‏הצגת רשומות עם תוויות נקיונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקיונות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 במרץ 2019

חודש ניסן - "לנקות ברוגע"


"לנקות ברוגע"


תהלים (ל,ז): "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי".

אפשר לפרש פסוק זה גם על הדרך הרמז, שדוד המלך השתדל שהדיבור שלו - 'ואני אמרתי', יהיה בשלוה ובנחת - 'בשלוי'...

הובא[1] בשמו של ר' לוי יצחק מברדיטשב שע"י ההכנות לחג הפסח יש ביד האדם להשיג מדרגת רוח הקודש, אך מדת הכעס מונעת ממנו השגה זו...

אמר הרה״ק רבי אשר מסטאלין זי׳׳ע בפסוק (שמות לד,יז) 'אלהי מסכה לא תעשה לך', וסמיך ליה (פסוק יח) ׳את חג המצות תשמור', כי מילתא דשכיחא היא שבאים לידי כעס בעת ההכנות לחג הפסח וכן בחג עצמו, והרי אמרו חז״ל (שבת קד:) כל הכועס כאילו עובד ע׳׳ז, לכן הזהירה תורה שבימים אלו יזהר ביותר שלא לעשות ׳אלהי מסכה׳ זה הכעס, אלא בניחותא ורוגע ומתוך שמחה של מצוה ינקה את ביתו מכל משהו חמץ.

ההכנות לחג לא צריכות להיות בצרחות וגערות... הרי לפני החג אתה צריך לעשות הכשרת כלים גם לפה שלך:

הרה״ק ה׳תפארת שלמה׳ זי״ע (ליקוטים חדשים ד"ה 'מצות תאכל') בקרא בפרשתן (ויקרא ו,ט) ׳מצות תאכל במקום קדוש', שיכין את עצמו קודם פסח לקדש את פיו שהוא המקום שמכניס שם המצה - להיותו ׳מקום קדוש׳, ויאכל את המצה בקדושה, ומקודם החג יקדש את מוצא שפתיו שלא יתערב בו לשון הרע ושאר דיבורים אסורים, ויהיו כל דיבוריו לשם שמים, ובכלל זה נמי להשגיח במשנה זהירות על הנכנס לתוך פיו, ואז ׳מצות תאכל במקום קדוש׳".

זו לא בעיה לבוא לאשתך ולהגיד לה הרב אמר לנקות עם חיוך!

אתה רוצה שהיא תחייך כשהיא משפריצה סנט מוריץ? תעזור לה!

הגה״צ רבי שמשון אהרן פאלאנסקי גאב״ד טעפליק זצ״ל ראה פעם בביהמ״ד אברכים השוקדים על תלמודם בהתמדה גדולה בערבי פסחים. והבין שבבית כמה מהם נצרכים לעזרתם בהכנות החג.
עלה הרב על הבימה והכריז: בידי רשימת אלמנות המשוועות לעזרה בדחיפות למען צרכי החג, מי ממכם מוכן לעזור ולסייע להן?
כאיש אחד ובלב אחד התאספו כולם לעזור ולסייע לאותן אלמנות. ביקש מהם הרב להתייצב לפניו בשורה ונתן בידי כל אחד פיתקא בו נכתבה כתובת של אחת מהמשפחות הזקוקות לעזרה.
כאשר פתחו את הפתקים מצאו כל אחד כתוב בפיתקא שלו מקום מגוריו - שנשלח לסייע לבני ביתו.
כוונתו היתה להוכיח להם. שלא טוב הוא המעשה שהם מוכנים ומזומנים לסייע לאחרים יותר מבני ביתם. ולא באלה חפץ לה׳ שהרי כתיב (ישעיה נח,ז) 'ומבשרך לא תתעלם'...

לא רק את החמץ שבבית צריך לנקות בשלוה, גם אם יש אנשים שיש להם חמץ בדעת ותפישת העולם שלהם שגויה לחלוטין ואתה מעוניין לשנות את דעתם או להסביר להם שהם טועים, גם את החמץ הזה אתה צריך לבער בניחותא...

עשה לך רב (עודד מזרחי, שניות אור עמ' 129):

"נכנסתי בערב שבת להתפלל במקלט שבו היה בית כנסת של חסידים חוזרים בתשובה. הרב, חוזר בתשובה ותיק בשם גיא אור, אחז בדעות של נטורי קרתא.
לאחר תפלת מנחה החל הרב גיא להעביר שיעור ובו דיבר את דיבוריו הקנאיים למרות שהייתי אורח לא יכולתי לשתוק.
״עם כל הכבוד״, אמרתי, ״גם לחברה החרדית יש מה לשפר״, והזכרתי את המקרה של בנות עמנואל שאירע באותם ימים, שבו הפרידו בנות סוג ב׳ מעבר לגדר.
הרב גיא מצמץ בעיניו, פניו האדימו מעט, הוא קם וזעק: ״אתה אנטי חרדי!״
״חס וחלילה!״, התקוממתי, ״יש לי כבוד גדול לעולם החרדי. יש לי כיפה שחורה, אמנם סרוגה, בניי לומדים בתלמוד תורה חב״ד ולפחות חצי מחבריי חרדים...״
״על מי אתה עובד?!״, זעק הרב, ״אתה כותב בעיתונים ושבועונים של מזרוחניקים, ובמקומון שמפרסם פאות נוכריות!״
״נכון", אמרתי, ״אבל אני כותב גם באתרי ברסלב והידברות״.
״מי אתה בכלל?!״, הרעים, ״אין לך שום שיטה ודרך. אתה סתם עב״ם!״
כל המתפללים הצטנפו במקומותיהם.
״אני משתדל להתחבר לטוב שבכל אחת מהדרכים הקדושות בעם ישראל״, הסברתי.
הוא התקרב אלי. פאותיו האדומות השתלשלו ממגבעתו הרחבה, פניו האדימו לחלוטין, חמת רצח בקעה מעיניו.
״למה אתה שייך? מי הרב שלך?״, הגביר את זעקתו.
מזה כמה שנים הייתי קשור לרב שוגרמן ואף זכיתי לשמשו, אבל באותה תקופה התרחקתי ולא הגעתי לשיעוריו. אמרתי לאשתי שאמנם הרב אומר דברי תורה נפלאים ומאוד מחכימים, אבל אולי הוא גבוה מדי לצורכנו. אולי נחפש רב אחר, רב חסיד ברסלב איכותי או רב דתי לאומי שמעמיק גם בחסידות. נסענו לגוש דן לשמוע רבנים כאלה, נהנינו משיעוריהם, אבל לא קיבלנו החלטה.
שתקתי והייתי נטוע במקומי. לא הצלחתי לזוז.
״מי הרב שלך?", צרח וקרב את ידיו אל צווארי. לא ידעתי מהו רצונו. היה נדמה לי שהוא עלול לחנוק אותי. ידעתי אמנם שהוא ירא שמיים ואינו נוהג לחנוק אנשים בשבת, אבל חששתי פן יעשה זאת בשינוי...
זה היה רגע גורלי. ציפיתי כבר לראות את סרט חיי חולף לנגד עיניי כמו שכתבתי בכמה סיפורי מוות קליני. באותו רגע חשבתי לעצמי שעלי להחליט מטעמי פיקוח נפש מי הרב שלי, נכון לעכשיו.
״הרב שוגרמן״, אמרתי לבסוף.
הרב גיא קפא על מקומו, נזכר בשם הרב שהכיר למזלי והחל להירגע. כעבור רגע שב למקומו והמשיך בשיעורו כאילו לא אירע דבר.
קמתי ויצאתי מהמקלט לכיוון בית הכנסת של הרב קלימי, שהיה בקרבת מקום. נשמתי את האוויר הצלול של ערב שבת בתאווה והודיתי לקדוש ברוך על כל נשימה ונשימה.
לאחר התפילה חזרתי לביתי, עדיין מסוחרר ממה שאירע. לאחר שקידשתי וברכתי ׳המוציא׳ על חלות השבת ואכלתי כזית, אמרתי לאשתי: ״אנחנו חוזרים לרב שוגרמן!״
״מה קרה?!״, תמהה.
סיפרתי לה מה שאירע וחתמתי: ״אי אפשר לעזוב רב שהציל את חייך".






