מטר על מטר
בספר 'לא גיבור' מתאר מארק אוֹוֶן (שם העט של הלוחם מאט ביסונט, לחם במשך 13 שנים ביחידת
העילית של הצי האמריקאי, "אריות הים", שאימצה את המוטו: "היום הקל
היחיד היה אתמול". השתתף במבצע החיסול של אוסמה בן לאדן ובאינספור מבצעים
סודיים אחרים) את המסלול שעבר מילד באלסקה ללוחם באחת היחידות המובחרות והמסווגות
ביותר בעולם, מהאימונים המפרכים ועד המבצעים המסוכנים בעיראק ובאפגניסטן.
באחד הפרקים מתאר אוֹוֶן אימון שבמהלכו
נתקע על מצוק נישא, בגובה של מאות מטרים מעל פני התהום משותק מרוב פחד.
"היי בן אדם", אמר לו מדריך
הטיפוס, "פשוט תישאר בתוך עולם המטר על מטר שלך". תתמקד רק במה
שאתה יכול להשפיע עליו בסביבתך הקרובה אל תחשוב על כל מה שמעבר... אם תעשה את זה, תוכל
להשתחרר מפחדיך ולהיות אפקטיבי.
דברים
(כט,ט): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם".
רבי יוסף חיים זצוק"ל (עוד יוסף חי פרשת ראה): "עצה טובה קא משמע לן, שכל אדם יביט ויסתכל
בדעתו שאין לו בעולם אלא רק היום שהוא עומד בו... בין בברכה – ... דהיצר
הרע מושך לבו לגאוה גדולה... מחמת רוב טובה... כיון דהוא רואה בדעתו שאין לו בעולם
אלא אותו היום שעומד בו, דאפשר שבלילה תצא נשמתו ולא תחזור אליו עוד וישאר פגר מת
ולקברות יובל. והן בקללה שיש לו צער ויסורין... ואם יסתכל בכך אז ישקוט
וינוח מן הצער, וכמו שכתוב (גמ' יבמות סג:) 'אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום'...".
גמרא (סוטה
מח:): "כל מי שיש לו מזונותיו להיום והוא דואג ליום המחר, הרי זה מקטני
אמונה".
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל[1] (הגיוני עוזיאל ח"א עמ' 205): "מחוסרי אמונה או אפילו קטני
אמנה, חייהם אינם חיים, כי גם בשעת אושרם, וגם כשהלחם נמצא בסלם בשפע, דואגים ליום
מחר, וכל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל מחר - הרי זה מקטני אמנה. ובשעת משבר,
בשעה שמחוסרי אמנה שוכבים על ערס דוי, ומתאבקים עם מר המוות, או כאשר יראו מעשה
ידיהם מבטחם ומעוזם טובעים בים, מחמדיהם גוועים לעיניהם, ובכל אשר יטו ימששו חושך
ולא אור, אנה יפנו לעזרה, אל מי יקראו ומאין תבוא עזרתם? האלקים רחוק מליבם,
והתפלה רחוקה מבינתם, ביאושם יפולו ואין מקים, וברעתם ימותו ולא בחכמה, וקללה
איומה בפיהם, וענן מלא עצבת על פניהם.
לעומת זאת, בעלי אמונה - גם בשעת גסיסתם
מתפרצים בשירת י-ה ואומרים: 'כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים
לעולם' (תהלים עג,כו), ועד זבולא בתריתא הוא מקוה ומאמין, ושפתותיו דובבות
תהלה ותפלה, וברגעיו האחרונים מת מתוך שחוק".
זוה"ק
(בשלח סב.): "ברוך ה' יום יום - ועל דא לא לבעי ליה לאינש לבשלא מזונא מן
יומא ליומא אחרינא".
מכירים את השיר של אהוד מנור?
"בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור
ציפורים נודדות.
ילדים בחופשה ישחקו תופסת בין הבית לבין
השדות.
עוד תראה, עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה,
בשנה הבאה".
אז זהו שלמרות המנגינה השמחה של השיר,
המילים קצת בעייתיות..
לא נכון לשיר כמה טוב יהיה...
ומה עכשיו?? עכשיו, לא טוב? עכשיו,
לא כיף??
הרב אלימלך בר שאול –הנני:
"הקב"ה קורא: 'אברהם אברהם',
והתשובה: 'הנני'...
אדם מישראל... צריך לומר: הנני- לאשר
נדרש ממנו לפי כחו ובאותו זמן ובאותו מקום".
לקוטי מוהר"ן (ח"א רע"ב): "היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה), זה
כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה
והצטרכותו... וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה.
כי כשרוצין לכנס בעבודת ה', נדמה להאדם
כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו.
אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא
יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל
בכונה ובכח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום
ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו..."!
כידוע מהזוה"ק 'היום' הוא ראש
השנה – בראש השנה צריכים להתנהג ככה הכי הרבה! אל תחשוב לעצמך איך אני אעמוד בזה
כל השנה כולה, איך אני אתמודד עם 365 יום של עבודת ה' וכו'...
תישאר במטר על מטר – היום אני אצליח?
כן! מחר – נראה מחר...
וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו!
[1] הראשון לציון והרב הראשי
הספרדי הראשון של מדינת ישראל, נפטר בערב שבת נצבים-וילך, כד' אלול התשי"ג.
מדהים!!
השבמחק