ראש השנה - גשמי או רוחני
שואל השפת אמת
(הראשון על ר"ה):
אם כתוב בזוה"ק שלא לבקש על הגשמיות (תיקוני
זוהר תקונא שתיתאה (כב.): "ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש דרכו פנו
בעסקין דילהון באורחין דילהון איש לבצעו מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא
ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקי"ם אנשי אמת שונאי בצע
אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי
כתבנו לחיים"),
אז למה אנחנו עושים סימנים שתהיה
שנה מתוקה ועוד דברים של גשמיות?
אלא השאלה היא - במה אתה עסוק?
אם אתה רוצה גשמיות כדי שתעזור לך בעבודת השם, זה בסדר גמור.
אבל אם אתה רוצה רק את הגשמיות במנותק מעבודתו יתברך - זו בעיה גדולה...
למשל, אם
באמצע ההכתרה של המלך אתה בא ומבקש הנחה בארנונה זה מראה שאתה לא בעניינים בכלל... זה ביזיון של המלך!
אבל אם מגיע חייל
למלך באמצע ההכתרה ואומר תן לי את החרב פלדה הכי חזקה ומחודדת שיש לך באוצרות כדי
שאני יוכל להרוג איתה את כל האויבים של המלך... זה לא חוצפה זה הכי יפה!
כך עונה השפת
אמת
אם אתה מבקש גשמיות אז זה באמת לא נכון, אבל אם אתה מבקש את זה בצורת סימנים בתור
תמרור לקב"ה בתור תקציב להילחם באויבים של המלך ודאי שזה נכון לבקש
מהקב"ה אוכל וכלים כדי להיות חייל שלו יותר טוב!!!
שיח שרפי
קודש:
פעם הגיע יהודי לרבי נחמן וביקשו שיברך אותו בפרנסה טובה, רבי נחמן סירב!
כדי
לפייס את האיש הסביר לו הרב במשל למה אינו מוכן לברכו:
סוחר בדים אחד הגיע לסיטונאי בעיר
הגדולה על מנת לקנות ערימת בגדים ולמכרה בעירו.
אצל הסיטונאי הוא העמיס את עגלתו עד שגלגליה התחילו
לחרוק, ולכן ביקש מעט גריז כדי לשמן את הגלגלים.
נתן לו הסיטונאי מעט גריז בשמחה וכך העגלה נסעה חלק ושקט...
פגש אותו חברו ותמה על השקט שבוקע מגלגלי המרכבה, נענה החבר שהוא קיבל גריז מאותו סיטונאי.
החליט החבר לסור לאותו סיטונאי ולקנות גריז, אך
לתדהמתו כשהגיע אליו הודיעו הסוחר נמרצות שהוא אינו מוכר גריז!!!
כך סיים רבי
נחמן את הסיפור: אני איני מוכר גריז!
אם חסיד שלי מתקשה לעבוד את השם אז אני בשמחה
אתן לו מעט פרנסה כדי שיוכל לעבוד את ה' בהרחבה אבל לבוא רק בשביל פרנסה זה לא
שייך...
בר"ה צריך לחשוב על הדברים הגדולים!!!
בסוף ה120 שנה בע"ה אתה לא תיקח נשימה ארוכה תיאנח
מעומק ליבך ותגיד: ישתבח שמו! התפרנסתי!!!
בסליחות אנו
אומרים "אתאנו על שמך" מה הכוונה?
כשמישהו בא ומדבר איתך שעה בסוף אתה
אומר לו תכל'ס מה אתה רוצה?
אז זה התכל'ס של כל ראש השנה זה הדבר המרכזי!
להגדיל
את שמך בעולם!!!
היה פעם חייל
בצבא של הצאר ניקולאי ימ"ש שהעמידו אותו בפתח של איזה גשר ואמרו לו הצאר
עומד לעבור פה בשבוע הקרוב וכשהוא יעבור פה חייב שיהיה פה חייל עם מדים מצוחצחים
שיצדיע לו!