[1] באר הפרשה (האדמור מלעלוב, שבת הגדול התשע"ח).

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

יום הכיפורים - אמונה בעוצמת הנקיון!

אמונה בעוצמת הנקיון!


היתה לי שיחה עם מישהו בבוקר של ערב כיפור: הוא לא יודע מה לעשות הוא ממש על הפנים ולא ניצל בכלל את חודש אלול...

אמרתי לו שזו בדיוק המטרה של יום כיפור!

המושלמים נידונו בראש השנה לחיים.

לאלה שבאים עם בגדים מלוכלכים... בשבילם ה' המציא את היום המדהים הזה!!!

יחזקאל הנביא מדבר עם אנשי דורו, ומשפיע עליהם לחזור בתשובה, אומרים לו האנשים (יחזקאל לג,ט): "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים" – התשובה לא עוזרת! אנחנו נמות עם העבירות שלנו...

איך הם עונים תשובה כזאת הלא כתוב בתורה בפירוש הפוך: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹוקָה הִיא"!

במקום שיחזקאל יבוא ויגיד להם – תתביישו איך אתם מדברים... הוא הולך להקב"ה, ואומר לו – את מה שעם ישראל ענה...

הקב"ה לא שולח אותו לפרשת ניצבים, מה עושה הקב"ה?

הקב"ה נשבע, שהתשובה עוזרת (שם פס' יא): "חַי אָנִי נְאֻם ה' אלוקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה"!

למה ה' צריך להישבע?!?

משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו סופר-מרקט מאוד מצליח. ב"ה יש לו שם עשרה דלפקים, המחזור החודשי שלו הוא 10 מיליון שקל.
במחזור של עשרה מיליון שקל בחודש, יש 10% רווח. תורידו שכר של עובדים ושל הכל מסביב... נישאר לו בחודש חצי מיליון שקל, ב"ה, בן פורת יוסף... בשנה שישה מיליון שקל.
יום אחד מודיע לו מנהל החשבונות שהוא עוזב, הוא כמובן לא מתרגש, ואומר לעצמו: "טוב, מה הבעיה? ניקח מנהל חשבונות צעיר".
הוא לוקח מנהל חשבונות צעיר, ב"ה הוא עושה את העבודה, חותם על הצ'קים, הכל בסדר גמור...
בסוף השנה, הוא כבר עובד שם שנה וקצת, מתקשר הרואה חשבון לבעל הבית, ומבקש להיפגש עימו בדחיפות...
הם נפגשים, ואז אומר הרואה חשבון לבעל הבית: "תשמע חביבי, העסק שלך בגירעון של 7 מיליון שקל השנה".
"איך יכול להיות, כל שנה אני ברווח של שישה מיליון, מה קרה?! והרי לא השתנה כלום... אדרבא, מאגר הלקוחות הקבועים הכפיל את עצמו..."???
רואה החשבון השיב בצורה הקרה ביותר: "אני לא יודע, אולי יש לך גנבים בעסק.... אין לי מענה... תבדוק, אולי זה המנהל חשבונות החדש... אולי הוא לא בסדר... זה הדבר היחידי שהשתנה אצלך...".
עוברים על החשבונות, ומגלים שבאמת זה המנהל חשבונות הצעיר, במקום לחייב פעם אחת מע"מ, הוא הוסיף לכל חשבונית כפל מע"מ...
כשכולו רותח מעצבים, הוא קורא למנהל חשבונות, שנמצא שם שנה ורבע, ואומר לו: "מה זה?! אתה יודע שגרמת לי נזק של 7 מיליון שקל"?!
"אני?!" התמם המנהל הצעיר.
"כן, בֹא תראה! כל חשבון שעשית... פעמיים מע"מ!" - צרח עליו בעל הבית.
כשהוא לא מאמין לגודל האסון, שאל אותו בעל הבית: "מה אתה מתכוון לעשות עם החוב הזה, בכל זאת הזקת לי ב- 7 מיליון...?
"אני לא יודע, אין לי מה לעשות..." - השיב המנהל בתמימות...
כאן בעל הבית לא יכל להתאפק: "מה זאת אומרת?! תמכור את הבית שלך, תחזיר לי 2-3 מיליון"!
"בשמחה" - השיב המנהל - "אך אין לי מה למכור... אין לי בית, אין לי כלום...!
"אז מה אתה מתכוון לעשות?!" - שאל בעל החנות המתוסכל
ואז קרה משהו מפתיע, המנהל ניגש אליו ואמר: "אני רוצה להגיד לך 'סליחה'..."!
"סליחה סליחה ואיך את תכסה את הגירעון?" - הקשה הבעלים
"אני לא יכסה... אין לי מאיפה..."
אז מה אתה מתכוון לעשות?!
"אני רוצה להגיד לך 'מחילה'...".
כאן בעל הבית לא יכל יותר וצרח: "אז תיקח את הדברים שלך, ותעוף הביתה"!!!
"מה?! אתה אומר לי לעוף?! יש לי 14 ילדים שמחכים לאוכל, עכשיו ערב החג, ואתה זורק אותי?! איפה הרחמים שלך?!" והמנהל הצעיר פורץ בבכי...
הבעל הבית רואה אותו בוכה, והוא נמס, הוא לא יכול לראות אותו בוכה...!
אומר לו בעל הבית: "אתה יודע מה.... אני משאיר אותך עוד שנה, אבל אוי לך, אם זה יקרה עוד פעם"!
כשהוא קופץ משמחה מכריז המנהל: "אני מבטיח לך... זה לא יקרה עוד פעם"!
עוברת לה שנה נוספת... עושים חשבונות.... עוד פעם גירעונות.... הפעם עשר מיליון גירעון!
קורא בעל הסופר למנהל ושואל: "מה זה"?!
שוב המנהל הצעיר מתחיל לבכות... ובדמעות הוא אומר: "קורה ... מה אני יכל לעשות... אנחנו רק בני אדם...".
כמה זמן לדעתכם, הוא יישאר בעבודה הזו?
אפילו לא דקה אחת!

