יום שישי, 31 באוקטובר 2014

פרשת לך לך - לוט הלך אחר עיניו

לוט הלך אחר עיניו



בראשית (יב,ד-ה): "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך אתו לוט... ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושו אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ...".

מצד אחד, נאמר "וילך אתו לוט" משמע - שלוט הוא זה שהחליט להצטרף אל אברהם. ומצד שני "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו", ומשמע שאברהם הוא זה שמצרף אליו את לוט?

בית הלוי: "הא דהזכיר הכתוב שנית ללוט משום דאברהם נהג בלוט כמו שהוא הדין בגר דמי שבא להתגייר לא היו מקבלין אותו רק דוחין אותו ורק אם מתחזק שוב מקבלין אותו, וכמו שנהגה נעמי בתחילה אמרה להם "שובנה בנותי" ואח"כ כשראתה כי מתאמצת ללכת איתה קיבלה אותה. וכן כאן, בתחילה לא לקחו אברהם עמו רק לוט הלך מעצמו, ואח"כ "ויקח אברם ... ואת לוט".

רואים מהפסוקים שלוט נאמן לאברהם ורוצה לשמש אותו!

מדרש (בראשית רבה נא,ו): "ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה" (בראשית יט,כט) - מה זכירה נזכר לו? שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה במצרים "אחותי היא" (שם יב,יט) היה לוט יודע ושותק".

בראשית (יג,א): "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה".
האברבנאל: "להגיד שבחו של לוט כי כאשר שב אברהם בדרך אשר הלך בה מפני חמת המציק בעבור אשתו ובהיות לוט פנוי מבלי אשה והרעב על פני כל הארץ הנה לוט רצה להשאר במצרים, אבל בראותו אברם הולך הלך גם הוא בחברתו כי בחר להסתופף בצלו ברעב ובצמא מלשבת בלתו בארץ שבעה".

אבל מכאן הכל מסתבך:
בראשית (יג, ב-טו): "ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב... וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט ... ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ... הפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה, וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה, ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו ... וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך ... כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ...".

רש"י מסביר שלא מדובר כאן סתם על העברת דירה: "מדרש אגדה - הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשר לא באברם ולא באלוקיו"!

ורש"י בהמשך (ד"ה 'אחרי היפרד לוט מעמו'): "כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו... ולעיל שהיה לוט אצלו כתיב 'וירא ה' אל אברם' (יב,ז) באותה שעה כשר היה".

רואים שקרה פה משהו משמעותי שחייב את לוט ואת אברהם להיפרד!
מה קרה?

רש"י מביא את חז"ל (בראשית רבה מא,ו): "בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקב"ה לאברהם "לזרעך אתן את הארץ הזאת" ואברהם פרידה עקרה ואינו מוליד למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אוכלין מדידהו אינון אכלין".

הגר"א נבנצל שליט"א: "כשמתבוננים בויכוח זה קשה להבין כיצד לוט אינו עושה קל וחומר פשוט אפילו לשיטתו שחשב שהוא היורש של אברהם, אבל אם הבעלים עצמו עדיין אינו מחזיק בנכס כיצד יוכל היורש להחזיק בו? ובכלל - כיצד אפשר לרשת כשהמוריש עדיין בחיים? אבל לוט אינו עוסק בלמדנות. תאוות הממון ושומן הכבשים מתגברים על כל מה שלמד השכל אצל אברהם, לוט יכול להילוות במשך שנים אל צדיק כאברהם, לראות את מעשיו האלוקיים ואף לשמוע ממנו שיעורים, אבל ברגע שהדבר נוגע לכסף - אין בו ק"ו ואין קושיות וכפי שאומרים ברחוב - 'כסף זה כסף' ".

בראשית (יג,י): "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כלה משקה ...". עצם נכונותו של לוט להתנתק מאברהם רק בגלל היותה של כיכר הירדן כולה משקה - מעידה של רמתו הרוחנית והמוסרית של לוט.

ה"כתב סופר" (עה"פ "וילך למסעיו עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה" בראשית יג,ג): "פירש רש"י שלא שינה מאכסניה שלו, נראה לומר דקרא רצה לאשמעינן שבחא דאברהם דדרך האדם כשישיג עושר משנה דירתו ודר בעליות מרווחות, וגם בדרך משנה מאכסניה גרועה לטובה ממנו, אבל אברהם לא ביקש גדולות ומותרות ולא שינה אכסניה שלו, וגם לא שינה מקומו ואהלו, והלך אל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה - אל מקום המזבח וכו' 'ויקרא שם אברם בשם ה' ', אשמעינן שבחו שלא הטרידו העושר מעבודת ה' ומלזכות רבים[1] אלא הלך אל מקום המזבח ויקרא שם אברם בשם ה' שהקרה בשם ה' ב"ה כבתחילה[2]... אבל בלוט כתיב 'ויסע לוט מקדם' (פס' יא') והסיע עצמו מקדמונו של עולם... אחר שנתעשר לוט כדכתיב 'וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר וכו' ', וישמן ויבעט ויסע מקדמונו של עולם...".

כותב הירושלמי (סנהדרין י,ח) עה"פ "המלט על נפשך" - אמר לו דייך שאתה ממלט את נפשך" מלמד שיצא לוט וידיו על ראשו ולא הציל מנכסיו כלום.

בסופו של דבר לא נשאר מממון זה מאומה, לוט איבד את עולמו בשביל תאוות הממון ולא זכה בשום דבר מכל הממון שאסף.

