פרשת יתרו - תורה וייסורים

תורה וייסורים

אחד הדברים היותר משמעותיים בחיים שלנו הוא ההתמודדות עם הייסורים.

כשמגיעים ייסורים ל"ע רגילים לומר: "כפרת עוונות", זה לא מדויק.

בעל התניא (תורה אור מקץ לא,ג): "עד"ז הוא יסורי עוה"ז הבאים לאדם כי לא מחמת עונש אינו ראוי לישב בשלות עוה"ז שהרי מצינו בנבוכדנצר (סנהדרין צו. ע"ש וע' ילקוט) בשביל שהלך ג' פסיעות לכבוד השי"ת פסקו לו מלוכה על כל העולם ולזרעו אחריו עד ג' דורות ואין לך אדם מישראל שלא כיבד המקום בכך וכל טוב עוה"ז כדאי הוא לו אלא היסורים באים לבטש את האדם להכניעו ולהשפיל גסות רוחו וכמשארז"ל (ברכות ז) טובה מרדות א' כו' שכשעיניו רואות שיסורים באים עליו נשפל דעתו ונעשה נכנע והוא יקר בעיני ה'".

התפקיד של הייסורים זה לא כפרת עוונות אלא לקרב אותך לקב"ה!

נכון שאם עשית עוון ח"ו אז מן הסתם יגיעו ייסורים כדי לקרב אותך חזרה לקב"ה (אין ייסורים בלא עוון), אבל הייסורים הם לא כפרה על העוון אלא רק תזכורת לחזור לכיוון של הקב"ה (כך מסביר הקמארנא איך ייסורים קלים כגון הושטת היד לכיס הלא נכון כבר מכפרת על עוונות).

גם בתורה יש ייסורים!

תהלים (צד,יב): "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ".

גמרא (ברכות ה.): התורה (וא"י ועוה"ב) נקנית בייסורים!

כתוב בזהר הק' שאי אפשר היה לתת את התורה לעם ישראל אם לא היה בא יתרו מבחוץ, מהקליפות, והיה מודה ומברך את ה'. רק אחרי שהוא מברך את ה' יכולה להנתן תורה לישראל.

רק אחרי שאתה עמל להסיר את הקליפות אפשר לראות את האור של התורה ולהבין אותה.

אז יש דרך אחרת להתקרב לקב"ה - ייסורים של עמל בתורה (כל אחד לפי דרגתו והבנתו).

האדם לעמל יולד!

תבחר איזה עמל, עמל של ייסורים בלהתאמץ ללמוד תורה או עמל אחר.

הכל תלוי באיך אתה מתנהג בשעות הפנאי...

ילקוט שמעוני (נ"ך תת"נ): "אמר רבי ביזנא אין אדם בעולם בלא יוסרין, חושש בשנו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי אשרי הגבר וגו' ".

בסופו של דבר תהיה קרוב לקב"ה – או ככה או ככה :-)

איך הבב"ס היה דבוק בקב"ה? איך הוא עשה עם הטבע מה שבא לו?

הרב ישראל ניסים לוגסי, מבת-ים סיפר כי בהילולא הראשונה אחרי שהצדיק נפטר הרבה דיברו בסיפורי הנסים שהיה עושה.

הגיע הרב מרדכי אליהו זצ"ל ואמר: אני רוצה לספר לכם איך אדם יכול להיות בבא סאלי. לצד הנפלאות הייתה בו קדושה ויראת שמים. אין חלק בפרד"ס התורה שלא היה פרוס לפניו. כל ערב הוא היה עולה לקומה השנייה בבית והיה יושב ובוכה ליד הספרייה, מבקש מחילה מהספרים שלא הספיק לנגוע בהם.

הבבא סאלי היה לומד תורה כל היום, והיה מסיים את הזוהר כל שבוע. לרוב האנשים זה נראה מהר מאוד. אבל לגודל בקיאותו בספר הזוהר הוא היה מספיק ללמוד מהרה, למרות כל מאות ואלפי האנשים שהיו מגיעים אליו כל שבוע.

ואיך היה מספיק ללמוד כל כך הרבה? מספר הרב לוגסי מבת ים שהיה בן בית אצלו כי הוא היה לומד בין איש לאיש. ספר הזוהר היה תמיד פתוח אצלו וכשהיו אנשים נכנסים הוא היה מחביא את הספר מתחת למפה.

לפעמים היו נכנסים אליו ומספרים לו את צרותיהם והוא נהיה עצוב מהכאב שלהם. אז היה השמש עוצר את כניסת האנשים, והבבא סאלי היה לומד זוהר זמן יותר רב, אחרי כמה דקות הוא היה מתחיל לצחוק. הוא היה אומר: עכשיו רבי שמעון שימח אותי הרבה.

אבל הלימוד תורה לוקח לי זמן וכוחות נפש מרובים?

שפת אמת (פרשת אחרי שנת תרנ"ד): "'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' - וחכמים הוסיפו לומר ['וחי בהם -] ולא שימות בהם'. והגם דאיתא 'זאת התורה אדם כי ימות' - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.

אבל באמת כפי מה שממית עצמו עליה כך התורה מחיה אותו, דכתיב 'תורת ה' תמימה משיבת נפש'.

וכל הכוחות שאדם ממעט בנפשו בשביל התורה משיבה התורה אליו ונמצא מחליף חיות עובר בחיות קיימת לעד.

וכענין שדרשו חז"ל שיצאה נשמתן של ישראל במתן תורה והחזירה התורה נשמתן, הדא הוא דכתיב משיבה נפש ע"ש.

וכן הוא בכל העוסקים בתורה. ובאמת התורה נקראית עץ חיים, וכפי העסק בתורה זוכין להתדבק בחיים...".

פרשת ויגש - קבלת ייסורים באמונה

קבלת ייסורים באמונה

"ויגש אליו יהודה"

שפת אמת: "יהודה - מלשון הודאה והוא כל איש ישראל... שנקראו יהודים על שם שמודים להשם יתברך על כל דבר קטן וגדול שיודעים שהכול ממנו יתברך... כי לא הוסיף בבקשה זו רק שחזר כל הדברים לעצמו שיהיו מיושרים אצלו ולקבל רצון השם יתברך בשמחה שכשמבררים שהוא מהשם יתברך נתגלה הפנימיות... שכשאדם מבטל עצמו למכות שמח ומודה על האמת - מתהפך אליו החושך לאור[1]".

דעת תבונות (קמו'): "ואמנם, יש לך לדעת הקדמה גדולה, והיא, שבאמת אין הקב"ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם; אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו, ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל. היום רק לתיקונו של עולם, לא לקלקולו; אלא שהוא מסתיר עצתו הסתר גדול מאד, ואז נמצא העולם כמו עזוב, ובני האדם סובלים עונשי חטאתיהם. וכך אמרו רז"ל (ב"ר, צא, י) על יעקב אבינו ע"ה, "ויאמר ישראל למה הרעותם לי" (בראשית מג, ו), ר"ל בשם ר' חמא ב"ח, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן[2]. אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך בנו במצרים, והוא אומר, "למה הרעותם לי'. הדא הוא דאתמר (ישעיהו מ, כז), "נסתרה דרכי מה'" וגו'. והיינו, כי כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב"ה לא היה אלא מגלגל גלגולים להמליך יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך שעצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב. וזה בנה אב, שלכל עילוי שרוצה הקב"ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב - אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, ועל כן יקרה קודם לו צער!!! ".

השבוע יחול צום עשרה בטבת[3] אם לא ייבנה בית המקדש אנחנו נצום כדי להזכיר את התחלת המצור שהביא לחורבן בית ראשון.

כמעט ולא היה מאורע יותר נורא ויותר מזעזע מהמצור והרעב וחורבן בית המקדש ובעקבותיו הגלות האיומה!!!

ועל זה הנביא ירמיה  אומר (כט,יא): "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה".

חז"ל גילו לנו בגמרא (גיטין פח.) שהיה חסד מיוחד בהקדמת החורבן לפני שתתמלא סאתן של העבירות וכן כדי שהחמה תישפך על עצים ואבנים וכן גלות החרש והמסגר של יהויכין שגלו התלמידי חכמים שנתיים לפני גלות צדקיהו ויצא מזה תשתית רוחנית לעמ"י שהגיע אח"כ.

החפץ חיים אומר שכמו שכל המאורעות של האחים נפתרו ברגע שיוסף הכריז: 'אני יוסף'!

כך לכל אדם יש הרבה קושיות על הקב"ה: למה הוא עשיר ואני עני ולמה הוא קיבל כזה בית ולמה ולמה ולמה והקושיות מצטרפות לאינספור השאלות של כל ה6,000 שנה.

אבל הכל ייפתר ברגע אחד כשהקב"ה יתגלה ויגיד "אני ה' "!!!

לא נזדקק ליותר בשביל להבין את כל מה שהיה.

ר' יעקב אבוחצירא: "הוציאו כל איש מעלי", יוסף זה רמז לה' ית' (6*26=יוסף) והוא המולך והמשביר לכל עם הארץ, והוא מבקש להתוודע אל אחיו להתגלות לכנסת ישראל אבל המקטרגים רוצים למנוע את זה, אז הקב"ה יסלק אותם ויגיד "הוציאו כל איש מעלי" ויגלה עלינו מהרה!!!

המבחן הוא להאמין בזה כבר עכשיו!!!

את זה יהודה שינן לעצמו כשניגש אל יוסף!!! ואז התגלתה האמת והגיעה הגאולה!!!

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!

---

[1] אוצרות רמח"ל, תהלים: "ה' מלך גאות לבש (צג,א) – מלך הוא סוד מח לב כבד. פירוש הענין, הז"א בימי קטנותו כבד כועס שכולו דין, ולתקן זה צריך שיבואו לו המוחין, והם מח חכמה לב בינה, ולעתיד לבא כשיתגלה זה התיקון בשלימות, אז 'גאות', הז"א ילביש בחיצוניות שלו – המלכות, וזהו, 'גאות לבש', המלכות נקראת גאות לפי שאז תיראה ממשלתה בעולם. ובכח מה עושה זה, בכח מעשי התחתונים המחזיקים המלכות, בסוד, 'תנו עוז לאלקים' – הקב"ה לובש זה העוז. ובכח זה 'התאזר', הוא לובש המלכות, כמו אדם שחוגר חגורה על מתניו, כך הז"א לובש הנוק' כמו חגורה בחיצוניות שלו כמ"ש, וזהו, 'לבש ה' עוז התאזר' ".

*כמובן שברגע שכתבתי את זה המחשב נתקע וחזר לפעול רק אחרי ששיננתי לעצמי את מה שהעתקתי לפני שניה מה'שפת אמת' ואז התהפך מחושך לאור וחזר לפעול...

[2] כמה דברים לבטלה אנחנו אומרים?...

[3] החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

מלכים ב' (כה,א): "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב".

פרשת בשלח - מתוך היסורים האדם גדל

מתוך היסורים האדם גדל

שמות (טו,כב-כה): "וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה-וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם... וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם; שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ".

תנחומא (בשלח כד):"את מוצא, בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה[1]. והקב"ה אינו כן, אלא במכה שמכה - בו מרפא. וכן את מוצא, כשבאו למרה ולא יכלו לשתות מים ממרה, והיה משה סבור שהקב"ה אומר לו שישליך שם דבש או דבילה והמים מתמתקין, ראה מה כתיב שם: 'ויצעק משה אל ה' 'ויורהו ה' עץ' [היינו עץ מר, כמו שאומר בהמשך]. אמר לו הקב"ה: משה, אין דרכי כמדת בשר ודם, עכשיו אתה צריך ללמוד, שנאמר 'ויורהו ה' עץ', 'ויראהו' לא נאמר כאן, אלא 'ויורהו', הורהו בדרכיו. ... רשב"ג אומר, בוא וראה כמה מופלאין דרכיו של הקב"ה, יותר מדרכי בשר ודם. בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה במר מרפא את המר, הא כיצד? נותן דבר המחבל בתוך דבר המחבל, לעשות נס בתוך נס. ... א"ל הקב"ה למשה. לא כך הוא אומנותי, אלא במה שאני מכה, בו אני מרפא, הלכך, הואיל ואלו המים מרים, אני מרפאן בדבר מר".

לומדים מכאן שני דברים:

א)    דוקא מתוך המר והיסורים, האדם גדל ונהיה מתוק. וחובה על יהודי ללמוד את זה, וללמוד מיסוריו המרים שימתיקו את נשמתו, ויגדל דוקא מהם ודרכם.

ב)     בפסוק יש הרבה פעמים את הלשון "מר": "ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה". והכוונה היא, שילמד ישראל לבטוח בה' ולקבל את מלכותו ולשיר לפניו, לא רק בזמן שמחה אלא גם בתקופה קשה של צרה ורעות!

גמ' (ברכות נד.): "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"[2]. ילקוט שמעוני (ישעיהו ח,תיד): " 'לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב' (שמות כ:כ) - אמר הקב"ה לישראל: לא תנהגו בי כמו שעובדי אלילים נוהגים באלהיהם. עובדי אלילים, כשהטובה באה אליהם הם מכבדים את אלהיהם... וכשפורענות בא עליהם הם מקללין את אלהיהם...[3] אבל אתם - הבאתי עליכם את הטובה, תתנו הודיה, הבאתי עליכם את היסורים, תתנו הודיה"[4].

כמה קל לבטוח כביכול בה', כאשר אין בעיה ואין איום ואין סכנה ואין צרה! אז יוכל כל אחד להיות צדיק כביכול ולהכריז על בטחונו בה', כי הרי אז אין צורך בבטחון. המבחן והנסיון האמיתי הוא כאשר המצב רע ומר; רק אז אפשר לראות מי הם המאמינים באמת ומי הם מחוסרי האמונה.

גמ' (חולין מו.) "ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא (הגיע צבא לפומבדיתא) ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא אמר להו: ערוקאי! כזית שאמרו במקום מרה"

מה ר' זירא רוצה מהם? הם בורחים על נפשם, נופלים מסביבם פגזים, והוא אומר להם דבר תורה? אלא הכזית של הכבד שמספיק כדי לחיות זה דווקא אם הוא צמוד למרה! אם לא הבהמה לא תחיה!

ר' זירא בעצם אומר לרבה ורב יוסף: עריקים! מה החכמה לחיות בעיר כשהכל טוב, כשקצת קשה אז בורחים? החיות נמדדת במידה שאתה יכול לשרוד גם כשמר!!!

סמיכות קריעת ים סוף למי מרה:

הקב"ה רצה להדגיש מיד את ההבדל בין שמחה גדולה כגון קריעת ים סוף לבין צרה גדולה כגון חוסר מים, המלווה באכזבה של מציאת מים שאי אפשר לשתותם. בכך רצה להורות, שבדיוק כמו ששרו והודו לה' והאמינו בו בשמחה, כך חייבים להאמין ולבטוח בו אפילו בעת צרה, שהוא יושיע.

לכן כאן, לא רק שלא מצאו מים, אלא המים שמצאו היו מרים [הכי מתסכל זה כשאתה בלב ים מת מצמא עם מלא מים מלוחים סביבך...], מר זה בדיוק הכינוי של המצב שדורש בטחון בה'.

מגלה עמוקות לא רק שדוד המלך לא קם על בנו וכיסח אותו על שמרד אלא אמר עליו מזמור – מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו! (תהלים ג). למה??? כי ידע את מה שהוא הולך לכתוב בפרק ד' ״בצר הרחבת לי״!

מסופר בתנ"ך (שמואל ב' טז') שדוד המלך ברח בגלל אבשלום ואז קיבל משמעי בן גרא את הקללה נמרצת (שבת קה.- נואף מואבי רוצח צורר תועבה).

כותב החיד"א (מתוק מדבש אות ט) בשם המדרש: "דוד המלך עם כל צדקותיו ודביקותו בה' ונידוד שנתו בת"ת עדיין לא זכה להיות רגל רביעי במרכבה אלא בשעה שיצא וברח מירושלים מפני בנו אבשלום שמרד בו בגין עונש על חטא בת שבע, וכשיצא הולך יחף על הר הזיתים, [ואנו יכולים קצת לתאר הרגשת אדם פשוט במצב כזה, הרי זה רגע חלש ביותר לאדם שנפל זה עתה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, בין רגע אבד מלכותו וכל העם נטה אחרי אבשלום] אז יצא שמעי בן גרא וחירפו וגידפו וקללו קללה נמרצת והשליך עליו עפר ואבנים, ודוד המלך הבליג אז ולא נתן למתי מעט שליווהו לפגוע בו, ואדרבא אמר: הניחו לו ויקלל כי ה' אמר לו קלל, ברגע זה נגמר העניין כלפי מעלה לעשות דוד רגל ד' במרכבה, ואו אז זכה למעלתו השלימה, באמונה השלימה בהשגחה הפרטית על כל צעד ושעל".

גמ' (ברכות ס:): "לקבולינהו בשמחה"!!!!!![5]

"ויורהו ה' עץ" - [שם ה' בהכאה (י' כפול ה' + ה' כפול י' + ה' כפול ו' + ו' כפול ה') שווה 'עץ'] – בעצם הקב"ה אומר לו אתה רואה משהו מר (לא טוב) תכניס בזה 'עץ' (שם ה' - האמונה שהקב"ה עשה את זה) ואז הכל יהיה מתוק – כי כל מה שה' עושה הכל לטובה[6]!!!

---

[1] אם בא מישהו לרופא עם פצע מסכין הוא לא תוקע שם את הסקלפל בכח ומסובב... רופא אחד סוגר את דלת המרפאה בשש בערב אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, ואחרי כמה דקות שומע דפיקות חזקות בדלת. הוא ניגש בעצבים לדלת, פותח, ורואה מישהו עומד ומצביע לו על סכין שתקועה לו בבטן. הוא אומר לו: "אנחנו סגורים!" וטורק את הדלת... האיש עוד פעם דופק חזק ואומר לו: "אבל יש לי סכין בבטן!" ניגש אליו הרופא, שולף לו את הסכין מהבטן, נועץ לו אותה בעין, ואומר לו: "הרופא עינים פתוח עד שמונה...".

[2] וכך נפסק בשו"ע (או"ח רכב,ג): "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם שהיא שמחה לו".

[3] כשאחד- אפס לקבוצה שלך אתה צועק מהיציע יש אלוקים! מי שמאמין לא מפחד!!! אבל כשקולעים לך – מה? אין אלוקים? זה לא הוא? זה לא לטובה?

[4] מובא בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ד) על איש בשם אבא יהודה שירד לחרוש בשדהו ובאמצע התלם שקעה פרתו ונשברה רגלה. ירד להעלותה והאיר ה' עיניו ומצא שם סימא (אוצר) ואמר "לטובתי נשברה רגל פרתי".

[5]שארו של 'הצמח צדק' ז''ל, החסיד רבי אשר, ספר שפעם אחת בא לימים הנוראים לפרמישלן, אצל הרב הקדוש רבי מאיר ז''ל ונתעכב שם עד אחרי הסוכות. ובעת ההיא היתה בתו של רבי מאיר חולה ומחלתה אנושה מאד וכשהגיע יום שמחת תורה היתה קרובה למות יותר מלחיים וכמעט קרובה לגסיסה, רחמנן לצלן. כאשר שמח הצדיק בשעת ההקפות כמנהגו, נכנסו אליו החסידים בצווחה ובקשוהו שיטכס עצה בדבר ישועה ורחמים לבתו. נכנס הצדיק לחדרה וידע את אשר נעשה עמה, יצא משם ואמר בזה הלשון:''רבונו של עולם! צוית לתקוע בשופר בראש השנה ותקע מאיר'ל: צוית להתענות ביום הכפורים והתענה מאיר'ל: צוית לישב בסכה בחג וישב מאיר'ל בסוכה: צוית בשמחת תורה ומאיר'ל הוא שמח. והנה עשית את בתו של מאיר'ל לחולנית וצריך מאיר'ל לקבל את הדבר בשמחה, כי 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה' (ברכות לג:) ופרשו בגמרא: 'לקבולינהו בשמחה' (ברכות ס:) ולכן מקבל מאיר'ל בשמחה; אבל רבונו של עולם', הרי יש הלכה פסוקה (מועד קטן ח:) 'אין מערבין שמחה בשמחה'!!... ותכף ומיד התחילה החולנית להזיע בזיעה מרובה ונתרפאה.

[6] ר' נחמן מברסלב (לקו"מ ד'): "כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שכתוב (תהלים נ"ו): בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר".

פרשת ויחי - קבלת בזיונות באהבה

קבלת בזיונות באהבה

בראשית (נ,כ): "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה...".

לפעמים קורה לאדם משהו מאוד עצוב, למשל מישהו מעליב אותו ליד כל החברים, או בעבודה, או שמישהו אומר לו משהו מאוד מזלזל ליד אשתו והילדים והוא מרגיש ממש מושפל...

זה שהעליב כמובן עבר עבירה חמורה מאוד כמו שהגמ' (ברכות מג:) לומדת מתמר שהסכימה להישרף ולא להלבין פני יהודה ברבים, והאיש הזה היה צריך לשרוף את עצמו לפני שיפתח את הפה...

אבל יהודי שנעלב צריך להאמין שזה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים!!!

מסופר על נפוליאון שבאחד מהקרבות הוא הגיע לעיר ברוסיה ושם עליה מצור כדי להתיש את התושבים ולכבוש את העיר, אבל עוברים הימים והעיר לא נכנעת עד כדי כך שכמה המקצינים כבר באו לנפוליאון ואמרו לו חלאס בוא נחזור לצרפת... חשב נפוליאון ואמר אני והרמטכ"ל נתחפש לאיכרים רוסים ניכנס לעיר ונבדוק את המצב של התושבים אם הם מיואשים ועוד מעט נכנעים או שיש עוד זמן... התחפשו והסתובבו בתוך העיר, ושמעו שהאנשים ממש מיואשים ועוד כמה ימים העיר נכנעת... נכנסו לבית מרזח ישבו והזמינו משקה... היו שם כמה חיילים רוסים ואחד מהם היה בעבר בצרפת וראה את נפוליאון והוא אומר לחברים שלו: חבר'ה האיש הזה שם זה נפוליאון... הסתכלו החיילים ושאלו אותו אתה בטוח? ענה להם מאה אחוז! נפוליאון והרמטכ"ל שמו לב שהחיילים שם מתלחשים ומצביעים עליהם אמר הרמטכ"ל לנפוליאון תביא לי עוד כוס! הוא הרים גבה (יעני מי אתה שתגיד לי לשרת אותך...) אבל הלך להביא... כשהגיע עם הכוס קם הרמטכ"ל המחופש הוריד לו סטירה מצלצלת צעק עליו כמה זמן לוקח לך להביא את זה קילל אותו דחף אותו על הרצפה בעט בו ירק עליו ואח"כ גרר אותו החוצה ואמר לו חכה מה אני יעשה לך בבבית!!! החיילים הסתכלו בהלם ואמרו אחד לשני אין אדם בעולם שיעיז לעשות דבר כזה לנפוליאון! כנראה זה לא הוא! רק יצאו מהעיר נשכב הרמטכ"ל על הרצפה נישק את העליים של נפוליאון ואמר לו תסלח ותמחל כל מה שעשיתי היה רק כדי שתישאר בחיים לא הייתה לי ברירה!!! צחק נפוליאון ואמר לו "אתה עכשיו עולה בדרגה"! ונתן לו הרבה מתנות!!!

צריך לדעת שהבזיון הזה שאתה עכשיו מקבל הוא מציל את החיים שלך או מציל אותך מעוני ומחלות ושאר מרעין בישין!!!

כותב התומר דבורה (פ"ב): "יַּחֲשֹׁב עַל עֲווֹנוֹתָיו תָּמִיד, וְיִרְצֶה בְּטָהֳרָה וְתוֹכַחַת וְיִסּוּרִים, וְיֹאמַר "מָה הֵם הַיִּסּוּרִין הַיּוֹתֵר טוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַטְרִידוּנִי מֵעֲבוֹדַת ד'", אֵין חָבִיב בְּכֻלָּם מֵאֵלּוּ שֶׁיְּחָרְפוּהוּ וִיבַזּוּהוּ וִיגַדְּפוּהוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא יִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ כֹּחוֹ וְאוֹנוֹ בָּחֳלָאִים, וְלֹא יִמְנְעוּ אֲכִילָתוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ, וְלֹא יִמְנְעוּ חַיָּיו וְחַיֵּי בָנָיו בְּמִיתָה, אִם כֵּן מַמָּשׁ יַחְפֹּץ בָּהֶם, וְיֹאמַר "מַה לִּי לְהִתְעַנּוֹת וּלְהִסְתַּגֵּף בְּשַׂקִּים וּמַלְקֻיּוֹת, הַמַּחֲלִישִׁים כֹּחִי מֵעֲבוֹדַת ד', וַאֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָם בְּיָדִי. יוֹתֵר טוֹב אֶסְתַּגֵּף בְּבִזְיוֹן בְּנֵי אָדָם וְחֶרְפָּתָם לִי, וְלֹא יָסוּר כֹּחִי וְלֹא יֶחֱלַשׁ", וּבָזֶה כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הָעֶלְבּוֹנוֹת עָלָיו. יִשְׂמַח בָּהֶם וְאַדְּרַבָּה יַחְפֹּץ בָּהֶם".

"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו"!!!