כך הוא הנמשל:

שואלים אנשי דורו של יחזקאל:

וכי אנחנו לא יודעים שהתשובה עוזרת?! אבל כמה פעמים אתה חושב שאפשר לבקש סליחה!? הקב"ה רק יפתח את את החשבון ויסתכל מה עשינו, ויגיד: "תראה... אתה יודע איזה נזקים עשית לי?! למה אתה חושב שאני ישאיר אותך עוד שנה..."?!

כמה ריבונו של עולם יכול לספוג? פעם... פעמיים... שלוש... אבל כמה? חמישים שנה?!

אומר להם יחזקאל: כן! – הקב"ה נשבע, שהתשובה עוזרת אפילו 100 פעמים!

זה מה שאנחנו אומרים בתפילת יום הכיפורים: "כי אתה מעביר אשמֹתנו בכל שנה ושנה..."!

תנא דבי אליהו רבה (פרק א') על הפסוק "ימים יוצרו, ולו אחד בהם" - הבורא יצר את ימי השבוע, ובחר לו יום אחד, את יום השבת. יצר את ימי השנה, ובחר מהם יום אחד, את יום הכיפורים.

מה העניין של שבת ויום הכיפורים?

בשבת יש לנו עליית העולמות, שכל העולמות מתעלים ממדרגתם!

מעשה שהיה עם הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל מאיזמיר, בעל "שבט מוסר", (מובא בספרו מנחת אליהו פרק ה'): בעיר איזמיר היה בזמנו "דיבוק", שהיא נשמה מיוסרת שלא הורשתה לבוא למקום הראוי לה לאחר הפטירה, ואף לא זכתה לגיהנם, ונגזר עליה לנוע ולנוד בעולם – ונכנסה בגוף אשה אחת, והציקה לה מאד והביאוה לפני הרב שיפעל לתיקונה ומנוחתה. הרב ניהל עמה דו שיח (כולל פרטים על אותה נשמה וקורותיה, שאומתו במלואם), ורשמו למזכרת. יש לציין שהדבר נעשה לפני קהל רב, והביא להתעוררות עצומה ולתשובה. בתוך הדברים שאל את הנשמה: "האם עולמנו נראה לנשמות, כפי שנראה להן בחייהן"?
אולי ציפה לשמוע שהוא נראה רוחני יותר, שהנשמות מביטות לפנימיות העניניים. והנשמה ענתה: "לא! הכל נדמה לחושך בלהבת אש כגוון גפרית וגחלי אש המבעית לראותו". והוסיפה "רק בשבת הוא נראה צלול ובהיר".

מהו הערפל, מהו מסך העשן?

הרי זה ברור ומובן, אלו העוונות, העבירות, החטאים. הלא פסוק מפורש הוא (ישעיה נט,ב): "עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם, וחטאתיכם הסתירו פני מכם". יתר על כן כל מחשבות ההבל, כל תענוגי הסרק, הליצנות וקלות הראש, הכל יוצר מסך, מגשם את העולם, כמו שכתוב (איכה ג,מד) "סכותה בענן לך מעבור תפלה...".

השבת היא "מעין עולם הבא", העולם מזדכך בה ומתעלה בזעיר אנפין.

אבל יום הכיפורים הוא "שבת שבתון"! שבת בריבוע! – ההזדככות בו כפולה ומכופלת. העולם מוצף בזוהר רוחני, בקרבה מיוחדת לבורא העולם, בלא "מחיצה של ברזל", בלא מסך הענן המונע את מעבר התפילות.

אפילו אם היה יום הכיפורים פעם אחת בשבעים שנה ג"כ היינו מאד שמחים, כל שכן עכשיו שיש לנו יום כיפור בכל שנה!!!

רק עם הבנה כזאת אפשר לשיר (בבית כנסת ספרדי...) 'חטאנו לפניך...' בכזאת מנגינה שמחה!!!

העוצמה של היום הזה מוחקת הכל!!!

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

הרב קרליבך (אבן שלמה עמ' 214):
את הנדר הראשון בתורה נדר יעקב אבינו, בשעת יציאתו מארץ ישראל:
בראשית (כח,כ-כא): ״וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי״.

יעקב אבינו אומר בעצם: אפילו אם לא אקיים את כל הנדרים שלי, יש נדר אחד שנדרתי שאני יכול לקיים - שתמיד אחזור אל ה'.