רבי נחמן: "הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ כְּלוּם רַק לִמְשׁךְ אֶל הַתַּכְלִית הַנִּצְחִי. וְאֵין לְהִסְתַּכֵּל אִם יִהְיֶה לוֹ מָעוֹת אִם לָאו כִּי בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְבַלֶּה יָמָיו בְּשָׁוֶה. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי, שֶׁמַּרְאֶה אֶל הָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַרְוִיחַ בְּכָל פַּעַם וּבַסּוֹף אֵינוֹ כְּלוּם. כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּחוּשׁ בְּרב בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹסְקִים וְעוֹבְדִים יָמִים וְשָׁנִים בִּסְחוֹרוֹת וּמַשָּׂא וּמַתָּן וּלְבַסּוֹף כְּשֶׁבָּאִין לְחֶשְׁבּוֹן אֵין נִשְׁאָר בְּיָדָם כְּלוּם, וְאִם אֲפִלּוּ מַשִּׂיג מָעוֹת לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִן הַמָּעוֹת. וְהַכְּלָל שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֵין לָהֶם קִיּוּם בְּיַחַד דְּהַיְנוּ הָאָדָם עִם הַמָּעוֹת, רַק אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הַמָּעוֹת מִן הָאָדָם, אוֹ שֶׁלּוֹקְחִין הָאָדָם מֵהַמָּעוֹת".





[1] הנשיא יצחק בן צבי ז"ל היה נשיא בתקופה שמאות אלפי עולים חיו במעברות ובאוהלים בתנאים מחפירים, הוא לא הסכים במשך 10 שנים שיעלו את המשכורת שלו, עד שזה הגיע למצב שהמשכורת שלו היתה קטנה ב40% מהמשכורת של הנהג שלו, ואז ועדת הכספים החליטה להעלות לו את המשכורת גם בלי שהוא רוצה, אז הוא החליט לתת חצי ממנה לקרן שמוציאה כתבי יהדות עתיקים... איפה אנחנו היום? רק לשם השוואה ב2013 תקציב בית הנשיא היה 57 מליון (בלי חשבוניות הסבר)...[ http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254091 ].

[2] מי השילוח: "ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו'. כתיב (ישעיה מד,ג) "כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה". כאשר התחיל אאע"ה  לבקש ולחפש אחר שורש החיים שלו, אחרי הבינו אשר כל חמדת עוה"ז לא יתכנו להקראות בשם חיים אמיתיים, כי כל חמדת עוה"ז הוא רק להסיר טרדות והמניעות, ואחרי אשר יתבטלו כל הטרדות מה יהיו גוף החיים אשר עליו נבראת העולם? וע"ז  אמר לו הש"י  "לך לך" היינו לעצמך, כי באמת כל דברי עוה"ז לא יקראו בשם חיים ועיקר החיים תמצא בך (ישעיה מא,טז) "ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל"...".

פרשת לך לך - לך לך אל עצמך!

לך לך – אל עצמך


"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" - אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.

הקטע הזה מ"אליסה בארץ הפלאות" מצביע על מציאות עגומה בה לרוב בני האדם – אין שמץ של מושג לאן הם הולכים בחיים ומה המטרה שלהם.

לפעמים אנו נוטים להיות כל כך עסוקים בייצור ובעשייה, בהישגיות ובמרדף אחר ההצלחה, עד שאנו עלולים לחיות חיים שלמים מבלי כלל לשאול את עצמנו: "מי אני? למה? לאן? מה השעה?"

רבי נחמן: "כְּשֶׁאֵין הָאָדָם מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, לָמָּה לוֹ חַיִּים".

אלה תולדות חיי
בחדר קטן אפור כתלים,
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב,
ועושה את חשבון חייו.
חושב: עוד מעט ויבוא הקץ,
מה ידעו הנכדים אודותי?
נוטל גליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי".

במה אתחיל? כמובן בילדות...
אך הייתה לי ילדות רגילה:
דודות ומכות, שריטות ודמעות.
ילדונת שגרנו מולה,
ואבא טרוד ואם עצבנית,
אחות שצועקת עלי.
אה... מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעורי!

ימי נעורי... מהיש לכתוב?
בחינות, ציונים, שיעורים,
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה.
פצעי הבגרות הדוקרים,
לבטי אהבה ראשונה ומרה,
הפחדים שהעיקו עלי...
מה יש לכתוב? נעורים רגילים.
אתחיל מימי נשואי.

ימי נשואי... ירח דבש שנגמר
והפך לימים של שגרה,
דירה, הלוואה, מכונית, הלוואה,
מריבות עד לב התקרה,
תינוקת שניה, שעות נוספות,
ולבן- בר מצווה, חתונה.
מה יש לכתוב על אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה.

מתי זה החלה תקופת הזקנה?!
כשהודיעו: אתה מפוטר...!
והבן והבת חיפשו בית אבות,
והבנת:  אתה מיותר!
או, הפחד הזה בלילות בלי שינה?
שאולי לא תראה עוד,
כמו שכנך מימין וכמו אותה הזקנה,
שלוויתי אתמול אל הבור?

בחדר קטן אפור כתלים
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים,
שאותם לא הגשים מימיו...
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן, כמו חי...
דף ריק לפניו, למעלה כתוב:
"אלה תולדות חיי".

הרב אויערבאך - החיים הם כמו גלויה, בהתחלה אתה כותב בגדול ושואל מנשמע וכאלה, בהמשך אתה מתחיל לכתוב בכתב צפוף, ובסוף אתה שם לב שלא נשאר לך מקום לדברים החשובים באמת.

