שמיני עצרת - השמחה – חומה שמצילה מישמעאל!

 

השמחה – חומה שמצילה מישמעאל!

 

בימים אלו של סוכות ושמחת תורה ישנה סכנה מיוחדת שקיימת דווקא בזמן הזה ודווקא מישמעאל!

אבל הקב"ה הקדים רפואה למכה ונתן לנו דרך מדהימה להתגונן מהסכנה הזאת!

נתחיל בהתבוננות במהלך הרוחני של חודש תשרי כולו:

השפת אמת (תרמ"ו) מביא לנו תיאור מופלא של התהליך הזה, ומסביר שבכל שנה מחדש, כשמתחדשת הבריאה, יש קטרוג בשמים על עצם קיום האדם בעולם.

ראש השנה - "מה אנוש כי תזכרנו" - זהו יום הזיכרון, היום שבו עולה השאלה הגדולה של המלאכים שמקטגרת עלינו:

האם באמת ראוי האדם לקיום? האם הוא ראוי להיות נזכר על ידי הקב"ה?

יום הכיפורים - "ותחסרהו מעט מאלקים" - ביום הזה אנחנו מתעלים למדרגה של מלאכים. אנחנו לא אוכלים, לא שותים, עומדים כל היום בתפילה. זו התשובה הראשונה לקטרוג - האדם יכול להתעלות, הוא יכול להידמות למלאכים!

סוכות - "וכבוד והדר תעטרהו" - הקב"ה מעטר אותנו בכבוד והדר. איך? דרך ענני הכבוד - הסוכה, ודרך ארבעת המינים - "פרי עץ הדר". זה שלב של התעלות נוספת, אבל הפעם לא בדרך של פרישות כמו ביום כיפור, אלא דווקא בתוך העולם הגשמי.

שמיני עצרת - "תמשילהו במעשי ידיך" - כאן מגיע השיא. המילה 'עצרת' היא מלשון שלטון, כמו שכתוב "זה יעצור בעמי". אחרי כל התהליך הזה, עם ישראל מקבל את המלכות, את השליטה בעולם.

כל המהלך של חודש תשרי הוא תהליך של בירור. בירור שעם ישראל ראוי לא רק להתקיים, אלא אף למלוך! להיות שותף בהנהגת העולם.

"והכל בכח התורה דכתיב בה 'בי מלכים ימלוכו', ואמרו חז"ל למה פתח התורה בבראשית – 'כח מעשיו הגיד לעמו'".

1. בחג השבועות – קבלת תורה המיוחדת לבנ"י.

2. בשמחת תורה – תורה השולטת על הטבע כולו.

אבל השפת אמת מגלה לנו שדווקא בשלב הזה של קבלת המלכות, יש סכנה מיוחדת:

על הפסוק "ה' מסיני בא... משעיר... מהר פארן" – אומרים חז"ל שהקב"ה הציע את התורה לבני עשו ולבני ישמעאל.

למה זה חשוב? כי זה מגלה שיש להם איזושהי אחיזה בקדושה:

* מצד אברהם אבינו, עמוד החסד (הימין) - יש אחיזה לבני ישמעאל

* מצד יצחק אבינו צד הדין - יש אחיזה לבני עשו

בימים הנוראים אנחנו מתמודדים עם דחיית הקליפה מהצד של הגבורה, קליפת עשיו.

אבל בסוכות העבודה היא לדחות את הקליפות של בני ישמעאל. זו לא עבודה פשוטה! השפת אמת אומר שזו "עבודה יתירה" והיא מעכבת את גאולתן של ישראל.

למה דווקא בסוכות? כי סוכות הוא חג של חסד - ענני הכבוד, האושפיזין שמתחילים מאברהם אבינו, איש החסד. וישמעאל מנסה להיאחז בצד הזה, בכוח החסד של אברהם אביו.

 על זה נאמר "מושיע חוסים ממתקוממים בימינך" - הם מנסים להיאחז דווקא בימין, בחסד.

אז מה עושים? איך מתמודדים עם הסכנה הזו?

התשובה לסכנה הזו מפתיעה בפשטותה - השמחה!

השם משמואל (תער"ב) חושף בפנינו את סוד כוחה של השמחה:

"עיקר החומה דקדושה היא השמחה של מצווה, דשמחה היא היפוך הסט"א דכל עניינם עצבות ויללה"!

כדברי הגמרא (יבמות סב:): "אמר רבי תנחום א"ר חנילאי הכל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה... בלא חומה...".

השמחה היא לא רק רגש, היא חומה! חומת הגנה של קדושה. ולמה דווקא שמחה? כי היא ההיפך המוחלט מהות הכוחות השליליים שכל מהותם היא עצבות ויללה.

"ולילית כשמה" - שם הקליפה עצמו מעיד על מהותה - יללה ועצבות.

"כמו חומת אש השורפת באשר היא היפוך מהות הנכנס, כן היא שמחה של מצווה נגד כוחות הסט"א".

זה כל כך מדהים שבדיוק בזמן הסכנה מישמעאל, בסוכות, אנחנו חוגגים את 'זמן שמחתנו' שזו התרופה לסכנה הזו!

וכאן מגיע החידוש המדהים - כוחה של השמחה הזו נמשך לכל השנה!

"ושמחה זו נותנת כח לכל השנה, אף שאחר היו"ט זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו נתקררה מעט השמחה של מצווה... אם אך נשאר רשימה מהשמחה של יו"ט נקל לו אחר כך לחזור ולהתעורר ולקיבעא קמא הדר"!