כשיהודי מתפלל בליל יום כיפור, התפילה מתחילה ב״כל נדרי״. הדבר הראשון שיהודי אומר הוא, ״ריבונו של עולם, אתה זוכר שהייתי פה ביום כיפור שעבר? געוואלד, כמה נדרים נדרתי, ואת רובם לא קיימתי. אבל ריבונו של עולם, נדר אחד קיימתי. חזרתי לכאן״!

אנחנו צריכים רק לבוא לבית הכנסת, לומר את הוידויים מכל הלב ולפרט את כל מה שאתה רוצה שה' ימחק לך וזהו, ה' נשבע שזה נמחק!!!


כתיבה וחתימה טובה!!!

יום חמישי, 7 באפריל 2016

חודש ניסן - רוחניות הנקיון הגשמי!

רוחניות הנקיון הגשמי!


הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: יש אנשים ששואלים[1] למה הנשים מנקות את כל האבק של הבית ביחד עם החמץ? למה הן זורקות מהבית את כל החפצים המיותרים ביחד עם ניקיון החמץ, וכי אי אפשר לעשות זאת בזמן אחר? למה דווקא עכשיו, הרי "אבק זה לא חמץ"?

ובאמת, אבק הוא לא חמץ. וגם חמץ היה צריך להיות בטל בשישים כמו כל דבר אחר. אבל אנו נזהרים במשהו חמץ ומבערים אותו מביתנו, מה שאנחנו לא עושים לכל איסור אחר. למה? כי אנחנו יודעים שחמץ הוא מעין היצר הרע.

צריך להסביר לכל השואלים כי כשמנקים את הבית מחמץ - מטהרים את הבית מכל הדברים המיותרים, הרעים והמזיקים. גם מהדברים הרוחניים וגם מהדברים הגשמיים. אנו טורחים כדי שהבית יהיה קדוש, נקי וזך לקראת הפסח. גם הגברים שלרוב טורחים פחות מהנשים בעניין יקר וחשוב זה, צריכים אחרי העזרה לנשים ללמוד מהן מוסר. לנקות את הלב. לנקות את הנשמה. להכין את עצמם בטהרה ובקדושה לקראת חג הפסח.

לא לחינם אנו אומרים בליל הסדר "קדש ורחץ" לפני תחילת הסדר, ללמד כי בשביל גאולה צריך לרחוץ את הבית ולקדש אותו כמו שאנו עושים עם הגוף. גם נוטלים ידיים וגם מרוממים אותם. גם מנקים את הבית וגם מטהרים אותו.

"לכלוך" הוא לא טומאה, אבל "נקיות" היא חלק מהטהרה:

בגמרא (שבת מ"ט) מסופר על אלישע בעל כנפיים שטהרת הגוף שלו השפיעה על טהרת הנשמה שלו. אומר שם רבי ינאי: "תפילין צריכין גוף נקי, כאלישע בעל כנפים". ומסבירה הגמרא שצריך לנקות את הגוף מבפנים בגלל הקדושה של התפילין. אחר כך הגמרא מסבירה שאלישע בעל כנפיים היה גם איש נקי וגם איש קדוש, בעל מופת ובעל מסירות נפש על מצוות תפילין. כל זאת ללמד כי הנקיות של הגוף משפיעה על הנקיות של הנשמה.

מעין זה מצינו בגמרא (שבת כה) שכותבת כי חשוב לרחוץ את הגוף בחמין בערב שבת: "אמר רב יהודה, אמר רב, כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אילעאי, ערב שבת מביאין לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו, ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצויצין, ודומה למלאך ד' צבאות".

בגמרא (נדרים מט) מסופר שהנוכריים היו שואלים למה נראות פניו של רבי יהודה כל כך מאירות. ומסבירה הגמרא שהיה מקפיד רבי יהודה על טהרת הגוף שלו, שלא יהיה צריך לנקביו. ושהיה בעל חכמה ו"חכמת אדם תאיר פניו".

כך גם בטהרת הבית ובניקיונו. אנו מנקים את הרצפה והארונות ומכוונים על ניקוי המחשבות הרעות, היצרים הרעים. ניקוי מטומאה ומקלקולים שונים. מנקים את הבית מחמץ, ומבטלים אותו מהלב, מהנפש ומהנשמה.


הרבנית מנוחה רחל נ"ע הקפידה כל חייה על שמירת הנקיון - "הטוהר". המלה "טוהר" הייתה תמיד שגורה בפיה. הטהרה והניקיון שררו סביבותיה. אף רבב קטן לא נראה על בגדיה היא הייתה סמל הטוהר והנקיון. רגילה הייתה לומר בשם אביה וסבא הגדולים "במקום שיש טוהר וניקיון שם יש כשרות ויהדות". את ילדיה חנכה מילדותם להיות נקיים וטהורים. ומדי פעם בפגשה את יוצאי חלציה הסבה את תשומת לבם לדבר הזה. גם בשנותיה האחרונות למרות זקנותה המופלגה, תשישותה והיותה צמודה למיטתה, הייתה נקיה להפליא. ילדיה וילדותיה הושפעו הרבה מהחינוך לטהרה.


עמ"י משלבים את הרוחניות והגשמיות בעצם הווייתם!

כמו המגן דוד – משולש מלמעלה למטה ומשולש מלמטה למעלה!

החמץ זה היצר הרע: כך היה מתפלל רבי אלכסנדרי בסיום תפילת העמידה (ברכות יז.): "ריבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם".

הנקיון הגשמי מחמץ ושאור גורר נקיון רוחני מלמעלה!