החייל שכולו התרשם מהכבוד שקיבל להצדיע לצאר נעמד בדום מתוח ולא הניד
עפעף...
ככה עבר לו
היום הראשון והיום השני, ביום השלישי הגב שלו כבר נהיה לא כ"כ מתוח והעיניים
פוזלות לראות מה יש מסביב והוא כבר חושב לעצמו אם יש גשר אז כנראה יש מים מתחת...
ואם לי כ"כ חם בטח המים למטה קרים ועוד כל מיני מחשבות בסגנון...
בסביבות
אמצע היום החמישי הוא נשבר הוריד את כל המדים וקפץ ראש למים...
כמובן שבאותו רגע
מרפי ימ"ש התעורר ונשמעה תרועת החצוצרות המבשרת על הגעתו של הצאר...
החייל
הבין שיש לו רגע להחליט האם לטמון את הראש במים ולהיעלם או לרוץ למעלה ולהספיק
להצדיע לצאר אבל עם בעיה קטנה... הוא ערום...
לאחר התלבטות של שנייה הוא התחיל לרוץ
כמו מטורף, כשהצאר עבר עמד חייל עירום עם בוץ על הרגליים דג על הראש ואצות
שמשתלשלות לו מהאוזן והצדיע רשמית!
פתאום השיירה
עוצרת בחריקה, הצאר יורד מהכרכרה המלכותית פוסע לעבר החייל בוחן אותו מכף רגל ועד
ראש ו... נותן לו צל"ש!
הצאר הבין מה עבר לחייל בראש ושהחייל בחר להצדיע בעירום
מאשר שאף אחד לא יעמוד ויצדיע כשהצאר עובר על הגשר...
עיקר כבודו של
המלך זה לא המדים המצוחצחים אלא ההצדעה!
זה לא איך אתה לבוש וכמה עוונות יש לך על
הראש אלא הנקודה הפנימית שבכל יהודי שממליכה על עצמה את המלך לא משנה איך היא
נראית ובאיזה מצב היא נמצאת.
נסיים בשאלה: אז מה זה
יום הדין? איך אני יכול לשמוח בהמלכה של המלך אם באותה שנייה הוא דן אותי?
הרב קרליבך מסביר את זה
במשל נפלא:
רווק אחד 'מיואש' נסע ברכב של ההורים והגיע לרמזור אדום, בעוד הוא עומד
ברמזור נעצרת לידו מכונית שנוהגת בה בחורה והעיניים שלהם נפגשות, ברקים עפים,
ניצוצות ניתזים, והוא יודע שזאת תהיה אשתו לעתיד, זה מה שהוא חיפש כל חייו מיום
עומדו על דעתו!
בעוד הוא שבוי ברגע הקסום הרמזור נהיה ירוק והיא נסעה... הוא כמובן
שם גז בכיוון אבל איכשהו הצליח לאבד אותה ומרוב ייאוש למצוא אותה נכנס בכל מקום
אפשרי עד ששוטר עצר אותו על אי ציות לתמרור אין כניסה.
הוא כמובן התחיל להתווכח עם
השוטר שהוא מבזבז זמן והוא מאבד אותה עד שהשוטר התעצבן וכתב לו הזמנה למשפט...
ביום המשפט
הוא מגיע כולו מבואס גם לא מצא אותה וגם עכשיו מחכה לו עונש שהוא לא יודע מאיפה
לאכול אותו...
כשהוא נכנס
ומסתכל סביבו הוא מגלה שהשופטת היא לא אחרת מאשר אותה הבחורה מהרמזור...
כבר לא אכפת
לו איזה עונש יקבל הוא מבסוט עד השמיים שהוא פגש אותה!!!
ככה אנחנו
צריכים להרגיש מצד אחד הקב"ה שופט אותנו אבל מצד שני אנחנו "עוברים
לפניו כבני מרון" וכל אחד נפגש איתו אישית ביום הזה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!