יוני נתניהו הי"ד: "החיים- אינם אוסף הדקות והשניות העוברים עלינו במהלך חיינו היומיומיים. אלא - התוכן והמהות שאנו יוצקים לתוכם תוך הגשמה ועשייה של הערכים עליהם חונכנו".

אברהם אבינו, כבר בהיותו בן שלוש שנים, הביט על העולם שסביבו, הבחין במושלמות שלו, ביופי, ברבגוניות העצומה, בסימטרייה, בתזמון, באיזון ובאחדות - ומכך הוא הסיק, שעולם כל כך מושלם, חייב להיות מתוכנן על ידי כוח כלשהו, בעל שיעור קומה ומוח על-אנושי. ממש כך גילה אברהם אבינו את האלוקים.

בהסתכלות ראשונית, המסקנה אליה הגיע אברהם אבינו איננה כזאת מדהימה. קחו כל ילד בן שלוש שנים למפעל של צעצועים, והראו לו את תהליך העיצוב, הייצור והאריזה של כל צעצוע. האם הוא יטעה לחשוב שהצעצועים הללו נוצרו סתם בטעות או במקרה?!

אבל במבט שני, מה שהיה מדהים בתגליתו של אברהם אבינו, היא העובדה שהוא נולד אל תוך עולם שהיה שקוע כולו בעבודת אלילים, והיה צורך בכוחות נפש יוצאים מן הכלל, על מנת להיות מסוגל לראות מעבר לכך.

המדרש מספר, כי יום אחד, לאחר שכבר הכיר באלוקים, התבקש אברהם לשמור על החנות. מיד עם צאתו של אביו, לקח בידו פטיש וריסק לחתיכות את כל הפסלים - חוץ מאשר את הפסל הגדול ביותר, שבידו תקע את הפטיש. אביו חזר הביתה מזועזע לגמרי. "מה קרה פה?!", הוא צעק, ואברהם ענה לו: "זה היה מדהים אבא, הפסלים החלו כולם להתקוטט זה עם זה, ובסוף הפסל הגדול ניצח את כולם!". אביו לא יכול היה להגיב; עמוק בתוכו הוא ידע שבנו, אברהם, נגע באמת העמוקה ביותר.
אברהם המשיך במאמצים אינטנסיביים לשכנע את בני דורו. הוא הכניס אורחים רבים אל תוך אוהלו, שהוצב בצומת דרכים מרכזית והיה פתוח לארבע רוחות השמיים. הוא כתב ספר בן 400 פרקים, שהוכיח את השקריות שבעולם האליליות, וסבל בשל כך מרדיפות ומגילויי שנאה ולעג. הדברים הגיעו לכך, שאפילו נמרוד, מנהיג המעצמה הגדולה ביותר באותה התקופה, הרגיש כל כך מאוים מרעיונותיו ה"מאד לא מקובלים" של אברהם, עד שהחליט להיפטר ממנו אחת ולתמיד, והשליך אותו אל תוך כבשן בוער, כשהוא מכריז: "בוא נראה כיצד הא-ל שלך מציל אותך כעת!".
אברהם כידוע יצא מהכבשן ללא כל פגע.
בשל יכולתו המופלאה לעמוד איתן כנגד כל העולם, התורה מכנה אותו בשם "אברהם העברי". "העברי" - מלשון "עבר" (=צד) - "האיש שעומד בעבר (בצד) השני", כשהעולם כולו עומד בצד אחד של העולם, ואילו אברהם עומד מולו בצדו השני.

איך אברהם אבינו הגיע למצב הזה?
הוא לא זרם עם כולם, הוא בדק, חקר, השווה, ולמד כל דבר!
'אבא שלי עשה את זה', 'אח שלי היה שם', 'כולם עושים את זה' – אלו לא סיבות לעשות משהו!

הרב מנחם מנדל מקוצק נולד במשפחה ליטאית.
כשהיה צעיר, שמע על תנועת החסידות, והחליט להצטרף אליה. אביו, ר' לייביש, התנגד לחסידות וניסה לשכנע את בנו לחזור לדרך אבותיו.
הבן השיב בתקיפות: "הלא כתוב בתורה: זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארוממנהו" - איש יהודי חייב לומר קודם זה אלי,  ורק לאחר מכן יכול לרומם את אלהי אביו...". הוא רצה להגיע להכרת אלהים בדרכים משלו, ולא בדרכים שקיבל בירושה.
(ע"פ מאיר אוריין / סנה בוער בקוצק, עמ' 29).

איך האישיות שלך מסתדרת עם זה? זה מתאים לכשרונות שלך? לרצונות שלך?

הזוהר הקדוש (לך לך עח.): " וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֶךְ לְךָ, לְגַרְמָךְ לְאַתְקָנָא גַּרְמָךְ, (לאתתקפא) לְאַתְקָנָא דַּרְגָּא דִילָךְ".

ה"שפת אמת" מציין, שהקב"ה אומר לכל אחד ואחד מאיתנו "לך לך" - לך אל עצמך.

הרב קוק (קובץ ז קפט): "אני צריך לדבר הרבה אודות עצמי. עניני עצמיותי מכרחים להתברר לי הרבה מאד. בהבנתי את עצמי אבין את הכל, את העולם ואת החיים, עד הגעת הבינה למקור החיים".

אמר הצדיק רבי זושא מאניפולי: אם יאמרו לי בעולם האמת: למה לא היית כמו הבעש"ט, לא אתיירא. אלא ממה אני מתיירא? שיאמרו לי: למה לא היית זושא!

