מי אני באמת?
הטור (סי' תר"ג) מביא מהירושלמי
כי רבי חייא היה אומר לרב. כי אם אינך יכול לאכול כל השנה כולה אוכל טהור, לפחות תעשה
כן שבעה ימים בשנה. וכתב על זה הראבי"ה כי קבלה בידו שכוונת רבי חייא היתה
על השבעה ימים שבין ראש השנה לכיפור.
ההלכה הזו נפסקה גם בשו"ע,
שבימים הללו האדם צריך לקחת על עצמו גם הידורים, ודקדוקים שהוא לא לוקח על עצמו כל
השנה. אנחנו לא מדברים על חובה הלכתית, מה שחובה חובה כל השנה. אנחנו מדברים על הידור,
חומרה, תוספת, את זה יקח אדם על עצמו בעשרת ימי תשובה.
אבל על מי אנחנו עובדים, על הקב"ה?!
מה הוא לא יודע שאנחנו לא עשינו את זה כל השנה, ובטח גם לא נעשה את ההידורים האלו גם
במשך כל השנה הבאה?! מה זו התחפושת הזו?! ועוד ב-10 ימי תשובה?!?
יהודי אחד, בראשית ימיה של תנועת החסידות, חסיד נלהב של האדמו"ר הזקן רבי שניאור
זלמן מלאדי, בעל התניא. החסיד הזה לא גר בלאדי ליד בעל התניא ולצערו הרב לא היה יכול
להגיע אל בעל התניא כל השנה כולה. הוא הצליח להתפנות מעיסוקיו ולצאת לימים ארוכים מאוד
של נסיעה ברכבת, רק פעם אחת בשנה.
במשך השנה כולה הוא לא היה לובש את הלבוש
החסידי המקובל, אלא את הלבוש הרגיל שהיה מקובל באותם ימים. לא היה נעים לו ללכת עם
הלבוש החסידי בעיר שלו, למשוך את מבטיהם של כל האנשים אל המוזר הזה, הוא גם חשש שעבודתו
כסוחר תפגע, שאנשים שרגילים לעשות איתו עסקים יתרחקו ממנו כשיראו אותו בלבוש חריג ושונה
מכולם.
אולם כשהוא היה מגיע אל הרב, אחרי נסיעה
של שבוע ברכבת, הוא היה נכנס לבית מדרשו של הרב, מוציא מהתיק את הלבוש החסידי, מחליף
בגדים וכאשר כולו נרגש היה נכנס אל הרב להתברך ולהתמלא בכוחות לכל השנה כולה.
אולם חבריו החסידים, דעתם לא הייתה נוחה
מן המראה הזה. הם פנו אל היהודי ואמרו לו, איך אתה עושה דבר כזה, אתה משקר לרב?! כך
אתה רוצה לקבל ממנו ברכה, ע"י שאתה משקר לו. איך אתה יכול לחיות בסתירה הפנימית
הזו, כל השנה כולה הבגדים הללו נמצאים בארון, ולכבוד הרב אתה מתחפש?!
אם אתה חסיד אמיתי, אתה לא יכול לחיות בשקר,
אתה צריך להחליט, או כל השנה כולה, או בכלל לא, לרב לא עושים הצגות!
הדברים הללו שנאמרו לחסיד בכל שנה ע"י
באי החצר ממש פצעו את לבבו, הוא הבין שהוא לא בסדר, אבל לא היה לו אומץ לגלות לרב את
האמת.
עד ששנה אחת, אחרי 7 ימים של מחשבות והתלבטויות
ברכבת, הוא לא היה מסוגל יותר, הוא לא היה מסוגל להמשיך לחיות עם השקר הזה. כשהוא הגיע
אל הרב, הוא השאיר את בגדי החסיד שלו בתיק ונכנס אל הרב, ככה כמות שהוא!
הרב התבונן עליו בעיניים אוהבות ומתפלאות,
חיבק אותו. ושאל: מה קרה? איפה הלבוש החסידי שלך? אמר לו היהודי שהוא מרגיש שהוא לא
מסוגל יותר להמשיך להתחפש, ולשקר לרב.
הרב שתק לכמה רגעים, עצם את עיניו ואז פתח
אותם ובמבט מלא אהבה אמר ליהודי: בני היקר תמיד ידעתי שאתה מתחפש, אבל עד עכשיו הייתי
בטוח, ששם אתה מתחפש, וכאן אתה מתחבר
לפנימיות שלך!
כשהיצר הרע רואה אותנו במשך עשרת ימי תשובה,
מתנהגים אחרת, מתעטפים בלבוש אחר, של הידורים של דקדוקים במצוות, הוא אומר לנו
באוזן: מה אתם מתחפשים? בחוץ אתם לא מתנהגים ככה...?
אנחנו צריכים לענות לו: לא נכון! בחוץ
אנחנו מתחפשים! כאן זאת האמת שלנו!
לכן אנחנו מהדרים בתקופה הזאת יותר –
כי זאת התקופה הכי אמיתית שלנו! כשאנחנו משקיעים יותר ממה שאנו חייבים זה מראה על
עשיה מאהבה!
כשאתה עושה מאהבה זה נראה אחרת
לגמרי!!!
היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית, בשעה 08:30 לערך. איש זקן, בשנות השמונים
לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן.
האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש
לו פגישה דחופה בשעה 09:00.
התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי
לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא
שלו יתפנה.
ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי
לטפל בו, מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי.
הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי
כי הוא מתרפא יפה. הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע.
תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, "לאן הוא ממהר,
האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא"? האיש ענה לי לא, איני הולך לפגוש רופא.
אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר.
שאלתי את האיש מה מחלת אשתו? והוא ענה
"כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר".
בתום הטיפול שאלתי את האיש, האם אשתו תדאג
מאד אם הוא יאחר קצת? והוא ענה לי "לא, היא לא תדאג, היא אינה יודעת מה קורה אתה,
היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים".
התפלאתי מאד ושאלתי אותו, ואתה הולך אליה כל בוקר
למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה?
האיש חייך, הניח ידו על ידי ואמר
"היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא היתה". והוא יצא מהמרפאה
לדרכו.
הרב גינזבורג: תשע"ד = אהבת
עולם + אהבה רבה.
"אהבת עולם בית ישראל עמך
אהבת" – אמרו גדולי החסידות: אם ניקח יחד את כל האהבות שאוהבים כל
האבות והאמהות בעולם את ילדיהם, אין זה מגיע כלל לאהבה שאוהב הקב"ה יהודי
אחד, אפילו אם הוא חוטא – אהבת עולם שאינה משתנה ואהבה רבה בעצמה אין-סופית.
גם אנו מצידנו אוהבים את ה',
"ואהבת את הוי' אלהיך".
בכמה מדרגות: 'אהבת עולם' –
אהבה פשוטה שתמיד אפשר וצריך לעורר, מתוך התבוננות שה' מחיה את כל המציאות.
למעלה מזה, 'אהבה רבה' – תשוקה
עזה לה', עד כלות הנפש, "בכל נפשך", ועד לדרגה הגבוהה של "מה יפית
ומה נעמת אהבה בתענוגים".
למעלה מזה, אהבת עולם בדרגה
העליונה, אהבת ה' שהופכת להיות הטבע שלנו (במודעות טבעית) ואינה פוסקת לעולם
ועד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!