והדבר הזה עובד אפילו עבור אנשים שעסוקים רוב השנה בדברים אחרים:

כותב השפת אמת (תרל"ד): "וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה, מכל מקום על ידי השמחה בתחילת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה, מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים".

הוא אפילו מביא לזה רמז מהפסוק "שמח זבולון בצאתך" - למה לשמוח כשאתה עוזב את התורה ויוצא לעסקים?

אלא תשמח ביום לפני "צאתך" לעולם המעשה חזרה לאחר החגים, כי השמחה הזו שלפני היציאה היא השמירה לכל השנה כולה!

 

מקורות:

בסוכות ושמיני עצרת יש סכנה גדולה מישמעאל!

שפת אמת (תרמ"ו - בענין שמחת תורה בשמיני עצרת): "להראות כי הכל נעשה בכח התורה. דכ' מפי עוללים כו' יסדת עוז כו' להשבית אויב כו' מה אנוש כי תזכרנו כו'. דרשו חז"ל שהי' קטרוג בשמים על בריאות האדם. וכמו כן בכל [שנה] שמתחדש הבריאה יש זה הקטרוג. וזה המשפט שצריכין לברר שכדאי התחתונים לזה. מה אנוש כי תזכרנו כו' הוא ביום הזכרון. ותחסרהו מעט מאלקים הוא ביוהכ"פ שנדמין למלאכים. וכבוד והדר תעטרהו הוא בסוכות ענני הכבוד ופרי עץ הדר. תמשילהו במעשי ידך הוא שמיני עצרת תהי' לכם. עצרת הוא לשון מלכות כמו זה יעצור בעמי. שע"י המשפט נשאר הממשלה ביד בנ"י וזהו עצרת תהי' לכם. והכל בכח התורה דכתיב בה בי מלכים ימלוכו. ואמרו חז"ל למה פתח התורה בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו. וזה מתקיים בחודש הזה. כי עיקר קבלת התורה בחג השבועות הוא המיוחדת לבנ"י. ובשמחת תורה הוא בחי' כח מעשיו. דכתיב ה' מסיני בא כו' משעיר כו' מהר פארן ודרשו חז"ל שהחזיר לבני עשו וישמעאל כו'. כי מצד האבות אברהם עמוד הימיני יש אחיזה לבני ישמעאל. ומצד יצחק לבני עשו. והוא בחי' כח מעשיו ב' הידים. וזהו בחי' מעשה בראשית היינו תיקון הטבע. ובימים הנוראים נדחה בחי' שעיר. ובסוכות היא לדחות קליפות בני ישמעאל, והוא עבודה יתירה כדאיתא שהוא מעכב גאולתן של בנ"י. ועליו נאמר מושיע חוסים ממתקוממים בימינך שבא לאחוז בצד הימין בכחו של אברהם אע"ה. ובכח התורה שהיא כחו של יעקב אבינו גוברים בנ"י על כל אלה ונוטלין המלכות מידיהם. וזהו עצרת תהי' לכם".

איך מגנים על עצמנו מהסכנה?

על ידי השמחה!

שם משמואל (סוכות תער"ב): "ונראה דהיינו טעמא דאנו עושין שמחת תורה בזמן הזה, כי עיקר החומה דקדושה היא השמחה של מצוה דשמחה היא היפוך הסט"א דכל ענינם עצבות ויללה, ולילית כשמה, [וההוללות שלהם אין לה שום ענין והשתוות לשמחה, כידוע להמעמיק ומבין בכחות הנפש,] ובאשר השמחה היא היפוך מהותם לגמרי זהו החומה נגדם כמו חומת אש השורפת באשר היא היפוך מהות הנכנס, כן היא שמחה של מצוה נגד כחות הסט"א, ושמחה זו נותנת כח לכל השנה, אף שאחר היו"ט זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו נתקררה מעט השמחה של מצוה, מ"מ אם אך נשאר רשימה מהשמחה של יו"ט נקל לו אח"כ לחזור ולהתעורר ולקיבעא קמא הדר".

אפילו השמחה של שמיני עצרת בהתחלת השנה מספיקה להיות דבוק בשמחה כל השנה כולה!

שפת אמת (תרל"ד): "... בתחלת השנה יש שמחת תורה שיתבונן האדם גדלות התורה שהם דברי אלקים חיים. וע"י התשוקה והשמחה להתדבק בתורה נשאר אח"כ דביקות מעסק התורה... וכן אף אנשים סוחרים שבכל השנה אין עוסקים תמיד בתורה. מ"מ ע"י השמחה בתחלת השנה שקובע בלבו וקשה לו לפרוש מדברי תורה. מועיל לו שלא ישכח לגמרי אף שעוסק בדברים אחרים. וכתיב שמח זבולון בצאתך. וקשה כי למה ישמח בחלק זה. רק שהוא עצה שע"י השמחה קודם שיצא לסחורה ע"י זה יהי' נשמר בצאתו. ולכן יש שמחת תורה בתחלת השנה...".

 

 פסטיבל נובה בהסתכלות אמונית

סרטון קצר עם הסבר:

הסבר ארוך יותר לשמיעה:

ההסבר הארוך לקריאה (עם מקורות בסוף):

אקדים כמה הקדמות חשובות שמתוכן נשתדל להבין איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם שלו, ואז מתוך זה נגזור את היחס לאירוע הזה ספציפית של פסטיבל נובה.

