לשלם עם הלב
ילדה קטנה כבת שבע נכנסה לחנות תכשיטים, ושאלה על תכשיט
מסוים האם הוא אמיתי, המוכר הנהן בראשו ואישר.
הילדה ביקשה לקנות אותו. והמוכר תמה: זה עולה המון כסף. יש
לך לשלם?
הילדה השיבה בחיוב. והוציאה את ארנקה, מתוכו ערמה על השולחן
עשרות אגורות וחצאי שקלים...
המוכר הסביר לה שמדובר בתכשיט יקר שעולה למעלה מאלף שקל ושאל
עבור מי היא קונה אותו ולמה חשוב לה שהוא יהיה אמיתי.
"אמא שלי נפטרה לפני חצי שנה", הסבירה לו הילדה.
"ואחותי הגדולה נטלה על עצמה את עול הבית. והיא מתמסרת אלי בצורה שקשה לתאר.
משכיבה אותי לישון, מקיצה אותי בבקרים, מכינה לי סנדוויצ'ים ומלבישה אותי. מכינה
איתי שיעורים אחרי הצהריים ומשחקת איתי.
"היום מלאו לה 18 שנה ואני רוצה לקנות לה תכשיט ולשמח אותה..."
הילדה סיימה בתמימות את סיפורה ופנתה חסרת אונים לצאת מהחנות
בהבינה שאין לה כסף לאף תכשיט אמיתי בחנות הזו, ובעצם בשום חנות אחרת...
המוכר קרא לה שתיכנס בחזרה וארז לה את התכשיט. מתנה ממנו.
הוא לא עמד בתמימות הטהורה הזו.
לאחר שעתיים מגיעה בחורה בת 18 עם התכשיט ושואלת האם הוא
נקנה מכאן?
המוכר השיב לחיוב.
"היא שילמה?" שאלה הנערה. והמוכר הניד בראשו להן.
"מאיפה היה לה כסף?" הזדעקה האחות בחשש.
"תביני", הסביר המוכר, "יש מי שמשלם לי בכסף.
ויש מי שמשלם בסחורה שוות ערך....
אחותך שילמה לי בלב שלה...".
הרב הלל מרצבך: החלטתי לשתף אתכם בתרומה הכי גדולה שקבלתי בהתרמה לאיגוד.
ילדיי ביום שישי האחרון ביקשו ממני לשבת על הספה, ואמרו שהם אספו גם כסף משלהם כדי להשתתף בהתרמה לאיגוד, היה שם 83 ש"ח.
בני אמר לי: "אבא, סליחה שהבאתי רק 10 שקלים. זה פשוט חצי מהכסף שלי".
היה לי קשה לעצור את הדמעות...
"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך" - הלוואי ויהיו
ברשותנו עשרות אגורות וחצאי שקלים...
אבל את הלב אנחנו יכולים לתת לרבונו של עולם. לרצות מכל
הלב לקנות עבורו "תכשיט" אמיתי.
עם הרצון הזה אפשר לבקוע את כל המחיצות!
המלבי"ם (תהלים כז,ח): לך אמר
לבי, רוצה לומר הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה, הלא "לבי"
כבר "אמר לך" את עיקר בקשתי, לבי אמר לך, כי "בקשו פני את פניך ה'",
רק "זאת אבקש" והיא עיקר בקשתי 'שפני יבקשו את פניך', שפני לא יבקשו שום
דבר רק השגת פניך, שהוא הדבקות וההשגה של פני ה', והיא כל מגמתי!!!
מאור ושמש (פרשת נצבים): ״ענין
השופר הוא, שהוא קול פשוט בלא חיתוך הדיבור, ומן הצורך לשום כל מגמת כוונתינו בלב
ומחשבה יחד לשוב לפניו יתברך שמו מעומק הלב בעת התקיעה, וכשתוקע בשופר מעומק הלב
בתשובה, הקב״ה שהוא בוחן כליות ולב מקבל מחשבה זו לפניו... ואין שום מלאך ושרף יודעים...
מה שישראל עושין בשופר, ועל ידי זה נתערבב השטן ונחלש הסטרא אחרא... והגבורות
נמתקים, ומסכימין על החסדים שירדו על הכנסת ישראל״.
כעין זה איתא ב״אגרא דפרקא״
(אות רעג): ״בראש השנה שהוא יום הדין... צוה הקב״ה לתקוע בקול בלא דיבור, כיון
שהוא יום הדין, אם יתוודה האדם בדיבור כמה מקטרגים יעמדו מלמעלה ח״ו, וצוה הקב״ה
לתקוע בקול בלא דיבור לעורר הכונה שבלב, ותעלומות לב השי״ת לבדו הוא היודע ולא
המלאכים״.
למה שהשטן יתבלבל מהשופר
הקטנצ'יק שאתה משחק איתו פה!?! ולמה שלא יתבלבל מהאימונים של כל הבעלי תקיעות כל
החודש לפני כן?
אלא השופר פה למטה מעורר אותנו לתשובה שהיא מעירה את
הבינה שזה השופר העליון "יתקע בשופר גדול"! ואז השטן בורח...
משנה (ראש השנה ג,ז): "התוקע לתוך הבור, לתוך חלל ריק, לא יצא".
כי יש להתעורר
מחמת התקיעה, וללבות על ידה את הניצוץ שבלב, שהוא העיקר.
הקב"ה עושה הכל בעולם, והוא גם זה שתוקע בשופר הגדול
בינה עילאה – אנחנו צריכים לדאוג שהתקיעה לא תהיה לתוך בור ריק! צריכים להתעורר
ולשבור את הלב לשמוע את קולו של הקב"ה בתוך לב חי ופועם ורגיש!
מדהים!!
השבמחקמקסים!!
השבמחקיפיפה!
השבמחקיישר כח. רגשתני.
השבמחק