יום ראשון, 26 ביולי 2020

פרשת וירא - הקשבה אמיתית לך ולאחר


הקשבה אמיתית לך ולאחר



"זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו, אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב" (אפרים קישון, זוהי הארץ שלי)

כאשר אברהם אבינו רוצה ללמד סנגוריא על אנשי סדום, אולי יש חמישים צדיקים בעיר אולי יש 45 צדיקים בעיר, ה' לא קוטע את דברי אברהם ואומר לו: שמע, בעיר אין אפילו תשעה צדיקים. ומדוע? אומרים בעלי המוסר, מכאן שה' רצה ללמד דרך ארץ שאדם בא לבקש ממך דבר, אף שאינך יכול לעזור לו, תשמע אותו עד הסוף ואל תקטע את דבריו.

היה פעם באמריקה בית כנסת גדול מאוד, שהרב שכיהן שם היה כבר יהודי זקן. בשעה טובה הוא הגיע לגבורות ופרש לגמלאות, והקהילה חיפשה רב חדש שינהיג את הקהילה. רבנים רבים שלחו קורות חיים והציגו מועמדות לתפקיד. מכל ההצעות בחרו נציגי הקהילה שני רבנים שהגיעו לקו הגמר. הזמינו אותם להתארח בקהילה בשבת, את שניהם באותה השבת. הדרשה שהם יישאו לפני הציבור היא זאת שתכריע את הכף.
את שני הרבנים המתחרים שיכנו באותו בית מלון, חדר ליד חדר. שני הרבנים היו טיפוסים הפוכים אחד מהשני, אחד מאורגן ומסודר, כל דרשה הוא הכין במדויק, כתב על נייר ואפילו סימן לעצמו איפה להשתעל ולכחכח בגרונו. ואילו הרב השני היה ספונטני, הוא הכין רק בערך, ממש בגדול, את הדרשה.
הרב הספונטני נח על המיטה שלו לפני שבת, בזמן שהקפדן עמד מול הראי והתאמן. הוא חזר על כל הדרשה, עם כל הפאתוס והדרמה, כמו שצריך. הרב השני שמע שהמתחרה שלו מתכנן לשאת דרשה ממש מיוחדת ויפה על פרשת השבוע. מצאה הדרשה חן בעיניו, והוא לא בזבז זמן. לקח עט ודף, ורשם מילה במילה את כל מה ששמע מעבר לקיר...
למחרת, ביום שבת, הרב הספונטני הלך לגבאי ושכנע אותו לתת לו לנאום ראשון. הוא עמד לדבר ונשא את הדרשה של הרב השני. בהתלהבות גדולה וברטוריקה משובחת הוא חזר בדיוק על מה ששמע אתמול מעבר לקיר. המתמודד השני האדים, החוויר והחליף צבעים. הוא היה נבוך לגמרי ולא ידע מה לעשות.
הרב סיים את הדרשה המרתקת, כולם מחאו כפיים בהתלהבות, והזמינו את הרב השני לעלות. "ריבונו של עולם, מה אני עומד לומר?"... פתאום עלה לו רעיון. הוא עלה לבימה, ואמר: "יש שני סוגים רבנים. יש רב שהמעלה שלו היא לחדש, לומר דברים חדשים שלא נשמעו אף פעם, רב יצירתי אורגינלי. אבל יש רב מסוג אחר, כזה שהכוח שלו הוא בהקשבה. היתרון שלו זה היכולת  לשמוע. הרב הקודם שאתם שמעתם, גדול כוחו בחידושים ובמקוריות. אבל הגדולה שלי היא בהקשבה, אני מסוגל להקשיב לאנשים, לקלוט אותם ולהבין ללבם. הנה, אני מוכן ורוצה להראות לכם, כאן ועכשיו, כמה כוח ההקשבה שלי גדול. אני הולך לחזור על הדרשה של הרב הראשון מילה במילה"... והוא חזר בשטף, בדיוק מופלא, על הדרשה שנשא הרב שלפניו.
אחרי שחברי הקהילה התרשמו מהשבת במחיצת הרבנים הטוענים לכתר, התקיימו הבחירות. ומי נבחר? כמובן, הרב שיודע להקשיב.

במשלי נאמר "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב,כה), לפי אחת הדעות בגמרא הפירוש של 'ישחנה' הוא מלשון שיחה "ישיחנה לאחרים" (יומא עה.).
כאשר האדם משוחח על דאגותיו עם הזולת, הוא לפתע מרגיש הקלה ושחרור. לפעמים אין הוא זקוק בהכרח לעצות, אלא עצם הידיעה שיש מישהו שמקשיב לו ומאפשר לו לבטא את תחושותיו, מסייעת לו למצוא בתוכו את הפתרונות לדאגותיו ואת האומץ להתמודד עם פחדיו.

מספרים על רבי אריה לוין, שפרופסור ירושלמי ידוע היה שולח אליו חולי נפש והוא היה מרפא אותם. פעם פנה הפרופסור לרבי אריה בשאלה: "איך אתה מרפא אותם?, מה אתה עושה להם? גלה לי את הסוד. ענה לו רבי אריה: "אני לא עושה להם שום דבר אני רק מקשיב להם…" (מתוך: "האומנם פיקוח נפש?' / דוד חייא בן יוסף).

גמרא (עירובין יג:): "אמר רבי אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הן והלכה כבית הלל וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

שלמה המלך מבקש מה': "ונתת לעבדך לב שומע... לשפוט את עמך הכבד הזה" (מלכים א,ג) ואע"פ שהשמיעה תלויה באיבר האוזן ולא בלב, רואים מכאן שלשמוע אינה פעולה טכנית אלא היא נעשית עם לב עם רגישות, לשמוע לדברי החבר.

תלמוד ירושלמי (סנהדרין פרק ג דף כא): "רבי אבא בשם רבי ינאי – התובע והנתבע משיב והדיין מכריע, אמר רבי סימון, צריך הדיין לשנות טענותיהן (ז"א: לחזור ולסכם את דבריהם של שני הצדדים) שנאמר: ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וגו' (מלכים א, ג)". וכך נפסק ברמב"ם (הלכות סנהדרין כא,ט), בטור ובשולחן ערוך (חו"מ יז,ז). ובספר מאירת עיניים (שם ס"ק טו) הסביר את הדבר: "נראה פשוט שצריך לשנותן לפני בעל הדין מייד אחר שטענו, בעוד שעומדים הבעלי דינים לפניהם וקודם משא ומתן של הדיינים. וסברא הוא, כדי שיהא נוח דעת בעלי הדינין ולא יעלה על ליבם שמא הדיינים ישאו ויתנו בדין ולא הביאו טענתן, ואחר שיסכימו על הדין שוב לא יחזרו בהן. ועוד, שמא באמת הדיינים לא עמדו היטב על דברי טענתן, ובשנותן לפני הבעל דין יעוררו אותן לומר כה וכה היו טענותיהם".

הרב מוסקאטו ז"ל: "אם היה אפשר לאדם לעלות השמימה לראות בצבאות מעל סדרם וישרם לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחברו את המראה הגדול ההוא, ולהם ייתן אומר המבשר צבא רב, בגופים היקרים ההם עם פלאי פלאות נעשו במלאכתם הכי נכבדת". (מתוך דברי מוהר"ר הרב יהודה כהן בהסכמה לספר "קצות החושן").

רואים  מכאן איזה עונג עצום יש לאדם המספר את חוויותיו לחבר, עד שאפילו אם יעלה לרום השמים ויראה את המלאכים ואת כל מראות האלוקים לא יהיה לו עונג עד שישוב לעולם החומר ויספר זאת לחברו.

העונג הזה מתעצם שבעתיים כאשר האדם השומע אותו מעודדו לדבר ומקשיב לו ברוב קשב,איזה חסד עצום עושים כאשר מקשיבים ליהודי. ובפרט שאותו אדם המדבר נמצא במצוקה ושופך את לבו לפני חברו.

הקשבה פנימית:

הרב נחמני זצוק"ל: שמיעה זו הבנה מהותית על דברים שאין ביכולתך לעמוד על טיבם בראיה בלבד!

הקשבה אמיתית אינה רק למילים עצמן, אלא למה שמתנגן מאחורי המילים.

בערב פסח הגיע נפח יהודי לשאול את הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק בהיותו רב קהילת סלוצק, האם מותר לקיים מצוות 'ארבע כוסות' בליל הסדר בחלב? הרב לא השיב על השאלה אלא אמר לאשתו לתת לאותו יהודי עשרים וחמישה רובל. "מדוע לתת ליהודי סכום כסף גדול כל כך?" שאלה אותו אשתו "והרי בדרך כלל שלושה רובל מספיקים לקנות יין?". הרב השיב ואמר "מי ששואל אם יכול לקיים את מצוות 'ארבע כוסות' בחלב, סביר להניח שאין לו גם בשר לסעודה ולכן יש לספק לו את שאר צרכי הסעודה" (הראשון לשושלת בריסק, עמ' 175-172).

רבי משה מקוברין הגיע פעם אחת לחצרו של האדמו"ר מאפטא והתבונן בהכנותיו לשבת. הרבי נכנס לבית המדרש והתחיל לקרוא את שיר השירים בהתלהבות ובדבקות, לפתע נפתחה הדלת ויהודי כפרי התפרץ פנימה והתחיל לצעוק "הפרה! הפרה!" והסביר שהפרה שלו מתקשה להמליט והוא זקוק לעזרה. להפתעתו של רבי משה מקוברין, הרבי הפסיק לומר את שיר השירים ופנה להרגיע את היהודי הכפרי. הרבי בירך אותו להצלחה והציע לו לגשת לווטרינר בקצה העיירה. לאחר שהכפרי הלך, רבי משה מקוברין שאל את האדמו"ר "מה חידשת לאותו יהודי כפרי וכי לא היה יודע שכאשר פרה מתקשה להמליט הולכים לווטרינר? והאם זו סיבה להפסיק לקרוא את שיר השירים שחשוב כקודש קודשים?".
"האם באמת שמעת מה שהיהודי צעק אלי?" שאל אותו הרבי. "בודאי" השיב רבי משה מקוברין "הכפרי צעק 'הפרה, הפרה!' " אמר לו הרבי: "אם כך, סימן שלא שמעת טוב. היהודי צעק 'רבי! אנא קרב אותי אליך, אני זקוק כל כך לקדושה ולרוחניות!' ".
"אכן, זה לא מה שהיהודי צעק, אך זה מה שהוא שידר, היהודי הפשוט חיפש את קרבת הרבי, ועל מה יוכל לדבר אתו? האפשרות היחידה שהייתה לו ליצור קשר עם הרבי, היא באמצעות עיסוק בצורכי היומיום שלו. אך המילים הללו שידרו מסר מעבר למה שנאמר".

הקשבה מעשית:

מהי הגישה הנכונה המאפשרת אקלים נוח להקשבה?

א. אמפתיה = המוכנות והיכולת שלך להכניס את עצמך לנעליו של הזולת ולראות את מצבו דרך עיניו הוא.

ב. סבלנות =  רצון אמיתי לשמוע את דברי הזולת עד הסוף בלי לקטוע את דבריו.

ג. פתיחות ויכולת הכלה = נכונות לקבל את עולמו של הזולת ( תרבותו חייו, עיסוקיו, אישיותו צורת חשיבתו ועוד) אף שזה שונה מעולמך.

ד. ניטראליות = נטרול האגו  העצמי, עכשיו אני כולי למען החבר, את אישיותי אני שם בצד, וכולי דרוך לשמוע את סיפורו של החבר.

ה. הכרה בייחודיות[1] = ראיית הזולת כאישיות נפרדת וייחודית בעלת זהות משל עצמה.

ו. יכולת העצמה =  זיהוי נקודות החוזק באישיותו של החבר והעצמתן. להדגיש לחבר את הנקודות הטובות שלו.

ז. אמונה = לתת לזולת ביטחון ביכולותיו הפנימיים, אמונה בעולם הפנימי שלו, ביכולת שלו להתמודד עם קשייו ורגשותיו, לתת לו אמונה שיש בכוחו לפתור את בעיותיו באופן עצמאי קל ופשוט.


חסמי תקשורת הם כל הדברים המפריעים לדובר לזרום בשיחתו, הם חוסמים את הדובר ומורידים לו את המוטיבציה לדבר , לעיתים התנהגויות או אמירות בלתי מכוונות ולא מודעות של האדם המקשיב יכולות לחסום את קלחת השיחה של החבר המדבר איתנו, לדוגמא :

א. הבעת ביקורת – אני חושב שטעית בגדול ועליך לבקש סליחה מהמנהל.

ב. שאלות אישיות מדי – אבא הרביץ לך פעם.

ג. הפרעות חיצוניות – סלולארי מצלצל, התעסקות עם ניירת, רעשים או מוסיקה הבאים מבחוץ.

ד. התנשאות ויהירות = כאשר תהיה בגילי ותרכוש ניסיון וחוכמת חיים , אז תבין.

ה. לגמור משפטים של השני = מתפרש כחוסר סבלנות של השומע לשמוע את החבר עד סוף דבריו.

ו. הטלת אשמה = כנראה , שאתה לא מבין שאתה אחראי על כל הבלאגן שנעשה כאן.

ז. הטפת מוסר=  התנהגותך ממש ילדותית.

ח. דיאגנוזה שגויה  = אני מבין שאצלכם במשפחה כולכם...

ט. מתן הוראות או עצות = לדעתי , אתה צריך לעבור בית ספר.

י. ציניות או לעג = מה חשבת שאתה תתפרע ותצעק והחבר יישב בחיבוק ידיים.

יא. שיפוטיות = רק אנשים חסרי חוט שדרה כמוך יכולים לעשות מעשה כזה.

יב. הבעת ביקורת = אני במקומך, הייתי אומר "לא" ועוזב אותם לנפשם...


כיצד נעודד את הזולת לדבר עימנו?

א. עידוד = כאשר אנו מקשיבים לחבר עד הסוף, אנו בעצם מעודדים אותו להמשיך ולדבר ולספר על עצמו. מידי פעם אנו משחילים מילה או קטעי משפט כדי להראות שאנו משתתפים בדו שיח אך רוב הזמן עלינו לשתוק ולתת את רשות הדיבור לחבר.
שימו לב כי 93% מהתקשורת הבין אישית נעשית באמצעיים לא מילוליים: שפת גוף  עוויות הפנים, רק 7%מהתקשורת נעשית באמצעות השפה ותוכן השיחה.

ב. שחזור/שיקוף  = חזרה על דברי החבר חזרה כמו "הד" על תוכן הדברים שהשמיע החבר. באותם מילים שהוא השתמש , בלי להוסיף פרשנות , פרטי הדברים כהוויתם. המטרה היא- להראות למדבר ששמענו אותו הבנו את דבריו בלי להחסיר אף פרט, והבנו את המסר שהוא רצה להעביר אלינו.
שחזור דברי החבר מעורר דיוק והעמקה , מונע חוסר הבנה ומאפשר תיקון טעויות, השחזור מונע חזרה מיותרת על דברים ובך הכול מקצר את השיחה ( בדרך כלל שהדובר מרגיש שלא הבינו את דבריו כהלכה הוא חוזר שוב ושוב על דבריו ואף משתמש באותן מילים..
באמצעות השחזור המדבר נעשה יותר אחראי למילותיו ודיוק בדבריו כי הוא יודע שמקשיבים לו ועוקבים אחריו, מה גם שדרך הטכניקה הזאת של השחזור ניתן לכוון את הדובר לכיוונים מסוימים.

ג. שיקוף רגשות =התייחסות לרגשות שמביע הדובר בין הביע זאת בגלוי: "אני פוחד מ.." ובין אם הביע זאת באופן סמוי: "הבן שלי עדיין לא חזר מהת"ת , איפה הוא יכול להיות?". אני החבר השומע נהיה כמו מראה ומשקף לחבר את רגשותיו באופן מלא וברור כפי שבאו לידי ביטוי בדבריו אלי.
המטרה – לזהות את עולמו הפנימי הרגשי של החבר, להבהיר למדבר את רגשותיו ולהראות לו שאנו מרגישים את רחשי ליבו והרגשותיו.
לדוגמא: אני מרגיש שאתה די לחוץ ממכתב הפיטורין שקבלת, נראה כי אתה מרגיש ששוב לא יקבלו אותך לעבודה , האם הבנתי נכון את דבריך?

ד. שאלות הבהרה = יש לשאול את הדובר שאלות, כדי שירחיב את הנושא שעליו הוא מדבר, יש להשתמש בשאלות פתוחות שאינן מזמינות את השואל לענות עליהן בקצרה ובאופן חד משמעי  "כן" או "לא", ע"י שאלות אלו החבר יהיה הדובר העיקרי של השיחה ובכך נקבל מידע נוסף. לדוגמא : "ספר לי יותר כיצד אתה רואה את העניין ..." או " נסה לעזור לי להבין יותר טוב את המצב בו ... " או למה אתה מתכוון כאשר אתה אומר ..".
דוגמא נוספת: במקום לשאול: "מדוע לא הגעת השבוע ללימודים". ניתן לשאול: "האם תוכל לספר לי מה הביא אותך להגיע למצב בו נעדרת מהלימודים במשך שבוע ימים?
כמו כן אין לשאול שאלות שהתשובה ידועה מראש. לדוגמא: ודאי היה לך קשה במבחן בתורה, אלא עדיף לשאול: תן לי להבין איך הרגשת לגבי המבחן בתורה ?
יש להימנע משאלות הפותחות במילים "למה ?" או " מדוע?" , שאלות אלו משדרות שיפוטיות ומעוררות התנגדות . עדיף להשתמש בשאלות הפותחות במילים "מה ?" או"איך ?"  במקום לשאול " למה עשית כך או כך "?   אפשר לשאול : " איך אתה מסביר את התנהגותך בקשר ל...?".

ה. מסגור = סיכום מחדש של תוכן דברי החבר ושיקוף רגשותיו , אך הפעם במילים שלי ובנוסח שלי, ובכך לעצב מחדש את תוכן השיחה. הבעיה של הרבה אנשים הפונים לייעוץ הוא חוסר יכולת לארגן את עולמם הפנימי, המסגור והעיצוב מחדש של דבריהם, מכניס את תוכן דבריהם לתבניות בהירות ומובנות. תבניות סיכום אלו נותנות לדובר תחושה של מוכרות, ומאפשרות שליטה ובקרה על עולם הרגשות אף בדברים שהוא עצמו אינו מודע להם.

ו. האמירה שלי = חוות דעתי האישית על הנושא עליו דיבר החבר, אין למהר ולתת עצה לנועץ, יש תחילה לשאול אותו מה נראה לך האפשרויות שאתה יכול להציע כדי לפתור את הקושי עליו דברת?. נרשום את האפשריות ונדון על כל פתרון על כל היבטיו, יתרונות וחסרונותיו ומה הכי מתאים לדובר כאשר הנועץ יציע רעיון ויחליט לקבל אותו  יהיה לו יותר קל לקבל זאת מבחינה רגשית וגם יהיה יותר קל ליישם זאת , כי לא הנחיתו לו רעיון והכריחו אותו לבצע זאת אלא זוהי בעצם החלטתו ומסקנתו האישית. במקרה ועדיין הנועץ מתלבט או שהוא קטין ואינו בשל לקבל החלטה , עלי לבקש את הסכמתו להציע פתרון ולשאול אותו אם זה נראה לו רעיון טוב.