הקדמה ראשונה - נכון, יהודים כשרים לא אמורים להעביר את שמחת תורה שחל בשבת בריקודים מעורבים, אבל אחוזים של התנהגות לא טובה נמצאים בהרבה יהודים לצערנו, ואפילו לפי מידת הדין והנהגת השכר ועונש הקדוש ברוך הוא מחכה בסבלנות שיחזרו בתשובה, המלאכים קוראים לקב"ה 'מלך עלוב', מסביר ה'תומר דבורה' שהקדוש ברוך הוא סובל עלבון ומחכה במידת הרחמים שיחזרו בתשובה.

במיוחד שמדובר כאן ב'תינוקות שנשבו' לא בדתיים שלמדו תורה ומבינים כמה זה חמור, רק בעולם העליון יודעים לשקלל את המעשים שלהם לעומת מה שהם עברו בחיים. כמה הם הכירו מהיהדות וכמה ציפו מהם מהשמיים לשמור עכשיו שמחת תורה ושבת לעומת מה שהם למדו ועברו וגדלו והתחנכו.

לכן, על ריקודים של תינוקות שנשבו בשמחת תורה לא אמור להיות עונש כל כך כבד ובצורה מיידית, מבחינת היהדות הדבר הזה לא אמור לקרות אפילו לא בהנהגת השכר ועונש.

הקדמה שניה - יש לנו שתי הנהגות בעולם כמו שמסביר הרמח"ל בכמה וכמה מקומות, הנהגת היחוד והנהגת השכר ועונש.

הנהגת השכר ועונש זו הנהגה שמסתכלת האם אתה מתנהג טוב ונותנת לך שכר, והאם אתה מתנהג רע ונותנת לך עונש חס וחלילה, זאת הנהגה מאוד פשוטה צדיקים מקבלים שכר ורשעים מקבלים עונש.

אבל אם היתה רק את ההנהגה הזו, התיקון לא היה מסתיים לעולם, 6000 שנה היו יכולות לעבור ובסוף הששת אלפים שנה הצדיקים היו מקבלים שכר הרשעים מקבלים עונש, אבל העולם היה נשאר לא מתוקן…

לכן הקדוש ברוך הוא ברא גם את הנהגת היחוד, הרמח"ל מסביר בשם הזוהר הקדוש שזאת הנהגה אלוקית שדואגת ואחראית להביא את כל העולם לגאולה גם דרך המעשים הטובים של הצדיקים וגם דרך המעשים הרעים של הרשעים. היא לוקחת את שני הסוגים של המעשים וגורמת לשניהם לעזור לגאולה ולדחוף את הגאולה כדי שהעולם יגיע לתיקון בסוף הששת אלפים שנה.

הקדמה שלישית - בהתחלת העולם רוב ההנהגה היתה הנהגה של שכר ועונש, לאט לאט הנהגת הייחוד מתערבת יותר ויותר דרך המעשים שקורים בעולם ובעצם משתלטת על ההגה של ההנהגה האלוקית ומקרבת את העולם לגאולה. 

זה עובד באחוזים כל דור הנהגת היחוד מתערבת יותר, זה מתחיל ב-1% הנהגת היחוד בהתחלת הששת אלפים שנה, ו99% הנהגת השכר ועונש, ובסוף הששת אלפים שנה זה כבר 99% הנהגת היחוד…

הרמח"ל כותב שבזמנו שזה לפני 300 שנה רוב ההנהגה האלוקית היא כבר הנהגת היחוד, ואם מחשבים את זה יוצא שאנחנו בזמננו מונהגים בערך 97% בהנהגת היחוד.

זה אומר שרוב מה שקורה מסביבנו קשה לשפוט אותו בעיניים של שכר ועונש, כי 97% ממנו זה הנהגת היחוד שאחראית להביא את העולם לגאולה. והנהגת היחוד לא עובדת בגלוי בצורה של שכר ועונש, אלא בצורה נעלמת ויכול להיות גם "צדיק ורע לו ורשע וטוב לו".

הקדמה רביעית - האירוע הזה לא הסתיים בזה שכולם נסעו הביתה לישון ונגמר הפסטיבל וצריך עכשיו לנקות שמה את הרחבה מכל הלכלוך ולקפל את המוזיקה.

האירוע הזה הסתיים בצורה מאוד טרגית מבחינה גשמית, ובאירוע מאוד מאוד גדול מבחינה רוחנית - החבר'ה האלה עלו השמימה על קידוש השם. הם התעלו למדרגה עליונה מאוד, שמי שמת על קידוש השם, כל העבירות שלו נמחלים. והוא מגיע מאוד קרוב לכיסא של הקדוש ברוך הוא ומעל כל דבר אחר שקיים בשמיים, והקדוש ברוך הוא מזכך אותו לחלוטין ללא ייסורים. דווקא הנשמות האלה נבחרו להיות באירוע הזה.

הקדמה חמישית - הנשמות הטהורות האלו נבחרו לכפר על כל עם ישראל ברמה הכללית וגם הצילו נפשות רבות אחרות מהסביבה שלהם ברמה המיידית. כי אם המחבלים ימח שמם וזכרם לא היו מתמקדים בפסטיבל הנובה המון המון המון יישובים וערים בסביבה היו נפגעות פי 1000. הם בעצם היוו הסחת דעת מהטירוף של התוכניות שהיו למחבלים על אופקים, שדרות, נתיבות, שובה, זימרת, אשדוד, אשקלון, מלא מלא מקומות שהמחבלים היו מיועדים אליהם רח"ל.

אנחנו חייבים להם הכרת הטוב ענקית על הכפרה הגדולה שהנהגת היחוד בחרה בהם לכפר עלינו גשמית ורוחנית.  

הקדמה שישית - הרבי מחב"ד כתב על מסיבה של ריקודים חילוניים בשמחת תורה שלא הסתיימה בקידוש השם, רק מסיבה רגילה, שברור שאסור לעשות את הריקודים האלה, אבל צריך להבין שאלו נשמות גבוהות השואפות לתענוג אלוקי, הן מרגישות את האורות האלוקיים מאוד מאוד חזק במיוחד בשמחת תורה יום שהוא אחד העצומים במשך השנה, אבל הגוף והשכל הגשמיים שלהם לא יודעים לתרגם את ההרגשה הזאת של הנשמה למשהו גבוה ורוחני כי הן לא מכירות רוחניות הן מכירות ריקודים ומוזיקה ולכן הן מתרגמות את זה בפועל בשטח לריקודים ולמוזיקה כאלה.

זה כמו שהנשמה עכשיו מרגישה שיש איזה תענוג רוחני ושעת רצון, אבל הגוף לא יודע לתרגם את זה, אז הוא הולך למקרר ומחפש שוקולד.

לסיכום: נראה שבאמת היה כאן דברים שהם לא לפי התורה, ובמבט שטחי שלא מכיר את כל המורכבות של הנהגת העולם והנשמות, הנהגת השכר ועונש הייתה אמורה לזעום עליהם ולהעניש אותם והכל.

אבל אלו תינוקות שנשבו שאמורים לקבל יחס אחר, וכן הנהגת השכר ועונש הרבה פחות משמעותית כרגע מהנהגת היחוד שבחרה דווקא בנשמות הגבוהות האלה לכפר על עם ישראל ולקדם את עם ישראל דרך אירוע מאוד כואב וקשה שרואים ממש שהוא מקדם אותנו כרגע לגאולה גשמית, מוסרית ורוחנית (גם עזה וגם עם ישראל עכשיו במקום אחר לגמרי ולא הגענו אפילו לחצי מהאירוע הזה כמו שזה מתגלגל, יהי רצון שהשם ירחמיו יגמור את כל המהלך הזה ברחמים ולטובה בעזרת השם).

לענ"ד זאת התמונה הרחבה שצריך להסתכל עליה באירוע הזה, ומי שבא ואומר "אלו אנשים רשעים וצריך עכשיו שייצא ברק מהשמיים להעניש אותם" זה לא מבט נכון אחרי שלומדים את כל הדברים האלה.

כמובן אנחנו לא נחנך עכשיו את ילדינו לרקוד מעורב בשמחת תורה תוך כדי חילול שבת, אבל צריך להסתכל על זה במבט אמוני אחורה על מה שקרה, והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו.

מקורות להרחבה:

הנהגת השכר ועונש והנהגת היחוד:

דעת תבונות (סימן קע'): "צריך שתדעי הקדמה עיקרית, והיא... כי הנה האדון ב"ה הכין סדרים עמוקים בהשלמת הבריאה, כמו שביארנו, ושם לו שני דרכים, דרך השכר ועונש ודרך המזל (הנהגת היחוד), והוא הבוחר, ומשתמש פעם מן הדרך האחד ופעם מן הדרך האחר, מה שהוא יודע היותו יותר טוב לעולמו.

אמנם בהשתמשו מן הדרך השכר ועונש - יהיו כל הענינים הנולדים לפי סדרי השכר ועונש בחוקותיהם; ובהשתמשו מדרך המזל - יהיו הענינים. הנולדים לפי סדר הנהגת המזל ותכונת הבריאה, כמו שביארנו...

רצה האדון ב"ה שיהיה מקום נסיון יותר גדול, שלא יוכלו בני האדם להבין בבירור מה שהקב"ה עושה בעולם עם כל איש ואיש. אבל מה שיראה לכאורה - הוא היות "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע" (קהלת ט,ב)...

והנה זה עשוי כדי לתת שכר טוב יותר לצדיקים המתחזקים באמונתם, והוא מה שאמר הכתוב (חבקוק ב,ד), "וצדיק באמונתו יחיה".

כי אי אפשר לשום אדם לעמוד על בורים של הדברים שהקב"ה עושה עמו, כי הוא ית' מתנהג פעם בדרך השכר ועונש ופעם בדרך המזל, כמו שביארנו. וכל דבר שיתחדש על האדם, הנה אין שם מי שישפוט אם מן השכר ועונש הוא, וכפי מעשיו, אם מן המזל הגוזר עליו.

ויש בכל דבר ודבר פנים לכאן ולכאן, עד שהלב סוער מאוד ברוב מחשבותיו ושרעפיו בקרבו.

אבל מי שהוא נאמן לה', צריך שיתקע יתד אמונתו חזק בל ימוט, לדעת שכל מעשה ה', יהיה באיזה דרך שיהיה, ישר ונאמן הוא ודאי, ואין עולה ח"ו, ולא כרשעים שהיו אומרים, לא יתכן דרך ה'. אלא על משמרתו יעמוד לעבוד את בוראו בעבודה תמה, בהשואה אחת בכל מידה ומידה שהוא מודד לו, ואז יקרא תמים ממש!

כללו של דבר - שני דרכים הם, דרך השכר ועונש ודרך המזל, והאדון ב"ה משתמש מהם לפי מה שהוא יודע היותו טוב לעולמו".