הרבי מקוצק: "אם אני אתה ואתה אני לא אני אני ולא אתה אתה אבל אם אני אני ואתה אתה אז אני אני ואתה אתה".

יש שלושה מגנטים הכובלים כל אדם אל מקומו ועייפותו:
ארצך - הארציות החומרית והעצלות הגופנית משרות על הנפש כבידות ועייפות, ומציעות ללא הרף סברות ודעות מדוע לא כדאי להתרומם וללכת.
מולדתך – המידות שה' נתן לך כדי לעבוד עליהם.
בית אביך - הסביבה, סותמת את המחשבה בדעות ואמירות של חלישות הדעת.

הרב קוק (אורות הקודש, ג,קמ): " 'ואני בתוך הגולה' (יחזקאל א,א), האני הפנימי העצמי... חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו... וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד... את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא...אני ה' ".

רק אחרי שאתה מוצא את עצמך אתה יכול למצוא את ה'.

למעשה:
הרש"ר הירש: "ושעה שהעולם כולו ביקש להתיישב ולקנות זכויות אזרח, ויתר אברם על מולדתו וזכויותיו האזרחיות. ברצונו החופשי הפך לגר, וכפר בפה מלא בכל אלוהי הגויים! אכן לשם כך דרוש אומץ לב ואמונה שלימה באמת הפנימית ובהכרת הא-ל שבלב. לשם כך דרושה ההכרה היהודית, 'קשיות העורף היהודית' וזה היה הניסיון הראשון שהוטל על אברהם אבינו".
רמח"ל (מסילת ישרים פ"ג): "מה היא העצה שהם[1] נותנים לנו? בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד,כו) פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג,מ) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ".





[1] שם: "מה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין".

יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

פרשת לך לך - הכל בזכות התפילה!!!

הכל בזכות התפילה!!!


בראשית (יד,כב): "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם  הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

אברהם אבינו יוצא עם אליעזר למלחמה נגד ארבעה מלכים גיבורים עם צבא של 2.5 מליון חיילים ומנצח על ידי זריקת חול!!!
מייד הכתירו אותו כולם "נשיא אלקים אתה בתוכנו"!!!
ומלך סדום בא אליו ורוצה לתת לו את כל הרכוש...
אברהם עונה לו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל-ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ, וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם".

התשובה מובנת אבל למה להרים את היד?

אלא אברם אומר לו אני עכשיו בניסיון של כוחי ועוצם ידי ואני עלול לייחס את כל ההצלחה אל ההשתדלות שלי ח"ו אז אני מודיע קבל עם ועדה הכל מה' יתברך!!!

עורך דין אחד מיהר לפגישת עסקים בתל אביב. כשהוא הגיע לתל אביב הוא חיפש חניה. חיפש, חיפש ומצא את עצמו מחפש חניה במשך חצי שעה. הוא הסתכל על השעון וראה שעוד 3 דקות הוא צריך להיות בפגישה. העו"ד עצם את העיניים ופנה לבורא עולם: "בבקשה תעשה שאני אמצא חניה, אני מבטיח לשמור שבת, כשרות לסיים את הש"ס..." איך שהוא פותח את העיניים מישהו יוצא מחניה, הבחור כולו מבסוט, מחייך, מסתכל לשמים ואומר: "ה', תודה לא צריך, הסתדרתי...".

אליעזר בא לחרן לחפש אשה ליצחק וביקש (בראשית כד,יב): "הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם" עוד היום אני רוצה למצוא את המיועדת, למרות שהגיע לשם רק לפנות ערב...
מתפלל אליעזר לקב"ה (בראשית כד,יד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי".

מה הכוונה "בה אדע"?
אליעזר הבחין שנעשה לו נס מאוד גדול בדרך: הגיע ביום אחד בקפיצת דרך! חשש שיעלה על ליבו שזה בזכותו, לכן ביקש שמלבד למצוא את הנערה שה' יזכה אותו שידע גם ש'בה' בזכות התפילה היה כל החסד הזה ולא בזכותי...
לדעת שאפי' שחייבים ועושים השתדלות - התפילה היא זו שפועלת!!!