הקשבה לקב"ה:

דיברנו על אמנות ההקשבה, אבל יש אמנות גדולה עוד יותר: להקשיב לקדוש ברוך הוא.

לפעמים הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בצורה שלא כל כך מובנת לנו או מקובלת עלינו. אם משהו מפריע לנו לקיים מצוות או מעכב אותנו מלהתקרב לקדושה, זה לא מסתדר לנו. זה הרי לא ייתכן, לא הגיוני. וכאן צריך לדעת להקשיב. לחשוב מחדש. ה' סוגר לך דלת אחת, כדי שתלך ותפתח דלת אחרת.

על הנקודה הזו אפשר ללמוד מסיפור נפלא על האחים הקדושים, ר' זושא ור' אלימלך. הם היו אחים, אבל לא סתם אחים. הם היו מחוברים בלב ונפש. לפני שהם התגלו בתור צדיקים גדולים, הם היו מסתובבים ונודדים מעיר לעיר ומכפר לכפר בתור אנשים עניים. הם לקחו על עצמם סדר עבודה כזה של נדודים וגלות, כדי לכפר על העוונות של עם ישראל.
פעם אחת הם חיפשו באיזו עיר מקום להניח בו את הראש אבל לא מצאו. הם נכנסו לבית הכנסת ושכבו על הספסל. בדיוק באותו זמן הסתובב באזור יהודי שבא לגייס כספים. הוא כנראה לא בורך במידות מזוככות כל כך, וכשהוא ראה שבאו עוד שני "שנוררים" קבצנים, הוא בנה פלפול הלכתי שלם למה הם עוברים על הסגת גבול. הוא בעצמו לא יכול לזרוק אותם, אז הוא הזעיק את המשטרה. הוא אמר להם שבאו שני זקנים לא מוכרים לבית הכנסת, הם מסתובבים בלי ניירות ומעוררים חשד. באו השוטרים לבדוק במה מדובר, וכמקובל באותה תקופה באותם מקומות, דבר ראשון לקחו אותם למעצר. אחר כך כבר יבדקו מה לא בסדר.
וכך האחים מוצאים את עצמם עצורים. מכניסים אותם לאולם, שלושים רוסים שיכורים מתגוללים שם. והם תופסים איזו פינה צדדית ושוכבים שם בשקט. ככה הם בילו את הלילה.
ר' זושא מתעורר בבוקר, מביט על אחיו ר' אלימלך, ורואה שהוא בוכה. ר' זושא מכיר את אחיו, הוא יודע שהוא אדם שמח תמיד. הוא יודע גם שאחיו מבין שהכל בהשגחה פרטית, ולכן כנראה לא על המעצר הוא בוכה. אז הוא שואל אותו: "ר' אלימלך, מה קרה? למה אתה בוכה?". מרוב בכי, ר' אלימלך אפילו לא היה מסוגל לענות. הוא רק סימן והצביע לכיוון קצה החדר.
ר' זושא מסתכל לכיוון שאליו הפנה אחיו את האצבע, ושם הוא רואה את הדלי שהיה מיועד לצרכים של העצורים. ר' זושא מיד הבין למה אחיו בוכה ועצוב כל כך. על פי ההלכה, אסור להתפלל ליד כלי שמיועד לשירותים. ר' אלימלך מצטער וכואב שהוא לא יכול להתפלל שחרית ולעבוד את ה'.
אומר ר' זושא לאחיו הצדיק: "ר' אלימלך, ר' אלימלך! לא אתה בוחר את עבודת ה' שלך. אותו בורא שציווה אותנו להתפלל כל יום, הוא זה שאמר לא להתפלל במצב כזה. ר' אלימלך! למה אתה בוכה? הרי גם לא להתפלל במצב כזה, גם זה עבודת ה'! תשמח שנפתחה לך דרך חדשה בעבודה. הוא ציווה לא להתפלל במקום כזה, ואתה באמת לא מתפלל במקום כזה".
ר' אלימלך שומע את הדברים, מהרהר בהם, ומיד מבין את המשמעות והעומק של הדברים שאמר אחיו. הוא שם את ידו על הכתף של ר' זושא והם מתחילים לרקוד, בשמחה עילאית של דבקות. הם עובדים את ה' בדרך חדשה!
שלושים הרוסים השיכורים רואים שני זקנים מניחים יד על כתף ופותחים במחול של שמחה, אז גם הם מצטרפים לריקוד, קופצים ומחוללים...
הסוהרים מבחינים במתרחש, ומביטים במחזה בתימהון גמור. הם לא רגילים לראות שמחה מתפרצת בין כתלי הכלא. הדלת נפתחת, נכנס הסוהר, תופס את אחד השיכורים בצווארון, מטלטל אותו ושואג: "מה קורה פה? מה פשר השמחה והריקודים?". אף אחד לא שומע אותו, מרוב רעש ובלגן... והאיכר עונה לו: "אין לי מושג. זה לא אני, זה הם. שני הזקנים האלה קמו בבוקר, הצביעו ודיברו על דלי הצרכים, והתחילו לרקוד".
"הבנתי הכל", אמר הסוהר. "הם שמחים שיש להם לפחות מכל להתפנות בו ולעשות את צרכיהם. אני כבר אראה להם מה זה. עכשיו ניקח להם גם את זה, נראה אותם שמחים!". לקח את הדלי איתו, ויצא החוצה בכעס.
ור' זושא פונה לאחיו ואומר לו: "תראה מה כוחה של שמחה, תראה מה היא פועלת. רק שמחנו, וכל המניעות והעיכובים התבטלו מאליהם. 'כי בשמחה – תצאו', השמחה שלנו שברה את כל המחיצות. עכשיו אנחנו יכולים לגשת להתפלל ביישוב הדעת. ואם כן, עכשיו אנחנו צריכים לשמוח עוד יותר". והם פצחו בריקוד חסידי סוער עוד יותר.

ביאור הגר"א (משלי ד,א): "שמעו בנים מוסר אב - שמעו משמש לג' לשונות. הא' לשון קבלה כמו השומע ישמע והחדל יחדל והיה אם שמוע גו'. הב' לשון הבנה כמ"ש כי שומעים אנחנו. והג' הוא לשון שמיעה כמשמעו ובו נכלל לשון הקשבה כי הוא ג"כ שמיעה רק בהטיית אוזן יותר בכדי להבין וזהו שמעו מוסר אב תקבלו מוסר אב".



[1] בספר 'ועלהו לא יבול' על הגרש"ז אוירעבאך מובא שלעיתים הגרש"ז השיב על אותה שאלה בתשובות שונות לאנשים שונים. הרב אברהם דב, בנו של הגרש"ז מסביר מדוע: "עוד תדע כי דרכו של אבא להלוך כנגד רוחו של כל אחד, ובטוחני שיש דברים שלך אמר כך ולפלוני אמר אחרת, וגם בצורה אחרת" (ועלהו לא יבול א', עמ' יח). וכך כתב עליו תלמידו המובהק, הרב אביגדור נבנצאל: "סתירות בדברי אדמו"ר זללה"ה תיתכנה מסבות שונות, כפי שציין כתר"ה: פעמים שענה לשואלים שונים תשובות שונות לפי המתאים לכל אחד ואחד..." (שם עמ' ט"ז). הגרש"ז ידע להבין את נפש השואל, הוא ידע לאבחן מאיזה מקום השאלה מגיעה וידע להתאים את התשובה לאדם.

יום רביעי, 22 ביולי 2020

פדיון הבן

פדיון הבן


פניני הלכה: מה פשר שאלת הכהן את האב – במה אתה רוצה יותר, בבנך או בחמשת הסלעים, וכי היכן מצינו שהברירה ביד האב להחליט? 
הרי הלכה פסוקה, שגם אם האב אינו רוצה לפדות את בנו, ורוצה להניחו ביד הכהן – אינו רשאי. מפני שגם לפני הפדיון, הבן אינו שייך לכהן. 
פירש בעל 'ערוך-השולחן' (יו"ד שה, לו), שלולא הפדיון, היה הבן הבכור צריך להיות מיועד רק לעניינים שבקדושה, משום שכאשר ניצלו בכורי ישראל ממכת בכורות במצרים, יועדו לעבודת ה', עד שאסור להם לעשות דבר שאינו בקדושה.
זה מה ששואל הכהן את אבי הבן, מה אתה מעדיף יותר, את בנך בכורך שיוכל לנהוג ככל האנשים העוסקים במלאכתם ותפדהו על ידי חמישה סלעים, או שאתה מעדיף את חמשת הסלעים והבן ייועד רק לעניינים שבקדושה.
כמובן שכל אב מעדיף לפדות את בנו כדי שיוכל לנהוג ככל האדם.

- אם אפשר טוב שיעשו הפדיון במעמד עשרה, ומצוה לעשותה ברוב עם.

- קודם הפדיון יכוין האב שבא לקיים מצות עשה מן התורה לפדות את בנו בכורו. ויש שנהגו לומר ''לשם יחוד''.

- יש נוהגים שאחר הפדיון הכהן לוקח כוס של יין בידו, ומברך ברכת הגפן, וטועם מעט, ואחר כך מברך על ההדס, בורא עצי בשמים, ואחר כך מברך (בלא שם ומלכות): ברוך אשר קידש עובר במעי אמו, ולארבעים יום חלק איבריו רמ''ח איברים, ואחר כך נפח בו נשמה, שנאמר ויפח באפיו וגו', עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידין סככו, שנאמר, עור ובשר תלבישני, ומנה [וצוה] לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו, וזימן לו ב' מלאכי שרת לשומרו במעי אמו, שנאמר, חיים וחסד עשית וגו'.

- מנהג ישראל לערוך את פדיון הבן בשילוב סעודת מצווה, עם לחם הראוי לברכת המוציא (אין צורך בלחם משנה). כמו"כ נהוג להביא לסעודה זו יין.

- את התינוק נהוג להביא לטקס כשהוא מונח על כרית וכדומה, כשהוא לבוש בבגדים חגיגיים ומעוטר בתכשיטים.


סדר פדיון הבן


לוקח הכהן את הילד ושואל לאביו:
בִּנְךָ זֶה בְּכוֹר הוּא? 
ויענה: כֵּן. 
אומר לו הכהן:
מַאי בָּעִית טְפֵי, בְּבִנְךָ בְכוֹרֶךָ אוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים דִּמְחַיַּבְתְּ לִפְדּוֹת בָּהֶן? 
עונה האב: בִּבְנִי בְּכוֹרִי. 

אחר כך ישאל הכהן לאם הילד:
בְּנֵךְ זֶה בְּכוֹר. שֶׁמֶּא יָלַדְתְּ בֵּן אַחֵר לְפָנָיו אוֹ שֶׁמֶּא הִפַּלְתְּ? 
היא עונה: זֶה בְּנִי בְכוֹרִי לֹא יָלַדְתִּי וְלֹא הִפַּלְתִּי לְפָנָיו.

אחר כך יאמר הכהן:
זֶה הַבֵּן בְּכוֹר הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לִפְדוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃ כְּשֶׁהָיִיתָ בִּמְעֵי אִמֶּךָ הָיִיתָ בִּרְשׁוּת אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבִרְשׁוּת אָבִיךָ וְאִמֶּךָ. עַכְשָׁיו אַתָּה בִּרְשׁוּתִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן וְאָבִיךָ וְאִמֶּךָ מְבַקְּשִׁים לִפְדּוֹתְךָ שֶׁאַתָּה בְּכוֹר מְקֻדָּשׁ, שֶׁכֵּן כָּתוּב: וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַדֶּשׁ־לִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כׇּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא.

אחר כך יטול האב את הכסף או שוה כסף בידו ויאמר:
אֲנִי רוֹצֶה לִפְדּוֹתוֹ שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אַ֣ךְ ׀ פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא.

לפני הברכה יאמר האבא לשם יחוד:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד קֵ"א בְּוָא"ו קֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל פִּדְיוֹן בְּכוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃ וּכְתִיב: וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃ וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל־פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ וּלְתַקֵּן אֶת־שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

יתן לכהן את המטבעות ויאמר:
זֶה פִּדְיוֹן בְּנִי בְכוֹרִי.

יקבל הכהן את הכסף ויאמר:
קִבַּלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשָּׁה סְלָעִים אֵֽלּוּ בְּפִדְיוֹן בִּנְךָ זֶה, וַהֲרֵי הוּא פָּדוּי בָּהֶן כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.

נוהגים שהכהן מברך את הילד:
וַיְדַבֵּ֥ר (במדבר ו כב) יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ יִשָּׂ֨א יְהֹוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרְכֵֽם׃

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה הַבֵּן הַזֶּה לַפִּדְיוֹן, כָּךְ יִזְכֶּה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת וְלַחֻפָּה, וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּחַיֵּי אָבִיו וּבְחַיֵּי אִמּוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

ברית יצחק

ברית יצחק


הרב צמח צרפתי היה ראש רבני תוניס במאה ה-17 (נפטר ביד' אדר א' ונטמן בהר הזיתים).
החיד"א מספר (שם הגדולים מערכת ספרים ז, אות מ"ג) שבזמן שרבי צמח היה בדרכו לארץ ישראל עבר דרך דמשק ושם חלה, במשך כשנתיים ימים סבל סבל רב עד שהתרחש נס ורבי צמח נרפא. 
כאשר נשאל הכיצד נרפא ממחלתו הקשה סיפר כי חלם חלום ובחלום נתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו שאם יקבל על עצמו ללמוד בבית היולדת אשר ילדה בן זכר בליל השמיני להולדת הבן יתרפא, קיבל עליו רבי צמח לקיים את הלימוד ומיד נירפא.
מאותו היום היה מנהגו להלך ברחובות העיר ולתור אחר בית שבו נולד בן זכר על מנת לקיים את הלימוד שקיבל על עצמו. 

כותב הזוה"ק (לך לך צג.):
"... קָמוּ לְמֵיזַל. אָמַר לֵיהּ הַהוּא גַבְרָא בַּמֶּה דְּעַסְקִיתוּ בְּהַאי לֵילְיָא אַשְׁלִימוּ. אֲמָרֵי מַאי הוּא. אָמַר לֶהוּ דְּתֶחמוּן לִמְחָר אַנְפּוֹי דְּמָרֵיהּ דְּקַיָימָא, דְּהָא דְּבִיתָאי בָּעָאת בָּעוּתָא דָא מִנַּיְיכוּ. וּגְזַר קְיָימָא דִּבְרֵי דְּאִתְיְילִיד לִי, לְמָחָר לֵיהֱוֵי הִלּוּלָא דִילֵיהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַאי בְּעוּתָא דְּמִצְוָה אִיהוּ וּלְמֶחמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא נֵיתִיב.
אוֹרִיכוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא, (דף צג ע''ב) בְּהַהוּא לֵילְיָא כָּנַשׁ הַהוּא גַבְרָא כָּל אִנּוּן רְחִימוֹי, וְכָל הַהוּא לֵילְיָא אִשְׁתַּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא הֲוָה מַאן דְּנָאִים, אָמַר לֶהוּ הַהוּא גַבְרָא בְּמָטוּ מִנַּיְיכוּ כָּל חַד וְחַד לֵימָא מִלָּה חַדְתָּא דְאוֹרַיְיתָא"

תרגום: קָמוּ לָלֶכֶת, אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ, בְּמַה שֶּׁעֲסַקְתֶּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה הַשְׁלִימוּ. אָמְרוּ, מַה הוּא? אָמַר לוֹ, שֶׁתִּרְאוּ לְמָחָר אֶת פָּנָיו שֶׁל בַּעַל הַבְּרִית, שֶׁהֲרֵי אִשְׁתִּי בִּקְשָׁה אֶת הַבַּקָּשָׁה הַזּוֹ מִכֶּם, וּמִילַת הַבְּרִית שֶׁל בְּנִי שֶׁנּוֹלַד לִי - לְמָחָר תִּהְיֶה הַהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, זוֹ הִיא בַּקָּשָׁה שֶׁל מִצְוָה, וְנֵשֵׁב לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.
חִכּוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה כִּנֵּס אוֹתוֹ הָאִישׁ אֶת כָּל אוֹהֲבָיו, וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הִתְעַסְּקוּ בַתּוֹרָה, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיָּשַׁן. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ הָאִישׁ, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֹאמַר דָּבָר חָדָשׁ בַּתּוֹרָה.

ס' הבט לברית: מנהג זה הוא לצורך שמירה לתינוק, שמלאכי חבלה רוצים להזיקו כדי למונעו מקיום המצוה.

אור צדיקים (המקובל האלוק' רבי מאיר פאפירש): נהגו בכל מלכות ארץ ישראל להיות ניעור כל הלילה קודם המילה ולעסוק שם בבית היולדת בתורה.

כתר שם טוב: טעם הדבר כי קריאת התורה בליל השמיני הוא בכדי להגין על היולדת והילד, כמו שארז"ל תורה אגוני מגנא ואצולי מצלא.

קב הישר (פרק עג) בשם הזוה"ק: ע"י לימוד התורה בלילה של הברית, אליהו מתגלה בהארות גדולות של רצון העליון, ועי"ז גורם הרבה טובות וישועות לישראל.

יסוד יוסף (פרק עא): מועיל לדעתי פשוט שהילד ישמור בריתו לבלתי לפגמו ע"י כונת התורה שעוסקים בעניני ברית בלילה שלפני המילה.

הגהות מוהר"א אזולאי (על הלבוש יו"ד סימן רסב) כ' בשם ס' מעבר יבק: צא ולמד מדורות הראשונים דלא הוו פסקי פומייהו מלימוד כל אותה הלילה בסודות המילה כמוזכר בדברי הזוהר סוף פרשת לך לך, ומה טוב לומר פטום הקטורת עם שירי דוד לפניו ולאחריו לפני כסא אליהו, כי יועיל בודאי לתינוק המוכן להראות קרבן שי ומנחה לפני המלך ה' צבאות ביום שלאחריו בתוספת נפש רוח ונשמה בכח אור כי יהל עליו כל היום ההוא, לא כאלו שמתלוצצים בלילה ההוא אנשים עם נשים וגברים עם טף כי הוא אש בנעורת.

למה נקרא לילה זה 'ברית יצחק' ולא 'ברית אברהם'?

עטרת משה: הנה כתב המחזור ויטרי הנ"ל שהלילה שקודם המילה נקרא "ליל שמירה" ועושים בו סדר לימוד כדי לשמור את התינוק מן המזיקים. 
דבר זה צריך ביאור מה טעם צריך לשמירה מיוחדת דווקא בליל זה יותר מן הימים והלילות הקודמים שעדין לא נימול בהם. 
הביאור בזה על פי הירושלמי (פי"ט משבת ה"ה) שנקט שאע"פ שעד ליל שמיני מותר להאכיל את הקטן בתרומה כיון שעדיין לא הגיע זמנו למול ואינו נקרא ערל שאסור בתרומה אולם בליל שמיני אסור להאכילו בתרומה כיון שחל עליו "שם ערל" כבר בליל שמיני (ואע"פ שבמציאות אינו יכול למול עדיין משום שמילה פסולה בלילה).
לפי"ז מבואר שבשבעת הימים עדיין לא חל עליו שם ערל ולכך לא היתה למזיקים שליטה עליו, אך בליל השמיני שחל עליו שם ערל ואינו יכול למול עדיין, במצב ביניים זה יש עליו שליטה ואחיזת המזיקים, ולפיכך צריך שמירה בליל שמיני מן המזיקים. 
לפי זה מבואר מדוע נקרא ליל השמירה בשם "ברית יצחק" לפי שיצחק היה הראשון שהיה שייך בחיוב מילה בלילה קודם שהרי נימול לשמונה, אבל באברהם כתוב "בעצם היום הזה" ופירש רש"י שמל בו ביום שנצטווה ולכך בלילה הקודם עדיין לא חל עליו שם ערלות, ולא היה עדיין מצב ביניים שנקרא ערל ועדיין אינו יכול למול, ורק ביצחק נתחדש מצב זה.


