צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף
דברים (טז,כ): צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ
אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
הרמב"ן: "במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה ידרשו בו סוד, אמרו
צדק זו מידת דינו של עולם, שנאמר 'צדק צדק תרדוף' וכתיב בתריה 'למען תחיה וירשת את
הארץ', אם תדין עצמך תחיה, אם לאו הוא ידין עליך ותקיים בעל כרחך".
אור
הגנוז: "פירוש אם תדין
עצמך מאין באת ואנה תלך ביום הפקודה, תחיה, ואם לאו, הוא, פירוש צדק ידין עליך את
הדין שישלם לך כפעלך, ויתקיים אותו דין בעל כרחך".
הצדק
חייב להיעשות בעולם אלא שישנם שתי אפשרויות:
האפשרות
האחת היא שהאדם יחפש וירצה את
הצדק, ועל ידי זה הדברים מתקיימים בבחירתו וברצונו של האדם, ודבר זה מכונה חיים,
כי אין חיים אלא בבחירה. ובזכות כך זוכה האדם לרשת את הארץ, הארץ העליונה והתחתונה.
האפשרות
השנייה לקיומו של הצדק בעולם
היא שכוחות הטבע המונהגים על ידי הקב"ה יגרמו לצדק להיעשות, אלא שבאופן זה
האדם איננו פועל אלא נפעל, וכמובן שאינו זכאי לשום שכר על הצדק שנעשה.
כך
מסביר המגיד מדובנא את הקשר בין חלקי הפס' – "צדק צדק תרדוף למען תחיה
- וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך".
המגיד
מדובנא: כאשר אדם משיג את ממונו
בדרך ישרה וכשרה - אז נשאר הממון ומתקיים בידו. לא כן אם ממונו של אדם בא אליו
בגזל - אין הוא נשאר בידו, וכמו שנאמר בירמיה (יז,יא): "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד
עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ".
מה
הפירוש "קורא דגר"?
קורא
הוא עוף המגדל אפרוחים שאינם שלו. והנה התרנגולת שהיא מגדלת את אפרוחיה אין לה כל
צורך לשרוק ולצפצף להם כדי לאספם אליה כי הם מעצמם באים להסתופף אצלה בסתר כנפיה.
אמנם
עוף זה "הקורא" שהוא מגדל תמיד כדי לאוספם אליו כי תמיד הם בורחים
ומתרחקים ממנו. כי לא הוא הוליד אותם ולכן הוא נחשב להם כזר...
כן הוא
גם הממון הבא לאדם ביושר - אינו צריך תמיד לדאוג עליו כדי להתקיים אצלו.
לא כן
הוא העושר הבא לאדם שלא ביושר - תמיד צריך האדם לעשות פעולות כדי שיישאר אצלו כי
הממון מבקש לברוח ממנו ולשוב אל בעליו...
על פי
זה מובן גם הפסוק כאן: "צדק צדק תרדוף" כי אם תעשה כך תזכה "למען
תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך!"...
התורה
מדריכה את האדם "צדק צדק תרדוף"- דהיינו, אתה בעצמך וברצונך תשתדל להשיג
את הצדק.
האפשרות
השניה, שהקב"ה מסדר את
העניינים במקומך, זו האפשרות הבעייתית יותר כמו שמסתיים הפס': "וּבְאַחֲרִיתוֹ
יִהְיֶה נָבָל" כי זה לא הוא דאג להחזיר את הממון...
מתי
האדם מגיע לאפשרות השניה שהקב"ה צריך לתפוס את העניינים בידים?
מתי
שהאדם לא מבין רמזים...
אדם אחד
ביקר פעם אצל רופא, ובפיו תלונה מוזרה. מחלתו, בלי לסכן בשום פנים את חייו, לא
נותנת לו מנוחה. בכל מקום שהוא הלך, בכל דבר שהוא ראה, משהו היה נראה לו מצחיק,
והוא היה פורץ ברעם של צחוק, ללא שליטה. הדבר הגיע עד כדי כך, שהוא כבר לא היה
יכול להשתתף בשום אירוע ציבורי.
"אני מציע לך שתלך למקום מאוד עצוב – אולי זה ידחוף אותך
מחוץ לסחרחורת שלך."
תוך זמן
קצר, "חולה הצחוק" ראה מודעה על אסיפת אֵבֶל על צעיר שנפטר. "אולי
הספד מר יהיה התרופה למחלתי" חשב לעצמו. הוא התיישב בבית הכנסת, בציפייה
לנאום קורע לב. ובאמת, הרב דיבר בלשון צחה ובעצב גדול. אולם באמצע הדרשה, הוא שם
לב שהכובע של הרב היה מונח בצד הראש, ובכל רגע הוא היה עלול ליפול. עם כל תנועת
גוף מודגשת, הוא היה בטוח שהכובע יעוף על ברכיו של אדם חשוב היושב בשורה הראשונה.
זה כבר היה יותר מדי, וכנגד רצונו הוא התפוצץ מצחוק, לתדהמתם של חבריו ושל משפחת
הנפטר. מיד, זרקו אותו מבית הכנסת.
אחר כך,
הוא ניסה לבקר בבית עלמין. אבל הוא תמיד מצא טעויות בכתובות על המצבות שגרמו לו
לצחוק ושוב לצחוק.
מאוכזב,
ולא נרפא, הוא חזר לרופא. "ביקרתי במקומות העצובים ביותר, אבל איכשהו,
בסיטואציות המצערות ביותר, אני מוצא הומור."
אמר לו
הרופא: "בוא איתי, אני אראה לך משהו עצוב באמת". הם הלכו לבית חולים.
שם, במיטה, שכב ילד צעיר ללא תנועה, וסביבו משפחתו ורופא. כולם היו בוכים ללא
שליטה, כולל הרופא עצמו. "חולה הצחוק" פנה לרופא שלו ושאל: "זה
מקרה מאוד יוצא דופן. אני רגיל לראות משפחות בוכות, אבל, רופאים רואים חולאים
ומיתה בכל יום. הם מחוסנים נגד זה. והם חייבים להיות, אחרת, הם יהיו שרויים
בדיכאון תמידי. מה כל כך עצוב במקרה הזה, שאפילו רופא מנוסה בוכה?"
"שאל אותו", אמר לו רופאו, וזה מה שהאיש עשה.
"ברצונך לדעת מדוע הילד הזה גורם לי לבכות?" אמר הרופא.
"זה המקרה העצוב ביותר שאי פעם טפלתי בו. אתה רואה, הילד הצעיר הזה הוא אילם
וחרש."
"ואז?"
"לפי כל הבדיקות, מחלתו איננה מסכנת את חייו. בפועל, ניתן
לטפל בה בקלות. ובכל זאת, אני יושב פה, ורואה אותו שהוא הולך למות, ואינני יכול
לעשות דבר. מחוסר תקשורת, שאין ביכולתו של הילד להעביר לנו מה לא בסדר איתו, אינני
מצליח לערוך אבחנה מדויקת. אין לך מושג עד כמה אני מרגיש חוסר אונים, ביודעי שאני
יכול להציל את חייו, ואינני מסוגל לעשות זאת."
בשומעו
את זה, איוולתו של "איש הצחוק" נאלמה, וגם הוא התייפח בדמעות בלתי
נשלטות.
לעיתים,
יהודי יוצא מהדרך הישרה. ה' חייב לתת לו ייסורים קטנים – בתור רמז ותזכורת עדינה
שעליו לחזור בתשובה, זהו רגע עצוב מאוד עבור הקב"ה, כביכול.
אבל יש
דבר יותר עצוב אצל ה' - כשהוא
רומז לנו ואנחנו לא תופסים שמדובר באיתות. אם לפחות היינו שמים לב לקריאת
ההתעוררות, היה בזה ענין לייסורינו, ולייסורי ה'. אבל, כשאנחנו מגיבים בתרעומת
ובמרירות, במקום מחשבות של תשובה, אז שבטו של ה' היכה לריק.
כמו הרופא,
שמנסה בכל כוחו לתקשר עם החולה כדי לרפאותו, אבל אין עם מי לדבר...
נהג אשר
נתפס שלא בידיעתו ע"י מערכת
אוטומטית לבדיקת מהירות וצולם על ידה, קיבל מהמשטרה את התמונה של מכוניתו וצילום של
דו"ח הנהיגה שלו ע"ס 40 $.
הנהג החכמולוג
שלח בתמורה למשטרה צילום של שתי שטרות של 20 $. בתגובה הוא קיבל מהמשטרה צילום נוסף
בדואר, הפעם של אזיקים.
הנהג הבין
את הרמז והפעם שלח בזריזות 40 $.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך פורסמה, תודה רבה!