בשנת 1978 ניטשה במדינת ישראל מערכה ציבורית רחבה למען חקיקת החוק למניעת הפלות. שר המשפטים דאז, שמואל תמיר, היה מן המתנגדים הבולטים לחקיקת החוק, ונראה היה כי המאמצים למען חקיקתו ייכשלו. כשעלה החוק לדיון על שולחן הממשלה, התברר, כי שר המשפטים שינה את דעתו והפך לתומך נלהב לחוק זה. האחראי לשינוי בתודעתו של שר המשפטים היה רבי רפאל לוין, בנו של רבי אריה לוין.
ערב הדיון בממשלה, ביקשו ראשי אגודת ישראל להפגש עם שר המשפטים כדי לנסות לשכנעו להסיר את התנגדותו. הם הגיעו לביתו, כשהם מלווים ברבי רפאל לוין. צירופו של הרב למשלחת הפוליטית היה אירוע חריג, ונבע מתוך אמונתם כי היכרותו עם השר תמיר, שבעבר היה חבר בארגון האצ"ל ומקורב לרבי אריה לוין, אבי אסירי המחתרות, תסייע בידם להטות את ליבו.
יומיים לפני הפגישה התקשר ר' רפאל לוין אל כל חברי המשלחת ושח להם: "דעו כי הפגישה הזאת היא גורלית מאוד! לקחנו על עצמנו משימה כבדה ומי יודע אם נוכל לעמוד בה?!? אנחנו חייבים לקרוע את השמיים בתפילות!!!".
ואכן תפילות רבות הושקעו למען מטרה זו עד הפגישה...
כשנכנסו חברי המשלחת לבית השר, ביקש רבי רפאל את רשות הדיבור, כדי לספר לשר  סיפור ששמע מאביו, רבי אריה.
"ברמת גן" - פתח הרב בסיפורו - "התגורר זוג צעיר שזה עתה החל את דרכו המשפחתית. תוך זמן קצר הרתה האשה למזל טוב, אלא שההריון היה למורת רוחה, ומסיבות כלכליות ואישיות היא ביקשה להפסיק את הריונה. כשנודע הדבר להוריה, ניגשו בבהילות לביתו של הרב אריה לוין וביקשוהו שידבר על ליבה של בתם. הרב שראה בדבר הצלת נפשות, נסע מביתו שבירושלים לרמת גן ונקש על דלת ביתה. משפתחה נכנס הרב, התיישב, והחל להתייפח ולייבב. האשה הצעירה עמדה מולו חסרת אונים בתוך כדי שהיא מנסה להרגיעו, אך לשווא.
כששאלה למבוקשו, הביט בה הרב מבעד לדמעותיו במבט חודר. היא, שחכמה היתה, הבינה את סיבת בואו, ובניסיון להרגיעו אמרה: "כבוד הרב, אל תבכה, אני נשבעת לך – אביא אותו לעולם". משיצאו הדברים מפיה, קם הרב ממקומו, ברכה בבריאות איתנה ויצא מביתה.
בבריתו של הילד העניקו לו הוריו את השם שמואל. והילד הזה הוא אתה! – שמואל תמיר".
שר המשפטים נדהם מן הסיפור, ומשנרגע אמר: "אם נכון הדבר, אתמוך בחוק בכל ליבי". בנוכחותם התקשר לאמו, וכששאלה אם נכון הדבר, החלה האם לבכות ולנסות להסביר כי התקופה היתה קשה מאד. לשאלה אם ביקר הרב בביתה, ענתה כי אכן כך היה. שר המשפטים קיים את הבטחתו ו"חוק ההפלות" הפך לחלק מחוקי מדינת ישראל.
כשיצאו הרבנים מהפגישה פנה ר' מיכל שטרן לר' רפאל לוין ושאל אותו: הרי לפני יומיים כבר ידעת שיש לך את הקלף המנצח ביד, למה אמרת לנו להתפלל כ"כ אם המצב בכלל לא היה קשה?
ענה לו הרב: סיפור פה סיפור שם, בלי התפילות לא היינו מצליחים!!! בלי תפילה אמיתית לא משנה איזה סיפור לא היה מזיז כלום!

כולנו מכירים את הביטויים שאתה שומע לפעמים מאנשים: "תסתכל מסביב כל מה שאתה רואה אני עשיתי בעשר אצבעותי, בלי עזרה מהממשלה בלי שותפים רק אני לא ישנתי כמעט שלושים שנה...".

כל הכבוד... אבל!!! אברהם אבינו שנאמר עליו (בראשית יג,ב): "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" מרים את היד לשמים ואומר זה לא שלי זה של הקב"ה הוא עשה לי את החיל הזה!!!

כתוב בתהלים (קטו,ה-ז) [דוד המלך כנראה לקח את זה מההלל...]: "פֶּה-לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא-יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם".
כשככל האיברים הם שלי ובכוחי שום דבר לא יעבוד!!!

כתוב בהפטרה של השבת (ישעיהו מ,לא): "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" איך מחליפים כח? יקבלו? ישיגו? יחדשו את כוחם... מה זה יחליפו?

אלא להחליף את הכח של (דברים ח,יז): "וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה", בכח של (ישעיהו מ,כט): "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ".


"וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו".

פרשת לך לך - עמו אנכי בצרה

עמו אנכי בצרה


זוה"ק (וירא): "ר' יצחק אמר, והא תנינן באתר דנזקא שכיח לא יסמוך ב"נ על ניסא. ולא הוה אתר דנזקא אשתכח כהאי, דאברהם אזיל בתר חמשה מלכין למרדף בתרייהו ולאגחא קרבא? אמר ר' יהודה כד אזיל אברהם להאי, לא אזל לאגחא קרבא ולא סמך על ניסא. אלא צערא דלוט אפקיה מביתיה, ונטיל ממונא למפרק ליה, ואי לאו דימות בהדיה גו שביה.
כיון דנפק חמא שכינתא דנהרא קמיה וכמה חילין סחרניה. בההיא שעתא רדף בתרייהו, וקודשא בריך הוא קטיל לון הדא הוא דכתיב ורשעים בחשך ידמו."

תרגום: "רבי יצחק אמר, והרי שנינו במקום שהנזק מצוי לא יסמוך בן אדם על הנס. ולא היה מקום שהנזק נמצא כזה, שאברהם הלך אחר חמשה מלכים לרדוף אחריהם ולערוך מלחמה. אמר רבי יהודה כאשר הלך אברהם לזה, לא הלך לערוך מלחמה ולא סמך על הנס. אלא צערו של לוט הוציאו מביתו, ולקח ממון לפדות אותו, ואם לא שימות איתו תוך השביה. כיון שיצא ראה השכינה שמאירה לפניו וכמה כוחות סביבו. באותה שעה רדף אחריהם, והקדוש ברוך הוא הרג אותם זה הוא שכתוב ורשעים בחשך ידמו".

מסופר על הבעש"ט שהלך פעם עם תלמידיו לעיירה קטנה, והודיע ליהודים בעיירה שיש גזירה נוראה על יהודי הקהילה וצריך להתפלל להעביר את רוע הגזירה. לאחר כמה שעות של תפילות ותחנונים הודיע הבעש"ט שהגזירה התבטלה. כעבור שעות ספורות הגיע נער גוי וסיפר שהגויים תכננו לעשות פוגרום, ובסוף חזרו בהם.
שאלו התלמידים את הבעש"ט 'למה היינו צריכים לבוא לעיירה ולהתפלל שם, הרי יכולנו להתפלל ולהעביר את רוע הגזירה גם ממקומנו במז'יבוז'? אמר להם הבעש"ט: 'אמרתי לעצמי, אם נצליח לבטל את הגזירה מוטב, ואם לא, אני רציתי להיות יחד עם יהודי העיירה כשהגויים יבואו'.

כשאח שלך או חבר שלך בצרה גם אם אתה לא יכול לעזור לו, העיקר להיות ביחד, להראות לו שאני שותף עימו בצרתו. 'אני יודע שקשה לך ורוצה להגיד לך שאני איתך'.

גם אם אין לך פתרון לבעיה, שב ותבכה איתו ביחד.


יה"ר שנזכה להשתתף עם חברינו רק בשמחות בע"ה!!! 

פרשת לך לך - יצחק vs ישמעאל

יצחק vs ישמעאל


בראשית (יז,טו-כא): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי:  כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים:  לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ--הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד:  שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת".
וגם בהמשך - בראשית (כא,יב): "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".

רואים שאברהם אבינו מוכן שישמעאל יילך בדרכיו של ה' [יחיה לפניך] אבל הקב"ה מתעקש להסביר לו שיהיה לו עוד ילד והוא יהיה לברית עולם ולזרעו אחריו.

ישנם שני הבדלים מהותיים בין יצחק לישמעאל:

ההבדל הראשון: לידתו של ישמעאל הייתה טבעית ושל יצחק הייתה בנס עצום שאברהם לא האמין שיקרה.

ישמעאל מסמל את הטבע את ההגיון את הלא לסמוך על הנס, יצחק מסמל את עמ"י לדורותיו שנולד בנס חי בנס וימשיך להתקיים אחרי כולם בנס!!!

אם יש משהו לא הגיוני למשל להכריז על מדינה כנגד כל הגיון צבאי או מדיני אז זאת הדרך של עמ"י!

אם חוששים לתקוף באירן בגלל תמיכה כזאת או אחרת או בגלל פחד מיכולות צבאיות או חשש לצאת כנגד דעת העולם, אז זו דרכנו בתור אומה לעשות את מה שה' רוצה ואם צריך ניסים בשביל זה אז סבבה יש לנו את הקב"ה שהיה בסדר עד עכשיו!!!

חוזר בתשובה סיפר את הדברים הבאים: הוא לקח את קורס האסטרטגיות הצבאיות אותו הם נדרשים ללמוד, בו הם לומדים ודנים כמעט על כל מלחמה ומנסים להבין מדוע המנצח ניצח והמפסיד הפסיד. הם לעולם לא הזכירו את מדינת ישראל. הוא הרים את ידו, והמרצה הבכיר שלימד את הכיתה נתן לו את רשות הדיבור. הצוער עמד ושאל מדוע הם לא הזכירו את ישראל אפילו פעם אחת, הרי אחרי הכל יש לישראל כמה נצחונות גדולים כמו למשל מלחמת ששת הימים בשנת 1967. המרצה התעלם מהשאלה והורה לו לפגוש אותו במשרדו אחרי השיעור.
הוא ניגש אחרי השיעור למשרדו של הגנרל, שזכר מי הוא. כאשר הוא העלה את הנושא שוב הגנרל ענה לו: ''האסטרטגים הצבאיים הגדולים בעולם בחנו וניתחו את המלחמות בהן מדינת ישראל ניצחה, ולא משנה איך מסתכלים על זה, הם היו צריכים להפסיד בכל מלחמה מחדש. הם לא נלחמו עם הנשק שלהם, והכוח האסטרטגי שעזר להם לנצח לא היה שלהם. הסיבה היחידה שאפשר להסביר את ניצחונות ישראל היא שמדובר בניסים, ואנחנו כאן, בווסט פוינט, לא מלמדים ניסים!''
הוא נדהם שהגנרל יודה בדבר כזה, והבין שאם הם יכולים לזהות את ידו של הקב''ה, הוא רוצה להיות חלק מזה. מיד החליט ללמוד ולחזור בתשובה, ולהיות יהודי שומר תורה ומצוות.

ההבדל השני הוא, שהברית בין הקב"ה לישמעאל הייתה בגיל 13 מתוך הכרה שכלית מלאה, ויצחק נימול בגיל 8 ימים כשעוד לא הבין כלום בשכל. ישמעאל מאמין באללה מתי שזה מסתדר לו בשכל כי הוא כרת את הברית מתוך הבנה שכלית אבל יצחק כרת את הברית בצורה פנימית ומהותית מעל לכל הבנה!

לכן אנחנו עם הקב"ה לא משנה מה יקרה או מה נצטרך לעשות!



גם אם חונכת כיהודי וגם אם לא – אתה יהודי בנשמתך מתוך ברית עמוקה מאוד שקיימת בכל יהודי!!!

פרשת לך לך - ואחרי המלחמה?

ואחרי המלחמה?


בראשית (יד,טו-טז): "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק: וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם".
הלילה הזה היה לילה מיוחד!
מדרש (בראשית רבה מג,ג): "ויחלק עליהם לילה רבי בנימין בר יפת משם ר' יונתן הלילה נחלק מאיליו ורבנן אמרי יוצרו חלקו אמר הקב"ה אביהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה ואימתי במצרים שנאמר (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור".
אברהם אבינו עם 318 חיילים או מטכ"ליסט אחד (אליעזר) מנצח מלחמה לא הגיונית!
אבל מה קורה אח"כ? כשכל הלוחמים נרגעו מסערת הקרב?!?
בראשית (טו,א): "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד".
מוזר! אחרי המלחמה הקב"ה בא אליו ואומר לו אל תירא? שירגיע אותו לפני הקרב...
רמב"ן (בראשית יב,ו): "אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו".
אברהם אבינו מסתכל על המלחמות שיהיו לבניו ושינצחו בהם ומפחד שמא דווקא בניצחון כשהכל טוב הם ישכחו את הקב"ה!
כי כשטוב אז לא מתפללים בכוונה ובטוחים שהכל בזכות ההשקעה שלנו והייעוץ שלקחנו וכו'
ולא זוכרים את הקב"ה!
מסופר על איש שרצה לעבור על גשר רעוע מאוד מעל נהר סואן, לפני ששם את רגלו על הגשר התחיל לקבל עליו קבלות לשמור שבת כשרות טלית תפילין לסיים את הש"ס ועוד...
לקראת סוף הגשר כשנשאר לו עוד כמה צעדים הוא מתחיל להתחרט למה לקחתי על עצמי כ"כ הרבה...
פתאום מגיעה רוח חזקה וכמעט מעיפה אותו למים.
אז הוא צועק: ה' סתם צחקתי מה אתה לא מבין בדיחות?!?
מזה אברהם חשש אחרי הניצחון! מהזחיחות הדעת ושכחת ה' והמחשבה על כוחי ועוצם ידי!
וכן בהפטרה (ישעיה מא,י-יד): "אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי: הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ: תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ: כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל".
מילא לפני הניצחון אל תירא אבל למה אחרי זה עוד פעמיים?
אלא הקב"ה מבטיח לאברהם שיהיה בסדר הוא יעזור לעמ"י לזכור אותו גם אח"כ! ואין לאברהם מה לפחד!

יה"ר רצון שנזכור להודות ולהתפלל לקב"ה גם אחרי שהתמלאו משאלותינו!

יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

פרשת נח - כוונה בתפילה ודאגה לדור

כוונה בתפילה ודאגה לדור


בראשית (ו,טז): "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה".

הבעש״ט: "הכוונה לתיבות שמוציא האדם מפיו בתפילה, ככל אשר יתן האדם נפשו בתפילה, ועל כל מילה בתפילה יתעכב ויכוין לפחות לפירוש הפשוט שלה, כך תאיר לו המילה כמ״ש ״בא אתה וכל ביתך אל התיבה״ כלומר בכל תיבה ותיבה להכניס את 'כל ביתך' - רמ״ח אברים ושס״ה גידים שלך. ועי״ז מצרה יהפך לצוהר - לאור גדול, ויוצאים מן הצרות ע״י כח התפילה כנודע".

כותב הזוה״ק שכאשר יצא נח מהתיבה וראה את השממון ואת כל מה שעשה המבול, היה בוכה ואומר רבש״ע מדוע כך והיה מתפלל להקב״ה. אמר לו הקב״ה, רעיא שטיה מדוע לא התפללת לפני כן, עכשיו אתה מתפלל, כמה הארכתי אתך בדיבור ולא בקשת ממני אפיי פעם אחת שאני ארחם על בני.

וידוע שכאשר פגש אברהם אבינו את נח וכן אליעזר את שם בן נח שאלו אותם, הרי שנים עשר חדשים הייתם בתיבה מה עשיתם שם כ״כ הרבה זמן? אמרו להם לא היתה לנו מנוחה כלל ועיקר, החיה הזאת אוכלת בשעה 12 בלילה וזה כך וכו׳.

אמר האברבנאל אם נח לא היה נח לפני כן, אלא היה מתרוצץ והולך מזה לזה להחזירם בתשובה, ומתפלל ומתחנן על דורו, לא היו לו את הצרות של התיבה. אבל מכיון שלא התפלל ולא טרח לפני כן, לכן היה צריך לטרוח בתיבה.

רואים שה' בא אליו בטענה למה לא התפלל – זה אומר שבכח התפילה יכל להציל את כל העולם!!!