פסוקים המתארים את הנהגת המשפט:

"{א} הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: {ב} יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: {ג} כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ: {ד} הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: {ה} שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: {ו} הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ".

פסוקים המתארים את הנהגת היחוד:

"{ז} זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: {ח} בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {ט} כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: {י} יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: {יא} כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: {יב} ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

הרמח"ל (בדעת תבונות ועוד) מסביר שבהתחלת הבריאה הקב"ה השתמש בעיקר בהנהגת המשפט, ולאט לאט עם התקדמות העולם הנהגת היחוד תופסת יותר ויותר את ההגה עד שבזמנינו אנו כמעט רק הנהגת היחוד פועלת…

כללים ראשונים (כלל לד): "באחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם, ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת היחוד, שמן ההעלם הגדול יולד הגילוי הגדול, ויהיה שלימות ניתן לעולם".

אדיר במרום (ח"ב - מאמר רישא וסופא - זיווג זו"ן דבחי' סליק ברעותא ובחי' זו"ן כראוי ע"י עבודת אדה"ר): "ואשלים עתה פירוש דברי הפרשה ותדע סודות גדולים מאד... כך יתקרב מעט מעט הראש אליו ויתגלה היחוד. ובכל פעם נרויח מעלה אחת, עד שבקיבוץ כל הזיווגים הנעשים בו' אלפים שנה יתגלה היחוד גילוי שלם, והבן היטב. כי כל זיווג הוא גילוי יחוד כשיעור הראוי להתגלות באותו הזמן, עד שישתלם הגילוי כלו...".

אדיר במרום (ח"ב פירוש מאמר ארימת ידי): "וזה כבר שמעת, איך עיקר הכל הוא היחוד המתגלה, כי הוא [מתגלה] מעט מעט בדרך הסופא, עד שיצא פעלו לאורה בסוף הכל, והוא תכלית השלימות".

דעת תבונות (סימן מח): "וזה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם לחשך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין; וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל אלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים. אם כן, כל יום ויום שעובר, נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו; ולא עוד, אלא שהקב"ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו, ומגלגל גלגולים תמיד, להביא העולם אל השלמות הזה. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים מ,ו), "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו"; וכן אמר הנביא (ישעיהו כה,א), "עצות מרחוק אמונה אומן"; וכן נאמר (שמואל - ב יד,יד), "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". כי ודאי אין הקב"ה רוצה לאחוז בדרך הטוב ורע כל כך זמן, ואחר כך לעזבה ולתפוס בדרך הממשלה והיחוד ברגע אחד, כאדם המתחרט ומתנחם; אלא מעומק עצתו ית' הוא לגלגל מסיבותיו מעומק חכמה כל כך, עד שמתוך הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה, שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית"ש מגלה יחודו".

דעת תבונות (קע): "ובמדרשו של רשב"י נמצא מאמר אחד, שאף על פי שענינו עמוק בסתרי המידות, אבל שטחיותו נראה זר מאוד למי שלא ידע הקדמות אלה שהודעתיך. וז"ל המאמר (תיקוני זוהר, תיקון ע), "ובזמנא דאסתלק הוי"ה מכרסיא דדין ומכרסיא דרחמי, לית תמן לא אגרא ולא עונשא", כי נראה כאילו ח"ו אין שכר ועונש. אמנם הכוונה האמיתית היא להודיענו שיש זמן שאין האדון ב"ה מנהג העולם בהנהגת השכר ועונש, אלא בהנהגת המזל, וכמו שביארנו, שהטוב והרע נמשך ובא לפי עניני ההנהגה לצורך התיקון הכללי. אך ודאי שהשכר ועונש יהיה לעולם הבא, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אמנם הודיענו, שבזמן תוקף עקבות משיחא, לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני האדם צועקים ולא נענים, וכל שאר הדברים הרעים שאמרו רז"ל (סוטה מט:), "בעקבות משיחא חוצפא יסגי", כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת כך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אחר כך בגילוי יחודו ית', וכמו שביארנו".

דברי הרבי מחב"ד:

הסבר דברי הרבי מחב"ד: בשמחת תורה, לפני שבעים שנה, התקיימה בסמוך לבית מדרשו של הרבי מלובביץ׳ מסיבה.

היו ריקודים, חגיגה ושמחה.

מבחינת המשתתפים היהודים,הייתה זו מסיבה ככל המסיבות.

הרבי ישב בתוך בית המדרש והתוודע עם הקהל שהיה בבית המדרש.

במהלך ההתוועדות,

בעיצומו של היום הקדוש - שמחת תורה,

הסביר הרבי מה באמת קורה שם בחוץ, וכך אמר:

הבעל שם טוב אומר שכשאדם חש רעב או חשק למשהו,

זו לא באמת הנפש הבהמית והגוף שרוצים את המשהו.

זו הנפש האלוקית שמזהה ניצוץ אלוקי שנמצא בתוך המשהו,

והיא מזהה שזה תפקידה כעת לתקן ולגלות את האלוקי הזה.

כדי שתהיה לה האפשרות לעשות זאת, היא גורמת לגוף הגשמי לחוש חשק לאותו משהו.

הגוף אוכל וחושב שזה בגלל הרעב בבטן, ולא יודע שהרעב בבטן מקורו ברעב נשמתי .

והוסיף הרבי:

אותם יהודים שרוקדים עכשיו בחוץ במסיבה,

הם חושבים שהם הגיעו אליה כי בא להם לרקוד ולהתפרק.

הם לא יודעים שבאמת הנשמה שלהם רצתה לרקוד בשמחת תורה והחשק הזה עבר מייד לגוף.

הגוף, משום שהוא גשמי ונחות, מסוגל להוציא את זה לפועל בתור ריקוד לא כשר ולא קדוש. אבל האמת שמאחורי החגיגה היא הנשמה היהודית שרקדה בשמחת תורה.

בעל שם טוב (כתר שם טוב א,קס"א-ב):

"פי' בכאן סוד גדול והוא למה ברא הקב"ה דברי מאכל ומשקה שאדם תאב להם. והטעם שהם ניצוץ אדה"ר שהיו מתלבשים בדצח"ם ויש להם חשק להדבק בקדושה והם מעוררים מ"נ בסוד אין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולה כנגדה וכל אכילה שאדם אוכל ושותה הם ממש חלק ניצוצות שלו שהוא צריך לתקן. וז"ש רעבים גם צמאים שאדם רעב וצמא להם. למה זה. ואמר נפשם בהם תתעטף בסוד גלות בלבוש ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וכל הדברים שהיו משמשין לאדם הם ממש בסוד הבנין שלו שהלבישו והבן".

צילום משיחות הרבי (תורת מנחם, ליל שמחת תורה התשי"ד):

שמיני עצרת - שמחת תורה – חיבור של כל עמ"י

חיבור של כל עמ"י

דברים (לג,ד): "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב".

מה פירוש "קְהִלַּת יעקב"?[1]

זו המשמעות העמוקה של התורה, שהיא הופכת את עם ישראל לקהלה אחת.

המשפט שאנחנו מכירים "כל ישראל ערבין זה לזה" נולד במתן תורה כאשר עם ישראל קבלו את התורה.

מדוע עם ישראל אומרים זאת למשה עכשיו?

לאחר שמשה מספר להם מה הקב"ה עשה, מפרשת הגמ' במסכת עבודה זרה שהקב"ה לפני שנתן את התורה הלך לבני עשו ושאל אותם האם הם רוצים לקבלה, בני עשו שאלו מה כתוב בה?

אמרו להם "לא תרצח", והם ענו אם כן אנחנו לא מסוגלים לקבלה הברכה שלנו היא על חרבך תחיה. לאחר מכן הלך לבני ישמעאל ושאלו אותו גם הם מה כתוב בה אמר להם "לא תגנוב" וגם הם אמרו שהם לא מסוגלים בגלל הציווי לא תגנוב. וכך הסתובב מאומה לאומה וכל אחד שאל מה כתוב וכששמע משהו מסוים לא הסכים. וכשבא לישראל אמרו נעשה ונשמע. המדרש הזה מוזר ביותר, וכי עלה על דעתינו שכל בני עשו היו רוצחים?

הרי עובדתית אין זה נכון לא כל גוי הוא רוצח, יש רוצחים אבל הרוב אינם רוצחים. וכנ"ל אצל בני ישמעאל וכי כולם גנבים?

יש גנבים ויש גם נורמלים.

חוץ מזה וכי אצלנו אין רוצחים או גנבים?

ביאליק אמר פעם "מתי ימצא הגנב העברי הראשון".

הגמ' (ע"ז ע.) אומרת משהו הפוך, שפעם באו גנבים בבבל ופתחו חביות יין והתירו את היין מפני שרוב הגנבים באים מישראל. אם כן היין אינו נסך.

ואם כן מדוע לעם ישראל לא היתה בעיה עם הציווי לא תרצח או לא תגנוב?

אלא התשובה היא מפני שידעו הגויים שאם הם יקבלו את התורה יחד איתה הם יקבלו ערבות על כל מה שיעשה כל אחד מהם, והם לא רצו להיות אחראים על עבירות של מישהו אחר.

הם יודעים שיש להם חולשה לעבירה מסוימת והם לא רוצים שאם אחד יחטא כולם יצטרכו לשלם בשבילו.

לעומתם, עם ישראל היה מוכן לקבל את הערבות ההדדית "מורשה קהלת יעקב" דווקא בקהלה, עם ישראל היה מוכן לקחת אחריות על כל אחד מאנשיו. וכולם היו מוכנים לקבל את העונש במקרה ומישהו אחד חטא.

האדמו"ר מצאנז ("שפע חיים"): "כל נשמות ישראל נחשבות הן כגוף אחד, כי אצל כל אדם מישראל שוכנת נשמה אשר היא חלק אלוקי ממעל, ובעוד שבגוף, האדם נפרד מחברו, הרי שאצל הנשמה לא שייך מושג של פירוד, וכל נשמות ישראל הן חטיבה אחת. דבר זה אמת ויציב בפנימיות התורה הקדושה. וכיוון שכל ישראל נחשבים כגוף אחד, הרי ממילא מוכרח להיות שכל אחד ירגיש את כאבו של הזולת. וכשם שכל אחד מבין שכאשר יש לאדם מכה ביד או ברגל או בכל איבר אחר נגרם מזה צער לכל הגוף, כך צריכה כל נשמה מישראל לחוש את הכאבים של כל כלל ישראל, מתוך הרגשה כאילו פלוני הוא הרגל שלי ושכני הוא היד שלי, וכשכואב לו הרי זה מצער גם אותי. עניין זה הוא מיסודי היסודות".

רק כך אפשר לקבל את התורה!!!

בשמחת תורה אנחנו שמחים על כך שבניגוד לגויים לנו אכפת מכל אחד מעם ישראל, ואם יש אחד מאיתנו שנמצא בצרה כולנו איתו, ולהיפך אם אחד מאתנו בשמחה כולנו שמחים איתו.

זה פשר המעגל בריקודים – כולם ביחד!

לכן אנחנו מחברים את חתן תורה עם חתן בראשית – כשהמעגל נסגר התורה נהיית אינסופית – יש אותיות בתורה כמספר נשמות ישראל - כשאנחנו רוקדים במעגל יש לנו כח אינסופי!

הרב קרליבך: השורש של הפירוד בעולם זה הס"א! עמלק! כתוב (דברים כה,יז): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם".

עמלק הוא זה שעושה את ההרגשה של 'לך' אתה לבד ואין לך מה לדאוג לאנשים אחרים...

רק אחרי התקופה המדהימה הזאת שמחקנו את עמלק מתוכנו וניקינו את כל החטאים אפשר להגיע לאחדות מושלמת ולקבלת תורה כולם ביחד!

סיפר הרב ישראל נסים לוגסי, בת-ים: פעם הגיע אל הבבא סאלי אדם שאשתו הייתה חולה במחלה, הוא בירך, אחר כך עשו בדיקות ונמצא שהכול תקין. בנתיבות מאוד חם, ואותו אדם רצה לעשות משהו למען הכרת הטוב לצדיק, והזמין בעבורו מזגן לרב.

כשהגיעו המתקינים שאל אותם הרב: מי הזמין? אמרו לו את שם התורם. אבל הבבא סאלי סירב שיתקינו לו את המזגנים. התורם בתמימותו חשב שהרב חושש מחשבון החשמל שהוא יצטרך לשלם, ולכן הגיע והבטיח לרב שהוא ישלם גם את חשבון החשמל.

אמר לו הרב: איך אני אשב עם מזגן כאשר מולי יושבים מאות תלמידים בישיבת הנגב שעמלים בתורה והם בלי מזגן? אם תשים בישיבה מזגן, אני אסכים.

אותו אדם הסכים לשים בישיבת הנגב עשרות מזגנים כדי שהצדיק יסכים שיתקינו מזגן בביתו. זאת אהבת ישראל אמיתית.

הגמ' (שבת פז.) אומרת שכשהגיעו ישראל למדבר סיני בר"ח סיון, לא אמר להם באותו יום דבר, "משום חולשא דאורחא".

וכתב השם משמואל שהכוונה לאותם חוטאים שפלט הענן, שעליהם נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" – הנחלשים.

הזוי! הרי כתוב "ארץ יראה ושקטה", שהארץ יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה, ואז יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו, ומשום החוטאים הללו עיכב הקב"ה את התורה יום אחד?

כן! בלי האנשים האלו התורה לא הייתה יכולה להינתן! היה חסר מהשישים ריבוא אותיות!

עמ"י צריך שכל אחד אחד מהעם יהיה קשור לתורה!

הרב חרל"פ זצ"ל: "כמו שא"א ליהדות בלא אמונה, כך א"א ליהדות בלא כלל... והאומר שדי לו שיעבוד הוא לבדו את הקב"ה, ודומה לו שהוא יהודי, אינו אלא טועה, כמו האומר שהוא יהודי בלא אמונה".

ביום יום אתה לא תבוא למישהו ברחוב ותרקוד איתו – פאדיחות... עכשיו – תחטוף אנשים בכח למעגל!!! אין מחיצות אין פאדיחות, אין לא נעים לי... אם דוד המלך מכרכר ומפזז ועושה סלטות של קפוארה אז כל אחד יכול וצריך לרקוד כמו משוגע- דווקא עם כל מי שמסביבו!!! כולם ביחד!!!

---

[1]  ע"פ רעיון של הרב אשר סבג.

שמיני עצרת – שמחת תורה - הבטחה של ה' בעצמו!

הבטחה של ה' בעצמו!

שמיני עצרת נראה לנו לפעמים חג קצת מוזר ומיותר...

עם התורה שמחנו בשבועות כשקיבלנו אותה, את החותם בשמים סידרנו בלילה של הושענא רבה בסוכה, ורק הרגע סיימנו מליון חגים ושבתות עד שאנחנו כבר לא זוכרים איזה יום היום בשבוע...

אומר התיקונ"ז (כט:): "חג דכל חגין מתחגגין ביה"!

הרמ"ע מפאנו (מאמר חיקור דין ח"ב פכ"ז), שפת אמת (סוכות תרל"ו), קמארנא (היכל הברכה בלק) ועוד: חג הפסח הוא זמן חרותינו, שבועות זמן מתן תורתנו, סוכות זמן שמחתינו.

חרותינו מתן תורתנו שמחתנו – ר"ת שמח"ת!

החת"ס (בדרשות מז:): "היום הזה הוא כמו יום הכיפורים לכן שוים בקרבן מוסף כמותו, ואפילו הכי קדושתו יותר מיום הכיפורים ע"י שמחה חדוותא דמלכא עם ישראל"!!!

מעשה רב (להגר"א הלכות סוכה): "הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד... וכן אמר ע"פ סוד יום קדוש ושמחה מכל ז' ימי החג, הקורבנות נגד ע' אומות וע' שרים, אשר לו כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו".

במה אנו מרגישים עתה בשמיני עצרת, שהוא דוגמת עולם הבא?

נראה לומר, בזה שאין אנו שמחים במצוות המעשיות, אלא שמחה רוחנית בתורה, שהיא שמחה פנימית יותר אשר "בשמחתו לא יתערב זר".

כך יהיה לעתיד לבוא מצוות בטלות, היינו שלא יצטרכו מצוות כדי להרגיש את הקשר בינינו לקב"ה,.

לכן שמיני עצרת שאין בו מצוות הוא דוגמא למעין עולם הבא.

יתרה מזאת, אנו נוהגים ביום זה כמה מנהגים שנראים כאילו סותרים את ההלכה, כגון:

הריקודים והטיפוח שאסורים בשבת וביו"ט - מותרים בשמחת תורה.

הוספת קרואים עד בלי די, וקוראים להם את הפרשה כמה פעמים.

מעלים לתורה קטנים אפי' לכל חמשת הקרואים.

כל זה להראות ריבוי שמחה בתורה. ואפשר שזה בא להראות מציאות של מעין לעתיד לבא שמצוות יהיו בטלות בו בחשיבותן[1].

חת"ס (דרשות דף נד): "בכל חג יש לנו מצוה מסויימת, בשמיני עצרת אין! והיית 'אך' שמח! רק שמחה!!!

ביום הזה אנחנו עולים כ"כ גבוה! למדרגה של לעתיד לבא שזה הכי קרוב שאפשר לקב"ה!

זוה"ק (ח"ג לב.): "תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דָּא שְׁלֵמִין וּמְסַיְּימֵי עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְכָאן דִּלְהוֹן, וְשָׁרָאן בְּדִינָא. וְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דָּא מְסַיְּימֵי דִּינִין דִּלְהוֹן וְשָׁרָאן בְּבִרְכָתָא. דְּהָא לְיוֹמָא אָחֳרָא זְמִינִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּמַלְכָּא, לְנַטְלָא מִינֵיהּ בִּרְכָאן לְכָל שַׁתָּא, וּבְהַהוּא חֶדְוָותָא לָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּמַלְכָּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ. וּמַאן דְּיָתִיב עִם מַלְכָּא, וְנָטַל לֵיהּ בִּלְחוֹדֵיהּ, כָּל מַה דְּבָעֵי שָׁאִיל, וְיָהִיב לֵיהּ".

[תרגום: בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מַשְׁלִימִים וּמְסַיְּמִים אֶת הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהֶם וְשׁוֹרִים בְּדִין, וְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַזֶּה מְסַיְּמִים אֶת הַדִּינִים שֶׁלָּהֶם וְשׁוֹרִים בִּבְרָכוֹת, שֶׁהֲרֵי לְיוֹם אַחֵר עֲתִידִים לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַמֶּלֶךְ, לִטֹּל מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת לְכָל הַשָּׁנָה, וּבְאוֹתָהּ שִׂמְחָה לֹא נִמְצָאִים עִם הַמֶּלֶךְ, רַק יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ וְנוֹטֵל אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה שׁוֹאֵל, וְנוֹתֵן לוֹ].

הבטחה של הזוה"ק! שהקב"ה נותן לך מה שתרצה!!! כשה' רוצה מי מעכב?!? חוקי הטבע? ס"א? אנשים אחרים?!?

אין מונע ומעכב!!!

הבבא-סאלי ראה פעם את נכדתו עצובה, שאל אותה מה קרה? אמרה לו אני רוצה לקנו לעצמי נעליים חדשות ואין לי כסף...

אמר לה הבב"ס זו בעיה? נתן לה שטר של 50 שקל שתשים בארנק, ואמר לה שכל פעם שהיא צריכה כסף שתוציא מהארנק אבל שלא תספר לאף אחד...

וכך היה, קנתה הילדה שמלות נעליים ודברים אחרים שהיתה צריכה והכסף לא נגמר...

יום אחד תופס אותה אביה ואומר לה תגידי איך יש לך כסף לקנות את הדברים האלו?

הילדה לא הצליחה להתחמק וסיפרה לאביה על השטר המיוחד...

מאותו רגע נפסקה הברכה...

זו כוחה של הבטחה (יחסית פשוטה) של הבב"ס...

כאן זה לא הבב"ס זה הקב"ה בעצמו!!!

טוב, נרקוד – אבל למה עם התורה?!?

דברים (לג,א): "וזאת הברכה אשר ברך משה את בני ישראל"

על מי מדובר? מי זאת 'וזאת' שהיא מקור הברכות?

"זאת התורה אשר שם משה" - על ידי התורה האדם מתברך בכל הברכות!

התורה זה הצינור!!!

בראשית רבה (ויחי ק,יב): "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב... עָתִיד אָדָם אֶחָד כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מַתְחִיל... כֵּיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה פָּתַח בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג,א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר לָהֶם אוֹמַר לָכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי הֵם מַגִּיעוֹת לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה".

לעניות דעתי כשאתה מחזיק את הס"ת שהוא הצינור של דבר ה', הצינור של החיים, הצינור של הברכות, צריך לריב איתך כדי שתסכים להעביר את הס"ת הלאה!

רק בגלל שאני אוהב את חבר שלי אני מסכים להעביר לו את הס"ת!

נשאר לנו רק לרקוד!!!

---

[1] הרב חרל"פ (מי מרום סוכות עמ' רכא'): "בימי הוש״ר וש״ת מגיע העולם למעלת המדריגה שקודם חטא עץ הדעת, על כן ישנם כמה שבותים שהותרו כמו מספקים כף אל כף משום שמחה, וגם לקיחת הערבה שדוחה את השבת, ושבאו עמי הארץ גלגלו את האבנים (סוכה מג:)...".