סדר הלימוד:

קודם הלימוד אומרים בקשה זו:

לְשֵׁם יֵחוּד קוּדשָׁא בְּרִיך הוּא וּשׁכִינְתֵיהּ. בִּדחִילוּ וּרחִימוּ, וּרחִימוּ וּדחִילוּ. לְיַחָדָא שֵׁם יוֹ"דּ הֵ"א בְּוָא"ו הֵ"א בְּיֵחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחנוּ מוּכָנִים לַהגּוֹת בַּלַּילָה הַזֶּה בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּח לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ, וּלאָקָמָא שְׁכִינְתָא מֵעַפרָא. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתֵּפֶן בְּרַחֲמִים אֶל לִמּוּדֵנוּ זֶה, וְתַמשִׁיך חוּט שֶׁלְּ־חֶסֶד עַל הַיֶּלֶד הַנֻּלָּד, שֶׁיִּהיֶה חָזָק וּבָרִיא כְּדֵי לְהַכנִיסוֹ לִברִית מִילָה בִּזמַנּוֹ, וּתזַכֶּה אוֹתוֹ שֶׁיִּהיֶה נִמּוֹל כַּהוֹגֶן וְכַשּׁוּרָה. וְתִהיֶה חֲשׁוּבָה וּמרֻצָּה מִצוָה זוֹ לִפנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ כְּקָרבָּן עַל מִזבְּחֶךָ, וְכַעֲקִידַת יִצחָק, וְתִשׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַיֶּלֶד וּלאִמּוֹ. וּכשֵׁם שֶׁיִּכָּנֵס לַבְּרִית, כֵּן תְּזַכֶּה אֶת הוֹרָיו לְגַדְּלוֹ וּלחַנְּכוֹ בְּתוֹרָתֶךָ וּבַעֲבוֹדָתֶךָ, וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמךָ עָלָיו, וְיִראוּ כָל בָּשָׂר כִּי שֵׁם ה' נִקרָא עָלָיו, וְיִהיֶה אָהוּב לְמַעלָה וְנֶחמָד לְמַטָּה, וְיִזכֶּה לַחֻפָּה וּלמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

תפילה קודם לימוד קבלה מהאר"י זלה"ה:

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדוֹנִים. אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. מוֹדִים אֲנַחנוּ לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בְּקִידָה וּבהִשׁתַּחֲוָיָה, שֶׁקֵּרַבתָּנוּ לְתוֹרָתֶךָ וְלַעֲבוֹדָתֶךָ עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, וְנָתַתָּ לָּנוּ חֵלֶק בְּסוֹדוֹת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. מַה אָֽנוּ, מַה חַיֵּינוּ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ חֶסֶד גָּדוֹל כְּזֶה. עַל כֵּן אֲנַחנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ שֶׁתִּמחוֹל וְתִסלַח לְכָל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְאַל יִהיוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ מַבדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ. וּבכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּכוֹנֵן אֶת לְבָבֵנוּ לְיִראָתֶךָ וְאַהֲבָתֶךָ, וְתַקשִׁיב אָזנֶךָ לִדבָרֵינוּ אֵלֶּה, וְתִפתַּח לְבָבֵנוּ הֶעָרֵל בְּסוֹדוֹת תּוֹרָתֶךָ. וְיִהיֶה לִמּוּדֵנוּ זֶה נַחַת רוּח לִפנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ כְּרֵיַח נִיחוֹחַ. וְתַאֲצִיל עָלֵינוּ אוֹר מְקוֹר נִשׁמָתֵנוּ בְּכָל בְּחִינוֹתֵינוּ. וְשֶׁיִּתנוֹצְצוּ נִיצוֹצוֹת עֲבָדֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר עַל יָדָם גִּלִּיתָ דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה בָּעוֹלָם. וּזכוּתָם וּזכוּת אֲבוֹתָם וּזכוּת תּוֹרָתָם וּתמִימוּתָם וּקדֻשָּׁתָם יַעֲמֹד לָנוּ לְבַל נִכָּשֵׁל בִּדבָרִים אֵלּוּ. וּבִזכוּתָם תָּאִיר עֵינֵינוּ בְּמַה שֶׁאָֽנוּ לוֹמְדִים. כְּמַאֲמַר נְעִים זְמִירוֹת יִשׂרָאֵל, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. יִהיוּ לְרָצוֹן אִמרֵי פִי וְהֶגיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתבוּנָה:

רִבּוֹן עָלְמִין, דְּאַנתּ הוּא מְגַלֵּי עַמִּיקָתָא וּמסַתְּרָתָא וְגָלֵי רָזַיָּא. יְהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָמָך לְאַסבָּרָא מִלִּין בְּפוּמַּֽנָא, לְקַיָּמָא בַּֽנָא מִקרָא שֶׁכָּתוּב, וְאָנֹכִי אֶהיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. וְלָא נֵיעוֹל בְּכִסּוּפָא קֳדָמָך. וְנִזכֵּי לְמִשׁמַע רָזִין עִלָּאִין דְּאוֹרָיתָא מִפּוּמָּא דְּרֵישָׁא דִּמתִיבְתָא עִלָּאָה. אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן, סֶלָה:

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשׁקוֹת אֶת־הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרבָּעָה רָאשִׁים: וְהַמַּשׂכִּלִים יַזהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיַע, וּמַצדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד: גַּל־עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:

[1]
זוה"ק (פרשת לך לך צג.):

וַיהִי אַברָם בֶּן תִּשׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וגו'. רִבִּי אַבָּא פְּתַח, כִּי מִי אֵל מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ, וּמִי צוּר וגו'. דָּוִד מַלכָּא אֲמַר הַאיֵי קְרָא, כִּי מִי אֵל מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ, מַאן הוּא שַׁלִּיטָא אוֹ מְמֻנֶּא דְּיָכֵיל לְמֶעֱבַד מִדֵּי מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ, אֵלָא מַה דְּאִתפַּקַּד מֵעִם קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ לָא בִּרשׁוּתַיהוּ קָיְמֵי, וְלָא יָכְלֵי לְמֶעֱבַד מִדֵּי. וּמִי צוּר, וּמַאן אִיהוּ תַּקִּיף דְּיָכֵיל לְמֶעֱבַד תֻּקפָא וּגבוּרָה מִגַּרמֵיהּ מִבַּלעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ. אֵלָא כֻּלְּהוּ בִּידָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, וְלָא יָכְלֵי לְמֶעֱבַד מִדֵּי בָּר מֵרְשׁוּתֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי אֵל מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ, דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא כֹּלָא בִּרשׁוּתֵיהּ, וְלָא כְּמַאן דְּאִתַּחזִי בְּחֵיזוּ דְּכוֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, דְכֻלְּהוּ אַחזְיָן מִלָּה, וְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אַחלַף לֵיהּ לִגוַנָא אָחֳרָא. וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ, הַא אוֹקְמוּהּ דְּלֵית צַיָּר כְּמָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, דְּאִיהוּ צַיָּר שְׁלִים, עֲבֵיד וְצִיַּר דְּיוּקנָא גּוֹ דְּיוּקנָא, וְאַשׁלֵים לְהַהוּא דְּיֻקנָא בְּכָל תִּקּוּנֵיהּ, וְאַעֵיל בַּהּ נֶפֶשׁ עִלָּאָה דְּדַמֵי לְתִקּוּנָא עִלָּאָה, בְּגִין כָּך לֵית צַיָּר כְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. תַּא חֲזִי, מֵהַהוּא זַרעָא דְּבַר־נַשׁ, כַּד אִתְּעַר תִּיאוּבתֵּיהּ לְגַּבֵּי נֻקבֵּיהּ וְנֻקבֵּיהּ אִתְּעַרַת לְגַּבֵּיהּ, כְּדֵין מִתחַבְּרָן תַּרוַיהוּ כַּחדָּא וּנפַק מִנַּיְהוּ בַּר חַד דִּכלִיל מִתְּרֵין דְּיֻקנִין כְּחַד. בְּגִין דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא צִיַּר לֵיהּ בְּצִיּוּרָא דְּאִתכְּלִיל מִתַּרוַיהוּ. וְעַל דָּא בַּעֵי בַּר־נַשׁ לְקַדָּשָׁא גַּרמֵיהּ בְּהַהוּא זִמנָא, בְּגִין דְּיִשׁתְּכַח הַהוּא דְּיֻקנָא בְּצִיּוּרָא שְׁלִים כִּדקַא חַזֵי. אֲמַר רִבִּי חִיָּא, תַּא חֲזִי כַּמָּה אִנּוּן רַברְבִין עוּבָדוֹי דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. דְּהַא אֻמָּנוּתָא וְצִיּוּרָא דְּבַר־נַשׁ, אִיהוּ כִּגוַנָא דְּעָלְמָא. וּבכָל יוֹמָא וְיוֹמָא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בָּרֵי עָלְמִין וּמזַוֵּיג זִוּוּגִין, כָּל חַד וְחַד כִּדקַא חַזֵי לֵיהּ. וְהוּא צִיַּר דְּיוּקנֵיהוֹן עַד לָא יֵיתוֹן לְעָלְמָא:

תַּא חֲזִי, דַּאֲמַר רִבִּי שִׁמעוֹן, כַּתִיב, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. וְכִי סֵפֶר הֲוָה לֵיהּ. אֵלָא אוֹקְמוּהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אַחמִי לֵיהּ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו וכו'. הֵיאָך אַחמִי לֵיהּ. אִי תֵּימַא דַּחֲמָא בְּרוּח קֻדשָׁא דְּאִנּוּן זְמִינִין לְמֵיתֵי לְעָלְמָא, כְּמַאן דְּחַמֵי בְּחָכמְתָא מַה דְּיֵיתֵי לְעָלְמָא. לָאו הַכֵי. אֵלָא חֲמָא בְּעֵינָא כֻּלְּהוּ, וְהַהוּא דְּיֻקנָא דִּזמִינִין לְמֵיקַם בֵּיהּ בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ חֲמָא בְּעֵינָא. מַאי טַעמָא. בְּגִין דְּמִיּוֹמָא דְאִתבְּרִי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ נַפשָׁאן דִּזמִינִין לְמֵיקַם בִּבנֵי נְשָׁא כֻּלְּהוּ קָיְמִין קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, בְּהַהוּא דְּיֻקנָא מַמָּשׁ דִּזמִינִין לְמֵיקַם בֵּיהּ בְּעָלְמָא. כִּגוַנָא דָּא כָּל אִנּוּן צַדִּיקַיָּא, בָּתַר דְּנָפְקִין מֵהַאיֵי עָלְמָא, כֻּלְּהוּ נַפשָׁאן סָלְקָן, וְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אַזמֵין לוֹן דְּיֻקנָא אָחֳרָא לְאִתלַבָּשָׁא בְּהוּ, כִּגוַנָא דַּהֲווֹ בְּהַאיֵי עָלְמָא. בְּגִין כָּך כֻּלְּהוּ קָיְמִין קַמֵּיהּ, וַחֲמָא לוֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵינָא. וְאִי תֵּימַא, בָּתַר דַחֲמָא לוֹן לָא קְיִימוּ בְּקִיּוּמַיהוּ. תַּא חֲזִי, כָּל מִלּוֹי דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בְּקִיּוּמָא אִנּוּן, וּקיִימוּ קַמֵּיהּ עַד דְּנָחֲתֵי לְעָלְמָא. כִּגוַנָא דָּא כַּתִיב, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשׁנוֹ פֹּה וגו'. הַא אוֹקְמוּהּ דְּכֻלְּהוּ בְּנֵי נְשָׁא דִּזמִינִין לְמִהוֵי בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ אִשׁתְּכַחוּ תַּמָּן. הַכָא אִית לְאִסתַּכָּלָא, דְּהַא כַּתִיב וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה וגו'. וּמַשׁמַע הַנהוּ דְּיִפְּקוּן מֵאִנּוּן דִּקיִימוּ תַמָּן. בְּגִין דְּכַתִיב עִמָּנוּ הַיּוֹם, וְלָא כַּתִיב עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם. אֵלָא וַדַּאי כֻּלְּהוּ קְיִימוּ תַמָּן, אֵלָא דְּלָא אִתַּחזוֹ לְעֵינָא. בְּגִין כָּך כַּתִיב, עִמָּנוּ הַיּוֹם, אַף עַל גַּב דְּלָא אִתַּחזוֹן. וְאִי תֵּימַא, מַאי טַעמָא לָא אִתַּחזוֹן הַכָא, כְּמָא דְאִתַּחזוֹן לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דַּחֲמָא לוֹן עֵינָא בְּעֵינָא, וְהַא הַכָא אִתַּחזִי יַתִּיר. אֵלָא הַכָא כַּד אִתיְהֵיבַת אוֹרָיתָא לְיִשׂרָאֵל, חֵיזוּ אָחֳרָא וְדַרגִּין עִלָּאִין הֲווֹ חָמַאן וּמִסתַּכְּלִין עֵינָא בְּעֵינָא, וַהֲווֹ תְּאִיבִין לְאִסתַּכָּלָא וּלמִחמֵי בִּיקָרָא דְּמָרֵיהוֹן. וּבגִין כָּך חֲמוּ יְקָרָא עִלָּאָה דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בִּלחוֹדוֹי וְלָא מֵאָחֳרָא. וְעַל דָּא, כֻּלְּהוּ בְּנֵי נְשָׁא דִּזמִינִין לְקָימָא בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ קָיְמֵי קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בְּהַהוּא דְּיֻקנָא מַמָּשׁ דִּזמִינִין לְקָימָא בֵּיהּ. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, גָּלמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל סִפרְךָ וגו'. גָּלמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, מַאי טַעמָא. בְּגִין דִּדיֻקנָא אָחֳרָא עִלָּאָה הַוֵי כְּהַאיֵי. וּבגִין כָּך כַּתִיב, וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ, מַאן צַיָּר טָב דְּצִיַּר כֹּלָא כְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. דָּבָר אַחֵר, כִּי מִי אֱלוֹהַּ, דָּא רָזָא דְּמִלָּה, דְּהַא אֵל, כְּלַֽלָא הוּא דְאִתכְּלִיל מִכֻּלְּהוּ דַּרגִּין. וְאִי תֵּימַא דְּהַא אֵל אִיהוּ דַּרגָּא אָחֳרָא, בְּגִין דְּכַתִיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. תַּא חֲזִי, דְּהַא לֵית אֵל מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ, דְּלָאו אִיהוּ בִּלחוֹדוֹהִי וְלָא אִתפָּרַשׁ לְעָלְמִין. וְעַל דָּא כַּתִיב כִּי מִי אֵל מִבַּלעֲדֵי יְ"יָ. וּמִי צוּר וגו'. דְּהַא צוּר לָאו אִיהוּ בִּלחוֹדוֹי אֵלָא כֹּלָא חַד, כִּדכַּתִיב וְיָדַעתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי יְ"יָ הוּא הָאֱלֹהִים וגו':

[2]
תַּא חֲזִי. עַד לָא אִתגְּזַר אַברָהָם, הֲוָה מְמַלֵּיל עִמֵּיהּ מִגּוֹ מַחֲזֶה בִּלחוֹדוֹי כְּמָא דְּאִתאֲמַר. דְּכַתִיב, הָיָה דְבַר יְ"יָ אֶל אַברָם בַּמַּחֲזֶה וגו', בַּמַּחֲזֶה, בְּהַהוּא חֵיזוּ דַּרגָּא דְּכָל דְּיֻקנִין אִתַּחזְיָן בֵּיהּ, כְּמָא דְאִתאֲמַר, וְהַאיֵי מַחֲזֶה אִיהוּ רָזָא דִּברִית. וְאִי תֵּימַא דִבגִין כָּך אִקְּרִי מַחֲזֶה, בְּגִין דְּאִיהוּ דַּרגָּא חֵיזוּ דְּכָל דְּיוּקנִין אִתַּחזְיָן בֵּיהּ וּכדֵין אִקְּרִי מַחֲזֶה. הַא אֲמַרתּ בְּקַדמֵיתָא, דְּעַד לָא אִתגְּזַר אַברָהָם, לָא הֲוָה מְמַלֵּיל עִמֵּיהּ בָּר הַאיֵי דַּרגָּא דְּלָא שָׁרַאן עֲלוֹי דַּרגִּין אָחֳרָנִין. וְהַשׁתָּא אֲמַרתּ, בַּמַּחֲזֶה, חֵיזוּ דְּכָל דַּרגִּין עִלָּאִין. וְהַא עַד לָא אִתגְּזַר, כַּתִיב הָיָה דְבַר יְ"יָ אֶל אַברָם בַּמַּחֲזֶה. אֵלָא הַאיֵי דַּרגָּא חֵיזוּ דְּכָל דַּרגִּין עִלָּאִין אִיהוּ. וּבחֵיזוּ דְּדַרגִּין עִלָּאִין אִתתַּקַּן. וְאַף עַל גַּב דִּבהַהוּא זִמנָא אַברָהָם לָא הֲוָה גְּזִיר. הַאיֵי דַּרגָּא בְּחֵיזוּ דְּדַרגִּין עִלָּאִין אִיהוּ, וּבכָל אִנּוּן גְּוָנִין אִיהוּ קָאֵים, וְחֵיזוּ דְּאִנּוּן גְּוָנִין קָיְמֵי תְּחוֹתֵיהּ. חַד מִיַּמִּינָא גְּוָן חִיוָר, וְחַד מִשְּׂמָאלָא גְּוָן סֻמָּק, חַד דִּכלִיל מִכָּל גְּוָנִין. וְאִיהוּ חֵיזוּ דְּכָל גְּוָנִין עִלָּאִין דְּקָיְמֵי עֲלֵיהּ. וְעַל דָּא, בְּהַאיֵי חֵיזוּ קָאֵים עֲלֵיהּ דְּאַברָהָם וּמַלֵּיל עִמֵּיהּ, וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִתגְּזַר. כֵּיוָן דְאִתגְּזַר, מַה כַּתִיב, וַיֵּרָא יְ"יָ אֶל אַברָם. תַּא חֲזִי, מַחֲזֵה שַׁדַּי כַּתִיב בְּבִלעָם, וּבאַברָהָם כַּתִיב מַחֲזֶה סְתָם. מַה בֵּין הַאיֵי לְהַאיֵי. אֵלָא מַחֲזֵה שַׁדַּי, אִלֵּין דִּלתַתָּא מִנֵּיהּ וְאִנּוּן חֵיזוּ דִּילֵיהּ. מַחֲזֶה סְתָם, מַחֲזֶה דָּא הוּא הֵ"א דְּכָל דְּיֻקנִין עִלָּאִין אִתַּחזְיָן בֵּיהּ. וּבגִין כָּך כַּתִיב בְּאַברָהָם מַחֲזֶה סְתָם, וּבבִלעָם מַחֲזֵה שַׁדַּי. וְעַל דָּא, עַד לָא אִתגְּזַר אַברָהָם, הֲוָה לֵיהּ הַאיֵי דַּרגָּא כִּדאַמרַן. כֵּיוָן דְּאִתגְּזַר, מִיָּד, וַיֵּרָא יְ"יָ אֶל אַברָם וגו'. אִתַּחזוֹן כֻּלְּהוּ דַּרגִּין עַל הַאיֵי דַּרגָּא. וְהַאיֵי דַּרגָּא מַלֵּיל עִמֵּיהּ כִּדקַא חַזֵי בִּשׁלִימוּ. וְאַברָהָם אִתקְטַר מִדַּרגָּא לְדַרגָּא, וְעָאל בִּברִית קְיָמָא קַדִּישָׁא כִּדקַא חַזֵי בִּשׁלִימוּ. תַּא חֲזִי, כֵּיוָן דְּאִתגְּזַר אַברָהָם, נְפַק מֵעָרלָה, וְעָאל בִּקְיָמָא קַדִּישָׁא וְאִתעַטַּר בְּעִטרָא קַדִּישָׁא, וְעָאל בְּקִיּוּמָא דְּעָלְמָא קָאֵים עֲלֵיהּ. וּכדֵין אִתקַיַּם עָלְמָא בְּגִינֵיהּ. בְּגִין דְּכַתִיב, אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָילָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָֽׂמתִּי. וְכַתִיב, אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. בְּהֵ"א בְּרָאָם, בְּאַברָהָם. וְכֹלָא בְּרָזָא חֲדָא קָאֵים. וּבשָׁעֲתָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אַחמִי לֵיהּ לְאָדָם כָּל אִנּוּן דָּרִין דְּעָלְמָא, וַחֲמָא לוֹן כָּל חַד וְחַד, כָּל דָּרָא וְדָרָא כֻּלְּהוּ קָיְמֵי בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן בְּהַהוּא דְּיֻקנָא דִּזמִינִין לְקָימָא בְּהַאיֵי עָלְמָא. וְתַא חֲזִי, הַא אִתאֲמַר, כֵּיוָן דַּחֲמָא לֵיהּ לְדָוִד דְּלָאו בֵּיהּ חַיִּים כְּלָל, תְּוַהּ, וְאִיהוּ יְהֵיב לֵיהּ מִדִּילֵיהּ שִׁבעִין שְׁנִין. בְּגִין כָּך הֲווֹ לֵיהּ לְאָדָם תְּשַׁע מֵאוֹת וּתלָתִין שְׁנִין. וְאִנּוּן שִׁבעִין אִסתְּלַקוּ לֵיהּ לְדָוִד. וּמִלָּה דָּא רָזָא דְּחָכמְתָא אִיהוּ, דְּדָוִד לֵית לֵיהּ בָּר שִׁבעִין שְׁנִין מֵאָדָם קַדמָאָה. וְכֹלָא רָזָא דְּחָכמְתָא אִיהוּ. וְכָל מַה דִּלתַתָּא, כֹּלָא אִיהוּ בְּרָזָא דִּלעֵילָא:

וְתַא חֲזִי, בְּכָל אִנּוּן דְּיֻקנִין דְּנִשׁמְתִין דְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ זִוּוּגִין זִוּוּגִין קַמֵּיהּ. לְבָתַר כַּד אָתיָן לְהַאיֵי עָלְמָא, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא מְזַוֵּיג זִוּוּגִין. אֲמַר רִבִּי יִצחָק, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אֲמַר, בַּת פְּלוֹנִי לִפלוֹנִי. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי קַא מִיַּרִ, וְהַא כַּתִיב אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּֽׁמֶשׁ. אֲמַר רִבִּי יְהוּדָה, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כַּתִיב, שַׁאנֵי לְעֵילָא. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי כָּרוֹזָא הַכָא, וְהַא אֲמַר רִבִּי חִזקִיָּה אֲמַר רִבִּי חִיָּא, בְּהַהִיא שָׁעֲתָא מַמָּשׁ דְּנַפֵיק בַּר־נַשׁ לְעָלְמָא, בַּת זוֹגוֹ אִזדַּמַּנַת לֵיהּ. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּנִשׁמָתְהוֹן מִתעַטְּרָן קַמֵּי מַלכָּא קַדִּישָׁא עַד לָא יֵיתוֹן לְעָלְמָא. דְּהַכֵי תְּנֵינַן, בְּהַהִיא שָׁעֲתָא דְאַפֵּיק קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא נִשׁמְתִין לְעָלְמָא, כָּל אִנּוּן רוּחִין וְנִשׁמְתִין כֻּלְּהוּ כְּלִילָן דְּכַר וְנֻקבָּא דְּמִתחַבְּרָן כַּחדָּא, וְאִתמַסרָן בִּידָא דְּהַהוּא מְמֻנֶּא שְׁלִיחָא דְּאִתפַּקַּד עַל עִדּוּאֵיהוֹן דִּבנֵי נְשָׁא, וְלַילָה שְׁמֵיהּ. וּבשָׁעֲתָא דְּנָחֲתִין וְאִתמַסרָן בִּידוֹי, מִתפָּרְשָׁן. וּלזִמנִין, דָּא אַקדֵּים מִן דָּא, וְאַחֵית לְהוּ בִּבנֵי נְשָׁא. וְכַד מְטָא עִדָּן דְּזִוּוּגָא דִּילְהוֹן, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא דִּידַע אִנּוּן רוּחִין וְנִשׁמְתִין, מְחַבֵּר לוֹן כִּדבְּקַדמֵיתָא וּמַכרְזָא עֲלַיְהוּ. וְכַד מִתחַבְּרָן, אִתעֲבִידוּ חַד גּוּפָא וְחַד נִשׁמְתָא יַמִּינָא וּשׂמָאלָאה כִּדקַא חַזֵי. וּבגִין כָּך, אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. וְאִי תֵּימַא, הַא תְּנֵינַן לֵית זִוּוּגָא אֵלָא לְפוֹם עוּבָדוֹי וְאָרחוֹי דְּבַר־נַשׁ. הַכֵי הוּא וַדַּאי. דְּאִי זַכֵי וְעוּבָדוֹי אִתכַּשׁרָן, זַכֵי לְהַהוּא דִּילֵיהּ לְאִתחַבָּרָא בֵּיהּ כְּמָא דִּנפֵיק. אֲמַר רִבִּי חִיָּא, מַאן דְאִתכַּשׁרָן עוּבָדוֹי, בְּאָן אֲתַר יִתבַּע הַהוּא זִוּוּגָא דִּילֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, הַא תְּנֵינַן, לְעוֹלָם יִמכּוֹר אָדָם וכו' וְיִשָּׂא בַּת תַּלמִיד חָכָם. דְתַלמִיד חָכָם, פִּקדוֹנָא דְּמָארֵיהּ אִתפַּקדָן בִּידֵיהּ. תַּאנָא בְּרָזָא דְּמַתנִיתָא, כָּל אִנּוּן דַּאֲתּוּ בְּגִלגּוּלָא דְנִשׁמְתִין, יָכְלִין לְאַקדָּמָא בְּרַחֲמֵי זִוּוּגָא דִּילְהוֹן. וְעַל הַאיֵי אַתעַרוּ חַברַיָּא, אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד אֲבָל מְקַדְּשִׁין, שֶׁמֶּא יִקדְּמֶנּוּ אַחֵר בָּרַחֲמִים. וְשַׁפִּיר קַאֲמַרוּ אַחֵר דַּיקָא. וְעַל כֵּן קָשִׁין זִוּוּגִין קַמֵּיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. וְעַל כָּל פָּנִים וַדַּאי כִּי יְשָׁרִים דַּרכֵי יְ"יָ כַּתִיב. רִבִּי יְהוּדָה שְׁלַח לֵיהּ לְרִבִּי אֶלעָזָר, אֲמַר, הַא רָזָא דְּמִלָּה יָדַענָא. אִנּוּן דַּאֲתּוּ בְּגִלגּוּלָא דְּנִשׁמְתִין, מֵאָן אֲתַר לְהוּ זִוּוּגָא. שְׁלַח לֵיהּ, כַּתִיב, מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַנּוֹתָרִים לְנָשִׁים וגו'. וְכַתִיב, לְכוּ וַחֲטַפתֶּם לָכֶם וגו'. פָּרִשׁתָּא דִּבנֵי בִניָמִין אוֹכַח, וְעַל הַאיֵי תְּנֵינַן שֶׁמֶּא יִקדְּמֶנּוּ אַחֵר בָּרַחֲמִים. וְכִי אוֹתוֹ אַחֵר אֵין לוֹ בַּת זוֹגוֹ. אֲבָל תַּשׁכַּח דָּא, כְּגוֹן בַּר־נַשׁ דִּנסֵיב בַּת זוֹגֵיהּ, וְלָא הֲווֹ לֵיהּ מִנַּהּ בְּנִין וּמִית. יֵיתֵי אֲחוּהִי וִייַבֵּם אִתְּתֵיהּ, וְיִתיְלֵיד לֵיהּ מִנַּהּ בַּר. הַאיֵי בַּר, הוּא מִיתָא, דַּהֲדַּרַת נִשׁמְתֵיהּ לְעָלְמָא. דָּא הוּא אַחֵר דְּאֵין לוֹ בַּת זוֹג אֵלָא אִמֵּיהּ. וְדָא הוּא שֶׁמֶּא יִקדְּמֶנּוּ אַחֵר בָּרַחֲמִים, דְּיָכֵיל לְאַקדָּמָא אָחֳרָא לְמִסַּב אִתְּתֵיהּ בְּרַחֲמֵי וּבִצלוֹתָא. וְאַף עַל גַּב דַּאֲמֵינָא לָך דְּיָכֵיל לְאַקדָּמָא בְּרַחֲמֵי, לָא יָכֵיל אֵלָא אִם הֲוָה בַּעלַהּ חַיָּבָא, וְאִיהוּ זַכָּאָה. אֲמַר רִבִּי יְהוּדָה, הַאיֵי הוּא וַדַּאי דְּקָשִׁין זִוּוּגִין קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשׂרָאֵל, דְּאוֹרָיתָא אוֹלֵיף לְהוּ אָרחוֹי דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, וְכָל טְמִירִין וְגִנזַיָּא דִּגנִיזִין קַמֵּיהּ וַדַּאי. כַּתִיב תּוֹרַת יְ"יָ תְּמִימָה וגו'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּיִשׁתַּדַּל בְּאוֹרָיתָא וְלָא יִתפָּרַשׁ מִנַּהּ. דְּכָל מַן דְּיִתפָּרַשׁ מֵאוֹרָיתָא אַפִלּוּ שָׁעֲתָא חֲדָא כְּמָא דְאִתפָּרַשׁ מֵחַיֵי דְּעָלְמָא. דְּכַתִיב כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶך יָמֶיךָ. וְכַתִיב אוֹרֶך יָמִים וּשׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָך:

[3]
וַיהִי אַברָם בֶּן תִּשׁעִים שָׁנָה וגו'. רִבִּי יוֹסֵי פְּתַח, וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וגו'. זַכָּאִין אִנּוּן יִשׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר עַמִּין. דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא קְרָא לוֹן צַדִּיקִים. דְּתַניָא, מְאָה וְעֶשׂרִין וַחֲמֵישׁ, וּתמָניָא אַלפֵי מָארֵי דְּגַדפִּין, דְּאָזְלִין וְטָאסִין כָּל עָלְמָא וְשָׁמְעִין קָלָא, וְאָחֲדִין לֵיהּ לְהַהוּא קָלָא. כְּמָא דִּתנֵינַן, לֵית לָך מִלָּה בְּעָלְמָא דְּלֵית לַהּ קָלָא, וְאָזְלָא וְטָאסָא בִּרקִיעָא. וְאָחֲדִין לַהּ מָארֵי דְּגַדפִּין וְסָלְקִין הַהוּא קָלָא לְמָארֵיהוֹן דְּמִדִּין, וְדָיְנִין לַהּ הֵן לְטָב הֵן לְבִישׁ. דְּכַתִיב, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיך אֶת הַקּוֹל וגו'. אֵימָתַי דָּיְנִין לְהַהוּא קָלָא. רִבִּי חִיָּא אֲמַר, בְּשָׁעֲתָא דְּבַר־נַשׁ שָׁכֵיב וְנָאֵים, וְנִשׁמְתֵיהּ נְפַקַת מִנֵּיהּ, וְהִיא אַסהֵידַת בֵּיהּ בְּבַר־נַשׁ. וּכדֵין דָּיְנִין לְהַהוּא קָלָא. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתחֵי פִיךָ. מַאי טַעמָא, מִשּׁוֹם דְּהִיא אַסהֵידַת בְּבַר־נַשׁ. רִבִּי יְהוּדָה אֲמַר, כָּל מַה דְּבַר־נַשׁ עַבֵיד בְּכָל יוֹמָא, נִשׁמְתֵיהּ אַסהֵידַת בֵּיהּ בְּבַר־נַשׁ בְּלֵליָא. תַּאנָא, אֲמַר רִבִּי אֶלעָזָר, בִּתחִלַּת שָׁעֲתָא קַמַּיתָא בְּלֵליָא כַּד נְשַׁף יְמָמָא וְעָאל שִׁמשָׁא, מָארֵי דְּמַפתְּחָן דִּי מְמֻנֶּא עַל שִׁמשָׁא, עָאל בִּתרֵיסַר תַּרעִין דִּפתִיחָן בִּימָמָא. בָּתַר דְּעָאל בְּכֻלְּהוּ, כָּל אִנּוּן תַּרעִין סְתִימִין, כָּרוֹזָא קָאֵים וְשָׁרִי לְאַכרָזָא. קָאֵים מַאן דְקָאֵים, וְאַחֵיד לְאִנּוּן מַפתְּחָן. בָּתַר דְּסִיַּם כָּרוֹזָא, כָּל אִנּוּן נָטוֹרֵי עָלְמָא מִתכַּנְּשִׁין וְסָלְקִין, וְלֵית מַאן דְּפָתַח פִּטרָא, כֹּלָא מִשׁתַּכְּכִין. כְּדֵין דִּינִין דִּלתַתָּא מִתָּעֲרִין, וְאָזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא, וְסֵיהֲרָא שָׁרִי לְאַנהָרָא, וּמָארֵי דְּיַבָּבָא תָּקְעִין וּמיַלְּלִין. תָּקְעִין תִּניָנוּת, כְּדֵין מַתעֲרֵי שִׁירָתָא וּמזַמְּרִין קַמֵּי מָארֵיהוֹן. כַּמָּה מָארֵי תָּרִיסִין קָיְמֵי בְּקִיּוּמַיהוּ וְאַתעֲרוּן דִּינִין בְּעָלְמָא. כְּדֵין בְּנֵי נְשָׁא נָיְמִין, וְנִשׁמְתָא נְפַקַת וְאַסהֵידַת סָהֲדוּתָא וְאִתחַיַּבַת בְּדִינָא. וְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא עַבֵיד חֶסֶד בְּבַר־נַשׁ וְנִשׁמְתָא תַּבַת לְאַתרַהּ. בְּפַלגוּת לֵליָא כַּד צִפְּרִין מִתָּעֲרִין, סִטרָא דְּצָפוֹן אַתעַר בְּרוּחָא. קָם בְּקִיּוּמֵיהּ שַׁרבִיטָא דְבִסטַר דָּרוֹם, וּבטַשׁ בְּהַהוּא רוּחָא וְשָׁכֵיך וְאִתבַּסַּם. כְּדֵין אִתְּעַר קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בְּנִמּוֹסוֹי לְאִשׁתַּעשָׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן בְּהַהִיא שָׁעֲתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְבַר־נַשׁ דְּקָאֵים לְאִשׁתַּעשָׁעָא בְּאוֹרָיתָא. דְהַא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא וְכָל צַדִּיקַיָּא דִּבגִנְּתָא דְּעֵדֶן כֻּלְּהוּ צָיְתִין לְקָלֵיהּ. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקשִׁיבִים לְקוֹלֵך הַשׁמִיעִינִי. וְלֹא עוֹד אֵלָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא מַשֵׁיך עֲלֵיהּ חַד חוּטָא דְּחֶסֶד לְמִהוֵי תָּדֵּיר נְטִיר בְּעָלְמָא. דְּהַא עִלָּאִין וְתַתָּאִין נָטְרִין לֵיהּ, הָדָא הוּא דְּכַתִיב יוֹמָם יְצַוֶּה יְ"יָ חַסדּוֹ, וּבַלַּילָה שִׁירֹה עִמִּי. אֲמַר רִבִּי חִזקִיָּה, כָּל מַאן דְּאִשׁתַּדַּל בְּהַאיֵי שָׁעֲתָא בְּאוֹרָיתָא, וַדַּאי אִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדֵּיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי טַעמָא תָּדֵּיר. אֲמַר לֵיהּ, הַכֵי אוֹלֵיפנָא, דְּכָל פַּלגוּת לֵליָא כַּד קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אִתְּעַר בְּגִנְּתָא דְעֵדֶן, כָּל אִנּוּן נְטִיעָן דְּגִנְּתָא אִשׁתַּקיָן יַתִּיר, מֵהַהוּא נַחלָא דְאִקְּרִי נַחַל קְדוּמִים, נַחַל עֲדָנִים, דְּלָא פָסְקָן מֵימוֹי לְעָלְמִין. כַּביָכוֹל הַהוּא דְּקָאֵים וְאִשׁתַּדַּל בְּאוֹרָיתָא, כְּאִלּוּ הַהוּא נַחלָא אִתָּרַק עַל רֵישֵׁיהּ, וְאַשׁקִי לֵיהּ בְּגוֹ אִנּוּן נְטִיעָן דִּבגִנְּתָא דְּעֵדֶן. וְלֹא עוֹד, אֵלָא הוֹאִיל וְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּא דִבגוֹ גִּנְּתָא דְּעֵדֶן צָיְתִין לֵיהּ, חוּלָקָא שַׁוְּיִין לֵיהּ בְּהַהוּא שַׁקיוּ דְּנַחלָא. אִשׁתְּכַח דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדֵּיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

רִבִּי אַבָּא הֲוָה אָתֵי מִטְּבַריָה לְבֵי טְרוּניָא דַּחֲמוּי, וְרִבִּי יַעֲקֹב בְּרֵיהּ הֲוָה עִמֵּיהּ. אִעָרַעוּ בִּכפָר טַרשָׁא. כַּד בְּעוּ לְמִשׁכַּב, אֲמַר רִבִּי אַבָּא לְמָרֵיהּ דְּבֵיתָא, אִית הַכָא תֻּרנְגוֹלֵי. אֲמַר לֵיהּ מָארֵיהּ דְּבֵיתָא, אַמַּאי. אֲמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּקָאֵימנָא בְּפַלגוּת לֵליָא מַמָּשׁ. אֲמַר לֵיהּ, לָא אִצטְרִיך, דְּהַא סִימַנָא לִי בְּבֵיתָא. דְּהַדֵין טִקלָא דְּקַמֵּי עַרסַאי, מַלֵּינָא לֵיהּ מַיָּא, וְנָטֵיף טִיף טִיף. וּבפַלגוּת לֵליָא מַמָּשׁ, אִתָּרַקוּ כֻּלְּהוּ מַיָּא, וְאִתגַלגַּל הַאיֵי קִטפָא וְנָהֵים, וְאִשׁתְּמַע קָלֵיהּ בְּכָל בֵּיתָא. וּכדֵין הוּא פַּלגוּת לֵליָא מַמָּשׁ. וְחַד סָבָא הֲוָה לִי, דַּהֲוָה קָם בְּכָל פַּלגוּת לֵליָא וְאִשׁתַּדַּל בְּאוֹרָיתָא, וּבגִינֵי כָּך עֲבַד הַאיֵי. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, בְּרִיך רַחמָנָא דְּשַׁדְּרַנִי הַכָא. בְּפַלגוּת לֵליָא נְהֵים הַהוּא גַּלגַּלָּא דְּקִטפָא. קָמוּ רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יַעֲקֹב. שְׁמַעוּ לְהַהוּא גֻּברָא דַּהֲוָה יַתֵיב בְּשִׁפּוֹלֵי בֵיתָא, וּתרֵין בְּנוֹי עִמֵּיהּ. וַהֲוָה אָמַר, כַּתִיב, חֲצוֹת לַילָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך עַל מִשׁפְּטֵי צִדקֶךָ. מַאי קַא חֲמָא דָּוִד דְּאִיהוּ אֲמַר, חֲצוֹת לַילָה, וְלָא בַּחֲצוֹת לַילָה. אֵלָא חֲצוֹת לַילָה וַדַּאי לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אֲמַר הַכֵי. וְכִי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא הַכֵי אִקְּרִי. אִין. דְּהַא חֲצוֹת לַילָה מַמָּשׁ, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אִשׁתְּכַח וְסִיעֲתָא דִּילֵיהּ. וּכדֵין הִיא שָׁעֲתָא דְּעַיֵיל בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן לְאִשׁתַּעשָׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא. אֲמַר רִבִּי אַבָּא לְרִבִּי יַעֲקֹב, וַדַּאי נִשׁתַּתֵּף בִּשׁכִינְתָא וְנִתחַבֵּר כַּחדָּא. קְרִיבוּ וִיתִיבוּ עִמֵּיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ, אֵימַא מִלָּה דְּפֻמָּך, דְּשַׁפִּיר קַאֲמַרתּ. מְנָא לָך הַאיֵי. אֲמַר לוֹן, מִלָּה דָּא אוֹלֵיפנָא מִסָּבַאי. וְתּוּ הֲוָה אָמַר, דִּתחִלַּת שָׁעֲתָא קַמַּיתָא דְּלֵליָא, כָּל דִּינִין דִּלתַתָּא מִתָּעֲרִין וְאָזְלִין וְשָׁאטִין בְּעָלְמָא. וּבפַלגוּת לֵליָא מַמָּשׁ, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אִתְּעַר בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן, וְדִינִין דִּלתַתָּא לָא מִשׁתַּכחָן. וְכָל נִמּוֹסִין דִּלעֵילָא, בְּלֵליָא לָא אִשׁתְּכַחוּ אֵלָא בְּפַלגוּת לֵליָא מַמָּשׁ. מְנָלַן. מֵאַברָהָם, דְּכַתִיב וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַילָה. בְּמִצרַיִם, וַיהִי בַּחֲצִי הַלַּילָה. וּבאַתרִין סַגִּיאִין בְּאוֹרָיתָא הַכֵי אִשׁתְּכַח. וְדָוִד הֲוָה יָדַע. וּמנָא הֲוָה יָדַע. אֵלָא הַכֵי אֲמַר סָבָא. דְּמַלכוּתָא דִּילֵיהּ, בְּהַאיֵי תַּליָא, וְעַל דָּא קְאֵים בְּהַאיֵי שָׁעֲתָא וַאֲמַר שִׁירְתָא. וּלהַכֵי קַריֵיהּ לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא חֲצוֹת לַילָה מַמָּשׁ, אָקוּם לְהוֹדוֹת לָך וגו'. דְּהַא כָּל דִּינִין תַּליָן מֵהַכָא, וְדִינִין דְּמַלכוּתָא מֵהַכָא מִשׁתַּכחִין. וְהַהִיא שָׁעֲתָא אִתקְטִיר בַּהּ דָּוִד, וְקָם וַאֲמַר שִׁירְתָא. אֲתָּא רִבִּי אַבָּא וְנַשְּׁקֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי הַכֵי הוּא, בְּרִיך רַחמָנָא דְּשַׁדְּרַנִי הַכָא. תַּא חֲזִי, לַילָה, דִּינָא בְּכָל אֲתַר, וְהַא אוֹקֵימנָא מִלֵּי, וְהַכֵי הוּא וַדַּאי. וְהַא אִתְּעַר קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמעוֹן. אֲמַר הַהוּא יָנוֹקָא, בְּרֵיהּ דְּהַהוּא גֻּברָא, אִי הַכֵי, אַמַּאי כַּתִיב חֲצוֹת לַילָה. אֲמַר לֵיהּ, הַא אִתאֲמַר בְּפַלגוּת לֵליָא מַלכוּתָא דִּשׁמַיָּא אִתְּעַרַת. אֲמַר, אֲנָא שְׁמַענָא מִלָּה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אֵימַא בְּרִי טָב, דְּהַא מִלָּה דְּפֻמָּך, קָלָא דְּבוֹצִינָא לִהוֵי. אֲמַר, אֲנָא שְׁמַענָא דְּהַא לַילָה דִּינָא דְּמַלכוּתָא אִיהוּ. וּבכָל אֲתַר דִּינָא הוּא. וְהַאיֵי דְּקַאֲמַר חֲצוֹת, בְּגִין דְּיָנְקָא בִּתרֵי גְּוַנֵי, בְּדִינָא וְחֶסֶד. וּוַדַּאי פַּלגוּתָא קַדמֵיתָא דִּינָא הוּא. דְּהַא פַּלגוּתָא אָחֳרָא נְהִירוּ אַנפַּהָא בְּסִטרָא דְּחֶסֶד. וְעַל דָּא חֲצוֹת לַילָה כַּתִיב וַדַּאי. קָם רִבִּי אַבָּא וְשַׁוִּי יְדוֹי בְּרֵישֵׁיהּ וּבָרְכֵיהּ. אֲמַר, וַדַּאי חַשֵּׁיבנָא דְּחָכמְתָא לָא אִשׁתְּכַח בָּר בְּאִנּוּן זַכָּאֵי דִּזכוּ בַּהּ. הַשׁתָּא חֲמֵינָא דְּאַפִלּוּ יָנוֹקֵי בְּדָרָא דְרִבִּי שִׁמעוֹן, זְכוּ לְחָכמְתָא עִלָּאָה. זַכָּאָה אַנתּ רִבִּי שִׁמעוֹן. וָי לְדָרָא דְאַנתּ תִּסתַּלַּק מִנֵּיהּ. יְתַבוּ עַד צַפרָא וְאִשׁתַּדַּלוּ בְּאוֹרָיתָא:

[4]
פְּתַח רִבִּי אַבָּא וַאֲמַר, וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים וגו'. מִלָּה דָּא הַא אוֹקְמוּהָ חַברַיָּא, מַאי טַעמָא כַּתִיב וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְכִי כֻּלְּהוּ יִשׂרָאֵל צַדִּיקֵי נִינְהוּ. וְהַא כַּמָּה חַיָּבִין אִית בְּהוּ בְּיִשׂרָאֵל. כַּמָּה חַטָּאִין וְכַמָּה רַשִּׁיעִין דְעָבְרִין עַל פִּקּוֹדֵי אוֹרָיתָא. אֵלָא הַכֵי תַּנָא בְּרָזָא דְּמַתנִיתִין, זַכָּאִין אִנּוּן יִשׂרָאֵל דְּעָבְדִין קֻרבָּנָא דְּרַעֲוָא לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, דְּמַקרְבִין בְּנַיהוּ לִתמָניָא יוֹמִין לְקֻרבָּנָא. וְכַד אִתגְּזַרוּ, עָאלוּ בְּהַאיֵי חוּלָקָא טָבָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, דְּכַתִיב וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. וְכֵיוָן דְּעָאלוּ בְּהַאיֵי חוּלָקָא דְּצַדִּיק, אִקְּרוּן צַדִּיקִים וַדַּאי כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְעַל כֵּן לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, כִּדכַּתִיב פִּתחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם. וְכַתִיב זֶה הַשַּׁעַר לַי"יָ, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אִנּוּן דְאִתגְּזַרוּ וְאִקְּרוּן צַדִּיקִים. נֵצֶר מַטָּעַי, נֵצֶר מֵאִנּוּן נְטִיעָן דִּנטַע קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן. הַאיֵי אֶרֶץ חַד מִנַּיהוּ. וְעַל כֵּן אִית לְהוּ לְיִשׂרָאֵל חוּלָקָא טָבָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכַתִיב, צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ. לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. מַהוּ לְעוֹלָם. כְּמָא דְּאוֹקֵימנָא בְּמַתנִיתָא דִּילַן, וְהַא אִתאֲמַר הַאיֵי מִלָּה בֵּין חַברַיָּא. תַּא חֲזִי, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לָא קְרָא לְאַברָהָם אַברָהָם עַד הַשׁתָּא, מַאי טַעמָא. אֵלָא הַכֵי אוֹקֵימנָא, דְּעַד הַשׁתָּא לָא אִתגְּזַר. וְכַד אִתגְּזַר, אִתחַבַּר בֵּיהּ הַאיֵי הֵ"א וְשַׁריָא בֵיהּ, וּכדֵין אִקְּרִי אַברָהָם. וְהַינוּ דְּכַתִיב אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. וְתַאנָא בְּהֵ"א בְּרָאָם. וְתַאנָא בְּאַברָהָם. מַאי קַאַמרֵי. אֵלָא דָּא חֶסֶד, וְדָא שְׁכִינְתָא, וְכֹלָא נָחֵית כַּחדָּא, וְלָא קַשׁיָא מִלָּה, וְהַאיֵי וְהַאיֵי הַוֵי. אֲמַר רִבִּי יַעֲקֹב לְרִבִּי אַבָּא, הַאיֵי הֵ"א דְּהִבָּרְאָם זְעֵירָא, וְהֵ"א דְּהַלְיָ"י רַברְבָא, מַה בֵּין הַאיֵי לְהַאיֵי. אֲמַר לֵיהּ, דָּא שְׁמִטָּה, וְדָא יוֹבֵלָא. וְאִית דְּמַתנֵי דְּכֹלָא חַד. דְּכַד מְנָהֲרָא מִצַּדִּיק, כְּדֵין קָיְמָא בְּאַשׁלָמוּתָא וְהֵ"א רַברְבָא, דְהַא מִתנָהֲרָא כִּדקַא יָאוּת. וּלזִמנִין דְּלָא קָיְמָא בְּאַשׁלָמוּתָא וְיָנְקָא מִסִּטרָא אָחֳרָא, כְּדֵין הֵ"א זְעֵירָא. וּבגִין כָּך, זִמנִין דְּסֵיהֲרָא קָיְמָא בְּאַשׁלָמוּתָא, וְזִמנִין בִּפגִימוּתָא. וּבאַנפַּהָא אִשׁתְּכַח וְאִשׁתְּמוֹדַע, וְכֹלָא שַׁפִּיר. וְהַאיֵי אִיהוּ בְּרִירָא דְּמִלָּה:

אֲמַר רִבִּי אַבָּא, זַכָּאִין אִנּוּן יִשׂרָאֵל דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אִתרְעִי בְּהוֹן מִכָּל שְׁאָר עַמִּין. וִיהֵיב לוֹן אָת קְיָמָא דָּא. דְּכָל מַאן דְּאִית בֵּיהּ הַאיֵי אָת, לָא נָחֵית לְגֵּיהִנָּם, אִי אִיהוּ נָטֵיר לֵיהּ כִּדקַא יָאוּת, דְּלָא עַיֵּיל לֵיהּ בִּרשׁוּתָא אָחֳרָא, וְלָא מְשַׁקַּר בִּשׁמֵיהּ דְּמַלכָּא. דְּכָל מַאן דִּמשַׁקַּר בְּהַאיֵי, כְּמַאן דִּמשַׁקַּר בִּשׁמֵיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. דְּכַתִיב, בַּיָ"י בָּגָדוּ, כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ:

תּוּ אֲמַר רִבִּי אַבָּא, בְּזִמנָא דְּבַר־נַשׁ אַסֵּיק בְּרֵיהּ לְאַעֲלֵיהּ לְהַאיֵי בְּרִית, קַרֵי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לְפֵמַליָא דִּילֵיהּ וַאֲמַר, חֲמוּ מַאי בִּריָה עֲבַדִית בְּעָלְמָא. בַּהּ שָׁעֲתָא אִזדַּמַּן אֵלִיָּהוּ וְטָאס עָלְמָא בְּאַרבַּע טָאסִין וְאִזדַּמַּן תַּמָּן. וְעַל דָּא תְּנֵינַן, דְּבַעֵי בַּר־נַשׁ לְתַקָּנָא כֻּרסְיָא אָחֳרָא לִיקָרָא דִּילֵיהּ, וְיֵימַא דָּא כֻּרסְיָא דְּאֵלִיָּהוּ. וְאִי לָאו, לָא שָׁרֵי תַמָּן. וְהוּא סָלֵיק וְאַסהֵיד קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. תַּא חֲזִי, בְּקַדמֵיתָא כַּתִיב, מַה־לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ וגו'. וְכַתִיב קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי"יָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשׂרָאֵל וגו'. אֲמַר לֵיהּ, חַיֶּיךָ, בְּכָל אֲתַר דְּהַאיֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא יִרשְׁמוּן לֵיהּ בְּנַי בִּבשַׂרהוֹן, אַנתּ תִּזדַּמַּן תַּמָּן. וּפֻמָּא דְּאַסהֵיד דְּיִשׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יַסהֵיד דְּיִשׂרָאֵל מְקַיְּמִין הַאיֵי קְיָמָא. וְהַא תְּנֵינַן, עַל מַה אִתעֲנַשׁ אֵלִיָּהוּ קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. עַל דַּאֲמַר דִּלטוֹרָא עַל בְּנוֹי.

אַֽדְּהַכֵי הֲוָה אַתֵּי נְהוֹרָא דְּיוֹמָא, וַהֲווֹ אָמְרֵי מִלֵּי דְּאוֹרָיתָא. קָמוּ לְמֵיזַל. אֲמַר לְהוּ הַהוּא גֻּברָא, בְּמַה דְּעַסקִיתוּ בְּהַאיֵי לֵליָא, אַשׁלִימוּ. אֲמַרוּ, מַאי הוּא. אֲמַר לְהוּ, דְּתִחמוֹן לִמחַר, אַנפּוֹי דְּמָרֵיהּ דִּקיָמָא. דְּהַא דְּבֵיתַאי בְּעָאת בָּעוּתָא דָּא מִנַּיכוּ, וּגזַר קְיָמָא דִּברִי דְּאִתיְלִיד לִי, לִמחַר לִהוֵי הִלּוּלָא דִּילֵיהּ. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, הַאיֵי בָּעוּתָא דְּמִצוָה אִיהוּ. וּלמִחמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָא, נִתֵּיב. אוֹרִיכוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא. בְּהַהוּא לֵליָא, כְּנַשׁ הַהוּא גֻּברָא כָּל אִנּוּן רְחִימוֹי, וְכָל הַהוּא לֵליָא אִשׁתַּדַּלוּ בְּאוֹרָיתָא, וְלָא הֲוָה מַאן דִּניֵים. אֲמַר לְהוּ הַהוּא גֻּברָא, בְּמַטוּ מִנַּיכוּ, כָּל חַד וְחַד לֵימַא מִלָּה חֲדַתָּא דְּאוֹרָיתָא:

[5]
פְּתַח רִבִּי אַבָּא וַאֲמַר, בִּפרוֹע פְּרָעוֹת בְּיִשׂרָאֵל בְּהִתנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְ"יָ. מַאי קַא חֲמוּ דְּבוֹרָה וּבָרָק דִּפתַחוּ בְּהַאיֵי קְרָא. אֵלָא הַכֵי תְּנֵינַן, לֵית עָלְמָא מִתקַיְּמָא אֵלָא עַל הַאיֵי בְּרִית, דְּכַתִיב אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָילָה וגו'. דְּהַא שְׁמַיָּא וְאַרעָא עַל דָּא קָיְמִין. בְּגִין כָּך, כָּל זִמנָא דְּיִשׂרָאֵל מְקַיְּמִין הַאיֵי בְּרִית, נִמּוֹסֵי שְׁמַיָּא וְאַרעָא קָיְמִין בְּקִיּוּמַיהוּ. וְכָל זִמנָא דְּחָס וְשָׁלוֹם יִשׂרָאֵל מְבַטְּלִין הַאיֵי בְּרִית, שְׁמַיָּא וְאַרעָא לָא מִתקַיְּמִין, וּבִרכָאן לָא מִשׁתַּכחָן בְּעָלְמָא. תַּא חֲזִי, לָא שְׁלִיטוּ שְׁאָר עַמִּין עַל יִשׂרָאֵל, אֵלָא כַּד בַּטִּילוּ מִנַּיהוּ קְיָמָא דָּא. וּמַה בַּטִּילוּ מִנַּיהוּ, דְּלָא אִתפַּרעָן וְלָא אִתגַּלְּיָן. וְעַל דָּא כַּתִיב, וַיַּעַזבוּ בְנֵי יִשׂרָאֵל אֶת יְ"יָ וגו'. וַיִּמכּוֹר אוֹתָם בְּיַד סִיסְרָא. וַיַּעַזבוּ אֶת יְ"יָ מַמָּשׁ. עַד דַּאֲתָת דְּבוֹרָה וְאִתנַדַּבַת לְכָל יִשׂרָאֵל בְּמִלָּה דָּא, כְּדֵין אִתכְּנַעוּ שָׂנְאֵיהוֹן תְּחוֹתַיהוּ. וְהַינוּ דִּתנֵינַן, דַּאֲמַר קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לִיהוֹשֻׁעַ, וְכִי יִשׂרָאֵל אֲטִימִין אִנּוּן וְלָא אִתפְּרַעוּ וְלָא אִתגַּלְּיָן וְלָא קַיְּמֵי קְיָמָא דִּילִי, וְאַתּ בַּעֵי לְאַעָלָא לְהוּ לְאַרעָא וּלאַכנָעָא שָׂנְאֵיהוֹן. שׁוּב מוֹל אֶת בְּנֵי יִשׂרָאֵל שֵׁנִית. וְעַד דְּאִתפְּרַעוּ וְאִתגַּלְּיָא הַאיֵי בְרִית, לָא עָאלוּ לְאַרעָא, וְלָא אִתכְּנַעוּ שָׂנְאֵיהוֹן. אוּף הַכָא, כֵּיוָן דְאִתנַדְּבִין יִשׂרָאֵל בְּהַאיֵי אָת, אִתכְּנַעוּ שָׂנְאֵיהוֹן תְּחוֹתַיהוּ, וּבִרכָאן אִתַּחזַרוּ לְעָלְמָא. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, בִּפרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשׂרָאֵל בְּהִתנַדֵּב עָם בָּרְכוּ יְ"יָ:

קָם אָחֳרָא וּפתַח וַאֲמַר, וַיהִי בַדֶּרֶך בַּמָּלוֹן וַיִּפגְּשֵׁהוּ יְ"יָ וַיבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. לְמַאן, לְמֹשֶׁה. אֲמַר לֵיהּ קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, וְכִי אַתּ אַזֵיל לְאַפָּקָא יָת יִשׂרָאֵל מִמִּצרַיִם וּלאַכנָעָא מַלכָּא רַב וְשַׁלִּיטָא, וְאַתּ אַנשֵׁית מִנָּך קְיָמָא, דִּברָך לָא אִתגְּזַר. מִיָּד וַיבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. תַּאנָא, נְחַת גַּברִיאֵל בְּשַׁלהוֹבָא דְּאֶשָּׁא לְאוֹקְדֵיהּ, וְאִתרְמִיז חַד חִויָא מִתּוֹקְדָא לְשָׁאֳפָא לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. אַמַּאי חִויָא. אֲמַר לֵיהּ קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, אַתּ אַזֵיל לְקָטלָא חִויָא רַברְבָא וְתַקִּיפָא, וּברָך לָא אִתגְּזַר. מִיָּד אִתרְמִיז לְחַד חִויָא לְקָטלָא לֵיהּ. עַד דַּחֲמָת צִפּוֹרָה וּגזַרַת לִברַהּ וְאִשׁתֵּיזֵיב. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, וַתִּקַּח צִפּוֹרָה צוֹר, מַהוּ צוֹר אֵלָא אָסְוָתָא. וּמַאי אָסְוָתָא, דְּכַתִיב וַתִּכרוֹת אֶת עָרלַת בְּנָהּ, דְּנִצנְצָא בַּהּ רוּח קֻדשָׁא:

קָם אָחֳרָא וַאֲמַר, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר וגו'. וְכִי אַמַּאי קְרִי לְהוּ, וְהַא קְרִיבִין הֲווֹ גַּבֵּיהּ. אֵלָא בְּשָׁעֲתָא דַּאֲמַר לוֹן אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, תְּוַהוּ דַּחֲמוּ לֵיהּ בְּמַלכוּ עִלָּאָה. אֲמַר יוֹסֵף, מַלכוּ דָּא, בְּגִין דָּא רְוַחנָא לַהּ. גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ, דְּאַחזִי לְהוּ הַאיֵי קְיָמָא דְּמִילָה. אֲמַר, דָּא גְּרַמַת לִי מַלכוּ דָּא, בְּגִין דִּנטַרִית לַהּ. מִכָּאן אוֹלֵיפנָא, מַאן דְּנָטֵיר לְהַאיֵי אָת קְיָמָא, מַלכוּ אִתנְטַרַת לֵיהּ. מְנָלַן, מִבֹּעַז, דְּכַתִיב חַי יְ"יָ שִׁכבִי עַד הַבֹּקֶר. דַּהֲוָה מְקַטרֵג לֵיהּ יִצרֵיהּ, עַד דְּאוֹמִי אוֹמָאָה וּנטֵיר לְהַאיֵי בְּרִית. בְּגִין כָּך זְכָא דִּנפַקוּ מִנֵּיהּ מַלכִין שַׁלִּיטִין עַל כָּל שְׁאָר מַלכִין, וּמַלכָּא מְשִׁיחָא דְּאִתקְרִי בִּשׁמָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, כַּתִיב אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה וגו'. הַכֵי תַּאנָא, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, מַהוּ בְּזֹאת. דָּא אָת קְיָמָא דִּזמִינָא תָּדֵּיר גַּבֵּי בַּר־נַשׁ, וְאִתרְמִיזָא לְעֵילָא. וּבגִינֵי כָּך אִתאֲמַר בְּזֹאת, כְּמָא דְּכַתִיב זֹאת אוֹת הַבְּרִית. זֹאת בְּרִיתִי. וְכֹלָא בְּחַד דַּרגָּא. וְתַאנָא, זֶה וְזֹאת, בְּחַד דַּרגָּא אִנּוּן וְלָא מִתפָּרְשָׁן. וְאִי תֵּימַא אִי הַכֵי, הַא שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא הַכֵי, אַמַּאי דָּוִד בִּלחוֹדוֹי וְלָא אָחֳרָא. אֵלָא בְּגִין דַּאֲחִידָא בֵּיהּ וְאִתרְמִיזָא בֵּיהּ, וְהִיא כִּתרָא דְּמַלכוּתָא. תַּא חֲזִי, בְּגִין דְּהַאיֵי זֹאת לָא נְטַר לֵיהּ דָּוִד מַלכָּא כִּדקַא חַזֵי, מַלכוּתָא אִתַּעדִּי מִנֵּיהּ כָּל הַהוּא זִמנָא. וְהַכֵי אוֹלֵיפנָא, הַאיֵי זֹאת אִתרְמִיזָא בְּמַלכוּתָא דִּלעֵילָא, וְאִתרְמִיזָא בִּירֻשׁלֶם קַרתָּא קַדִּישָׁא. בְּהַהִיא שָׁעֲתָא דְּדָוִד עֲבַר עֲלֵיהּ, נְפַק קָלָא וַאֲמַר, דָּוִד, בְּמַה דְאִתקְטַרתּ, תִּשׁתְּרִי. לָך טָרְדִין מִיְּרֻשׁלֶם, וּמַלכוּתָא אִתַּעדִּי מִנָּך. מְנָא לַן, דְּכַתִיב הִננִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ. מִבֵּיתֶךָ דַּיקָא. וְהַכֵי הֲוָה, בְּמַה דַּעֲבַר, בֵּיהּ אִתעֲנַשׁ. וּמַה דָּוִד מַלכָּא הַכֵי, שְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

[6]
פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, לוּלֵי יְ"יָ עֶזרָתָה לִּי כִּמעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפשִׁי. תַּאנָא, בְּמַה זָכַאן יִשׂרָאֵל דְּלָא נָחֲתֵי לְגֵּיהִנָּם כִּשׁאָר עַמִּין, וְלָא אִתמַסרוּן בִּידוֹי דְּדוּמָה, בְּהַאיֵי אָת. דְּהַכֵי תַּאנָא, בְּשָׁעֲתָא דְּבַר־נַשׁ נַפֵיק מֵעָלְמָא, כַּמָּה חֲבִילֵּי טְהִירִין אִתפַּקְּדָן עֲלֵיהּ, זָקְפִין עֵינָא וְחָמַאן הַאיֵי אָת דְּהוּא קְיָמָא דְּקֻדשָׁא, אִתפָּרְשָׁן מִנֵּיהּ, וְלָא אִתיְהֵיב בִּידוֹי דְּדוּמָה לְנָחתָא לְגֵּיהִנָּם. דְּכָל מַאן דְּאִתמְסַר בִּידוֹי, נַחֵית לְגֵּיהִנָּם וַדַּאי. וּמֵהַאיֵי אָת דָּחֲלִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְדִינִין בִּישִׁין לָא שָׁלְטִין בֵּיהּ בְּבַר־נַשׁ אִי אִיהוּ זַכֵי לִנטַורֵי לֵיהּ לְהַאיֵי אָת, בְּגִין דְּהוּא אִתאֲחִיד בִּשׁמָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. כֵּיוָן דְּדָוִד מַלכָּא לָא נְטַר אָת קְיָמָא דָּא כִּדקַא חַזֵי, אִתַּעדִּי מִנֵּיהּ מַלכוּתָא וְאִתטְרִיד מִיְּרֻשׁלֶם, מִיָּד דְּחֵיל, דִּסבַר דְּיַחֲתוּן לֵיהּ מִיָּד וְיִמסְרוּן לֵיהּ בִּידוֹי דְּדוּמָה וִימוּת בְּהַהוּא עָלְמָא, עַד דְּאִתבַּשַּׂר בֵּיהּ, דְּכַתִיב גַּם יְ"יָ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ, לֹא תָמוּת. בַּהּ שָׁעֲתָא פְּתַח וַאֲמַר, לוּלֵי יְ"יָ עֶזרָתָה לִּי, כִּמעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפשִׁי:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, מַאי הַאיֵי דְּכַתִיב דַּאֲמַר דָּוִד, וְהִראַנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. מַאן יָכֵיל לְמִחמֵי לֵיהּ לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. אֵלָא הַכֵי תְּנֵינַן, בְּהַהִיא שָׁעֲתָא דְּאִתגְּזַר עֲלֵיהּ הַהוּא עֻנשָׁא, וְדָוִד יְדַע דְּעַל דְלָא נְטַר הַאיֵי אָת כִּדקַא יָאוּת אִתעֲנַשׁ בְּהַאיֵי. דְּכֹלָא כַּחדָּא אֲחִידָא וְכֹלָא אִתרְמִיז בְּהַאיֵי אָת, וְלָא אִקְּרִי צַדִּיק מַאן דְּלָא נָטַר לֵיהּ כִּדקַא יָאוּת, הֲוָה בַּעֵי בָּעוּתֵיהּ וַאֲמַר, וְהִראַנִי אוֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. מַאי אוֹתוֹ. דָּא אָת קְיָמָא קַדִּישָׁא, דְּהַא דָּחֵילנָא דְּאִתאֲבִיד מִנַּאי. מַאי טַעמָא. בְּגִין דִּתרֵין אִלֵּין, מַלכוּתָא וִירֻשׁלֶם, בְּהַאיֵי אֲחִידָן. וּבגִין כָּך תְּלִי בְּבָעוּתֵיהּ, אוֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ, דְּיִתהֲדַּר מַלכוּתָא דְּהַאיֵי אָת לְאַתרֵיהּ וְכֹלָא חַד מִלָּה:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. מַאי וּמִבְּשָׂרִי. וּמֵעֲצָמַי מִבְּעִי לֵיהּ. אֵלָא מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ. וּמַאי הִיא. דְּכַתִיב וּבשַׂר קֹדֶשׁ יַעַברוּ מֵעָלָיִך, וְכַתִיב וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבשַׂרכֶם. דְּתַניָא, בְּכָל זִמנָא דְאִתרְשִׁים בַּר־נַשׁ בְּהַאיֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּהַאיֵי אָת, מִנֵּיהּ חַמֵי לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, מִנֵּיהּ מַמָּשׁ. וְנִשׁמְתָא קַדִּישָׁא אִתאֲחֵידַת בֵּיהּ. וְאִי לָא זַכֵי, דְלָא נַטֵיר הַאיֵי אָת, מַה כַּתִיב, מִנִּשׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ. דְּהַא רְשִׁימוּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לָא אִתנְטִיר. וְאִי זַכֵי וְנַטֵיר לֵיהּ, שְׁכִינתָא לָא אִתפָּרַשׁ מִנֵּיהּ. אֵימָתַי מִתקַיְּמָא בֵיהּ. כַּד אִתנְסִיב, וְהַאיֵי אָת עַיֵיל בְּאַתרֵיהּ. דְתַניָא, מַאי טַעמָא, וָא"ו הֵ"א אָזְלִין כַּחדָּא. אֵלָא חַד דְּכַר, וְחַד נֻקבָּא, אִשׁתַּתַּפוּ כַּחדָּא וְאִקְּרִי חַד שְׁמָא, כְּדֵין חֶסֶד עִלָּאָה שַׁריָא עֲלַייהוּ. בְּאָן אֲתַר שַׁריָא, בְּסִטרָא דִּדכוּרָא. וּמַאן חֶסֶד. חֶסֶד אֵ"ל, דְאַתֵּי וְנַפֵיק מֵחָכמָה עִלָּאָה וְאִתעַטַּר בִּדכוּרָא, וּבגִין כָּך אִתבַּסַּמַת נֻקבָּא. תּוּ תְּנֵינַן, אֱלוֹהַּ הַכֵי הוּא. אֵל, נְהִירוּ דְּחָכמְתָא. וָא"ו דְּכַר, הֵ"א נֻקבָּא, אִשׁתַּתַּפוּ כַּחדָּא, אֱלוֹהַּ אִקְּרִי. וְנִשׁמְתָא קַדִּישָׁא, מֵהַאיֵי אֲתַר אִתאֲחַדַת, וְכֹלָא תַּליָא בְּהַאיֵי אָת. וְעַל דָּא כַּתִיב, וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. דָּא שְׁלִימוּתָא דְּכֹלָא, מִבְּשָׂרִי מַמָּשׁ. מֵהַאיֵי אָת מַמָּשׁ. וְעַל דָּא, זַכָּאִין אִנּוּן יִשׂרָאֵל קַדִּישִׁין דַּאֲחִידָן בֵּיהּ בְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. זַכָּאִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵין וּבעָלְמָא דְּאָתֵי. עֲלַיהוּ כַּתִיב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּי"יָ וגו'. וּבגִין כָּך, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

אֲמַר רִבִּי אַבָּא, וּמַה בְּכָל כָּך אַתּוּן חַכִּימִין, וְאַתּוּן יָתְבִין הַכָא. אֲמַרוּ לֵיהּ, אִי צִפְּרֵי יִתעֲקַרוּ מֵאַתרַיהוּ, לָא יָדְעִין לְאָן טָאסָן. הָדָא הוּא דְּכַתִיב, כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ. וְאַתרָא דָּא, זַכִּי לַן לְאוֹרָיתָא. וְהַאיֵי אוֹרחָא דִּילַן, בְּכָל לֵליָא פַּלגוּתָא אַנַּן נָיְמִין, וּפַלגוּתָא אַנַּן עָסְקִין בְּאוֹרָיתָא. וְכַד אַנַּן קָיְמִין בְּצַפרָא, רֵיחֵי חַקלָא וְנַהרֵי מַיָּא נָהֲרִין לַן אוֹרָיתָא, וְאִתיַשַּׁבַת בְּלִבַּן. וַאֲתַר דָּא, הַא דַּיְּנוּהּ לְעֵילָא זִמנָא חֲדָא. וְכַמָּה סָרְכֵי תָּרִיסִין אִסתַּלַּקוּ בְּהַהוּא דִּינָא עַל עֻנשָׁא דְּאוֹרָיתָא. וּכדֵין אִשׁתַּדָּלוּתָא דִּילַן יְמָמָא וְלֵליָא, בְּאוֹרָיתָא הוּא. וְאַתרָא דָּא קַא מְסַיֵּיע לַן. וּמַאן דְּאִתפָּרַשׁ מִכָּאן, כְּמַאן דְאִתפָּרַשׁ מֵחַיֵי עָלְמָא. זְקֵיף יְדוֹי רִבִּי אַבָּא וּבָרֵיך לוֹן. יְתַבוּ עַד דִּנהַר יְמָמָא. בָּתַר דִּנהַר יְמָמָא, אֲמַרוּ לְאִנּוּן דַּרדְּקֵי דְּקַמַּיהוּ, פּוּקוּ וַחֲמוּ אִי נְהַר יְמָמָא. וְכָל חַד לֵימַא מִלָּה חֲדַתָּא דְּאוֹרָיתָא לְהַאיֵי גֻּברָא רַבָּא. נְפַקוּ וַחֲמוּ דִּנהַר יְמָמָא. אֲמַר חַד מִנַּיהוּ, זְמִין הַאיֵי יוֹמָא אֶשָּׁא מִלּעֵילָא. אֲמַר אָחֳרָא, וּבהַך בֵּיתָא. אֲמַר אָחֳרָא, חַד סָבָא הַכָא, דִּזמִין הַאיֵי יוֹמָא לְאִתּוֹקָדָא בְּנוּרָא דָּא. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, רַחמָנָא לִישֵׁיזְבַן. תְּוַהּ וְלָא יְכֵיל לְמַלָּלָא. אֲמַר, קֻטרָא דְּהוּרמַנָא, בְּאַרעָא אִתְּפַסַת. וְכָּך הֲוָה, דְּהַהוּא יוֹמָא חֲמוּ חַברַיָּא אַפֵּי שְׁכִינְתָא וְאִסתְּחַרוּ בְּאֶשָּׁא. וְרִבִּי אַבָּא אִתלְהִיטוּ אַנפּוֹי כְּנוּרָא, מֵחֶדוַתָא דְּאוֹרָיתָא. תַּאנָא, כָּל הַהוּא יוֹמָא לָא נְפַקוּ כֻּלְּהוּ מִבֵּיתָא, וּבֵיתָא אִתקְטַר בְּקִטרָא. וַהֲווֹ חֲדַתָּן מִלֵּי בְּגַוַּיהוּ, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַהוּא יוֹמָא אוֹרָיתָא מִטּוּרָא דְּסִינַי. בָּתַר דְּאִסתַּלַּקוּ, לָא הֲווֹ יָדְעֵי אִי הוּא יְמָמָא וְאִי לֵליָא. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, בְּעוֹד דְּאַנַּן קָיְמִין, לֵימַא כָּל חַד מִנַּן מִלָּה חֲדַתָּא דְּחָכמְתָא, לְאַקשָׁרָא טֵיבוּ לְמָארֵיהּ דְּבֵיתָא מָרֵיהּ דְּהִלּוּלָא:

[7]
פְּתַח חַד וַאֲמַר, אַשׁרֵי תִּֽבְחַר וּתקָרֵב יִשׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ וגו'. בְּקַדמֵיתָא חֲצֵרֶיךָ, לְבָתַר בֵּיתֶךָ, וּלבָתַר הֵיכָלֶךָ. דָּא פְּנִימָאָה מִן דָּא, וְדָא לְעֵילָא מִן דָּא. יִשׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ בְּקַדמֵיתָא, כְּמָא דְּאִתאֲמַר וְהָיָה הַנִּשׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. נִשׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ, לְבָתַר, כְּמָא דְּאִתאֲמַר בְּחָכמָה יִבָּנֶה בָּיִת. הַחָכמָה יִבנֶה בָּיִת, לָא כַּתִיב. דְּאִי כַּתִיב הַכֵי, הֲוָה מַשׁמַע דְּחָכמָה בַּיִת אִקְּרִי. אֵלָא כַּתִיב בְּחָכמָה יִבָּנֶה בָּיִת, הַינוּ דְּכַתִיב וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשׁקוֹת אֶת הַגָּן וגו'. קְדוֹשׁ הֵיכָלֶך, לְבָתַר דָּא, הוּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָא. דְּהַכֵי תְּנֵינַן, מַהוּ הֵיכָל. כְּלוֹמַר הֵ"י כָּ"ל, הַאיֵי וְהַאיֵי. וְכֹלָא אִשׁתְּלִים כַּחדָּא. רֵישָׁא דִּקרָא מַה מוֹכַח. דְּכַתִיב אַשׁרֵי תִּֽבְחַר וּתקָרֵב יִשׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ. הַאיֵי מַאן דְאַקרֵיב בְּרֵיהּ קֻרבָּנָא קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, רַעֲוָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בְּהַהוּא קֻרבָּנָא. וְאִתרְעִי בֵיהּ וְקָרֵיב לֵיהּ. וְשַׁוִּי מְדוֹרֵיהּ בִּתרֵין אִדְּרִין. וְאַחֵיד לְהַאיֵי וּלהַאיֵי דְּאִנּוּן תְּרֵין אִתקַשַּׁרוּ כַּחדָּא. דְּכַתִיב יִשׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ. חֲצֵרֶיךָ וַדַּאי תְּרֵי. בְּגִינֵי כָּך, חַסִּידֵי קַדמָאֵי סָבָאן דְּהַכָא, כַּד מַקרְבִין בְּנַיהוּ לְקֻרבָּנָא דָּא, פָּתְחֵי וְאָמְרֵי אַשׁרֵי תִּֽבְחַר וּתקָרֵב יִשׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ. אִנּוּן דְּקָיְמֵי עֲלַיהוּ אָמְרֵי, נִשׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדוֹשׁ הֵיכָלֶךָ. לְבָתַר מְבָרֵך, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכנִיסוֹ בִּברִיתוֹ שֶׁלְּ־אַברָהָם אָבִינוּ. וְאִנּוּן דְּקָיְמֵי עֲלַיהוּ אָמְרֵי, כְּשֵׁם שֶׁהִכנַסתּוֹ לַבְּרִית וכו'. וּתנֵינַן, בְּקַדמֵיתָא לִבעֵי בַּר־נַשׁ רַחֲמִין עֲלֵיהּ, וּלבָתַר עַל אָחֳרָא, דְּכַתִיב וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, בְּקַדמֵיתָא. וּלבָתַר, וּבעַד כָּל קְהַל יִשׂרָאֵל. וְאַנַּן אוֹרחָא דָּא נְקֵיטִינַּן, וְהַכֵי שַׁפִּיר וְחַזֵי לְקַמַּן. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, וַדַּאי כָּך הוּא, וְיָאוּת מִלָּה. וּמַאן דְּלָא אֲמַר הַכֵי, אַפֵּיק גַּרמֵיהּ מֵעֶשֶׂר חֻפּוֹת דִּזמִין קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לְמֶעֱבַד לְצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכֻלְּהוּ מִתקַשְּׁרָן בְּהַאיֵי. וּבגִינֵי כָּך עַשׂרָא מִלֵּי דִּמהֵימָנוּתָא אִית בְּהַאיֵי קְרָא, אַשׁרֵי תִּֽבְחַר וּתקָרֵב וגו'. וְכָל מִלָּה וּמִלָּה, חַד חֻפָּה אִתעֲבִיד מִנַּהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיכוֹן בְּעָלְמָא דֵין וּבעָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהַא אוֹרָיתָא מִתקַשְּׁרָא בְּלִבַּיכוּ, כְּאִלּוּ קָיְמִיתוּ בְּגּוּפַיכוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי בְּשָׁעֲתָא דְאִתיְהֵיבַת אוֹרָיתָא לְיִשׂרָאֵל:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, מִזבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחתָּ עָלָיו אֶת עוֹלוֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וגו'. תַּאנָא, כָּל מַאן דְקָרֵיב בְּרֵיהּ לְקֻרבָּנָא דָּא, כְּאִלּוּ אַקרֵיב כָּל קֻרבָּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּיהּ דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. וּכאִלּוּ בָּנֵי מַדבְּחָא שְׁלִימְתָא קַמֵּיהּ. בְּגִינֵי כָּך, בַּעֵי לְסַדָּרָא מַדבְּחָא בְּמָאנָא חַד מַליָא אַרעָא, לְמִגזַר עֲלֵיהּ הַאיֵי קְיָמָא קַדִּישָׁא. וְאִתחֲשִׁיב קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא כְּאִלּוּ אַדבַּח עֲלֵיהּ עֲלָוָן וְקֻרבָּנִין עָאנָא וְתוֹרֵי. וְנַיחָא לֵיהּ יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, דְּכַתִיב וְזָבַחתָּ עָלָיו אֶת עוֹלוֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וגו'. בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזכִּיר אֶת שְׁמִי. מַהוּ אַזכִּיר אֶת שְׁמִי. דָּא מִילָה דְּכַתִיב בַּהּ, סוֹד יְ"יָ לִירֵיאָיו וּברִיתוֹ לְהוֹדִיעָם. הַאיֵי מִזבַּח אֲדָמָה וַדַּאי כְּמָא דַּאֲמֵינָא. בַּתרֵיהּ מַה כַּתִיב, וְאִם מִזבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה־לִּי. רְמָז לְגִּיּוֹרָא כַּד אִתגַּיַּר, דְּאִיהוּ מֵעַם קְשֵׁי קְדָל וּקשֵׁי לִבָּא. הַאיֵי אִקְּרִי מִזבַּח אֲבָנִים. לֹא תִבנֶה אֶתהֶן גָּזִית. מַאי הוּא. דְּבַעֵי לְאַעָלָא לֵיהּ בְּפֻלחָנָא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. וְלָא יִגזַר יָתֵיהּ עַד דְּיִנשֵׁי פֻּלחָנָא אָחֳרָא דַּעֲבַד עַד הַכָא, וְיַעדֵּי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשׁיוּ דְּלִבָּא. וְאִי אִתגְּזַר וְלָא אַעדִּי מִנֵּיהּ הַהוּא קַשׁיוּ דְּלִבָּא לְמֵיעַל בְּפֻלחָנָא קַדִּישָׁא דְּקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, הֲרֵי הוּא כְּהַאיֵי פְּסִילָא דְּאַבנָא דְּגָזְרֵי לֵיהּ מֵהַאיֵי גִּסָּא וּמֵהַאיֵי גִּסָּא וְאִשׁתְּאַר אַבנָא כִּדבְּקַדמֵיתָא. בְּגִין כָּך, לֹא תִבנֶה אֶתהֶן גָּזִית. דְּאִי אִשׁתְּאַר בְּקַשׁיוּתֵיהּ, כִּי חַרבְּךָ הֵנַפתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַֽלְלֶהָ. כְּלוֹמַר הַהוּא גְּזִירוּ דְאִתגְּזַר, לָא מְהַנְּיָא לֵיהּ. בְּגִינֵי כָּך זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּמַאן דְּאַקרֵיב הַאיֵי קֻרבָּנָא בְּחֶדוַתָא בְּרַעֲוָא קַמֵּי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא. וּבַעֵי לְמִחדֵּי בְּהַאיֵי חוּלָקָא כָּל הַהוּא יוֹמָא. דְּכַתִיב וְיִשׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָך לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵך עָלֵימוֹ, וְיַעלְצוּ בְךָ אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, וַיהִי אַברָם בֶּן תִּשׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים, וַיֵּרָא יְ"יָ וגו'. אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתהַלֵּך לְפָנַי וגו'. הַאיֵי קְרָא אִית לְעַיָּנָא בֵיהּ, וְקַשׁיָא בְכַמָּה אֹרחִין. וְכִי עַד הַשׁתָּא לָא אִתגְּלִי לֵיהּ קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לְאַברָהָם, אֵלָא הַאידַּנָא כַּד מְטָא לְהַנֵי יוֹמִין וַיֵּרָא יְ"יָ אֶל אַברָם וְלֹא קוֹדֵם. וְהַכַּתִיב וַיֹּאמֶר יְ"יָ אֶל אַברָם. וַי"יָ אָמַר אֶל אַברָם. וַיֹּאמֶר לְאַברָם יָדוֹעַ תֵּדַע וגו'. וְהַאידַּנָא מְנִי חוּשׁבָּן יוֹמִין. וְכַד מְנִי לְהוּ, כַּתִיב וַיֵּרָא יְ"יָ אֶל אַברָם. אִשׁתְּמַע דְּעַד הַשׁתָּא לָא אִתגְּלִי עֲלוֹי. וְעוֹד, דְּכַתִיב בֶּן תִּשׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים, בְּקַדמֵיתָא שָׁנָה וּלבַסּוֹף שָׁנִים. אֵלָא הַכֵי תַּאנָא, כָּל אִנּוּן יוֹמִין לָא כַּתִיב וַיֵּרָא. מַאי טַעמָא. אֵלָא כָּל כְּמָא דַּהֲוָה אֲטִים וּסתִים, קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לָא אִתגְּלִי עֲלֵיהּ כִּדקַחַזֵי. הַאידַּנָא אִתגְּלִי עֲלֵיהּ, דְּכַתִיב וַיֵּרָא. מַאי טַעמָא. מִשּׁוֹם דִּבעָא לְגַלָּאָה בֵּיהּ הַאיֵי אָת כִּתרָא קַדִּישָׁא. וְעוֹד, דִּבעָא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לְאַפָּקָא מִנֵּיהּ זַרעָא קַדִּישָׁא, וְקַדִּישָׁא לָא לִהוֵי בְּעוֹד דְּאִיהוּ אֲטִים בִּשׂרָא. אֵלָא אֲמַר, הַשׁתָּא דְּהוּא בֶּן תִּשׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים, וּזמָן קָרִיב הוּא דְּיִנפּוֹק מִנֵּיהּ זַרעָא קַדִּישָׁא, לִהוֵי הוּא קַדִּישָׁא בְּקַדמֵיתָא, וּלבָתַר יִנפּוֹק מִנֵּיהּ זַרעָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּך מְנִי יוֹמוֹי בְּהַאיֵי, וְלָא בְּכָל הַנֵי זִמנֵי קַדמֵיתָא. תּוּ תִּשׁעִים שָׁנָה, דְּכָל יוֹמוֹי קַדמָאֵי לָא הֲווֹ שָׁנִים אֵלָא כְּחַד שָׁנָה, דְּלָא הֲווֹ יוֹמוֹי יוֹמִין. הַשׁתָּא דִּמטָא לְהַאיֵי, שָׁנִים אִנּוּן וְלָא שָׁנָה:

[8]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי. מַאי מַשׁמַע דְּעַד הַשׁתָּא לָא קַאֲמַר אֲנִי אֵל שַׁדַּי. אֵלָא הַכֵי תַּאנָא, עֲבַד קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא כִּתרִין תַּתָּאִין דְּלָא קַדִּישִׁין לְתַתָּא. וְכָל אִנּוּן דְּלָא אִתגְּזַרוּ, יִסתָּאֲבוּן בְּהוֹן וּרשִׁימִין בְּהוֹן. וּמַאי רִשּׁוּמָא אִית בְּהוֹן. דְּאִתַּחזִי בְּהוּ שִׁי"ן דֶּלֶ"ת וְלָא יַתִּיר. וּבגִין כָּך אִסתָּאֲבוּן בְּהוּ וְאִתדַּבְּקוּן בְּהוּ. בָּתַר דְּאִתגְּזַרוּ, נָפְקִין מֵאִלֵּין וְעָאלִין בְּגַדפּוֹי דִּשׁכִינְתָא. וְאִתגַּלְּיָא בְּהוּ יוֹ"דּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, אָת קְיָמָא שְׁלִים, וְאִתרְשִׁים בְּהוּ שַׁדַּ"י וְאִשׁתְּלִים בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. וְעַל דָּא כַּתִיב בְּהַאיֵי, אֲנִי אֵל שַׁדַּי, הִתהַלֵּך לְפָנַי וֶהיֵה תָמִים, שְׁלִים. דְהַשׁתָּא אַתּ חָסֵר בִּרשִׁימָא דְּשִׁי"ן וְדֶלֶ"ת. גְּזַר גַּרמָך וִהוִי שְׁלִים בִּרשִׁימָא דְּיוֹ"דּ. וּמַאן דְּאִיהוּ בְּרִשּׁוּמָא דָּא, אִתַּחזִי לְאִתבָּרָכָא בִּשׁמָא דָּא. דְּכַתִיב, וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵך אוֹתְךָ. מַהוּ אֵל שַׁדַּי. הַהוּא דְּבִרכָאן נָפְקָן מִנֵּיהּ, הוּא דְּשָׁלֵיט עַל כָּל כִּתרִין תַּתָּאִין. וְכֹלָא מִדַּחלְתֵיהּ דָּחֲלִין וּמִזדַּעזְעִין. בְּגִינֵי כָּך, מַאן דְּאִתגְּזַר, כָּל אִנּוּן דְּלָא קַדִּישִׁין אִתרַחֲקָן מִנֵּיהּ וְלָא שָׁלְטִין בֵּיהּ. וְלֹא עוֹד אֵלָא דְּלָא נָחֵית לְגֵּיהִנָּם, דְּכַתִיב וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים וגו'. אֲמַר רִבִּי אַבָּא, זַכָּאִין אַתּוּן בְּעָלְמָא דֵין וּבעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאָה חוּלָקִי דַּאֲתֵינָא לְמִשׁמַע מִלִּין אִלֵּין מִפֻּמֵּיכוֹן. כֻּלְּכוּ קַדִּישִׁין, כֻּלְּכוּ בְּנֵי אֱלָהָא קַדִּישָׁא. עֲלַיכוּ כַּתִיב, זֶה יֹאמַר לַי"יָ אָנִי, וְזֶה יִקרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב, וְזֶה יִכתּוֹב יָדוֹ לַי"יָ וּבשֵׁם יִשׂרָאֵל יְכַנֶּה. כָּל חַד מִנְּכוֹן אֲחִיד וְאִתקַשַּׁר בְּמַלכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. וְאַתּוּן רַברְבִין מְמֻנַּן תָּרִיסִין מֵהַהִיא אֶרֶץ, דְּאִקְּרִי אֶרֶץ הַחַיִּים, דְּרַברְבָנוֹהִי אָכְלִין מִמַּנָּא דְּטַלָּא קַדִּישָׁא:

פְּתַח אִדַּך וַאֲמַר, אַשׁרֵיך אֶרֶץ שֶׁמַּלכֵּך בֶּן חוֹרִין, וְשָׂרַיִך בָּעֵת יֹאכֵלוּ. וְכַתִיב אִי לָך אֶרֶץ שֶׁמַּלכֵּך נָעַר, וְשָׂרַיִך בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ. הַנֵי קְרַאֵי קַשׁיָן אַֽהַדַּדֵּי. וְלָא קַשׁיָן. הַאיֵי דְּכַתִיב אַשׁרֵיך אֶרֶץ, דָּא אֶרֶץ דִּלעֵילָא דְּשָׁלְטָא עַל כָּל אִנּוּן חַיִּין דִּלעֵילָא. וּבגִינֵי כָּך אִקְּרִי אֶרֶץ הַחַיִּים. וַעֲלַהּ כַּתִיב, אֶרֶץ אֲשֶׁר יְ"יָ אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד. וְכַתִיב אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחסַר כֹּל בָּה. לֹא תֶחסַר כֹּל בָּהּ דַּיקָא. וְכָל כָּך לָמָּה. מִשּׁוֹם דְּכַתִיב שֶׁמַּלכֵּך בֶּן חוֹרִין, דָּא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא, כְּמָא דְּאִתאֲמַר בְּנִי בְכוֹרִי יִשׂרָאֵל. בֶּן חוֹרִין. מַהוּ בֶּן חוֹרִין. כְּמָא דְּאִתאֲמַר יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהיֶה לָכֶם. וְכַתִיב וּקרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. דְּהַא כָּל חֵירוּ, מִיּוֹבֵלָא קַא אַתֵּי, בְּגִינֵי כָּך בֶּן חוֹרִין. וְאִי תֵּימַא בֶּן חוֹרִין וְלָא כַּתִיב בֶּן חֵירוּת. הַכֵי הוּא וַדַּאי, בֶּן חֵירוּת מִבְּעִי לֵיהּ. אֵלָא בְּמַתנִיתָא סְתִימָאָה דִּילַן תְּנֵינָא, כַּד מִתחַבְּרָן יוֹ"דּ בְּהֵ"א, כְּדֵין כַּתִיב וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשׁקוֹת אֶת הַגָּן. וְלָא תֵּימַא כַּד מִתחַבְּרָן, אֵלָא מִתחַבְּרָן וַדַּאי. וּבגִינֵי כָּך בֶּן חוֹרִין כַּתִיב. וְעַל דָּא אַשׁרֵיך אֶרֶץ שֶׁמַּלכֵּך בֶּן חוֹרִין וְשָׂרַיִך בָּעֵת יֹאכֵלוּ, בְּחֶדוַתָא בִּשׁלִימוּ בְּרַעֲוָא. אִי לָך אֶרֶץ שֶׁמַּלכֵּך נָעַר, הַאיֵי אֶרֶץ דִּלתַתָּא. דְּתַניָא, כָּל שְׁאָר אַרעֵי דִּשׁאָר עַמִּין, אִתיְהִיבוּ לְרַברְבִין תָּרִיסִין דִּממֻנַּן עֲלַיהוּ. וְעֵילָא מִכּוּלְּהוּ, הַהוּא דְּכַתִיב בֵּיהּ, נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנתִּי. וְתַאנָא, הַאיֵי קְרָא, שָׂרוֹ שֶׁלָּ־עוֹלָם אֲמָרוֹ. וְעַל דָּא כַּתִיב אִי לָך אֶרֶץ שֶׁמַּלכֵּך נָעַר. וָי לְעָלְמָא דְּמִסִּטרָא דָּא יָנְקָא. וְכַד יִשׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, יָנְקִין כְּמַאן דְּיָנֵיק מֵרְשׁוּתָא אָחֳרָא. וְשָׂרַיִך בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ, וְלָא בְּכֻלֵּי יוֹמָא. בַּבֹּקֶר, וְלָא בְּזִמנָא אָחֳרָא דְּיוֹמָא. דְּתַניָא, בְּשָׁעֲתָא דְּחַמָּה זוֹרַחַת וְאַתיָן וְסָגְדִין לֵיהּ לְשִׁמשָׁא, רֻגזָא תְּלִי בְּעָלְמָא. בְּשָׁעֲתָא דְּמִנחָה, רֻגזָא תַּליָא בְּעָלְמָא. מַאן גְּרֵים הַאיֵי, מִשּׁוֹם דְּמַלכֵּך נָעַר, הַהוּא דְּאִקְּרִי נַעַר. וְאַתּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, קַדִּישֵׁי עֶליוֹנִין, בְּנֵי מַלכָּא קַדִּישָׁא, לָא יָנְקִין מֵהַאיֵי סִטרָא אֵלָא מֵהַהוּא אֲתַר קַדִּישָׁא דִּלעֵילָא. עֲלַיכוּ כַּתִיב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּי"יָ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:

[9]
פְּתַח רִבִּי אַבָּא וַאֲמַר, אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרמוֹ וגו'. וַיעַזְּקֵהוּ וַיסַקְּלֵהוּ וגו'. הַנֵי קְרַאֵי אִית לְאִסתַּכָּלָא בְהוּ, אַמַּאי כַּתִיב שִׁירָה, תּוֹכֵחָה מִבְּעִי לֵיהּ. לִידִידִי, לְדוֹדִי מִבְּעִי לֵיהּ, כְּמָא דְּכַתִיב שִׁירַת דּוֹדִי. כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. אִסתַּכַּלנָא בְּכָל אוֹרָיתָא, וְלָא אַשׁכַּחנָא אַתרָא דְּאִקְּרִי קֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. אֵלָא הַנֵי קְרַאֵי הַא אוֹקְמוּהּ חַברַיָּא בְּכַמָּה גְּוָנִין, וְכֻלְּהוּ שַׁפִּיר וְהַכֵי הוּא. אֲבָל אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, דָּא יִצחָק דַּהֲוָה יָדִיד. וְאִקְּרִי יָדִיד עַד לָא יִפּוֹק לְעָלְמָא. אַמַּאי יָדִיד. דִּתנֵינַן, רְחִימוּ סַגִּי הֲוָה לֵיהּ לְקֻדשָׁא בְּרִיך הוּא בֵּיהּ. דְּלָא אִתעֲבִיד, עַד דְּלָא אִתגְּזַר אַברָהָם אֲבוּהּ וְאִקְּרִי שְׁלִים, וְאִתּוֹסַף לֵיהּ הֵ"א לְאַשׁלָמוּתָא. וְכֵן לְשָׂרָה הַאיֵי הֵ"א אִתיְהֵיבַת לַהּ. הַכָא אִית לְאִסתַּכָּלָא, הֵ"א לְשָׂרָה שַׁפִּיר. אֲבָל לְאַברָהָם, אַמַּאי הֵ"א וְלָא יוֹ"דּ. יוֹ"דּ מִבְּעִי לֵיהּ, דְּהַא הוּא דְּכַר הֲוָה. אֵלָא רָזָא עִלָּאָה הוּא, סְתִים בְּגַוַּן, אַברָהָם סְלֵיק לְעֵילָא וּנטֵיל רָזָא מֵהֵ"א עִלָּאָה דְּאִיהוּ עָלְמָא דִּדכוּרָא. הֵ"א עִלָּאָה וְהֵ"א תַּתָּאָה, הַאיֵי תַּליָא בִּדכוּרָא, וְהַאיֵי בְּנֻקבָּא וַדַּאי. וּבגִין כָּך אַברָהָם סְלֵיק בְּהֵ"א דִּלעֵילָא, וְשָׂרָה נְחַתַת בְּהֵ"א דִּלתַתָּא. דְּכַתִיב כֹּה יִהיֶה זַרעֶךָ. וְתַנָא, זַרעֶךָ, זַרעֶךָ מַמָּשׁ, דַּהֲוָה שָׁארִי לְמֵיעַל בְּהַאיֵי קְיָם. וּמַאן דְּשָׁארִי לְמֵיעַל בְּהַאיֵי קְיָם, עָאל. וּבגִינֵי כָּך, גִּיּוֹרָא דְּאִתגְּזַר, גֵּר צֶדֶק אִקְּרִי. בְּגִין דְּלָא אֲתָּא מִגִּזעָא קַדִּישָׁא דְאִתגְּזַרוּ. וְעַל דָּא מַאן דְּעָאל בְּהַאיֵי, שְׁמֵיהּ כְּהַאיֵי אַברָהָם. בְּגִין כָּך כַּתִיב בֵּיהּ, כֹּה יִהיֶה זַרעֶךָ, זַרעֶךָ מַמָּשׁ, וְאִתמְסַר לֵיהּ הֵ"א. וְאִי לָאו דְּאִתמְסַר הֵ"א לְשָׂרָה, הֲוָה לֵיהּ לְאַברָהָם לְאוֹלֵיד לְתַתָּא כְּמָא דְּהַאיֵי כֹּה אוֹלֵידַת לְתַתָּא. בָּתַר דְּאִתמְסַרַת הֵ"א לְשָׂרָה, אִתחַבַּרוּ תְּרֵין הֵהִי"ן כַּחדָּא וְאוֹלִידוּ לְעֵילָא. וּמַאי דִּנפַק מִנַּיהוּ הוּא יוֹ"דּ. בְּגִינֵי כָּך יוֹ"דּ אָת רֵישָׁא דְיִצחָק דְּכַר. מִכָּאן שָׁארִי דְּכוּרָא לְאִתפַּשָּׁטָא, וְעַל דָּא כַּתִיב כִּי בְיִצחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. בְּיִצחָק וְלֹא בְךָ. יִצחָק אוֹלֵיד לְעֵילָא, דְּכַתִיב תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. יַעֲקֹב אַשׁלֵים כֹּלָא. וְאִי תֵּימַא, וְכִי אַברָהָם בְּהַאיֵי אִתאֲחִיד וְלָא יַתִּיר. וְהַא כַּתִיב חֶסֶד לְאַברָהָם. אֵלָא חוּלָקָא דִּילֵיהּ כָּך הוּא, בְּגִין דְּעַבֵיד חֶסֶד עִם בְּנֵי עָלְמָא. אֲבָל לְאוֹלָדָא הַכָא אֲחִיד וּמֵהַכָא שַׁריָא. וְעַל דָּא לָא אִתגְּזַר אַברָהָם אֵלָא בֶּן תִּשׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה. וְרָזָא דְּמִלָּה הַא אִתיְדַע, וְאוֹקֵימנָא בְּמַתנִיתָא דִּילַן. וּבגִין כָּך יִצחָק דִּינָא קַשׁיָא נְפַק לְאָחדָא לְחוּלָקֵיהּ וּלאוֹלָדָא, וְחֶסֶד אִקְּרִי. וְעַל דָּא יַעֲקֹב אַשׁלֵים כֹּלָא, מֵהַאיֵי סִטרָא וּמֵהַאיֵי סִטרָא. מִסִּטרָא דַּאֲחִידוּ אַברָהָם וְיִצחָק לְחוּלָקֵיהוֹן לְעֵילָא הוּא שְׁלִימוּתָא. מִסִּטרָא דְּאִתיְהִיב לְהוּ לְאוֹלָדָא מִתַּתָּא לְעֵילָא הוּא שְׁלִימוּתָא. וְעַל דָּא כַּתִיב יִשׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתפָּאָר. בֵּיהּ אִתאֲחִידוּ גְּוָנִין מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא. וְעַל דָּא כַּתִיב הַכָא שִׁירָה, דְּכַתִיב אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי. שִׁירָה וַדַּאי, דְּהַא אִקְּרִי לְאוֹלָדָא דְּכַר, דְּהַא אִקְּרִי יָדִיד עַד לָא יִפּוֹק לְעָלְמָא. וְאִית דְּאָמְרֵי אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, דָּא אַברָהָם, כְּמָא דְּאִתאֲמַר מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי. וְאַברָהָם יְרֵית יְרֻתָּא דְאַחסָנַת חוּלָקָא דָּא. אֲבָל מַה דַּאֲמֵינָא דְּדָא יִצחָק, הַכֵי הוּא. שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרמוֹ, דָּא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא דְאִקְּרִי דּוֹדִי, דְּכַתִיב דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם. יְדִידִי אֲחִיד בְּדוֹדִי דְּכַר, וּמִנֵּיהּ אִתנְטַע כֶּרֶם, דְּכַתִיב כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. מַאי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. אֵלָא בְּמַה נְפֵיק הַאיֵי כֶּרֶם, וּבמַה אִתנְטַע. חָזַר וְאָמַר, בְּקֶרֶן. מַאי קֶרֶן. דְּכַתִיב, בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל. בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל שָׁארִי. וְהַאיֵי קֶרֶן אִתאֲחִיד בְּהַהוּא דְּכַר דְּאִקְּרִי בֶּן שָׁמֶן. מַהוּ בֶּן שָׁמֶן. כְּמָא דְּאִתאֲמַר בֶּן חוֹרִין, וְתַרוַיהוּ חַד מִלָּה. שָׁמֶן, דְּמִתַּמָּן נָגֵיד מִשׁחָא וּרבוּ לְאַדלָקָא בּוֹצִינִין, וּבגִין כָּך בֶּן שָׁמֶן. וְדָא שֶׁמֶן וּרבוּ נָגֵיד וְנָפֵיק וְאַדלֵיק בּוֹצִינִין, עַד דְנָטֵיל לֵיהּ וְכָנֵישׁ לֵיהּ הַאיֵי קֶרֶן. וְדָא אִקְּרִי קֶרֶן הַיּוֹבֵל. בְּגִינֵי כָּך, לֵית מְשִׁיחוּתָא דְּמַלכוּתָא אֵלָא בְּקֶרֶן. וְעַל דָּא אִתמְשַׁך מַלכוּתָא דְּדָוִד דְּאִתמְשַׁח בְּקֶרֶן וְאִתאֲחִיד בֵּיהּ. וַיעַזְּקֵהוּ, כְּהַאיֵי עִזקָא דְאִסתְּחַר לְכָל סִטרִין. וַיסַקְּלֵהוּ, דְּאַעדִּי מִנֵּיהּ וּמֵחוּלָקֵיהּ כָּל אִנּוּן רַברְבִין, כָּל אִנּוּן תָּרִיסִין, כָּל אִנּוּן כִּתרִין תַּתָּאִין. וְהוּא נְסֵיב לֵיהּ לְהַאיֵי כֶּרֶם לְחוּלָקֵיהּ, דְּכַתִיב כִּי חֵלֶק יְ"יָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק, כְּמָא דְאִתאֲמַר וְאָנֹכִי נְטַעתִּיך שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת. כֻּלֹּה כַּתִיב בְּהֵ"א. מִכָּאן שָׁארִי אַברָהָם לְאוֹלָדָא לְעֵילָא, וּמֵהַאיֵי נְפַק זֶרַע אֱמֶת. כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי. הַינוּ דְּכַתִיב כֹּה יִהיֶה זַרעֶךָ, וְכֹלָא חַד מִלָּה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשׂרָאֵל דִּירַתוּ יְרֻתָּא קַדִּישָׁא דָּא. סוֹפֵיהּ דִּקרָא, וַיִּבֶן מִגדָּל בְּתוֹכוֹ. מַהוּ מִגדָּל. כְּמָא דְּאִתאֲמַר, מִגדַּל עֹז שֵׁם יְ"יָ, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשׂגָּב. בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וַדַּאי. וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ, דָּא תַּרעָא דְּצֶדֶק. כְּמָא דְּאִתאֲמַר פִּתחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. מַאי מַשׁמַע. דְּכָל בַּר יִשׂרָאֵל דְאִתגְּזַר, עַיֵיל בְּתַרוַיהוּ וְזַכֵי לְתַרוַיהוּ. וּמַאן דְּקָרֵיב בְּרֵיהּ לְקֻרבָּנָא דָּא, עַיֵּיל לֵיהּ בִּשׁמָא קַדִּישָׁא. וְעַל אָת דָּא מִתקַיְּמִין שְׁמַיָּא וְאַרעָא, דְּכַתִיב אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָילָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאֶרֶץ לֹא שָׂמתִּי. וְהַאיֵי מָארֵיהּ דְּהִלּוּלָא דָּא, זְכָא לְכֹלָא, לְמִחזֵי קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אַנפִּין בְּאַנפִּין בְּהַאיֵי יוֹמָא. זַכָּאָה חוּלָקַֽנָא דִּזכֵינָא לְהַאיֵי יוֹמָא, וְזַכָּאָה חוּלָקָך עִמַּֽנָא. וְהַאיֵי בְּרָא דְּאִתיְלִיד לָך, קְרֵינָא עֲלֵיהּ כֹּל הַנִּקרָא בִשׁמִי וגו' יְצַרתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו. וְכַתִיב וְכָל בָּנַיִך לִמּוּדֵי יְ"יָ וגו':

[10]
אוֹזְפוּהוּ מא לְרִבִּי אַבָּא תְּלָת מִילִין. אֲמַרוּ לֵיהּ, הַאיֵי מָרֵיהּ דְּהִלּוּלָא אוּשׁפֵּיזָך, זְכָא לְכוּלֵּי הַאיֵי, בְּגִין דְּקַיֵּים קִיּוּמָא דְּמִצוָה. אֲמַר, מַאי הִיא. אֲמַר הַהוּא גֻּברָא, דְּבֵיתַאי אִתַּת אֲחִי הֲוָת, וּמִית בְּלָא בְּנִין וּנסֵיבנָא לַהּ. וְדָא הוּא בְּרָא קַדמָאָה דַּהֲוָה לִי מִנַּהּ, וּקרֵינָא לֵיהּ בִּשׁמָא דַּאֲחִי דְאִתפְּטַר. אֲמַר לֵיהּ, מִכָּאן וּלהַלאָה קְרֵי לֵיהּ אִדֵּי. וְהַינוּ אִדֵּי בַּר יַעֲקֹב. בָּרֵיך לוֹן רִבִּי אַבָּא וַאֲזַל לְאֹרחֵיהּ.

כַּד אֲתָּא, סַדַּר מִלִּין קַמֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלעָזָר, וּדחֵיל לְמֵימַר לְרִבִּי שִׁמעוֹן. יוֹמָא חַד הֲוָה קַמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמעוֹן. וַאֲמַר רִבִּי שִׁמעוֹן, מַאי דְּכַתִיב וַיִּפּוֹל אַברָם עַל פָּנָיו וַידַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר, אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּך, מַשׁמַע דְּעַד דְּלָא אִתגְּזַר הֲוָה נָפֵיל עַל אַנפּוֹי וּמַלֵּיל עִמֵּיהּ, בָּתַר דְּאִתגְּזַר קָאֵים בְּקִיּוּמֵיהּ וְלֹא דְּחֵיל. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּך, דְּאַשׁכַּח גַּרמֵיהּ גְּזִיר. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא, אִי נַיחָא קַמֵּיהּ דְמָר דְּלֵימַא קַמֵּיהּ מֵאִנּוּן מִלֵּי מְעַלְּיַתָא דִּשׁמַענָא בְּהַאיֵי. אֲמַר לֵיהּ, אֵימַא. אֲמַר לֵיהּ, דְּחֵילנָא דְּלָא יִתעֲנַשׁוּ עַל יְדַאי. אֲמַר לֵיהּ, חָס וְשָׁלוֹם, מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּי"יָ. סָח לֵיהּ עוּבָדָא, וְסַדַּר קַמֵּיהּ כָּל אִנּוּן מִלִּין. אֲמַר לֵיהּ, וְכִי כָּל הַנֵי מִלֵּי מְעַלְּיַתָא הֲווֹ טְמִירִין גַּבָּך, וְלָא אֲמַרתּ לְהוּ. גּוֹזֵרנָא עֲלָך, דְּכָל תְּלָתִין יוֹמִין אִלֵּין תִּלעֵי וְתִנשֵׁי. וְלָא כַּתִיב אַל תִּמנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת. וְכָּך הֲוָה. אֲמַר, גּוֹזֵרנָא דִּבאוֹרָיתָא דָּא יִגלוֹן לְבָבֶל בֵּינֵי חַברַיָּא. חֲלַשׁ דַּעתֵּיהּ דְּרִבִּי אַבָּא. יוֹמָא חַד חֲמָא לֵיהּ רִבִּי שִׁמעוֹן. אֲמַר לֵיהּ, טוּפסְרָא דְּלִבָּך, בְּאַנפָּך שְׁכִיַח. אֲמַר לֵיהּ, לָא עַל דִּידִּי הוּא אֵלָא עַל דִּידְּהוּ. אֲמַר לֵיהּ, חָס וְשָׁלוֹם דְּאִתעֲנַשׁוּ, אֵלָא בְּגִין דְּמִלִּין אִתגַּלְּיָן בֵּינַיהוּ כָּל כָּך, יִגלוֹן בֵּינֵי חַברַיָּא. יֵילְפוּן אִנּוּן אֹרחִין, וְאִתכַּסְּיָן מִלִּין בְּגַוַּיהוּ. דְּהַא מִלִּין לָא אִתגַּלְּיָן אֵלָא בֵּינַֽנָא דְּהַא קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא אִסתַּכַּם עִמַּֽנָא וְעַל יְדַֽנָא אִתגַּלְּיָן מִלִּין. אֲמַר רִבִּי יוֹסֵי כַּתִיב אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וגו'. זְמִין קֻדשָׁא בְּרִיך הוּא לְאַכרָזָא עַל בְּנוֹי וְיֵימַא, אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרוּכָתְךָ מְהֵרָה תִצמָח. וְהָלַך לְפָנֶיךָ צִדקֶךָ, כְּבוֹד יְ"יָ יַאַספֶךָ:


הפיסקא דלקמן, יקראנה אבי הבן, והיא מהקדמת הזוהר דף י"ג.

פִּקּוֹדָא שְׁבִיעָאָה, לְמִגזַר לִתמָניָא יוֹמִין, וּלאַעבָּרָא זֻהמָא דְּעֻרלְתָא, בְּגִין דְּהַהִיא חַיָּה אִיהִי דַּרגָּא תְּמִינָאָה לְכָל דַּרגִּין. וְהַהִיא נֶפֶשׁ דְפָרְחָא מִנַּהּ, אִצטְרִיכָא לְאִתַּחזָאָה קַמַּהּ לִתמָניָא יוֹמִין כְּמָא דְּאִיהִי דַּרגָּא תְּמִינָאָה. וּכדֵין אִתַּחזִי וַדַּאי דְּאִיהִי נֶפֶשׁ חַיָּה. נֶפֶשׁ דְּהַהִיא חַיָּה קַדִּישָׁא וְלָא מִסִּטרָא אָחֳרָא. וְדָא אִיהוּ יִשׁרְצוּ הַמַּיִם. בְּסִפרָא דַּחֲנוֹך, יִתרַשׁמוּן מַיָּא דְּזַרעָא קַדִּישָׁא רְשִׁימוּ דְּנֶפֶשׁ חַיָּה. וְדָא רְשִׁימוּ דְּאָת יוֹ"דּ דְּאִתרְשִׁים בְּבִשׂרָא קַדִּישָׁא מִכָּל שְׁאָר רִשּׁוּמִין דְּעָלְמָא. וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, דָּא אֵלִיָּהוּ דְּטָאסכָּל עָלְמָא בְּאַרבַּע טָאסִין, לְמִהוֵי תַמָּן בְּהַהוּא גְּזִירוּ דִּקיָמָא קַדִּישָׁא. וְאִצטְרִיך לְתַקָּנָא לֵיהּ כֻּרסְיָא וּלאַדכָרָא בְּפֻמֵּיהּ דָּא כֻּרסְיָא דְּאֵלִיָּהוּ. וְאִי לָאו, לָא שָׁארֵי תַמָּן. וַיִּברָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים, תְּרֵין אִלֵּין עָרלָה וּפרִיעָה. גְּזִירוּ דְּעָרלָה, וּפרִיעָה לְבָתַר, וְאִנּוּן דְּכַר וְנֻקבָּא. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת. דָּא רְשִׁימוּ דְּאָת קְיָמָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהִי נֶפֶשׁ חַיָּה קַדִּישָׁא כִּדקַאַמרַן. אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם, מַיִין עִלָּאִין דְּאִתמְשַׁכוּ לְגַּבַּהּ דְּאָת רְשִׁימוּ דָּא. וּבגִין דָּא אִתרְשִׁימוּ יִשׂרָאֵל בִּרשִׁימוּ קַדִּישָׁא וְדַכיוּ לְתַתָּא, כִּגוַנָא דְּאִנּוּן רְשִׁימִין קַדִּישִׁין. לְאִשׁתְּמוֹדָעָא בֵּין סְטַר קַדִּישָׁא, לְסִטרָא אָחֳרָא דִּמסָאֲבוּ. אוּף יִשׂרָאֵל רְשִׁימִין, לְאִשׁתְּמוֹדָעָא בֵּין קְדֻשָּׁה, לְעַמִּין דְּאַתיָן מִסִּטרָא אָחֳרָא דִּמסָאֲבוּ כְּמָא דְאִתאֲמַר. וּכמָא דִּרשֵׁים לוֹן, הַכֵי רְשֵׁים בְּעִירֵי וְעוֹפֵי דִּילְהוֹן, לִבעִירֵי וְעוֹפֵי דְּעַמִּין. זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשׂרָאֵל:


ומסיימים ואומרים:

בָּרוּך יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמלוֹך יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

רִבִּי חֲנַניָא בֶּן עֲקַשׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשׂרָאֵל, לְפִי־כָּך הִרבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצוֹת. שֶׁנֶּאֱמָר, יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדקוֹ יַגדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:


ואומר אחד מהם קדיש דרבנן:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. (אָמֵן)
בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִּרְעוּתֵה, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אָמֵן)
בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן - יהא שמיה רבה ...)
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח. וְיִתְפָּאַר. וְיִתְרוֹמַם. וְיִתְנַשֵּׂא. וְיִתְהַדָּר. וְיִתְעַלֶּה. וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. (אָמֵן)
לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא ְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן. וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קַדִּשְׁתָּא. דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי. מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה. לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: