פרשת כי תצא - שם ה' במלחמה

שם ה' במלחמה

תהלים (יט,ח-י) תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו".

בא"ח: נראה לי בסיעתא דשמיא, בהקדים מה שכתב הרב "ארץ החיים", בפסוק "תורת ה' תמימה", דבפסוק זה עד הנחמדים מזהב, יש שש הויות, וקבלתי כשאדם בדרך ופגעו בו אויבים יאמר פסוקים אלו על אצבעותיו, ויתחיל מהאגודל ויבוא שם הוי-ה תמיד על האצבע הסמוך לגודל, הנקרא אצבע בסתם, כיוון שבכל פסוק מופיע שם הויה במילה השניה, ואחר כך יראה את האצבע ההיא נגד האויב, עד כאן דבריו.

ונראה לי הטעם, כי אצבע זו היא גבורה, וכאשר מזכיר עליה שש פעמים הוי-ה שהיא חסד, ממתק אותה.

וידוע, דעל-ידי מיתוק הגבורה נכנע האויב. ונראה לי, שלכן המגן של דוד המלך עליו השלום היה בו ששה קצוות, כנגד שש הויות אלו, שהיה נוצח על ידם.

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קמד,א): "לְדָוִד בָּרוּךְ ה' צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" – 'אצבעותי' דיקא!

והנה, אם תשים שתי ידים גבם למעלה, ופניהם למטה, כפי המונח שיניחם האדם בשעת ברכה שמברך בהם, ותמנה את שבעה כורתי ברית באצבעות, תהיה אצבע הסמוכה לגודל כנגד דוד המלך עליו השלום, נמצא, מקומו הוא באצבע ששורה עליה שם 'הויה', ולכן אמר (שמואל א' יח,יד): "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וה' עִמּוֹ", כי אצבע שבו רמוז שם 'הוי-ה' - עִמּוֹ.

וזהו שאמר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" רצה לומר, בסגולה שתעשה בידך בכונה הנזכרת ששוב תראה את היד לאויב ובזה תנצח ושבית שביו.

בזה יובן "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", 'נקרא' דיקא, שקורין שש הויות בפה על האצבע, 'ויראו ממך', כאשר תראה להם האצבע שנקרא עליה שם 'הוי-ה'.

אריז"ל (שער המצות פרשת עקב - ב): "אסור לאדם לחבר ולשלב אצבעות יד ימינו עם אצבעות יד שמאלו - כמו שנוהגים בני אדם לעשות לפי תומם דרך מקרה. והטעם הוא לפי שהם כחות עליונים ימיניים ושמאליים, ואין לערבם. ואמנם טוב הוא אל האדם שיסתכל בכל שעה ויביט באצבעותיו, ויכוין בהם כי הנה בב' ידיו יש עשר אצבעות, וכל אצבע מהם הוא שם אהו"ה דמילוי יודי"ן - והוא גי' אצבע. ונודע כי שם זה יוצא מר"ת: א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ".

רבינו הרמח"ל (אדיר במרום): "על כן אמר הרב הקדוש שטוב להסתכל באצבעות ולכוין אל"ף ה"י וי"ו ה"י , כי זה החותם הנמצא תמיד לקשר השמים והארץ - ותלוי בו כל עניני ההנהגה העקרית. וזה סוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך' (תהלים ח,ד) - והיינו התפשטות בחינת הרקיע לפי האצבעות האלה, והם 'מעשה ידיו מגיד הרקיע' (תהלים יט,ב)".

שם הוי-ה עוזר גם במלחמה רוחנית:

'כי תצא' למלחמה, כידוע יוסף הצדיק היה בן שבע עשרה שנה בארץ נכריה לבד, והיצר הרע ניסה בכל כוחו להכשילו, והוא נלחם בעוז לא ליפול ברשתו, הניסיון היה קשה מאוד. כתוב שאשת פוטיפר היתה שמה לו מסמרים שלא יוכל לסגור את עיניו כדי שיביט בה, וכן שמה לו מראות בכל הבית כדי שהיכן שיביט יראה אותה, בכל שעה היתה מחליפה מלבוש אחר, ועוד הרבה תעלולי רשע, ויוסף הצדיק עמד בגבורה עילאית לא להסתכל ולא להכשל, וכשכלתה אליו הרעה, אמרו רבותינו שבאה לפניו צורת אביו ובכח זה הוא ניצול.

ז"ש "כי תצא למלחמה" 'תצא' ר"ת תצייר צורת אביך, וזו סגולה בדוקה!

אור החיים הק' (ויקרא יט,ג): "איש אמו ואביו תיראו - טעם סמיכות מצוה זו למצות קדושים. נתכוון לרמוז גם כן גדר לעריות, והוא על דרך מאמרם ז''ל (סוטה לו:) שדרשו בפסוק ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב וגו' כי כשתקפתו אשת פוטיפר ליוסף ותקפו יצרו נזדמנה לו דיוקן אביו ואמר לו וכו' מיד ויפוזו זרועי וגו'. ושמעתי משם אנשי אמת (קב היש פ''ב) כי דיוקן האב תגביר כח הקדושה בבן ותמנעהו מבוא אל התיעוב והוא אומרו סמוך למצות העריות אביו ואמו תיראו, ולזה מי שתקפו יצרו יצייר בין עיניו יולדיו ויהיה לו למשיב נפש".

ק"ו שאם נצייר צורת אבינו שבשמים כלומר "שויתי ה' לנגדי תמיד" ננצח את היצר הרע!

כתב האריז"ל שאדם יצייר נגד עיניו שם הוי"ה ב"ה בניקוד יִרְאָה כזה יִהְוָ-ה. וכן יצייר בעיני רוחו את המרכבה הקדושה שם הוי"ה בניקוד קמץ-זה כתר, שם הוי"ה בניקוד פתח-זה חכמה, וכן הלאה, כמו שמובא בסידורים, אדם צריך להרגיל עצמו בזה, כי זה מציל אותו מן החטא.

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם" - דרשו רבותינו "אתם ניצבים היום", אם אדם רוצה להרגיש שהוא ניצב, דהיינו עומד יציב וזקוף ללא חשש מיום הדין, הרי שעליו להרגיש "לפני ה' אלוהיכם", אם אדם יחנך עצמו להרגיש תמיד שהוא ניצב ועומד לפני ה' בבחינת "שויתי ה' לנגדי תמיד", הרי שמובטח לו שלא יחטא, וכפי שאמרו רבותינו (אבות ב,א): "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לדבר עבירה: דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך הספר נכתבים".