

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

ט"ו בשבט - נקמה

ט"ו בשבט - נקמה


על ארץ ישראל נאמר: "ארץ חמדה טובה ורחבה".

שרש החמדה מתחיל מט"ו בשבט, שרש העצים:
פעם ראשונה שמופיע שרש חמד בתורה הוא ב"וַיַּצְמַח ה' אלקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל".

יש לצמחים תאוה (חמדה):
מדרש רבה (במדבר פרשה ג פסקה א) "מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות, אמר להם דקלי (מומחה בצמחים) תמרה היא רואה מיריחו והיא מתאווה לה בלבה, והביאו ממנה והרכיבו אותה מיד עשתה פירות".

"כל עץ נחמד למראה" צומח מ"ארץ חמדה טובה ורחבה", ארצנו הקדושה.

על ארץ ישראל נאמר: "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני שלש פעמים בשנה".

על המשיח נאמר: "אי מן מתיא כגון דניאל איש חמודות".
רש"י לומד ש"חמודות" זה לשון תאוה – "עשו איש חמודות" שחמד את הבגדים מנמרוד, ונמרוד עצמו חמד אותם מאדם הראשון.

ראינו שהחמדה והתאוה קשורות לעצים, לארץ ישראל, ולמשיח.

אם לא משתמשים בחמדה ובתאוה שצומחים בארץ ישראל בצורה מתוקנת זה מופיע בצורה משובשת בתאוות זרות.

מהי החמדה והתאוה המתוקנות?

ישעיהו (כו,ח): "אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה' קִוִּינוּךָ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ".
רש"י: "'אף אורח משפטיך ה' קוינוך' - כאשר צפינו לקיבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים, 'לשמך ולזכרך תאות נפש' - אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך".
רש"י אומר שכל הפסוק מדבר על התקוה ותאוה לנקמה[1].

העצים יודעים גם לנקום!
מדרש רבה (בראשית פרשה יג פסקה ב) כל האילנות להנאתן של בריות נבראו - "מעשה בא' שבצר את כרמו ולן בתוכו ובאת הרוח ופגעתו"!

בגלל חינוך מסולף של אלפי שנים בגלות ותפישות נוצריות, אנחנו חושבים שנקמה היא תכונה שלילית שצריך להתגבר עליה.

אכן, קנאה הינה בדרך כלל מידה מגונה עד מאוד: וכבר אמרו חכמים: 'הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'.

אבל יש להבדיל הבדלה נחרצת בין קנאה ב…, שהיא פסולה בתכלית, לבין קנאה ל…, העשויה לנבוע מרוח טהרה.

קנאה לדבר יקר ואמיתי, כגון קנאה לעם ולארץ, לבית ולמשפחה, לתורה ולאמונה, מקורה אינו בתשוקה אגוצנטרית, המעמידה עצמה כנגד זולתה, כמו הקנאה הפסולה. אלא באהבה טהורה, הזועקת בכאב למראה הפגיעה בדבר האהוב.

הבה נאזין לצליל הקנאה הטהור, המהדהד בנשגב שבפסוקי שיר השירים (ח,ו):
"שמני כחותם על לבך כחותם על זרועך.
כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה
רשפיה רשפי אש שלהבתיה".

בפסוק זה אנו מגלים, כי יש קנאה קשה כשאול, הנובעת מאהבה עזה כמוות, והיא עצמה מידה א-לוהית.

כלשון המדרש בשיר השירים רבה: 'עזה כמוות אהבה' – שהקב"ה אוהב את ישראל, שנאמר: 'אהבתי אתכם אמר ה' ' (מלאכי א'), ומתוך כך 'קשה כשאול קנאה' – שעתיד הקב"ה לקנא לציון, כמו שנאמר: 'קינאתי לציון קנאה גדולה' (זכריה ח').

הקנאה הפועמת בנו, דרך משל, שעה שעם ישראל מוכה ומושפל על ידי בני ניכר, הינה מידה נכונה, שראוי לטפחה ולבנותה בנפש פנימה, כמו את מידות החסד, הגבורה והיושר, שהדביקות בהן היא הליכה בדרכיו של מקום.

הרב קוק (אגרות ג', אגרת התע"א):
"הסובלנות, בזמן שהיא באה מתוך רכרוכיות הלב ורפיון הרוח, הרי היא נעשית לסם ממית ומכלה, שסופו להביא קנאה מרה וקשה כשאול; והמקנאים הלו יהיו דווקא הדוגלים בשם הסובלנות.
עלינו להכיר ולדעת, כי סובלנות, הבאה לחסום את העמידה כנגד כל מהרס עד היסוד את נשמת האומה, דומה לאותה סובלנות של איש, הרואה את כבוד ביתו ומשפחתו נתון למרמס כל פריץ והולל, והוא ברפיונו מעמעם ומחשה…".

כל שנה[2] עם התקרב שביעי של פסח ו/או שבת שירה, נאמרים דברים ואף מצוטטים מאמרי חז"ל, המוכיחים שאל לנו לשמוח במפלתן של רשעים.

הדבר חמור שבעתיים כי המסר המועבר דרכם הוא כי אל לנו לשמוח אם אנו חוזים במפלת אויבינו הקמים עלינו להורגנו ומתפוצצים ברחובותינו.

המסר הוא כי עלינו להיות עצובים על מותם של בני אדם גם אם הם רחוקים מלהיות חפים מפשע, ידיהם מגואלות בדם אחינו היהודים, ואולי אף קוראים לנו להתאבל על "קדושת חייהם" שקופדה.

יצחק לאור (ערב רב מעיתון הארץ): "לכל אלה שיודעים המון על מפעל חייה של דפנה מאיר ז"ל שנרצחה בביתה בעתניאל, ומתאבלים ומדווחים על כאבם, ומהללים את שמה של המנוחה, הנה תרגיל בסדנת ספרות: מה אתם יודעים על החשוד ברצח, שמו, משפחתו, האדמה שלו, הכפר, אמו, ילדי כיתתו, המחסומים שעברו, המכות, העוצר, הפחד מפני הצבא, הפחד מפני המתנחלים?".

אם מעיינים בדברי חז"ל במקור ולא בציטוטים מסולפים, מגיעים למסקנה הפוכה לגמרי!

להלן הציטוטים השכיחים ביותר:

גמרא (סנהדרין לט:): "אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב {שמות י"ד} "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" – באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא אמר להן הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?".

ומכאן משתמע כי אין לשמוח על מפלת הרשעים, ולא היא. אין במאמר איסור לשמוח אלא הצגת עובדה שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים והמשך המאמר מוכיח: אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש". והתלמוד אף מוכיח זאת מפסוקים (שם).

יתר על כן, מאמר זה, מופיע בשלמותו בילקוט שמעוני, (שמות טו המשך סימן רמא), ושם משתמע כי "מעשה ידי" אינן המצרים, כפי שניתן היה לחשוב, אלא בני ישראל דווקא:
"בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן שנאמר "ולא קרב זה אל זה" ואומר "וקרא זה אל זה". למי היו דומין למלך שנשבה לו בנו, לבש נקמה באויביו והלך והביא אותו ובאו הבריות לומר לו הימנון אמר להם לשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי כך ישראל היו נתונין בצרה בים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם אמר להם הקב"ה בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי?!...".

כאן מתברר כי הקב"ה לא הניח למלאכים לומר שירה כי מעשה ידיו (=בני ישראל טובעים – עומדים לטבוע) ואין זה הרגע המתאים לומר שירה.

משלי (כד,יז): "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ".

אולם ציטוט אומלל זה מופרך מיסודו לאור דברי חז"ל.

גמרא (מגילה טז.): "אמר ליה (=המן למרדכי) סק (=עלה על הסוס) ורכב אמר ליה (=מרדכי להמן) לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (=אינני יכול שכוחי חלש מימי התענית) גחין וסליק (=התכופף המן ועלה עליו מרדכי). כי סליק בעט ביה (=כשעלה מרדכי בעט בהמן!). אמר ליה (=המן למרדכי) לא כתיב לכו {משלי כ"ד} "בנפל אויבך אל תשמח?!" אמר ליה (=מרדכי להמן) הני מילי בישראל (=דברים אלו הם לגבי היהודים, אם אויבך היהודי נופל אל תשמח) אבל בדידכו (=אבל לגביכם הגויים הרשעים) כתיב {דברים ל"ג} "ואתה על במותימו תדרוך".

איך יכולים עד כדי כך לסרס את דברי חז"ל, תוך התעלמות מפסוק אחר במשלי (יא,י) "בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"!

הגמרא בעצמה (ברכות יב.) אומר כי זו חובה לשמוח על מפלת הרשעים וזה אף נפסק להלכה: "אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב: כל שלא אמר "אמת ויציב" שחרית ו"אמת ואמונה" ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר {תהלים צ"ב} להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות".

"אמת ויציב" ו"אמת ואמונה" אלה הן תחילת שתי הברכות שלאחר קריאת שמע. ומה נאמר בהן?

ב"אמת ויציב": "כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָגְתָּ. וּבְכוֹרְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ. וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ. וְזֵדִים טִבַּעְתָּ. וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵ-ל. וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת. לְמֶּלֶךְ אֵ-ל חַי וְקַיָּם".

וב"אמת ואמונה": "הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם. וַיּוֹצֵא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם: הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. אֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת שׂוֹנְאֵיהֶם בִּתְהוֹמוֹת טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתוֹ. שִׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לִשְׁמוֹ:וּמַלְכוּתוֹ בְּרָצוֹן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה...".

יוצא שההלכה מחייבת לשמוח.

בפסוקי דזמרא אנו אומרים את דברי דוד המלך בתהילים: "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ".

דמים רבים שפכת לפני:

ילקוט שמעוני (שמואל ב,ז סימן קמה):
"האתה תבנה לי בית, וכתיב: לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש.
אמר ר' יהודה בר' אלעאי:
אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא! חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר: שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר: על הארץ תשפכנו כמים.
דבר אחר:
חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה'.
אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו?
אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב.
אמרו לו: והרי יפה?
א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: באהל בת ציון שפך כאש חמתו".

יש רבנים שנח להם לעצור את המדרש במשפט ׳דמים רבים שפכת לפני׳ ולסלף את כולו.

הדמים הרבים הם יתרון של דוד המלך. לא חיסרון. הרי הם כקרבנות לפני ה׳.

דווקא בגלל המסירות נפש שלו להרוג את אויבי ישראל וה׳ הוא לא יכל לבנות את בית המקדש. כדי שה׳ יכלה חמתו על עצים ואבנים ולא על עמו ח״ו.

חשוב מאוד לסגל את ההשקפה היהודית של התורה הקדושה כנגד כל העיוות בתקשורת ובעולם המערבי!!!

חשוב מאוד לנצל את ט"ו בשבט גם על התפילות שנזכה לראות את "נקמת דם עבדיך השפוך".

תפילות מהרמח"ל על הנקמה (מהספר תקט"ו תפילות):

תפילה מ"ט (אותיות ד"נ דאדנ"י הם הדורשים דין מלפניו ית' על או"ה מפני דמם של ישראל ששפכו. וכל עוד דין זה לא נעשה, אותיות א"י דאדנ"י מסתלקים והיכ"ל אינו עומד בקיומו):
"אל אחד יחיד ומיוחד הרי בך נא' ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון, שעד שלא נטלת נקמה מאומות העולם בעבור דמים ששפכו מישראל אין שם הקדוש יהו"ה ב"ה שוכן בהיכלו שהוא אדנ"י, שהרי קול דמי בניך צועקים אליך מן האדמה, כגון הבל שנאמר בו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, וזה דן דאדני שהוא שואל דין מלפניך בעבורם, ואי מסתלק ממנו, וזה אי הבל אחיך, ולכן היכל אינו עומד בקיומו, ובשעה שתנקם מהם מיד שם זה יעמוד בתיקונו כראוי, ובו וה' בהיכל קדשו, וה' שוכן בציון ודאי, הרי בניך מקוים לך, בעבור דמם שנשפך לא תהיה מתרחק מהם אפילו שיש בם חטאים, אלא ענני באמת ישעך, שאתה אל מלך נאמן ומקיים אמונתו לישני עפר, שהם כמה הרוגים שנהרגו על קדושת שמך, ובהם ידין בגוים מלא גויות וכו', לישועתך קויתי ה'".

תפילה קמ"ד ("כי עליך הורגנו כל היום" היינו באלף החמישי שנגזר בו גלות על ישראל, "נחשבנו כצאן טבחה" זהו באלף הששי, שאעפ"י שכבר תמה גזירת הגלות, עדיין נחשבנו כצאן טבחה):
"אל אחד יחיד ומיוחד הרי כתבת בתורתך אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, והרי הרשעים שחטו אבות ובנים צדיקים וחסידים ביום אחד בכמה אכזריות, ולא עוד אלא ששחטו בנים בחיק אמותם, העל אלה תתאפק ה' והרי זמן שתמלא סאתם לבטל להעביר השקר, שהרי השקר הוא הוא הגורם כל ערבוב שהדברים אינם עומדים כראוי, ובערבוב כמה דמים נתערבו זה בזה שלא היה ראוי להתערב, כגון דמי אבות ובנים, דמי חסידים וחסידות, דמי בחורים ובחורות, דמי חתנים וכלות, דמי זקנים וזקנות, דמי חזנים ותלמידיהם, ארץ אל תכסי דמם, אלא תגלה לעינים העליונים לראות אותם, שיעלו כלם לגבוה שהרי הם עולות שכלה כליל שכן מסרו עצמם על יחוד שמך הקדוש להתיחד ביחוד, רבון כל העולמים כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, וזה הוא יום אלף החמשי, בו כל היום דוה מצד הוד, והרי היה ראוי לנו מנוחה באלף הששי מצד צדיק חי עולמים להנתן לנו חיים, והרי נחשבנו כצאן טבחה גם באלף הששי הזה, כצאן ודאי, כצאן, צדיק, נוהג כצאן יוסף, הן גוענו כלנו אבדנו האם תמנו לגוע, עורה למה תישן ה' הקיצה אל תזנח לנצח, תעורר נצחך, ובו נצח ישראל לא ישקר, שלזה מקוים ישראל עמך לאמתך, ומיד שזה יתגלה לא יהיו עוד קלקולים, אלא ואמת ה' לעולם, לעולם ודאי, גלה אמתך למקוים לך, גם כל קויך לא יבושו יבושו הבוגדים ריקם, ה' אל תאחר, לישועתך קויתי ה'".

תפילה צ"ה (תפלה מיוסדת על זכות האבות אברהם יצחק ויעקב):
"אל אחד יחיד ומיוחד הנה אבותינו אברהם יצחק ויעקב החזיקו בשלשלת דרכי אמונתך חסד דין ורחמים, והרי כל בניך יוצאי יריכם, (אם בלא ברכים התחזקו נא זכותו לפניך יהיה) [אם חסד אברהם יעלה לפניך] רחם על פליטת צאן ידיך, ואל תראה לעונם כי מרוב הדוחק והצרות אשר סבלו לא המירו את כבודך קיוו לגילוי אמתך, ואם זכות יצחק יעלה לפניך הלא מה יצדק אנוש עם אל ולפני גבורתך נתיצב אעפ"כ ראה ה' והביטה כמה הרעו לנו כל גויי הארץ, הלא אם תראה את בניך לנגדם צדיקים יהיו ותנקום את נקמתם מאת צורריהם וכל גבורתך תהיה על שונאיך וצדקתך לישרי לב, ואם צדקת ישראל אשר הקים את עדתך תראה, בזכותו תגלה אמתך בעולמך, שנא' בו כלה זרע אמת, ותקות בניך לא תהיה לרוח כי אתה אל אמת, לישועתך קויתי ה'".

תפילה קל"ח (תפלה לעורר קנאתו ית' נגד הגוים שמצליחים בשקר שלהם לשלוט בעולם. ולהודיע שכל שליטתם והצלחתם אינו אלא לחיי שעה):
"אל אחד יחיד ומיוחד אל קנא אתה, שנא' בך קנאתי לציון קנאה גדולה, והרי רשעים עתקו גם גברו חיל ואינם חושבים לקנאתך שנא' ערו ערו עד היסוד בה, ומדוע דרך רשעים צלחה ולא תשפוך חמתך עליהם, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו, שיש להם כמה אלי שקר שהם רופאי אליל שנא' בהם רופאי אליל כלכם, שנא' בהם פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, תאלמנה שפתי שקר, וישראל עמך שהם מאמינים בך שאתה אל אמת ונא' באמתך הצמיתם, יצמיתם ה' אלהינו, תגלה אמתך ויודע שאתה שומר אמת לעולם, שהם ישראל זרע אמת, והרשעים שהצליחו היו לחיי שעה, שהרי אין להם קיוי, שהרי הקיוי עולה עד א"ס ונקשרים למעלה, וא"ה אינם כן אלא התפרדו כל פועלי און, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, קנא לשם קדשך, קנא לאדמת קדשך, והשב גמולם בראשם, לישועתך קויתי ה'".

אכי"ר!






[1] עד כאן מהרב גינזבורג.

[2] ניסן יואלי: הדברים שיובאו להלן לקוחים מתוך מאמריהם של רבותי הרב פרופ' בנימין זאב בנדיקט זצ"ל (שהיה רבה של שכונת אחוזה בחיפה) – אסופת מאמרים (עמ' כ והילך) והרב ד"ר אליהו רחמים זייני שליט"א (ראש ישיבת "אור וישועה" בחיפה) – ענייני פסח בהלכה ובהגות (עמ' 25 והילך).

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: