מלח ספירת העומר

 

קונטרס היחיאלי וברית מנוחה - סגולה לשמירה נגד מחלות ועין הרע - סגולה וסוד גדול בלילה א' של ספירת העומר, ליקח בידו מעט מלח ויקרא עליו מזמורים אלו:

תהלים קכב: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה': כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ".

תהלים קלא: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי: אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".

תהלים קלג: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם".

 

אחר כך יקרא פרשת העומר:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן. וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַה'. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַה' רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'".

 

יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו, בזכות ספירת העומר אשר ציותנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים ממזמורים אלו, והיוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות של הפסוקים הקדושים האלו ובזכות אבותינו הקדושים והטהורים אברהם יצחק ויעקב, שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ, או לשם מי שארצה ולכל מי שיישא המלח הזה עליו, יהיה לו למגן וצינה מדבר, ממגפה, מעין דבר רע, אמן כן יהי רצון.

 

אח"כ: ייתן המלח בידו, ויספור העומר (וכן יעשה בכל ימי הספירה, רק את הספירה לא את כל הסדר הזה) ויזהר שלא ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו הברכה, ואח"כ יהיה זה מסוגל הרבה, לעין הרע ויועיל כמו מומחה ופקיע, מספר כתב יד.

 

 

הרב יהונתן מאזוז - נאמרו כמה טעמים בדבר:

טעם א. כתב הראשון לציון הגאון הגדול מהר"ש עמאר שליט"א שמאחר שימים אלו צריכים שמירה, על כן לוקחים מלח לשמירה. ע"ש . וכעין מה שכתב רבנו הבן איש חי ששמים מלח בכלי שמוליך עמו לבדיקת חמץ לדחות המקטרגים. ע"ש.

 

טעם ב. אפשר לומר בס"ד על פי מה שכתב הרב בן איש חי הנ"ל, טעם נוסף ששמים מלח בכלי בבדיקת חמץ, כי המלח סימן לקיום דכתיב "ברית מלח" (ע"פ ויקרא ב' י"ג), והוא סימן טוב שכן נזכה לשנה הבאה. ע"ש. אם כן יש לומר טעם זה גם בענייננו, שהוא לסימן טוב שנזכה ונחיה לשנה הבאה, ובפרט למה שכתבו המקובלים שימי העומר הם שורש והשפעה לכל ימות השנה.

 

טעם ג. כתב בספר מחקרי ארץ, שמנחת העומר טעונה מלח כדרך כל המנחות וזכר לכך עושים כן. ע"ש. ובזה יובן הטעם שקוראים עם המלח פרשת העומר.

 

טעם ד. כתב הרב בעל לב העברי טעם ע"פ הסוד וז"ל: לפי דעתי רמז לדבר לקשר סוד ספירת העומר ביסודות של או"א שמקודם הוא ברית מלח שם לו ערוכה בכל ושמורה להמשיך ממנו תיקון זו"ן למכוונים. והמשכיל יבין. ע"כ.

 

טעם ה. עוד נראה לומר בס"ד בדרך דרש ומוסר על פי מה שידוע שסדום נהפכה ביום ראשון של העומר, בעבור קנאת איש מרעהו ומניעת חסד וצדקה לאחרים, ואפילו מלח לא רצו לתת כידוע ממעשה דאשת לוט, ובעבור זה נהפכה לנציב מלח כמו שכתב רש"י, וסדום נהפכה לגפרית ומלח כמו שנאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כ"ט, כ"ב), ושנים רבות אחרי כן (להבדיל בין הקודש לחול) נכשלו בכעין זה לפי דרגתם תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ונענשו באותו הזמן. על כן בימי העומר סגולה לאחוז מלח בידו שבזה יזכר מה אחריתם של אנשי סדום, ויתעורר בתשובה ויינצל מ"עין הרע" של עצמו שלא יהא רע וצר עין בשל אחרים, אלא אדרבא בבחינת טוב עין הוא יברך ויבורך. [ורמז לדבר כי לוט עם ד' נפשות שניצלו אתו עולים מ"ט כמנין ימי העומר. וד' נפשות הם: לוט עצמו ואשתו ושתי בנותיו. לולא שטעתה אשתו בעין רעה לאורחים ותהי נציב מלח. ובמקומה באו ד' נפשות: הבכירה והצעירה ושני הבנים מואב ובן עמי. נאמ"ן ס"ט].

 

ובזה גם אפשר לתת טעם לשבח לאמירת מזמורים קכ"ב קל"א קל"ג, שמדברים בשבח המדות הטובות, שהרי על מזמור "שמחתי באומרים לי", אמרו חז"ל (מכות י.) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי! ואע"פ שהיתה עינם צרה בו הוא היה שמח בזה, ונלמד מדרכיו. וגם סוף המזמור מדבר על שבח ענין השלום. ובמזמור קל"א נאמר: "ה' לא גבה לבי" והוא מדבר בגנות הגאוה . ומזמור קל"ג מדבר על נועם וטוב האחדות. ולכן גם כן עיקר אמירתם הוא רק בלילה הראשון כמו שכתבתי לעיל, כי אז נהפכה סדום, וכנ"ל.

 

ויהי רצון שנזכה לשלום ואחדות בכל קהלות ועדות עם ישראל, ועל ידי זה ייבנה במהרה בימינו, בנין אפריון ואריאל, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יעלה דמם על קיר המזבח, ולראות את המחזה הנפלא של קצירת העומר ברוב עם שש ושמח, ובראשנו מלך המשיח. אמן כן יהי רצון.