רעיא מהימנא (תצא רפב:): "רַעִִיָא מְהֵימָנָא - מָאנֵי דְּפִסְחָא, בְּזִמְנָא דְּשָׁלִיט עָלַיְיהוּ לֵיל שִׁמּוּרִים, כֻּלְּהוּ צְרִיכִים לְמֶהֱוֵי שְׁמוּרִים, וּנְטוּרִים מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר בְּכָל שֶׁהוּא, וְכָל מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים כֻּלְּהוּ נְטוּרִין. וּמַאן דְּנָטִיר לוֹן מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר. גּוּפֵיהּ, אִיהוּ נָטִיר מִיֵצֶר הָרָע לְתַתָּא, וְנִשְׁמְתַא לְעֵילָּא. וְאִתְּמַר בֵּיהּ, (תהלים ה) לֹא יְגוּרְךָ רָע. בְּגִין דְּהָא אִתְעָבִיד גּוּפֵיהּ קֹדֶשׁ, וְנִשְׁמָתֵיהּ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וְאִתְּמַר בְּיֵצֶר הָרָע (ויקרא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, (במדבר א) וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.
פֶּסַח, דְּרוֹעָא יְמִינָא דְּאַבְרָהָם, כֶּסֶף מְזוּקָּק. מַאן דְּעָרַב בֵּיהּ עוֹפֶרֶת, מְשַׁקֵּר לֵיהּ. הָכִי מַאן דְּעָרַב חָמֵץ אוֹ שְׂאוֹר כָּל שֶׁהוּא בְּמַּצָּה, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא. וְהָכִי מַאן דְּעָרַב בְּטִפָּה דִּילֵיהּ שׁוּם תַּעֲרוֹבֶת, כְּאִילּוּ מְשַׁקֵּר חוֹתָמָא דְּמַלְכָּא, דָּא בְּדָא תַּלְיָיא".

[תרגום: רוֹעָה הַנֶּאֱמָן, בַּעֲלֵי הַפֶּסַח, בִּזְמַן שֶׁשּׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם לֵיל שִׁמּוּרִים, כֻּלָּם צְרִיכִים לִהְיוֹת שִׁמּוּרִים, וּשְׁמוּרִים מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר בְּכָל שֶׁהוּא, וְכָל הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקִים (כלי הפסח) כֻּלָּם שְׁמוּרִים. וּמִי שֶׁשּׁוֹמְרָם מֵחָמֵץ וּשְׂאוֹר, גּוּפוֹ שָׁמוּר מִיֵּצֶר הָרָע לְמַטָּה, וְנִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה, וּבוֹ נֶאֱמַר 'לֹא יְגֻרְךְ רָע'. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי גּוּפוֹ נַעֲשֶׂה קֹדֶשׁ, וְנִשְׁמָתוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְנֶאֱמַר בַּיֵּצֶר הָרָע 'וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ' 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת'.
פֶּסַח, זְרוֹעַ יָמִין שֶׁל אַבְרָהָם, כֶּסֶף מְזֻקָּק. מִי שֶׁעֵרַב בּוֹ עוֹפֶרֶת, מְשַׁקֵּר אוֹתוֹ. כָּךְ מִי שֶׁעֵרַב חָמֵץ אוֹ שְׂאוֹר כָּל שֶׁהוּא בַּמַּצָּה, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בְּחוֹתַם הַמֶּלֶךְ. וְכָךְ מִי שֶׁעֵרַב בַּטִּפָּה שֶׁלּוֹ שׁוּם תַּעֲרֹבֶת, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר אֶת חוֹתַם הַמֶּלֶךְ. זֶה בָּזֶה תָּלוּי].

רמ"ד ואלי: "איסור החמץ בפסח הוא במשהו, שאם יהיה שמץ עירבוב של חמץ ושאור שרומז אל אחיזת החצונים, בודאי תתבטל ההמשכה של ההוא זיווגא עילאה, ונמצא שלא נעשה כלום מן התיקון הצריך לעשות".

טיפת חמץ הורסת הכל!

בספרם של העיתונאים אהרון ועמליה ברנע "ללכת שבי" מסופרים קורותיו של הארכי-מחבל צאלח תעמרי:
סאלח תעמרי ישב על המיטה עצוב ומיואש. רעש הנגמ'שים מחוץ לתאי המעצר נשמע כל העת ללא הפסקה, ומערכת הכריזה קראה לאסירים להיכנס לתאים. כל התארגנות שנראתה כחשודה פוזרה במהירות, והצלפים שעמדו הכן על מגדלי השמירה עם היד על ההדק הבהירו היטב את סופו של מי שינסה להתעמת עם הסוהרים הצבאיים.
מחנה המעצר 'אנאצר' התרוקן במהירות מהאסירים ששוטטו בחוצות המחנה וכולם נכנסו לתאיהם במהירות. האסירים כולם חששו להתעסק עם החיילים שהענישו קשות את האסירים שלא נהגו בהתאם להוראות. כדי להסביר את ההתרחשות שהובילה אותנו למחנה מעצר זה, נצטרך לחזור קצת אחורה ולספר את הרקע שקדם לפתיחת מחנה המעצר: בשנת 1981, שלטו על כל שטחה של דרום לבנון חוליות מחבלים פלסטיניות של ארגון אש'ף. שמו של אחד מן המפקדים הבכירים ביותר בארגון האכזרי הזה היה סאלח תעמרי שהתפרסם כארכי מחבל ורוצח. בעיני הילדים הפלסטינים הוא נחשב גיבור ומושא להערצה ותמונתו הייתה תלויה בשלטי רחוב ובחדרי הילדים. הוא היה אדם אינטליגנט ופיקח ששלט בערבית, אנגלית, צרפתית ועברית. חלק מהפעולות שעליהן פיקד תעמרי היו ירי של קטיושות אל עבר ישראל, ומדי פעם הוא גם תכנן פיגועי חדירה אל שטח המדינה על מנת לבצע פיגועי ראווה גדולים.
באמצע שנת 1982 החליטה ישראל לצאת למלחמה עם הטרוריסטים הפלסטינים שפעלו משטח לבנון, שם המבצע היה 'מלחמת שלום הגליל'. צה'ל פגע אנושות בתשתיות של המחבלים הפלסטינים, ומנהיג אש'ף יאסר ערפאת ברח לתוניס עם אלפי מחבלים. עוד אלפים רבים נלקחו בשבי הישראלי, ונכלאו במחנה המעצר 'אנאצר' שבלבנון. בין העצורים היה גם הארכי מחבל וממפקדי הזרוע הצבאית של אש'ף - סאלח תעמרי.
במחנה מעצר זה היו כלואים כ3,000 מחבלים, ועד מהרה הם פיתחו לעצמם הנהגה משלהם בתוך המחנה כשהם ממנים לעצמם מפקדים בשרשרת פיקוד של ממש. בראש ההנהגה תפס את המושכות סאלח תעמרי. המצב הגיע לכך שתוך זמן קצר הייתה לו שליטה על כל הנעשה במחנה, ואף אחד לא העז לעשות משהו ללא רשותו. הוא היה כל כך תקיף עד שקציני המשטרה הצבאית שאבטחו בתחילה את מחנה המעצר פחדו ממנו ולא העזו להמרות את פיו. המצב האבסורדי השתנה כאשר יחידה צבאית לקחה את הפיקוד על המחנה מהמשטרה הצבאית והיא החלה להשליט במחנה המעצר משטר צבאי לכל דבר. הם סיירו עם נגמ'שים בין המכלאות השונות, האסירים נכלאו בתנאים קשים מאוד, ומסביב לכלא הוצבו עמדות צלפים שירו בכל מי שניסה להתקרב לקו צהוב שצויר כמטר לפני הגדר.
רוחו של המפקד תעמרי נשברה לחלוטין מהדיכוי הישראלי. בשיחות שקיים עם חבריו הוא סיפר להם שהוא כבר מיואש כמעט לגמרי מהמאבק הפלסטיני: 'תראו' הוא אמר להם, 'הם חיסלו לנו את כל התשתיות בלבנון, סילקו את מנהיגינו לתוניס הרחוקה, הרגו אלפים מחברינו, ואותנו הם משפילים עד עפר...' אמר תעמרי בייאוש הולך וגובר. 'בקצב הזה פשוט אין סיכוי שנצליח לנצח אותם, הם הרבה יותר חזקים מאתנו בנשקם וברוחם...'
כשהמפקד הראשי הולך בראש שפוף ומיואש, גם שאר האסירים מושפעים מכך עמוקות, וההרגשה המיואשת הזאת חלחלה עמוק עד למפקדי אש'ף שנותרו מחוץ לכותלי הכלא. הם הבינו שהרבה כבר אי אפשר לעשות, והיה נראה שהמאבק הפלסטיני עומד לקראת סיום.
ואז, ערב אחד בעיצומו של חג הפסח, ישב סאלח תעמרי על מיטתו והביט מחוץ לסורגים. לפתע הבחין בסוהר יהודי ההולך בין המכלאות תוך כדי שהוא אוכל משהו. סאלח התבונן בו היטב, והדבר שראה היה מוזר מאוד בעיניו. הוא קרא לסוהר, וכשהאחרון התקרב, הוא הבחין לתמיהתו בכך שהדבר שהיה בידו הוא לא פחות מאשר פיתה.
מכיוון שהוא היה בקי בדת היהודית, הוא פנה אל הסוהר בתדהמה ושאל אותו: 'אתה יכול להסביר לי כיצד אתה אוכל כעת פיתה? הלא היום זה חג הפסח שבו אסור ליהודים לאכול חמץ?!' הסוהר הביט בסאלח מופתע, ולאחר רגע של מחשבה ענה: 'על מה אתה מדבר אדוני?! פסח זה דבר ששייך להיסטוריה! אותי לא מעניין מה קרה לאבות אבותיי לפני אלפי שנים!'  מפקד המחבלים התיישב על מיטתו מבולבל, ומבול של מחשבות החל להסתובב במוחו. באותו רגע חדרה לראשו ההבנה שהעם היהודי כבר התנתק משורשיו הקדומים, את רוב העם לא מעניינת המסורת שקיימה אותו במשך כל ההיסטוריה. הוא חשב מספר שעות ולבסוף אמר לעצמו: 'עָם שלאנשיו אין קשר עם העבר המפואר שלהם, עָם שמסוגל בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתם, הוא עָם שניתק את שורשיו מאדמתו ואנו נוכל להשיג את מטרותינו בקלות!' כל אותו הלילה הוא לא הצליח להירדם, ולמחרת היום החליט לכנס את כל הנהגת המחבלים הנמצאת בכלא, וסיפר להם את מה שעבר עליו בליל אמש, ועל כך שהוא החליט לצאת לדרך חדשה: 'דרך שלא תתפשר על אף שעל, עד אשר כל פלסטין תשתחרר מידי היהודים המנותקים מעברם, ולא סנטימטר אחד פחות!'
באותו היום החלה להתחדש האינתיפאדה הרצחנית, שבסופו של דבר גררה את העם בישראל לפיגועים קשים במשך עשרות שנים, שגרמו לאלפי הרוגים ורבבות פצועים...


להבדיל אלפי הבדלות תראו איזו מסירות נפש על אכילת מצה:

סקופ היסטורי קטן ומרגש על המרגל הישראלי אלי כהן, "האיש שלנו בדמשק", מבכירי המרגלים הישראלים, שנתלה אחרי שנתפס בסוריה.

אחיו של אלי כהן המרגל מדמשק הי"ד, אברהם כהן, סיפר בראיון לעיתון "יתד נאמן" על אישה יהודייה שעלתה מסוריה לישראל והעידה על ההתרחשות הבאה:

"אבא שלי היה סוחר יהודי בשוק 'אל חמידיה' בדמשק. הייתה לו חנות לכלי צורפות. בחול המועד של חג הפסח 1962 נכנס לחנות שלנו אלי כהן, שאז עוד נקרא כמובן בשם הכיסוי כאמל אמין ת'אבת. זו הייתה השנה הראשונה שלו בסוריה. הייתי ילדה קטנה, ואני זוכרת איך כהן ניגש לאבא שלי ואמר: 'אדון יוסף, אני מאוד רעב, יש לך משהו לאכול?'. אבא שלי הסביר: 'אדון כאמל, אצלנו היהודים פסח עכשיו, אין לנו לחם או פיתות, רק מצות'. האורח המכובד העמיד פנים שהוא שומע על כך לראשונה: 'מצות? מה זה? טוב, לא משנה, תביא לי מצה, תביא לי מה שיש, העיקר לאכול משהו'. ואז אני זוכרת איך אלי כהן נטל את המצה בידיו, התרחק לפינה, מלמל לעצמו בשקט כמה מלים, ואכל אותה".


