הצור תמים פעלו
ר' נחמן סיפר שפעם היה יהודי שחכר את
הבית מרזח מהפריץ שנה אחרי שנה ואף אחד מהגויים אפילו לא הציע מחיר יותר גדול ממנו
מרוב שהוא היה עני ומסכן, שנה אחת הגיע
יהודי אחד עשיר לפריץ והציע סכום יותר שמן וקיבל את הבית מרזח לבעלותו והיהודי
נזרק מביתו לשלג עם כל משפחתו והתחיל לנדוד בדרכים, ובאותה שנה נולד לעשיר ילד
אחרי הרבה שנים של ערירות! וסיים רבי נחמן
ואמר " כך מנהיג הקב"ה את עולמו"!!!
החשבונות של הקב"ה הרבה יותר
מסובכים ממה שאנחנו יכולים לקלוט וזאת לא ההבנה הפשוטה של תהיה צדיק יהיה לך טוב
ומרצדס, ותהיה רשע יהיה לך רע...
דברים
(לב,ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול צדיק וישר
הוא" .
מפרש רש"י:
"אעפ"י שהוא חזק, כשהוא מביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא,
כי אם בדין, כי תמים פעלו".
סגנון תיאורו של משה תמוה מאד -
"אל אמונה ואין עוול", כביכול, זוהי גדולתו של הקב"ה - שאינו עושה
עוול לבריותיו?
המשנה אומרת (רה"ש טז.): "בראש השנה כל באי
עולם עוברים לפניו כבני מרון. שנאמר : 'היצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם'".
שואלת הגמרא : "מאי כבני מרון?" ועונה: "הכא תרגימו: כבני אמרנא
(ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד), ריש
לקיש אמר: כמעלות בני מרון (הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק
עמוק משני צידי הדרך), רב יהודה אמר שמואל: כחיילות בית דוד" (וכך היו
מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה).
כל ההגדרות המופיעות בגמרא באות להדגיש
את הרעיון המרכזי, שכל אדם נסקר בסקירה אישית בנפרד. אלא שבהמשך מוסיף ואומר רבה
בר בר חנה הוספה חשובה: "וכולם נסקרים בסקירה אחת". כלומר: בד בבד עם
המשפט האישי, שופט הקב"ה את בני האדם גם כחלק מהכלל, כחלק מהאנושות כולה.
בדיני בשר ודם,
כשהשופט חורץ את דינו של הנאשם, על פי חומרת מעשיו, אין הוא נמנע מלהטיל עונש כבד
על הנאשם, גם אם כתוצאה מחומרת העונש, יפגעו חפים מפשע - משפחתו של הנאשם, אשתו,
בניו וקרוביו. שופט בשר ודם איננו מסוגל להתחשב בהשלכות החמורות של הענישה על בני
משפחתו של הנאשם.
לא כן בדיני שמים.
בשיקולי פסק דין של מעלה נלקחים בחשבון גם בני משפחתו של הנאשם, קרוביו וחבריו. כל
גורם הנוגע בדבר ועלול להיפגע בעטיו של פסק הדין, נלקח בחשבון. מבטו של הקב"ה
כולל עבר, הווה ועתיד בחדא מחתא. "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי
יעבור".
כל תולדות העולם נסקרים בסקירה אחת,
במבט אחד, כולל מטרות, סיבות ותוצאות.
באור זה נשפט האדם ביום הדין, הוא נידון
כיחיד, אך מקומו בחברה נבחן בקפידה. הקב"ה מתחשב בהשלכות העונש, על האחרים, שאינם
ראוים להיפגע בעטיו של זה.
אומר על כך הרא"ש ב"אורחות
חיים": "אל תרף ידך מלבקש רעים
ואוהבים". רעים ואוהבים עוזרים לאדם לזכות ביום הדין, כיוון שאדם נידון על פי
מצבו בתוך הכלל, יעניש אותו הקב"ה רק אם מקורביו אכן ראויים לעגמת נפש ולסבל
שגזר דינו יגרום להם. ולחילופין, בזכות ידידיו הרבים של האדם, תתקבלנה תפילותיו, והוא
יזכה בדין. שהרי כבר קבע רבה בר בר חנה כי "כולן נסקרין בסקירה אחת".
ידיעה זו מתרצת לנו את הקושיות הגדולות
המתעוררות אצלנו, מדי יום, על מהלכי הבריאה ועל הנהגתה.
אנו איננו רואים את המהלכים בראיה מספיק רחבה
בכדי שנוכל לבא ולבקר אותם.
לעומת זאת הקב"ה שמביא על אדם משהו
רואה את העניין מזוית רחבה יותר, ולכן כל מעשיו הם בצדק אבל אנו איננו מבינים אותם
לאשורם…
משל למי שרואה פסיפס מקרוב ונראה לו רק
שחור, אבל כשמתרחק רואה איזו תמונה מהממת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!