פרשת כי תצא - "את לבבך ואת לבב"

"את לבבך ואת לבב"

למילה "אלול" יש המון ר"ת: אני לדודי ודודי לי, איש לרעהו ומתנות לאביונים, אני לאומן ואשתי לאמא שלה...

דברים (ל,ו): "וּמָל ה' אֱלֹקיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ".

בעל הטורים: "את לבבך ואת לבב" – ראשי תיבות אלול (דברים ל,ו).

ומל ה' את לבבך – ואת לבב... 'ואת' בא לרבות, לרבות את הלב של מי?

של מישהו, מישהי, שכנראה תלויים בך ואתה תלוי בהם. כי אנחנו תלויים זה בזה. עם ישראל תלוי זה בזה. אין דבר כזה, שאתה עושה עבודה בלב ומישהו לא מושפע ממנה.

פרי צדיק (רבי צדוק הכהן מלובלין שיום פטירתו השבוע): "הימים אלה, ימי רצון לתשובה, ואלול נרמז במילים "ומל ה' את לבבך ואת לבב"... בוודאי העולם נידון אחר רובו, אך מכל מקום מצינו שבשביל יחיד שעושה תשובה, מוחלים לכל העולם כולו ואמרנו, שאין הפירוש שמוחלין בלא תשובה, רק היחיד ששב, מביא על ידי זה הרהור תשובה לכל העולם כולו. ודוד ומשיח בן דוד יהיה היחיד ששב, שעל ידו ימחלו לכל העולם כולו".

גמרא (עבודה זרה יז.): "אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי".

איזה דבר?

בן אדם לא יכול להיות בודד. הוא לא יכול לחיות בלי עוד מישהו לידו. והמישהו הזה תלוי בו. אין הדבר תלוי אלא בי.

רבי יצחק מוורקי סבל הרבה בימי נעוריו עגמת נפש מאשתו, שציערה אותו מאוד. אף הוא סבל ושתק. אולם כשראה אחר כך, שגם למשרתיו יש צער ועינוי גדול ממנה, לא היה יכול לשית עצות בנפשו, אם לסבול גם זאת ולא להתקוטט עמה או שמא על צער עצמו הוא יכול למחול ולשתוק, אבל לא על צערם של המשרתים. לבסוף החליט לנסוע לרבו רבי דוד מללוב, ולשאלו על כך.

שמע הרב ר' דוד את דבריו ואמר:

"מה תאמר לי? אמור לעצמך!"

לא הבין רבי יצחק את פירוש הדברים, עד אשר מצא לאחר זמן בשם רבי ישראל בעל שם טוב, ש:

-אם אדם פוגם בבחינת מעשה, נגרם לו צער מבהמה ועבדים שלו.

-אם פוגם בדיבור, יש לו צער מאשתו ושאר בני אדם שמצערים אותו בקללותיהם ובדבריהם.

-אם פוגם הוא במחשבה, יש לו צער מבנים.

אם האדם זוכה ומתקן את אלה שלוש הבחינות: מחשבה, דיבור ומעשה, מתהפכים כולם לטובה.

אז הבין את דברי רבו מללוב שהכל תלוי בו בעצמו.

"אין הדבר תלוי אלא בי" - גם ההתנהגות של הבהמות של האדם, עבדיו, וגם אשתו וילדיו - הכל תלוי בו!

ככל שההתנהגות הקשה באה ממקום קרוב יותר לאדם, כך הצער גדול יותר, והדבר תלוי באדם עצמו, במחשבתו, בדיבוריו ובמעשיו.

החידוש הגדול הוא, שגם כאן הדבר תלוי רק באדם עצמו. אם הוא ידבר בצורה נכונה, אז גם הסובבים אותו ידברו בצורה נכונה. אם הוא יחשוב נכון - סביבתו תשתנה לאור מחשבותיו.

"הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי".

יש קונה עולמו! הנה, גם ככה קונים. לא צריך לקנות אהבה בכסף. אפשר לקנות עולם בשעה של תשובה, בבכי אחד, וזו האהבה של ה'. והוא תמיד מחכה לך, תמיד.

הרב חרל"פ זצ"ל (מי מרום – אלול וראש השנה): "הפרוצה הזו כבר השתדלה בכל עוז להתרחק ממעשיה הרעים וגדרה עצמה בגדרים גדולים: קודם הלכה לגור מעבר לים, מקום מרחק מבני אדם, שלא יהיו קופצים עליה וגם העמידה משכורת גבוהה, כיס מלא דינרים כדי לראותהּ. ועוד בחרה לשבת במקום שמאחורי שבעה נהרות, שלא יהיה קל לבוא אליה.  ואלעזר בן דורדיא, שנאבק בתאוותו, התגבר על הכל, עבר שבעה נהרות ונתן לה כיס מלא דינרים אבל מפני שהיא כבר שבה בתשובה, הדביקה גם בו הרהור תשובה ודברים שיצאו מהלב נכנסו אל הלב ופעלוּ שישובו שניהם בתשובה שלמה".