שבירת שגרה!!!
מסופר על איש שעבר וראה שני פועלים עובדים ברחוב, אחד חופר בור השני מכסה, עוברים קדימה 5 מטר אחד חופר השני מכסה... בא אליהם האיש ושאל מה אתם עושים???
ענו לו שבד"כ הם שלושה אחד חופר אחד שם שתיל והשלישי מכסה והיום האיש ששותל לא הגיע...
היה דג אחד ששחה כל חייו באקוריום עגול וכששיחררו אותו לנהר המשיך לשחות בעיגול...
כשאדם מתרגל למצוות ולמעשים טובים,
יש בזה צד חיובי, ההרגל נעשה טבע, כבר לא מתלבטים איך להתנהג. אבל מצד
שני ההרגל מביא את האדם לעשייה ללא כוונה, התבוננות ובקורת.
הרמח"ל כותב: "והנה ירמיהו היה מתאונן...
שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי שישימו לב לראות מה הם, הלהעשות או להעזב, ואמר עליהם
אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, והיינו שהיו רודפים
והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא
שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה".
בצבא אתה לומד אף פעם לא להתנהג שגרתית
כי אם יש לך דפוס קבוע אז יום אחד יחכה לך שם מטען...
אנשים רבים חושבים שהעבודה של ראש השנה
של המלך בשדה, תשובה מיראה ומאהבה, התקדמות רוחנית - שייכת בעיקר ל"כלי הקודש"
- אנשים העוסקים כל היום בתורה, בבית מדרש ורועדים שאומרים להם את המילה 'אלול'...
טעות!!!
דווקא לנו, העוסקים בחיי היום יום האפורים,
ניתנו הימים האלו (מר"ח אלול עד יום כיפור), ימים של "המלך בשדה".
המלך יוצא להיפגש דווקא עם "העם
שבשדות", והמפגש נוטע בנו מחדש את השאיפות להתקרב לה'!
המפגש עם הקב"ה, התקיעת שופר
פתאום, מכניסים לכל המעשים הרגילים שאתה עושה ביום-יום את המשמעות של למה אני
בעולם?
אני לא יוצא לעבודה כדי לפרנס משפחה
שלימה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה... יש פה מלך, יש לו ציוויים מה אני עושה בשבילו...
כשאתה בעמדת שמירה אתה לא כ"כ
מקפיד על הנהלים, אתה שומר אבל לא בדיוק איך שהמג"ד היה רוצה... עד ש... אתה
רואה את הג'יפ של המג"ד באופק וזה נותן לך עידוד, פתאום השמירה המשעממת נעצרה
בחריקת בלמים ואתה מתעורר לחלוטין... [אם אתה ער באותו זמן... כדאי לא לישון
כשמגיעה ביקורת – לכן לא ישנים מעלות השחר עד חצות היום בראש השנה...].
הימים האלו נועדו להכניס לנו לשגרה
רוחניות ועבודת ה' שהתרגלנו שזה נעשה אבל בלי התיחסות מיוחדת...
נקודות למעשה:
1) להגיד תהילים כל יום.
2) להתרכז בתפילה בחלקים שנאמרים
לצערנו במהירות כמו "פסוקי דזמרה".
3) לשהות מספר דקות אחרי התפילה עם
טלית ותפילין, ולפחות ביום שישי ללמוד זמן מה עם טלית ותפילין. להוסיף בלימוד תורה.
4) הסרת הכעס שהיא המידה הרעה מהלב,
(ניתן לקבוע זמן ללא כעס וללא רכילות בתוך הבית פנימה).
5) לנסוע כמשפחה לקברי צדיקים או לשריד
בית מקדשנו.
6) להרבות כל בני הבית בצדקה, ולהסביר
לילדים שהממון שייך לד' ורק הופקד
בידינו.
7) לקרוא ולעורר את ילדינו ע"י
סיפורי צדיקים.
8) להתמלא בימים האלו בשמחה שזכינו
להיות קשורים לד' יתברך, לגור בארץ הקודש ולהיות מחוברים לתורה.
כתיבה וחתימה טובה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!