בגלל שהרוחני והגשמי מקבילים - לכן הנקיונות מתחילים מפורים:

החסד לאברהם (מעין ב' נהר נז' - סוד נפלא מענין השבתת חמץ ואכילת מצה): "אחר שיצאו ישראל ממצרים ואילך מה עשה הקדוש ברוך הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וצוה לישראל בכל שנה שיעשו ז' ימי פסח בהשבתת חמץ ובאכילת מצה, וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אף על פי שירבה לפשוע ולהריע אי אפשר לכנוס בהיכל הנ' של טומאה עד שירשיע ויפשע ד' מאות ימים רצופים זו אחר זו. ובכל שנה ושנה שלשים יום קודם הפסח הש"י עושה להם לישראל משא פנים ברוב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ' שיעור חלק אחד משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח, ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכולם פטורים ובני חורין, וגזרה חכמתו יתברך להיות חירות נפשות בשלשים יום מעט מעט שלא ירגיש ס"מ כל כך צער ולא יקטרג".

אז למה רק בפסח? למה לא כל השנה?

ככה הורגים את היצר הרע:
פרדס יוסף (שמות יב,טו) בשם הגאון הגדול בעל "אבני נזר" זי"ע: על פי מה שפסק הרמב"ם (הלכות שבועות א,ז): "נשבע על דבר שאין כח בו לעשות, כיצד כגון שנשבע שלא יישן שלשה ימים לילה ויום רצופים, או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים... עובר בלא תעשה שנאמר )שמות כ-ז( לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ואם היה מזיד לוקה ואם היה שוגג פטור מכלום. נמצאנו למדים מזה, כי אי אפשר לחיות ז' ימים בלי מזון. והנה המזון של היצר הרע והסטרא אחרא הוא חמץ שרומז על היצר הרע, על כן על ידי שנזהרים ממשהו חמץ בשבעת ימי הפסח, כי אז אין ליצר הרע והסטרא אחרא שלו מזון ז' ימים, ועל ידי זה הם מתים ומתבטלים ממנו כל השנה".

בליל הסדר עם ישראל נולד לכן כל דבר בלילה זה הוא מאוד משמעותי ומשפיע על כל השנה:
שפת אמת: "איתא בזוהר הקדש אי חמץ מרמז ליצר הרע למה הותר כל השנה? ומתרץ על פי משל שהחולה נזהר איזה ימים נתחזק ואין מזיק לו שוב. וזה שאמר שעל ידי מצות אלו תזכור כל ימי חייך, שאף שתאכל בהם חמץ ושאור, רק בשבעת הימים החמיר כל כך בחמץ ובמשהו. והענין הוא כי בהתחלת קבלת עול מלכות שמים צריכין לקבל על עצמו בכל כחו... וכלל הענין ללמד בא כי בתחילת העבודה צריך להיות בבל יראה ובל ימצא אף משהו בראשית השנה, וזה מסייע על כל השנה. (פסח תרל"ט).

בהתחלה צריך להתנתק קצת כדי להשתמש בו כמו שצריך כל השנה:
אנחנו צריכים את היצר הרע, אמרו כבר חכמים שאלמלא יצר הרע לא נשא אדם אישה ולא בנה בית, ונמצא שהוא חשוב לעצם קיומנו, ואף בעבודת ה' שלנו נצטווינו "בכל לבבך" – בשני יצריך.
הרמב"ם נימק את איסור חמץ ב'משהו' משום שחמץ הוא "דבר שיש לו מתירין". כלומר, כיוון שאפשר יהיה לאכלו בהיתר לאחר הפסח, אין טעם להשתמש ברוב כדי לבטלו בפסח.
גם ביחס ליצר הרע נאמר שכרגע אנחנו חיים לגמרי בלעדיו, כמלאכי-השרת וטועמים את טעמה של חירות. אחר כך נשוב אל החיים בהם היצר שותף עימנו, מתוך עמדת חופש גמורה ויכולת התמודדות.
זהו אמנם "דבר שיש לו מתירין", יש אפשרות להתמודד, להפריד את הרע מהטוב, אבל לא בשבעה ימים טהורים ונקיים אלה. הניקוי הפנימי יאפשר לנו לגשת לאחר הפסח בלב טהור לטפל בעולם מורכב ולהבדיל את הטוב מהרע.

כך למדנו בבית מדרשו של הבעש"ט: קודם תבוא הכנעת היצר. רק לאחריה יבואו תהליכי הבדלת הטוב מהרע, והמתקתו של הטוב משאריות הרע הדבוק בו.

אם הנקיון במקרו זה רוחניות צרופה אז גם במיקרו כל שפשוף זה נקיון רוחני כלשהו!
אתה מנקה בגשמיות והרוחניות שלך ושל כל העולם מתנקה ממש!
אתה מנקה את המסילות של החלונות וכמה אנשי דעא"ש מקבלים טיל ומתאדים מהמסילה של העולם הזה...

טוב לכוון לפני הניקיונות ו/או לומר: "הריני מנקה את הבית ומכוונת בזה לקים מצות עשה מן התורה להשבית שאור וחמץ. ואתה האל הגדול הגבור והנורא, תעזרני לנקות את מחשבותי. לנקות את מעשי. לטהר את ביתי. שלא יכנס בבית הזה היצר הרע והמחלוקת. שתשפיע על הבית הזה שפע של טהרה וקדושה. אמן כן יהי רצון".





[1] גם הגברים מצווים בנקיון!!!
הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "הרשע מוציא את עצמו מהכלל הוא שואל בלשון "מה העבודה הזאת לכם" לא שייך אליו - "לכם ולא לו".
אבל מה בכך, הרי גם החכם שואל בלשון שלא שייכת לו: "מה החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם", פה "לכם" ופה "אתכם" – מה ההבדל?
הסביר הרב על פי דברי האר"י ז"ל שאמר כי בעבודה ובזיעה של ערב פסח מתנקים ומתכפרים עוונותיו של אדם. ובזה בדיוק מתברר ענינו של הבן הרשע. כשהחכם שואל "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם" כתוב שם "והיה כי ישאלך בנך מחר". היינו אחר שעבד וטרח בניקוי הבית ובביעור החמץ. בנתיים הוא התנקה מעוונות כדברי האר"י ז"ל, אחר זאת הוא שואל את האבא "הסבר לי מה זה שאנו עושים את הפסח והנקיונות?". לכן כתוב בשאלתו המילה "מחר". אחרי המעשה.
הרשע לעומתו לא עוזר בנקיון הפסח. הוא לא מסייע בביעור החמץ. זה לא בשבילו. הוא משתמש בטיעון "אבק זה לא חמץ" בשביל להשתמט מעבודה. לכן הוא שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" אתם עובדים ומתאמצים. אני לא עובד איתכם. לא עובד – לא מזיע - לא מתכפרים לו העוונות. לכן נאמר עליו שהוא הוציא את עצמו מן הכלל ונשאר בגדר "רשע" שלא נתכפר לו.
האגדה מספרת שכאשר בני ישראל רצו לצאת ממצרים אמר פרעה: "רגע אחד, חבר'ה! כתוב בתורה "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", לא?! אתם פה רק מאתיים ועשר..."? "אל דאגה", השיבו נשות ישראל הצדקניות, "שחרר אותם, ואנחנו נדאג להשלים את היתרה לאורך השנים...". ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהן מקיימות באדיקות את חלקן בחוזה בעבודת הפרך ע"י הקירצופים לקראת החג ...

יום רביעי, 18 במרץ 2015

חודש ניסן - נקיונות וגאוה

נקיונות וגאוה


הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "הרשע מוציא את עצמו מהכלל הוא שואל בלשון "מה העבודה הזאת לכם" לא שייך אליו - "לכם ולא לו".

אבל מה בכך, הרי גם החכם שואל בלשון שלא שייכת לו: "מה החוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם", פה "לכם" ופה "אתכם" – מה ההבדל?

הסביר הרב על פי דברי האר"י ז"ל שאמר כי בעבודה ובזיעה של ערב פסח מתנקים ומתכפרים עוונותיו של אדם. ובזה בדיוק מתברר ענינו של הבן הרשע. כשהחכם שואל "מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם" כתוב שם "והיה כי ישאלך בנך מחר". היינו אחר שעבד וטרח בניקוי הבית ובביעור החמץ. בנתיים הוא התנקה מעוונות כדברי האר"י ז"ל, אחר זאת הוא שואל את האבא "הסבר לי מה זה שאנו עושים את הפסח והנקיונות?". לכן כתוב בשאלתו המילה "מחר". אחרי המעשה.

הרשע לעומתו לא עוזר בנקיון הפסח. הוא לא מסייע בביעור החמץ. זה לא בשבילו. הוא משתמש בטיעון "אבק זה לא חמץ" בשביל להשתמט מעבודה. לכן הוא שואל: "מה העבודה הזאת לכם?" אתם עובדים ומתאמצים. אני לא עובד איתכם. לא עובד – לא מזיע - לא מתכפרים לו העוונות. לכן נאמר עליו שהוא הוציא את עצמו מן הכלל ונשאר בגדר "רשע" שלא נתכפר לו.

האגדה מספרת שכאשר בני ישראל רצו לצאת ממצרים אמר פרעה: "רגע אחד, חבר'ה! כתוב בתורה "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", לא?! אתם פה רק מאתיים ועשר..."? "אל דאגה", השיבו נשות ישראל הצדקניות, "שחרר אותם, ואנחנו נדאג להשלים את היתרה לאורך השנים...". ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהן מקיימות באדיקות את חלקן בחוזה בעבודת הפרך ע"י הקירצופים לקראת החג J

אבל זה החמץ הגשמי! מה עם החמץ הרוחני?

היו רבנים שלקח להם שעות בדיקת חמץ על בית של שני חדרים וקצת ריהוט... למה?

כי עשו חשבון נפש נוקב בכל החורים והסדקים!!!

אחד הדברים שהחמץ מסמל הוא הגאווה! כולו נפוח!!! לעומת המצה הדקיקה...

מר"ח אנחנו קוראים את פרשת הנשיאים! כל יום כנגד נשיא אחד וכנגד חודש אחד בשנה.

חודש ניסן הוא כנגד שבט יהודה!

בנשיא של שבט יהודה כתוב (במדבר ז,יב-יג): "וַיְהִי, הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב, לְמַטֵּה יְהוּדָה:  וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן-לְמִנְחָה".

א. לא כתוב אצלו נשיא! ואצל כולם כן!

ב. יש לו את האות ו' "וקרבנו" ואצל כולם אין!

את הו' מקבל רק מי שלא נשיא!

יצחק בירך את יעקב והוסיף לו ו': "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כז,כח).

רש"י: "ויתן לך" - יתן ויחזור ויתן!

בעל הטורים ׳וקרבנו׳: וי''ו יתירה על שם ו' בנים שיצאו ממנו וכולם נתברכו בו' ברכות.... ואלו הן: דוד משיח דניאל חנניה מישאל ועזריה. דוד דכתיב ביה יודע נגן וגבור חיל איש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו. יודע נגן שיודע לשאול. וגבור חיל יודע להשיב. איש מלחמה יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ונבון דבר מבין דבר מתוך דבר. ואיש תואר שמראה פנים בהלכה. וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. משיח דכתיב ביה ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. דניאל חנניה מישאל ועזריה דכתיב בהן ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך... בכולן כתיב נשיא חוץ מיהודה שלמוד הוא אותו השבט להקטין את עצמו ישב נא עבדך תחת הנער וכן בדוד הוא אומר הוא הקטן״.

ויקרא (א,ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' ".

כותבת הגמ' (סוטה ה:): "א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר (תהלים נא, יט) זבחי אלהים רוח נשברה".

כותב הרב "מכלל יופי" (מגדולי רבני אלג'יר): אדם ר"ת אברהם דוד משה, שהם הקטינו את עצמם לפני הקב"ה. אברהם אמר "ואנכי עפר ואפר", דוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש", ומשה אמר "ונחנו מה".


חודש ניסן הוא זמן מצוין לעבוד על הגאוה ולהשבית את החמץ מהלבבות, ובזכות זה הקב"ה יוכל לשרות בתוכנו וניגאל השנה אמן!!!

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: