רמזים בשופר
ערובין (נג:):
"אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת. אשה
מאי היא? פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת עשתה לי פולין, ביום ראשון אכלתים ולא
שיירתי מהן כלום, שנייה ולא שיירתי מהן כלום, ביום שלישי הקדיחתן במלח כיון שטעמתי
משכתי ידי מהן, אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד? אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום,
אמרה לי היה לך למשוך ידיך מן הפת, אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים ולא כך
אמרו חכמים אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה. תינוקת מאי היא?
פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת
רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה לא דרך כבושה היא, אמרה לי ליסטים כמותך כבשוה! תינוק
מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו
באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה
כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא
אמרת לי קצרה? אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה! נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל
שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם".
חיד"א (פתח
עינים): מעשיות אלו הם משלים בשביל ללמוד תוכחות מוסר:
ימי האדם חלוקים לשלושה:
ימי עליה, ימי עמידה, וימי ירידה.
בעליה ובעמידה האדם נמשך אחרי החומר וממלא
תאוותו מענייני העוה"ז, ולא מעניין אותו דברי העוה"ב, ורק בימי הירידה
יפנה לחזור בתשובה.
הנמשל במעשה האשה: נתארחתי אצל אכסניה
שזה העולם הזה, ונתנה לי פולין שזה אותיות 'פלוני' שהזמינתו לתאוות של העוה"ז
הנמשך מפלוני, ויום ראשון שזה הזמן של העליה לא השאיר כלום ביום השני בזמן העמידה
לא השאיר כלום, הכוונה לא השאיר מהזמן שלו לדברים של העולם הבא. אבל יום השלישי
הקדיחתן במלח הכוונה שכבר לא נשאר בו כח לתאוות של העוה"ז ויש לו כבר כאבים
בכל הגוף והשינים לא משהו וכבר אי אפשר לאכול כל מה שרוצים ואז משך ידו מן האוכל.
ובאה הנשמה לעורר אותו בתשובה ואמרה לו היה לך
להניח חלק לעוה"ב גם בימים הקודמים ולמה איבדת זמנך.
והמעשה עם התינוקת זה מוסר לאלו שעושים
דברים שלא בדרך הקב"ה ואומר כך מנהג העולם כולם עושים ככה (אחד לא מהקהילה
ששאל האם מותר להעמיס על החברת ביטוח גם את כל המכות פח שלא קשורות לתביעה...)
והשיבה לו לסטים שכמוך כבשוה, לסטים בגלל שגוזלים שפע קדושה ונותנים לחיצונים.
והמעשה עם התינוק זה רמז ליצר הטוב שהוא
ילד מסכן וחכם (קהלת ד,יג קהלת רבה ד,טו) אמר לו באיזה דרך נלך לעיר האלהים שזה גן
עדן? ואמר זו קצרה וארוכה שזו דרך הרשעים שמראה להם היצר הרע דרך קצרה
בעולם הזה שאין פה מה לטרוח בעבודת השם אבל היא ארוכה מצד עוה"ב כי לא יגיע
במותו כבר למקומו בגן עדן אלא צריך לחזור בגלגולים רבים וגם גיהנם הרבה זמן עד
שיגיע למקומו בגן עדן.
אבל דרך הצדיקים היא ארוכה מצד העולם
הזה כי עמלים בתורה ובמצוות ומעשים טובים ויש טורח ויגיעה רבה אבל מצד העולם הבא
היא קצרה כי מהר מאוד הוא מגיע למקומו בגן עדן לאור באור החיים.
בא"ח:
לכן בשופר צריך לתקוע לעורר את האנשים בתשובה ולכן הקול הולך בשופר מהקצרה לארוכה
וזאת דרך החוטאים, אבל הצדיקים לא צריכים להתעורר.
וכן מה שאמרו חז"ל (ראש השנה כז:)
שיחזיק את השופר ויראה ממנו לכאן ולכאן הוא רמז למה שאמרה לו האשה שמוכיחה הנשמה
את האדם על שאיבד כל זמנו בדברי העולם הזה ולא השאיר זמן לענייני העוה"ב, כי
אמנם צריך לעסוק בעבודה אבל להשאיר זמן מהיום ומהלילה לתורה ולעבודת ה'.
בא"ח:
מובא בספר בן המלך והנזיר שמלך אחד שאל את החכם שלו לפני שנפטר איך להתנהג פה
בעולם? וענה לו: "השמר שלא תהיה לח ותתעצר, ולא יבש ותשבר. ולא מתוק ותמצץ,
ולא מר ותמאס".
ונראה לי שאמר לו כנגד העניינים הנפשיים
שלא יהיה לח ותתעצר שאם ירצה לעשות תשובה עם תעניות וסיגופים שלא יעשה יותר
מידי שיסחט הגוף מכל כוחותיו וימות, ומצד שני שלא יהיה יבש וישבר שלא יקשה
לביו כעץ יבש ולא ירצה לחזור בתשובה וישבר בעוונותיו.
וכנגד ענייני הגוף אמר שלא יהיה מתוק
להרבות מתנות וליהנות בני אדם יותר מידי כי ינצלו אותך לגמרי עד שלא ישאר לך כלום
וה' לא רוצה את זה, אבל גם לא מר ותמאס שלא תהיה כילי וקמצן ותימאס בעיני
אלוקים ואדם. ולכן אוחזים את השופר כשנשאר קצת מכאן ומכאן.
כדאי בין תקיעות השופר להרהר בדברים אלו ולתכנן
את חיינו בהתאם.
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!