ה' דן אותך על הרגע הזה בלבד!
חז"ל אומרים דבר
תמוה מאד:
גמרא ר"ה (טז:) : "א"ר
יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלקים את קול הנער
באשר הוא שם".
רש"י : "באשר הוא שם,
ומצינו בבראשית רבה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, מי שעתידין בניו
להמית את בניך בצמא, אתה מעלה לו באר כו', אמר להם השעה צדיק הוא או רשע, אמרו לו
צדיק, אמר להם באשר הוא שם איני דן את העולם אלא בשעתו".
רבינו חננאל בשם הירושלמי: "ריב"ל
אמר מהאי קרא 'אם זך וישר אתה' והיינו שאין דנין את האדם על מה שהיה קודם, אלא לפי
מה שהוא עכשיו".
על ישמעאל רבצו לא רק
בעיות העתיד, ישמעאל כבר הספיק לחטוא בחטאים החמורים ביותר. ישמעאל גורש ע"י
שרה והסיבה אומר הכתוב שראתה אותו שרה "מצחק", מה פירוש? מפרש רש"י
שהלשון הזו מופיעה לענין שלושת החטאים החמורים ביותר גילוי עריות,שפיכות דמים,
ועבודה זרה.
זאת אומרת שישמעאל
כבר היה רשע גמור בהווה ולא רק בעתיד, ומדוע לא שאלו על כך מלאכי השרת?
זהו החידוש של ר'
יצחק, שבעצם הקב"ה לא דן את האדם על השנה החולפת וגם לא על השנה שתבוא, אלא
על אותו יום בלבד. אתם שומעים? יום הדין הוא על יום אחד בלבד. כל מה שהיה בשנה
החולפת הוא עבר, מה שיהיה הוא עתיד, אותנו דן הקב"ה רק על היום הזה בלבד.
אז למה הגמ' אומרת בהמשך
ששוקלים את העוונות והזכויות ומי שרבו עוונותיו נכתב בספרן של רשעים ומי שרבו
זכויותיו בצדיקים ומי שחצי חצי בספר בינוניים עד יום כיפור שאז מוחלט דינם. איך
זה אפשרי? הרי אמרנו שדנים אותם רק לפי מעשיהם של אותה שעה? ומהיכן צצו כל אותם
עבירות לרשעים וכל אותם זכויות לצדיקים?
אלא רבותי זהו סודו
של ראש השנה, מה אפשר לעשות ביום אחד. האדם נוצר ביום ראש השנה, באותו היום
הוא הספיק לחטוא בחטא עץ הדעת אבי כל החטאים כולם, ובאותו יום הוא הספיק גם לעשות
תשובה על חטאו, תשובה שהיא אבות כל התשובות כולם. ביום אחד רבותי אפשר לברוא
עולם שלם ואפשר ליצור אדם חדש, ראש השנה מלמד אותנו מה גדול כחו של יום אחד.
אם אדם מגיע לראש
השנה, ומצליח להבין את זה, וברגע זה או מחר בזמן תקיעת השופר, הוא מתנתק מהעבר שלו
ומהעתיד שלו, ואומר רבונו של עולם אני איתך, באותו רגע כל הדברים הלא טובים שעשה
מתנתקים ממנו ורק הדברים הטובים נשארים וכותבים אותו בספר צדיקים.
אבל אם אדם מגיע לראש
השנה, ובמקום לנצל את היום הקדוש להתפלל מעומק לבו, הוא מדבר עם מי שלידו, או מתכנן
איך אחרי ראש השנה הוא ממשיך בשטויות, או אם הוא כועס ח"ו ביום הזה, אז בשמים
אומרים, היהודי הזה לא מתנתק מהעבר הרע שלו, ומתכנן להמשיך את זה גם בעתיד... אז
תחזירו לו את כל העבר ותחשיבו לו גם את העתיד, ומיד נרשמים כל עוונותיו והוא
ח"ו נכתב בספרן של רשעים.
הבינונים הם אלו שלא
הצליחו להחליט
האם הם מתנתקים מהעבר ומהעתיד או שהם חיים את ההווה ופותחים דף חדש, ולכן הם
תלויים ועומדים עד ההחלטה בכיפור.
הרב קוק כותב (יש לך כנפי
רוח) שמכל דבר ניתן ללמוד גם מספרי חול שהאדם קורא... אז כמו שהרב טימון ממלך
האריות לימד את סימבה: 'האקונה מטטה' – ובתרגום מאפריקנית: לשכוח את בעיות העבר
ולהתמקד בהווה!
עלינו לשבח: סיפר הרב ברוך מדן
שנכנס לבית חולים תל השומר לבקר חולה, יהודי קשיש מאוד, רזה, כחוש, ומראהו נורא.
ידיו הדקיקות אחזו בספר תהילים, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע. שאלתי אותו, מספר
הרב מדן, “יש לך אשה”? להפתעת האחיות והצוות הרפואי שהיה לידו, פתח האיש את פיו
והשיב: “לא. אין לי אשה”. וילדים יש לך? שאל הרב. וענה היהודי הקשיש: “יש לי בן
אחד ושמו דוד”, החל הישיש לספר, ועיניו נמלאו דמעות. הוא מדבר אל בנו בלשון נוכח,
כאילו הבן היקיר נמצא עתה לידו.
“דוד אהובי, שלחנו
אותך לתלמוד תורה, ואתה היית מתמיד גדול. היית רק בכיתה ב’, וילדים מכיתה ז’ באו
לשאול אותך שאלות. עד שהגיע היום, שבו הכל התהפך. היית בן 10. חזרת לאכול ארוחת
צהריים ממטעמיה של אמא, ובדיוק אז הגיע טלפון מהרופא המשפחתי, שביקש שנגיע אליו
באופן מיידי. כשחזרנו מהרופא, אמא ניגשה אליך, חיוורת כולה, נישקה אותך, וביקשה
ממך שתלמד לרפואתה, ותתפלל עליה, כי צריכה לנסוע לטיפולים לחו”ל. ואתה, ילד קטן,
מלא אמונה, מבטיח לה, בדמעות: “אמא, אל תדאגי. אלמד תורה ואתפלל עלייך, ואת תחזרי
מהר בעזרת ה’”.
עבר חודש, ויום אחד
צלצל הטלפון. ניגשת אל הטלפון, ושמעתי אותך זועק אל תוך השפורפרת: “אמא, אני רוצה
לגלות לך סוד. רק את נתת לי, כשהיית כאן לידי, את הכוח להמשיך ללמוד. התנהגת אליי
כמלאך. כשקראת לי לבוא לאכול, ראיתי שאכפת לך שיהיה לי כוח ללמוד. אמא – בלעדייך
לא אוכל ללמוד. אמא, אני רוצה שתבטיחי לי שתחזרי בתוך חודש”. ואמא הבטיחה. ודוד
למד בחודש הבא יותר חזק. הוא היה משוכנע שאמא שלו תחזור בתום החודש. ביום השלושים
דוד חזר הביתה מהתלמוד תורה, והיה בטוח שאמא הגיעה. והיא הגיעה, ללא רוח חיים
במיטה של חברה-קדישא.
עיניך שהיו תמיד
מלאות חיים, התחלפו בעיני יובש. באותו רגע, כאילו שכחת את כל אהבת ה’ שזרמה בך, את
האמונה שהייתה בך, וזעקת – אמא, הרי הבטחת לי שתחזרי. ככה לא חוזרים. כבר בעת
אמירת הקדיש, היית אדיש. אמרת אותו בקרירות. ומאז השתנית לחלוטין. לא החלפת מילה
עם אף אחד. הפסקת להתרכז בשיעורים בתלמוד תורה, הגמרא כבר לא עניינה אותך. ואני, אביך,
לא יכולתי לסבול את השינוי המבהיל שחל אצלך. צעקתי עליך, הכיתי אותך, אך אוזניך
היו אטומות. יום אחד הבטחת לי שתשתנה, ולא קיימת. תפסתי אותך מסתובב עם חברים
שפרקו עול מצוות, וצעקתי לך: שקרן, הרי הבטחת לי שתחזור בתשובה. ואתה הרמת שתי
עיניך, ושאלת: אסור להיות שקרן?! גם אמא שיקרה! היא הרי הבטיחה לי שתחזור, ולא
חזרה. בלי אמא אני לא יכול ללמוד תורה.
את כל הדברים הללו
סיפר הקשיש, אך לפתע חזר בו מכל הדברים שאמר, החליף את נימת קולו, ולהפתעת הכל
צווח ואמר: “דוד אתה לא פושע. הינך ילד קדוש. אני הוא זה שחטאתי נגדך. לא הבנתי
אותך. לא ירדתי לרוחו של ילד יתום ואומלל שאיבד את אימו, וגם את החשק ללמוד,
והורדתי אותך עוד יותר. אני הרסתי אותך במו ידיי, ועכשיו אני רוצה לבקש ממך
מחילה”. הקשיש ביקש שיגישו לו את הטלפון, והחל לחייג. השעה היתה 3 דקות לפני השעה
12 בלילה, והטלפון תפוס. ובארצות הברית, עומד דוד, היהודי שהתנהג כגוי גמור, התחתן
עם גויה, ה’ ישמור, והביאו לאביו 5 נכדים גויים, ומדבר בטלפון עם סוחר יהלומים.
לקראת יום ההולדת של אשתו הגויה הלך לקנות לה יהלום ענק. בשיחת הטלפון הזו הוא
התווכח עם הסוחר על המחיר. והאבא, כבר כמעט התייאש מלהשיגו. הוא מחליט לחייג פעם
נוספת. מקיש על 3 מספרים בלבד, ונשמתו עולה ליוצרה. ללא אמירת קריאת שמע, ללא
וידוי.
הרב מדן נוטל את
השפורפרת, ומנסה לחייג למספר של הבן בארצות הברית, והנה עכשיו הקו כבר פנוי.
“מדברים מארץ ישראל, אני מדבר עם דוד גלס? ברצוני להודיעך שאביך נפטר, ההלוויה
תיערך בעוד 24 שעות.” דוד הגיע להלוויה. בסתר ליבו, כך התברר, נשמרה פינה חמה
לאביו. מיד עם נחיתתו בארץ, סר לבית החולים, אל מיטת המת.
דוד שואל את הרב מדן,
אבא למד גמרא לפני שהוא נפטר? ומפיו נשמעו געגועים כה אדירים ללימוד הגמרא, מעיד
הרב מדן. כוח של לימוד בתור ילד שאינו נאבד לעולם. “הוא התפלל לפני שנפטר”? קול
מתגעגע לתפילה כזה לא שמעתי הרבה זמן, אומר הרב. “גם לא אמר שמע ישראל”? התעניין
הבן.
“אבא שלך לא קרא את
שמע, לא התפלל ולא למד לפני שנפטר. הוא דיבר עליך, ורק עליך! הוא התקשר אליך
לאמריקה, אמר הרב מדן. דוד שמע, והצטער נורא, באותה דקה היה עסוק בשיחת טלפון עם
סוחר היהלומים והתווכח איתו על המחיר. דוד החל לחבק את אביו וצועק באידיש: אבא’לה
שלי… אילו הייתי יודע שאתה בטלפון, הייתי זורק את היהלום הצידה, ומדבר איתך. אבא,
אני רוצה לשמוע את קולך, אבא. תשיר לי שירים על אהבת תורה ויראת שמים, שהיית שר
בליל שבת ליד השולחן. אבא, אתה עבורי היהלום היקר בעולם. תנגן לי פעם אחרונה את
הניגון של הגמרא. אבל אבא כבר לא ניגן.
אנחנו מתרגשים מטלפון
של ראש הממשלה אחרי הישג גדול...
מטלפון של אראלה
ממפעל הפיס...
היום הקב"ה מנסה
לדבר איתנו (האמת הוא כבר חודש מנסה לתפוס איתנו שיחה... אתמול אולי דחינו אותו
בהודעה שישלח ס.מ.ס.)
עכשיו זה הזמן לענות!
בואו ננצל את הרגע
הזה שהולך לשנות לנו את כל השנה וכל החיים!
בהצלחה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!