מסופר מעשה נפלא על הצדיק רבי עקיבא איגר זיע״א שהנהגה יקרה היתה לו, לבקר את כל החולים בעיר.
מקפיד היה על כך, כרבי עקיבא התנא בשעתו - כך הוא. מנהגו של רבי עקיבא היה, לבקר חולים. ומסופר על רבי עקיבא שהלך לבקר אחד מתלמידיו ומצאו שכבר כמה ימים לא באו מים אל פיו, וביתו לא מאוורר, ואוכל אין בנמצא! והיה מנקה את הבית ומגיש לו לאכול ולשתות והצילו מרדת שחת. עד שקבע את ההלכה שכל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים רח״ל.
והנה, רבי עקיבא איגר, גדול הדור, עושה אף הוא כן והולך בדרכי התנא הגדול. פעם, הגיע לבית חולה, והנה מצבו חמור ביותר. שאל לעצת הרופאים וכולם נואשו מחייו. אבל רבי עקיבא אינו מרפה.
בדק ומצא שבקרוב ממש מגיע לכאן רופא הקיסר הגדול ובדרכו אל הארמון חוצה הוא את העיר ועובר בסמוך לבתי היהודים. ביקש רבי עקיבא מנאמניו כי יעמדו על הדרך ויתחננו לפני הרופא המפורסם כי יבוא לבדוק את החולה האנוש. לא בקלות עלתה בידם אבל לבסוף, אותר הרופא וכשעבר שם, ביקשו ממנו את בקשת רב העיר ונענה לה. הגיע אל ביתו של החולה שמצבו כבר החמיר עוד. התבונן ובדק והרהר וחשב ולבסוף אמר: ״אין תרופה למכתו!!!״ המשיך והסביר את הדיאגנוזה שלו: ״מצבו כה חמור, ואין בנמצא משהו שמחיה מתים״ נזדעק רבי עקיבא אייגר, ושאלו: אמור נא לי דוקטור, חולה זה ששוכב כאן בביתו הדל ובמיטתו הרעועה, פסקת את דינו. אבל הלא רופא גדול אתה, של הקיסר ירום הודו. ואם הקיסר עצמו הוא אשר היה מוטל כאן במיטה במצב זה, האם גם עליו היית חורץ דין כזה, מה היו דרכי הטיפול שלך במצב שבו הקיסר הוא הסובל.
התבונן בו הרופא ממושכות, אחר חייך מופתע מן ההשוואה ואמר באיטיות: ״אמנם כן, צודק אתה, ראבין יהודי, הלא ממש נביא אתה... באמת אף הקיסר היה חולה במחלה זהה ובמצב קריטי כזה לא מזמן.
נו, שאל רבי עקיבא איגר. אבל התרופה אשר סיפקנו לקיסר, המשיך הרופא ברוב חשיבות ואמר, אין שום אפשרות ליתן ממנה לחולה היהודי השוכב כאן. תרופה זו, יקרה היא ואינה בנמצא!
ואז סיפר כי ישנו עוף אחד נדיר מאד ואינו פורח במקומות יישוב, רק ביער. וכשמבשלים באופן מסוים את העוף הלז, הרי שיש בו שיקוי ורפואה גם במצב כה חמור.
כשהיה צריך הקיסר לתרופה, סיפר, גייסו לצורך כך, הרבה ציידים. והקיסר אשר רבו נכסיו ועשרו עצום, יכול היה למצוא כל כך הרבה ציידים ובאמת הצליחו להשיג את העוף ולעשות ממנו שיקוי ותרופה וכך התרפא. אבל המצב בכאן, אינו דומה כלל, מאין לכם עוף כזה.
בכל אופן נטל ממנו רבי עקיבא את כל אופני המיצוי של זה העוף, והודה לו על תשומת לבו וטרחתו. הרופא עזב את הבית ורבי עקיבא איגר נעמד בתפילה, התחנן ובכה בעד יהודי זה: יהודים, הם בניך אהוביך, וזה היהודי, בוודאי אינו פחות חשוב מהמלך הערל, מלך הגויים, כך התחנן לפני אבינו שבשמים, בשבילו נמצאה הציפור, וכאן יהודי שכוב מוטל חולה, ומחמת עניותו לא תהא ארוכה למחלתו?! הרי בריאותו של יהודי, ענין כה חשוב הוא, ובעודו מבקש רחמים, שמע נקישה בחלון.
התבונן רבי עקיבא ורואה כי ציפור נוקשת עם מקורה בחלון ומבקשת להכנס. מפרכסת ממש. מיד אמר לתלמידיו שיפתחו את החלון ויכניסו את הצפור בזהירות, כך שלא תפרח מידם. התבוננו בה התלמידים, ומה ראו, שזהו בדיוק תיאור העוף הנדיר והמיוחד אשר ציידי המלך חיפשו ביערות, והנה, רבם בתפילתו הרעיש את השמים והצפור נשלחה עד אליו.
שחטו את העוף ועשו את כל אותן פעולות שציוה הרופא. רק הוראה אחת נחרצת יצאה מפיו של רבי עקיבא איגר, להשאיר את הכנפים והנוצה למשמרת. אותו חולה נתרפא מיידית, וחזר לבריאות איתנה.
לאחר זמן, שוב עבר   הרופא דרך העיר הזו בדרך למסעיו. ולמרות שתמיד ממהר היה, בכל אופן היה מאוד תאב לדעת מה עלה בגורלו של החולה הזה, שכבר אמר בזמנו נואש לחייו. משבא לעיר התעניין אצל אנשי העיר לכתובתו של החולה והורו לו את בית החולה וירא אותו והנה הוא בריא ושלם. התפלא הרופא מאוד ושאלו לפשר הדבר איך נתרפא.
סיפרו לו שרבי עקיבא איגר, נתן איזה תבשיל מיוחד מציפור וזה מה שהקימו מחליו. והראו לו את הכנפיים והנוצה של הצפור. מיד הכיר הרופא שזוהי הציפור הנדירה והיקרה והתרגש והתפעל, והיה קידוש שם שמים עצום. אמר הרופא, מה שהמלך היה צריך לטרוח על ידי כל חייליו ומשרתיו בצו מיוחד, הצליח הראבין שלכם לעשות על ידי תפילתו לבורא העולם.

אתם קבעתם - הפוסטים הכי מעניינים החודש: