חודש אלול - סליחה מקצה העולם

סליחה מקצה העולם

הרב קרליבך: יום אחד בא יהודי אל החוזה מלובלין: ׳רבי הקדוש!' קרא בשברון לב, ׳אני נשוי עשרים שנה ועדיין לא זכיתי לילדים. ברך אותי בילדים!' אמר לו הרבי: ׳תגיד לי: כמה כסף יש לך? כמה שווה כל רכושך?' הייד׳לה עשה חשבון והשיב: 'רבי, אם הייתי מוכר את כל אשר לי, כולל הסכינים והמזלגות, השמיכות והכריות, יכולתי להשיג חמשת אלפים רובל'.

אמר לו החוזה: ׳תקשיב לי: סע לאשתך, ושאל אותה אם היא מוכנה להיות ענייה מרודה, ובלבד שיהיו לה ילדים. אם היא תסכים, מכור את כל אשר לך, חזור אלי עם החמשת אלפים רובל ואומר לך מה תעשה'.

אחרי כמה שבועות שוב עמד היהודי לפני החוזה. 'אשתי הסכימה', אמר. ׳היא אמרה: מה שווה כל הרכוש שלנו בלי ילדים? אז מכרתי הכל, אשתי מצאה עבודה כמשרתת, והנה אני כאן עם החמשת אלפים רובל'.

אמר לו הצדיק: ״עכשיו שב נא, ידידי. אני רוצה לדבר אתך ברצינות ולהזכיר לך נשכחות. האם אתה זוכר שלפני שהתחתנת עם אשתך היית מאורס למישהי אחרת'?

׳אני זוכר', ענה היהודי, וכולו נחרד מרוח קדשו של החוזה. ׳אהבתם זה את זה, נקשרתם בהחלטה נחושה להתחתן. ופתאום שברת את האירוסין והתחתנת עם אשתך הנוכחית.׳ ׳זה נכון, רבי, וזה כואב לי.׳

׳אבל דע לך שהיא לא סלחה לך׳, אמר החוזה, ׳וגם אתה לא ביקשת ממנה סליחה. עד שהיא לא תסלח לך, לא יהיו לך ילדים.׳ היהודי ממש בכה. ׳אני יודע, רבי, שלא הייתי בסדר, ואני ממש מצטער על כך. אבל איך אוכל למצוא אותה עכשיו? זה קרה לפני עשרים שנה, רחוק מכאן, בעיירה קטנה בליטא. אינני יודע היכן היא עכשיו.׳ ענה לו הרבי: ׳אגיד לך היכן לחפש אותה. יש לך חמשת אלפים רובל ביד, סע ללייפציג וקח שם חדר בבית מלון. היריד השנתי הגדול מתחיל בעוד כמה ימים, והוא יימשך שלושה חודשים. וזיה שם, חפש את ארוסתך לשעבר, ואני מברך אותך שתזכה למצוא אותה.׳

אתם יודעים, חברים, מה פירוש לחפש מישהו במשך שלושה חודשים, במקום גדול וסואן כמו היריד הגדול שבלייפציג? נגיד שאתה יושב במסעדה. אתה חושב: אולי היא עוברת עכשיו ברחוב, וכשאתה ברחוב אתה מדמה: אולי היא עכשיו במגדנייה... הקיצור, אין לך רגע של מנוחה, אתה בקושי ישן, אתה כל הזמן מסתובב, מחפש, ומפחד לפספס אותו. היהודי היה שלושה חודשים בלייפציג ולא מצא את האישה. מחר בבוקר כולם עוזבים, והייד׳לה מותש לחלוטין.

שלושה חודשים הוא מתפלל, ועכשיו כבר לא נותר בו כוח לפנות לריבונו של עולם...

הוא מתהלך לו, שבור, כשפתאום יורד גשם חזק. הוא רץ אל צידי הרחוב, למצוא לו מחסה מתחת לאיזה גג. והנה אישה אחת, יפה ואלגנטית, באה גם היא לחסות מתחת לגג. הוא זז מעט הצידה כדי לפנות לה מקום, והיא אומרת לו, בכאב: ׳ככה... בכל פעם שאני באה אתה מסתלק לך הצידה.׳ הוא מביט בפניה. זו היא!!

הוא נופל על פניו ארצה, מנשק את נעליה ומתחנן: ׳אנא ממך! אני מחפש אותך בכל מקום בשביל לבקש ממך סליחה! אנא סלחי לי! חטאתי לך! אני מתחנן בפנייך: סלחי לי!׳ היא מביטה בו ושואלת: ׳יש לך ילדים?׳

הוא פורץ בבכי ומתחנן: ׳בבקשה ממך, תסלחי לי על ששברתי את הקשר בינינו. אני יודע שלא הייתי בסדר, ואני יודע שמשום כך לא זכיתי לילדים. האם תוכלי עוד לסלוח לי אחרי כל כך הרבה שנים?׳ היא חושבת לרגע ואומרת: ׳בסדר, אני סולחת לך. אבל בתנאי אחד.׳ והיא שואלת: ׳כמה כסף יש לך?׳

׳היו לי חמשת אלפים רובל. מכרתי הכל כדי להגיע הנה. מפני שמורי הקדוש אמר לי שאמצא אותך כאן. זה שלושה חודשים שאני מחפש אותך. נותרו בידי ארבעת אלפים רובל.׳

אומרת האישה: ׳תקשיב לי: אתה זוכר את אחי? בעוד שבוע בדיוק עומדת בתו להתחתן, באותה עיירה בליטא בה גדלנו. אחי במצב קשה מאוד, כי אין לו ממה לשלם את הוצאות החתונה, ואין לו ממה לתת נדוניה לבתו. הדרך מלייפציג לליטא ארוכה. אם תרכב על הסוס הטוב ביותר יומם ולילה, יש סיכוי שתגיע לשם בזמן. אבל תצטרך להחליף סוסים כמה פעמים, וכל זה יכול לעלות לך כאלף רובל. אם תספיק להגיע לאחי לפני החופה ולמסור לו את השלושת אלפים רובל הנותרים, אסלח לך.׳

היא עמדה ללכת, והוא אמר: ׳תרשי לי ללוות אותך.׳ אך בחיוך מר ומעט ציני, אמרה: ׳לא. לאן שאני הולכת אתה לא יכול לבוא.׳

לפני שהספיק להגיב היא נעלמה. עומד שם היהודי, מבולבל ונבוך. הכל מוזר כל כך... אך הוא מבין שזהו המבחן והסיכוי האחרון שלו. הוא רץ ישר לבית מלונו, אורז את חפציו, קונה את הסוס הכי טוב בעיר ומתחיל לדהור לכיוון ליטא. כל יוכו־יומיים הוא מחליף סוס. הוא מוכרח להגיע לפני החופה! למזלו מצליח היהודי להגיע ליעדו בבוקרה של החתונה, וכמובן שהוא ממהר ישר לביתו של האח. אך כשהלה רואה אותו, מטונף ומסריח מרכיבה כמעט רצופה של שבעה ימים, הוא בטוח שמדובר בעוד קבצן, והוא אומר לו: ׳תעשה לי טובה, עזוב אותי עכשיו. אין לי כוח. הבת שלי מתחתנת היום, ואין לי גרוש על הנשמה.׳ עונה לו היהודי: ׳לא, אתה טועה! לא באתי לבקש ממך דבר. באתי לעזור לך!׳

׳לעזור לי?׳, צחק האח במרירות, ׳ראית איך שאתה נראה? איך קבצן כמוך יכול לעזור לי? אני מתחנן: שוב אלי מחר, היום אני לא פנוי. אני מתפוצץ מלחץ ומדאגות.׳

הוא מתכונן לזרוק אותו החוצה, אך היהודי המוזר מתעקש: ׳בבקשה ממך, תקשיב לי! פגשתי את אחותך בלייפציג, והיא שולחת לך שלושת אלפים רובל להוצאות החתונה!׳ ׳אחותי?!׳ קרא האח, ׳היא נפטרה לפני עשרים שנה! אתה כנראה באמת מטורף.׳

׳על מה אתה מדבר?׳, הזדעק הייד׳לה, ׳ראיתי את אחותך בלייפציג!׳ אך כשראה איך האח מסתכל עליו, הרגיש שהוא באמת עומד להשתגע.

׳תרחם עלי, אני לא יכול יותר!׳, התחנן, ׳תן לי להיכנס ולשבת מעט! אני מוכרח לספר לך הכל. אבל קודם כל, תסתכל עלי: אתה לא מזהה אותי?׳

הסתכל עליו האח במבט בוחן ואמר: ׳אהה, עכשיו אני מזהה אותך. איך לא אזכור? הלוא אתה הוא שהיית מאורס עם אחותי לפני עשרים שנה. אין לך מושג כמה היא אהבה אותך. ואם עד היום לא ידעת, כדאי שעכשיו לפחות תדע: כששברת את האירוסין והתארסת עם אישה אחרת, אחותי ממש נשברה. היא הפסיקה לאכול, חלתה קשות, וביום שהתחתנת היא נפטרה.׳ גוואלד גוואלד...

היהודי השבור סיפר לאח את הסיפור שלו, איך שהחוזה מלובלין שלח אותו ללייפציג.

ישבו שם שניהם נרעדים, כשהם מבינים שהלובלינר הקדוש הביא את האחות מ׳הצד השני׳, בשביל שהארוס שלה משכבר הימים, אותו ייד׳לה, יוכל לבקש ממנה סליחה, ובשביל שיוכל לכפר מעט בכסף שיביא לחתונת בת אחיה. לא יאומן כי יסופר.

דעו לכם, רבותי, זה לא רק סיפור חסידי מפורסם, זאת ממש תורה שמופיעה בספרי איז׳ביצא בשם ׳היהודי הקדוש׳ ששמע מהחוזה מלובלין שהעיד שכך קיבל מאליהו הנביא זכור לטוב: אם אתה ממש זקוק למישהו, אם אתה מתפלל על כך מעומק הלב - אתה יכול להביא אותו אליך מסוף העולם. ולא רק מסוף העולם הזה - אפילו מהעולם שמעבר לעולם הזה.

תקשיבו, חברים: אם פגעתי, חס ושלום, ברגשותיו של אדם אחר, ופתאום אני מבין את זה ומצטער על כך מעומק הלב - אני ממש צריך אותו. ואם אבכה ואתחנן: ׳ריבונו של עולם, מצא לי את האדם הזה, אני חייב לבקש ממנו סליחה!׳, זה יקרה. אמצא אותו. גם אם הוא בסוף העולם, גם אם אין לי מושג היכן הוא - דרכינו תצטלבנה. פתאום אראה אותו מולי, יוצא ממכונית...

פעם הופעתי במונטריאול שבקנדה. אחרי ההופעה ניגש אלי מישהו וביקש שאתלווה אליו למסיבת אירוסין. היו אלה שני חבר׳ה צעירים ונחמדים, הגענו באמצע המסיבה המפוארת, הם כבר היו אחרי ה׳תנאים׳. ואז ביקש ממני מישהו שאספר את הסיפור ההוא עם הלובלינר ששלח את היהודי ללייפציג. כנראה שפעם הוא שמע את הסיפור מפי.

במחשבה ראשונה אמרתי לעצמי: הם עכשיו התארסו, ואני אספר להם סיפור עצוב על זוג שלא נולדו להם ילדים בגלל שהארוסה הראשונה מתה משברון לב? זה ממש לא במקום! כדאי שאחשוב על סיפור קצת יותר שמח. אך במחשבה שנייה אמרתי: אם ביקשו ממני את הסיפור הזה, זה בטח משמיים. אולי יש כאן מישהו שצריך אותו. לא יאומן. אחרי שנה־שנתיים אני מקבל מכתב מאותו זוג צעיר. וכך כתב לי הבעל: ׳מזל טוב, נולד לנו בן! לא היתה לי הזדמנות להודות לך על הסיפור שסיפרת באירוסין שלנו. אבל דע לך, הצלת את חיי. זה היה בדיוק הסיפור שלי. היתה לי חברה במשך ארבע שנים. אהבנו זה את זו והיינו מאוד קשורים. אך יום אחד החלטתי שהיא לא בשבילי. וזמן קצר אחר כך התארסתי עם אשתי הנוכחית. והאמת היא שלא ממש ביקשתי סליחה מהחברה הקודמת שלי. הסיפור שלך זעזע אותי ולא יצא לי מהראש, אבל רק אחרי החתונה אזרתי אומץ לעשות כמו בסיפור: הלכתי לאותה בחורה, נפלתי על הרצפה, והתחננתי שתסלח לי. אמרתי לה: ׳אם את לא סולחת לי, לא יהיו לי ילדים.׳ אני כל כך מודה לך שסיפרת לי את הסיפור. היא סלחה לי, וברוך ה׳, נולד לנו בן.׳

חובות הלבבות (פרק עשירי): "מי שקשה לו לחזור בתשובה ולתקן את חטאו באופן הראוי לו לפי גדרי התשובה האמיתיים, כאשר יקבל עליו את את אותם גדרי התשובה שבכוחו ויכולתו לקיים, הקדוש ברוך הוא מיקל מעליו את התשובה, ומוחל לו על מה שנעלם ממנו ומחמת כן נמנע מלקיימו, ויתן לו דרך קלה לחזור בתשובה!

כגון שהוא חוזר בתשובה על עבירה של גזל וכדומה, יתן לו ה' ממון הגון לשלם את חיובו, וחבירו ימחל לו. ואם גרם רעה לחבירו בגופו או בשם רע שהוציא עליו, יכניס ה' בלב חבירו רצון ואהבה למחול לו, וכמו שנאמר 'ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו'. ואם ירחק ממנו העשוק, יגרום ה' שיפגשו במקום אחד, ויפייס את העשוק עד שימחל לו. ואם לא ידע מי הם האנשים העשוקים ומה הוא סכום הכסף שעשק מהם, יעזר לו ה' להוציא סכום זה לדבר שהרבים צריכים לו, כגון להתקין בארות מים או בניית גשרים, עד שיועילו מעשיו גם לאותם שעשקם, והרי זה כאילו שילם להם את חיובו".